אור ברסלב
שו"ת שאול שאל - חלק ב הלכות תפלת המנחה

שו"ת שאול שאל - חלק ב

הלכות תפלת המנחה

הלכות ברכות

שו"ע סימן רלב

שאלה רמג: ממתי אסור לאכול סעודה קטנה לפני שהתפלל מנחה.

תשובה: אסור לאכול מחצות היום שהוא חצי שעה קודם לזמן מנחה גדולה עד שיתפלל, ואפילו סעודה קטנה שרגיל בה בכל יום אסור. והנוהגים לאכול סעודה קטנה קודם תפלת מנחה באופן שהניח אדם שיזכיר לו להתפלל, או שיש לו זמן קבוע לתפלה, יש להם על מה שיסמוכו.

כתב מרן (סימן רלב סעי' ב) לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי (מקום שמעבדין שם את העורות) ולא לדין ולא לאכול אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה. ואם התחיל באחת מכל אלו אינו מפסיק אף על פי שהתחיל באיסור והוא שיהא שהות ביום להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו אבל אם אין שהות להתפלל אחר כך צריך להפסיק מיד ומאימתי התחלת תספורת משיניח סודר של ספרים על ברכיו והתחלת מרחץ משיפשוט לבושו העליון והתחלת בורסקי משיקשור בגד בין כתפיו כדרך הבורסקים והתחלת דין אם היו עסוקים בו משיתחילו בעלי דינים לטעון ואם לא היו עסוקים בו משיתעטפו הדיינים ולדידן משישבו אדעתא לדון והתחלת אכילה משיטול ידיו. וכתב המ"ב (ס"ק יא) סעודה קטנה היינו סעודת כל אדם [וסעודה גדולה הוא של נישואין ומילה] והטעם דחיישינן שמא ימשך. ודין איסור אכילה או מלאכה קודם מעריב יתבאר בסימן רל"ה ס"ב. ולענין להתחיל ללמוד קודם תפלת המנחה ע' לעיל בסי' פ"ט ס"ו לענין לימוד קודם תפלת שחרית וה"ה הכא כשמגיע זמן מנחה קטנה. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י סימן רלג (אות א) תפלת מנחה תקנוה כנגד תמיד של בין הערביים, שזמנו חצי שעה אחר חצות היום. [משש שעות ומחצה מהיום, בשעות זמניות]. וכיון שבשאר ימות השנה [לבד מערב פסח] לא היו מקריבים קרבן התמיד אלא מתשע שעות ומחצה, לפיכך לכתחלה ראוי להתפלל מנחה קטנה, שהוא לאחר תשע שעות ומחצה מהיום. וכן הוא דעת הרמב''ם ומרן השלחן ערוך, דעדיף להתפלל מנחה קטנה. ולעולם יהא אדם זהיר וזריז בתפלת המנחה, שלא ישהה אותה, אלא מיד כשיגיע זמנה [מנחה קטנה] יתפלל [במנין]. אולם הנוהגים להתפלל מנחה גדולה מנהגם נכון על פי ההלכה, ויש להם על מה שיסמוכו, שכן מבואר בזוהר הקדוש. ועוד, שרגילים לאכול ארוחת צהרים, ואסור לאכול סעודה משהגיע זמן התפלה עד שיתפלל. ואפשר שאפילו אם הניחו שומר שיזכירם להתפלל אין זה מועיל. ולכן הרוצה לסעוד ארוחת צהרים לפני תפלת מנחה, ראוי יותר לנהוג להתפלל מנחה גדולה קודם שיאכל. ומטעם זה נהגו בישיבות הקדושות להתפלל בכל יום מנחה גדולה לפני ארוחת צהרים, והוא מנהג שיסודתו בהררי קודש, וכן ראוי לנהוג. ומכל מקום הנוהגים להקל לאכול ארוחת צהרים קודם תפלת מנחה, ומתפללים מנחה קטנה כדעת מרן, יש להם על מה שיסמוכו, מפני שמלבד שכן המנהג בהרבה מקומות להקל בזה, גם מניחים שומר שיזכירם להתפלל, וגם יש להם זמן קבוע להתפלל מנחה בכל יום. אלא שעדיף יותר בכיוצא בזה להתפלל מנחה גדולה, כדי שיוכלו לאכול סעודת צהרים בהיתר אליבא דכולי עלמא. [ילקו''י הל' ברכות עמ' תרלז. הליכו''ע ח''א עמ' רנג]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ה) שלדעת מרן אין לאכול אפילו סעודה רגילה אחר חצות היום עד שיתפלל מנחה. עוד כתב (אות ו) שאם יש זמן קבוע שרגילים בכל יום להתפלל בבית הכנסת או שיש שם אדם אחד שישמור עליו בשעה שאוכל ויזכירנו להתפלל מנחה נהגו להקל בזה לאכול סעודה קטנה כל שעדיין לא הגיע זמן הסמוך למנחה קטנה (דהיינו עד סוף תשע שעות מהיום) ואם אפשר להתפלל מנחה גדולה קודם שיאכל סעודה רגילה עדיף לעשות כן כדי לחוש לדעת מרן השולחן ערוך. ובסעודה גדולה אין להקל החל מחצות היום ואפילו אם יש להם זמן קבוע ללכת לבית הכנסת להתפלל מנחה וגם יש שם מי שיזכירנו להתפלל מנחה.

שאלה רמד: אם התחיל לאכול סעודה גדולה כגון סעודת ברית קודם תפילת מנחה בזמן האסור האם צריך להפסיק.

תשובה: אם יש שהות ביום להתפלל מנחה אחר הסעודה לא צריך להפסיק. ואפילו אם התחיל תוך חצי שעה קודם למנחה קטנה (אחר סוף שעה תשיעית).

כתב מרן (סימן רלב סעי' ב) ואם התחיל באחת מכל אלו אינו מפסיק אף על פי שהתחיל באיסור, והוא שיהא שהות ביום להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו, אבל אם אין שהות להתפלל אחר כך צריך להפסיק מיד. וכתב המ"ב (ס"ק יג) ואם התחיל אינו מפסיק אפילו התחיל אחר שהגיע כבר זמן מנחה גדולה ואפילו אחר כך כל שלא הגיע עדיין החצי שעה שקודם מנחה קטנה [דאלו כשהתחיל בזו החצי שעה מפסיק כשיגיע זמן מנחה קטנה ואף שיש שהות הרבה עדיין עד הערב דעיקר זמן מנחה הוא ממנחה קטנה ולמעלה ועיין לקמן בהג"ה מה שעכשיו נוהגין להקל]. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות יא) כתב שלמנהג הספרדים אם התחילו אחר שהגיע הזמן הסמוך למנחה קטנה, דהיינו אחר שעברו תשע שעות זמניות מתחילת היום, יש להקל להמשיך כל שיודעים שיסיימו קודם סוף היום ויהיה להם זמן להתפלל לאחר מכן, ואפילו התחילו סעודה גדולה.

שו"ע סימן רלג

שאלה רמה: מתי זמן מנחה גדולה ומנחה קטנה, ומתי צריך להתפלל.

תשובה: זמן מנחה גדולה הוא חצי שעה לאחר חצות היום, ומנחה קטנה מתשע שעות ומחצה מעלות השחר, ולכתחילה יש להתפלל מנחה קטנה, ובדיעבד אם התפלל מנחה גדולה יצא ידי חובה. וכן בשעת הדחק, או אם רוצה לאכול רשאי להתפלל לכתחילה מנחה גדולה, שהרי אסור לאכול קודם שיתפלל.

כתב מרן (סימן רלג סעי' א) מי שהתפלל תפילת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י''א שעות חסר רביע. ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה ואם עושה כרבי יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה. (וכתב הרמ"א בהגה: ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה אין לו להתפלל מנחה אחר כך ובדיעבד או בשעת הדחק יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים). וכתב המ"ב (ס"ק א) תפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנוה וזמן שחיטתו מדאורייתא התחלתו אחר שש שעות ומחצה דהיינו חצי שעה אחר חצות היום ורק משום כדי שיהיו יכולין להקריב קרבנות יחיד מקודם [שאחר התמיד של בין הערבים אסור להקריב שום קרבן] לכן היו מאחרין הקרבתו בכל יום עד ט' שעות ומחצה לבד מערב פסח שחל להיות בע"ש שהיו שוחטין התמיד בשש שעות ומחצה וע"כ עיקר זמן תפלת המנחה לכתחלה הוא מט' ומחצה ולמעלה כנגד התמיד שהיו מקריבין בכל יום ומ"מ אם התפלל משש ומחצה ולמעלה יצא אחרי דעיקר זמנו של תמיד מדאורייתא מתחיל מאותו זמן ויש מהראשונים שמקילין לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה ועכ"פ אם רוצה לאכול או לצאת לדרך או שעתה יוכל להתפלל עם הצבור ואם ימתין על מ"ק לא יהיה לו מנין לכו"ע מותר להתפלל לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה. ע"כ.

וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) הובא לעיל תשובה רמג. תפלת מנחה תקנוה כנגד תמיד של בין הערביים, שזמנו חצי שעה אחר חצות היום. [משש שעות ומחצה מהיום, בשעות זמניות]. וכיון שבשאר ימות השנה [לבד מערב פסח] לא היו מקריבים קרבן התמיד אלא מתשע שעות ומחצה, לפיכך לכתחלה ראוי להתפלל מנחה קטנה, שהוא לאחר תשע שעות ומחצה מהיום. וכן הוא דעת הרמב''ם ומרן השלחן ערוך, דעדיף להתפלל מנחה קטנה. ולעולם יהא אדם זהיר וזריז בתפלת המנחה, שלא ישהה אותה, אלא מיד כשיגיע זמנה [מנחה קטנה] יתפלל [במנין]. אולם הנוהגים להתפלל מנחה גדולה מנהגם נכון על פי ההלכה, ויש להם על מה שיסמוכו, שכן מבואר בזוהר הקדוש. ועוד, שרגילים לאכול ארוחת צהרים, ואסור לאכול סעודה משהגיע זמן התפלה עד שיתפלל. ואפשר שאפילו אם הניחו שומר שיזכירם להתפלל אין זה מועיל. ולכן הרוצה לסעוד ארוחת צהרים לפני תפלת מנחה, ראוי יותר לנהוג להתפלל מנחה גדולה קודם שיאכל. ומטעם זה נהגו בישיבות הקדושות להתפלל בכל יום מנחה גדולה לפני ארוחת צהרים, והוא מנהג שיסודתו בהררי קודש, וכן ראוי לנהוג. ומכל מקום הנוהגים להקל לאכול ארוחת צהרים קודם תפלת מנחה, ומתפללים מנחה קטנה כדעת מרן, יש להם על מה שיסמוכו, מפני שמלבד שכן המנהג בהרבה מקומות להקל בזה, גם מניחים שומר שיזכירם להתפלל, וגם יש להם זמן קבוע להתפלל מנחה בכל יום. אלא שעדיף יותר בכיוצא בזה להתפלל מנחה גדולה, כדי שיוכלו לאכול סעודת צהרים בהיתר אליבא דכולי עלמא. [ילקו''י הל' ברכות עמ' תרלז. הליכו''ע ח''א עמ' רנג]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ב) שלכתחילה צריך להתפלל בזמן מנחה קטנה, ובדיעבד אם התפלל בזמן מנחה גדולה יצא ידי חובה, וכן בשעת הדחק רשאי להתפלל מנחה גדולה. וכן אם רוצה לאכול אחר שהגיע זמן מנחה גדולה מותר לו להתפלל מנחה גדולה, כיון שאסור לאכול סעודה שהיא יותר מכביצה פת החל מחצות היום עד שיתפלל מנחה.

שאלה רמו: הרוצה להתפלל תפילת מנחה או ערבית ולא ידוע לו שנתלכלכו ידיו, האם צריך ליטול ידיו קודם התפילה.

תשובה: צריך ליטול ידיו קודם תפילת מנחה או ערבית, ואם אין לו מים מזומנים לפניו יקנח ידיו בבגד או בכותל ויתפלל .

כתב מרן (סימן רלג סעי' ב) אם יש לו מים צריך ליטול ידיו כדי להתפלל אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך ולא יברך (ועיין לעיל סימן צ''ב סעיף ה'). ואם אין לו מים מזומנים אינו צריך ליטול. (וכתב הרמ"א בהגה: ואפילו עומד מלמודו יטול ידיו לתפלה). וכתב המשנה ברורה (ס"ק יט) ואפילו נטל ידיו לאכילה ואכל ולא הסיח דעתו צריך נטילה לתפלה שאין נטילתו לאכילה עולה לתפלה, אבל נטילת שחרית שנטל כשקם ממיטתו ולא הסיח דעתו עולה לו לתפלה. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות טו) וכתב שאם אין לו מים מזומנים לפניו יקנח ידיו במידי דמנקי ולאחר מכן רשאי להתפלל.

שו"ע סימן רלד

שאלה רמז: אם שכח ולא התפלל מנחה ומתפלל ערבית שתים האם אומר אשרי קודם תפילת התשלומין.

תשובה: אע"פ שלדעת מרן והרמ"א אומר אשרי קודם תפילת התשלומין לתפלת המנחה. לדעת כמה מרבותינו המקובלים אין לאומרו ורק ישהה בין תפלה לתפלה כדי הילוך ארבע אמות.

כתב מרן (סימן רלד סעי' ב) אם שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואומר אשרי קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה (ועיין לעיל סימן ק''ח). וכתב המ"ב (ס"ק ט) עיין לעיל בסי' ק"ח סקי"ד במ"ב. ושם כתב מה שכתב הרמ"א שגם אם מתפלל ערבית שתיים אומר ביניהם אשרי. כדי להשלים בזה גם האשרי שהיה צריך לומר קודם המנחה. ויש מאחרונים שכתבו בשם המקובלים שלא לומר אשרי בערבית ואף שהוא בשביל תפילת המנחה ג"כ יש להחמיר בזה. וכתב בדרך החיים דאיך שהאדם ינהוג בזה יש לו על מי לסמוך אך כל זמן שהוא יום לא ימנע מלומר אשרי אף שהוא אחר תפילת המנחה. ע"כ. אם נתאחר ובא לביהכ"נ בשעה שהצבור התחילו תפילת המנחה יתפלל עמהם ויאמר אשרי אח"כ ועיין במ"א שכתב דמדברי הזוהר משמע דאפילו באופן זה לא יאמרנו אדעתא דחובה רק כקורא בתורה. ע"כ. ובהלכה ברורה שם (אות יא) וכאן (אות ה) כתב שלדעת כמה מהמקובלים, אין לומר אשרי אחר שהתפלל שמונה עשרה של מנחה כלל, וכל שכן אחר שהתפלל ערבית. ורק ישהה בין תפילה לתפילה כדי הילוך ארבע אמות.

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה