אור ברסלב
שו"ת שאול שאל - חלק ג איסור טוחן לש ומחתך

שו"ת שאול שאל - חלק ג

איסור טוחן לש ומחתך

צביעה ועיבוד אוכלין

שאלה רמט: באיזה אופן מותר לדוך פלפלין, והאם יש חילוק בכמות.

תשובה: מותר לדוך פלפלין בשבת באופן שעושה שני שינוים, האחד שדך בכת הסכין ולא בבוכנא המיוחדת לכתישה, וגם בתוך קערה ולא בתוך מכתשת. ומותר לדוך אפילו הרבה כל מה שצריך לו לאותה שבת.

כתב מרן (סימן שכא סעי' ז) מותר לדוך פלפלין אפילו הרבה יחד והוא שידוכם בקתא של סכין ובקערה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כד) אפילו הרבה יחד ודוקא מה שצריך לו לאותה שבת. עוד כתב (ס"ק כה) בקתא של סכין ובקערה פי' אבל לא ידוך בקתא של סכינא במכתשת אף דשינה במה שדך בקתא של סכינא מ"מ במכתשת מיחזי כעובדא דחול וה"ה דדך בקתא ע"ג שלחן או בשולי כלי ע"ג שלחן דהוי תרי שינויי אבל בבוכנא המיוחדת לכתישה אפי' ע"ג שלחן או בתוך הקערה אסור. כתב הט"ז בסימן זה אין לשום הפלפלין תוך הבגד ולכתוש בסכין עליו דהוא מוליד ריחא אמנם בסימן תקי"א אות חי"ת בט"ז משמע דחזר מזה והסכים למהרש"ל דשרי משום דאינו מכוין לזה עי"ש. כתבו האחרונים דדוקא בקתא דסכינא הוא דהתירו לדוך הפלפלין אבל לחתוך אותם בסכין דק דק אסור וכמו בירק לקמן בסעיף י"ב וה"ה לכל תבלין. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יח) מותר לדוך פלפלין בשבת אפילו הרבה ביחד, ובלבד שידוכם בקתא של הסכין, וגם בתוך קערה, ולא בתוך המכתשת. והטעם להיתר זה, לפי שעושה שני שינויים: א. שאינו כותשם במכתשת. ב. שאינו טוחנם ביד המכתשת (עלי). לפיכך מותר לכתחלה. [ילקוט יוסף שבת ג' עמוד שצב].

שאלה רנ: האם מותר לפורר גוש סוכר בסכין.

תשובה: אם הסוכר היה מפורר ושוב נדבק מותר לפוררו בסכין, שאין טוחן אחר טוחן. אבל גוש סוכר (שקוראים בערבית 'נבאט') שלא היה מפורר אסור לפוררו בלהב הסכין, אלא רק בשני שינוים בכת הסכין ועל גבי שולחן או קערה.

אין כותתין מלח במדוך של עץ אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: ודוקא מלח הגס אבל מלח שהיה דק מתחלה ונתבשל ונעשה פתיתין מותר לחתכו בסכין כמו שחותך הפת (כל בו). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כז) לחתוך המלח דק דק בחורפא דסכינא אסור. עוד כתב (ס"ק ל) מלח שהיה דק מתחילה מותר לחתכו בסכין, היינו אפי' דק דק כמו לענין חתיכת הפת ומשום דאין טוחן אחר טוחן ומ"מ במכתשת אף מלח זה אסור לכתוש [עו"ש ע"ש] וכתב הפמ"ג דצוקע"ר ג"כ דינו כמו מלח זה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כ) אין כותשים מלח במדוך של עץ (וכל שכן במכתשת מתכת או אבן), אבל מרסק הוא את המלח ביד הסכין, וגם בתוך קערה, להצריך שני שינויים, וכנ''ל. וכן מותר לפרר את המלח בידיו. ודוקא במלח גס יש להחמיר להצריך שני שינויים, אבל מלח דק שנתבשל ונעשה פירורין מותר לחתכו בסכין דק דק, וכמו שחותך פת, ומכל מקום אסור לכותשו במכתשת. ודין סוכר כדין מלח הנ''ל. [ילקו''י שבת כרך ג עמוד שצד].

שאלה רנא: מה הדין לעשות סלט ירקות בשבת באופן שחותכם דק דק.

תשובה: מותר לחתוך בסכין ירקות דק דק כל שאוכלם לאלתר, דהיינו סמוך ככל האפשר לאכילה. אבל אם חותך דק ומניחם לאחר זמן אסור משום טוחן. ונכון להזהר לחתוך חתיכות גדולות מעט מהרגיל אפילו כשאוכלם לאלתר.

כתב מרן (סימן שכא סעי' יב) המחתך הירק דק דק חייב משום טוחן. וכתב הרמ"א בהגה: והוא הדין דאסור לחתוך גרוגרות וחרובים לפני זקנים (בית יוסף בשם תוספתא) ודוקא פירות וכדומה לזה אסור אבל מותר לפרר לחם לפני התרנגולים דהואיל וכבר נטחן אין לחוש דאין טוחן אחר טוחן (הגהות מיימוני פרק כ''א ומרדכי ור''ן פרק כלל גדול וסמ''ג) וכל זה לא מיירי אלא בחותך ומניח אבל אם לאכלו מיד הכל שרי מידי דהוי אבורר לאכול מיד דשרי (תשובת הרשב''א והר''ן פרק כלל גדול) כדלעיל סימן שי''ט. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק מג) לאכלו מיד הכל שרי, וה"ה דאחד יכול לחתוך לצורך אחרים והם יאכלו מיד וכדאמרינן לעיל אצל בורר. [ב"י]. עוד כתב (ס"ק מד) הטעם דלא שייך שם טחינה כשמחתך בסכין אלא בטוחן להניח אבל כדי לאכול מיד ודאי דשרי שהרי לא אסרו על האדם לאכול מאכלו בחתיכות גדולות או קטנות א"כ הוי דרך אכילתו בכך וה"ה אם מכין הירק דק דק לפני התרנגולין שיאכלו מיד ג"כ שרי הואיל ומזונותן עליך. עוד כתב (ס"ק מה) מה שכתב הרמ"א אם לאכול מיד שרי, יש מפקפקין על היתר זה וגם בב"י כתב שאף מי שמכוין לאכול מיד ג"כ יזהר לחתוך לחתיכות גדולות קצת ומטעם זה כתבו כמה אחרונים ג"כ דנכון להתנהג כמו שכתב הב"י ומ"מ הנוהגין לחתוך הבצלים והצנון דק דק אין למחות בידם דיש להם על מי שיסמוכו ועכ"פ אסור לעשות עד יציאת בהכ"נ דבעינן סמוך לסעודה ממש כמ"ש בסימן שי"ט לענין בורר. והחותכים הבצלים והצנון דק דק שעה או שתים קודם הסעודה קרוב הדבר לומר שחייב חטאת והבצלים אסורים באכילה וגם דאז אסור משום בורר עיין בסוף הסימן בהג"ה [כ"כ בח"א].

ועיין בבה"ל דההיתר שזכר בהג"ה היינו כשחותכו בסכין אבל כשחותכו בכלי המיוחד לכך נראה דאסור בכל גוונא כשחותכו דק דק דגם בבורר גופא אם בכלי המיוחד לברירה בכ"ג חייב וכדלעיל בשי"ט ולפ"ז מסתברא דיש ליזהר במה שנוהגין לחתוך בצלים דק דק עם דג מלוח וכיוצא שלא יחתכם בכלי [שקורין האק מעסער] דאפשר דחשיב ככלי המיוחד רק בסכין בעלמא וגם בלא"ה אסור משום עובדא דחול וכנ"ל בסעיף יו"ד. המפרר חתיכת עץ שנרקב ועושה ממנו פולווער וכן המפרר צרור עפר חייב משום טוחן [שבת ע"ד]. וכן הנוסר עצים ליהנות בנסורת שלהן או השף לשון של מתכת [שקורין פיילי"ן בל"א] חייב משישוף בכל שהוא. והמחתך עצים דק ועושה אותן קטנים אם דקדק מהן כדי לבשל כגרוגרת מביצה חייב [רמב"ם ומ"א בסימן שי"ד]. ואם הוא חותך לחתיכות גדולות והוא מקפיד על המדה לחתכה בכוונה בזה המקום כדרך שנוהגין חוטבי עצים חייב משום מלאכת מחתך כמבואר ברמב"ם פי"א מהלכות שבת. ע"כ. [ומה שכתב המ"ב שאם חתך הבצלים דק לאכול לאחר זמן אסורים הבצלים באכילה, כתב על זה בלוית חן אות סב כיון שיש מחלוקת הפוסקים אם יש בזה איסור טוחן ורוב הפוסקים סוברים שאין איסור טוחן בחיתוך הירק דק בדבר שראוי לאוכלו כמות שהוא חי, והיות שהאיסור אכילה למי שעבר על איסור תורה הוא משום קנס מדרבנן, אמרינן בזה ספיקא דרבנן לקולא, ומותרים הבצלים באכילה]. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ד) יש אומרים שהמחתך את הירק בסכין דק דק הרי זה תולדת טוחן וחייב. ורוב הפוסקים חולקים על זה וסוברים שאינו חייב אלא כשמחתך ירק שאינו ראוי לאוכלו כמות שהוא חי, וחותכו על דעת לבשלו, אבל ירקות הראויים לאוכלם כשהם חיים, וכן פירות ופת וכיוצא בהם, מותר לחתכם אפילו דק דק. וראוי להחמיר כסברא הראשונה הואיל והיא מחלוקת הפוסקים באיסור תורה. במה דברים אמורים כשמחתך את הירק על דעת לאוכלו לאחר זמן, או למחר, אבל אם מחתכו בסכין כדי לאוכלו ''לאלתר'' מותר. שלא אסרו חכמים על האדם לאכול מאכלו חתיכות קטנות או גדולות. וגם אם חותך בסכין דק דק לתת לאחרים לאכול מיד, או סמוך לסעודה, ואפילו לסוף הסעודה מותר. [ילקו''י שבת כרך ג' עמוד שפב].

שאלה רנב: שום שדכו מערב שבת האם מותר לתת בתוכו בשבת משקה ולערבו בכף.

תשובה שום שדכו מערב שבת מותר לתת בתוכו משקה ולערבו בכף, כיון שנילוש מערב שבת אין בו איסור לישה. רק צריך לשנות ולערבו בנחת שלא יראה כלש.

כתב מרן (סימן שכא סעי' טו) חרדל שלשו מערב שבת למחר יכול לערבו הן ביד הן בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף לערבו (בכך) בכח, אלא מערבו מעט מעט. עוד כתב (ס"ק טז) שחלים (פירוש שחלים בערבי תכ''א לשא''ר, ובלע''ז קרישי''ן) שדכן מערב שבת למחר נותן יין וחומץ ולא יטרוף אלא מערב. וכן שום שדכו מערב שבת למחר נותן פול וגריסין ולא יטרוף אלא מערב. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק נח) יכול לערבו במים או ביין ואפילו אם לא נתערב מים בהחרדל קודם השבת ונילוש החרדל רק מתמצית לחותה אפ"ה שרי עכשיו לערב בה המשקה דעל ידי הנתינה לא חשיב לישה לדעה זו עד שיגבלה. והא דהתיר לערב בין ביד בין בכלי אין גיבול בזה, משום דדרך הגיבול בחרדל וכן בשחלים ושום הוא ע"י טריפה דהיינו שמערב בכח וכאן הוא מערב בנחת וזהו שסיים מערב מעט מעט. ע"כ. ובחזון עובדיה שבת ד (עמוד רעג) כתב בשם האגלי טל הטעם להתיר לערב את החרדל, כי החרדל נילוש מלפני השבת, ואין לחוש בו משום לישה. ושאר המשקים כולם לחים ולא שייך בהם לישה. עוד כתב (עמוד עדר) דאנן בדידן נקטינן כסתם מרן שמתיר אף בלילה עבה, כל שנילוש מערב שבת, ליכא איסורא בתוספת משקים בשבת על החרדל.

שאלה רנג: האם מותר לטרוף ביצים בקערה.

תשובה: המיקל לטרוף ביצים בקערה בשעת הצורך יש לו על מה שיסמוך. ומותר לעשות מיונז לאכול לאלתר ובלבד שלא יערב בכף בכח אלא בנחת.

כתב המ"ב (סימן שכא ס"ק סח) אסור לטרוף ביצים בקערה מפני מראית העין שנראה כמי שרוצה לבשלם בקדרה. ואם היו טרופות מע"ש אפשר דיש להקל ליתנם לתוך בארש"ט בכלי שני לגוון ואם היה הבארש"ט מחומץ הרבה יש להחמיר גם בזה משום בשול. ע"כ. אולם בחזון עובדיה שבת ד' (עמוד עדר) הביא את דברי המ"ב וכתב שיש כמה ראשונים שחולקים על זה ומתירים לטרוף ביצים. ולכן התיר לעשות מיונז בשבת על ידי שמערב ביצים ושמן וחרדל וסוכר וקצת מלח. ובתנאי שעושה על דעת לאכול לאלתר באותה סעודה. וגם לא יטרוף לערבם בכח אלא מערב בכף בנחת. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות לג) כתב המיקל בעת הצורך לטרוף ביצים בקערה בשבת, יש לו על מה שיסמוך, ואין לחוש משום שנראה כמי שרוצה לבשלם בקדרה. [ילקו''י שבת כרך ג' עמוד תב בהערה]. עוד כתב (אות לד) מותר לעשות מיונז בשבת, דהיינו שמערבים ביצים ושמן וחרדל וסוכר וקצת מלח, ובתנאי שיעשה כן על דעת לאכול לאלתר באותה סעודה. וגם לא יטרוף לערבם בכח, אלא מערב בכף בנחת. ואין לחוש בזה משום לישה ויזהר שלא לטרוף לערבם בכח.[ילקו''י שם עמ' תב].

שאלה רנד: מה הדין לעשות בשבת יינומלין שהוא: יין, דבש, ופילפלין. או אלונתית שהוא: יין, מים, ושמן.

תשובה: יינומלין מותר, שהוא משקה גם לבריאים, אך לא יטרוף בכח. אלונתית אסור לשתות אפילו אם עשה מערב שבת, משום שהוא משקה שעושים לרפואה, ואסור משום גזירת שחיקת סממנים.

כתב מרן (סימן שכא סעי' יז) מותר לעשות יינומלין שהוא יין ישן דבש ופלפלין מפני שהוא לשתיה. ואין עושין אלונתית שהוא יין ישן ומים צלולים ושמן אפרסמון שהוא לרפואה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק סט) מותר לעשות יינומלי"ן, היינו לערבן ולאכלן כמות שהן אבל לטרוף אותן יפה ולסננן שזה טורח יותר ואומנות גדולה ותיקון גדול הוא זה וכמו לעיל בחרדל בסט"ו דאסור לטרוף. כתב מהרי"ל אסור לתת קידה לתוך חומץ לעשות טיבול וכן לעשות ביצים קשים עם פיטרזיל"ן בחומץ אסור דדמי להילמי [הוא מי מלח המבואר לעיל בס"ב] והמ"א משיג עליו ומצדד להקל בזה וכ"ז במרובה אבל במעט שרי אפי' למהרי"ל וכמבואר לעיל בס"ב. עוד כתב (ס"ק ע) אין עושין אלונתית שהוא לרפואה, וכל דבר שהוא משום רפואה אסרו חז"ל לעשות גזירה משום שחיקת סממנים ולכן אפי' היה עשוי מע"ש אסור לשתותו. ע"כ.

שו"ע סימן שכב

שאלה רנה: מצא ביצה ביום השבת ומסתפק אם נולדה בשבת או ביום שישי, האם מותר לגומעה בשבת.

תשובה: אסור לגומעה, ואפילו לטלטלה אסור, ואף שהאיסור מדרבנן [משום גזירה אטו ביצה שנולדה בשבת שאחר יום טוב שהיא אסורה מהתורה משום שהוכנה ביום טוב], בכל אופן לא אומרים בזה ספיקא דרבנן לקולא, משום דהוי דבר שיש לו מתירים, שהרי יכול לאוכלה במוצאי שבת ללא שום ספק. וכל זה במצא את הביצה בשבת ביום, אבל אם השכים בשבת קודם עלות השחר ומצא את הביצה בלילה, מותר לאוכלה, שרוב התרנגולות לא מטילות בלילה, ותולים לומר שביצה זו נולדה בערב שבת שהוא חול.

כתב מרן (סימן שכב סעי' א) ביצה שנולדה בשבת אסורה אפילו לטלטלה ואפילו נתערבה באלף כולן אסורות ויכול לכוף עליה כלי שלא תשבר ובלבד שלא יגע בה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א) אסורה אפילו לטלטלה, דכיון דלא חזי לאכילה כמוקצה דמיא והאי דאסורה באכילה [היינו לגומעה חיה] הוא משום גזירה שבת דמיקלע אחר יום טוב שאז ביצה הנולדה בה אסורה מדאורייתא באכילה דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ונמצא כשנאכלנה דיו"ט הכינה לשבת וזה אסור מדכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו וסתם ששי חול הוא להורות לנו דדוקא בחול צריך להכין לסעודת שבת וכן ליו"ט דגם הוא איקרי שבת אבל ביום טוב אסור להכין לסעודת שבת וכ"ש דבשבת אסור להכין לסעודת יום טוב וע"כ כשנולדה הביצה ביום טוב שחל יום א' ג"כ אסור מן התורה לאכלה דבודאי נגמרה במעי התרנגולת מאתמול ונמצא דשבת הכינה ליו"ט כשנאכלנה ואף על גב דהכנה בידי שמים היא ולא בידי אדם גם זה הוא בכלל הכנה ואסור וע"כ גזרו רבנן בכל שבת ויו"ט כשנולדה שאסור. עוד כתב (ס"ק ב) כולן אסורות דהוי דבר שיש לו מתירין וקי"ל דדשיל"מ אפילו באלף לא בטיל והטעם דעד שעתה יאכלנה ויטלטלנה בחשש איסור יותר טוב שימתין עד שתחשך ויהיה כולם בהיתר וכן אם הוא ספק אם נולדה בשבת או מקודם ג"כ אסור מטעם זה אף דבכל דוכתא קי"ל דספיקא דרבנן להקל [לקמן בסימן תקי"ג וע"ש עוד במ"א ובמ"ב לענין אם נתערב הספק באחרות] אך אם השכים קודם עמוד השחר ומצא הביצה מונחת בהקינה של תרנגולת מותרת לטלטלה ולאכלה דרובן אינן יולדות בלילה ותלינן דמאתמול שהיה יום חול נולדה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) ביצה שנולדה בשבת אסור לאוכלה [לגומעה כשהיא חיה] ואפילו לטלטלה. ואם נתערבה באלף כולן אסורות בשבת. אבל יכול לכוף עליה כלי כדי שלא תשבר, ובלבד שלא יגע בביצה. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד תז].

שאלה רנו: האם מותר לקטום בסכין קש או תבן תלוש הראוי למאכל בהמה כדי לחצוץ בו שיניו.

תשובה: מותר, ואפילו לא יחדו למאכל בהמה אלא רק שהוא רך וראוי למאכל בהמה מותר לקטום, שאין תיקון כלי באוכל ולא במאכל בהמה.

כתב מרן (סימן שכב סעי' ד) אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי לפיכך מותר לקטום אפילו בסכין קש או תבן ולחצוץ בו שיניו אבל קיסם שאינו אוכל בהמה אפילו ליטלו כדי לחצוץ בו שיניו אסור. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ט) אוכלי בהמה, ר"ל דבר שראוי לאכילה לבהמה ומשמע בגמרא דאפילו אין עומד בשבילם כגון עצים רכים שראוי להם לאכילה ג"כ לא מתקריא עליהם שם כלי. עוד כתב (ס"ק י) אין בהם משום תקון כלי, ומותר אף בטלטול דדבר הראוי לאכילה מוכן הוא לכל הצורך.

שאלה רנז: האם מותר לחתוך דבר מאכל באופן שמקפיד לחתוך במידה שווה.

תשובה: מותר לחתוך אוכל במידה שוה, שאין איסור מחתך באוכלין, ואפילו במאכל בהמה.

כתב המ"ב (סימן שכב ס"ק י"ב) מותר לחתוך מאכל בהמה לעשות ממנו קיסם לחצוץ שיניו אפילו בסכין, ואפילו הוא מקפיד על המדה אין בזה שום שום חשש איסור מחמת מחתך כיון דדבר אוכל הוא [ח"א[. עוד כתב (בס"ק יח) דין מלאכת מחתך בשאר דברים. א) המחתך עור או כל דבר שאדם מחתך ומקפיד על מדתו בין עץ או מתכת או אפילו נוצות של עוף כיון שמקפיד על מדת ארכו ורחבו וחותך בכונה חייב אבל החותך דרך הפסד או בלא כונה למדתו אלא כמתעסק או כמשחק פטור [רמב"ם פי"א] ומה יפה הועילו לנו הנביאים (נחמיה י) וחכמינו ז"ל במה שאסרו לנו המקח וממכר בשבת שפעמים שיכול לבוא לידי חיוב חטאת כגון שמוכר איזה סחורה ומחתך ממנו לפי מדתו הצריך לו דחייב משום מחתך [ח"א בכלל ל"ו]. ב) אין מלאכת מחתך שייך באוכלין וכמו שכתבנו לעיל בסקי"ב. ג) אם מלאכת מחתך הוא דוקא בכלי או אפילו ביד עיין במה שכתבנו בבה"ל דתלוי בכל דבר לפי ענינו דדבר שדרכו לחתכו דוקא בכלי אין חייב כ"א בכלי ודבר שדרכו להפרידו ביד חייב ג"כ אפילו ביד ומסתברא דאיסור דרבנן יש בכל גווני וכמו שכתבנו בבה"ל ע"ש. החותך קיסם בסכין לחצות בו שניו חייב בזה משום תקון כלי לדעת הרא"ש ולדעת הרמב"ם משום מחתך ואפשר דחייב לדידיה שנים.

שאלה רנח: עצי בשמים תלושים, האם מותר לקטום מהם בידיו או בכלי כדי להריח בהם, ומה הדין אם הם עצים רכים.

תשובה: עצי בשמים קשים מותר לקטום דווקא ביד, [ודווקא כדי להריח מותר לקטום ביד, אבל לקטום כדי לחצוץ בו שיניו גם בידיו אסור, משום תיקון כלי מדרבנן]. ובכלי אסור לקטום אפילו כדי להריח, גזרה שמא יבוא לקטום בכלי כדי לחצוץ בו שיניו ויעבור על איסור תורה של תיקון כלי. ועצי בשמים רכים מותר לקטום אפילו לחצוץ בו שיניו ואפילו בכלי שהרי ראויים הם למאכל בהמה ואין תיקון כלי במאכל בהמה.

כתב מרן (סימן שכב סעי' ה) מותר לטלטל עצי בשמים להריח בהם ולהניף בהם לחולה ומוללו להריח בו אחד קשים ואחד רכים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יז) ומוללו וכו', צ"ל וקוטמו ומוללו. ומלילה היינו שמוללו בין אצבעותיו כדי להוציא ריחו וקטימה נמי משום זה שמקום הקטימה הוא לח וריחו נודף. והסכימו הרבה אחרונים דהא דמותר לקטום בקשים היינו דוקא ביד אבל לא בכלי אף דהוא קוטם רק כדי להריח ואינו מכוין כלל לעשותה כלי, ולכך אסור לקטום ההדס בסכין, גזירה דלמא אתי לקטום לחצוץ בו שניו, ובזה חייב כנ"ל בס"ק י"ג. ואפילו ביד אינו מותר לקטום בקשין רק להריח אבל לחצוץ בו שניו אסור לכו"ע. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י סימן שכו (אות יז) אסור לקטום עצי בשמים קשים כדי לחצוץ בהם שיניו, בין ביד בין בכלי. אבל מותר לקטום עצי בשמים אפילו קשים, כדי שיהיה ריחם נודף, או כדי לתת לחבירו להריח בהם, ומכל מקום לא הותר אלא כשקוטם ביד, אבל בסכין אסור. ועצי בשמים רכים מותר לקוטמם אפילו בסכין. [הליכות עולם חלק ד'].

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה