הלכות דברים הנוהגים בסעודה
שו"ע סימן קסט
שאלה קי: היה יושב ואוכל ונמצא אדם אחר לידו, מאיזה מאכל יש לתת לו מיד מן הדין, ומה ממידת חסידות.
תשובה: דבר שיש בו ריח או חמיצות שמעלה ריר, חייב לתת לו מיד שלא ינזק. וממידת חסידות יתן לו מיד מכל מין ומין שלא יצטער.
כתב מרן (סימן קסט סעי' א) כל דבר שמביאין לפני האדם שיש לו ריח והאדם תאב לו צריך ליתן ממנו לשמש מיד ומדת חסידות הוא ליתן לו מיד מכל מין ומין ולא יתן לו כל זמן שהכוס בידו או ביד בעל הבית (ודוקא לשמש אבל לאחר שבסעודה מותר ליתן בכי האי גונא). ואסור ליתן לו פרוסת פת אלא אם כן יודע בו שנטל ידיו. וכתב המ"ב (ס"ק א ב) גם בדבר שיש לו טעם חמוץ צריך ליתן. דדבר שיש לו ריח מזיק לאדם כשאוכלין בפניו והוא תאב לו ואין נותנין לו מיד, אבל דבר שאין לו ריח יכול לאכול תחלה ואח"כ יתן לשמש כדלקמן בסימן ק"ע ס"ג. ע"כ. וכתב בביה"ל (ד"ה לשמש) ואפילו אינו משמש בסעודה רק מבשל המאכל ואפילו אין מזונותן עליו [מ"א לקמן בסימן ק"ע סק"ח] ובש"ס משמע עוד ביותר דאפילו באדם דעלמא שאינו משמשו אם אירע שעומד שם בשעה שמביאין לו דבר ריחא וקיוהא צריך ליתן לו מעט לטעום כדי שלא יבוא לידי סכנה והש"ס במימרא דר"ה שם וכן השו"ע דנקטו דינם בשמש אפשר משום דאורחא דמלתא נקטי שהשמש בודאי עומד שם בשעה שמביאו משא"כ באדם אחר אינו דרך שיושב בשעה שאוכלין. ואפשר דמטעם זה המנהג בכל ישראל כשאדם נכנס לבית חבירו בשעה שאוכלין קורין לו לאכול. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א).
שו"ע סימן קע
שאלה קיא: האם מותר לדבר בשעת הסעודה.
תשובה: אין לדבר תוך כדי אכילה, שמא יקדים קנה לושט. אבל בין אכילה לאכילה מותר.
כתב מרן (סימן קע סעי' א) אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ואפילו מי שנתעטש (פירוש שטארנודאר"י בלע"ז) בסעודה, אסור לומר לו אסותא. וכתב המ"ב (ס"ק א) אין משיחין בסעודה אפילו בד"ת ודוקא בשעת אכילה גופא ומשום סכנה וכדלקמיה אבל בין תבשיל לתבשיל מותר ומצוה על כל אדם ללמוד תורה על שלחנו שכל שלחן שלא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו מזבחי מתים וכתב בשל"ה דילמוד משנה או הלכה או אגדה או ספרי מוסר ואינו יוצא במה שמברך בהמ"ז ועכ"פ יאמר איזה מזמור וטוב לומר אחר ברכת המוציא מזמור ה' רועי לא אחסר דהוא ד"ת ותפלה על מזונותיו. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) כתב, אין משיחין בסעודה, ואפילו בדברי תורה, שמא יקדים קנה לושט, ואפילו מי שנתעטש אין אומרים לו לבריאות או חיים טובים. ובזמן הזה שאין אנו נוהגים לישב בהיסבה נהגו להקל בזה להפסיק בדיבור באמצע הסעודה. וכן נהגו גם כמה תלמידי חכמים לדבר בעת הסעודה, בפרט בדברי תורה והלכה. ואם שמע ברכה מחבירו והוא קרוב לבית הבליעה, יהרהר אמן בלבו ודיו. אמנם בליל פסח שאוכלים בהיסבה יש להזהר שלא להשיח בסעודה בעת שמיסב, שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד קלט]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות א) כתב ואפילו בזמן הזה שאין רגילים להסב בשעת הסעודה אין משיחין בסעודה. ומנהג העולם להקל בזה.
שאלה קיב: האם מותר לקנח הקערה בפרוסת לחם.
תשובה: מותר לקנח הקערה בפרוסת לחם רק אם אוכל אותה לבסוף, שאם לא כן יש בזה בזיון אוכלין.
כתב מרן (סימן קע סעי' יד) לא יפרוס אדם פרוסה על גבי הקערה אבל מקנח הקערה בפרוסה. וכתב המ"ב (ס"ק לא) מותר לקנח בפרוסה ובלבד שיאכל אח"כ הפרוסה דאם לאו הכי איכא בזיון אוכלין כדלקמן בסימן קע"א. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כד).
שו"ע סימן קעא
שאלה קיג: האם מותר להעביר כוס מלא שתיה מעל הלחם.
תשובה: אין להעביר כוס מלא מעל גבי הלחם, שמא ישפך עליו וימאס.
כתב מרן (סימן קעא סעי' א) עושה אדם צרכיו בפת והני מילי דלא ממאיס ביה אבל מידי דממאיס ביה לא הילכך אין מניחין עליו בשר חי ואין מעבירין עליו כוס מלא ואין סומכין בו הקערה אם היא מלאה דבר שאם יפול על הפת ימאס ואין נוטלין הידים ביין בין חי ובין מזוג אפילו נטילה שאינה צורך אכילה ואין זורקין הפת משום בזיון אוכלים וכשם שאין זורקין את הפת כך אין זורקין אוכלין הנמאסים על ידי זריקה אבל מידי דלא ממאיס כגון אגוזים ורמונים וחבושים שרי. וכתב המ"ב (ס"ק ה) כשהכוס מלא קרוב הדבר שישפך עליו וימאס. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ו) אין להניח בשר חי על גבי ככר, שהרי הדם יזוב על הככר ויאסרנו. ואף אם הוכשר הבשר מדמו, אין להניח הבשר על הככר, אם הפת תימאס לאכילה על ידי הנחת הבשר על גבי הככר. אבל בשר צלי מותר להניחו על פת כשאוכל הפת עם הבשר. ואין מעבירים כוס מלא על גבי הלחם, שמא ישפך מהמשקה על הלחם. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד קנו]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ב).
שו"ע סימן קעב
שאלה קיד: שכח והכניס אוכלים או משקים לתוך פיו בלא ברכה, כיצד ינהג.
תשובה: באוכלין, אם יכול להוציא מפיו ולברך כגון מאכלים קשים, יוציא ויברך, שצריך לברך בפה ריק ממאכל, שכתוב "ימלא פי תהלתך". ואם לעס המאכל או הוא דבר שנמאס, יסלקו לצדדים ויברך. ובמשקין מעיקר הדין יכול לבלוע את המשקה שבפיו בלא ברכה, ומברך על הנותר. אבל טוב יותר שיפלוט אם אינו דחוק למשקין .
כתב מרן (סימן קעב סעי' א) שכח והכניס משקין לתוך פיו בלא ברכה בולען ואינו מברך עליהם ברכה ראשונה. וכתב המ"ב (ס"ק ב) יש אומרים דוקא כשאין לו יותר משקין לשתות והוא דחוק למשקין הללו אבל אם יש לו יותר יפלוט ולא יהנה בלי ברכה וכן ראוי לנהוג [מ"א וא"ר]. (וכתב הרמ"א הגה: ויש אומרים דמברך עליהם וכן נראה עיקר). וכתב המ"ב (ס"ק ד) וי"א דמברך עליהם היינו אחר שבלע מברך עליהם הברכה ראשונה ולא דמי להא דקי"ל בסי' קס"ז ס"ח דאם נזכר אחר שגמר סעודתו שלא בירך אינו מברך דשאני הכא דמאחר שנזכר בעודו בפיו היה עליו אז חיוב ברכה ודומה זה קצת לעובר לעשייתן אלא שלא היה יכול לברך לכן לא נפטר מן הברכה. עוד כתב (ס"ק ה) מה שכתב הרמ"א וכן נראה עיקר, דעת רוב הפוסקים כדעה ראשונה שאינו מברך רק ברכה אחרונה אם שתה כשיעור וכן הסכים הא"ר. ע"כ. עוד כתב מרן (סעי' ב) שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה אם הוא דבר שאינו נמאס אם יפלטנו יפלטנו ויברך עליו ואם הוא דבר שנמאס מסלקו לצד אחר ומברך. וכתב המ"ב (ס"ק ז) יפלטנו ויברך עליו כדי שיהא פיו ריקן בשעת הברכה דכתיב ימלא פי תהלתך [גמרא] וכתב האשכול מהא שמעינן מאן דמברך ברכה צריך לברך מלא פומיה ולא לגמגם.
שו"ע סימן קעג
שאלה קטו: האם מותר ליטול ידיו בין אכילת דגים לבשר במשקה שאינו מים. ומה הדין במים אחרונים.
תשובה: מים אחרונים אפשר ליטול בכל משקה. ומים אמצעיים אם אין מים לפניו יכול ליטול בכל משקה.
כתב מרן (סימן קעג סעי' ג) כל הדברים הנוהגים באחרונים נוהגים באמצעיים בין להקל בין להחמיר חוץ מהיסח הדעת שפוסל באמצעיים מפני שעדיין רוצה לאכול וידיו צריכים שימור וחוץ מניגוב הידים שאמצעיים צריכים ניגוב כראשונים. (וכתב הרמ"א הגה: ויש שאמרו שאמצעיים צריכים דוקא מים מה שאין כן באחרונים כדלקמן סימן קפ"א). וכתב המ"ב (ס"ק ט) לדעת הרמ"א שאמצעים צריכים דוקא מים, הטעם לכך, ששאר משקין מתוך שהם עצמן שמנים אינם מנקים את השומן והמאכל, משא"כ באחרונים שאינם באים רק להעביר הזוהמא מהידים, אפילו משקין מעבירין הזוהמא ורש"ל מיקל דמותר בשאר משקין אבל כמה אחרונים הסכימו להרמ"א. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ט) מים אמצעיים צריכים ניגוב כמים ראשונים. וראוי להקפיד לכתחלה שלא ליטול מים אמצעיים על קרקע. ויש אומרים שבמים אמצעיים צריך ליטול דוקא ממים, ולא משאר משקים, ולא דומה למים אחרונים שאפשר ליטול בכל המשקים. ויש חולקים, ובשעת הדחק, כשאין לו מים יכול ליטול מים אמצעייים בשאר משקים. (כף החיים סימן קעג אות כ'). והיסח הדעת פוסל באמצעיים, מפני שעדיין רוצה לאכול וידיו צריכים שימור. [ילקו"י, שם, עמוד קסה]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות טו). [הנה בשו"ע לא הצריך ליטול אמצעיים דוקא במים כדעת האורחות חיים שהביא בב"י, ונראה שמרן פוסק כדעת הרשב"א בתורת הבית שהביא בב"י, והרשב"א לא הצריך ליטול במים].
שו"ע סימן קעד
שאלה קטז: מי ששמע קידוש מחברו ולא טעם מהיין, האם צריך לברך על משקים ששותה קודם הסעודה.
תשובה: ברכת הגפן ששמע פטרה אותו מחובת קידוש אף על פי שלא טעם, אבל לא נחשב שברך ברכת הנהנין על המשקים כיון שלא טעם מהיין לכן לא נעשו שאר המשקים טפלים ליין ולא נפטרו בברכת הגפן, ולכן צריך לברך על שאר משקים.
כתב מרן (סימן קעד סעי' ב) יין פוטר כל מיני משקין. וכתב המ"ב (ס"ק ג) ודע שאם קידש על היין והוציא אחרים בברכתו, אם לא טעמו מכוס של קידוש ורוצים לשתות שארי משקין, אף שהיו לפניהם בשעה שברך על היין צריכים לברך על המשקין, כי הטעם שיין פוטר הוא משום שכל המשקים טפלים לו, וכשאינו שותה לא שייך טעם זה. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) ולכן השומעים קידוש ומכוונים לצאת ידי חובה, אם טעמו מעט מהיין, כפי שנוהגים לעשות כן לחיבוב מצוה, אינם מברכים על שתיית שכר ושאר כל המשקים, אפילו אם שותה בין הקידוש לסעודה. אבל אם לא טעמו מהיין, צריכים לברך על שאר משקים קודם הסעודה. [ומשקים ששותים בסעודה, בלאו הכי אינם טעונים ברכה]. וכן הדין למברך על כוס ברכת המזון, [ושתה מהיין] שברכת היין פוטרת כל מיני משקין גם כששותה יין לשם מצוה, ואם שותה קפה אחר ברכת המזון לא יברך עליו. [ילקוט יוסף, ח''ג הלכות ברכות עמוד קסו]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ד). [ואם השומע את הקידוש הפסיק בדיבור קודם שטעם מהיין ורוצה לטעום מהיין משום חיבוב מצוה אף שמצד הדין יכול לטעום מהיין בלא ברכה משום סב"ל וכדלקמן, עכ"פ נראה יותר שעדיף שלא יטעם מהיין ולא יכניס עצמו לספק נהנה מהעוה"ז בלא ברכה, ובפרט שלדעת מרן בסימן קסז סעי' ו הוי הפסק וצריך לחזור ולברך. ועיין לעיל תשובה צז שהבאנו דברי הקיצוש"ע ילקו"י בסימן קסז (אות יא) שכתב אם הבוצע טעם מהפת, והמסובים דיברו בין הטעימה לברכה, לא יחזרו לברך. וטוב שיהרהרו הברכה בלבם. אבל אם השומע דיבר קודם שיטעם הבוצע, חשיב הפסק וצריך לחזור ולברך. ושכ"כ בהליכות עולם חלק א' עמוד שמו. ע"כ. וממילא הוא הדין לענין שח אחר ברכת הגפן. וכמו שכתב בקיצוש"ע (מהדורה תשס"ו) בסימן רעא (אות מא) והשומעים שדיברו קודם שטעמו מהיין, אם דיברו קודם שהמקדש טעם, אינם יכולים לטעום מהיין אלא אם כן יברכו ברכת בורא פרי הגפן, אבל אין זה לעיכובא ויצאו ידי חובת קידוש. ואם דיברו אחר שהמקדש טעם, אינם צריכים לברך. ע"כ. אולם במהדורת תשס"ז סיים בה אחרת וכתב ואם דיברו אחר שהמקדש טעם, יש אומרים שאינם צריכים לברך. אך בהליכות עולם (ח''ג עמ' כד טור ב) הביא מהאוהל מועד שצריכים לברך. ע"כ. (מה שכתב הליכות עולם ח"ג ט"ס הוא וצ"ל ח"ב). והנראה יותר שהעיקר כמו שכתב במהדורת תשס"ו וכמו שכתב בהליכות עולם חלק א (עמוד שמו) שלא צריך לברך. ומה שהביא בהליכות עולם ח"ב מהאוהל מועד, הוא בהערה במאמר המוסגר, והובא רק לחזק הפסק שאם לא טעם מהיין צריך לברך על שאר משקין. אבל על היין עצמו להלכה לא צריך לברך וכמו שפסק לענין ברכת המוציא בחלק א. ולא שייך לומר שחזר בו ממה שכתב להדיא בחלק א בהלכה למעלה מחמת הערה שכתב בסוגריים בחלק ב. ומלבד זאת הערה זו כתב מרן זצוק"ל בשו"ת יחוה דעת ח"ה עמוד פז וסיים בה ועיין להלן בסמוך. ובא לרמוז על מחלוקת מרן ורמ"א בסימן קסז שהזכיר שם. ושו"ת יחוה דעת נדפס בשנת תשמ"ג והליכות עולם חלק א נדפס בשנת תשנ"ח נמצא שאחר שכתב דעת האוהל מועד ביחוה דעת לא פסק כוותיה בהליכות עולם חלק א. שוב הראני הרב ניר זעפרני שליט"א שבילקו"י שבת החדש כרך א ח"ג (מהדורת תשע"ב עמוד תקי) חזר לפסוק כמו שכתב בקיצוש"ע מהדורת תשס"ו ובהליכות עולם חלק א. וכתב השומעים את הקידוש שדיברו קודם שטעמו מהיין, אם דיברו קודם שהמקדש טעם, לא יטעמו מהיין אלא אם כן יברכו הגפן. ואם דיברו אחר שהמקדש טעם, אינם צריכים לברך. ואפילו הכי נכון יותר שלא ישתו מהיין, או שיהרהרו הברכה בלבם].
שאלה קיז: ברכת בורא פרי הגפן על יין של קידוש האם פוטרת יין שבתוך הסעודה.
תשובה: אם רגיל לשתות בתוך הסעודה או היה דעתו מתחילה על כך פוטר.
כתב מרן (סימן קעד סעי' ד) אם קבע לשתות לפני המזון אין צריך לברך על יין שבתוך המזון, דיין שלפני המזון פוטרו. וכן יין של קידוש פוטר יין שבתוך המזון. וכן המבדיל על השלחן פוטר היין שבתוך המזון. ויש אומרים שאין ברכת יין הבדלה פוטר אלא אם כן נטל ידיו קודם הבדלה הילכך המבדיל קודם נטילה יכוין שלא להוציא יין (ועיין לקמן סימן רצ''ט סעיף ז') שבתוך הסעודה ובדיעבד שלא כוון כך פוטר יין שבתוך הסעודה דספק ברכות דרבנן להקל. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ח) שיין של קידוש פוטר אפילו שבא עיקרו למצוה ולא בא כדי לפתוח המעיים לסעודה בכל זאת פוטר את היין שבתוך המזון. עוד כתב ונראה לי פשוט שבמדינתנו שאין אנו רגילים לשתות יין בתוך הסעודה אפילו בשבת, אינו פוטר אלא אם כן היה על זה דעתו מתחילה וכמו שכתבתי מקודם. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג) השותה יין בתוך הסעודה מברך עליו בורא פרי הגפן, שאין ברכת המוציא שבירך על הפת פוטרתו. ואפילו אם היין בא מחמת הסעודה, מברך עליו הגפן, ואינו נפטר בברכת הפת. והדין כן אף אם היין מבושל. אבל אינו מברך עליו ברכה אחרונה, שברכת המזון פוטרתו. ואם קידש על היין, ושותה יין אחר כך בתוך הסעודה, אינו מברך הגפן, אם היה בדעתו לשתות עוד מהיין בתוך הסעודה. ומי שמיסב לאכול מיד אחר ההבדלה, [כשהוא עצמו מבדיל ושותה מהיין], ורוצה לשתות יין בסעודה, יכוין בעת שמבדיל שאינו רוצה לפטור בברכת הגפן את היין שישתה אחר כך בתוך הסעודה, ואז יוכל לברך על היין שבסעודה בורא פרי הגפן. [ילקו''י שם, עמ' קסח]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יב).
שאלה קיח: מים או שאר משקים האם חשובים כבאים מחמת הסעודה, וכיצד ינהג למעשה.
תשובה: מים חשובים כבאים מחמת הסעודה ולא טעונים ברכה. והיות ויש חולקים, לכן טוב שישב במקום הסעודה וישתה פחות משיעור כזית לפני הסעודה ויכון בברכתו לפטור מה ששותה בתוך הסעודה.
כתב מרן (סימן קעד סעי' ז) אם אין לו יין ושותה מים או שאר משקה אין לברך עליהם, דחשיבי כבאים מחמת הסעודה לפי שאין דרך לאכול בלא שתיה. ואף יין לא היה צריך ברכה לפניו אלא מפני שהוא חשוב קובע ברכה לעצמו אבל מים או שאר משקים לא חשיבי ואינם טעונים ברכה ואפילו אם היה צמא קודם סעודה כיון שלא רצה לשתות אז כדי שלא יזיקו לו המים נמצא כי שתיית המים בסבת הפת היא ופת פוטרתם ויש אומרים לברך על המים שבסעודה ויש מחמירין עוד לברך עליהם בכל פעם דסתמא נמלך הוא בכל פעם והרוצה להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה במקום סעודתו ויברך על דעת לשתות בתוך סעודתו. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: והמנהג כסברא הראשונה. וכתב המ"ב (ס"ק לז) כתבו האחרונים שיזהר לשתות פחות מרביעית שאם ישתה רביעית לא יועיל כלום בתיקונו, דיכנס בספק ברכה אחרונה על המשקין האלו, דאפשר דאין בהמ"ז פוטרתו דאין שייכים לסעודה מכיון ששתה קודם נטילה. אכן אם יש לו כוס שכר לברך עליו בהמ"ז א"צ ליזהר בזה דברכת בנ"ר שיברך על הכוס יפטור גם את המשקין ששתה קודם בהמ"ז. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ו) השותה מים או שאר משקים בתוך הסעודה, אין לו לברך עליהם דחשיבי כבאים מחמת הסעודה לפי שאין דרך לאכול בלא שתייה. ואפילו היה צמא קודם הסעודה. שאין זה דומה לשותה יין בתוך הסעודה (ולא בירך עליו קודם הסעודה) שמברך עליו הגפן, שדוקא ביין מפני חשיבותו הצריכו לו ברכה אף בתוך הסעודה. וירא שמים הרוצה להסתלק מן הספק ישב קודם הסעודה במקום סעודתו, ויברך ברכת שהכל על מים קודם הסעודה, על דעת לשתות בתוך סעודתו, כדי לפטור מה שישתה בתוך הסעודה. אלא שאם אינו צמא לשתות, אין לו לברך שהכל על המים, כיון שהשותה מים שלא לצמאו אינו מברך, אפילו אם רוצה לברך כדי לפטור המים שישתה בתוך הסעודה. ועל כן כשאינו צמא לשתות יברך שהכל על שאר משקאות קלים שיש הנאה בשתייתם, או על סוכר ומסטיק או שאר מיני מתיקה. ומכל מקום כל זה הוא כדי לצאת ידי חובת כל הדיעות, וממדת חסידות, אך אינו מעיקר ההלכה, שכבר נהגו אף לכתחלה לשתות מים בתוך סעודה בלא ברכה. [רשב''א. ילקוט יוסף, הלכות ברכת המזון וברכות עמוד קעב. הליכות עולם חלק א' עמוד שנ]. ע"כ. וכ"כ בלכה ברורה (אות טז).
שאלה קיט: שתה רביעית מים לפני הסעודה האם ברכת המזון תפטור את ברכת בורא נפשות.
תשובה: לכתחילה לא ישתה שיעור כזית ומעלה. ובדיעבד אפילו שתה רביעית לא יברך, שספק ברכות להקל ויפטור את ברכת נפשות בברכת המזון. ואם רצה לברך נפשות הרשות בידו. ודוקא שלא שותה באמצע הסעודה אבל אם שותה מהמשקים בתוך הסעודה אינו רשאי לברך על מה ששתה קודם הסעודה.
כתב מרן (סימן קעד סעי' ו) אין לברך אחר יין שבסעודה דברכת המזון פוטרתו וכן פוטרת יין שלפני המזון ואפילו [לא] היה לו יין בתוך המזון (ועיין לקמן סוף סימן רע''ב ולענין יין של הבדלה שלפני המזון עיין לקמן סימן רצ''ט סעיף ח'). וכתב המ"ב (ס"ק כה) לענין מים ושארי משקים ששותה קודם המזון ואינו שותה בתוך המזון דעת הרבה אחרונים שצריך לברך עליהם ברכה אחרונה שאין ברכת המזון פוטרתם מכיון ששתה אותם קודם המוציא אינם שייכים לסעודה כלל לבד יין שרף שווה ליין, שהוא מעורר תאוות המאכל. ע"כ. וכ"פ הכה"ח (אות לד) שעל משקים או פירות שאכל קודם סעודה מברך אפילו באמצע הסעודה שברהמ"ז לא פוטרת רק דברים הבאים בתוך הסעודה ובפת כיסנין יברך קודם הסעודה אבל אם לא נזכר עד שבירך המוציא שוב לא יברך שברהמ"ז פוטרת. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות ז) כתב הנוהגים להחמיר ולשתות מים קודם הסעודה, כדי לפטור מה שישתו בתוך הסעודה, נכון שלא ישתו שיעור רביעית בבת אחת. כדי שלא יכנסו בספק ברכה אחרונה. ואם שתו שיעור רביעית, יש אומרים שלא יברכו ברכה אחרונה, שברכת המזון פוטרת גם ברכה אחרונה על מה ששתה קודם הסעודה. ויש חולקים, ולדינא, ספק ברכות להקל, ומכל מקום הרוצה לברך הרשות בידו, משום ספק ספיקא, דמאי דלא עבדינן ספק ספיקא בברכות הוא לכתחלה, אבל הרוצה לברך ולסמוך על ספק ספיקא, יש לו על מה שיסמוך. ובלבד שאין בדעתו לשתות עוד בתוך הסעודה, אבל אם יש בדעתו לשתות עוד בתוך הסעודה, אינו רשאי לברך ברכה אחרונה על המים ששתה קודם הסעודה. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברכות עמוד קעד. הליכות עולם ח''ב עמ' כח]. ע"כ. ובהליכות עולם שם כתב שהספק ספיקא לברך הוא: שמא הלכה כהפוסקים דס"ל שאפילו יין שלפני המזון צריך ברכה אחרונה, ואת"ל שהלכה כמ"ש מרן הש"ע שברכת המזון פוטרת היין שלפני המזון שמא מים שאינם גוררים תאות המאכל טעונים ברכה אחרונה, שאין להם שייכות לסעודה כלל. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יח) וכתב שטוב להחמיר שלא ישתה כשיעור כזית קודם הסעודה.
שאלה קכ: האם ברכת הגפן בהבדלה פוטרת את היין שבא בסעודה.
תשובה: כיון שיש מחלוקת אם יין של הבדלה פוטר יין שבתוך הסעודה, לכן לכתחילה יכוון בהבדלה שלא להוציא את היין שבסעודה ויברך על היין בסעודה. ובדיעבד שלא כיוון, לא יברך, שספק ברכות להקל. ואם לא רגיל לשתות יין בסעודה ולא היה בדעתו לשתות בתוך הסעודה, גם בקידוש צריך לברך על היין שבסעודה.
כתב מרן (סימן קעד סעי' ד) אם קבע לשתות לפני המזון אין צריך לברך על יין שבתוך המזון דיין שלפני המזון פוטרו וכן יין של קידוש פוטר יין שבתוך המזון וכן המבדיל על השלחן פוטר היין שבתוך המזון ויש אומרים שאין ברכת יין הבדלה פוטר אלא אם כן נטל ידיו קודם הבדלה הילכך המבדיל קודם נטילה יכוין שלא להוציא יין (ועיין לקמן סימן רצ''ט סעיף ז') שבתוך הסעודה ובדיעבד שלא כוון כך פוטר יין שבתוך הסעודה דספק ברכות דרבנן להקל. וכתב המ"ב (ס"ק ח) ונראה לי פשוט דבמדינתנו שאין אנו רגילין לשתות יין בתוך הסעודה, אפילו בשבת אינו פוטר אלא אם כן היה דעתו לזה מתחילה. עוד כתב (ס"ק יא) ששונה הבדלה מקידוש, שהקידוש שייך לסעודה שאין קידוש אלא במקום סעודה. מה שאין כן הבדלה אפשר לעשות בלי סעודה. לכן יש אומרים שלא פוטר אלא אם כן נטל ידיו לסעודה קודם ההבדלה שבזה נחשב כהתחלת הסעודה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג) השותה יין בתוך הסעודה מברך עליו בורא פרי הגפן, שאין ברכת המוציא שבירך על הפת פוטרתו. ואפילו אם היין בא מחמת הסעודה, מברך עליו הגפן, ואינו נפטר בברכת הפת. והדין כן אף אם היין מבושל. אבל אינו מברך עליו ברכה אחרונה, שברכת המזון פוטרתו. ואם קידש על היין, ושותה יין אחר כך בתוך הסעודה, אינו מברך הגפן, אם היה בדעתו לשתות עוד מהיין בתוך הסעודה. ומי שמיסב לאכול מיד אחר ההבדלה, [כשהוא עצמו מבדיל ושותה מהיין], ורוצה לשתות יין בסעודה, יכוין בעת שמבדיל שאינו רוצה לפטור בברכת הגפן את היין שישתה אחר כך בתוך הסעודה, ואז יוכל לברך על היין שבסעודה בורא פרי הגפן. [ילקו''י שם, עמ' קסח]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יב).
שאלה קכא: על יין שבתוך הסעודה האם יכול אחד לברך ולהוציא את חברו.
תשובה: לדעת מרן לא יברך אחד להוציא את חבירו, שמא יקדים קנה לושט בעניית האמן. ולרמ"א אם מפסיקים מלאכול ע"י שאומר המברך: "סברי מרנן" יכול לברך לכולם.
כתב מרן (סימן קעד סעי' ח) על יין שבתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו אפילו הסיבו יחד. (הגה: דלא יכולין לענות אמן). משום דחיישינן שמא יקדים קנה לוושט. (הגה: ויש אומרים דאם אמר להם סברי רבותי וישמעו ויכוונו לברכה ולא יאכלו אז ויענו אמן אחד מברך לכולם וכן נוהגין. ויאמר סברי רבותי רוצה לומר סוברים אתם לצאת בברכה זו ולא יאמר ברשות רבותי וכן כל מקום שמברכין על היין משום ברכת היין שבתוך הסעודה אין אומרים ברשות אלא סברי מטעם שנתבאר). וכתב המ"ב (ס"ק מב) ומבואר בפוסקים שלדעת מרן אף אם יניחו מלאכול ויכינו עצמם לשמוע הברכה ולענות אמן ג"כ לא מהני דמ"מ חיישינן שמא לא יזהרו להפסיק מלאכול ויבוא לידי סכנה [פרישה]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יט). [וצ"ע ממה שכתב בסימן קע שבזמן הזה מנהג העולם להקל בזה לדבר בשעת הסעודה. והבאנו דבריו לעיל תשובה קיא. וצריך לומר שכאן החשש יותר גדול לסכנה שמא לא יתכונן כראוי לברכה ויענה אמן תוך כדי אכילה ויבא לידי סכנה, מה שאין כן כשהוא מדבר לפי רצונו מכין עצמו מקודם שלא יבא לידי סכנה. והראיה שלא אסרנו לו לברך בעצמו על היין מחשש שמא יקדים קנה לוושט וזאת משום שהוא מברך בעצמו מכין עצמו קודם שלא יבא לידי סכנה].
שאלה קכב: מה הם התנאים כדי לברך הטוב והמטיב על יין שבא בתוך הסעודה.
תשובה: צריכים לפחות שניים הנמצאים בסעודה, ושניהם שתו מהיין הראשון ונשאר ממנו ורוצים שניהם לשתות מסוג אחר של יין, ואפילו הוא מאותו מין רק תסס בחבית שונה. ובתנאי שלא ידעו בודאות שהוא גרוע מהראשון. וביין לבן אפילו אם הוא גרוע קצת מהראשון כיון שהוא בריא יותר מברכים עליו הטוב והמטיב. וסימנך שניים שניים באו אל נח. שניים, שני אנשים. שניים, השותים שני סוגי יינות ונשאר להם מהראשון. באו, ר"ת בתוך אכילה ושתיה. אל נח, והיין נח ולא גרוע. (ואם צריך לברך על היין השני הגפן כגון: שבא מבחוץ ולא היתה דעתם עליו, יברכו הגפן בלי הטוב והמטיב).
כתב מרן (סימן קעה סעי' א) הביאו להם יין אחר אינו מברך בורא פרי הגפן אבל מברך עליו הטוב והמטיב. (וכתב הרמ"א הגה: אף על גב שאין לו עוד מן הראשון). וכתב המ"ב (ס"ק ג) אם אין להם כלל מראשון א"כ לא מחמת שינוי הביאו אלא מפני שכלה הראשון, אין מברכין עליו שאין בזה ריבוי טובה כ"כ. ע"כ. עוד כתב מרן (סעי' ב) מברכין הטוב והמטיב על כל שינוי יין מן הסתם אפילו אינו יודע שהשני משובח מהראשון כל שאינו יודע שהוא גרוע ממנו. (וכתב הרמ"א בהגה: ואין חילוק בין שניהם חדשים או אחד חדש ואחד ישן, ואפילו שתה ממנו תוך שלשים יום. יש אומרים דאם שתה תחלה יין אדום והביאו לו יין לבן אף על פי שהוא יותר גרוע מברך הטוב והמטיב לפי שהוא בריא לגוף יותר מן האדום). עוד כתב מרן (סעי' ד) אין לברך הטוב והמטיב אלא אם כן יש אחר עמו דהכי משמע הטוב לו והמטיב לחבירו, והוא הדין אם אשתו ובניו עמו אבל אם הוא יחידי לא. עוד כתב (סעי' ו) יין של שתי חביות והכל ממין אחד אם בתוך מ' יום לבצירתו שמוהו בשני כלים חשיבי כשני מינים ומברכין עליו הטוב והמטיב ואם לאחר ארבעים יום חלקוהו אין מברכין עליו הואיל והכל ממין אחד. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות כה) שבעה תנאים לברכת הטוב והמטיב, ואם חסר תנאי אחד אין לברך. ואלו הם. א. שלא הסיחו דעתם משתיית יין, והיה בדעתם להמשיך לשתות, וכן שלא ברכו ברכת המזון קודם שתיית היין השני. (וכן כל שאינו צריך לברך הגפן על היין השני). ב. שנשאר להם עדיין מן היין הראשון, ואז רשאים לברך אפילו לא רוצים לשתות ממנו עוד. ג. שיהיה היין השני משובח לפחות כמו הראשון, או שאינם יודעים בודאי שהיין השני גרוע מן הראשון. ד. שיהיה היין השני ממין אחר של יין. ה. שיהיו לפחות שני בני אדם ששותים יחד, וישתו שניהם תחילה מאותו מין יין ראשון, וכן לאחר מכן ישתו מאותו מין יין שני. ו. ראוי להחמיר שיהיו המברכים שותפים ביין, או שיקנה בעל הבית שותפות לכולם, או שיניח היין על השולחן כדי שישתו כולם. ז. שיהיה הדבר דווקא בתוך הסעודה או ששתו מן הראשון סמוך לתחילת הסעודה.
שאלה קכג: האם יכול האחד להוציא את חברו בברכת הטוב והמטיב.
תשובה: כל אחד מברך לעצמו, משום הסכנה, שמא יהא בפיו מאכל ובעניית האמן יקדים קנה לושט.
כתב מרן (סימן קעה סעי' ה) אם רבים מסובים בסעודה כל אחד מברך לעצמו הטוב והמטיב ולא יברך אחד לכלם דחיישינן שמא יקדימו קנה לושט כשיענו אמן. (וכתב הרמ"א הגה: אבל היו מסובים לשתות בלא אכילה אחד מברך לכולם ועיין לעיל סוף סימן קע''ד). ובהלכה ברורה (אות כב) כתב שלמנהג האשכנזים אם אומר קודם לכן "סברי מרנן" ומפסיקים השומעים מלאכול ושומעים הברכה ומכוונים לצאת רשאים לעשות כן. אבל למנהג הספרדים אין להקל אפילו שעושים באופן הנ"ל. עוד כתב (אות כג) אין לברך הטוב והמטיב אלא אם כן בתוך הסעודה דוקא, אבל אם היו שותים יין שלא בתוך הסעודה, ובא להם יין ממין אחר, אינם רשאים לברך עליו הטוב והמטיב וכלל גדול בידינו שספק ברכות להקל. ע"כ. ועיין עוד לעיל תשובה קכא.
שו"ע סימן קעו
שאלה קכד: אכל פירות לפני הסעודה באיזה אופן ברכת המזון פוטרתם מברכה אחרונה.
תשובה: באופן שאוכל מהם גם בתוך הסעודה ברכת המזון פוטרתם, כיון שבאכילתו הראשונה פוטר את הפירות שאוכל בתוך הסעודה מברכה ראשונה, נחשב הכל לאכילה אחת. ואם לא אוכל מהם בתוך הסעודה, ספק אם נחשבת אכילת הפירות שאוכל קודם הסעודה כדבר הבא בתוך הסעודה, לכן לכתחילה לא יאכל מהם סמוך לסעודה. ובדיעבד שאכל פירות קודם הסעודה ולא אוכל מהם בתוך הסעודה, לא יברך עליהם ברכה אחרונה שספק ברכות להקל. ואם רצה לברך יש לו על מה שיסמוך.
כתב המ"ב (סימן קעו ס"ק ב) א. הרוצה לאכול קודם נט"י לסעודה מדברים שצריך לברך עליהם בתוך הסעודה כגון פירות, ובדעתו לאכול פירות גם בתוך הסעודה, ומכוין עכשיו בברכה זו לפטור גם מה שיאכל בתוך הסעודה. א"כ הוי הכל לצורך סעודה וא"צ לברך אחריהם דבהמ"ז יפטור הכל, כמו מה שפוטרת מה שאוכל בתוך הסעודה. ואם לא יאכל פירות בתוך הסעודה, צריך לברך ברכה אחרונה עליהם, דכיון שאכלן קודם הסעודה אין שייכין לסעודה כלל. ואפילו אם לא בירך ברכה אחרונה קודם נט"י צריך לברך בתוך הסעודה. ב. כ"ז בשאוכל פירות וכנ"ל אבל אם אכל קודם הסעודה דברים שא"צ ברכה עליהם כשאוכלן בתוך הסעודה [כגון מיני לפתן ופרי אדמה שקורין ערד עפי"ל או בולבע"ס וכדומה] א"כ אפילו אם דעתו לאכול מהם גם בתוך הסעודה אינו מועיל להם כלל הברכה ראשונה דבלא"ה הם נפטרין ע"י ברכת המוציא וע"כ מה שאוכל קודם הסעודה אין שייך כלל להסעודה וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה בורא נ"ר. ולענין יין ושאר משקין מבואר בסימן קע"ד סעיף ו' ז'. ג. אכן אם אכל קודם הנטילה פרפראות להמשיך הלב לאכילה ולפתוח הבני מעיים [כגון מיני מתיקה שקורין איי"ן גימאכ"ץ או דבר מלוח וכדומה] אין לברך עליהם ברכה אחרונה דהם שייכים לסעודה ונפטרין בבהמ"ז. ד. ודע דהא דמותר לאכול קודם המוציא דברים שא"צ ברכה תוך הסעודה כגון המבוארים באות ב' דוקא שאין בדעתו לאכול תיכף אבל אם השלחן ערוך והלחם לפניו אסור לגרום ברכה שא"צ אלא יברך המוציא על הלחם ויפטר שארי דברים [ח"א] וי"א דאם אוהב יותר לאוכלן קודם הסעודה מלאכלן בתוך הסעודה אין בזה משום גרם ברכה שאינה צריכה. ואם הם דברים המושכין הלב לתאות המאכל בודאי יש לסמוך להקל לאכלן קודם הסעודה. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (סימן קעז אות יג) כתב מי ששתה יין [כשיעור ברכה אחרונה] ומיד יושב לאכול, אין לו לברך על הגפן ועל פרי הגפן, דברכת המזון פוטרתו. וכן מי שאכל עוגה סמוך לסעודה (שיעור כזית), אינו מברך ברכת על המחיה, שברכת המזון פוטרתו. ואין חילוק בזה בין אם זו עוגה שברכתה מזונות לכולי עלמא, או בעוגה שיש בה מחלוקת אם ברכתה מזונות או המוציא. וכן אין חילוק בזה בין אם אכל קודם הסעודה, וידע שהוא עומד לסעוד, לבין אם אכל כשיעור ואחר כך הזמינוהו לאכול מיד, שבכל זה לא יברך ברכה אחרונה על העוגה, או על הפירות, או על המים, אלא אם כן שהה כחצי שעה והסיח דעתו בין הברכה האחרונה לבין נטילת ידים לסעודה. וכן האוכלים פירות או ירקות כשיעור סמוך לסעודה, לא יברך אחריהם ברכה אחרונה קודם שסועד. ומכל מקום בכל זה לכתחלה ראוי ונכון שלא לאכול כשיעור סמוך לסעודה, וכמבואר לעיל. [ילקוט יוסף על הלכות ברכת המזון וברכות, עמוד ר']. ע"כ. ועיין עוד לעיל תשובה קיט. ובהלכה ברורה בשו"ת אוצרות יוסף סימן ב.
שו"ע סימן קעז
שאלה קכה: דייסה עבה שאינה נאכלת עם פת האם יברך עליה ברכה ראשונה בתוך הסעודה.
תשובה: לא יברך עליה, כיון שבאה להשביע נטפלת לפת וברכת הפת פוטרתה.
כתב מרן (סימן קעז סעי' א) דברים הבאים בתוך הסעודה אם הם דברים הבאים מחמת הסעודה דהיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת כגון בשר ודגים וביצים וירקות וגבינה ודייסא ומיני מלוחים אפילו אוכלם בלא פת אין טעונין ברכה לפניהם דברכת המוציא פוטרתן ולא לאחריהם דברכת המזון פוטרתן ואם הם דברים הבאים שלא מחמת הסעודה דהיינו שאין דרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת כגון תאנים וענבים וכל מיני פירות (ועיין לעיל סימן קס''ח סעיף ח') אם אוכל אותם בלא פת טעונין ברכה לפניהם דברכת המוציא אינה פוטרתן דלאו מעיקר סעודה הם ואינם טעונים ברכה לאחריהם דכיון שבאו בתוך הסעודה ברכת המזון פוטרתם ואם בתחלת אכילתו אכל הפירות (עם פת) ובסוף אכל עמהם פת אפילו אם בינתים אכל מהם בלא פת אינם טעונים ברכה אף לפניהם. וכתב המ"ב (ס"ק א) דייסא אף שהיא עבה ואינו מלפת בהם הפת ונאכל בפ"ע מ"מ כיון שבאת להשביע עיקר סעודה היא ונטפלת להפת וה"ה כל מיני תבשילין הרגילין לבוא לתוך סעודת הפת [רא"ש]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ג).
שאלה קכו: היה בתוך הסעודה ושלחו לו מבית אחר דברים שמלפתים בהם את הפת האם יברך עליהם.
תשובה: יברך עליהם כיון שלא היתה דעתו עליהם בשעת ברכת המוציא חשוב כנמלך מלאכול ורצה שוב לאכול שטעון ברכה. ונכון שישאירם לאוכלם לאחר ברכת המזון ויברך עליהם.
כתב מרן (סימן קעז סעי' ה) אם אחר שבירך על הפת שלחו לו מבית אחרים שאינו סמוך עליהם ולא היה דעתו על הדורון אפילו מדברים שדרכן לבוא ללפת את הפת צריך לברך עליהן כדין נמלך. וכתב המ"ב (ס"ק כ) שדרכן לבוא ללפת את הפת. ר"ל וגם אוכלן עם הפת כיון שהוא מבית אחרים שבודאי לא היה דעתו עליהם כלל אין נפטרין בברכת הפת. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: ולא ראיתי נזהרים בזה ואפשר דטעמא דסתם דעת האדם על כל מה שמביאין לו בסעודה. ועיין לקמן סימן ר''ו. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות טז) כתב מחמת שיש בדין זה כמה ספקות נכון שירגיל עצמו לתת בדעתו בשעה שמברך המוציא לפטור כל מה שישלחו לו, ואם לא עשה כן נכון שיניח אותם דברים עד אחר ברכת המזון ויברך עליהם.
שו"ע סימן קעח
שאלה קכז: היה יושב ואוכל פירות ושינה מקומו וחזר האם חוזר לברך.
תשובה: אם יצא מחוץ לבית אף אם היתה דעתו בשעת הברכה לצאת, כשחוזר לביתו להמשיך אכילתו צריך לברך שוב ברכה ראשונה. ומותר לכתחילה לשנות מקומו מזוית לזוית באותו חדר. ומחדר לחדר, אם היתה דעתו לצאת בשעת הברכה, או כשרואה את מקומו הראשון, לא נחשב שינוי מקום, ומותר לכתחילה. ואם לא היתה דעתו לשנות מקומו לחדר אחר בשעת ברכה, וגם לא רואה את מקומו הראשון, לכתחילה לא ישנה את מקומו, ובדיעבד ששינה מקומו לחדר אחר לא יברך שוב. ויציאה מהבית למרפסת או לחצר מגודרת או לחדר מדרגות נחשב כשינוי מקום מחדר לחדר.
כתב מרן (סימן קעח סעי' ב) חברים שהיו יושבין לאכול ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה אם הניחו שם מקצתן חוזרים למקומם וגומרין סעודתן ואינם צריכין לברך שניה. ואם לא הניחו שם אדם כשהם יוצאים צריכים ברכה למפרע וכשהם חוזרים צריכים ברכה לכתחלה. וכן אם היו מסובין לשתות או לאכול פירות. שכל המשנה מקומו הרי פסק אכילתו ולפיכך מברך למפרע על מה שאכל וחוזר ומברך שנית על מה שהוא צריך לאכול. והמשנה מקומו מפנה לפנה בבית אחד אינו צריך לחזור ולברך. אכל במזרחה של תאנה זו ובא לאכול במערבה צריך לברך. וכתב המ"ב בהקדמה לסימן, ששינוי מקום הוא מבית לבית. ומחדר לחדר באותו בית, אם היה דעתו בשעת ברכה לאכול בחדר השני מותר. ומפינה לפינה באותו חדר לא חשוב שינוי מקום כלל אף אם לא היתה דעתו לכך. עוד כתב (ס"ק יב) שכל שהוא תחת קורת גג אחד נחשב אותו בית ואפילו מבית לעליה, ואם היה דעתו או רואה את מקומו הראשון אפילו מקצת מקומו מהני. ומבית לבית מסתפקים האחרונים אם מועיל שיראה מקומו הראשון. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות א) כתב, באמצע אכילתו מותר לו לשנות מקומו מפינה לפינה באותו חדר אפילו לכתחילה ואפילו שלא רואה את מקומו הראשון. ומחדר לחדר או מבית לעליה או מבית למרפסת, לכתחילה אסור ובדיעבד לא חוזר ומברך. ומבית לבית אם אכל כזית מיני דגן הטעונים ברכה במקומם לא חוזר ומברך, דאמרינן סב"ל נגד דעת מרן, ובשאר דברים חוזר ומברך. ובכל אופן לא ישנה מקומו מבית לבית שלא יכניס עצמו לספק אם לברך ברכה אחרונה קודם שימשיך אכילתו. וכן שמא יתעכב ויפסיד הברכה אחרונה. ואם הייתה דעתו מתחלה או שרואה מקומו הראשון מחדר לחדר מותר לכתחילה, ומבית לבית אין להקל לכתחילה ובדיעבד לא חוזר. ואם הייתה גם דעתו וגם רואה מקומו הראשון יש להקל לכתחילה גם מבית לבית. ואם רשות הרבים מפסקת מבית לבית אין ראיית המקום מצרפת כלל. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ט) האוכל פירות ועקר לחדר אחר, ובדעתו לחזור למקומו הראשון ולהמשיך לאכול מאותם פירות, ראוי שלא יצא לחדר אחר עד שיברך ברכה אחרונה, שמא ישכח מלברך. אך בדיעבד אם שינה מקומו מחדר לחדר, ורוצה להמשיך ולאכול שם את אותם מאכלים ומשקים, אינו צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה, ורק אם יצא חוץ לבית, חוזר ומברך. [ילקוט יוסף על הלכות ברכת המזון וברכות עמוד ריט]. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות א) יצא מביתו לחדר מדרגות המשותף לכל הדיירים באותו בנין או שיצא מביתו למרפסת אפילו אינה מקורה נחשב הדבר כיצא בתוך ביתו מחדר לחדר.
שאלה קכח: סיים אכילתו האם מותר לו לצאת מפתח ביתו על מנת לשוב מייד ולברך ברכת המזון.
תשובה: אסור לצאת אלא אם כן לצורך מצוה וחוזר מיד, מהחשש שמא יתעכב ויהא רעב מאותה אכילה ויפסיד הברכה, או ישכח לברך ברכת המזון.
כתב הרמ"א (סימן קנח סעי' ב) מכל מקום לכתחלה לא יעקר ממקומו בלא ברכה דחיישינן שמא ישכח מלחזור ולאכול (הר''ר מנוח ור''ן). מיהו לצורך מצוה עוברת כגון שהגיע זמן תפלה מותר (כל בו הלכות פסח). ועיין סימן קפ''ד. וכתב המ"ב (ס"ק לו) ואפילו אם לא אכל פת אלא פירות ושארי דברים, משמע מכמה אחרונים דנכון ליזהר לכתחלה שלא לצאת ממקומו עד שיברך ברכה אחרונה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) היושב בסעודה, לכתחלה יזהר שלא לעקור מסעודתו ללכת לחדר אחר, עד שיברך ברכת המזון, אפילו אם הניח מקצת חברים על השלחן, ואפילו אם דעתו לחזור למקום סעודתו ולסיים סעודתו ולברך ברכת המזון, שאם יעקור ממקומו, יש לחוש שישכח לברך ברכת המזון. ואפילו הולך לאכול במקום אחר, לכתחלה אין לו לעקור ממקום שהתחיל לאכול שם. ואפילו אם בשעה שבירך המוציא היה בדעתו להמשיך אכילתו גם במקום אחר, גם בזה לכתחלה אין ראוי לעקור ממקומו. [מלבד בהולכי דרכים]. ואם בכל זאת יש לו הכרח לעקור ממקומו, ורוצה לברך ברכת המזון קודם שיעקור ממקומו, ואחר כך חוזר לסעוד בברכה, רשאי לעשות כן. ולא חשיב כגורם לברכה שאינה צריכה. [מאחר שאסור לו לצאת ממקומו, שמא ישכח מלברך]. אבל אם עקר ממקומו ולא בירך ברכת המזון, וכשחזר לחדר רוצה לברך ברכת המזון ושוב לברך המוציא, אין לו לעשות כן, משום דגורם לברכה שאינה צריכה. אלא ימשיך באכילתו על סמך הברכה שבירך בתחלת אכילתו. וכל זה אפילו באופן שהיה אוכל לבדו, ולא הניח אחרים על השלחן. וכל שכן אם הניח אחרים על שולחנו, ועוקר ממקומו וחוזר למקום אכילתו, שאין לו לברך ברכת המזון ושוב ברכת המוציא, אלא ימשיך באכילתו. [ילקו''י ג' שם עמ' רט. שארית יוסף ג' עמ' שג. הליכות עולם ב' עמ' מ']. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ח) כתב שאם יוצא לדבר מצוה אפילו שאינה עוברת יכול לצאת כדי לחזור מיד ולברך. ואם רוצה לצאת ואח"כ לחזור ולהמשיך לאכול אפילו יוצא לצורך מצוה אינו רשאי לעשות כן למנהג הספרדים שהרי לדעת מרן צריך לברך תחילה ברכה אחרונה על מה שאכל ושוב לברך ברכה ראשונה על מה שרוצה לאכול, ומכניס עצמו בקום ועשה לספק ברכות. עוד כתב (אות יט) שאם נשארו מקצת מן המסובים במקום האכילה רשאי לצאת לבית הכנסת להתפלל אפילו לכתחילה.
שאלה קכט: האם פירות משבעת המינים טעונים ברכה לאחריהם במקום אכילתם.
תשובה: לכתחילה לא יצא ממקומו קודם שיברך ברכה אחרונה. ואם יצא יכול לברך עליהם גם במקום אחר כשאר פירות, ודווקא מיני דגן טעונים ברכה במקומם.
כתב מרן (סימן קעח סעי' ה) יש אומרים ששבעת המינים טעונים ברכה לאחריהם במקומם ויש אומרים דדוקא מיני דגן. (וכתב הרמ"א הגה: ויש אומרים דוקא פת לבד). ובסימן קפד (סעי' ג) כתב מרן יש אומרים שכל שבעת המינים טעונים ברכה לאחריהם במקומם; וי"א דחמשת מיני דגן דוקא. וכתב המ"ב (ס"ק מה) כתבו האחרונים דלכתחלה יחמיר לברך במקומן אפילו בז' מינים. וכן לענין שינוי מקום א"צ לברך על כל השבעה מינים כמו על הפת אם שינה מקומו, לפי מה שפסק בס"ב בהג"ה. ודעת הגר"א בביאורו דדעה האמצעית (ויש אומרים במרן) היא העיקר לדינא ולפ"ז פירות של שבעת המינים דומים לסתם פירות דשייך בהו שינוי מקום לכו"ע. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות י) לענין שינוי מקום כתב, היה יושב ואוכל עוגה, או פירות שבעת המינים, ובאמצע אכילתו יצא חוץ לביתו, ושוב חזר למקומו הראשון ורוצה להמשיך באכילתו, אין צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה. ומכל מקום אם חוזר ומברך ברכה ראשונה יש לו על מה שיסמוך. שבלאו הכי אפילו בפת המברך כדעת מרן יש לו על מה שיסמוך, ואפילו אם אכל כזית. [ילקו''י ברהמ''ז וברכות עמ' ריח. הליכות עולם ח''ב עמ' מא]. ע"כ. ובסימן קפד (אות ב) כתב מי שאכל פת הבאה בכיסנין העשויה מחמשת מיני דגן, וכן פירות משבעת המינים, לכתחלה צריך לברך ברכה אחרונה במקום שאכל. אך אם עקר ממקומו, רשאי לברך ברכה אחרונה במקום שנזכר, ואינו חייב לחזור למקום שאכל ולברך שם. ומכל מקום אם עקר ממקומו במזיד, טוב שיחזור למקומו לברך, אם לא שיש לחוש שיעבור זמן עיכול, שאז יברך במקום שנזכר. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד רעו, ובמהדורת תשס''ד גם בעמוד תשנג]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות יח) כתב האוכל פירות משבעת המינים או שאר פירות או שותה יין אינו צריך לברך ברכה אחרונה במקום שאכל.
שאלה קל: ישן באמצע הסעודה האם הוי הפסק.
תשובה: שנת קבע על מיטה אפילו דקה אחת הוי הפסק וצריך נט"י וברכת המוציא. ושנת עראי שישן בישיבה אפילו שעה לא הוי הפסק וצריך רק נט"י בלי ברכה.
כתב מרן (סימן קעח סעי' ז) אדם שישן בתוך סעודתו שינת עראי לא הוי הפסק. (וכתב הרמ"א בהגה: וכן אם הפסיק בשאר דברי רשות כגון שהוצרך לנקביו וכיוצא בזה). וכתב המ"ב (ס"ק מח) שינת עראי ואפילו אם שהה משך זמן לערך שעה כיון שנאנס בשינה לא מקרי הפסק וא"צ לברך המוציא [אבל נט"י בעי ובלי ברכה פמ"ג] ואם ישן על מטתו שינת קבע הוי הפסק דזהו סילוק והיסח הדעת לד"ה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כג) הישן בתוך סעודתו שינת עראי, אף על פי שאין זה הפסק, ורשאי להמשיך בסעודתו, וכמו שכתב מרן בשלחן ערוך, מכל מקום צריך לחזור וליטול ידיו בלי ברכה. ואף בישן פחות מחצי שעה ראוי להחמיר בזה. [ילקו''י חלק ג' עמוד רכט]. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות כ) כל שלא ישן על מטתו נחשב הדבר לשנת עראי, ואפילו שהה בשינה כשהוא יושב במשך שעה, נחשב הדבר לשינת עראי לענין זה, ואינו חוזר ומברך. ואם ישן על מטתו יותר משיעור הילוך מאה אמה, דהיינו שישן למעלה מחמישים וארבע שניות, נחשב הדבר לשינת קבע, ןצריך לחזור ולברך.
שו"ע סימן קעט
שאלה קלא: סיים בעל הבית האכילה ואמר בואו ונברך ונמלך לאכול ולשתות כיצד ינהג.
תשובה: אם רוצה לשתות צריך לברך, אבל אם רוצה לאכול יכול לאכול בלא לברך, ונכון שיהרהר הברכה בלבו.
כתב מרן (סימן קעט סעי' א) גמר סעודתו ונטל ידיו מים אחרונים אינו יכול לאכול ולא לשתות עד שיברך ברכת המזון ואם אמר הב לן ונברך הוי היסח הדעת ואסור לו לשתות אלא אם כן יברך עליו תחלה ואכילה דינה כשתיה להרא''ש אבל להרב רבינו יונה והר''ן אכילה שאני שאף על פי שסילק ידו מלאכול ואפילו סלקו השלחן אם רצה לחזור לאכילתו אין צריך לברך פעם אחרת שכל שלא נטל ידיו לא נסתלק לגמרי מאכילה. וכתב במ"ב (ס"ק ג) הב לן ונברך פירוש תן לנו כוס לברך וכשמברכין בלא כוס אם אומרים בואו ונברך ג"כ דינא הכי דהוי היסח הדעת. וכן אם הסיח דעתו בהדיא בלבו מלשתות עוד ואח"כ רוצה לשתות ג"כ צריך לברך מתחלה על המשקה. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) גמר סעודתו ונטל ידיו למים אחרונים, אינו יכול לאכול ולא לשתות עד שיברך ברכת המזון. ותיכף לנטילה ברכה. ואם אמר הב לן ונבריך, הוי היסח הדעת ואסור לו לשתות אלא אם כן יברך עליו תחלה. אבל לאכילה אין צריך לברך, דספק ברכות להקל. ונכון שיהרהר הברכה בלבו. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד רלג]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ג) כתב לענין אכילה נכון יותר שיניח המאכל ולא יאכלנו או שיאמר לאחר שלא אכל שיברך ברכת הנהנין ויכוין לפטור אותו. ושתיה הנגררת מחמת האכילה, דהיינו שמחמת שהיה אוכל נגרר גם לשתות עם האכילה, דינה כדין האכילה שאין לברך עליה אפילו אמר בפירוש שאין בדעתו להמשיך לאכול ולשתות ונמלך בדעתו להמשיך.
שאלה קלב: הרוצה לאכול מלח אחר האכילה, איזה מהאצבעות יטביל במלח ויאכל.
תשובה: בזמנינו לא נהגו להקפיד לאכול מלח אחר אכילה. ואם רוצה לאכול יזהר שלא לקחת ממנו אלא באמה או קמיצה ולא בשאר אצבעות.
כתב מרן (סימן קעט סעי' ו) אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקה ולא שתה מים ביום ידאג מפני ריח הפה ובלילה מפני ריח הפה ומפני אסכרה (פירוש חולי חונק). והאוכל מלח אחר אכילתו לא יאכל בגודל (גודל הוא האצבע הגס. אצבע הוא קרוב לגס. אמה הארוך. קמיצה הוא הסמוך לקטן. זרת הוא הקטן) דקשה לקבור בנים ולא בזרת דקשה לעניות ולא באצבע דקשה (לש''ד) [לש''ר, לשם רע], אלא באמה ובקמיצה. (ועיין לעיל סימן ק''ע למה אין אנו נוהגין באכילת מלח ושתיית מים). וכתב המ"ב (ס"ק יח) הטעם שאין אנו נוהגים באכילת מלח משום שכל האכילות שלנו מעורב בהם מלח. וכן כל משקה שלנו כשכר ומי דבש מעורב בהם מים על כן אין להקפיד על זה. ועוד כתב המג"א דהאידנא נשתנו הטבעים. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה סימן קע (אות לה).
שו"ע סימן קפ
שאלה קלג: אם נגמר הלחם שעל גבי השולחן קודם ברכת המזון, האם יכול להביא לחם שלם ולהניחו על השולחן לברך עליו ברכת המזון.
תשובה: אם נשאר פירורי פת על השולחן לא יביא פת שלמה להניחה על השולחן, שהוא מנהג גויים עובדי עבודה זרה. ואם היתה הפת השלמה על השולחן אין צריך להסירה. וכן אם לא נשאר פת כלל על השולחן מותר להביא פת שלמה להניחה על השולחן, ועדיף שיביא חתיכת פת.
כתב מרן (סימן קפ סעי' ב) כל מי שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם אבל לא יביא פת שלמה ויתננה על השלחן ואם עשה כן מחזי דלשם עבודת כוכבים עביד שנאמר העורכים לגד שלחן. וכתב המ"ב (ס"ק ד) דוקא אם יש פתיתים על השולחן לא יביא שלמה. אבל אם אין פתיתים על השולחן מותר להביא אפילו שלמה. ובשם הזהר כתבו שטוב לעשות כן לכתחילה. ובהלכה ברורה (אות ג) כתב אם לא נשאר מהפת על השולחן עדיף יותר שיביא חתיכות של פת ממה שיביא פת שלמה.