איסור סחיטה
שו"ע סימן שכ
שאלה רלח: זיתים וענבים, תותים ורימונים, ושאר פירות, מה הדין לסוחטם בשבת, או לשתות המיץ היוצא מהם.
תשובה: זיתים וענבים הם פירות העומדים לסחיטה, ואסור לסוחטם מהתורה משום מפרק שהיא תולדת מלאכת דש. וכן אסור מדרבנן לשתות המיץ היוצא מהם בשבת אפילו הם עומדים רק לאכילה, שמא יבא לסוחטם ויעבור על איסור תורה. אבל תותים ורימונים וכל הפירות שיש דרך קצת לסוחטם, אסור לסוחטם מדרבנן. ואם עומדים לאכילה, משקה היוצא מהם מותר. ואם עומדים לסחיטה, אסור. ופירות שאין דרך לסוחטם כלל כגון" אבטיח מותר לסוחטם, שאין שם משקה על היוצא מהם, ונחשב כמפריד אוכל מאוכל.
כתב מרן (סימן שכ סעי' א) זיתים וענבים אסור לסחטן (עיין לעיל סימן רנ''ב סעיף ה') ואם יצאו מעצמן אסורים אפילו לא היו עומדים אלא לאכילה ותותים ורמונים אסור לסחטן ואם יצאו מעצמן אם עומדים לאכילה מותר ואם עומדים למשקים אסור ושאר כל הפירות מותר לסחטן. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ד) זיתים וענבים העומדים לאכילה ויצא מהם משקים אסורים, היינו שקבצם לאכילה, והטעם דכיון דרובן לסחיטה קיימא ניחא ליה בהמשקה שזבו ושמא ימלך עליהן לסחיטה. עוד כתב (ס"ק ה ו) תותים ורימונים אסור לסחטן אף שסתמייהו עומדין לאכילה הואיל ומקצת בני אדם סוחטין אותם כזיתים וענבים אסרוה רבנן אטו זיתים וענבים. ומשקה היוצא מהם אם עומדים לאכילה דלא ניחא ליה במה שזבו וליכא למגזר שמא יסחוט ואם לא נתכוין בעת קבוצו לא לאכילה ולא למשקה רק סתמא אסור דכעומדין למשקה דמי כ"ז שלא קבצן לאכילה. עוד כתב (ס"ק ז) כל הפירות מותר לסחטן משום דעומדין לאכילה וליכא דבעי להו למשקין אין שם משקה על היוצא מהן והוי כמפריד אוכל מאוכל ואף דהוא חשב עליהן בסחיטתו למשקה בטלה דעתו אצל כל אדם. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י ריש סימן ש"כ א. הסוחט בשבת זיתים לעשות מהם שמן, או ענבים לעשות מהם יין, חייב מן התורה משום מפרק, שהיא תולדה של מלאכת ''דש'', שהדש מפרק את התבואה מהקש והשבולים שבה. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד שמ]. ב. אסור מדברי סופרים לסחוט בשבת תותים או רימונים, שהואיל ומקצת בני אדם סוחטים אותם כזיתים וענבים לפיכך גזרו בהם שמא יבואו לסחוט זיתים וענבים. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד שמא]. ג. כל פרי שנוהגים באיזה מקום לסוחטו כדי לשתות את מימיו מחמת צמא או תענוג, [מפני שהפרי מצוי במקום ההוא בשפע רב], אסור לסוחטו בשבת בכל העולם כדין תותים ורימונים. [ילקו''י שבת כרך ג' עמוד שמב]. ד. ולפיכך אסור לסחוט אגסים מפני שבכמה מדינות נוהגים לסוחטן למשקה. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד שמג]. ה. וכן אסור לסחוט תפוחי עץ בשבת, שיש מקומות שרגילים לסוחטם. וכן אסור מדברי סופרים לסחוט בשבת תפוחי זהב ואשכוליות למימיהם, הואיל ונוהגים לסחוט מהם הרבה מאד במקומותינו. וכן יש להחמיר בעגבניות וכדומה שלא לסוחטן אלא על גבי מאכל. ואסור לסחוט תפוז על סוכר שבכוס. ויש לאסור סחיטת תפוזים גם ביום טוב, ואף על פי שאין איסור סחיטתם בשבת אלא מדרבנן, ומשום שכל סחיטה ביום טוב אסורה. ומכל מקום מותר לסחוט תפוז על אוכל באופן שרוב המיץ נבלע באוכל. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד שמג]. ו. וכן אסור לסחוט בשבת מנגו, קלמנטינות, אננס, וכיוצא באלה, שמאחר שהדרך לסוחטן למימיהם, ממילא אסור לסוחטן בשבת מדרבנן. [ילקו''י שבת כרך ג עמוד שמג]. ז. פירות שאין דרך לסוחטן בשום מקום בעולם, כגון חבושים, או אבטיח, מותר לסוחטם בשבת אף לצורך המשקה כדי לשתות מימיהם, שאינו אלא כמפריד אוכל מאוכל. ואפי' אם הדרך לסחוט אותם לשתות מימיהם לרפואה, מותר. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד תצא].
שאלה רלט: מקום שנהגו לסחוט סוג פרי לרפואה בלבד, האם מותר לסוחטו בשבת לצורך שתיה.
תשובה: פרי שאין דרך לסוחטו לשתיה אלא לרפואה, מותר לסוחטו לצורך שתיה, כדין פרי שאין דרך לסוחטו כלל ונחשב מפריד אוכל מאוכל.
כתב הרמ"א (סימן שכ סעי' א) הגה: ובמקום שנהגו לסחוט איזה פירות לשתות מימיו מחמת צמא או תענוג דינו כתותים ורמונים אבל אם נהגו לסחטו לרפואה לבד אין לחוש (בית יוסף). ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י הנ"ל שאם הדרך לסחוט אותם לשתות מימיהם לרפואה, מותר.
שאלה רמ: האם מותר למצוץ בפיו ענבים או שאר פירות.
תשובה: בענבים שאסור מהתורה לסוחטם, טוב להחמיר שלא למצוץ המשקה מהם. ובשאר פירות שאיסור סחיטתם מדרבנן, מותר למצוץ מהם המיץ. ואם מכניס את הענב לתוך פיו ומוצץ מותר אף לכתחילה.
כתב הרמ"א (סימן שכ סעי' א) וכל זה דוקא לסחוט אסור אבל מותר למצוץ בפיו מן הענבים המשקה שבהן וכל שכן בשאר דברים (בית יוסף בשם שבולי לקט) ויש אוסרין למצוץ בפה מענבים וכיוצא בהם (הגהות מיימוני פרק כ''א). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יב) ויש אוסרים למצוץ בפה מענבים וכיוצא בהם. היינו אפילו שאר דברים המבוארים למעלה וטעם דעה זו דס"ל דלא גריע דבר זה מיונק מן הבהמה דגם שם הוא שינוי ואעפ"כ אסרו חכמים ועיין בא"ר שכתב דבזיתים וענבים שסחיטתן מדאורייתא הנכון להחמיר מלמצוץ אפילו בפיו כסברא ראשונה ובשארי דברים אין להחמיר ומסתברא דאפילו בזיתים וענבים אין להחמיר רק כשהוא דרך יניקה לבד דהיינו שמוצץ אותם ואינו משימם לתוך פיו אבל אם משימם לתוך פיו ומוצץ המשקה ומשליך החרצנים לחוץ לכו"ע דרך מאכל הוא וכן משמע מפמ"ג. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות י) יש אומרים שאסור למצוץ בשבת בפיו מן הענבים את המשקה שבהם, וכן אסור למצוץ בפיו את המרק מתוך הבשר, או את היין מתוך פת ששרו אותה ביין. ויש מתירים בזה בין בענבים ובין בבשר ופת הבלועים בהם משקים. והעיקר כסברת המתירים, אחר שאין דרך סחיטה בכך. ואף האוסרים לא אסרו אלא כשהוא דרך יניקה שאוחז הענב בידו ומוצץ מהענב, ואינו שם אותה בפיו, [ובזה ממדת חסידות טוב להחמיר בענבים שעיקר איסור סחיטתם מן התורה]. אבל אם נותן את הענב לתוך פיו ומוצץ המשקה, ומשליך החרצנים לחוץ, לכולי עלמא דרך מאכל הוא ומותר. [הליכות עולם ח''ד עמוד קו. ילקוט יוסף שבת ג' עמוד שמח].
שאלה רמא: זב מעט מיץ מהענבים בשבת ולאחר מכן נפל לתוך גיגית מלאה יין, האם מותר לשתות מהיין.
תשובה: אסור לשתות מהיין שבחבית משום שהמיץ הזב מהענבים אסור בשתיה ולא מתבטל ביין שבחבית, שדבר שיש לו מתירים לשתותו אחר השבת אפילו באלף לא בטיל.
כתב מרן (סימן שכ סעי' ב) זיתים וענבים שנתרסקו מערב שבת משקין היוצאין מהם מותרין. ואפילו אם לא נתרסקו מערב שבת אם יש יין בגיגית שהענבים בתוכה אף על פי שהענבים מתבקעים בשבת בגיגית מותר לשתותו בשבת שכל יין היוצא מהענבים מתבטל ביין שבגיגית. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יד) יין היוצא מהענבים מתבטל ביין שבגיגית, ואף על גב דלאחר שבת יהיה לו היתר וקי"ל דדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל ה"מ באיסור שהיה ניכר תחלה בעין ואח"כ נתערב משא"כ בזה כל מעט ומעט שיוצא נתערב תיכף ונתבטל בששים ביין ההיתר שהיה בו מכבר ואין חל עליו שם איסור ולפ"ז אם הענבים מונחין בפני עצמן והיין זב מהם במדרון ויורד לתוך יין שהיה שם כבר מע"ש אסור כל היין להסתפק ממנו משום דבר שיש לו מתירין שהרי מקודם שנתערב היה בעין וניכר [ספר התרומה בסימן רכ"ג]. כתבו האחרונים דמותר לתת ענבים בשבת בתוך היין שיתבקעו ויוציאו יינם כמו בשלג בסעיף טי"ת וכן מותר לשרות צמוקים וכיוצא בהם במים לעשות שתיה.
שאלה רמב: האם מותר לסחוט תפוז או ענבים לתוך סלט גזר בשבת.
תשובה: מותר לסחוט אפילו ענבים ישירות לתוך האוכל, באופן שרוב המשקה נבלע באוכל, שמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי ואין עליו שם משקה, ונחשב כמחלק האוכל לשניים.
כתב מרן (סימן שכ סעי' ד) מותר לסחוט אשכול ענבים לתוך קדירה שיש בה תבשיל כדי לתקן האוכל דהוה ליה משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי אבל אם אין בה תבשיל אסור. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יז) מותר לסחוט לתוך קדירה כדי לתקן האוכל, כי השם מפרק בזיתים וענבים אינו כ"א בשצריך לסחיטת הפרי למשקה שאז חשוב פריקה שמפרק המשקה מן האוכל משא"כ בזה אין זה דרך פריקתו דהוי כמפריד אוכל מאוכל ועיין לקמיה בס"ז בהג"ה דר"ח אוסר בזה אך רוב הפוסקים חולקים עליו ולכך סתם השו"ע להקל מצד הדין, ומ"מ המחמיר תבא עליו ברכה כמ"ש בתשו' הרא"ש. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יז) מותר לסחוט אשכול ענבים בשבת לתוך קדרה שיש בה תבשיל, או לתוך קערה וצלחת שיש בהם אוכלים, שמשקה הבא לתוך האוכל דינו כאוכל, והרי הוא כמפריד אוכל מאוכל שאין בזה משום מפרק. וכל שכן שמותר לסחוט שאר פירות כגון תפוחי זהב ואשכוליות לתוך אוכל מהטעם הנ''ל. לפיכך מותר לסחוט בשבת תפוזים לתוך סלט פירות או גזר מרוסק [שריסקוהו מערב-שבת] כדי להטעימם. וכן מותר לסחוט פירות על גבי בננה או תפוח-עץ מרוסקים לצורך הכנת מאכל לתינוקות. במה דברים אמורים כשהמאכל שבתוך הקערה מרובה והמשקה הנסחט עליו מתערב ורובו נבלע בתוכו ומתקנו, ולכן נחשב כאוכל. [ואין צריך שכל המשקה יבלע באוכל]. אבל אם המאכל הוא דבר מועט והמשקה הנסחט צף עליו מפני ריבויו של המשקה, הרי הוא מפרק ואין בזה היתר כלל. [ילקו''י שבת כרך ג עמוד שנד].
שאלה רמג: האם מותר לסחוט פירות או ירקות כבושים כדי לתקנם לאכילה.
תשובה: מותר לסחוט כבשים אם לא צריך את המים היוצאים מהם, כיון שאינו מתכוין בשביל המשקה. אבל אם צריך את המים היוצאים אסור.
כתב מרן (סימן שכ סעי' ז) לסחוט כבשים (פירוש פירות ומיני ירקות המונחים בחומץ ובמלח כדי שלא ירקבו) ושלקות אם לגופם שאין צריך למים ואינו סוחטן אלא לתקנם לאכילה אפילו סוחט לתוך קערה שאין בה אוכל מותר. ואם צריך למימיהן מותר לסחוט לתוך קדירה שיש בה אוכל אבל אם אין בה אוכל אסור. ולרבינו חננאל כל שהוא צריך למימיהן חייב חטאת אפילו סחט לקדירה שיש בה אוכל. (ולדבריו הסוחט אשכול לקדירה נמי אסור) (טור). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כד) אם לגופן ר"ל שסוחטן ממשקה הצף עליהן והנבלע בהן כדי לתקן גופם לאכילה לבד וא"צ למימיהן כמו שדרך לסחוט הירק שקורין שאלאטי"ן לאחר ששרו אותן במים לכן איננו בכלל מפרק כלל ואף דסוחט לתוך הקערה ואין המשקה הולך לאיבוד מ"מ כיון שאינו מכוין בשביל המשקה איננו בכלל מלאכה ובזיתים וענבים אסור בכל גווני משום דרוב העולם סוחטין אותן למימיהן. ע"כ. עוד כתב (ס"ק כט) אם צריך למימיהן אם אין בקדירה אוכל אסור, ואף על גב דשאר פירות מותר לסחוט אפי' למימיהן וכנ"ל בס"א שאני התם שאין שם משקה על מי פירות והוי כמפריד אוכל מאוכל משא"כ הכא דהיה שם משקה עליו מקודם שנבלע ושייך בו שם סחיטה ומ"מ חיוב חטאת ליכא לדעה זו דס"ל דבר תורה אינו חייב אלא על סחיטת זיתים וענבים בלבד וכמ"ש בריש הסימן. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יב) פירות או ירקות הכבושים בחומץ או במי מלח, [כגון מלפפון חמוץ, וכדומה], וכן ירקות שלוקים, מותר לסוחטן בשבת לתוך קערה ריקה, כל שאינו צריך למים היוצאים מהם, ואינו סוחטם אלא כדי לתקנם ולהכשירם לאכילה. וכן מותר לסחוט לפת או חצילים מטוגנים, או שאר ירקות מבושלים, מהשומן שנבלע בהם, כשעושה כן כדי לתקן את האוכל, [שקשה לאוכלם מרוב שמנינותם]. ואם הוא צריך למימיהם אינו מותר לסוחטן אלא לתוך קדירה או קערה שיש בה אוכל. אבל אם אין בה אוכל, אסור. [ילקו''י שבת כרך ג' עמוד שנ].
שאלה רמד: האם מותר להניח ליד הפלאטה בקבוק שבתוכו קרח כדי שיפשיר ויעשה מים.
תשובה: אסור לרסק בידים קרח, כיון שמוליד את המים ודומה למלאכה. אבל מותר לתת את הקרח בתוך כוס מים והוא נפשר מאליו, וכן מותר להפשיר את הקרח על ידי שמניחו בכוס ריקה במקום חם, כיון שהמים נפשרים מאליהם אין בזה איסור מוליד. ובלבד שלא יכול להגיע שם לידי חום שהיד סולדת בו כדי שלא יעבור על איסור בישול.
כתב מרן (סימן שכ סעי' ט) השלג והברד אין מרסקין אותם דהיינו לשברם לחתיכות דקות כדי שיזובו מימיו אבל נותן הוא לתוך כוס של יין או מים והוא נימוח מאליו ואינו חושש, וכן אם הניחם בחמה או כנגד המדורה ונפשרו מותרים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לד) נימוח מאליו ואינו חושש כיון דלא עביד מעשה בידים לא גזרו ביה ויש מתירין אפילו לרסק בידים לתוך הכוס והטעם דכיון שנתערב במה שבתוך הכוס ואינו בעין לא גזרו ביה כלל. עוד כתב (ס"ק לה) כנגד המדורה מותרים ליהנות מהם, וה"ה דמותר לכתחלה להניח כיון שממילא הוא נימוח וכמו לתוך הכוס. ולדעת רמ"א בסימן שי"ח סט"ז בהג"ה גם הכא יש להחמיר דאף דנימוח מאליו אסור משום נולד ואינו דומה לתוך הכוס דהתם הוא מעורב במים ואינו ניכר. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות לא) מותר ליתן קוביות קרח, או חתיכות שלג או ברד לתוך כוס של יין או של מים, והם נימוחים מאליהם. שהואיל ואינו עושה מעשה בידים לא גזרו בזה חכמים. וכן אם נתנם בחמה או כנגד המדורה בצלוחית ריקה, ונימוחו מאליהם, מותרים בשתיה, ואין בזה משום נולד. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד שסב].
שאלה רמה: מגב שבקצהו ספוג האם מותר לגרוף בו מים.
תשובה: ספוג שיש בו בית אחיזה מותר לקנח בו מים אף על פי שנסחט ממנו מים בשעת הקינוח, שהרי לא צריך את המים הנסחטים. ולכן מותר לגרוף מים עם מגב שבקצהו ספוג.
כתב מרן (סימן שכ סעי' יז) ספוג אין מקנחין בו אלא אם כן יש בו בית אחיזה גזירה שמא יסחוט. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק מז) אלא א"כ יש לו בית אחיזה, רש"י והרמב"ם פירשו דכשיש לו עור בית אחיזה שיאחזנו בו אפשר לקנח בלי סחיטה אבל הראב"ד כתב דאעפ"כ א"א לו לקנח בלי סחיטה אלא דמ"מ שרי דכיון שיש לו בית אחיזה הו"ל כצלוחית מלאה מים שמריק ממנה מים. ע"כ. [ונ"מ דלטעם רש"י והרמב"ם שכשיש בו בית אחיזה אפשר לקנח בו בלא סחיטה, עכ"פ צריך להיזהר שלא ילחץ עליו ויסחוט. אבל לטעם הראב"ד שאי אפשר לקנח בלא סחיטה וההיתר בספוג הוא משום שדומה לצלוחית שמריק ממנה מים, לכאורה לא צריך להיזהר שלא ילחץ ויסחוט. ועיין במנוחת אהבה חלק ב' עמוד קפ"ז שמתיר לקנח בספוג אפילו בחוזק אע"פ שנסחט בשעת הקינוח. והטעם, משום שלא צריך את המים הנסחטים מהספוג, והוי פסיק רישא דלא ניחא ליה, ובצירוף סברת הראב"ד שכשיש לו בית אחיזה דומה למריק מים מהצלוחית].