הלכות קריאת שמע של ערבית
שו"ע סימן רלה
שאלה רמח: מי שעדיין לא התפלל ולא קרא קריאת שמע, ושכח והתחיל לאכול אחר צאת הכוכבים, כיצד ינהג.
תשובה: מפסיק אכילתו וקורא קריאת שמע בלא ברכותיה, וגומר סעודתו ואח"כ קורא אותה בברכותיה ומתפלל.
כתב מרן (סימן רלה סעי' ב) אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה מפסיק וקורא קריאת שמע בלא ברכותיה וגומר סעודתו ואחר כך קורא אותה בברכותיה ומתפלל. (וכתב הרמ"א בהגה: אבל אין צריך להפסיק לתפלה הואיל והתחיל לאכול אבל אם לא התחיל לאכול אף על פי שנטל ידיו צריך להפסיק. ואם אין שהות להתפלל מפסיק אף לתפלה). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כא) מפסיק מיד לק"ש כיון דק"ש דאורייתא הוא והוא התחיל באיסור ואם התחיל בהיתר דהיינו לפני חצי שעה שסמוכה לצה"כ אפילו לק"ש אינו מפסיק כל שיש לו שהות לקרוא אחר גמר סעודתו וכנ"ל בסימן עיי"ן במ"ב ס"ק כ"ג כ"ד. ע"כ. וכך כתב בהלכה ברורה (אות יא) אם התחיל לאכול סעודה אחר צאת הכוכבים ועדיין לא התפלל ערבית ולא קרא קריאת שמע, צריך להפסיק סעודתו מיד, ויקרא כל קריאת שמע בלא ברכותיה, ולאחר מכן יגמור סעודתו ויקרא קריאת שמע בברכותיה ויתפלל תפילת ערבית. ואם התחיל לאכול סעודה בתוך חצי שעה קודם צאת הכוכבים, רשאי להמשיך סעודתו עד שיגיע זמן צאת הכוכבים, וכשיגיע זמן צאת הכוכבים יפסיק סעודתו מיד ויקרא כל קריאת שמע, ולאחר מכן יגמור סעודתו, ויקרא קריאת שמע בברכותיה ויתפלל תפילת ערבית.
שאלה רמט: לא קרא קריאת שמע של ערבית ולא התפלל ועלה עמוד השחר, כיצד ינהג.
תשובה: אחר עלות השחר הפסיד קריאת שמע של ערבית. אבל אם היה אנוס, כגון שיכור או חולה יוצא ידי חובת קריאת שמע גם אחר עלות השחר עד נץ החמה, ויאמר גם ברכות קריאת שמע חוץ מהשכיבנו. וקודם שיתפלל יתנה: אם אני יכול להתפלל ערבית עכשיו הן דרך חובה, והן דרך תשלומין, הריני מתפלל, ואם לאו תהיה תפלתי נדבה. ויתפלל שחרית באותו יום אחר הנץ.
כתב מרן (סימן רלה סעי' ג) לכתחלה צריך לקרות קריאת שמע מיד בצאת הכוכבים וזמנה עד חצי הלילה ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו. עוד כתב (סעי' ד) הקורא קריאת שמע של ערבית אחר שעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה (פירוש יציאת החמה מענין הנצו הרמונים) לא יצא ידי חובתו אלא אם כן היה אנוס כגון שכור או חולה וכיוצא בהן ואנוס שקרא אז לא יאמר השכיבנו דכיון שעלה עמוד השחר אינו זמן שכיבה. (וכתב הרמ"א בהגה: אבל שאר הברכות דהיינו שתים שלפני קריאת שמע וברכת אמת ואמונה עד השכיבנו אומר). וכתב המ"ב (ס"ק ל) אחר עלות השחר לא יצא דאף דמן התורה קרינן בשכבך עד הנץ משום דאיכא עדיין מקצת אנשים דגנו בההיא שעתא מ"מ היכא דלא איתנס בטלו חכמים ממנו מצות ק"ש על שאיחר כ"כ ואינו יוצא ידי חובתה שוב בקריאתה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג) הזמן לקריאת שמע של ערב הוא לכתחלה עד חצות לילה. ואם נתעכב מלהתפלל ערבית, ויודע שיהיה לו מנין אחר חצות לילה, יקדים לקרוא קריאת שמע קודם חצות לילה, ואחר כך יתפלל ערבית עם הצבור בברכות קריאת שמע וקריאת שמע ותפלת העמידה, ונמשך זמן תפלת ערבית עד עמוד השחר. ומי שהיה אנוס או חולה, ולא התפלל ערבית בעוד לילה, וכבר עלה השחר, יקרא קריאת שמע עם ברכותיה, אבל לא יאמר ברכת ''השכיבנו''. וקודם שיתפלל יתנה: אם אני יכול להתפלל ערבית עכשיו הן דרך חובה, והן דרך תשלומין, הריני מתפלל. ואם לאו תהיה תפלת נדבה. ויתפלל שחרית באותו יום אחר הנץ. וכל זה באונס גמור, אבל טעה או שגג, יתפלל שחרית שתים. [ילקו''י ברכות, עמוד תרנג. ירחון קול תורה חשון תשס''ד עמוד נח. ילקו''י תפלה כרך א' עמוד שה]. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות כו) כתב שגם אם היה אנוס לא יתפלל בתנאי נדבה אלא אחר שחרית יתפלל תפלת שמונה עשרה לתשלומי ערבית. עוד כתב (אות כב) שגם אם לא היה אנוס והגיע זמן עלות השחר היות ויש אומרים שיוצא ידי חובת קריאת שמע ראוי להחמיר שיקרא קריאת שמע אחר עלות השחר בלי ברכותיה.
שו"ע סימן רלו
שאלה רנ: מי שאיחר לבית הכנסת לתפילת ערבית או שחרית ומצא את הציבור מתחילים שמונה עשרה, כיצד ינהג.
תשובה: בתפלת ערבית כיון שהיא רשות מעיקרה ואחר כך קיבלוה לחובה, אם יש לו מניין אחר לא יתחיל עמהם, ואם אין לו מנין אחר יתחיל עמהם שמונה עשרה, ואחרי התפילה יקרא קריאת שמע וברכותיה. ובתפלת שחרית בכל אופן לא יתחיל עמהם אלא יסמוך גאולה לתפלה שהיא עדיפא מתפילה בצבור.
כתב מרן (סימן רלו סעי' ג) מצא צבור שקראו קריאת שמע ורוצים לעמוד בתפלה יתפלל עמהם ואחר כך יקרא קריאת שמע עם ברכותיה. וכתב המ"ב (ס"ק יב) יתפלל עמהם דתפלת הצבור עדיפא ממסמך גאולה לתפלה דערבית [ואפילו אם הצבור מתפללין מבע"י אפ"ה יתפלל עמהם ויקרא ק"ש וברכותיה כשיגיע זמנה ועיין לעיל בסי' רל"ג ס"א מתי יוכל להתפלל שמ"ע דערבית מבעוד יום] אבל כ"ז דוקא כשהוא משער שלא יוכל להשיג אח"כ מנין להתפלל עמהם דאל"ה אין לו לבטל מצות סמיכת גאולה לתפלה. ע"כ. ובשעה"צ (אות ד) כתב ודוקא בערבית דסמיכת גאולה לתפלה שלו לא חמיר כולי האי דתפלת ערבית רשות אבל בין גאולה לתפלה דשחרית חמירא טפי ואסור. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י מי שהגיע לבית הכנסת לתפלת ערבית, ומצא צבור שכבר התחילו בברכות קריאת שמע, וחושש שלא יוכל להספיק להגיע לתפלת שמונה עשרה עם הצבור, ואין לו מנין אחר לתפלת ערבית, יכול לכתחלה להתחיל עמהם תפלת העמידה, ואחר העמידה יאמר ברכת אשר בדברו ואהבת עולם, קריאת שמע, וכן אמת ואמונה והשכיבנו, בשם ומלכות. [ילקו''י, ברכות עמ' תרסא]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כב).
שו"ע סימן רלז
שאלה רנא: מי שלא התפלל מנחה והתפלל תשלומין למנחה אחר תפילת ערבית ועדיין יום, האם יאמר תחנון של מנחה.
תשובה: לא יאמר תחנון כיון שכבר התפלל ערבית.
כתב מרן (סימן רלז סעי' א) אין שליח צבור חוזר התפלה בתפלת ערבית (ואין נופלין על פניהם לאחר ערבית). וכתב המ"ב (ס"ק ב) ואפילו התפללו ערבית מבע"י אין נופלין דכבר שויא לילה. ואפילו תפלה שהוא מתפלל לשם תשלומין של תפלת מנחה ג"כ אין ליפול [פמ"ג]. כתב ש"ג ריש ברכות נהגו בקצת מקומות לומר שיר המעלות הנה ברכו וכו' קודם מעריב משום דאמרינן רגיל לקרות קורא דצריך לקרות שמע מתוך ד"ת והא דאמרינן מזמור זה יותר מאחרים משום דכתיב ביה העומדים בבית ה' בלילות א"נ משום דכתיב שאו ידיכם קודש וברכו את ה' [א"ר ע"ש עוד]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ו).
שו"ע סימן רלח
שאלה רנב: בלילות הקיץ הקצרים האם חייבים ללמוד גם בלילה.
תשובה: גם בלילות הקיץ הקצרים שנועדו לשינה צריך ללמוד בלילה מעט קודם שישן.
כתב מרן (סימן רלח סעי' א) צריך ליזהר בלימוד הלילה יותר מבשל יום והמבטלו עונשו מרובה. וכתב המ"ב (ס"ק א) צריך ליזהר בלימוד הלילה כדאמרינן לא איברי לילא אלא לגירסא וכיון דלכך נברא הלילה ע"כ צריך ליזהר בה יותר ואיתא בגמרא כל העוסק בתורה בלילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום שנא' יומם יצוה ד' חסדו ובלילה שירה עמי. עוד אמרו [מנחות ק"י] ת"ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאלו עסוקין בעבודה ומייתי שם מקרא. עוד אמרו [תמיד ל"ב] כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה [היינו לעסוק בתורה] וכתיב בתריה שפכי כמים לבך נוכח פני ה' וכתב הרמב"ם והובא ביו"ד סי' רמ"ו הרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיו"ב וכו' ומה דכתב בכל לילותיו היינו דאפילו בקיץ בלילות הקצרים כגון בתמוז שאז נקבע הלילה העיקר לשינה כמו שכתבו התוספות אפ"ה צריך עכ"פ ללמוד מעט קודם השינה [אחרונים] ועיין לעיל בסימן א' במ"ב סק"ט. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) צריך ליזהר בלימוד הלילה יותר מבשל יום, והמבטלו עונשו מרובה, שהרי אמרו חכמים לא נברא הלילה אלא לצורך לימוד תורה. וכל העוסק בתורה בלילה הקב''ה מושך עליו חוט של חסד ביום. שנאמר, יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. וכל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר, קומי רוני בלילה, וכתיב בתריה שפכי כמים לבך נוכח פני ה'. ותלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקים בעבודת בית המקדש. וכתב הרמב''ם, הרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה אכילה ושתיה ושיחה. ע''כ. ואפילו בקיץ שהלילות הם קצרים, יש ליזהר שלא יאבדם בלי לימוד תורה. וכל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתו. ומי שלא מוסיף ללמוד בלילה, ח''ו ימות מן העולם. [ראה בשלחן ערוך סימן רלח סעיף א', ובאחרונים שם]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א).
שו"ע סימן רלט
שאלה רנג: האם מותר לקרא קריאת שמע שעל המיטה בשכיבה.
תשובה: מעיקר הדין מותר לקרוא קריאת שמע שעל המטה כשהוא שוכב על צידו לגמרי. אבל אסור לקרוא כשהוא שוכב מוטה מעט על צידו. ונכון יותר שיקרא קריאת שמע שעל המטה כשהוא עומד או יושב, כדי שיוכל לקרוא קריאת שמע ולברך ברכת המפיל מתוך כוונה כראוי, וגם כדי שלא ירדם באמצע קריאת שמע וברכת המפיל.
כתב מרן (סימן רלט סעי' א) קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו'. ואומר יושב בסתר עליון. ואומר ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה ואומר ברוך ה' ביום ברוך ה' בלילה ברוך ה' בשכבנו ברוך ה' בקומנו ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן וגו' ה' שומרך וגו' מעתה ועד עולם בידך אפקיד רוחי וגו' יברכך ה' וגו' עד וישם לך שלום ואומר השכיבנו עד סמוך לחתימה. (וכתב הרמ"א בהגה: ויקרא קריאת שמע סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל מטתו אלא יישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. ועיין לעיל סימן ס''ג אי מותר לקרות כשהוא שוכב ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו. ואין מברכין על קריאת שמע שעל מטתו). וכתב המ"ב (ס"ק ו) לקרא ק"ש כשהוא שוכב בסימן סג מוכח בס"א בהג"ה דלכתחלה אין כדאי לילך ולשכב ולקרותה בשכיבה אפילו כשהוא שוכב על צדו ממש. כתב המ"א דוקא כשקורא זו הק"ש לשם חובה כגון שהתפלל ערבית מבע"י וצריך עתה לכוון לקיים המ"ע דק"ש לכך צריך ליזהר בכל פרטיה אבל אם כבר קרא בזמנה וקורא עתה רק משום ק"ש שעל המטה מותר לכתחלה לקרותה בשכיבה ויש שמחמירין לכתחלה לקרותה בעמידה או בישיבה. אכן אם כבר שכב לכו"ע מותר להטות על צדו ולקרוא. ויש לו לאדם להרגיל עצמו לשכב על צדו דוקא ואיסור גדול לשכב פרקדן דהיינו שמושלך על גבו ופניו למעלה או שפניו טוחות למטה. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י סימן סג (אות א) יכול אדם לקרוא קריאת שמע בין כשהוא מהלך ובין כשהוא עומד או יושב, אבל לא פרקדן, שפניו כלפי הקרקע, או גבו פניו למעלה. אבל קורא והוא שוכב על צדו. ואם היה בעל בשר הרבה ואינו יכול להתהפך על צדו, או שהיה חולה, נוטה מעט לצדו וקורא. [ילקו''י, מהדורת תשס''ד, עמוד תקנה, סי' סג הערה א'. שארית יוסף חלק ב' עמוד קפז]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ג) כתב מעיקר הדין מותר לקרוא קריאת שמע שעל המטה כשהוא שוכב על צידו לגמרי. אבל אסור לקרוא כשהוא שוכב מוטה מעט על צידו. ונכון יותר שיקרא קריאת שמע שעל המטה כשהוא עומד או יושב כדי שיוכל לקרוא קריאת שמע ולברך ברכת המפיל מתוך כוונה כראוי, וגם כדי שלא ירדם באמצע קריאת שמע וברכת המפיל. וגם לדעת רבותינו המקובלים יש לקרוא קריאת שמע שעל המטה ולברך ברכת המפיל כשהוא עומד או יושב.