אור ברסלב
שו"ת שאול שאל - חלק ג גרף של רעי, שחיה בשבת, הפרשת תרומות ומעשרות בשבת

שו"ת שאול שאל - חלק ג

גרף של רעי, שחיה בשבת, הפרשת תרומות ומעשרות בשבת

השמעת קול

שאלה שיב: האם מותר ליתן דלי תחת דלף של מי גשמים בשבת, והאם מותר לטלטל את הדלי עם המים המאוסים שבו.

תשובה: אם המים ראויים לרחיצה או לשתיית בהמה אין המים מוקצים ומותר לתת כלי תחתיהם. אבל אם אינם ראויים אסור, משום שמבטל כלי מהיכנו. אלא אם כן יתן בדלי קודם לכן איזה כלי היתר כמו כף או מזלג ואז יחשב הדלי בסיס לדבר המותר והאסור. ובדיעבד שנתן דלי תחת דלף מים שאינם ראויים לשום שימוש, מותר לטלטל הדלי כדי להרחיק את המים כדין גרף של רעי, אם הדבר מאוס עליו ומפריע לו. ומים הנוטפים ממזגן יש להחמיר לדונם כמוקצה של נולד בשבת.

כתב מרן (סימן שלח סעי' ח) מותר ליתן כלי תחת הדלף בשבת ואם נתמלא שופכו ומחזירו למקומו והוא שיהא הדלף ראוי לרחיצה אבל אם אינו ראוי אסור משום שאין עושין גרף של רעי לכתחלה ואם נתן כלי תחת דלף שאינו ראוי לרחיצה מותר לטלטלו במים המאוסים שבו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ל) אין על המטר היורד שם מוקצה או נולד ויכול לשתותו או לרחוץ ממנו וה"ה אם הוא ראוי רק לשתיית בהמה. עוד כתב (ס"ק לא) אם אינו ראוי אסור משום שאין עושין גרף של רעי לכתחילה, פי' אין עושין דבר שימאס על סמך שיהיה מותר אח"כ להוציאו כגרף של רעי ואם אפילו יתרצה שישאר כך ולא יזיזנו ממקומו ג"כ אסור כמו שכתבו הפוסקים ועיין בבה"ל. עוד כתב (ס"ק לג) מותר לטלטלו במים המאוסים שבו, דוקא כשהוא נתון במקום שישיבתו קבועה שם דמאוס עליו והוי כגרף של רעי שהתירו לטלטלו להוציאו לאשפה מפני כבודו אם הוא עומד במקום שישיבתו קבועה שם וכנ"ל בסימן ש"ח סל"ד ע"ש. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע סימן שח (אות קכט) מים הנוזלים ממזגן בשבת, יש לדון בזה שמא הם אסורים משום מוקצה, דנולד שלא היה מתחלה בעולם, הוי מוקצה. אך יתכן שגם מים היוצאים מן המזגן דינם כעננים, ואין בו דין נולד. [וכן נראה מדברי האור שמח]. ונכון להחמיר בזה. ולפי זה, נכון להחמיר שלא להניח בשבת כלי ריקן כדי לקבל את המים היוצאים מן המזגן, שיש בזה משום מבטל כלי מהיכנו, שהרי מים אלה אינן ראויים לשתיה אחר דהוו נולד. ולכן יתן בכלי מעט מים, ואחר כך המים שנוטפים מהמזגן בטלים קימעא קימעא. [ילקוט יוסף יורה דעה על הלכות שעטנז מהדו''ק עמוד קע, ילקוט יוסף שבת כרך ב' מהדורת תשס''ד במילואים שבעמוד תרנו]. ע"כ. [ומה שכתב שיתן בכלי מעט מים ואחר כך המים הנוטפים מהמזגן בטלים קימעא קמעא. לכאורה הוי דבר שיש לו מתירין ולא בטל. כמו שכתב בנידון זה בחזון עובדיה שבת ג עמוד קמד עיי"ש. אלא יתן קודם בכלי כף או מזלג או איזה פרי והוי בסיס לדבר המותר והאסור].

שו"ע סימן שלט

שאלה שיג: האם מותר לשחות בבריכה בשבת.

תשובה: אם יש לבריכה שפה סביב דומה לכלי ומותר, ולא גזרו בזה שמא יעשה חבית של שייטים. אך יש להמנע משחיה בשבת משום חשש כיבוס וסחיטת הבגד ים.

כתב מרן (סימן שלט סעי' ב) אין שטין על פני המים אפילו בבריכה שבחצר מפני שכשהמים נעקרים ויוצאים חוץ לבריכה דמי לנהר ואם יש לה שפה סביב מותר דכיון דאפילו נעקרו המים השפה מחזרת אותם למקומם הוי ליה ככלי וליכא למיגזר ביה שמא יעשה חבית של שייטין. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ב) אין שטין על פני המים, בידיו ורגליו שגם רגליו עקר מן קרקע המים. והטעם שמא יעשה חבית של שייטין כדמסיים לקמן והוא כלי של גומא שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה ללמוד בו לשוט על המים. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י סימן שא (אות ט) אין שטין [או שוחין] על פני המים בשבת, שמא יעשה חבית של שייטין לשוט על פני המים. [ובבריכה העומדת ברשות הרבים אסור גם משום חשש שמא יתיז מים ברגליו חוץ לארבע אמות]. ובבריכה שבחצר אסור לשוט בה בשבת, מפני שכאשר המים נעקרים ויוצאים חוץ לבריכה דמי לנהר. ואם יש לבריכה שפה סביב מותר. דכיון שאפילו נעקרו המים השפה מחזרת אותם למקומם, הוה ליה ככלי וליכא למיגזר ביה שמא יעשה חבית של שייטין. ובאופן כזה אין לאסור השחייה משום התעמלות בשבת, אף אם בא לידי הזעה. ואמנם למעשה יש להורות להמנע מלרחוץ בכל בריכה בשבת, ובפרט בבגד ים, מכמה חששות. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד ז'].

שאלה שיד: הפריש תרומות ומעשרות או הפריש חלה בשבת האם הפרשתו הפרשה.

תשובה: אסור מדרבנן להפריש בשבת תרומות ומעשרות או להפריש חלה, משום מתקן. ואם הפריש הפרשתו הפרשה והפירות או הפת מתוקנים. אך אם עשה כן במזיד לא יאכלם הוא או אחרים עד מוצאי שבת, ובשוגג מותר אף לו מיד, כיון שאינו אלא איסור מדרבנן שנראה כמתקן לא קנסו בשוגג.

כתב מרן (סימן שלט סעי' ד) אין דנין, ולא מקדשין, ולא חולצין, ולא מיבמין, ואין כונסין, ולא מקדישין, ולא מעריכין, ולא מחרימין, ולא מפרישין תרומות ומעשרות, ואין פודין הבן, ואין מגרשין, אלא אם כן הוא גט שכיב מרע (דתקיף ליה עלמא) וכולם אם נעשו שוגגין או מזידין או מוטעין מה שעשוי עשוי. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כה) ולא מפרישין תרומות ומעשרות, שהוא דומה כמקדיש אותן פירות שהפריש, ועוד שהוא כמתקן דבר שאינו מתוקן. ואם עבר והפריש במזיד לא יאכל בין לו בין לאחרים עד מו"ש מטעם קנס ואם היה בשוגג מותר אפילו לו מיד. עוד כתב (ס"ק כו) תרומות ומעשרות, וה"ה חלה ועיין לעיל בסימן רס"א במ"ב סק"ד. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יא) אין מפרישין תרומות ומעשרות בשבת. וכן אין מפרישין חלה בשבת, מפני שדומה למקדיש חפץ בשבת, וגם נראה כמתקן. והאיסור להפריש חלה בשבת, הוא לא רק מעיסה, אלא אפילו מפת שנאפתה מערב שבת ולא הפרישו ממנה חלה, אסור מדרבנן להפריש חלה בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' עמוד צ, ובמהדורת תשס''ד עמ' תלו].

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה