איסור מידה ומשקל
שאלה רנט: האם מותר להטיל גורל בשבת מי יעלה לתורה.
תשובה: אסור להטיל גורל אפילו לדבר מצוה שמא יבואו לידי מידה ומשקל. ודוקא אם מחלק איזה דבר על ידי גורל אסור, אבל אם עושה גורל מי יעלה לתורה מותר. וטוב שלא יעשה באופן שמטיל שמות לקלפי ומושך, אלא יעשה גורל מתוך ספר. ואם עושה על ידי פתקים בקלפי יש לו על מה שיסמוך.
כתב מרן (סימן שכב סעי' ו) המחלק לבני ביתו מנות בשבת יכול להטיל גורל לומר למי שיצא גורל פלוני יהיה חלק פלוני שלו והוא שיהיו החלקים שוים ואינו עושה אלא כדי להשוותם שלא להטיל קנאה ביניהם אבל עם אחרים אסור כיון שמקפידין זה על זה יבואו לידי מדה ומשקל אבל ליתן מנה גדולה כנגד מנה קטנה ולהטיל גורל עליהם אפילו בבני ביתו ובחול אסור משום קוביא ויש אומרים דעם בניו ובני ביתו מותר להטיל גורל אפילו על מנה גדולה כנגד מנה קטנה מפני שאין מקפידים. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: ואסור להטיל גורל בשבת אפילו על ידי אינו יהודי (מהרי''ל). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כה) אסור להטיל גורל בשבת - עיין במ"א דאפילו אם הוא דבר מצוה ולא הוי מצי למעבד מאתמול ג"כ אסור בשבת וביו"ט משמע ממ"א דשרי באופן זה ועיין בבה"ל. עוד כתב (ס"ק כד) היינו אם הוא לחלק איזה דבר ואסור אפילו במקום דאתי לאינצויי, אבל להטיל גורל מי יאמר קדיש או מי שיעלה לתורה שרי דהא היו מפיסין בשבת במקדש מי שוחט מי זורק [מ"א] ועיין בנזר הקודש שהביא בשם שבות יעקב ח"ג סי' כ"ד שמשמע שאינו מותר רק להטיל גורל מתוך הספר כנהוג אבל להטיל גורל ע"י פתקאות שנכתבו מע"ש שם כ"א עליו ומטילין בקלפי ומוציאין פתקא מי שיעלה לס"ת אסור וכ"כ בספר החיים. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י סימן שז (אות ד) כתב, יש נוהגים להטיל גורל בין המתפללים, מי יעלה לספר תורה, וכדומה, על-ידי פתקים שכתובים בהם שמות המתפללים, ומערבבים אותם, ומי שיעלה הפתק ששמו רשום עליו, הוא יזכה לעלות לספר תורה. ואף על פי שלכתחלה אין ראוי לעשות כן בשבת, מכל מקום המקילים בזה יש להם על מה שיסמוכו. אך טוב יותר למכור את העליות, כפי שפשט המנהג. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד קצה].
שו"ע סימן שכג
שאלה רס: הלוקח מהחנוני בשבת דבר מאכל או משקה בלי להזכיר לשון מכירה וגם לא שם מידה אלא אומר מלא לי כלי זה, האם מותר לחנוני לתת בכלי המיוחד למידה ולשפוך לתוך כליו של הלוקח.
תשובה: אסור למלא בכלי המיוחד למידה ולשפוך לתוך כליו של חברו ואפילו שאינו מדייק, מפני שזה דרך מקח וממכר של חול. אבל אם לוקח הקונה את כלי המדידה של המוכר עצמו לביתו, או מביא כלי של מידה מביתו והמוכר ממלא לו בו בלא כלי של מידה, מותר, משום שלא ניכרת בזה המדידה שלפעמים משתמשים בכלי המידה עצמו גם שלא לצורך מדידה.
כתב מרן (סימן שכג סעי' א) מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה אפילו הוא מיוחד למדה והני מילי כשנוטל הלוקח מדה של מוכר ומוליכה לביתו ואין צריך לומר אם מביא הלוקח מתוך ביתו ואומר לו מלא לי כלי זה אבל למדוד בכלי המיוחד למדה ולשפוך לתוך כליו של לוקח אסור. וכתב הרמ"א בהגה: ויש מקילין לומר דכל שאינו מכוין למדה לגמרי שממעט או מוסיף מעט שרי (הגהות אשירי ומרדכי פרק אין צדין) וכן המנהג פשוט למדוד בכלי המיוחד למדה ולשפוך לכליו של לוקח ועוד יתבאר לך בסמוך טעם המקילין. דין הלואת שבת דינו כמו ביום טוב ועיין לקמן סימן תקל''ה ולעיל סימן ש''ז סעיף י''א. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א) מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה, היינו אף דמקח וממכר אסור בשבת ויו"ט ואחד המוכר בפה או במסירה ומשיכה וכן מדידה שאינה של מצוה ג"כ אסור וכנ"ל בסימן ש"ו אפ"ה מותר לומר בלשון זה, שאינו אומר בלשון מכירה מכור לי, ואינו מזכיר שם מדה רק כלי זה סתם. עוד כתב המ"ב (ס"ק ג) כשנוטל הלוקח מדה של מוכר ומוליכה לביתו, אין זה דרך מקח וממכר וגם לא מחזי כעובדין דחול שאף המשקה את חבירו בדרך מתנה דרכו ג"כ לפעמים להשקות בכלי המיוחד למדה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ד) הנצרך בשבת לרימונים או ביצים, יכול לומר לחנוני תן לי ד' רימונים או ה' ביצים. וכן מותר לומר לבעל החנות את מספר הבקבוקים שהוא צריך, וכן כל כיוצא בזה. וכן מותר לו לומר לחבירו מלא לי כלי זה ולמחר נמדוד כמה מכיל הכלי. ואפילו אם הוא כלי המיוחד למדידה מותר ליתן בו. אבל למדוד בכלי המיוחד למדידה ולשפוך לתוך כליו של לוקח, אסור, אף על פי שממעט או מוסיף על המידה ואינו מתייחס אליה. [ילקוט יוסף שבת ד' עמוד י].
שאלה רסא: האם מותר לומר לחברו מלא לי כלי זה ולמחר נמדוד אותו.
תשובה: מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה ולמחר נמדוד אותו, ואף על פי שהוא דיבור חול שהרי אסור למדוד בשבת, על כל פנים כיון שהוא צורך שבת מותר. אבל לא יאמר לו תן לי מדה פלונית שהמדידה אסורה בשבת משום עובדין דחול.
כתב מרן (סימן שכג סעי' ב) מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה ולמחר נמדוד אותו (אבל לא יאמר תן לי מדה פלוני) (טור). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ח) מותר לומר ולמחר נמדוד אותו, היינו אף שהמדידה אסור בשבת ויו"ט מ"מ מותר להזכירו ועיין לעיל סימן ש"ז ס"ח דאסור לומר דבר פלוני אעשה למחר מה שאסור לעשות היום ואולי משום שהוא לצורך שבת התירו [פמ"ג]. עוד כתב (ס"ק ט) אבל לא יאמר תן לי מדה פלונית, ואפילו אין קונה ממנו כלל אלא שואל ממנו ואומר השאילני מדה פלונית ג"כ אסור משום מדידה דהוי כעובדין דחול וכנ"ל בסימן ש"ו. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ד) הנצרך בשבת לרימונים או ביצים, יכול לומר לחנוני תן לי ד' רימונים או ה' ביצים. וכן מותר לומר לבעל החנות את מספר הבקבוקים שהוא צריך, וכן כל כיוצא בזה. וכן מותר לו לומר לחבירו מלא לי כלי זה ולמחר נמדוד כמה מכיל הכלי. ואפילו אם הוא כלי המיוחד למדידה מותר ליתן בו. אבל למדוד בכלי המיוחד למדידה ולשפוך לתוך כליו של לוקח, אסור, אף על פי שממעט או מוסיף על המידה ואינו מתייחס אליה. [ילקוט יוסף שבת ד' עמוד י].
שאלה רסב: כשלוקח מחבירו דבר שמחירו ידוע, האם מותר להזכיר את המחיר לומר לו תן לי דבר פלוני בסכום מסויים.
תשובה: אפילו בדבר שמחירו ידוע אסור להזכיר את המחיר, אלא אומר לו תן לי ארבע ביצים או חמש רימונים.
כתב מרן (סימן שכג סעי' ד) מותר לומר לחנוני תן לי ד' ביצים וה' רמונים ובלבד שלא יזכיר לו שם דמים ולא סכום מדה ולא סכום מנין לומר הרי שיש לך בידי חמשים אגוזים תן לי חמשים אחרים והרי יש לך בידי מאה. וכתב הרמ"א בהגה: וכן בסכום דמים אינו אסור אלא בכהאי גוונא שאומר תן לי בכך וכך דמים ויהיה לך בידי כך וכך אבל בלאו הכי שרי וכן בסכום מדה דוקא בכהאי גוונא אסור אבל בלאו הכי שרי ואף על גב דאסור להזכיר דמים כלל היינו בדבר שאין מקחו ידוע אבל בדבר שידוע רק שאומר לו כמה צריך שרי אם לא שמזכיר לו סכום (אור זרוע והגהות אשירי פרק אין צדין) ואף על גב שיש מחמירין בדבר זה כבר פשט המנהג במדינות אלו להקל וכסברא הנזכרת. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כ) והנה יש כמה אחרונים שסוברין שיש ליזהר מדינא שלא להזכיר שם דמים וכ"ש שם מדה בכל גוונא וכדעת המחבר. ומ"מ אין למחות ביד הנוהג להקל דיש לו ע"מ לסמוך אבל ראוי ונכון מאד להחמיר בדבר שלא להזכיר שם מדה או דמים, ובפרט שיכול לעשות בהיתר שיכול לומר מלא לי כלי זה ולמחר נמדוד אותו ובדבר ששייך בו מנין יוכל לומר דרך מנין תן לי כך וכך ולא יזכיר שם דמים כלל ולא יבואו לחשבון עד למחר. מה שנוהגין שכותבין מע"ש פלוני הניח כך וכך מעות ופלוני כך וכך ולמחר בשבת כשנותן היין לוקח המוכר מחט ועושה נקבים בנייר כמנין היין שלוקח אסור לעשות כן דהא אסור להסתכל באותו כתב שכתב בו סכום המעות דהוי שטרי הדיוטות. גם עשיית הנקבים בנייר ג"כ אין נכון לכתחלה וה"ה דאסור לכתוב בפתקאות מע"ש סכום מעות ולמחר בשבת כשלוקח היין מניח המוכר את הפתקא במקום ששם האיש כתוב אצלו מכבר דאסור לקרות בפתקאות הללו וכנ"ל ולכן נהגו ליתן גרעין או שאר דבר על שם האיש לסימן וגבאי צדקה אפשר דמותרין בפתקאות ליתן על שם האיש לזכרון משום דהוי חפצי שמים וכמ"ש בסימן ש"ז ומ"מ טוב להחמיר היכא דאפשר בגרעין וכיוצא בזה וכן נהגו הקדמונים [אחרונים]. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) הנצרך בשבת למצרכי מזון, מותר לבקש מחנוני שיתן לו המצרכים בשבת, וישלם לו במוצ''ש. וכן מותר לבקש ממנו שיביא מצרכים אלה מהחנות, ובלבד שלא יזכיר לו שם דמים, ולא שם מדה, [ומ''ש בש''ע סכום מדה, כתב הגר''א שהוא ט''ס], ולא סכום מנין. וגם לא ישקול או ימדוד מה שנותן לו. והדבר פשוט שאם מותקנת מערכת אזעקה בדלת החנות, שאין לפתוח את הדלת בשבת גם לצורך שמחת חתן וכלה, כיון שעל ידי פתיחתה מפעיל באופן אוטומטי את מערכת האזעקה. וכל זה במקומות שיש בהם עירוב, אבל במקומות שאין בהם עירוב, אסור לחנוני ליתן לו מצרכים בשבת, שיש בזה איסור מסייע. וגם במקומותינו שיש עירוב לדידן נכון להחמיר שלא לסמוך עליו, ולא לטלטל כלל ברשות הרבים, אלא על-ידי קטן. [ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד ז].