אור ברסלב

שו"ת שאול שאל - חלק ג

איסור בורר

בישול בשבת

שו"ע סימן שיט

שאלה רל: באיזה אופן יש איסור לברור מהתורה, ובאיזה אופן אסור מדרבנן, ובאיזה אופן מותר לברור.

תשובה: אסור מהתורה לברור בנפה וכברה שהם כלים המיועדים לברירה, אפילו אם בורר אוכל מתוך פסולת, ואפילו בורר כדי לאכול מיד. וכן אסור מהתורה לבורר פסולת מתוך אוכל ביד כדי לאכול מיד, לפי שגם ביד יש דרך לברור. וכן אסור מהתורה לבורר בידו אוכל מתוך פסולת על מנת לאכול לאחר זמן. אבל הבורר בכלי שאין דרך לברור בו כיון שבורר בשינוי אינו אסור אלא מדרבנן. ומותר לברור אוכל מתוך פסולת בידו כדי לאכול מיד, שבאופן זה אינו דרך ברירה אלא דרך אכילה. ולאכול מיד פירושו שבורר קודם הסעודה בסמוך, כל מה שצריך לאכול באותה סעודה.

כתב מרן (סימן שיט סעי' א) הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלים ובורר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב בקנון ובתמחוי פטור אבל אסור ואם בירר בידו כדי לאכול לאלתר מותר. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: וכל מה שבורר לצורך אותה סעודה שמיסב בה מיד מקרי לאלתר (המגיד פרק ח' ורבינו ירוחם נתיב י''ב חלק ח' ובית יוסף, וטור, ורא''ש) ואפילו אחרים אוכלים עמו שרי (תוספות פרק כלל גדול) ולכן מותר לברור הירק שקורין שלאטין מן העלין המעופשין שבו כל מה שצריך לאכול באותה סעודה (בית יוסף סימן שכ''א). עוד כתב מרן (סעי' ב) הבורר אוכל מתוך הפסולת בידו להניחו אפילו לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב. ע"כ. וכתב המ"ב בהקדמה לסימן, הנה בורר הוא אחד מל"ט אבות מלאכות של שבת וחייבין עליה ג"כ חטאת בשוגג ומיתה במזיד כמו על שאר מלאכות. ובעו"ה הרבה אנשים נכשלין באיסור בורר, וע"כ אראה לבאר אותה בעז"ה בכל פרטיה ואקדים לזה הסימן הקדמה קצרה. והוא. אין חל איסור בורר מן התורה כ"א באחד משלשה אופנים שאז דרך ברירה היא כן בחול. א) אם בורר פסולת מן האוכל אפילו בורר בידו ודעתו לאכול מיד ג"כ חייב שזהו דרך ברירה בחול לברור הפסולת מן האוכל. ב) אם הוא בורר בכלי שדרך לברור בה כגון בנפה וכברה חייב אפילו הוא בורר האוכל מן הפסולת ודעתו לאכול מיד שכן דרך הבורר בכלי פעמים הוא בורר האוכל מן הפסולת כגון שנקבי הכברה דקין והאוכל הוא גס ופעמים הוא להיפוך [ואם הוא בורר בכלי שאין דרך לברור בה פטור אבל אסור וכדלקמיה]. ג) אפילו אם הוא בורר אוכל מן הפסולת ובידו אך שדעתו לאכול לאחר זמן חייב ואינו מותר לברור כ"א באופן שיזהר בכל ג' אופנים דהיינו שיברור האוכל מן הפסולת וגם שהברירה יהיה בידו ולא בכלי וגם שיהיה דעתו לאכול מיד שאז לאו דרך ברירה היא אלא דרך אכילה היא. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) היו לפניו אוכל ופסולת מעורבים, אסור לו לברור בשבת את הפסולת מתוך האוכל, אפילו אם עושה כן בידו אחת, ואפילו אם עושה כן על דעת לאכול לאלתר. ואם בירר פסולת מתוך אוכל חייב. [ילקו''י שבת כרך ג עמוד רנא]. עוד כתב (אות ב) הבורר פסולת מתוך אוכל בשבת, אפילו אם לא בירר את כל הפסולת מהאוכל אלא רק חלק מהפסולת, חייב. וכן הבורר אוכל מתוך פסולת שלא על מנת לאכול לאלתר, חייב. [ילקו''י שבת כרך ג' עמוד רנד. והטעם שאין אנו אומרים הואיל ואי בעי היה בורר לאלתר, ראה בשו''ת יביע אומר חלק י' בהערות לרב פעלים חלק א' סימן יב]. עוד כתב (אות ד) וכן הבורר בשבת בנפה או בכברה, אפילו אוכל מתוך פסולת, ואפילו על דעת לאכול לאלתר חייב. וכן הבורר בידו אוכל מתוך פסולת על דעת להניח חייב. ונמצינו למדים שאין היתר לברור בשבת אלא בהצטרף שלשה תנאים יחד, שהם: א. שיברור אוכל מתוך פסולת, ולא להיפך. ב. שיברור על דעת לאכול לאלתר. ג. שיברור ביד ולא בכלי. [כגון נפה וכברה או קנון ותמחוי], שבתנאים אלה הדבר נחשב כדרך אכילה, ואין זו דרך ברירה. [ילקו''י שבת ג' עמוד רנו].

שאלה רלא: האם מותר לברור לצורך אחרים כשהוא לא אוכל כלל מהדבר הנברר.

תשובה: מותר לברור אוכל מתוך פסולת לצורך אחרים האוכלים מיד, אף על פי שהוא אינו אוכל עמהם.

כתב הרמ"א (סימן שיט סעי' א) הגה: וכל מה שבורר לצורך אותה סעודה שמיסב בה מיד מקרי לאלתר (המגיד פרק ח' ורבינו ירוחם נתיב י''ב חלק ח' ובית יוסף, וטור, ורא''ש) ואפילו אחרים אוכלים עמו שרי (תוספות פרק כלל גדול) ולכן מותר לברור הירק שקורין שלאטין מן העלין המעופשין שבו כל מה שצריך לאכול באותה סעודה (בית יוסף סימן שכ''א). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ו) אחד יכול לברור בעד כל בני הסעודה ואין בזה משום בורר דדרך אכילה היא ואפילו אינו אוכל בעצמו כלל עמהם ג"כ שרי והאי עמו שכתב רמ"א לאו דוקא הוא [ברכי יוסף ע"ש שמוכיח כן מן התוספות וכן משמע בד"מ הארוך[. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות לו) מותר לברור בשבת אוכל מתוך פסולת בידו לאלתר לצורך אחרים, ואף על פי שאינו אוכל עמהם. ולכן מי שעובד בישיבה וצריך להכין סעודה שלישית לבני הישיבה, ופעמים שהדבר כרוך בברירת אוכל מתוך פסולת, מותר לו לברור סמוך לסעודה באופן המבואר בסעיף ט'. וכן מותר לברור גם לצורך אחרים העומדים לסעוד תיכף, סמוך לסעודתם, אפילו אינו סועד עמהם. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד רצו].

שאלה רלב: קערה מלאה פירות מסוגים שונים ויש מכל סוג גם פירות קטנים וגם גדולים האם מותר להוציא את כל הפירות הקטנים כדי לאוכלם לאחר זמן.

תשובה: גם בשני מיני אוכלין שייך איסור ברירה, באופן שבורר מין אחד מחבירו על מנת לאוכלו לאחר זמן כיון שהמין שרוצה לאכול נחשב לאוכל והמין שאינו רוצה נחשב כפסולת. ובשני מיני אוכל או יותר ויש מכל הסוגים גדולים וקטנים, מותר להוציא הקטנים של כל הסוגים מתוך הגדולים כדי לאוכלם לאחר זמן, כיון שמוציא את הקטנים של כל סוגי האוכלים באותו מעמד נחשב למחלק האוכל לשניים, שהרי לא בורר מין ממין. ודומה לבורר במין אחד ומוציא הקטנים מהגדולים שלא נחשב בורר אלא מחלק האוכל לשניים.

כתב מרן (סימן שיט סעי ג) היו לפניו שני מיני אוכלים מעורבים בורר אחד מאחד ומניח (השני כדי) לאכול מיד. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: ושני מיני דגים מיקרי שני מיני אוכלים ואסור לברור אחד מחבירו אלא בידו כדי לאכלן מיד, אף על פי שהחתיכות גדולות וכל אחת נכרת בפני עצמה אבל כל שהוא מין אחד אף על פי שבורר חתיכות גדולות מתוך קטנות לא מיקרי ברירה ואפילו היו שני מינים ובורר משניהם ביחד הגדולות מתוך הקטנות או להיפך שרי הואיל ואינו בורר מין אחד מתוך חבירו (תרומת הדשן סימן נ''ז). ואם בירר והניח לאחר זמן אפילו לבו ביום כגון שבירר שחרית לאכול בין הערבים חייב. ע"כ. ןכתב המ"ב (ס"ק טו) במין אחד לא מקרי ברירה, אם לא שקצת מהם אינם טובים כ"כ כמו חתיכות האחרים כגון שנקדחו מכח הבישול איזה חתיכות דגים ורוצה לברור אותן שלא נקדחו או שאיזה חתיכות דגים הוי מדג חי ואיזה מדג מת ורוצה לברור אלו מאלו בכל זה אפילו במין אחד שייך ברירה וצריך לברור זה שרוצה לאכול עכשיו ודמי ממש לעלין מעופשין בס"א. ותפוחים חמוצים ומתוקים מסתפק הפמ"ג אי מקרי מין אחד אם לא ואם מחמת חמיצותו אין ראוי לאכול הוה בודאי דומה לפסולת ויש בזה משום איסור ברירה ואפי' נאכלים ע"י הדחק יש בזה איסור מדרבנן ודמי לעלין מעופשין הנ"ל בס"א. והנה הט"ז מחמיר אפילו במין אחד שלא יברור אלא אותו שרוצה לאכול עתה או שיקח סתם מן הבא בידו להניח לסעודה אחרת לא דרך ברירה אבל הרבה אחרונים חלקו עליו והסכימו עם הרמ"א שפסק כתה"ד. ודע דבשר צלי ומבושל מקרי ב' מינים לענין זה וכ"ש בשר של מיני עופות מחולקין וע"כ צריכין ליזהר בסעודות גדולות שמונחים כמה מיני עופות יחד ובוררין להניח למוצאי שבת שיבררו אלו שרוצין לאכול עכשיו ולא להיפוך.

שאלה רלג: היו מונחים בקערה כמה מינים זה על גבי זה, ורוצה את המין שלמטה, כיצד ינהג.

תשובה: מותר להסיר העליונים ולקחת מה שלמטה שאין בזה דרך ברירה.

כתב המ"ב (סימן שיט ס"ק טו) כתבו האחרונים דה"ה בכל דבר כשהם שני מינים כגון כלים ובגדים שייך ברירה וע"כ צריך לברור זה המין שרוצה ליטול עכשיו והשאר ישארו על מקומם ולא להיפוך ואפשר דאם תלוים כמה בגדים על הכותל ומחפש אחר בגדו שרוצה עכשיו ללבשו ועי"ז מוכרח לסלק מתחלה כל שאר הבגדים לא הוי בכלל בורר וכן אם מונחים בקערה כמה מינים יחד זה על זה והמין שרוצה לאכול מונח למטה ומסלק אלו שמונחין למעלה כדי שיוכל להגיע להמין שלמטה וליטלו לא הוי בכלל בורר ועיין בבה"ל. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות עב) כשם שיש דין איסור ברירה בשני מיני אוכלים, כן יש איסור ברירה בכלים או בגדים או ספרים המעורבים זה בזה. ולכן כשרוצה לברור כלי או בגד או ספר מחבירו, יברור החפץ שהוא נצרך אליו, שנחשב לגבי השאר כאוכל מתוך פסולת, ובלבד שישתמש בו לאלתר. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד שכז]. ומכל מקום מותר להסיר בשבת בגדים מעל קולב אף שאינו צריך להם, אלא שכוונתו להוציא את הבגד הפנימי שנמצא תחתיהם, ואין בזה משום בורר, שהרי אינו יכול להגיע לבגד שרוצה מבלי שיסיר תחלה את הבגדים שנמצאים עליו. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד שכט].

שאלה רלד: בוטנים הנמצאים בשרביטיהם האם מותר למוללם כדי לאכול הבוטנים שבתוכם.

תשובה: איסור דש מהתורה הוא כשמפרק אוכל מתוך קליפתו, ודוקא אם הוא דבר שרגילים לפרק בשדה כמו דישת התבואה, וגם שעושה כן על ידי כלי המיוחד לכך. אבל אם מולל שיבולים בידיו אסור מדרבנן. ואם מפרק השיבולים ביד ובראשי אצבעותיו נחשב שמפרק בשינוי ומותר. ולקלף בוטנים מקליפתם החיצונה שנים או שלושה ביחד מותר בלא שינוי ואין בזה איסור דש, שקילוף הבוטנים היא פעולה הנעשית בבית קודם אכילה והוי דרך אכילה ומותר.

כתב מרן (סימן שיט סעי' ו) אין מוללין מלילות אלא מולל בשינוי מעט בראשי אצבעותיו. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: ואף על פי שמפרק האוכל מתוך השבלים הואיל ואינו מפרק רק כלאחר יד כדי לאכול שרי, ויש מחמירין (מרדכי ור''ן פרק קמא דיום טוב). ולכן אסור לפרק האגוזים לוזים או אגוזים גדולים מתוך קליפתן הירוקה (מהרי''ל) וטוב להחמיר מאחר דיכול לאכלן כך בלא פירוק. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כד) אסור לפרק אגוזים מתוך קליפתן הירוקה דזה דמי כמתוך השבלין אבל לכו"ע מותר לשבר הקליפה הקשה ולקלוף גם הקליפה הדקה שעל האגוז גופא וכדלקמן בסוף סימן שכ"א. לוזים ובטנים שנשתברו ועדיין הם בקליפתן משמע מדברי הפמ"ג בסימן זה שיש ליזהר לברור האוכל מתוך הקליפות ולא להיפוך ואפי' כשדעתו לאכול מיד ומשום בורר אבל לקמן בסימן תק"י הביא המ"א בשם הים של שלמה דדבר זה שקולף הקליפה מהן בכלל תיקונא אוכלא הוא ולא שייך ברירה בזה ואף שהקשה עליו המ"א כבר יישבו בספר אליה רבה והביאו הפמ"ג שם דכיון שדעתו לאכול מיד שרי. ע"כ. וכ"כ בחזון עובדיה שבת ח"ד (עמוד קי) שמותר לקלף בוטנים אף מקליפתם החיצונה. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות סב) מותר לקלף אגוזים ושקדים בשבת על דעת לאוכלם לאלתר. וכן מותר לקלף בוטנים מקליפתם האדומה על מנת לאוכלם לאלתר. [ילקו''י שבת כרך ג' עמוד שכ]. [ואף שרוב הבוטנים מגיעים לבית כשהם קלופים מקליפתם החיצונה ולכאורה דומה לדישת התבואה הנעשית בשדה, על כל פנים חלקם מגיעים לבית עם הקליפה החיצונה, ולא דומה לשיבולים שאינם מגיעים כלל לבית עם קליפתם ולכן צריך למוללם בשינוי].

שאלה רלה: בוטנים שמעורבים בהם קליפתם הדקה האדומה האם מותר לנפוח בפיו להסיר הקליפה הדקה.

תשובה: אסור לנפוח בפיו להסיר הקליפה משום איסור זורה. אלא יניחם בידו אחת, וינענעם אפילו בכל כוחו, אבל לא בשתי ידיו.

כתב מרן (סימן שיט סעי' ז) היו לו מלילות מערב שבת לא ינפה בקנון (ופירש רש''י כלי שראשו אחד רחב והשני עשוי כמין מרזב ונותנין הקטניות בראשו הרחב ומנענע האוכל ומתגלגל דרך המרזב והפסולת נשאר בכלי) ותמחוי (פירוש קערה גדולה) ולא בשתי ידיו אלא מנפה בידו אחת בכל כחו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כה) היו לו מלילות מע"ש וה"ה דאפי' אם מלל מעט בשבת וכנ"ל, ג"כ מותר לנפח בידו אחת וכדלקמיה והאי דנקט מע"ש לאשמעינן דאפילו היו לו הרבה מלילות ג"כ מותר לנפח בידו אחת [רמב"ן במלחמות]. עוד כתב (ס"ק כז) ולא בשתי ידיו דהיינו לדבק שתי ידיו כאחת וליקח בשניהם ולנפח וה"ה דמיד ליד חברתה אין נכון לדעת הרמב"ם. ע"כ. פשטות דברי המ"ב שמותר לנפח בפיו וכ"כ בערוך השולחן שמותר לנפח המלילות בפיו. אולם במנוחת אהבה לרב משה לוי זצוק"ל (שבת ח"ב פ"ז הלכה ב) כתב לאסור הניפוח בפה שכן דעת רבנו חננאל וספר העיתים, אלא יחזיקם בידו אחת ויגביה ידו וישפילה עד שיצאו הקליפות. ע"כ. וכ"כ בפסקי תשובות (עמוד תקכב) שלדברי הכל יש בזה איסור תורה. [אולם עדיין צריך עיון בזה שיש גירסאות בש"ע "מנפח" בידו אחת ולא "מנפה" וכן הוא בב"י "מנפח", וניפוח הוא בפה, ולפי גירסא זו התיר מרן לנפח בפיו בידו אחת. וגם מה שכתב מרן "בכל כוחו" מורה יותר על ניפוח הפה מאשר על ניענוע היד. ואפשר שהאוכל שנשאר בידו הוא הדבר הנברר, ויש כאן כל תנאי הברירה המותרת, אוכל מתוך פסולת, ביד, ולאלתר. והוא דרך אכילה ואין כאן איסור זורה או בורר. ומה שהר"ח וספר העיתים אסרו לנפח בפה משום זורה, לא דיברו באופן שאוכל לאלתר, שהרי הר"ח דיבר על בורר התבואה מהפסולת שבה ע"י ניפוח בפיו].

שאלה רלו: מים מהברז שראויים לשתיה כמות שהם, האם מותר לסננם במסננת בד מיוחדת המותקנת בפי הברז.

תשובה: מותר לפתוח את ברז המים ואין בזה איסור בורר, כיון שלא מתקן את המים, שהרי אפשר לשתות את המים גם בלא הסינון.

כתב מרן (סימן שיט סעי' י) יין או מים שהם צלולים מותר לסננן במשמרת. וכתב הרמ"א בהגה: ואף על פי שיש בו קסמין דקין הואיל וראויין לשתות בלאו הכי (סמ''ג). אבל בסודר מים אסור משום ליבון. ע"כ. ויין ושאר משקין מותר ואם הם עכורים בין מים בין יין אסור לסננם ולהרמב''ם במשמרת אסור ואפילו מים ויין צלולים ואפילו בסודרים לא התירו אלא בצלולין אבל לא בעכורים ויין מגתו כל זמן שהוא תוסס (פירוש שנראה כרותח) טורף חבית בשמריה ונותן לתוך הסודר. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לד) צלולין מותר לסנן כיון דבלאו הסינון ג"כ הם צלולים וראוים לשתות לכן אין בזה משום בורר וצלולים מקרי כל שראוי לשתות כך בלי סינון לרוב בני אדם ויש מחמירין דדוקא כשכולם יכולים לשתות כך ואין מסננן אלא כדי שיהיו צלולין ביותר. וכן משקה שקדים הכתושין מע"ש מותר לסנן בשבת הואיל דיכולים לשתותו כך בלי סינון [אחרונים]. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות לב) מסננת המותקנת על פי הברז, אין צריך להורידה מהברז מערב-שבת, ומותר להשתמש בה בשבת, דכיון שהמים שבברזים שלנו הם צלולים ונקיים וראויים לשתיה כמות-שהן, ואין המסננת באה אלא לתוספת נקיות, לפיכך אין לחוש בזה לאיסור בורר. ויש להקל בזה אף אם מקפיד שלא לשתות בלא הסינון. [ילקו''י שבת כרך ג עמוד רצב].

שאלה רלז: כשמוזג יין מהבקבוק ויש בתחתיתו שמרים, האם יש בזה איסור בורר.

תשובה: מותר למזוג מהבקבוק, אבל כשמגיע סמוך לשמרים והוא צריך למזוג בזהירות שלא יפלו מהשמרים לכוס, יפסיק מלמזוג שיש בזה איסור בורר. וכל זה כשרוצה לשתות את היין לאחר זמן, אבל אם שותה לאלתר מותר למזוג אף על פי שבורר השמרים, נחשב בורר אוכל מתוך פסולת בידו לאלתר, ומותר.

כתב מרן (סימן שיט סעי' יד) מותר לערות בנחת מכלי לחבירו ובלבד שיזהר שכשיפסוק הקילוח ומתחילים לירד נצוצות קטנות הנשופות באחרונה מתוך הפסולת יפסיק ויניחם עם השמרים שאם לא יעשה כן הני ניצוצות מוכחי שהוא בורר. (מותר להגביה החבית על איזה דבר כדי שיקלח ממנו היין היטב) (רוקח הלכות יום טוב ובית יוסף). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק נה) ומיירי שרוצה לשתות לאחר זמן דאם בדעתו לשתותו לאלתר הלא קי"ל דאוכל מתוך פסולת כשבוררם שלא ע"י כלי מותר אם בדעתו לאכול מיד וכאן אף שמערה מכלי לכלי מ"מ עיקר הברירה נעשה על ידי ידיו. ואם נתן קיסמין בפי הכלי שמערה בתוכו כדי שיסתנן היטב בזה אפילו לאלתר אסור אם אינו מפסיק כשמתחילין הניצוצות לירד משם דחשיב כבורר ע"י כלי. ואסור לשפוך השומן מן הרוטב ואפי' אם לא יסירם בכף אלא ישפוך בהכלי עצמה דהוה כבורר ביד ולא בכלי וכנ"ל מ"מ אסור דהשומן מקרי פסולת לגבי הרוטב אם אינו רוצה לאכול השומן לאלתר ופסולת מתוך האוכל אסור אף אם רוצה לאכול האוכל לאלתר כמש"כ בריש הסימן ואם שפך ביחד עם השומן גם מקצת מן הרוטב שרי [אחרונים[. ע"כ. וכ"כ בחזון עובדיה שבת ד' (עמוד רכב) כלי שיש בו יין מותר לערות בנחת יין מן הכלי הזה לכלי אחר ובלבד שיזהר שכאשר יפסיק הקילוח של היין ומתחילים לרדת טיפות קטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת, יפסיק, ויניחם עם השמרים, שאם לא יעשה כן תהיה הוכחה שהוא בוררם מתוך הפסולת שבתוך הכלי. (מרן שו"ע סימן שיט סעי' יד, ומקורו בשבת קלט סע"ב). ע"כ. ועיין עוד שם (עמוד קעג) בהערה שהביא דברי המ"ב שהעירוי מהבקבוק נחשב לבורר בידו.

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה