אור ברסלב
שו"ת שאול שאל - חלק ב הלכות קריאת ספר תורה

שו"ת שאול שאל - חלק ב

הלכות קריאת ספר תורה

הלכות סוף התפילה

שו"ע סימן קלה

שאלה כג: כהן שנמצא בקריאת שמע וברכותיה ואין שם כהן אחר האם רשאים לקרותו לעלות לתורה.

תשובה: אם נמצא הכהן באמצע קריאת שמע, אפילו אם אין להם כהן אחר אלא הוא, לא יקראו לו לעלות לתורה, ואפילו קראו לו בשמו לא יעלה אלא יעלה ישראל במקום כהן, והכהן יצא לחוץ. ואם הכהן נמצא בברכות קריאת שמע, מותר לו להפסיק ולעלות לתורה.

כתב מרן (סימן קלה סעי' ה) אם הספר תורה פתוח והכהן קורא את שמע אינו רשאי להפסיק וקוראים ישראל במקומו. ע"כ. וכך פסק מרן גם בסימן סו סעי' ד. וכתב המ"ב (ס"ק יז) שגם בברכות ק"ש לא יפסיק ואם הוא נמצא בין הפרקים יש להקל לקוראו אם אין שם כהן אחר. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות יא) כתב כהן שהיה קורא קריאת שמע, וקראוהו לעלות לספר תורה, אפילו אם קראוהו בשמו אין לו להפסיק, אלא יעלה כהן אחר. וכן דעת מרן השלחן ערוך. ואפילו אם אין להם כהן אלא הוא, יעלה ישראל במקום כהן, והכהן יצא לחוץ. ואם יש מנין מצומצם, יאמרו אף על פי שיש כאן כהן יעלה ישראל במקום כהן. ואם הכהן נמצא בברכות קריאת שמע, מותר לו להפסיק ולעלות לתורה, [ילקו'''י הל' קריאת התורה, עמ' מה. וראה בשארית יוסף ח''ב עמ' קלח, ובילקו''י על הל' פסוד''ז מהדור' תשס''ד עמ' רמא]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות טו) כתב, למנהג הספרדים, כהן באמצע קריאת שמע וברכותיה אינו רשאי להפסיק ולעלות לתורה אפילו בבין הפרקים ואפילו קראו לו בשמו ואפילו אין שם כהן אחר אלא הוא. ע"כ. [ושאלנו לראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א מה המקור למה שכתב שאם נמצא הכהן בברכות ק"ש מותר לו לעלות לתורה. וכתב לנו בזה הלשון. במה ששאלתם היכן המקור למה שנתבאר בספר ילקו"י (סימן נט סעי' יח) כהן הנמצא באמצע ק"ש אפילו קראוהו בשמו לא יעלה, ואילו בברכות ק"ש מותר לו להפסיק ולעלות לתורה. והרי במ"ב כותב שאין לחלק. הנה מקור הדברים בשו"ת רב פעלים ח"ב (סימן טז) שכתב חילוק זה, והטעם דאיכא בזה ספיקי טובא, ספק שמא הלכה כהלבוש הב"ח והמ"א שאם קראוהו בשמו אפילו בק"ש יעלה, ואת"ל הלכה כהרשב"א שאוסר, שמא זה דוקא אם לא קראוהו בשמו, אבל קראוהו בשמו יעלה, וכך חילק הכנה"ג בדעת הרשב"א, ואת"ל דהרשב"א איירי גם בקראוהו בשמו, שמא לא אסר אלא בק"ש, אבל בברכות ק"ש מודה שיעלה כסברת הט"ז, וספיקות אלו מתהפכים, ואע"ג דהספק ראשון הוא נגד מרן, הא קימ"ל דעבדינן ספיק ספיקא כזה, וכ"ש דאיכא כאן תלתא ספיקי, וכ"כ הנזירות שמשון (סימן סו). גם המ"ב כתב (בסימן סו ס"ק כו) שיש להקל לקרותו לכתחילה כשהוא עומד בין הפרקים, ע"כ אם אפשר שימהר הכהן ויגיע לבין הברכות גם בברכות ק"ש עדיף טפי, אך אם אי אפשר מותר גם באמצע הברכות לעלות לס"ת ולקרא עם הש"צ את הקריאה. ועיין בשו"ת יחוה דעת ח"ד (סימן יא עמוד נז בהערה ד"ה עוד רגע אדבר). עיי"ש].

שאלה כד: כשאין כהן בביהכנ"ס האם רשאי להעלות לוי ראשון.

תשובה: רשאי להעלותו ראשון. ואם יש ישראל גדול ממנו בחכמה יעלה הוא ראשון. ורשאי התלמיד חכם למחול על כבודו לטובת הלוי.

כתב מרן (סימן קלה סעי' ו) אם אין כהן בבית הכנסת קורא ישראל במקום כהן ולא יעלה אחריו לוי. (וכתב הרמ"א בהגה: אבל ראשון יוכל לעלות. וכשקורין אותו אומרים במקום כהן שלא יטעו לומר שזהו כהן). וכתב המ"ב (ס"ק כד) יכול לעלות הלוי ראשון דלא גרע מישראל ודוקא כשאין הישראל גדול מהלוי דאל"ה יקראוהו ראשון ושוב לא יקראו ללוי כלל [אחרונים]. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כ) אם אין כהן בבית הכנסת, קורא ישראל במקום כהן, ואומר השליח צבור ''אין כאן כהן יעמוד ישראל במקום כהן''. ולא יעלה לוי אחריו. ואם ירצה הלוי לעלות ראשון במקום כהן, רשאי לעשות כן. אולם אין כל חובה להעלות ראשון לספר תורה את הלוי, כשאין שם כהן. וכשעולה לוי במקום כהן, יאמר השליח צבור ''אין כאן כהן יעמוד לוי במקום כהן''. ובפרט אם הלוי הוא אדם חשוב בתורה או במעשים טובים, ממחזיקי הישיבות הקדושות, או שהוא זקן ונכבד בעמיו. ואם יש בבית הכנסת תלמיד חכם הבקי בהלכה, וברצונו לעלות ראשון לספר תורה, לו משפט הבכורה, והוא קודם ללוי שאינו תלמיד חכם. שאף שהמנהג פשוט שכהן עם הארץ קודם לישראל תלמיד חכם, וכמבואר לעיל, מכל מקום כשאין שם כהן, תלמיד חכם קודם. ואם אינו מקפיד לעלות ומחל על כבודו, עולה הלוי ראשון לספר תורה. [ילקוט יוסף על הלכות קריאת התורה, עמוד מט, ובהוספות ומילואים מהדורת תשס''ד עמוד שע, ושארית יוסף חלק ג' עמוד רסז]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כג). וכ"כ בחזון עובדיה שבת ב' (עמוד רפו) ואם אין כהן בבית הכנסת יכול הלוי לעלות ראשון, ויאמרו: "אין כאן כהן לוי פלוני יעמוד בכבוד" ואפילו אם יש שם רב גדול בישראל, יבקשו ממנו מחילה שירשה ללוי לעלות ראשון.

שאלה כה: היו סבורים שאין לוי ואמר הכהן ברכו פעם שניה והתברר שיש לוי כיצד ינהג.

תשובה: כיון שלא התחיל בברכה פוסק ועולה הלוי.

כתב מרן (סימן קלה סעי' ז) אם היו כהן ולוי בבהכ"נ, וקרא הכהן וסבור שאין שם לוי והתחיל לברך ברכת התורה שנית, אין מפסיקין אותו. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יח) אם היו כהן ולוי בבית הכנסת וקרא הכהן וסבור שאין שם לוי, והתחיל לברך ברכות התורה שנית, אין מפסיקים אותו כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה. [ילקוט יוסף, הלכו' קריאת התורה, עמ' מח]. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כו) דוקא שאמר ברוך אתה ה' אבל ברכו לבד לא הוי התחלה ועולה הלוי לברך ולקרות. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כד).

שאלה כו: כהן או לוי האם רשאים לעלות רביעי או חמישי.

תשובה: לדעת מרן רשאים לעלות בהפסק ישראל בין כהן לכהן, וכן בלוי אחר לוי. שבכך לא חוששים לפגמו של הכהן או הלוי. והרמ"א כתב שמנהג אשכנז ששוב לא עולים למנין שבעה רק למוסיף או מפטיר, ובמקום צורך או דחק מותר.

כתב מרן (סימן קלה סעי' י) נהגו לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם ואומר החזן כשקורא לשני אף על פי שהוא כהן וכיוצא בזה נוהגים בלוי אחר לוי. (וכתב הרמ"א בהגה ולכן מותר לעלות גם כן למפטיר בכי האי גוונא ואם קורא מפטיר סתם אין לחוש לפגמו דהרי לא מזכיר שמו. ויש אומרים דאין לקרות כהן או לוי למנין שבעה אבל לאחר שנשלם המנין יכולים לקרות כהן או לוי וכן נוהגין במדינות אלו ומיהו במקום צורך ודחק יש לסמוך אסברא ראשונה). וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י אין להעלות לספר תורה (גם בתוך השבעה עולים) כהן אחר כהן, או לוי אחר לוי, אפילו למנהגינו שמעלים לספר תורה בלא לקרוא בשם, אלא יעלו ישראל ביניהם, ואומר השליח צבור כשקורא לשני ''אף על פי שהוא כהן יעמוד בכבוד'' או אף על פי שהוא לוי וכו'. ולכן בשבת ויום טוב אחר שעלו הכהן והלוי והישראל, יעלו שוב כהן או לוי, ואחריו ישראל, ושוב כהן. ומנהג האשכנזים אינו כן. [רמ''א. ילקוט יוסף חלק ב' על הלכות קריאת התורה ובית כנסת, סימן קלה הערה לג, עמוד נו. וראה עוד במילואים שבמהדורת תשס''ד עמוד שעא, ובשארית יוסף חלק ג' עמוד קסז]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כו).

שאלה כז: האם מותר להביא ס"ת מביהכנ"ס אחד למשנהו לקרוא בציבור.

תשובה: מותר להוציא ספר תורה מבית כנסת אחד לבית כנסת אחר לקרוא בציבור, ולכתחילה ילכו עמו עשרה אנשים ללוותו דרך כבוד.

כתב מרן (סימן קלה סעי' יד) בני אדם החבושין בבית האסורין אין מביאים אצלם ספר תורה אפילו בראש השנה ויום הכיפורים. (וכתב הרמ"א בהגה: והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד אבל אם מכינים לו ספר תורה יום או יומים קודם מותר ואם הוא אדם חשוב בכל ענין שרי). ובמ"ב (ס"ק מז) כתב הטעם שכתב מרן שאין מביאין להם ס"ת כדי לקרות בה בעשרה כיון שזלזול הוא לס"ת להוליכה אל אנשים שצריכין לה כי כבודה שילכו אנשים אליה. ועיין בבה"ל שכתבנו דדוקא כשאין שם עשרה אבל כשיש שם עשרה חבושים מותר. ע"כ. וכוונתו שאם יש יחידים בבית הסוהר שלא שמעו קריאת התורה לא יוליכו אליהם הס"ת לקרות בעשרה כיון שלא חל עליהם חובת קריאה, אבל אם יש בבית הסוהר עשרה אנשים שלא שמעו את קריאת התורה יוליכו אליהם את הס"ת שהרי חל עליהם חובת קריאה. וכ"כ ביביע"א חלק ט (סימן טו אות ב). וכ"כ בהלכה ברורה (אות לג). וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות יא) בני אדם החבושים בבית האסורים, אין מביאים אליהם ספר תורה לקרוא בו, אפילו בראש השנה וביום הכפורים. ואפילו אם הנמצא בבית הסוהר הוא אדם חשוב, אין להתיר בזה. [ירושלמי פ''ז דיומא ה''א. ש''ע סי' קלה סעי' יד. רמ''א שם. ילקו''י הל' קריאת התורה עמוד כה]. וכיום קבעו בית כנסת בבתי הסוהר, ופשוט שמותר להביא לשם בקביעות ספר תורה כדי שיקראו בו בצבור. ומותר להוציא ספר תורה מבית כנסת אחת לבית כנסת אחר, ולכתחלה ילכו עם הספר תורה עשרה אנשים, ללוותו דרך כבוד, ואם אי אפשר, או שלוקחים את הספר תורה ברכב קטן, אין צריך עשרה. [ילקוט יוסף, חלק ב' על הלכות קריאת התורה, עמוד כה].

שו"ע סימן קלו

שאלה כח: האם צריך להעלות תלמיד חכם לקרוא בתורה שלישי.

תשובה: נהגו למכור העליות לספר תורה ולא מקפידים להעלות תלמיד חכם לעלית שלישי, וגם במקום שלא מוכרים העליות לא נהגו להקפיד בזה.

כתב מרן (סימן קלו סעי' א) בשבת ויום טוב ויום הכפורים קוראים אחר הלוי תלמידי חכמים הממונים על הצבור ואחריהם תלמידי חכמים הראוים למנותם פרנסים על הצבור (ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר) ואחר כך בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים על הציבור ואחר כך ראשי כנסיות וכל העם. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ה) כתב פמ"ג מה שנוהגין באיזה קהלות קטנות לקרוא לפי השנים ע"ה קודם לת"ח לאו שפיר עבדי ואיסורא הוא ועיין בבה"ל מה שהעתקנו מלבוש ומשערי אפרים ומיתר האחרונים בענין הנהגת החיובים לעלות לתורה. ע"כ. ובביה"ל ד"ה בשבת ויו"ט, אחר שהאריך בסדר הקדימויות כתב, ופשוט דבמקום שהמנהג למכור המצות ונופל המעות לצדקה באלה שאינם מהחיובין רק משום מנהגא אין להפסיד צדקה בשבילם, ומ"מ תלוי לפי ראות עיני הסגן. ומשמע מאחרונים דאף במקום שנהגו למכור כל העליות ולא להשגיח אף על החיובים, מ"מ חתן בשבת שקודם החתונה וכן נער שנעשה בר מצוה אין דוחין אותם. ונ"ל שאף יתר החיובים הנ"ל ג"כ אין לדחותם מכל וכל שהוא מנהג קדמונים רק עכ"פ יתנו להם בעליות הנוספות. ויתר פרטי כל הענינים עיין בשערי אפרים. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) אחר כהן ולוי קורין לישראל, וכבר נהגו היום למכור העליות לספר תורה, אפילו בשבתות וימים טובים, ולכן אין נוהגים היום להקפיד במה שאמרו להעלות אחר הלוי תלמידי חכמים, ובניהם של גדולי הדור, וגם במקומות שאין מוכרין העליות, אין מקפידים בסדר שאמרו בגמרא. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד סז]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות א) כתב סדר הקדימה הוא דוקא בשבתות שעולים בהם שבעה עולים ורשאים להוסיף עליהם, אבל בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים רק שלושה עולים ולא מוסיפים עליהם אין סדר קדימה זה שייך, ומעלים לתורה מי שירצו. עוד כתב (אות ב) במקומות שמוכרים את העליות לתורה, יכול לקנות מי שירצה, ורשאי הקונה לעלות לתורה בעצמו או לכבד באותה עליה מישהו אחר. ובמקומות שיש חשש שמא יבואו לידי מחלוקת על העליות לתורה, אדרבה ראוי ונכון שימכרו העליות לתורה.

שו"ע סימן קלז

שאלה כט: כמה פסוקים קוראים בשני וחמישי לכתחילה ובדיעבד.

תשובה: לכתחילה קוראים עשר פסוקים, ובדיעבד אם קרא תשע פסוקים יצא. ואם בתשע פסוקים מסתיים הענין די בכך אף לכתחילה.

כתב מרן (סימן קלז סעי' א) ביום שקורין ג' אין קורין פחות מי' פסוקים וידבר עולה מן המנין ואי סליק ענינא בבציר מי' פסוקים כגון פרשת עמלק שאין בה אלא ט' פסוקים שפיר דמי. עוד כתב (סעי' ב) אין קורין עם כל אחד פחות מג' פסוקים שנים קורין ג' ג' ואחד קורא ד' ואיזה מהם שקורא ד' הרי זה משובח. וכתב המ"ב (ס"ק ד) ועכשיו נתפשט המנהג שקורין במנחה בשבת וב' וה' כל הפרשה הראשונה של הסדר שיקראו בשבת הבאה ככתוב בסידורים ומצויין הפסקת הפרשה לג' אנשים ואם שינה מסדר הזה אינו מעכב רק שעכ"פ לא יפחות לאחד פחות מג' פסוקים [ש"א]. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) ביום שקורין שלשה עולים, אין קורין פחות מעשרה פסוקים. ופסוק וידבר ה' אל משה לאמר, עולה מן מנין הפסוקים. ואם מסתיים הענין בתשעה פסוקים, כגון פרשת ויבא עמלק, שפיר דמי. ואין קורין עם כל אחד פחות משלשה פסוקים, שנים קורין ג' פסוקים כל אחד, והאחד קורא ארבעה פסוקים. ואיזה מהם שקרא ד' פסוקים, הרי זה משובח יותר. [ילקו''י, הל' קריאת התורה עמוד ע]. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב ומה שכתב מרן בסימן תרצ"ג שחוזרים וכופלים פסוק אחרון בפרשת ויבא עמלק, אינו אלא מנהגא בעלמא (כה"ח אות ג). ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א) וכתב שהאשכנזים לא נהגו לכפול את הפסוק האחרון של פרשת ויבא עמלק.

שאלה ל: דילג פסוק אחד בשבת או בשאר ימים כיצד ינהג.

תשובה: בשבת בשחרית אם דילג פסוק חוזר וקורא ג' פסוקים במקום שדילג, ואפילו התפללו מוסף, ויברך לפניה ואחריה. ואם הוא פסוק שקראו אותו בשני וחמישי שקודם השבת צריך לחזור ולקרוא את אותם פסוקים שדילגו, אבל לא יברך, דספק ברכות להקל. ובשאר ימים ובמועדים אם דילג פסוק לא חוזר וקורא, כיון שקורא את אותו פסוק בזמנו בשבת. ואם עשה שתי ריעותות שקרא רק תשעה פסוקים במקום עשרה שלשה פסוקים לכל עולה, וגם לא קרא את התשעה פסוקים ברצף אלא דילג באמצע איזה פסוק, חוזר וקורא ג' פסוקים עם הפסוק שדילג בלא ברכה.

כתב מרן (סימן קלז סעי' ג) אם דלג פסוק אחר ולא קראו אם הוא במנחה בשבת או בב' וה' וקרא עשרה פסוקים בלא פסוק המדולג אינו חוזר, ואם לאו חוזר. אבל בשבת אפילו דילג פסוק אחד חוזר וקורא, ואפילו אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש חוזר וקורא הוא ושנים עמו ואפילו הפטיר והתפלל מוסף חוזר וקורא פרשת המועדים (דינם) כמו מנחה בשבת ושני וחמישי לפי שכבר קראו הפרשיות בשבתות שלהן. וכתב המ"ב (ס"ק ז) ואף דמבואר לקמיה בס"ד דבדיעבד בקרא ט' בין הכל יצא הכא דיש שתי ריעותות שפיחת מי' פסוקים וגם דילג באמצע גרע טפי וחוזר והאי חוזר היינו אם נזכר לאחר שכבר בירך ברכה אחרונה חוזר הוא ומברך לפניה וקורא פסוק זה עם עוד שני פסוקים שאין קורין בתורה פחות מג"פ ומברך לאחריה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) אם דילגו פסוק אחד בשבת בשחרית, מאותם הפסוקים שכבר קראו אותם בשבת במנחה, או בשני וחמישי, צריך לחזור ולקרוא את אותם פסוקים שדילגו, אבל לא יברך, דספק ברכות להקל. ולאו דוקא פסוק אחד, אלא אפילו תיבת אחת. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד עא]. עוד כתב (אות ג) אם דילגו פסוק אחד בקריאת התורה, בשבת בשחרית, חוזר וקורא, ויחזור לקרוא הפסוק שדילגו (או הפסוק ששם נמצאת התיבה שדילגו) עם שני פסוקים עמו, ויברך לפניה ואחריה. ואפילו אחר שהחזירו את הספר תורה לארון הקודש ואמרו קדיש, חוזר וקורא פסוק זה ושני פסוקים עמו. שאין קורין בתורה פחות משלשה פסוקים. ואפילו הפטיר והתפלל מוסף, חוזר וקורא. ואם הדילוג היה בעלייה השביעית, אין צריך לחזור ולברך משום הפסוק המדולג, אלא יעלה המפטיר לתורה, ויתחיל לקרוא מהפסוק המדולג, עד סוף הפרשה. [ילקוט יוסף, עמוד עא]. עוד כתב (אות ד) אם דילגו איזה פסוקים בקריאת ספר תורה בשבת, ולא נזכרו אלא עד שעת מנחה, כבר עבר זמנו, ולא יחזרו לקרוא הפסוקים המדולגים במנחה של שבת, אלא יקראו בשבת שאחריה אותם פסוקים שדילגו, עם ג' פסוקים מפרשת השבוע. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד עב]. עוד כתב (אות ה) אם דילגו פסוק אחד מפרשיות המועדים (וקראו לכל עולה לכל הפחות שלשה פסוקים כפי הדין), אין צריכים לחזור ולקרוא, דדמי לקריאת ס''ת במנחה של שבת, ובשני וחמישי. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד עב]. עוד כתב (אות ו) אם דילג בשני וחמישי פסוק אחד ולא קראו, או בשבת במנחה, וקרא עשרה פסוקים בלי הפסוק המדולג, (וכמובן קראו לכל עולה לכל הפחות שלשה פסוקים) אינו חוזר. [ילקו''י, הל' קריאת התורה עמ' עב]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה וכתב (באות ג) ואם דילג פסוק אחד וגם קרא רק תשעה פסוקים, שלושה פסוקים לכל אחד מן העולים, יחזור ויקרא, ומכל מקום לא יברך על קריאתו בין לפניה ובין לאחריה. עוד כתב (באות ז) שאם דילג בשבת בשחרית פסוק מקריאה שקוראים בה במועדים, או פסוק שקראו בשני וחמישי, צריך לחזור בלא ברכה.

שו"ע סימן קלח

שאלה לא: טעה וסיים שני פסוקים סמוך לפרשה (סתומה או פתוחה) כיצד ינהג העולה אחריו.

תשובה: כיון שאסור לקורא בתורה לקרוא פחות משלושה פסוקים, לכן אסרו חכמים לקורא בתורה להפסיק את הקריאה פסוק אחד או שני פסוקים לפני סיום פרשה פתוחה או סתומה, שלא יאמרו היוצאים אז מבית הכנסת שהעולה אחריו לא יקרא אלא שני פסוקים הנשארים. ואם טעה והפסיק שם, העולה אחריו נכון שיקרא פסוק למפרע, ולא יתחיל הקריאה בפסוק אחד או שנים לפני סוף פרשה. וכן לא יפסיק אחר שני פסוקים מתחילת הפרשה, שלא יאמרו הנכנסים באותה שעה שקרא לעולה רק שני פסוקים.

כתב מרן (סימן קלח סעי א) הקורא בתורה לא ישייר בפרשה פחות מג' פסוקים מפני היוצאים אז מבית הכנסת שיאמרו העולה אחריו לא יקרא אלא שני פסוקים הנשארים וכן לא יתחיל בה פחות מג' פסוקים מפני הנכנסים אז בבית הכנסת שיאמרו שלא קרא הראשון אלא ב' פסוקים. (וכתב הרמ"א הגה: ואין חילוק בין פרשה פתוחה לסתומה. ופרשה שאינה רק ב' פסוקים מותר לשייר בתחלה ולהפסיק שם. ויכוין שיתחיל תמיד לקרא בדבר טוב ויסיים בדבר טוב. ועיין לקמן סימן תכ''ח). וכתב המ"ב (ס"ק ג) כל זה לכתחלה אבל בדיעבד אם קרא להראשון וסיים שני פסוקים אחר הפרשה ובירך לאחריה לא יתחיל השני העולה אחריו מראש הפרשה אלא יקרא ממקום שסיים הראשון ואילך דאין להחמיר בדיעבד משום חשש נכנסין ויוצאין וכנ"ל בסוף סק"א. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות א) כתב הקורא בתורה לא יסיים לשום עולה סמוך להתחלת פרשה פחות משלשה פסוקים. שאם יסיים בשני פסוקים לפני פרשה, יחשבו היוצאים שהעולה אחריו לא יקרא אלא שני פסוקים בלבד, מה שנשאר עד הפרשה. וכן לא יתחיל בה פחות משלשה פסוקים, דהיינו שלא יסיים עם הראשון שני פסוקים אחר הפרשה, דאם כן יתחיל השני שני פסוקים אחר הפרשה, ויאמרו הנכנסין (בין גברא לגברא) שזה שקרא לפניו לא קרא אלא שני פסוקים. ויכוין תמיד לפתוח הקריאה בדבר טוב, ולסיים בכי טוב. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד פ]. עוד כתב (באות ב) אם הקורא בתורה טעה וסיים הקריאה לעולה סמוך לתחלת פרשה פחות משלשה פסוקים, וכבר בירך העולה ברכה אחרונה, אין צריך לחזור ולקרוא עוד פסוקים עד הפרשה. והעולה אחריו נכון שיקרא פסוק למפרע, ולא יתחיל הקריאה בפסוק אחד או שנים לפני פרשה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד פב]. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות ח) כתב שלא צריך לחזור לעולה אחריו פסוק אחד למפרע. ויש אומרים שהוא הדין אם טעה וסיים כשהוא שני פסוקים אחר תחלת פרשה, וכבר בירך ברכה אחרונה, שהבא אחריו לא יתחיל שני פסוקים למפרע, אלא יתחיל ממקום שפסק הקודם לו.

שו"ע סימן קלט

שאלה לב: סומא האם רשאי לקרוא בתורה.

תשובה: לדעת מרן אינו רשאי, שהרי אינו יכול לקרוא מתוך הכתב. ואם עלה לא ירד, כיון שיש לו על מה שיסמוך. ובשמחת תורה או בשמחה משפחתית שמעלים את כל הידידים והקרובים לספר תורה נוהגים להקל לעלות סומא לתורה לעלית מוסיף, משום עוגמת נפש.

כתב מרן (סימן קלט סעי' ג) סומא אינו קורא לפי שאסור לקרות אפילו אות אחת שלא מן הכתב. (וכתב הרמ"א ומהרי''ל כתב דעכשיו קורא סומא כמו שאנו מקרין בתורה לעם הארץ). וכתב המ"ב (ס"ק יב) טעמו של הרמ"א דכיון שאנו נוהגין שהש"ץ קורא והוא קורא מתוך הכתב שוב לא קפדינן על העולה דשומע כעונה. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ד) לכתחלה יש להמנע מלהעלות לספר תורה סומא [עיור], גם לא לעליית מוספים, ובפרט במקומות אלו שהם אתריה דמרן השלחן ערוך. אולם אם הסומא כבר עלה, לא ירד, ואין גוערים בו, כיון שיש לו על מה שיסמוך. ומכל מקום בשמחת תורה שמעלים את כל הקהל לספר תורה לקריאת ולאשר אמר, או בשמחה משפחתית כאשר מעלים לתורה את כל הקרובים והידידים, נוהגים להקל ולהעלות סומא לספר תורה לעליית מוסיף, משום עגמת נפש. [ילקו''י, עמוד פד]. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות ה) כתב שברוב המקומות נהגו להקל להעלות סומא לתורה, ורשאים לסמוך על מנהגם אפילו לכתחילה. ונכון שיחמירו להוסיף עוד עולה שיחזור ויקרא את הפסוקים שקראו לעולה אם אפשר הדבר ולא יבואו לידי מחלוקת. ובפרשת זכור ופרה יש להחמיר שלא לעלות סומא לתורה.

שאלה לג: לא שמעו הציבור את העולה לתורה כשאמר ברכו, ושמעו רק את החזן עונה אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד, האם יענו עם החזן.

תשובה: אם אין תשעה ששומעים את העולה כשאומר ברכו, לא עונה אחריו גם מי ששמע. ולכן אם לא שמעו הקהל את העולה ורק שמעו את החזן עונה אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד, לא יענו עם החזן ברוך ה' המבורך, אלא יענו אחר החזן אמן.

כתב מרן (סימן קלט סעי' ו) אומר ברכו והברכות בקול רם והאומרם בלחש טועה ויש אומרים שצריך לחזור ולברך בקול רם. (וכתב הרמ"א בהגה: כדי שישמעו העם ויענו ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ואם לא שמעו הצבור את המברך אף על פי ששמעו החזן עונה לא יענו עמו אלא עונין אמן על דברי החזן). וכתב המ"ב בסימן נז (ס"ק ב') בענין ברכו שאומר הש"ץ בתפילה, אם לא שמע אחד מהש"ץ כשאמר ברכו רק שמע מהקהל שאמרו ברוך ד' המבורך לעולם ועד, עונה עמהם ג"כ ביהל"ו, אבל אם שמע מהש"ץ לבד כשעונה ביהל"ו לא יענה עמו רק יענה אמן על דבריו [א"ר ודה"ח דלא כמ"א]: וכתב בביה"ל שאם אמר הש"צ בלחש ושמעו אותו פחות מתשעה אנשים וענו ברכו ועל ידיהם נשמע הקול לאחרים וענו גם הם ברכו בודאי יחיד השומע להקהל שמברכים אסור לו לענות עמהם ברכו שגם הם ענו שלא כדין כיון שלא שמעו עכ"פ תשעה מהמברך עצמו. על כן אם רואה שהש"ץ אומר בלחש ומשער שבודאי לא שמעו ט' אנשים רק איזה יחידים ועל ידם נשמע להקהל לא יענה אחריהם רק אמן לכו"ע. ובדבר זה נכשלין בעו"ה הרבה אנשים שמברכין על התורה בלחש שאין שומעין ממנו רק אנשים הסמוכין לו העומדים על הבימה ועי"ז נשמע למרחוק לקהל ועונין ביהל"ו ומחטיאין בעצלותן את הרבים. ע"כ. ועיין בהלכה ברורה (אות יב) ובסימן נז (אות ב) ובבירור הלכה שם (אות א). [ויש לעיין אם השומעים עשו שלא כדין במה שענו ברוך ה' המבורך וכו' כיון שלא היו תשעה ששמעו את הש"ץ, א"כ למה יענו שאר הקהל אחריהם אמן. והב"י בסימן קלט הביא את המהר"י אבוהב שדימה מקרה זה לזימון שאם בא ומצאם עונים ברוך שאכלנו משלו עונה אחריהם אמן. עיי"ש. ולכאורה יש לעיין הרי שם העונים לזימון ענו כהוגן לכן עונה אחריהם אמן מה שאין כן כאן שלא היו צריכים השומעים לענות ברוך ה' המבורך שהרי אין שם תשעה שומעים א"כ למה יענה אמן על עניה שאינה כהוגן. וצ"ע].

שו"ע סימן קמ

שאלה לד: עלה לתורה ובירך ונמצא שמקום הקריאה במקום אחר וגללו את הספר למקום הקריאה האם צריך לחזור ולברך שוב.

תשובה: לא צריך לחזור ולברך שספק ברכות להקל.

כתב מרן (סימן קמ סעי' ג) והעולה לקרות בתורה והראו לו מקום שצריך לקרות וברך על התורה והתחיל לקרות או לא התחיל והזכירוהו שפרשה אחרת צריך לקרות וגלל הספר תורה למקום שצריך לקרות בו, יש אומרים שאינו צריך לחזור ולברך ויש אומרים שצריך. וכתב המ"ב (ס"ק ח ט) טעם היש אומרים שלא צריך לחזור ולברך, דמסתמא דעתו על כל פרשיות התורה המונחת לפניו. והיש אומרים שצריך לברך כשקורא את הפרשה הראויה לקרות טעמו, דבודאי לא נתכוין בברכתו רק על הפרשה שהראו לו מקודם וע"כ צריך לברך מחדש על פרשה זו וכתבו האחרונים דנוהגין למעשה כהיש אומרים הזה. ואין נ"מ בין אם המקום שהראו לו מתחלה היה פרשה אחרת לגמרי או אפילו באותו סדר אלא שצריך לגלול ממקום ראשון למקום זה בכל זה צריך לחזור ולברך דבודאי לא היה דעתו בברכתו על מה שאינו מגולה לפניו [ח"א ושארי אחרונים והמקיל שלא לחזור ולברך באם היה המקום שהראו לו באותו סדר של שבוע זו אף שצריך לגלול ממקום למקום אין מוחין בידו דיש לו על מי לסמוך] ואם פרשה זו הראויה לו לקרות היה ג"כ מגולה לפניו בעת שהראו לו המקום הראשון בזה הסכים הט"ז וש"א דא"צ לחזור ולברך דדעתו היה על כל מה שמגולה לפניו ואפילו אם המקום שהראו לו מתחלה היה מסדר שבוע העבר כיון שגם מסדר של שבוע זו מגולה לפניו דעתו על כל מה שמגולה ואין לחלק בין אם הפרשה הראויה היה בעמוד זה או בעמוד השני דמסתמא דעתו על כל מה שפתוח לפניו גם אין חילוק בין אם המקום שהראו לו היה למעלה והמקום הראוי לקרות הוא למטה או שהראו לו למטה והמקום הראוי לקרות היה למעלה בכל ענין א"צ לחזור ולברך כיון שא"צ לגלול אלא שאם הראו לו למטה והמקום הראוי הוא למעלה והוא חוזר למקום הראוי טוב שיקרא עד המקום שהראו לו בתחלה ועוד איזה פסוקים להלן. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות ד) כתב העולה לקרוא בתורה, צריך לראות את המקום שממנו צריך לקרוא, לפני שיברך ברכת אשר בחר בנו וכו', ואם הראו לו מקום אחר בטעות, ובירך אשר בחר בנו, ואחר הברכה נתברר שצריך לקרוא ממקום אחר, אין צריך לחזור ולברך, אפילו אם היו צריכים לגלול את העמוד לצורך הקריאה, דספק ברכות להקל. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד צז]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ח). וכתב שאם הפסיק העולה בדיבור קודם שהתחיל לקרוא צריך לחזור ולברך.

שו"ע סימן קמא

שאלה לה: העולה לתורה שחייב לקרא מהכתב יחד עם השליח ציבור האם צריך להשמיע לאזניו.

תשובה: יקרא בפיו ולא ישמיע לאזניו.

כתב מרן (סימן קמא סעי' ב) לא יקראו שנים אלא העולה קורא ושליח ציבור שותק או שליח ציבור קורא והעולה לא יקרא בקול רם ומכל מקום צריך הוא לקרות עם השליח ציבור כדי שלא תהא ברכתו לבטלה אלא שצריך לקרות בנחת שלא ישמיע לאזניו. (וכתב הרמ"א ואפילו משמיע לאזניו ליכא למיחש דלא עדיף מתפלה כדלעיל סימן ק''א). וכתב בהלכה ברורה (אות ה) למנהג הספרדים לא ישמיע לאזניו, ולמנהג האשכנזים אם רצה להשמיע לאזניו רשאי, ומכל מקום אף למנהגם עדיף יותר שלא ישמיע לאזניו.

שאלה לו: באלו אופנים מותר להעלות לתורה שני אחים או בן אחר האב בזה אחר זה ואין לחשוש לעין הרע.

תשובה: באופן שהאחד עולה לספר תורה אחד והשני עולה לס"ת אחר כגון ביו"ט או ר"ח. וכן באופן שהאחד אינו בר מצוה ואפילו באותו ספר.

כתב מרן (סימן קמא סעי' ו) יכולים לקרות ב' אחים זה אחר זה והבן אחר האב ואין מניחים אלא בשביל עין הרע. (וכתב הרמ"א ואפילו אם אחד הוא השביעי ואחד הוא המפטיר לא יקראו השני בשמו משום עין הרע). וכתב המ"ב (ס"ק כ) דוקא בשבת שאין מוציאין ס"ת אחר למפטיר אבל אם מוציאים ס"ת אחר מותר. וכן אם המפטיר אינו בר מצוה מותר. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יג). עוד כתב המ"ב (ס"ק כא) שבמקום שלא נהגו לקרוא העולה בשמו מותרים לעלות בזה אחר זה. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות כא) כתב, גם במקומותינו שאין אנו קוראים בשמו של העולה לתורה, (ומשום שחוששין שמא לא יוכל לעלות לתורה), אפילו הכי אין לקרוא לספר תורה בן אחר אביו, או שני אחים בזה אחר זה, משום עין הרע. שסוף סוף מזכירים את שמותיהם באמירת ''מי שברך'', והכל מכירים בהם. [ילקו''י, שם, עמוד קיז]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יב).

שאלה לז: כשיש לתיבה שני פתחים באיזה פתח יעלה לתיבה ובאיזה ירד.

תשובה: יעלה בפתח הקרוב אליו וירד מהפתח השני שהוא לו בדרך הארוכה עד מקומו. ואם שני הדרכים שוים עולה בפתח שהוא לו בדרך ימין ויורד בפתח שכנגדו.

כתב מרן (סימן קמא סעי' ז) העולה למגדל עולה בפתח שהוא לו בדרך קצרה ממקומו וירד מהמגדל בדרך אחר שהוא לו בדרך ארוכה עד מקומו ואם ב' הדרכים שוים עולה בפתח שהוא לו בדרך ימין ויורד בפתח שכנגדו. וכתב המ"ב (ס"ק כב) עולה בדרך קצרה משום כבוד הצבור שלא ימתינו עליו הרבה וגם משום כבוד התורה להראות שהיא חביבה עליו וממהר לקרות בה. ויורד בדרך שהיא לו בדרך ארוכה שלא תהא נראה עליו כמשא. וכשהדרכים שווים עולה בפתח שהוא לו בדרך ימין כדאמרינן בעלמא כל פינות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין. וירד בפתח שכנגדו כמו שכתוב ביחזקאל מ"ו לא ישוב דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצא. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ו) העולה לתורה ילך אל התיבה בזריזות ובדרך קצרה, ויחזור בדרך ארוכה יותר, ואם שני הדרכים שוים, יעלה לתורה דרך צד ימין. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קה]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות טו).

שו"ע סימן קמב

שאלה לח: במקום שאין מי שיודע לקרוא בדקדוק וטעמים כלל, האם יכולים לקרוא בברכה.

תשובה: אם יש מי שילחש לקורא מתוך החומש יקראו בברכות ואם אין יקראו בלא ברכות שספק ברכות להקל.

כתב מרן (סימן קמב סעי' ב) וישוב שיש שם מנין ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכתה בדקדוק ובטעמים אפילו הכי יקראו בתורה בברכה כהלכתה. (ומפטירין בנביא ועיין בסמוך ריש סימן קמ''ג). וכתב המ"ב (ס"ק ז) שמשמע מכמה אחרונים דאפילו אם אין שם מי שיודע כלל ובודאי יטעו גם בכמה טעיות שהענין משתנה עי"ז אפ"ה התירו להם לקרות ובברכה כדי שלא תתבטל הקריאה לגמרי. והפר"ח חולק בזה וכתב דכיון שיטעו בטעיות שמשתנה הענין כמו שבמקום חלב קורא חלב או מזכר לזכר ואין שם יודע שיוכל להחזיר הקורא מטעותו פשיטא שאין מברכין בתורה ואין מפטירין בנביא וע' בפמ"ג שגם הוא מצדד כן ודעתו דיש לקרות בלא ברכה. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ב) כתב שיש לחוש לדברי החולקים ויקראו בתורה בלי ברכות. ע"כ. עוד כתב המ"ב (ס"ק ח) ואם יש שם מי שיודע עכ"פ לקרות הטעמים מתוך החומש יקרא זה מתוך החומש לפני האיש הקורא בס"ת להורות הדרך בנקודות וטעמים כראוי והקורא מתוך החומש לא יקרא בקול רם רק כדי שיהא נשמע להקורא מתוך הס"ת [לבוש וש"פ]. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג) ישוב שיש שם מנין, ואין שם מי שיודע לקרוא בתורה כהלכתה, בדקדוק ובטעמים, אפילו הכי יקראו בתורה בברכותיה, ויעמוד אחד ליד השליח צבור, וילחש לו מתוך החומש את הנקודות והטעמים. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קכד].

שו"ע סימן קמג

שאלה לט: אחר הקריאה בס"ת או באמצע הקריאה נמצא שחסר בו אות או תיבה האם עלתה לו הקריאה.

תשובה: בדיעבד נחשבת הקריאה ואין צריך לחזור עליה. ואם נמצאה הטעות באמצע קריאת העולה יוציאו ספר תורה אחר ויסיים קריאתו בספר תורה הכשר ויברך ברכה אחרונה.

כתב מרן (סימן קמג סעי' ד) אם נמצא טעות בספר תורה בשעת קריאה מוציאין ספר תורה אחרת ומתחילין ממקום שנמצא הטעות ומשלימין הקורים על אותם שקראו במוטעה ואם נמצא טעות באמצע קריאת הקורא גומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחריה ואינו חוזר לברך לפניה. (וכתב הרמ"א בהגה: ואם כבר קראו עמו ג' פסוקים ואפשר להפסיק פוסקים שם ומברך אחריה ומשלימים המנין בספר תורה האחרת שמוציאין). וכתב המ"ב (ס"ק יג) כדי להבין את דברי זה הסעיף אקדים לזה הקדמה קצרה והוא. דהנה דעת רוב הפוסקים דספר תורה שחסר תיבה אחת או אות אחת או שנמצא בה טעות פסולה לקרות בה ולדידהו אם נמצא בה טעות אפילו לאחר שכבר קראו ז' קרואים צריך לחזור לראש בס"ת הכשר ולברך עליה דאותה קריאה ראשונה כמאן דליתא דמיא ודעת מקצת פוסקים דאפילו חסר כמה פסוקים וכ"ש כשנמצא בה טעות בעלמא אף דלא נקראת ס"ת לענין שיקיים בה מ"ע של כתיבת ס"ת מ"מ מותר לקרות בה אם אין לו אחרת. והנה המחבר בסעיף ג' סתם דלכתחלה אין להוציא ס"ת פסולה לברך עליה אפילו במקום שאין לו אחרת אחרי דרוב הפוסקים סוברין דאסור אך אם נמצא הטעות אחר שכבר קראו הסדרא פסק הר"ר יעקב בי רב דלענין דיעבד סומכין על דעת קצת פוסקים הנ"ל שמכשירין לקרות בה ועלתה להם הקריאה ואין צריך להוציא ס"ת אחרת והסכימו עמו האחרונים בזה. וה"ה אם נמצא הטעות בין גברי לגברי ועדיין לא השלימו הז' קרואים לענין מה שכבר קראו סומכין על דעת המקילין הנ"ל שיצאו בדיעבד אך לקרות בה עוד אסור ומוציאין אחרת ומתחילין ממקום שפסקו הקריאה ומשלימין הקרואים עם אותם הראשונים שקראו במוטעת והיינו דגם הם מצטרפין להז' קרואים כיון שהוא בדיעבד וכנ"ל [וכתבו האחרונים דמ"מ אם אפשר טוב יותר שיקראו ז' קרואים בס"ת שהוציאו] וכ"ז אם כבר בירך ברכה אחרונה בפסולה אבל אם באמצע קריאתו מצאו טעות אפילו כבר קראו הרבה פסוקים [וכ"ש כשלא קראו עדיין ג' פסוקים] וגם אפי' גמר קריאתו לגמרי כל שלא בירך עדיין ברכה אחרונה אין לברך ברכה אחרונה על הפסולה דזה הוא לכתחלה אלא יוציאו אחרת ויקראו שם ג' פסוקים ויברך שם ברכה אחרונה לבד זהו שיטת מהר"י בי רב שהעתיקו המחבר בסעיף זה.

ודעת המרדכי שאם כבר קראו ג' פסוקים ואפשר להפסיק שם שאינו ב' פסוקים סמוך לפרשה פוסקים שם ומברך ברכה אחרונה ומוציאין אחרת לעלות שמה יתר הקרואים ואם עדיין לא קרא ג"פ או שקרא ג"פ אלא שנשאר רק ב"פ סמוך לפרשה שאי אפשר להפסיק שם יקרא הטעות בע"פ ויגמור קריאתו בפסולה ויברך ברכה אחרונה ואח"כ יוציא אחרת [וכן אם הוא בר"ח וכיוצא שצריך להשלים הפרשה לחובת היום ואין להוסיף על הקרואים וא"כ כשהטעות בקריאת הרביעי א"א להפסיק שמה לברך ברכה אחרונה שא"כ יצטרך להוסיף על מנין הקרואים וכיון שא"א להפסיק שמה יגמור הקריאה בספר הפסול ויברך ברכה אחרונה] והרמ"א בהג"ה עשה כעין הכרעה ביניהם והוא דאם לא קרא עדיין רק שני פסוקים או אפילו קרא ג"פ אך שא"א להפסיק שם כגון שהוא ב"פ סמוך לפרשה וכיו"ב לא יברך ברכה אחרונה אלא יוציא אחרת ויגמור קריאתו שמה ויברך ברכה אחרונה וכדעת המחבר אבל אם כבר קרא ג"פ והוא במקום שאפשר להפסיק שם דעתו כהמרדכי דיברך ברכה אחרונה על הפסולה ואח"כ יוציא אחרת. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות י) אם נמצא טעות בספר תורה באמצע קריאת התורה, מפסיקים הקריאה ומוציאין ספר תורה אחר, ואין מחזירין את הספר תורה הפסול מיד לארון הקודש, אלא מניחים אותו בתיבה כשהוא סגור, עד לסיום הקריאה. והקורא בתורה מתחיל ממקום שנמצא הטעות, ויקרא בספר תורה הכשר לפחות שלשה פסוקים, קודם שיברך העולה ברכה אחרונה. ואין העולה חוזר לברך ברכה ראשונה, כי ברכה ראשונה שבירך על הספר תורה הפסול, עלתה לו בדיעבד. וכשמוציאים ספר תורה אחר באמצע הקריאה, על העולה שבירך באותה קריאה לשתוק ולא להפסיק בדיבור עד סיום הקריאה בספר תורה הכשר. ומשלימים שבעה עולים על אותם שקראו בספר תורה המוטעה, בצירוף הראשונים, ואין צריך לקרוא שוב שבעה עולים לספר תורה הכשר. [ילקו''י, הל' קריאה''ת עמוד קמז]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יא) וכתב וטוב להחמיר להעלות שבעה עולים בספר השני.

שאלה מ: מנין שאין בהם מי שיודע לקרוא כלל מלבד השליח ציבור כיצד ינהג השליח ציבור.

תשובה: לדעת מרן יקרא הש"צ בעצמו כמניין העולים באותו יום ומברך לפני ואחרי בכל עליה.

כתב מרן (סימן קמג סעי' ה) בית הכנסת שאין בהם מי שיודע לקרות אלא אחד יברך ויקרא קצת פסוקים ויברך לאחריהם וחוזר לברך תחלה וקורא קצת פסוקים ומברך לאחריהם וכן יעשה כמה פעמים כמספר העולים של אותו היום. וכתב המ"ב (ס"ק לג) שאינם יודעים לקרות אחרי הש"ץ מלה במלה מתוך הכתב, והמחבר אזיל לטעמיה בסימן קל"ט ס"ב דכתב שם דבאופן זה לא יעלה. אכן לפי מה שכתב הרמ"א שם בסעי' ה' דאנו קוראים אפילו לע"ה ואפילו אינו יכול לקרות אחרי המקרא וכמו שכתבנו שם במ"ב וא"כ ישתנה האי דינא דלדידן לעולם צריך לקרות שבעה קרואים ויברכו, והש"ץ יוציאם בקריאתו. וכן משמע בביאור הגר"א שם בס"ד ד"ה ומהרי"ל כדברינו. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כד) [ומה שכתב שם "שאין בהם מי שיודע לקרוא בתורה אחר השליח ציבור מתוך הכתב אלא אחד". ומשמע מלשונו שיש שניים שיודעים לקרוא גם העולה וגם הש"צ. ולא משמע כן לשון מרן שכתב שאין בהם מי שיודע לקרות אלא אחד. משמע שמלבד הש"צ אין מי שיודע לקרוא].

שו"ע סימן קמד

שאלה מא: כשראש חודש חל בשבת ויום ראשון איזה הפטרה קוראים בשבת.

תשובה: מפטירים השמים כסאי, ופסוק ראשון ואחרון מהפטרת ויואמר לו יהונתן מחר חודש.

כתב מרן (סימן קמד סעי' ב) נוהגין בשבת שיש בו חתן לומר אחר הפטרת (הפטרה יש אומרים שהוא מלשון אין מפטירין אחר הפסח שענינו סילוק כלומר סילוק תפלת שחרית) השבוע שנים או שלשה פסוקים מהפטרת שוש אשיש. וכשחל ראש חודש בשבת וביום א' אחר שמפטירין ההפטרה בשבת אומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן מחר חודש ואין למחות בידם. (וכתב הרמ"א ועיין לקמן סימן תכ''ה סעי' ג' ובסוף סימן תכ''ח האיך נוהגין). וכתב המ"ב (ס"ק יא) שאומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון לזכר שלמחר הוא ר"ח. ע"כ. ובסימן תכה (סעי' ב) כתב מרן ראש חדש שחל להיות באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו ויאמר לו יהונתן מחר חדש. (וכתב הרמ"א ואין דוחין עניה סוערה ולא שמעו משום מחר חדש). ואם ראש חדש שני ימים שבת ויום ראשון מפטירין השמים כסאי ונוהגים לומר אחר כך פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן לזכר שמחר גם כן הוא ראש חודש. (וכתב הרמ"א בהגה: ויש אומרים שאין להפסיק מנביא לנביא ואין אומרים רק הפטרת ראש חודש וכן נוהגין. אבל אם ההפטרה באותו נביא עושין כן וכן אם היה חתונה בראש חודש או בשאר שבתות שאין דוחין ההפטרה). וכ"כ בהלכה ברורה (אות ד) וכתב שמנהג האשכנזים שלא לומר פסוקים מהפטרת מחר חודש כלל, ובכל מקום יעשו כמנהגם.

שו"ע סימן קמה

שאלה מב: הנוהגים לתרגם קריאת התורה לארמית האם קטן יכול לתרגם.

תשובה: בזמן הזה שלא מבינים לשון ארמית לא נהגו לתרגם. והתימנים שנהגו לתרגם יכולים לתרגם על ידי קטן כשגדול קורא בתורה, אבל לא יתרגם גדול כשהקטן קורא בתורה, שאין זה מכבודו של הגדול לתרגם את הקטן.

כתב מרן (סימן קמה סעי' ב) קטן מתרגם על ידי גדול אבל אינו כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן. עוד כתב (סעי' ג) האידנא לא נהגו לתרגם משום דמה תועלת בתרגום כיון שאין מבינים אותו. וכתב המ"ב (ס"ק ד) שאין לומר שנלמד מהם לפרש גם אנחנו לעם בלשון שיבינו, דשאני תרגום שנתקן ברוח הקודש [טור]. ועיין במגן גבורים שהביא בשם תשב"ץ שגם עתה רשות לתרגם בלשון תרגום אף שאין מבינים אותו משום שנתקן ברוח הקודש אלא שאין התרגום מעכב. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ח) קהלות שנהגו שאחר שהעולה מברך ברכה אחרונה עומד הרב ומפרש את הפסוקים בלשון שהקהל מבין, בין גברא לגברא, יש להם על מה שיסמוכו במנהגם זה, שדוקא לעשות תקנה בדרך של חיוב ולתרגם את הפרשה בתרגום אונקלוס, בזה לא רצו חז''ל להנהיג כן, מה שאין כן באופן זה. ובעת שהרב מפרש הפסוקים נכון שיסגרו את הספר תורה, ולא יסתפקו בהנחת מטפחת על כתב הספר תורה. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד קצה]. ע"כ. [ומה שכתב לא רצו חז"ל להנהיג כן, לא תדוק מינא שאסור לתרגם לארמית, דהתשב"ץ הנ"ל כתב שגם עתה רשות לתרגם בלשון תרגום. ואולי צ"ל ולתרגם את הפרשה שלא בתרגום אונקלוס בזה לא רצו חז"ל להנהיג כן וכו']. וכתב בהלכה ברורה (אות א) שמנהג קהלות יוצאי תימן לתרגם קריאת התורה לארמית גם בזמן הזה.

שו"ע סימן קמו

שאלה מג: באלו תנאים יש להתיר לצאת מביהכנ"ס באמצע קריאת התורה.

תשובה: אם יש עשרה בביהכנ"ס חוץ ממנו, וכבר שמע קריאת התורה, מותר לצאת בין גברא לגברא כשהוא לצורך. וכן אם לא שמע קריאת התורה ויוצא על דעת לחזור מיד מותר לו לצאת בין גברא לגברא לצורך.

כתב מרן (סימן קמו סעי' א) אסור לצאת ולהניח ספר תורה כשהוא פתוח אבל בין גברא לגברא שפיר דמי. וכתב המ"ב (ס"ק ב ג) מותר לצאת בין גברא לגברא דוקא כשנשארו עשרה בביהכ"נ. ובאופן שכבר שמע קה"ת, או שדעתו לבוא מיד וגם זה אינו מותר כ"א כשהוא לצורך גדול. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות ג) כתב אסור לאדם לצאת מבית הכנסת בעת שהספר תורה פתוח ובאמצע הקריאה, משום שנאמר ועוזבי ה' יכלו. ומכל מקום בין גברא לגברא, ויש שם עשרה בלעדיו, מותר לצאת. ובפרט אם הוא נצרך לצאת. ואף שהפסיד חלק מהקריאה, אינו חייב לילך לבית כנסת אחר לשמוע את מה שחיסר בקריאת הפרשה, שלא היתה תקנת הנביאים לקרות בתורה אלא בצבור, ולא הטילו חובת הקריאה על כל יחיד ויחיד, וכל שקראו בצבור סדרו של יום אפילו אם כמה יחידים לא שמעו קריאת ספר תורה, נתקיימה תקנת הנביאים. ורק קריאת שנים מקרא וא' תרגום היא חובה על כל יחיד ויחיד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קצא. וראה עוד בהוספות ומילואים שבמהדורת תשס''ד, עמוד שפז]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א) ויש אומרים שהרוצה להקל לצאת מבית הכנסת בשעת קריאת התורה בין עולה לעולה אפילו שלא במקום צורך גדול ואפילו שעדיין לא שמע את קריאת התורה יש לו על מה שיסמוך רק שלא יעשה כן בקביעות.

שאלה מד: האם מותר להורות הלכה או לפרש איזה דבר תורה בין גברא לגברא.

תשובה: מותר להורות הלכה בקצרה. אבל לפרש דבר תורה לאחרים אסור, שמא ימשך.

כתב מרן (קמו סעי' ב) כיון שהתחיל הקורא לקרות בספר תורה אסור לספר אפילו בדברי תורה אפילו בין גברא לגברא ואפילו אם השלים הוא הפרשה. ויש מתירים לגרוס (פירוש ללמוד) בלחש. ויש אומרים שאם יש י' דצייתי (פירוש המשימין לבם) לספר תורה מותר לספר (בדברי תורה). ויש מתירים למי שתורתו אומנתו. ויש מתירים למי שקודם שנפתח ספר תורה מחזיר פניו ומראה עצמו שאינו רוצה לשמוע ספר תורה אלא לקרות ומתחיל לקרות. ולקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה שרי. וכל זה אינו ענין לפרשת זכור ופרשת פרה שהם בעשרה מדאורייתא שצריך לכוין ולשומעם מפי הקורא והנכון שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשומעם מפי הקורא. וכתב המ"ב (ס"ק ו) אפילו בין גברא לגברא אסור ללמוד שמא ימשך הלמוד בעת הקריאה. והב"ח מיקל בלמוד בין גברא לגברא. ובא"ר מצדד שעם אחרים אין להקל שמא ימשך [ובבינו לבין עצמו המיקל ללמוד אז אין למחות בידו]. אך להורות אז הוראה לפי שעה אין להחמיר דלא שכיח כ"כ בזה שמא ימשך. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) כיון שהתחיל הקורא לקרוא בספר תורה, אסור לספר בקול רם, אפילו בד''ת, ואפילו בין גברא לגברא נכון להחמיר שלא יקרא בקול רם. אבל לגרוס וללמוד בלחש מותר. וכל שכן אם יש עשרה המקשיבים לקריאת התורה, וכל שכן במי שתורתו אומנותו. וכן אם קודם שנפתח הספר תורה מחזיר פניו ומראה עצמו שאינו רוצה לשמוע קריאת התורה, מותר. ומכל מקום הנכון הוא שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשמוע קריאת התורה מהש''צ. [ילקו''י שם, עמוד קפח]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ג) שמעיקר הדין מותר ללמוד כפי כל אחד מהדעות שכתב מרן. וכתב המ"ב (ס"ק ט) מי שתורתו אומנתו היינו שאינו מבטל שום שעה מלמודו. ועי' בא"ר שהביא בשם כמה ראשונים דהשתא אין לנו תורתו אומנתו לענין זה.

שאלה מה: האם מותר לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה.

תשובה: מעיקר הדין מותר, והמדקדק בדבריו ישמע קריאת התורה מפי הקורא.

כתב מרן (סימן קמו סעי' ב) ולקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה שרי וכו', והנכון שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשומעם מפי הקורא. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב). ובסימן רפה (אות יא) כתב אם השליח צבור מאריך בטעמים בקריאתו בתורה באופן שיכול היחיד להספיק לקרוא אז שנים מקרא ואחד תרגום, בעת קריאת התורה, רשאי לעשות כן, ויוצא ידי חובה. אף על פי שבעת שקורא שנים מקרא ואחד תרגום לעצמו, אינו מאזין לקריאת הפרשת על ידי השליח צבור. חוץ מקריאת פרשת זכור ופרשת פרה שחייב להאזין לקריאתן מפי השליח צבור בספר התורה. וכל זה כשקורא הפרשה בלחש, ויש עשרה בלעדיו המקשיבים לשליח צבור, או שקודם קריאת התורה היסב פניו לצד והתחיל לקרוא. ומכל מקום הנכון הוא שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדרכיו לכוין דעתו ולשמוע קריאת התורה מפי השליח צבור. [ילקו''י שם עמ' שסא] ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ג) כתב שמותר מעיקר הדין לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום אבל נכון יותר לכל אדם שיאזין לקריאת השליח ציבור. ע"כ. והמ"ב (ס"ק טו) כתב שהפר"ח כתב דמעיקר הדין הוא שאסור לעסוק בשום דבר ואפילו בשמו"ת בשעת הקריאה ואפי' איכא עשרה דצייתי זולתו. וכן הביא מ"א בשם של"ה שמחמיר בזה אלא צריך לשתוק ולשמוע הקריאה מפי הש"ץ. וכן דעת הגר"א במעשה רב. [ומ"מ לקרות שמו"ת או עם פירש"י בין גברא לגברא מותר אפילו לדעה זו]. והמ"א הביא בשם מטה משה דנכון לקרות בלחש מלה במלה עם הש"ץ דבלא זה א"א לכוין ולשמוע, וכ"כ כמה אחרונים.

שו"ע סימן קמז

שאלה מו: האם מותר לאחוז ספר תורה בלא מטפחת.

תשובה: אסור לאחוז ספר תורה בלא מטפחת, שכל האוחז ספר תורה ערום בלי מטפחת אינו מקבל שכר על אותה מצוה שעשה בעת אחיזתו, אם זו קריאה, או גלילה .

כתב מרן (סימן קמז סעי' א) אסור לאחוז ספר תורה ערום בלא מטפחת. (וכתב הרמ"א בהגה: ויש אומרים דהוא הדין שאר כתבי קודש, ולא נהגו כן, וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו. ובספר תורה אפילו בכהאי גוונא אסור). וכתב המ"ב (ס"ק א) בגמרא שבת יד. אמרינן דעבור זה נקבר ערום ממצוה זו דהיינו שאין לו שכר של אותה מצוה. והכונה שאם אחז וקרא בו אין לו שכר מקריאה וכן אם אחזו לגוללו או להגיהו. ואפילו נגיעה בעלמא בידו לס"ת ערום אסור. וכ"ז דוקא כשאין צורך אבל כשיש צורך לתיקון הס"ת לתפור קצת ולדבק בדבק מטלית וכדומה היכא דלא אפשר רשאי [פמ"ג] ומ"מ טוב שיטול ידיו תחלה, אבל כשאין צורך אפילו בנטילת ידים יש להחמיר כמו שמסיים הרמ"א. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) אסור לאחוז בספר תורה בגוף הקלף או הגויל בלי מטפחת, בין כשגולל את הספר תורה בעת קריאת התורה בצבור, ובין כשגולל הספר תורה בינו לבין עצמו, והחמירו חכמים הרבה מאד בזה, ואמרו, שכל האוחז ספר תורה ערום בלי מטפחת נקבר ערום בלא אותה מצוה שעשה בעת אחיזתו, אם זו קריאה, או גלילה, וצריך להזהר מאד בזה. ולכן מנהגינו להניח מפה על הספר תורה, כדי שלא לאחוז בידים את גוף הספר תורה בעת שמברך, אלא בהפסק מטפחת. וכן נהגו בכמה בתי כנסת מקדמת דנא. וגם כשרוצה לגלול הספר תורה באמצע הקריאה, כדי להמשיך לקרוא בעמוד הבא, לא יגלול אלא במטפחת. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רא, ובהוספות ומילואים שבמהדורת תשס''ד, עמוד שפט]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א).

שו"ע סימן קמח

שאלה מז: מקום שנוהגים לפרוש מפה על התיבה לכבוד הספר תורה, האם יכול לקפל את המפה קודם שמחזיר את הס"ת למקומו.

תשובה: יקפל את המפה אחר שהחזיר את הספר תורה למקומו. ולא יקפל את המפה לפני שהחזיר את הספר תורה כדי שלא יהיה טורח ציבור, שהרי אין הציבור רשאים לצאת מבית הכנסת כל עוד שלא החזירו את הס"ת למקומו.

כתב מרן (סימן קמח סעי' א) אין שליח ציבור רשאי להפשיט התיבה בצבור כל זמן שהם בבית הכנסת. ע"כ. וכתב הטור פירש רש''י שהיו רגילים להביא ספר תורה מבית אחר שהוא משתמר בו לבית הכנסת ופורשים בגדים נאים סביב התיבה ומניחים אותה על התיבה וכשיוצאים משם ונוטלים ספר תורה ליתנו בבית שמשתמר בו לא יפשיט התיבה בפני הציבור שטורח ציבור הוא להתעכב שם עם הספר תורה אלא מוליך ספר תורה והעם יוצאים אחריו ואח"כ בא ומפשיט את התיבה.

שו"ע סימן קמט

שאלה מח: האם מותר ליחיד לצאת מביהכנ"ס לפני שיכניסו את הס"ת להיכל.

תשובה: אסור לאדם לצאת מבית הכנסת לפני קדושת ובא לציון, אלא אם כן היא שעת הדחק. ואם צריך לצאת אחר קדושת ובא לציון ועדיין הספר תורה לא הוצנע בהיכל, יכול לצאת, ובתנאי שישארו רוב הציבור.

עיין לעיל בסימן קלב (בתשובה יז) שלא יצא קודם קדושת ובא לציון. ובסימן קמט (סעי' א) כתב מרן אין הצבור רשאים לצאת מבית הכנסת עד שיצניעו ספר תורה. ע"כ. (וכתב הרמ"א בהגה: מיהו אם אינם יוצאים רק יחיד לית לן בה). וכתב המ"ב (ס"ק ב) גם שנים או שלושה יכולים לצאת, והטעם, שיש כבוד לספר תורה כיון שעדין רוב הציבור שם. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) אין הצבור רשאים לצאת מבית הכנסת עד שיצניעו את הספר תורה במקומו הראוי לו. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רג].ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ב).

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה