הלכות ברכת ההודאות
שו"ע סימן ריט
שאלה רכב: האם אפשר לברך הגומל בפחות מעשרה. ועד כמה זמן ימתין כדי לברך בספר תורה.
תשובה: לא יברך בפחות מעשרה. ועד שלושה ימים ימתין כדי לברך בספר תורה.
כתב מרן (סימן ריט סעי' ג) צריך לברך ברכה זו בפני עשרה ותרי מינייהו רבנן דכתיב וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו ואם לא שכיחי רבנן לא יניח מלברך ונהגו לברך אחר קריאת התורה לפי שיש שם עשרה ואם בירך בפחות מעשרה יש אומרים שיצא ויש אומרים שלא יצא וטוב לחזור ולברך בפני עשרה בלא הזכרת שם ומלכות. וכתב המ"ב (ס"ק ח) בירך בפחות מעשרה יש אומרים שיצא דכל עיקר עשרה אינו אלא למצוה ולפ"ז אם יודע שלא יזדמנו לו עשרה יברך בלא עשרה אפי' לכתחלה ועיין בהלכות הרא"ה שכתב דימתין עד שלשים יום פן יזדמן לו עשרה שיוכל לקיים המצוה כהלכתה ויותר לא ימתין. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות י) כתב צריך לברך ברכה זו בפני עשרה, וטוב ששנים מהם יהיו תלמידי חכמים, דכתיב, וירוממוהו בקהל עם, ובמושב זקנים יהללוהו. ואם אין תלמידי חכמים מצויים בעיר, יברך אפילו שלא בפני תלמידי חכמים. ונהגו לברך ברכת הגומל אחר קריאת התורה, לפי שיש שם עשרה. ואין להקל לברך שלא בפני עשרה אפילו לגבי אשה. ומכל מקום בדיעבד מי שעבר ובירך הגומל שלא בפני עשרה, לא יחזור לברך שנית ברכת הגומל, אלא יאמר ברכה זו בלי שם ומלכות בפני עשרה. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תקעד]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יד). עוד כתב מרן (סעי' ו) אם איחר יש לו תשלומין לברך כל זמן שירצה ונכון שלא לאחר שלשה ימים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כ) שעד שלשה ימים קרוי בא מן הדרך וכתבו האחרונים דאפילו יצטרך בשביל זה לברך שלא בס"ת כפי המנהג אעפ"כ אל יאחר יותר משלשה ימים כגון אם יצא ביום ב' לאחר שכבר קראו יברך בעשרה בלא ס"ת ואל ימתין עד יום ה'. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יד) כתב מי שהתחייב בברכת הגומל, לכתחלה ישתדל לברך ברכה זו בתוך ג' ימים, ואפילו שלא בפני ספר תורה ובשעת קס''ת, ושלא בפני ב' חכמים, ודי שיהיו שם עשרה. שאין להמתין ולאחר בשביל זה ברכה זו. ואם איחר מלברך ברכת הגומל יש לו תשלומין לברך כל זמן שירצה, אלא שנכון שלא לאחר יותר מג' ימים. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תקעז]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כא) אם חושש שמא יעברו שלושה ימים עד שיוכל לברך בשעת קריאת התורה, לא ימתין לקריאת התורה ויברך בפני עשרה בלא קריאת התורה.
שאלה רכג: החולה בשפעת ששוכב במיטה האם יברך הגומל כשיבריא.
תשובה: כל שעלה למיטה ולא יכול להתהלך ולתפקד כבריא כשקם מברך הגומל.
כתב מרן (סימן ריט סעי' ח) בכל חולי צריך לברך אפילו אינו חולי של סכנה ולא מכה של חלל אלא כל שעלה למטה וירד מפני שדומה כמי שהעלוהו לגרדום (פירוש מעלות שעושין דיינים לשבת כשדנין) לידון ואין הפרש בין שיש לו מיחוש קבוע ובא מזמן לזמן ובין שאינו קבוע. (וכתב הרמ"א בהגה: ויש אומרים דאינו מברך רק על חולי שיש בו סכנה כגון מכה של חלל). וכתב המ"ב (ס"ק כד) דוקא שעלה למטה אבל אם לא עלה למטה כלל רק שיש לו איזה מיחוש בעלמא בראשו או בגרונו וכה"ג אינו מברך אפילו לדעה זו. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כג) בכל חולי צריך לברך, אפילו אינו חולי של סכנה, ולא מכה פנימית, כל שעלה למטה וירד, צריך לברך. ואין צריך שיהיה רתוק למטתו שלשה ימים, אלא כל שהיה רתוק למטתו חייב לברך הגומל כשיתרפא. ולכן פצועי תאונת דרכים שנפלו למשכב, צריכים לברך הגומל לאחר שיבריאו. וכל שכן מי שהיה חולה בכל גופו שכיוצא בו מחללין עליו את השבת על ידי גוי, שצריך לברך הגומל. אולם מי שחש בראשו, או במעיו, או בשיניו, ולא נפל למשכב, אין זה בכלל חולה, ולכשחלפו הכאבים אינו מברך הגומל. אלא אם כן היה לו חום. [ילקו''י על הלכות ברכות עמ' תקפג, ובמהדורת תשס''ד, עמוד תשנח. שארית יוסף חלק ג' עמוד שנח]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כט).
שאלה רכד: הניצול מתאונת דרכים מסוכנת ולא נפל למשכב האם יברך הגומל.
תשובה: אם לא נסע מחוץ לעיר שיעור זמן שבעים ושתים דקות, וגם לא נפל למשכב מחמת התאונה, יברך בלא שם ומלכות.
כתב מרן (סימן ריט סעי' ט) הני ארבעה לאו דוקא דהוא הדין למי שנעשה לו נס כגון שנפל עליו כותל או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו או שעמד עליו בעיר אריה לטורפו או אם גנבים באו לו או שודדי לילה וניצול מהם וכל כיוצא בזה כולם צריכים לברך הגומל ויש אומרים שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות. וכתב המ"ב (ס"ק לב) שהאחרונים כתבו דהמנהג כסברא ראשונה וכן מסתבר. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות כט) מי שניצול מתאונת דרכים, לדידן אין לברך הגומל, אף אם היו עמו ברכב כאלה שנפצעו קשה, או ח''ו נהרגו באותה תאונה. וכן אין לברך בשם ומלכות שעשה לי נס במקום הזה, שאין מברכים אלא על נס שהוא יוצא ממנהג העולם, אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו, כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול, אינו מברך. וטוב לברך בלא שום ומלכות. ואם שהו בנסיעתם מהלך שעה ורבע, יברכו הגומל על הנסיעה, ויפטרו את נס התאונה. [שם עמ' תקפז]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות לא) שיברך בלא שם ומלכות ויודה ויהלל וישבח להשם יתברך על הטוב שגמלו.
שו"ע סימן רכ
שאלה רכה: מעוברות או מניקות שראו חלום רע האם צריכות להתענות.
תשובה: לא יתענו אלא יפדו את התענית בממון.
כתב מרן (סימן רכ סעי' ב) יפה תענית לבטל חלום רע כאש לנעורת. (וכתב הרמ"א בהגה: ודוקא בו ביום ואפילו בשבת. ועיין לקמן סימן רפ''ה). וכתב המ"ב (ס"ק ה) עוברות ומניקות אין להורות להם להתענות רק יפדו בממון [פמ"ג].
שו"ע סימן רכא
שאלה רכו: מתי צריך לברך ברכת הודאה על הגשם.
תשובה: אם היו בצער מחמת עצירת גשמים, וירדו גשמים עד שנעשו שלוליות ועולות בועות מהגשם היורד לתוכם והולכות הבועות זה לקראת זה, צריך לברך ברכת ההודאה על הגשם, מודים אנחנו לך ה' אלוקינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו וכו'.
כתב מרן (סימן רכא סעי' א) אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים מברכים עליהם אף על פי שלא ירדו עדיין כדי רביעה משירדו כל כך שרבו על הארץ שיעלו (עליהם) אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה. (וכתב הרמ"א בהגה: ומה שאין אנו נוהגים בזמן הזה בברכת הגשמים משום דמדינות אלו תדירים בגשמים ואינן נעצרין כל כך). עוד כתב מרן (סעי' ב) ומה מברך אם אין לו שדה אומר מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואילו פינו מלא שירה כים וכו' עד הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו וחותם ברוך אתה ה' אל רוב ההודאות ואם יש לו שדה בשותפות עם אחר מברך הטוב והמטיב ואם אין לו שותף בשדה מברך שהחיינו. (וכתב הרמ"א בהגה: ויש אומרים דהשומע שירדו גשמים מברך הטוב והמטיב). וכתב המ"ב (ס"ק ב) מה שכתב הרמ"א דמדינות אלו תדירים בגשמים ואינן נעצרין כ"כ, ר"ל ואין להם שמחה בירידת הגשמים ואה"נ אפילו באותן ארצות שרגילין במטר אם נעצרו הגשמים והיה העולם בצער ואח"כ ירדו גשמים שצריך לברך. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ב).
שו"ע סימן רכב
שאלה רכז: מדוע חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ונפש חפצה כדרך שמברך על הטובה.
תשובה: כי הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם, נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם שהיא שמחה לו.
כתב מרן (סימן רכב סעי' ג) חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה כי הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם שהיא שמחה לו. וכתב המ"ב (ס"ק ד) כדרך שמברך בשמחה על הטובה, כי באמת כל היסורין בין בגוף ובין בממון הוא הכל כפרה על העונות כדי שלא יצטרך להתיסר לע"ל ששם העונש הוא הרבה יותר גדול וכדאיתא במדרש יצחק תבע יסורין [היינו שהוא הכיר גודל מדת הדין שלעתיד וכעין זה אמר ג"כ דהע"ה סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי ותבע בעצמו יסורין כדי שינקה מכל וכל ולא יצטרך לפחוד עוד] א"ל הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב אתה מבקש וממך אני מתחיל שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) ובהלכה ברורה (אות ו).