הלכות ברכות
שו"ע סימן רכג
רכח: שאלה באיזה אופן מברך שתי ברכות גם דיין האמת וגם שהחיינו או הטוב והמטיב.
תשובה: אם מת אביו והשאיר ירושה ואין לו עוד אחים מברך דיין האמת ושהחיינו, ואם יש לו עוד אחים מברך דיין האמת והטוב והמטיב.
כתב מרן (סימן רכג סעי' ב) מת אביו מברך דיין האמת היה לו ממון שיורשו אם אין לו אחים מברך גם כן שהחיינו ואם יש לו אחים במקום שהחיינו מברך הטוב והמטיב. (וכתב הרמ"א בהגה: שאין מברכין הטוב והמטיב אלא אם כן יש לו שותפות באותה טובה). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ט) שמברך מתחלה דיין האמת שהיא חובה לכ"ע ואח"כ שהחיינו על הנכסים שנשארו לו מאתו [רמב"ם]. ואף דיותר היה מתרצה שלא ימות אביו ולא יירשנו, מ"מ יכול לברך שהחיינו דאין ברכה זו תלויה בשמחה אלא בדבר שמגיע לו תועלת ממנו ואף על פי שמתערב עמה צער ואנחה [ת' הרשב"א סי' רמ"ה]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ח) וכתב והיינו כשהיא ירושה נכבדה שיש לו ממנה תועלת והנאה מרובה.
שאלה רכט: קנה בגדים ישנים האם מברך שהחיינו.
תשובה: קנה בגדים ישנים וחשובים בעניו כחדשים מברך שהחיינו.
כתב מרן (סימן רכג סעי' ג) בנה בית חדש או קנה כלים חדשים אפילו היה לו כיוצא באלו תחלה, או קנה וחזר וקנה מברך על כל פעם שהחיינו. ולאו דוקא חדשים דהוא הדין לישנים אם הם חדשים לו שלא היו אלו שלו מעולם, ולא אמרו חדשים אלא לאפוקי אם מכרן וחזר וקנאן. וכתב המ"ב (ס"ק יג) כלים חדשים, בין מלבושים ובין כלי תשמיש ושתיה ואכילה וכיו"ב אם הם דברים שלב האדם שמח בהם עני בראוי לו ועשיר בראוי לו, ועיין בסעיף וי"ו. אכן אם הוא עשיר גדול שאפילו כלים יקרים וחשובים אין נחשבים לו ואין שמח בהן לא יברך. ובקניית ספרים יש דעות בין האחרונים אם יברך עליהם משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ובח"א מצדד דאם היה מהדר אחר זה הספר ושמח בקנייתו דמברך שהרי ברכה זו נתקנה על השמחה ולא על התשמיש וכדלקמיה בס"ד וכ"כ במור וקציעה וע"כ אין למחות ביד המברך. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) קנה בגד חדש אפילו היה לו בגד כזה תחלה, יש לו לברך ''שהחיינו'' בשם ומלכות. ואף שמעיקר הדין היה צריך לברך בעת קניית הבגד, כבר נהגו שלא לברך אלא עד שעת לבישת הבגד. ועל דבר שאינו חשוב כל כך, כגון חלוק או לבנים או מנעלים וגרביים, או כיפה, אין לברך שהחיינו. [ילקו''י, ברכות עמוד תקצה]. עוד כתב (אות ב) הקונה מכונית חדשה, והוא שמח בה, וכן הקונה תכשיטי זהב לאשתו, או טייפ ושאר כלים שהוא שמח בהם, אף שמעיקר הדין היה רשאי לברך על זה ''שהחיינו'', כבר נהגו בכל אלה לברך שהחיינו על בגד חדש, ולפטור הכלים שקנה. [ילקו''י, ברכות עמוד תקצה]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות טו) כתב שמברך שהחיינו על בגדים ישנים אם חשובים הם בעניו כחדשים.
שאלה רל: קיבל חליפה חדשה במתנה, מה יברך.
תשובה: המקבל בגד חדש במתנה לא יברך הטוב והמטיב אלא שהחיינו.
כתב מרן (סימן רכג סעי' ה) קנה כלים שמשתמשין בהם הוא ובני ביתו מברך הטוב והמטיב אם נתנו לו במתנה מברך הטוב והמטיב שהיא טובה לו ולנותן. וכתב המ"ב (ס"ק כא) המתנה טובה למקבל ולנותן, שאם המקבל עני הוא טובה לנותן שזיכהו הש"י לעשות צדקה ואם המקבל עשיר שמח הנותן שמקבל ממנו והוי טובה גם לנותן [הרא"ש בביאור דברי הירושלמי]. והנה יש מאחרונים שחולקים על פסק זה וס"ל דלפי מסקנת גמרא דידן לא נתקנה ברכה זו כ"א בדאית להו לאחריני ג"כ טובה גשמיית ולפ"ז כשניתן לו כלים במתנה צריך המקבל לברך ברכת שהחיינו ולא ברכת הטוב ויש דנקטי לדינא כפסק השו"ע ויברך ברכת הטוב ולא שהחיינו ולמעשה נראה דטוב יותר לנהוג בזה לברך ברכת שהחיינו ולא ברכת הטוב כאשר ביררנו בבה"ל ומ"מ במקום שנוהגין שעושין הלבשה לנערים יתומים כ"א מהיתומים יברך מלביש ערומים וברכת הטוב והמטיב דהא איכא בזה טובה עוד לכמה נערים וברכת שהחיינו לא יברכו דבמקום שמברכין ברכת הטוב ס"ל לרוב הפוסקים דאין מברכין שהחיינו. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כז).
שו"ע סימן רכד
שאלה רלא: הרואה חכם מחכמי ישראל מה מברך. ומה מברך על חכם מחכמי אומות העולם.
תשובה: על חכמי ישראל מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו. ועל חכמי אומות העולם מברך שנתן מחכמתו לבשר ודם.
כתב מרן (סימן רכד סעי' ו) הרואה חכמי ישראל אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו. עוד כתב (סעי' ז) הרואה חכמי אומות העולם שחכמים בחכמות העולם אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן מחכמתו לבשר ודם. וכתב המ"ב (ס"ק ט) על חכמי ישראל אומר שחלק מחכמתו, שעם ד' הם חלק אלוה ודבקים בו לכן אמר שחלק משא"כ לקמיה בס"ז. עוד כתב (ס"ק י) חכמים בחכמות העולם היינו שבע חכמות, לאפוקי אם הם חכמים בדתם ע"ז אינו מברך כלל. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות יג) הרואה חכם גדול מחכמי ישראל, המופלג בתורה ובחכמה וביראת ה' טהורה, ומורה הוראות בישראל, אף בזמן הזה יש לו לברך בשם ומלכות: ''ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו''. אבל סומא אינו מברך ברכה זו. [ילקו''י על ברכות עמוד תרב]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות י). עוד כתב (אות יב) שעל חכמי אומות העולם בחכמת המדע יש אומרים שצריך שיהיה אותו חכם מקיים שבע מצוות בני נח. ועל יהודי החכם בחכמת המדע אין לברך עליו ברכה זו כלל.
שו"ע סימן רכה
שאלה רלב: מי שלא ראה את חבירו מעולם והכירו רק דרך מכתבים האם מברך על ראייתו שהחיינו.
תשובה: לא מברך עליו כיון שלא נתחבר עמו פנים אל פנים.
כתב מרן (סימן רכה סעי' ב) מי שלא ראה את חבירו מעולם ושלח לו כתבים אף על פי שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו. וכתב המ"ב (ס"ק ה) אע"פ שהריצו כתבים מזה לזה ועל ידי זה נעשו אוהבים, מכל מקום כיון שלא נתחבר עמו פנים אל פנים אין מעולה האהבה כל כך עד שיהיה נהנה ושמח בראייתו. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות י).
שאלה רלג: לא אכל ענבים ולא ברך עליהם שהחיינו, האם מברך שהחיינו על יין חדש.
תשובה: אם הוא מיץ ענבים שנעשה בבית שניכר עליו שהוא חדש, יברך שהחיינו. אבל ביין שלא ניכר עליו שהוא חדש לא יברך.
כתב מרן (סימן רכה סעי' ה) אם בירך שהחיינו על הענבים כשישתה יין חדש אינו חוזר ומברך. וכתב המ"ב (ס"ק טו) אינו חוזר ומברך ואפילו אם שתי ליה אחר מ"ם יום שנתחזק היין ויש לו טעם אחר מן מוהל הענבים מ"מ הכל שמחה אחת היא דבעת שראה אז שאכל הענבים ידע שהיין יצא מהם ועיין באחרונים שהביאו די"א דמ"מ צריך לברך שהחיינו גם על היין החדש משום דיש בו שמחה יתירה מבענבים וע"כ טוב שאם בירך שהחיינו על הענבים אזי כשישתה יין חדש יברך תחלה שהחיינו על איזה מין חדש או על מלבוש כדי לפטור גם את היין [אבל אם בירך תחלה שהחיינו על היין דעת הע"ת דלכו"ע אינו חוזר לברך שהחיינו על הענבים] וכ"ז דוקא כששותה את היין כשהוא תירוש שהוא ניכר שהוא יין חדש אבל אם אינו שותהו עד שהוא יין אפילו לא בירך שהחיינו על הענבים אינו מברך עליו שהחיינו אף שהוא יודע שהוא יין חדש משום דאינו ניכר בין חדש לישן [אחרונים]. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות יב) כתב אם בירך שהחיינו על ענבים כשישתה יין חדש אינו חוזר ומברך שהחיינו, ובלאו הכי לא נהגו לברך שהחיינו על יין חדש, משום שאין בו כל כך שמחה. שיין ישן טוב יותר. ויש מחמירים שלא לאכול מהענבים החדשים עד שיביא תירוש לפניו, ומברך שהחיינו ומכוין לפטור שניהם, ותבוא עליהם ברכת טוב. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תרטז]. וכ"כ בהלכה ברורה (אות לח) יש אומרים שאין מברכים ברכת שהחיינו על יין חדש, אלא רק על מיץ ענבים, מפני שביינות אין ניכר במראיהם איזה יין הוא ישן ואיזה הוא חדש. [ועוד שיין ישן משובח יותר מיין חדש]. ואף במיץ ענבים אין לברך שהחיינו אלא באופן שניכר שהוא חדש וכגון שסחט ענבים חדשים בביתו, אבל מיץ ענבים הנמכר בשוק ויש בו חומר משמר, אף על פי שכתוב עליו שהוא מתוצרת חדשה, כיון שאין הדבר ניכר במראהו, שהרי יכולים לשומרו ולהשתמש בו לאחר זמן, אין לברך עליו שהחיינו.
שאלה רלד: פרי המתחדש פעמיים בשנה האם מברך עליו שהחיינו.
תשובה: פרי שמתחדש פעמיים בשנה מברך עליו שהחיינו פעם אחת בשנה, שחשוב שבא מזמן לזמן.
כתב מרן (סימן רכה סעי' ו) פרי שאינו מתחדש משנה לשנה אפילו אם יש ימים רבים שלא אכל ממנו אינו מברך שהחיינו. (וכתב הרמ"א בהגה: פרי שמתחדש שתי פעמים בשנה מברכין עליו שהחיינו (בית יוסף), אבל שאין לו זמן קבוע לגידולו אין מברכין עליו. לכן אין מברכין שהחיינו על ירק חדש דעומד כל השנה בקרקע). וכתב המ"ב (ס"ק יז) פרי שמתחדש שתי פעמים בשנה מברכין עליו שהחיינו בכל פעם ופעם כיון דעכ"פ בא מזמן לזמן. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות מא) כתב אילן המוציא פירות פעמיים בשנה, יש לברך שהחיינו על הפירות החדשים פעם אחת בשנה. אבל אילן המוציא פירות שלוש או ארבע פעמים בשנה, אין לברך שהחיינו על פירותיו כלל.
שאלה רלה: הרואה בריות נאות מה מברך, וכל כמה זמן מברך.
תשובה: על בריות נאות מברך שככה לו בעולמו, ואפילו הוא גוי. ומברך פעם אחת עד שיראה בריה יותר נאה ממה שראה בראשונה. ובזמנינו לא נהגו לברך בשם ומלכות אלא אומר ברוך שככה לו בעולמו, בלי שם ומלכות.
כתב מרן (סימן רכה סעי' י) הרואה אילנות טובות ובריות נאות אפילו עובד כוכבים או בהמה אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שככה לו בעולמו ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר לא עליהם ולא על אחרים אלא אם כן היו נאים מהם. וכתב המ"ב (ס"ק לב) הרואה בריות נאות בין זכרים בין נקבות. ועכשיו לא נהגו כלל לברך ברכה זו [ח"א ע"ש טעמו] ומ"מ נכון לברך בלא שם ומלכות. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות כח) כתב הרואה בריות נאות במאד, מברך: ''שככה לו בעולמו''. ואחד גוי ואחד ישראל שוין בזה, ולא חיישינן למיעוטא שמא הוא ממזר. ורק כשידוע לו בבירור שהוא ממזר, לא יברך עליו ברכה זו, אפילו אם הוא נאה ביותר. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תרט]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ס) כתב שבזמנינו לא נהגו לברך ברכה זו כלל.
שו"ע סימן רכו
שאלה רלו: ממתי ועד מתי זמן ברכת האילנות.
תשובה: זמן ברכת האילנות מראש חודש ניסן כל החודש בשעה שרואה פרחי האילנות, ואם לא ברך בחודש ניסן יכול לברך גם בחודש אייר כל עוד שלא נפלו הפרחים ויצא הפרי.
כתב מרן (סימן רכו סעי' א) היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד. וכתב המ"ב (ס"ק ד) ואם איחר לברך וכו' היינו אפילו לא ראה כלל מקודם אפ"ה אבד הברכה כיון שגדלו הפירות, כ"מ בב"י. אבל בא"ר הכריע לדינא דאם לא ראה מקודם לא אבד הברכה וכן משמע ג"כ בביאור הגר"א דאפילו כבר גדל הפרי לא אבד הברכה. ומ"מ אם כבר גדל הפרי ונגמר כל צרכו שראוי לברך עליה שהחיינו משמע מפמ"ג וח"א ששוב אין כדאי לברך ברכה זו. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות יב) כתב אם לא בירך ברכה זו עד שגדלו הפירות, שוב אינו מברך. וכל שנפלו הפרחים, אפילו לא גדלו הפירות באופן שראויים לאכילה, רק התחיל גידול הפרי, אין לברך ברכה זו. ומכל מקום, אילן שהתחילו לגדול בו חלק מפירותיו, אם יש בו עדיין פרחים ונצנים, מברך עליו ברכת האילנות. [ילקו''י ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמו' תרכ. חזון עובדיה על פסח מהדורת תשס''ג עמו' כז. ושם דחה מ''ש בברכת ה' דרק אם גדלו הפירות וראויים לברכת העץ, אינו יכול לברך. ודחה דבריו, ובפרט דסב''ל]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ז). עוד כתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות י) לכתחלה אין לברך ברכת האילנות בחודש אדר, אלא ימתין לחודש ניסן ואז יברך, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, אבל אם לא נזדמן לו לברך ברכת האילנות עד שיצא ניסן, רשאי לברך ברכת האילנות בחודש אייר, ולא יאבד ברכה יקרה זו מידו, ויסמוך על דברי הפוסקים שניסן לאו דוקא, ובלבד שיהיו עדיין האילנות בפריחתם, ולא גדלו פירותיהם. [חזון עובדיה על הלכות פסח שם]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ו).
שו"ע סימן רכז
שאלה רלז: שמע רעם וברך שכוחו וגבורתו מלא עולם ואח"כ ראה ברק האם יברך עליו.
תשובה: יברך על הברק עושה מעשה בראשית.
כתב מרן (סימן רכז סעי' א) על הזיקים והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט ועל רעדת הארץ ועל הברקים ועל הרעמים ועל רוחות שנשבו בזעף על כל אחד מאלו אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית ואם ירצה יאמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שכחו וגבורתו מלא עולם. וכתב המ"ב (ס"ק ה) על כל אחד וכו' - והעולם נוהגים לברך על הברקים עושה מ"ב ועל הרעמים שכחו וגבורתו וכו' וכן מסתבר שע"י הרעם נראה גבורתו של הקדוש ברוך הוא יותר מבברק אמנם באמת שייך כל אחת מהברכות על שניהם וע"כ אם שמע ברק ורעם כאחד מברך ברכה אחת דהיינו עושה מע"ב על שניהם ואם בירך שכחו וגבורתו מ"ע ג"כ יוצא. ואם לא היו תכופים זה אחר זה מברך תחלה על הברק [שהוא מתראה תחלה לעין האדם] עושה מע"ב ואח"כ על הרעם שכחו וגבורתו מ"ע וה"ה אם לא ראה את הברק ושמע קול הרעם ובירך עליו שכחו וגבורתו מ"ע או שבירך עושה מע"ב ואח"כ ראה ברק מברך עליו ג"כ עושה מע"ב. ועיין בשע"ת שכתב בשם הברכ"י דאם בירך על הברק ונתכוין לפטור הרעם הבא אחריו יצא בדיעבד ור"ל דאחרי שטבע הבריאה שאחר הברק יוצא רעם א"כ חל ברכתו על הרעם שיצא אח"כ. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ח) אם שמע רעם תחילה וברך עליו שכוחו וגבורתו מלא עולם ולאחר מכן ראה ברק חוזר ומברך על הברק עושה מעשה בראשית ואין צריך שיברך על הברק קודם הרעם דוקא.
שאלה רלח: אחר שברך על הרעמים והברקים מתי יכול לברך שוב.
תשובה: כל שישן בלילה שנת קבע על מיטתו וקם יכול לברך שוב, ואם התפזרו העננים לגמרי ושוב חזרו יכול לחזור לברך אפילו באותו יום.
כתב מרן (סימן רכז סעי' ב) כל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת, נתפזרו בין ברק לברך ובין רעם לרעם צריך לחזור ולברך. וכתב המ"ב (ס"ק ח) נתפזרו העבים חוזר ומברך דוקא היכא דהשמים נטהרו וזכו לגמרי בין ברק לברק ואח"כ נתקדרו השמים בעבים ושמע עוד קול רעם וברק צריך לברך מחדש עליהם דהוי מלתא חדתא, אבל היכא שנתפזרו העבים ע"י הרוח אחד הנה ואחד הנה ועדיין מעונן הרקיע אז נפטר הכל ע"י ברכה הראשונה ואין צריך לחזור ולברך מחדש, ומשמע בירושלמי דדוקא באותו יום אבל ביום אחר בכל גוונא צריך לחזור ולברך. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג) אין לברך יותר מפעם אחת ביום. אלא אם כן נתפזרו העננים לגמרי, וזרחה השמש, וחזרו ונתקשרו העבים, שאז יש לחזור ולברך על הרעמים. וכל שעבר הלילה אפילו לא נתפזרו העננים כלל, חוזר ומברך על הרעמים. וכן עיקר. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תרכב]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יג) וכתב ולענין זה נקרא יום אחר, כל שישן בלילה על מיטתו שינת קבע, ובזה אפילו ראה ברקים ושמע רעמים בתחילת הלילה חוזר ומברך אחר שקם משנתו. אבל אם לא ישן בלילה, אפילו היו הברקים והרעמים ביום הקודם, אינו חוזר ומברך למחרת.
שו"ע סימן רכח
שאלה רלט: הרואה את ים התיכון או את ים כנרת או ים המלח מה מברך.
תשובה: על ים התיכון מברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה את הים הגדול. ועל ים כנרת מברך עושה מעשה בראשית. ועל ים המלח אינו מברך כלל משום שנעשה לאחר בריאת העולם.
כתב מרן (סימן רכח סעי' א) על ימים ונהרות הרים וגבעות ומדברות אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית ועל הים הגדול והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה הים הגדול. וכתב המ"ב (ס"ק ב) הים שעוברין בו לארץ ישראל ונקרא ים הגדול מפני חשיבותו של א"י אבל הרבה אחרונים פליגי על המחבר וס"ל דדוקא על ים אוקינוס שהוא הים הגדול שבכל הימים שמקיף את כל העולם עליו קבעו ברכה בפני עצמו מפני גדלו אבל על ים שעוברין בו לא"י לא נקרא לענין זה ים הגדול ומברכין עליו כמו על שאר ימים. ודע דכל הברכות האלו אינן אלא כשרואה אותן משלשים יום לשלשים יום [אחרונים]. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) מנהגינו שלא לברך ברכת שעשה את הים הגדול על הים הגדול בשם ומלכות, כי יש ספק מה הוא הים הגדול שדיברו בו חכמינו, אם הוא ים התיכון המחובר לאוקיינוס ומגיע לארץ ישראל, או ים האוקיינוס. ולכן הרואה את הים התיכון, או את האוקיינוס, אחת לשלושים יום, אינו מברך ברכה זו בשם ומלכות. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תרכה, ועמוד תשסג]. ע"כ. אבל בחזון עובדיה ברכות (עמוד תסז) הרואה את הים התיכון שבחופי ארץ ישראל מברך בא"י אמ"ה שעשה את הים הגדול. וכן כתב בהלכה ברורה (אות ב) לברך על הים התיכון בשם ומלכות שעשה את הים הגדול. ונכון שיוסיף מיד בתוך כדי דיבור עושה מעשה בראשית. ע"כ. עוד כתב המ"ב (ס"ק ג) מה שכתב מרן עושה הים הגדול כן הוא לשון הטור אבל כמה פוסקים העתיקו נוסח ברכה זו בלשון עבר שעשה את הים הגדול. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ב). עוד כתב בהלכה ברורה (אות ג) הרואה את ים המלח אינו מברך עליו כלל, מפני שנברא אחר ששת ימי בראשית בשעה שהחריב הקב"ה את סדום, ואין שייך לומר עליו עושה מעשה בראשית. אבל הרואה את ים כנרת מברך עליו בשם ומלכות עושה מעשה בראשית.
שו"ע סימן רכט
שאלה רמ: האם מותר לומר לחברו שיש קשת, כדי שיברך עליה.
תשובה: מותר לומר לחברו שיש קשת, כדי שגם חברו יוכל לברך עליה.
כתב מרן (סימן רכט סעי' א) הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו ואסור להסתכל בו ביותר. וכתב המ"ב (ס"ק א) שאין כדאי להגיד לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דבה [ח"א]. ע"כ. אבל בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) הרואה את הקשת מברך בשם ומלכות: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם זוכר הברית, נאמן בבריתו, וקיים במאמרו. ואסור להסתכל בו ביותר. אבל מותר לומר לחבירו שיש קשת, כדי שגם חבירו יוכל לברך על הקשת. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תרכה]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ה) שהרואה את הקשת יאמר לחבריו שנראתה הקשת כדי שגם הם יברכו. וכתב בבירור הלכה (אות ד) שכ"כ בחזון עובדיה עמוד תעב.
שו"ע סימן רל
שאלה רמא: האם יכול אדם להתפלל על אשתו שהיא מעוברת שתלד בן זכר.
תשובה: תוך ארבעים יום לעיבורה מתפלל אדם על אשתו שתלד זכר, אבל אחר ארבעים יום הרי זו תפלת שוא, אלא יתפלל שיהיה הולד זרע קיימא ויהיה עוסק במצות ומעשים טובים.
כתב מרן (סימן רל סעי' א) המתפלל על מה שעבר כגון שנכנס לעיר ושמע קול צוחה בעיר ואמר יהי רצון שלא יהא קול זה בתוך ביתי או שהיתה אשתו מעוברת אחר ארבעים יום לעיבורה ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זה תפלת שוא אלא יתפלל אדם על העתיד לבוא ויתן הודאה על שעבר כגון הנכנס לכרך אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתכניסני לכרך הזה לשלום נכנס בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהינו שהכנסתני לכרך הזה לשלום בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוציאני מכרך זה לשלום יצא בשלום אומר מודה אני לפני ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כן תוליכני לשלום וכו' עד ברוך אתה ה' שומע תפלה וזו היא תפלת הדרך שנכתבה היא וכל דיניה בסימן ק''י. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א) לא מועילה התפילה אחר מ"ם יום לעיבורה שכבר נצטייר צורת הולד אבל תוך מ"ם יום מועיל תפלה. ואפילו אחר מ"ם יום יוכל להתפלל שיהיה הולד זרע קיימא ויהיה עוסק במצות ומע"ט. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א ב) המתפלל על מה שעבר, כגון שנכנס לעיר ושמע קול צווחה, ואמר יהי רצון שלא יהיה קול זה בתוך ביתי, או שהיתה אשתו מעוברת אחר ארבעים יום לעיבורה, ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זה תפלת שוא. אלא יתפלל אדם על העתיד לבוא, ויתן הודאה על לשעבר. כגון הנכנס לעיר גדולה אומר, יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שתכניסני לכרך זה לשלום, והנכנס בשלום אומר, מודה אני לפניך ה' אלוקינו שהכנסתני לכרך זה בשלום. ביקש לצאת אומר, יהי רצון וכו' שתוציאני מכרך זה לשלום. [שלחן ערוך סימן רל סעיף א']. מי שאשתו צריכה ללדת, יתפלל עליה שתלד לחיים טובים ולשלום, ויהיה זרע של קיימא, ועוסק במצוות ובמעשים טובים. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א).
שו"ע סימן רלא
שאלה רמב: האם מותר לישון שינת צהרים.
תשובה: אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת צהרים יישן, ובלבד שלא יאריך בה שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהיא שישים נשימות, ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו אלא להחזיק גופו לעבודת השם יתברך.
כתב מרן (סימן רלא סעי' א) אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת צהרים, יישן. (הגה: וכשניעור משנתו אין צריך לברך אלהי נשמה. ויש אומרים שיקרא קודם שיישן ויהי נועם). ובלבד שלא יאריך בה שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו אלא להחזיק גופו לעבודת השם יתברך. וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה לא יכוין להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך כדכתיב בכל דרכיך דעהו ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לשם שמים שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו שאפילו היה צמא ורעב אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו. וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים אם עשה להנאת עצמו להשלים חפצו ותאותו אינו משובח אלא אם כן עשה לשם שמים. וכן בשכיבה אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצות לא יתגרה בשינה לענג עצמו אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו אם עשה להנאת גופו אינו משובח אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה. וכן בתשמיש אפילו בעונה האמורה בתורה אם עשה להשלים תאותו או להנאת גופו הרי זה מגונה ואפילו אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו אינו משובח אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו. וכן בשיחה אפילו לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו. כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו ואם לאו לא יעשהו ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ד) יותר משינת הסוס עיין לעיל בסימן ד' סט"ז מש"כ במ"ב בשם המחה"ש. ע"כ. ושם כתב, דענין השנה ביום תלוי לפי מה שהוא אדם וכפי הצורך לעבודתו יתברך. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה) אם אי אפשר לו לאדם ללמוד אחר הצהרים בלא שינת צהרים, יישן, וכשניעור משינתו אין צריך לברך אלהי נשמה, אבל יטול ידיו בכלי בלא ברכה. ואין להאריך בשינת הצהרים. וגם בזה לא תהיה כוונתו להנאת גופו, אלא להחזיק גופו לעבודת השי''ת. וכן בכל מה שיהנה מהעולם הזה לא יכוין להנאתו, אלא להחזיק גופו לעבודת השי''ת. כדכתיב, בכל דרכיך דעהו, ואמרו חכמים כל מעשיך לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, כגון אכילה ושתיה והליכה וכו', כולם לעבוד את בוראך, או לדבר הגורם עבודתו, שאפילו אם היה צמא או רעב ואכל ושתה להנאתו, אינו משובח, אלא יכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו. [ש''ע סי' רלא, וילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמוד עא]. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א). [ועיין בשאול שאל חלק א תשובה ז מה הוא שיעור שיתין נשמין].