הלכות צניעות
שו"ע סימן רמ
שאלה רנד: באיזה צד יש להניח את המטה שישן עליה.
תשובה: יניח את המטה בן צפון לדרום, והרוצה להניח מיטתו בין מזרח למערב, שראשו למזרח ומרגלותיו למערב, רשאי לעשות כן.
כתב מרן (סימן רמ סעי' יז) מטה שישן בה עם אשתו צריך שתהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום. ע"כ. [ובענין היכן להניח את ראש המטה עיין בשו"ת שאול שאל חלק א תשובה ג. שכתבנו שם הרוצה לנהוג כהמקובלים יניח ראש המיטה במזרח ומרגלותיה למערב. והרוצה לנהוג כהפוסקים, יניח מיטתו בין צפון לדרום. ובמקורות הבאנו מה שכתב מרן (בסימן ג סעיף ו) וכן אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו ונכון להזהר אפילו כשאין אשתו עמו. ע"כ. וכתב המ"ב שם (ס"ק י יא) הטעם משום שהשכינה שורה במערב. ולכן יכוין את המיטה שיהא ראשה לצפון ומרגלותיה לדרום. והביא תשובת הרמ"ע מפאנו שפסק כמו שכתב הזהר שיהא ראשה של המיטה למערב ומרגלותיה למזרח, וכתב המ"ב שטוב יותר לכתחילה לנהוג כדעת מרן כיון שדעת הגר"א שגם כוונת הזהר הוא כהגמ' ולא כפירוש הרמ"ע הנ"ל. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב שדעת האר"י ז"ל שיהא ראשו למזרח ורגליו למערב. והכה"ח (אות טז) מסיק שיש להיזהר כדעת הזהר ורבנו האר"י ז"ל. ובקיצוש"ע ילקו"י סימן ב' (אות ה) כתב דעת מרן השו"ע ודעת האר"י ז"ל וכתב ויש אומרים שיכול לסדר מיטתו כפי שירצה. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ט) כתב המחלוקת הנ"ל וסיים ומחמת כן נראה להלכה, שהרוצה לנהוג כדעת הזהר הקדוש ורבותינו המקובלים ולהניח מיטתו בין מזרח למערב, שראשו למזרח ומרגלותיו למערב, רשאי לעשות כן. והרוצה לנהוג כדברי רבותינו הפוסקים, ולהניח מיטתו בין צפון לדרום, רשאי לעשות כן. ולענ"ד כיון שניתנה רשות בזה לכל אדם לעשות כרצונו, למה נעזוב דעת מרן בדבר זה במקום שאפשר].
שו"ע סימן רמא
שאלה רנה: האם מותר להרהר בדברי תורה כשעביט עם מי רגלים סמוך למיטתו.
תשובה: אסור להרהר בדברי תורה סמוך לעביט אם הוא של עץ או חרס ואפילו הוא ריק, וצריך שיתרחק ממקום העביט מלפניו כשיעור מלא עיניו, ומאחריו או מהצדדים ארבע אמות ממקום שכלה הריח. ואם לא מגיע אליו הריח די שיכסה אותו מלמעלה ומהצדדים. ואם הוא של מתכת ונקי מבחוץ די בכיסוי מלמעלה לבד, או שיטיל לתוכו רביעית מים, ויכול להרהר בדברי תורה.
כתב מרן (סימן רמ"א סעי' א) אחד מהדברים ששונא הקב''ה המשתין בפני מטתו ערום והמשתין לפני מטתו ערום מביא לידי עניות ולא אמרן אלא דמהדר אפיה לפוריא (פירוש למטה) אבל לבראי לית לן בה ודמהדר אפיה לפוריא נמי לא אמרן אלא בארעא אבל במנא לית לן בה. וכתב המ"ב (ס"ק ז) במנא לית לן בה. ומ"מ ת"ח צריך שיכפה עליו כלי מלמעלה דא"א לו לת"ח בלא הרהור תורה. ע"כ. וכתב בשעה"צ (אות ד) לברכת אשר יצר יש עצה שירחיק ד' אמות ממקום המי רגלים, וכדלעיל בסימן פ"ז, עיין שם, ואחר כך יוכל לקרב עצמו לצד המטה. אך בתלמיד חכם, שאי אפשר לו תמיד בלא הרהור תורה, צריך על כרחך לכפות כלי מלמעלה או שאר כיסוי שיכסה אותה מלמעלה, ומן הצדדין, אם היה עביט של מי רגלים, ואם אינו מיוחד לכך, די בהטלת רביעית מים לתוכה או בכיסוי מלמעלה לבד, וכמבואר הכל בסימן פ"ז, עיין שם. ע"כ. ובהלכה ברורה סימן פז (אות ו) כתב עביט של מי רגלים העשויים מחרס או מעץ, כיון שהם בלועים לא מועיל לתת עליהם כיסוי אבל של מתכת מועיל לתת עליהם כיסוי. עוד כתב (באות ז) שיש להרחיק ממי רגלים או מהעביט מלפניו כשיעור מלא עיניו ומאחריו או מהצדדים ארבע אמות ממקום שכלה הריח, ויכול לקרוא ק"ש להתפלל ולברך.
סוף הספר