אור ברסלב
שו"ת שאול שאל - חלק ב הלכות ברכת הפרות

שו"ת שאול שאל - חלק ב

הלכות ברכת הפרות

הלכות ברכת המזון

שו"ע סימן רב

שאלה קעא: נתערב ביין מעט משקה ונשתנה טעמו מה יברך עליו.

תשובה: אם הרוב יין וגם נרגש טעם היין יותר מהשכר מברך הגפן, ואם הרוב שכר מברך שהכל.

כתב מרן (סימן רב סעי' א) על כל פירות האילן מברך בתחלה בורא פרי העץ חוץ מהיין שמברך עליו בורא פרי הגפן בין חי בין מבושל בין שהוא עשוי קונדיטון דהיינו שנותנין בו דבש ופלפלין. (וכתב הרמ"א בהגה: ואם נתערב יין בשכר אזלינן אחר הרוב אם הרוב יין מברך בורא פרי הגפן ואם הרוב שכר מברך שהכל). וכתב המ"ב (ס"ק ט) אם יש רוב יין מברך בפה"ג זה באופן שלא נתבטל טעם היין ע"י התערובות. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ט) וכתב ואם אחר שעירבו בו שכר אין בו כל כך טעם יין, מברך שהכל אפילו אם הרוב יין.

שאלה קעב: ענבים או שאר פירות שלא גדלו כל צורכם ונאכלים בשעת הדחק מה ברכתם.

תשובה: על ענבים שלא גדלו כל צורכם מברך בורא פרי אדמה, ועל שאר כל הפירות מברך בורא פרי העץ. ופרי שאינו ראוי לאכילה אפילו על ידי הדחק לא מברך עליו כלל, ואם מיתקו על ידי בישול בדבש או סוכר מברך עליו שהכל.

כתב מרן (סימן רב סעי' ב) הבוסר כל זמן שלא הגיע לכפול הלבן מברך עליו בורא פרי האדמה, ומשהוא כפול הלבן ואילך מברך עליו בורא פרי העץ. ומתוך שלא נודע לנו שיעור פול הלבן לעולם מברך בורא פרי האדמה עד שיהיה גדול ביותר. ושאר כל האילן משיוציאו פרי מברכין עליו בורא פרי העץ ובלבד שלא יהא מר או עפוץ ביותר עד שאינו ראוי לאכילה אפילו על ידי הדחק דאז אין מברכין עליו כלל. וכתב המ"ב (ס"ק טו) אם לפי מראית עין כבר נגמר בישולו של הענב אין נ"מ כלל בגדלו ובכל אופן מברך עליו בפה"ע וכן אם החרצנים שלהם נראים מבחוץ בודאי הוא קרוב להתבשל ומברך עליהם בפה"ע לכו"ע. עוד כתב (ס"ק יח) שבשאר פירות אם עכ"פ נאכלים ע"י הדחק אף על גב שחמוצים ומרים הם כדרך פירות בקטנותם אפ"ה מברך עליהם ברכתם הראויה. ובח"א וכן בספר עוללות אפרים פקפקו בדין זה ודעתם דבכגון זה אינו מברך אלא שהכל, אם לא שבישלן או שמתקן באור דאז מברך עליו בפה"ע כיון שהוא פרי בעצם אלא שצריך תקון. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ז) ענבים שעדיין לא יצאו מידי ספק בוסר, מברכים עליהם ''בורא פרי האדמה'', עד שיהיו גדולים ביותר שיצאו מכלל ספק בוסר, שאז מברכים עליהם ''בורא פרי העץ''. ואם אכל מהם שיעור כזית, לא יברך לא מעין שלש ולא בורא נפשות. ואם הם מרים ואינם ראויים לאכילה אפילו על-ידי הדחק, אין מברכים עליהם כלל. [ילקוט יוסף ברכות עמ' שצה. הליכות עולם ב' עמ צד]. עוד כתב (אות ח) שאר כל האילנות שעדיין לא יצאו מכלל בוסר, כשהם ראויים לאכילה על-ידי הדחק, לדעת מרן השלחן ערוך מברכים עליהם ''בורא פרי העץ''. ולבסוף בורא נפשות רבות. ויש אומרים שמברכים עליהם שהכל. אך העיקר לדידן כדעת מרן השלחן ערוך לברך העץ. [ילקו''י ברכות עמ' שצה. הליכות עולם ח''ב עמ' צד]. והאוכל תאנים או רימונים או תמרים הנאכלים על ידי הדחק, מברך עליהם בתחלה בורא פרי העץ, ולבסוף ברכה מעין שלש. [הליכות עולם ח''ב עמ' צה]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות י יג). עוד כתב (אות יד) פירות קטנים מאוד שאינם ראויים לאכילה כלל ובישלם בסוכר ודבש ונעשו ראויים לאכילה מברך עליהם שהכל.

שאלה קעג: גרעיני פירות מרים או מתוקים מה ברכתם.

תשובה: גרעיני פירות מתוקים מברך בורא פרי האדמה, ומרים שאינם ראויים לאכילה ע"י הדחק לא מברך עליהם כלל. ואם ממתקם על ידי בישול מברך שהכל.

כתב מרן (סימן רב סעי' ג) גרעיני הפירות אם הם מתוקים מברך עליהם בורא פרי העץ ואם הם מרים אינו מברך עליהם כלל ואם מתקן על ידי האור מברך עליהם שהכל. וכתב המ"ב (ס"ק כג) גרעיני פירות מתוקים לאו דוקא אלא כל שהחיך נהנה ממנו במקצת. והטעם שמברך בפה"ע משום דהם נמי חלק מחלקי הפרי. והרבה אחרונים חולקים ע"ז וס"ל דאינו מברך בפה"ע דלא הוי כפרי גופא ואינו מברך עליהם אלא בפה"א וכן הסכמת הגר"א. ואם בירך בפה"ע יצא בדיעבד [דרך החיים] ואם אוכל הגרעין אחר שאוכל הפרי מסתברא דלכו"ע נפטר בברכת בפה"ע שבירך על הפרי משום דהוי טפל לפרי. ע"כ. וכ"פ בחזון עובדיה (עמוד קכג) לברך על הגרעיני הפירות המתוקים אדמה מטעם סב"ל. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות יא) כתב גרעינים מתוקים של פירות הארץ, ואוכל אותם בפני עצמן, אף שברכתם ''בורא פרי האדמה'', נהגו לברך עליהם שהכל. והמברך עליהם האדמה הרשות בידו אפילו שנהגו לברך שהכל. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד שצט. שו''ת יביע אומר ח''ט הערה צה]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות טו) לברך על גרעיני הפירות המתוקים 'שהכל'.

שאלה קעד: החושש בגרונו ורוצה להתרפא בשתיית שמן זית ומערבו עם רוב מי סלק מה יברך.

תשובה: החושש בגרונו כיון שעיקר כוונתו לשתות את השמן, מברך בורא פרי העץ. ואם הרוב מי סלק יברך שהכל. ואם כוונתו לשתות את מי הסלק, מברך שהכל אפילו הרוב שמן זית.

כתב מרן (סימן רב סעי' ד) שמן זית אם שתאו כמות שהוא אינו מברך עליו כלל משום דאזוקי מזיק ליה. ואם אכלו עם פת אינו מברך עליו דפת עיקר ומברך על העיקר ופוטר את הטפילה. ואם שתאו מעורב עם מי סלק''א (הנקרא אניגרון) שאז אינו מזיק אדרבא הוא מועיל לגרון, אם הוא חושש בגרונו הוה ליה שמן עיקר ומברך עליו בורא פרי העץ. ואם אינו מתכוין לרפואה אלא לאכילה, הוה ליה אניגרון עיקר ואינו מברך אלא על האניגרון (שהכל). וכתב המ"ב (ס"ק לא לג) כשמתכוין לרפואה השמן עיקר שמרכך ומרפא את הגרון, ואף על גב שהאניגרון מרובה על השמן, דלא אזלינן כאן בתר רוב המשקה אלא כל דבר שעיקר כוונתו, הוא עיקר לענין הברכה, והשני נפטר בברכתו. ומברך לאחריו מעין ג' אם שתה כשיעור. ואם מתכוין לאכילה האניגרון עיקר ומברך שהכל, ומשמע מדברי הט"ז דמיירי שמי הסילקא הם הרוב לגבי שמן ולפיכך השמן נטפל לו. אבל המ"א כתב דאפילו באניגרון מועט נמי אניגרון עיקר כל שאינו לרפואה אלא לאכול ומברך על האניגרון ופוטר השמן. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות כ) כתב אם שותה לרפואה דוקא אם הרוב שמן זית מברך העץ שסב"ל. וכן אם שותה לשתיה אפילו אם הרוב שמן זית מברך שהכל שסב"ל. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות כ) כתב השותה שמן זית בפני עצמו, אינו מברך עליו כלל, ואף בזמן הזה הדין כן, מפני שמזיק לגוף בדברים מסויימים, אף על פי שיש אומרים שבדברים אחרים הוא טוב לבריאות. אבל האוכל דבר שנהנה ממנו, אף שהוא גורם לו היזק, צריך לברך עליו, מאחר שסוף סוף נהנה באכילתו. שדוקא בשמן זית שמזיק לכל העולם, אמרו חכמים שאין לברך עליו כששותהו לבדו. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תט. הליכות עולם חלק ב' עמוד צט].

שאלה קעה: שקדים שסופם להיות מרים מה ברכתם כשאוכלם בצעירותם עם הקליפה כשהם מתוקים, ומה ברכתם כשהם גדולים וממתקן על ידי האור.

תשובה: ברכתם בורא פרי העץ בין בקטנותם, ובין כשהם גדולים ומיתקם. כיון שנוטעים אותם על דעת לאוכלם בשני האופנים.

כתב מרן (סימן רב סעי' ה) שקדים המרים כשהם קטנים מברך בורא פרי העץ גדולים ולא כלום דאזוקי מזקי וטעמא דמלתא דכשהם קטנים עיקר אכילתם היא הקליפה ואינה מרה וכשהם גדולים עיקר אכילתם מה שבפנים והוא מר ואם מתקן על ידי האור או דבר אחר מברך בורא פרי העץ. וכתב המ"ב (ס"ק לה) כשהם קטנים מברך בפה"ע אף על גב דבמתוקים קטנים אינו מברך אלא שהכל וכדלקמן סימן ר"ד, שאני התם דאינו גמר פירא, ובודאי לא נטעי להו אדעתא לאכלם קודם שיתבשלו משא"כ הכא דבגדלם לא יהיו ראוין כלל לאכילה נטעי להו שפיר אדעתא למיכל בקטנותם וזהו גמר פירא שלהם. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כא).

שאלה קעו: עוגיות קוקוס העשויות מקוקוס מעורב בסוכר מה ברכתם.

תשובה: מברך בורא פרי העץ, גם לדעת הרמ"א שסובר שמברכים על פרי מרוסק שהכל, כאן שזו דרך אכילת הקוקוס ע"י ריסוק, ברכתו העץ.

כתב מרן (סימן רב סעי' ז) תמרים שמיעכן ביד ועשה מהם עיסה והוציא מהם גרעיניהם אפילו הכי לא נשתנית ברכתן ומברך עליהם בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. (וכתב הרמ"א בהגה: ולפי זה הוא הדין בלטווערן הנקרא פאווידל''א מברכין עליהם בורא פרי העץ ויש אומרים לברך עליהם שהכל. וטוב לחוש לכתחלה לברך שהכל אבל אם בירך בורא פרי העץ יצא כי כן נראה עיקר). וכתב המ"ב (ס"ק מד) לדעת הרמ"א אם רוב דרך אכילת אותן פירות הוא ע"י ריסוק אף לכתחלה מברך ברכתו הראויה בין לענין פה"ע או פרי האדמה. כגון מאכל שמבשלין מדלועין שקורין קירבעס וכן אינגבע"ר ושארי בשמים שחוקים שאוכלין עם צוקער מברכין בפה"א ועיין לקמן סי' ר"ח ס"ח בהג"ה מדינים אלו. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כב) תמרים שנתמעכו לגמרי, אף שריסקן במיקסר, אף שאין צורת הפרי ניכרת כלל, לדידן ברכתם ''בורא פרי העץ''. [ובפרט שאם יברך שהכל יכנס לספק בענין ברכה אחרונה]. וכן כל שאר מיני פירות או ירקות שנתרסקו, כגון רסק תפוחי עץ, מברך עליהם כברכתם. וכן על תפוחי אדמה מרוסקים [''פירֵה''], מברך ''בורא פרי האדמה''. שהעיקר כדעת מרן השלחן ערוך. ואין לחוש לספק ברכות, כיון דלכולי עלמא אין כאן ברכה לבטלה. והאשכנזים נהגו לברך על פרי מרוסק בורא פרי האדמה. [א"ה נראה שהוא ט"ס וצ"ל שהכל]. וברור שאם טעה ובירך עליהם שהכל לכולי עלמא יצא. [ילקוט יוסף הלכות ברכות עמוד תיג, ועמוד תרעו, ותשכז. שארית יוסף ח''ג עמוד שכ. הליכו''ע ח''ב עמוד ק. יביע אומר חלק ט' חלק אורח חיים סימן כא עמוד ל. ירחון קול תורה אלול תשס''ג עמוד מד]. עוד כתב (אות כד) האוכל מישמש מרוסק (הנקרא לדר, או קרמדין) כיון שנשתנה שמו, וגם נשתנה טעמו, וגם נעשה על ידי בישול, וגם יש בו תערובת של דברים אחרים [סוכר] לכן נהגו לברך עליו שהכל. דדוקא בתמרים שמיעכן לגמרי, והם כמות שהן בלא בישול ותערובת ושינוי מראהו ושמו וטעמו, בהם כתב מרן לברך בורא פרי העץ. דבמילתייהו קיימי כדמעיקרא. אבל בלדר אי אפשר לומר עליו ''במילתייהו קיימי''. [ילקוט יוסף הלכות ברכות עמוד תטז. שארית יוסף חלק ג' עמוד שכג]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ל) כתב על עוגיות קוקוס או ממתק קוקוס אם עיקר הטעם הוא טעם הקוקוס מברך העץ ואם אין טעם הקוקוס ניכר מברך שהכל. ולמנהג האשכנזים אפילו אם עיקר הטעם הוא טעם הקוקוס או השקדים, אם נתרסקו לגמרי עד שאין ניכר כלל שהם קוקוס או שקדים מברך שהכל. [אולם בקוקוס כיום רוב אכילתו באופן שהוא טחון, וכתב המ"ב הנ"ל שבכה"ג גם לרמ"א מברך העץ].

שאלה קעז: דבש הזב מהתמרים ומשקה היוצא מהפירות מה ברכתו.

תשובה: על משקה היוצא מהפירות חוץ מזיתים וענבים מברך שהכל.

כתב מרן (סימן רב סעי' ח) דבש הזב מהתמרים מברך עליו שהכל וכן על משקין היוצאין מכל מיני פירות חוץ מזיתים וענבים מברך שהכל. וכתב המ"ב (ס"ק מז) משקין היוצאין מכל מיני פירות כגון יין תפוחים וכה"ג בין אי איתרמי שיצא מאליהן ובין שיצא ע"י כתישה וסחיטה ברכתן שהכל, דזיעה בעלמא הוא דאין נקרא משקה אלא היוצא מן הזיתים והענבים בלבד. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יג) על המשקים היוצאים מכל מיני פירות, מברך עליהם שהכל, חוץ מענבים וזיתים. וכן דבש הזב מתמרים, [ודבש דבורים], מברך עליו שהכל. ואין חילוק בכל זה אם יש במיץ תערובת מים, או שהוא מיץ טבעי. וכן אין לחלק אם גוף הפרי נסחט לגמרי, וכמו שמצוי במיץ גזר, או במיץ תפוזים הנסחטים על-ידי מכונה חשמלית, [מיקסר], לאופן שגוף הפרי עדיין ראוי לאכילה אחר הסחיטה. וגם אין לחלק בזה בין היכא שהמיץ יצא מהפרי מאליו, לבין אם נסחט על-ידי אדם. ולכן מיץ הנמצא במילון, אם שותהו לבדו מברך עליו שהכל. [וראה להלן בדין מי האגוז קוקוס]. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תא]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות לא).

שאלה קעח: בישל פירות משבעת המינים מה מברך על המים ברכה ראשונה ואחרונה.

תשובה: יש אומרים שמברך בתחילה "העץ" ובסוף "על העץ ועל פרי העץ", ויש אומרים שמברך "שהכל" ו"נפשות". ולהלכה ברכה ראשונה יברך "שהכל" ויוצא בדיעבד גם לדעת הסוברים שצריך לברך "העץ". ואם רוצה לשתות שיעור ברכה אחרונה, יר"ש לא ישתה המרק אלא בתוך הסעודה. ויברך "שהכל", וברכת המזון תפטור את הברכה אחרונה. או ישתה מים ויאכל פרי משבעת המינים ויברך ברכה אחרונה "על העץ" ו"בורא נפשות".

כתב מרן (סימן רב סעי' י) פירות ששראן או בשלן במים אף על פי שנכנס טעם הפרי במים אינו מברך על אותם המים אלא שהכל והרא''ש כתב דאפשר שאם נכנס טעם הפרי במים מברך בורא פרי העץ. עוד כתב מרן (סעי' יא) מי שריית צמוקים ותאנים או מי בישולם מברך עליהם שהכל ויוצא גם להרא''ש אבל בברכה שלאחריהם יש להסתפק אם מברך בורא נפשות או אם מברך ברכה אחת מעין שלש כהרא''ש. ולכן ירא שמים לא ישתה אלא בתוך הסעודה או יאכל פרי משבעה מינים וגם ישתה מים כדי שיצטרך לברך ברכה אחת מעין שלש ובורא נפשות ואם משך המים והבדילם מהצמוקים הוה ליה יין ומברך עליו בורא פרי הגפן וברכה אחת מעין שלש והוא שיהיו צמוקים שיהיה בהם לחלוחית שאם ידרוך אותם יצא מהן דבשן אבל אם כשיעצרו אותם לא יצא מהם שום לחלוחית דבש לא. וכתב המ"ב (ס"ק נג) אם טועמין ומרגישין שיש טעם הפרי במים המבושלין או השרויין מברכין בפה"ע, ולא אמרינן שאינו אלא טעם קלוש וזיעה בעלמא כדאמרינן בס"ח לענין סחיטת פירות דיותר נכנס טעם הפרי במים ע"י בישול מאלו סחט הפרי בעצמו כשהוא חי. ולענין הלכה פסקו האחרונים דלכתחלה יברך שהכל ובדיעבד אם בירך בפה"ע יצא ועיין בר"ה ס"ב מה ששייך לעניננו. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות לח לט) וכתב כששותה בתוך הסעודה כדי להרוות צמאונו ולשרות המזון במעיו אינו מברך ברכה ראשונה כלל, ואם שותה ממנו דרך תענוג וקינוח סעודה, ובפרט אם אותו משקה נעשה כדבש מחמת שנתבשלו בו הפירות הרבה, מברך עליו שהכל בתוך הסעודה. ובדיעבד אם שתה רביעית ממים אלו שנתבשלו בהם פירות שבעת המינים שלא בתוך הסעודה ואינו יכול לאכול מפירות שבעת המינים ודבר שמברכים עליו שהכל לא יברך ברכה אחרונה כלל.

שאלה קעט: פרי שדרך רוב בני אדם לאוכלו ע"י בישול כגון חבושים, מה מברך עליהם כשאוכלם חיים.

תשובה: פרי שדרך רוב בני אדם לאוכלו ע"י בישול וגם אינו כל כך טוב לאכילה כשהוא חי כגון החבוש שהוא קשה ויבש. כשאוכלו כשהוא חי יברך "שהכל" ואם בישלו מברך "העץ".

כתב מרן (סימן רב סעי' יב) כל הפירות שטובים חיים ומבושלים כגון תפוחים ואגסים בין חיים בין מבושלים מברך בורא פרי העץ ואם אין דרך לאוכלם חיים אלא מבושלים אכלם כשהם חיים מברך שהכל כשהם מבושלים בורא פרי העץ. וכתב המ"ב (ס"ק סב) כגון תפוחים ואגסים שקורין בערנע"ס שאותן פירות טובים ג"כ לאכול כשהם חיין. ויש מיני תפוחים שהם חמוצים ואין ראוין לאכול לרוב בני אדם כשהם חיין רק ע"י בישול מברך שהכל כשהם חיין ועיין לקמן בסימן ר"ג במ"ב סק"ה לענין תפוחי יער. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י סימן רה (אות א ב) על הירקות שדרך אכילתם הוא בין כשהם חיים ובין כשהם מבושלים, כגון גזר, כרפס, פלפל, חסה, וכיוצא באלה, מברך עליהם בורא פרי האדמה, בין כשאוכלם כמות שהם חיים, ובין כשאוכלם כשהם מבושלים. אבל ירקות שדרך אכילתם הוא על ידי בישול, אף אם נאכלים על ידי הדחק כשהם חיים, כגון דלעת, כרובית, וכיוצא באלה, אם אוכלם כשהם חיים מברך עליהם שהכל, ואם אוכלם כשהם מבושלים, מברך עליהם בורא פרי האדמה. וירקות שדרך אכילתם הוא כשהם חיים, וטעמם טוב יותר כשהם חיים מאשר כשהם מבושלים במים, כגון מלפפון, אם אוכלם כשהם חיים מברך עליהם בורא פרי האדמה. ואם אוכלם כשהם מבושלים מברך עליהם שהכל. ואם הוא מסופק אם ירק זה טוב חי ממבושל, וכיוצא בזה, יברך בורא פרי האדמה, דכיון שבדיעבד יצא ידי חובה, ברכה מבוררת עדיפא. ואם בישלם עם בשר ומחמת הבשר נשתבח טעמם יותר מאשר כשהם חיים, מברך עליהם בורא פרי האדמה, כיון שלא בטלה חשיבותם בפני עצמם, ואינם בטלים לגבי הבשר. [שם עמ' תמג. הליכו''ע ב' עמ' צז]. והוא הדין בזה לפירות העץ שדרך לאוכלם כשהם חיים, וטעמם טוב יותר כשהם חיים מאשר כשהם מבושלים במים, שאם בישלם במים מברך עליהם שהכל נהיה בדברו, ואם בישלם עם סוכר, ומחמת הסוכר נשתנה טעמם לטובה, מברך עליהם בורא פרי העץ. [הליכות עולם חלק ב' עמוד צח]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות מב) ובסימן רה (אות ב וג).

שו"ע סימן רג

שאלה קפ: על פירות שמוציאים אילני סרק מה מברך.

תשובה: אם גדלים מאליהן ואינם חשובים כגון: שצריכים תיקון על ידי בישול, מברך שהכל גם כשבישלם. ואם טובים הם לאכילה כמות שהם מברך בורא פרי העץ.

כתב מרן (סימן רג סעי' ד) על פירות שמוציאין אילני סרק שהכל. וכתב המ"ב (ס"ק ה) מברך שהכל דלא חשיבי לברך עליהן בפה"ע דכמו עץ בעלמא נינהו ולא דמי לתותים שבס"א דחשובין עכ"פ פרי אף שגדילים נמי בסנה דהוא כאילן סרק דהם טובים לאכילה חיים כשהם שוהים הרבה על הסנה ומתבשלין אלא שאין הענף מתקיים משנה לחברתה אבל כאן מיירי בפירות גרועים כגון תפוחים קטנים ואגסים קטנים הגדילים בעצי היער שאינם ראוים לאכילה כשהם חיים וע"כ אינם חשובין בכלל פרי ואפילו בשלם ולכן מברך עליהם שהכל ואגוזים קטנים הנלקטים בעצי היער שהם טובים לאכילה פרי גמור הוא ומברך ע"ז בפה"ע. וכן על [אגרע"ס] ובל"א (קאסטעה"ר בערי"ן) אף שגדילי' על קוצים נהגו העולם לברך בפה"ע אבל על פרי אדום שגדל על קוצים שקורין בל"א (האנפוטין) וכ"ש על המינים שגדל על אטדין וקורין בל"א (שלוים קערשין) ובלשון פולין (פיאניצעס) מברכין שהכל שאינן חשובין וגם שגדילין על אטדין. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יא) על פירות הגדלים באילני סרק, כגון פניונס, מברך שהכל נהיה בדברו. ואם בירך בורא פרי העץ יש לו על מה לסמוך. [ילקוט יוסף, דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תכד. הליכות עולם חלק ב' עמוד קיח]. ע"כ. כ"כ בהליכות עולם ח"ב (פרשת מטות אות ב) אולם בחזון עובדיה (עמוד קנב) כתב שעל פרי הצנובר מברך בורא פרי העץ משום שהוא חשוב. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ו).

שאלה קפא: כתש בשמים כגון: קינמון או זינגויל עד שאין ניכר תארן, ועירבם עם רוב סוכר מה ברכתם.

תשובה: ברכתם בורא פרי האדמה כיון שהם העיקר, וגם לדעת הרמ"א שעל דבר שנשתנה מראיתו מברך שהכל, אלו שדרכם לאוכלם טחונים לא נגרעים במה שנשתנה מראיתם.

כתב מרן (סימן רג סעי' ז) בשמים שחוקים ומעורבים עם סוקר הבשמים עיקר ומברך עליהם כדין ברכת אותם בשמים. וכתב המ"ב (ס"ק יב) בשמים שחוקים היינו אף כשהם שחוקין ונימוחים לגמרי עד שאין ניכר בהם תארן הראשון כלל אפ"ה לא נשתנית ברכתן עי"ז לכו"ע דדרך הבשמים לכתוש באופן זה. עוד כתב (ס"ק יג) הבשמים עיקר היינו אפילו כשהיה צוקע"ר הרוב ומעט בשמים וכעין שנוהגין בינינו לעשיית מאגע"ן פולווע"ר שמערבין צוקע"ר הרבה עם אינגבע"ר כתוש אפ"ה האינגבע"ר עיקר והצוקע"ר טפל להן דאינו בא רק למתקו ואין לברך עליהן. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ט) וכתב שאם מחמת שנתן בהם הרבה סוכר או דבש נשתנה הטעם לגמרי עד שאין ניכר טעם הבשמים מברך שהכל.

שו"ע סימן רד

שאלה קפב: האוכל מעט מלח האם צריך לברך.

תשובה: יברך על המלח שהכל.

כתב מרן (סימן רד סעי' א) על דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר בהמה חיה ועוף דגים ביצים חלב גבינה ופת שעפשה. ותבשיל שנשתנה צורתו ונתקלקל ונובלות שהם תמרים שבשלם ושרפם החום ויבשו ועל הגובאי ועל המלח ועל מי מלח ועל המרק ועל כמהין ופטריות ועל קורא. (הגה: שהוא הרך הנתוסף באילן בכל שנה שקורין פלמיט''ו). ועל לולבי גפנים ועל שקדים מתוקים שאוכלים אותם כשהם רכים בקליפיהם ועל חזיז והוא שחת ועל קרא חיה ועל קימחא דשערי ועל שכר תמרים ושכר שעורים ועל מי שעורים שמבשלים לחולה ועל עשבי דדברא שאינם נזרעים ועל שבת שקורין אניט''ו (רוצה לומר אני''ס) ועל כמון וכסבור (דלטעמא עבידי ולא לאכילה) ועל החומץ שעירבו במים עד שראוי לשתות מברך שהכל. וכתב המ"ב (ס"ק ה) מברך על המלח שהכל הואיל ויש לו מזה עכ"פ הנאה קצת כשנותן לתוך פיו. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) על כל דבר שאין גידולו מן הארץ, כגון בשר בהמה חיה ועוף, דגים, ביצים, חלב, מים, גבינה, מלח, וכיוצא באלה, מברכים ''שהכל נהיה בדברו''. ואם בירך על הגבינה או על חלב או על בשר ''בורא פרי האדמה'', לא יצא ידי חובה וחוזר לברך שהכל. [ילקו''י שם עמוד תכו, ותשלה]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ה) וכתב שאפילו הוא מלח הבא מחפירה באדמה, וכן השותה מי מלח מברך שהכל.

שאלה קפג: יין שטעמו יין וריחו חומץ מה ברכתו.

תשובה: יין שטעמו יין וריחו חומץ מברך עליו בורא פרי הגפן, ואם טעמו חומץ אע"פ שריחו יין מברך שהכל.

כתב מרן (סימן רד סעי' ג) ריחיה חלא (פירוש חומץ) וטעמיה חמרא, חמרא הוא, ומברך עליו בורא פרי הגפן. עוד כתב (סעי' ד) וכל שבני אדם נמנעים לשתותו מפני חמיצותו אין מברכין עליו בורא פרי הגפן (אלא שהכל). וכתב המ"ב (ס"ק כה) יין שהתחיל להתקלקל מטבעו מתחלה מתקלקל ריחו ואח"כ טעמו. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יד) וכתב אם טעמו כטעם חומץ אפילו אם ריחו כריח יין מברך עליו שהכל.

שאלה קפד: עוגת גבינה שיש מעט קמח בתערובת מה ברכתה.

תשובה: אם הקמח בא להטעים את העוגה יברך מזונות, ואם רק בא להדביק יברך שהכל.

כתב מרן (סימן רד סעי' יב) כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה וכל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי ליתן ריח או כדי לצבוע התבשיל הרי זה טפילה אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר לפיכך מיני דבש שמבשלים אותם ונותנים בהם חלב חטה כדי לדבק ועושים מהם מיני מתיקה אינו מברך בורא מיני מזונות מפני שהדבש הוא העיקר. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק נז) המ"א ושארי האחרונים הסכימו דהוא דוקא בחמשת מיני דגן אמרינן דהיכא דבא ליתן טעם אף שהוא מיעוט הוא העיקר וכדלקמן בסימן ר"ח ס"ב אבל בשארי מינים אזלינן בתר רובא. ע"כ. [בשאר מינים אזלינן בתר רובא דוקא שכל המינים בתערובת הם עיקר אבל אם ידוע שרק מין אחד הוא העיקר מברך עליו אפילו שהוא מיעוט. כנ"ל בסימן רג במ"ב ס"ק יג גבי בשמים כתושים. ועיין עוד במ"ב סימן ריב ס"ק א. ובהלכה ברורה שם אות ו. ואפילו כשיש בתערובת מחמשת מיני דגן הבאים להטעים דוקא אם אין דבר אחר עיקרי מברך מזונות אבל אם ידוע הדבר העיקרי מברך עליו, כגון: שניצל המצופה פירורי לחם ודאי העוף עיקר ומברך עליו שהכל. ועיין בסימן ריב בשעה"צ אות ד שכתב בשם הרא"ה דכשהם בתערובות אירינן לענין חשיבות בהתבשיל ואמרינן כששם בתוכו מיני דגן שם אותם לעיקר בתבשיל כי הם חשובים יותר וכו' עיי"ש. ופשוט כששם פירורי לחם בשניצל בודאי לא שם אותם לעיקר, ורק כששם מיני דגן בתבשיל שהכל עיקר אצלו אמרינן שהמיני דגן הם העיקר כי הם חשובים יותר].

שו"ע סימן רה

שאלה קפה: בישל ירקות עם בשר ורוצה לשתות את המרק לבד מה מברך עליו.

תשובה: אם שותה את המרק לבדו מברך שהכל משום טעם הבשר שבמרק, שהוא העיקר יותר מטעם הירקות. ואם אוכל גם מעט מהירקות מברך על הירקות אדמה ופוטר את המרק שהוא טפל לירקות.

כתב מרן (סימן רה סעי' ב) על המים שבישלו בהם ירקות מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן אף על פי שאין בהם אלא טעם הירק והני מילי כשבשלם בלא בשר אבל אם בישלם עם בשר מברך עליו שהכל. וכתב המ"ב (ס"ק יג) אם בשלם עם בשר הירקות נותנין טעם בהמרק והבשר נותן טעם בהמרק וטעם הבשר הוא חשוב יותר הלכך הוא עיקר וע"כ אפילו הוא אוכל המרק לבד מברך שהכל. ומ"מ אם אוכל הירק עם המרק ביחד אין צריך לברך כ"א על הירק דהמרק נעשה טפל גם להירק. ודע עוד דהירק גופא בודאי לא נעשה טפל להבשר כיון שבא למזון ולשובע [פמ"ג]. ע"כ. ובחזון עובדיה (עמוד קסד) כתב אע"פ שכן העיקר לברך על המרק אדמה מכל מקום טוב לחוש לדעת החולקים לברך עליו שהכל. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות ד) כתב בישל ירקות ונימוחו כולן במרק, והמרק סמיך, מברך בורא פרי האדמה. [כשהוא שלא בתוך הסעודה]. וכן אם המרק הוא נוזלי, אך יש בתוכו כמה חתיכות של ירקות, יברך על הירקות האדמה ויפטור את המרק. [בצירוף דעת הטור שמאחר והירקות נתנו טעם במים ברכת מים אלה האדמה]. אבל אם המרק נוזלי כמו מים, ואין שם ירקות, אף שבישל את המרק עם ירקות והם נימוחו לתוכו, כיון שאינו סמיך, ואין הירקות ניכרים בתוך המרק, מברך שהכל. ואם עבר ובירך בורא פרי האדמה יצא. [ילקוט יוסף, הלכות ברכות, עמוד תמד, ועמוד תשמד]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ח) כתב אם בישל מעט ירקות בהרבה מים מברך שהכל על המים ופוטר את הירקות כשאוכלם יחד עם המרק. אבל אם מוציאם מהמרק יברך עליהם בורא פרי האדמה. ואם נתן הרבה ירקות במים ושותה את מי הירקות לבדם מברך עליהם שהכל וכל שכן כשנתבשלו עם בשר. וכשנתבשלו הירקות בלא בשר ורוצה לשתות המרק וגם לאכול את הירקות מברך על הירקות ופוטר את המרק, ואפילו אם המרק עדיף בעיניו יותר מהירקות.

שאלה קפו: סחט ירקות שדרך לסוחטם מה מברך על מי סחיטתם.

תשובה: מברך עליהם שהכל ובדיעבד אם ברך אדמה יצא.

כתב מרן (סימן רה סעי' ג) אם סחטן אינו מברך על אותם משקין אלא שהכל. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יד) אם סחטן מברך שהכל דיותר יוצא טעם הירק ע"י בישול מעל ידי סחיטה. ולכן אפילו בפירות שדרכו למיסחטינהו גם כן ברכתן שהכל ואפילו אם כתשן נמי דינא הכי. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י סימן רב (אות יג) כתב על המשקים היוצאים מכל מיני פירות, מברך עליהם שהכל, חוץ מענבים וזיתים. וכן דבש הזב מתמרים, [ודבש דבורים], מברך עליו שהכל. ואין חילוק בכל זה אם יש במיץ תערובת מים, או שהוא מיץ טבעי. וכן אין לחלק אם גוף הפרי נסחט לגמרי, וכמו שמצוי במיץ גזר, או במיץ תפוזים הנסחטים על-ידי מכונה חשמלית, [מיקסר], לאופן שגוף הפרי עדיין ראוי לאכילה אחר הסחיטה. וגם אין לחלק בזה בין היכא שהמיץ יצא מהפרי מאליו, לבין אם נסחט על-ידי אדם. ולכן מיץ הנמצא במילון, אם שותהו לבדו מברך עליו שהכל. [וראה להלן בדין מי האגוז קוקוס]. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תא]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה שם (אות לא) וכתב שאם בירך בדיעבד העץ על מיץ סחיטת פירות או אדמה על מיץ סחיטת ירקות יצא ידי חובה ואינו חוזר ומברך.

שו"ע סימן רו

שאלה קפז: בירך שהכל על פת או יין האם יצא ידי חובה.

תשובה: יצא ידי חובה.

כתב מרן (סימן רו סעי' א) בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, אבל אם בירך על פרי האדמה בורא פרי העץ לא יצא. הילכך אם הוא מסופק בפרי אם הוא פרי העץ או פרי האדמה מברך בורא פרי האדמה. ועל הכל אם אמר שהכל יצא ואפילו על פת ויין. וכתב המ"ב (ס"ק ה) אם אמר שהכל יצא בדיעבד אבל לכתחלה צריך לברך על כל דבר ברכתו המיוחדת לו. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י ( אות ג) על הכל אם אמר שהכל, יצא. ואם טעה ובירך על פרי העץ ברכת שהכל, ויש לפניו משקה שבדעתו היה לשתות ממנו, וטעה ובירך על הפרי ברכת שהכל, יצא, ולא יברך גם על השתיה. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תמט]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ו).

שאלה קפח: היו לפניו פרי עץ ופרי אדמה, ובירך על האדמה וכיון לפטור את העץ, האם יצא ידי חובה.

תשובה: לא יעשה כן לכתחילה ובדיעבד יצא ידי חובה. וטוב שישנה את מקומו באופן שיצטרך לברך שוב על פרי העץ.

כתב מרן (סימן רו סעי' ב) היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ ובירך על פרי האדמה ונתכוין לפטור את פרי העץ יצא. וכתב המ"ב (ס"ק י) ועיין בשע"ת דיש חולקין ע"ז וס"ל שאפילו נתכוין לפטור את פה"ע המונח לפניו לא יצא וצריך לחזור ולברך בורא פרי העץ וברכת בורא פה"א לא היתה לבטלה דנתקיימה על פרי האדמה לבד ומ"מ מסיק דבדיעבד אין לחזור ולברך וכדעת השו"ע דספק ברכות להקל ויותר טוב להיות נמלך שלא לאכול מיד הפרי העץ אלא לאחר זמן ויחזור ויברך עליהן. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ח) וכתב שבאופן שלא מונח פרי העץ לפניו, ונתכוין לפוטרו בברכת האדמה, טוב להחמיר שישנה את מקומו באופן שיצטרך לחזור ולברך עליו.

שאלה קפט: אחר שבירך וקודם שטעם שמע קדיש או קדושה כיצד ינהג לכתחילה ובדיעבד.

תשובה: לכתחילה לא יענה ואם ענה לא חוזר לברך.

כתב מרן (סימן רו סעי' ג) כל אלו הברכות צריך שלא יפסיק בין ברכה לאכילה. (הגה: יותר מכדי דבור) . וכתב המ"ב (ס"ק יב) יותר מכדי דיבור היינו כדי שאילת תלמיד לרב שהוא שלום עליך רבי ויותר מהכי חשיב הפסק. ומיירי בשתיקה אבל דיבור אפילו מלה אחת הוי הפסק כל שהוא שלא לצורך הברכה וכמבואר בסימן קס"ז ס"ו עי"ש עוד יש חילוק בין שתיקה לדיבור דבדיבור הוא לעיכובא וצריך לחזור ולברך אבל בשתיקה הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד אפילו שהה הרבה יותר מכדי דיבור א"צ לחזור ולברך כל שלא הסיח דעתו בינתים. כתבו האחרונים דאפילו מפני הכבוד והיראה אסור להפסיק אחר הברכה ואם הפסיק חוזר ומברך ואפילו לעניית אמן או לקדיש וקדושה וברכו ג"כ לא יפסיק. לא יברך על מאכל או משקה שהוא חם או קר ביותר משום חשש הפסק. ומי שבירך על מאכל ולאחר שבירך נמאס בעיניו יש לו לאכול קצת שלא יהיה הברכה לבטלה. הרוצה לשתות מים ששופך קצת ממנו ישפוך תחלה ואח"כ יברך דתרווייהו איתנהו משום הפסק ומשום ביזוי ברכה כ"כ בשערי תשובה בסי' ר"ב בשם אחרונים. כשאוכל אגוז ישברנה ואח"כ יברך דאין כדאי להפסיק הרבה בין הברכה לאכילה ועוד שמא לא ימצאנה יפה ואינה ראויה לברכה ולענין שארי פירות עיין לעיל בסימן ר"ב בשערי תשובה. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ט) מי שבירך על איזה מאכל ברכת הנהנין, ובעודו לועס קודם שיבלע, שמע קדיש או קדושה, עונה עמהם. ואינו חשיב הפסק. כל שהחיך נהנה. וכן אם נתן סוכריה לתוך פיו, או מסטיק, והחיך נהנה, פוסק ועונה לכתחלה. אולם אם בירך ולועס את המאכל, והוא קרוב לבית הבליעה, באופן שקשה לו לענות, די שיהרהר אמן בלבו, ויקשיב וישמע את הקדיש והקדושה, ויהיה שומע כעונה. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תנב]. עוד כתב (באות י) המברך על מאכל, וטרם שהכניס המאכל לפיו שמע ברכה מחבירו, אף שזו אותה ברכה שהוא בירך, אינו עונה אמן. וכן אין להפסיק לעניית אמן בין כל ברכה לעשיית הדבר, או להנאה. ובדיעבד אם ענה אמן על ברכת חבירו בין הברכה לטעימה, אינו חוזר ומברך שנית, אבל אם הפסיק בתיבה אחרת [לא אמן] הוי הפסק אפילו בתיבה. [מאירי]. אבל אם פסק וענה אמן באמצע ברכתו, חוזר ומברך שנית, דהוי כמוסיף שבח. [ילקוט יוסף, דיני ברכות עמוד תנג]. ע"כ. אולם בהלכה ברורה סימן קסז (אות כא) כתב בדיעבד אם ענה דברים שבקדושה אחר ברכת המוציא קודם הטעימה אינו חוזר ומברך שסב"ל.

שו"ע סימן רז

שאלה קצ: ברך על פירות האילן ברכה אחרונה על העץ ועל פרי העץ במקום בורא נפשות האם יצא.

תשובה: יצא ידי חובה.

כתב מרן (סימן רז סעי' א) פירות האילן חוץ מחמשת המינים, וכל פירות אדמה וירקות, וכל דבר שאין גידולו מן הארץ, ברכה אחרונה שלהם בורא נפשות רבות. ואם אכל מכל מינים אלו, מברך לאחר כולם ברכה אחת וברכה זו חותם בה בלא שם, שיחתום כך: ברוך חי העולמים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א) בדיעבד אם בירך על פירות האילן על העץ ועל פרי העץ יצא [שערי תשובה]. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ד) אכל תפוח עץ, או שאר פירות העץ שאינם משבעת המינים, וטעה ובירך לאחריהם על העץ ועל פרי העץ, יצא ידי חובה בדיעבד, ולא יברך בורא נפשות. [ילקוט יוסף ברכות עמ' תעא]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ד).

שו"ע סימן רח

שאלה קצא: בישל חיטים שלמות מה מברך עליהם תחילה וסוף. ומה הדין אם אין החיטים שלמות או נתמעכו החיטים מחמת הבישול.

תשובה: בישל חיטים שלמות מברך עליהם תחילה בורא פרי האדמה. ולענין ברכה אחרונה באופן שרוצה לאכול מהם כזית, כיון שיש בזה ספק אם לברך נפשות או מעין שלוש, על כן לא יאכל אלא בתוך הסעודה. ואם אכל שלא בתוך הסעודה יברך בורא נפשות. ואם נתמעכו החיטים מחמת הבישול או שאינם שלמות מברך מזונות ועל המחיה.

כתב מרן (סימן רח סעי' ב) חמשת מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל כגון מעשה קדירה הריפות וגרש כרמל ודייסא אפילו עירב עמהם דבש הרבה יותר מהם או מינים אחרים הרבה יותר מהם מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה אבל אם לא נתן הדגן בתבשיל אלא לדבקו ולהקפותו בטל בתבשיל. עוד כתב מרן (סעי' ד) אכל דגן חי או עשוי קליות או שלוק והגרעינין שלמים אינו מברך אלא בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות. והתוספות נסתפקו אם יברך לאחריו ברכה מעין שלש ולכך כתבו שנכון שלא לאכלו אלא בתוך הסעודה ויפטרנו ברכת המזון. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יח) ואם אירע שאכלו שלא בתוך הסעודה יברך אחריהם בנ"ר כי כן הוא מעיקר הדין. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ח) דגן חי או עשוי קליות או שלוק, והגרעינין שלמים, מברך עליהם בתחלה בורא פרי האדמה. עוד כתב (אות ט) על ''שלוה'' יש ספק לענין ברכה אחרונה, וכן בדגן חי הנז', לפיכך נכון שלא לאכול מהם כשיעור ברכה אחרונה בתוך כדי אכילת פרס, אלא פחות מכשיעור [וטוב שיהיה פחות מ-18 גרם], או בתוך הסעודה, שאז ברכת המזון פוטרתם. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמו' תפב]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות טו יח).

שאלה קצב: מה מברך על דייסא תחילה וסוף.

תשובה: כשהיא רכה ונוזלית ששותה אותה מברך שהכל, וברכה אחרונה בורא נפשות רבות. וכשהיא עבה שאינה ראויה לשתיה מברך מזונות ועל המחיה.

כתב מרן (סימן רח סעי' ו) קמח של אחד מחמשת מיני דגן ששלקו (פירוש בשלו הרבה) ועירבו במים או בשאר משקין אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכילה וללועסו (פירוש לטחון אותו בפה) מברך בורא מיני מזונות ואחריו על המחיה ואם היה רך כדי שיהא ראוי לשתיה מברך עליו שהכל ואחריו בורא נפשות. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כב) מה שכתב מרן ללועסו הוא לאו דוקא אלא אפילו אם אינו עב כ"כ כיון שאינו רך שיהיה ראוי רק לשתיה מברך עליו במ"מ [אחרונים]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כג). ועיין עוד בהלכה ברורה סימן רי (אות יד) שכתב כל דבר שאי אפשר לשתותו וצריך לאוכלו על ידי כפית נחשב לאוכל ולא למשקה.

שאלה קצג: בישל מעט אורז עם רוב קטניות מה מברך על התערובת.

תשובה: כיון שאין כאן עיקר וטפל ושניהם נחשבים לעיקר מברך כברכת הקטניות שהם הרוב בתערובת. ואם הם ניכרים כל אחד לעצמו עדיף יותר שיפרידם ויברך על כל אחד בפני עצמו.

כתב מרן (סימן רח סעי' ז) הכוסס (פירוש, האוכל) את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה ואחריו בורא נפשות. ואם בשלו או שטחנו ועשה ממנו פת מברך עליו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות והוא שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו. ואם עירב ממנו בתבשיל אחר והתבשיל האחר הוא הרוב מברך עליו כברכת אותו תבשיל. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ל) אף שבחמשה מיני דגן קי"ל לעיל בס"ב דאם עירבן בשארי מינין אפילו הם המיעוט אזלינן בתרייהו, אורז אינו חשוב כ"כ וע"כ אם עשה תבשיל או פת וקמח דשארי מינין הם הרוב מברך עליו כברכת אותן המינין. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כח) וכתב שאם הם ניכרים כל אחד לעצמו, עדיף יותר שיפרידם ויברך על כל אחד בפני עצמו.

שאלה קצד: אכל כזית עוגה ואין באותו כזית שאכל כזית קמח אלא הרוב ממינים אחרים מה מברך תחילה וסוף.

תשובה: לענין ברכה ראשונה כל שעירב אפילו מעט קמח כדי שיתן טעם בתערובת או שנתן את הקמח כדי שיסעוד בו את ליבו. ונרגש טעם הקמח בתערובת, מברך מזונות. ואם לא נתן הקמח כדי שיתן טעם או כדי שיסעוד בו את ליבו אלא רק להדביק את העיסה, או לא נרגש טעם הקמח בתערובת, מברך שהכל. ולענין ברכה אחרונה רק אם יש בתערובת לפחות שישית קמח וגם יש בה טעם דגן, אם אכל כזית מהעוגה מברך על המחיה, אפילו שלא אכל כזית מהקמח. אבל אם אין שישית קמח או שאין טעם דגן בתערובת לא מברך ברכה אחרונה כלל גם לא בורא נפשות, אלא אם כן משער שאכל כזית משאר מינים יברך בורא נפשות.

כתב מרן (סימן רח סעי' ט) עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדירה מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה. ואם עשה ממנו פת מברך המוציא וברכת המזון ודוקא שיש באותו קמח מחמשת מינים כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס אבל אם אין בו זה השיעור מחמשת המינים אינו מברך לבסוף ברכת המזון אלא בתחילה מברך המוציא כיון שיש בו טעם דגן אף על פי שאין בו כזית בכדי אכילת פרס ולבסוף על המחיה ואם בשלו בקדירה מברך תחלה בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. ע"כ. וכתב המ"ב שבעוגה שיש בתערובת כזית בכא"פ גם אם אכל ממנה רק כזית, ולא אכל כזית מהקמח נוהגים העולם לברך על המחיה ואולי הטעם כיוון שהתבלין בא להכשיר האוכל לכן בטל לגביו, ולכתחילה טוב ליזהר שיהיה במה שאוכל קמח שיעור כזית. ע"כ. וכ"פ בחזו"ע (עמוד קצ) שכל שיש בעוגה כזית דגן בכא"פ דהינו שישית קמח אפילו שאוכל רק כזית מהעוגה מברך בסוף על המחיה. ומצוי בעוגת טורט. וזוהי הדעה אמצעית, שיש אומרים שכל שיש בו אפילו מעט קמח מברך בסוף על המחיה וי"א שצריך לאכול בפועל כזית קמח כדי שיתחיב בברכת על המחיה. עוד כתב המ"ב (ס"ק מט) הא דאמרינן שאם אין בתבשיל כזית דגן בכא"פ מברך תחילה בורא מיני מזונות זה דווקא שניכר טעם הדגן אבל אם לא ניכר טעמו כלל בטל לגבי יתר המינים ומברך שהכל. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ז) עוד כתב (אות לב) שאם לא היה בתערובת כזית דגן בכדי אכילת פרס או שלא היה ניכר טעם הדגן בתערובת לא יברך בורא נפשות אלא אם כן אוכל שיעור כזית ממינים אחרים שאינם דגן.

שאלה קצה: אכל פירות משבעת המינים ושאר פרי העץ או פרי האדמה מה מברך בסוף.

תשובה: אם אכל משבעת המינים ושאר פירות העץ, יברך מעין שלוש ופוטר את שאר הפירות. אבל אכל פירות משבעת המינים ושאר פירות האדמה, יברך בורא קודם בורא נפשות ולאחר מכן יברך מעין שלוש.

כתב מרן (סימן רח סעי' יג) אם אכל פירות משבעת המינים ואכל תפוחים אין צריך לברך על התפוחים בורא נפשות, שגם הם בכלל ברכת על העץ שגם הם פרי העץ הם. אבל אם אכל תפוחים ושתה יין צריך לברך בורא נפשות על התפוחים. וכל שכן אם אכל בשר או פרי האדמה ושתה יין או אכל מז' המינים שצריך לברך על כל אחת ואחת. והוא הדין אם אכל בשר ודגים ואכל מחמשת מינים אין ברכת על המחיה פוטרת את הבשר ואת הדגים. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ז) מי שאכל פירות העץ משבעת המינים, ואכל גם פרי האדמה, יקדים לברך תחלה ברכת בורא נפשות, ואחר כך יברך ברכת על העץ ועל פרי העץ. ואם טעה ובירך בתחלה על העץ ועל פרי העץ, כיון שאמר ''ועל תנובת השדה'', פטר בברכה זו כל מה שאכל מדבר שגדל בקרקע, ואף על פי שלא נתכוין לפטור את פירות האדמה שאכל, [וגם הרי דרכו לברך עליהם נפשות, והוי כמי שכיוון להדיא שלא לפטור], מכל מקום כיון שיש אומרים דאף בלא כוונה פטר את פירות האדמה, ספק ברכות להקל. [ירחון קול תורה אלול תשס''ג עמוד נ'. ואף שבילקו''י ח''ג מהדו''ק נתבאר לא כך בשם מרן אאמו''ר שליט''א, הנה בהליכות עולם חזר לכתוב בד''ז והעלה כמבואר כאן, ומשנה אחרונה עיקר]. ויש נוהגים לאכול ראשון ראשון ולברך עליו תחלה, דהיינו שאוכלים תחלה פירות שבעת המינים ומברכים אחריהם ברכה מעין שלש, ואחר כך אוכלים פירות האדמה ומברכים עליהם תחלה וסוף. והשותה רביעית מים בבת אחת, וגם אכל מפירות שבעת המינים, או עוגה, יקדים לברך על העץ או על המחיה, ואחר כך יברך בורא נפשות. וכן הדין אם אכל בשר או גבינה וכיו''ב. ואם הקדים ובירך על המחיה או על העץ, יברך בורא נפשות. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תפב]. ע"כ. עוד כתב (אות כט) אם אכל מפירות שבעת המינים, וגם אכל תפוחים, או שאר פירות העץ, אינו מברך על התפוחים בורא נפשות, שגם הם בכלל על העץ, שגם הם פרי העץ הם. וכן הוא הדין אם אכל כזית ענבים, וחצי כזית מלפפון, וחצי כזית תפוז, שבזה מברך מעין שלש, ופוטר את המלפפון והתפוז מברכה אחרונה. אבל אם אכל תפוחים ושתה יין, או אכל פת הבאה בכיסנין, מברך נפשות ואחר כך על הגפן או על המחיה. וכל שכן אם אכל בשר או פרי האדמה ושתה יין או אכל משבעת המינים, שצריך לברך על כל אחת ואחת. והוא הדין אם אכל בשר ודגים ואכל מחמשת המינים שאין ברכת על המחיה פוטרת את הבשר ואת הדגים. [ילקוט יוסף על הלכות ברכת המזון וברכות עמוד תקב]. וכ"כ בהלכה ברורה (אות נ).

שאלה קצו: שתה יין ושאר משקים האם ברכת מעין שלוש שמברך על היין פוטרת את המשקים.

תשובה: ברכת היין פוטרת את שאר המשקים, בין מברכה ראשונה ובן ברכה אחרונה. בין אם היו המשקים לפניו בשעה שברך על היין, ובין שלא היו לפניו ואפילו לא היתה דעתו בשעה שברך על היין לשתות את המשקים. ודוקא כשקבע לשתות יין אבל אם לא קבע אלא שתה בדרך עראי כגון שטעם את היין, לא פוטר שאר משקים מברכה ראשונה ואחרונה, אלא אם כן היו לפניו או היתה דעתו עליהם בשעה שברך על היין.

כתב מרן (סימן רח סעי' טז) שתה יין ומים אין לו לברך על המים בורא נפשות שברכת היין פוטרתן כשם שבברכה ראשונה יין פוטר כל מיני משקים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק עב) לא מברך על המשקים באופן שקבע על היין ואז פוטר אפילו לא היו המשקין לפניו בשעת ברכה. או דמיירי שהיו המשקין לפניו בשעת ברכה ואז פוטר אפילו לא שתה רק כוס אחד. אבל אם לא קבע וגם לא היו המשקין לפניו בשעת ברכה אז צריך לברך על המשקין לאחריהם כשם שצריך לברך עליהם לפניהם וכמבואר לעיל בסי' קע"ד במ"ב סק"ג ע"ש. עוד כתב (ס"ק עג) שברכת היין פוטרתן אפילו אם אירע שהביאו המשקין אחר שנמלך והסיח דעתו משתיית היין דאז בודאי צריך לברך ברכה ראשונה על המשקין [דלא עדיף מיין גופא] אפ"ה א"צ לברך בנ"ר כיון שקבע מתחלה על היין נטפל הכל ליין ונפטר בברכתו. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות לו) שתה רביעית יין ורביעית מים או שאר משקין, [בזה אחר זה], אין לו לברך על המים בורא נפשות, שברכת היין פוטרתם, כשם שבברכה ראשונה יין פוטר כל משקין. ואף אם קדם ושתה רביעית מים וכבר נתחייב בברכת בורא נפשות רבות, ואחר כך שתה רביעית יין, מברך על הגפן, ופוטר את המים. וכל זה בקבע על היין, שאז פוטר כל המשקין אפילו לא היו לפניו בשעת ברכה, אי נמי שהיו לפניו בשעת הברכה, שאז פטר אפילו לא שתה רק כוס אחד, אבל אם לא קבע על היין, וגם לא היו המשקין לפניו בשעת ברכה, צריך לברך נפשות. [ואף שבספר ברכת ה' כתב שאם שתה מים בתחלה ונתחייב בברכת בורא נפשות, ואח''כ שתה יין, יברך נפשות ואח''כ על הגפן, הנה אחר שמהר''ח אבולעפייא כתב לא כן, ושכן משמע בארחות חיים, וכ''פ בכה''ח ובשו''ת יביע אומר ח''ה (חאו''ח סי' יז אות ז'), לכן סב''ל. וראה עוד בילקו''י הלכות ברכות עמודים: תק''ו, ותשנ''ב]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות נז) וכתב אם שותה מן היין דרך עראי, או שטועם ממנו, אם לא היתה דעתו על שאר משקים בשעה שברך על היין, וגם לא היו המשקין לפניו בשעה שברך על היין, צריך לחזור ולברך על שאר מיני משקה בין לפניהם ובין לאחריהם.

שאלה קצז: אכל עוגה או שתה יין וברך ברכת המזון, האם יצא.

תשובה: ברך ברכת המזון על יין או תמרים יצא ידי חובה. וכן אם ברך ברכת המזון על כל מאכל חוץ ממלח ומים יצא ידי חובה בדיעבד שספק ברכות להקל.

כתב מרן (סימן רח סעי' יז) ברכת שלשה אינה פוטרת מעין שלשה שאם אכל דייסא אין ברכת המזון פוטרתו, אבל ביין ברכת שלשה פוטרתו, שאם בירך על היין ברכת המזון במקום על הגפן יצא. והוא הדין אם בירך על התמרים ברכת המזון במקום על העץ יצא ואפילו לא אמר אלא ברכת הזן בין על היין בין על התמרים יצא. ואם נזכר עד שלא חתם ברכת הזן יתחיל ועל שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ויסיים ברכה דמעין שלש. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק עה) דייסא והוא הדין שאר מיני תבשילין שהם מה' מיני דגן ואף שהם מזינים יותר מתמרים, אפילו הכי כיון דאית להו עילויא אחרינא בפת שפת נעשית עיקר ממיני דגן לא שייך ברכת שלשה כ"א בפת. ודע דלדינא הסכימו כמה אחרונים שלא כדעת המחבר אלא דדייסא וכן כל שהוא ממיני דגן בדיעבד בהמ"ז פוטרתן דכיון דהוא זיין לא גריעא מתמרים [וכ"ש בפת כיסנין דודאי בהמ"ז פוטרתן]. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות טו) מי שאכל אורז וטעה ובירך ברכה אחרונה על המחיה או ברכת המזון, בדיעבד יצא ידי חובה. וכן האוכל איטריות כשיעור, וטעה ובירך ברכת המזון במקום על המחיה, יצא. [וכמבואר לעיל]. וכן אם אכל כזית תמרים, או שתה רביעית יין, וטעה ובירך על המחיה או ברכת המזון, יצא. [ילקו''י הל' ברכות עמ' תפט, ובמהדורת תשס''ד עמ' תשנב. שארית יוסף ח''ג עמ' שמח]. עוד כתב (אות טז) והוא הדין במי שאכל שיעור כזית מפת הבאה בכיסנין [עוגה], וטעה ובירך לאחריה ברכת המזון, יצא. וכן מי שאכל דייסא וטעה ובירך לאחריה ברכת המזון, יצא ידי חובה. [ילקוט יוסף ח''ג על הלכות ברכת המזון וברכות עמוד תצא]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ס) שבדיעבד אם ברך ברכת המזון על כל מיני מאכל חוץ ממלח ומים בדיעבד יצא ידי חובה שכלל גדול בידינו שספק ברכות להקל.

שאלה קצח: שתה משקה שהוא ספק יין האם יכול לאכול עוגה ובברכת על המחיה להוסיף על הגפן ועל פרי הגפן מספק.

תשובה: דבר שיש עליו ספק אם צריך ברכת מעין שלוש בין אם הספק מצד הדין ובין מצד המציאות לכתחילה לא יאכלנו או ישתהו כדי לכלול אותו בברכה אחרונה לאחר שיאכל דבר שודאי טעון ברכת מעין שלוש. וגם בדיעבד כשאכל דבר שיש עליו ספק אם הוא משבעת המינים או שתה משקה ספק יין לא יאכל משבעת המינים ויכלול את הספק. אלא אם כן הוא ספק הנתון למחלוקת הפוסקים כגון אם אכל מעל שמונה עשרה גרם שנחלקו הפוסקים אם הוא שיעור כזית, שבאופן זה יכול לאכול דבר אחר שטעון ברכה בודאי ולכלול גם את הספק. וכן בדיעבד שאכל גם את הדבר המסופק וגם את הדבר הודאי יכלול את הספק בברכת הודאי ואפילו אם הספק הוא במציאות.

כתב מרן (סימן רח סעי' יח) לא יכלול על הספק שום תוספת בברכה מעין ג', אע"פ שאינו מוסיף שם ומלכות. (פי' כגון ששתה משקה שספק אם ברכתו על הגפן וכו', או בורא נפשות רבות וכו', לא יאכל דבר שברכתו בורא נפשות רבות ודבר שברכתו על העץ ויכלול עמו ג"כ על הגפן ועל פרי הגפן כו' מספק) (ת"ה וכ"מ במרדכי פ' כ"מ) (וע' לעיל סעיף ט"ז). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק פב) ודעת הט"ז והסכימו אתו כמה אחרונים לדינא דלא אמרינן סברא זו רק לענין לכתחלה דהיינו שישתה משקה זה ויסמוך לענין ברכה אחרונה על סמך שיכלול אח"כ בתוכה שום תוספת אבל לענין דיעבד דהיינו שכבר שתה משקה שיש לו ספק מוטב שיכלול בתוכה ממה שישאר בלי ברכה אחרונה כלל. ע"כ. אולם בחזון עובדיה ברכות (עמוד קצט) כתב שאם אכל משבעת המינים שמונה עשרה גרם או מעט יותר, וכן אם שתה יין יותר מכזית כיון דהוי פלוגתא דרבוותא שיש אומרים שבשיעור זה חייב בברכה אחרונה יכול לכלול זה בתוך מעין שלוש. ע"כ. ומשמע מדבריו שבספק במציאות לא יכלול על הספק. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ל) מי שאכל עוגה שיעור כזית, ואכל פרי משבעת המינים יותר מ-18 גרם, רשאי להוסיף בברכת על המחיה ''ועל פרי העץ'' ובחתימה יאמר: ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל פירותיה. אבל בפחות מ-18 גרם, אין לו לכלול על העץ ועל פרי העץ בברכת על המחיה. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תקג]. עוד כתב (אות לא) והוא הדין אם מלבד העוגה שתה יין יותר משיעור כזית ופחות משיעור רביעית, יכול לכלול ''על הגפן ועל פרי הגפן'' בברכת על המחיה. ויחתום: ''ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל פרי גפנה''. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תקד]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות מט) וכתב שלכתחילה לא יעשה כן לאכול ספק שיעור על דעת לכלול אותם בברכת מעין שלוש. עוד כתב (אות סו) אבל בדיעבד ששתה משקה ספק יין וגם אכל כזית שהוא משבעת המינים רשאי להוסיף בברכת על העץ גם על הגפן ועל פרי הגפן. ע"כ. [סיכום הענין לדידן יש בזה ג' חלוקות א. לא יאכל או ישתה דבר שלאחר אכילתו או שתייתו יכנס לספק לגבי ברכתו האחרונה, בין אם הספק מצד המציאות כגון שאינו יודע אם הוא יין מענבים או יין רימונים וספק איזה ברכה אחרונה יברך עליו בורא נפשות או על הגפן. ובין אם הספק מצד הדין כגון שאכל שיעור שנחלקו בו הפוסקים אם הוא שיעור כזית שצריך לברך עליו ברכה אחרונה. ואפילו שיש בידו לאכול דבר אחר שודאי מברכים עליו מעין שלוש ולכלול את הספק בתוך הברכה כגון שרוצה לשתות ספק יין ויש בידו לאכול ענבים ולברך על העץ ועל פרי העץ ולכלול על הגפן ועל פרי הגפן, או שרוצה לאכול עוגה ספק אם יש בה שיעור כזית ויש בידו לאכול גם ענבים ולכלול על המחיה בתוך ברכת מעין שלוש שמברך על הענבים, לא יאכל או ישתה את הדבר שיש בו ספק על דעת לכלול אותו בברכת הודאי. ב. בדיעבד שאכל או שתה דבר זה, אם הוא דבר שיש בו ספק במציאות אם הוא מין שמברכים עליו מעין שלוש או לא, לא יאכל עוד דבר שמברכים עליו בודאי מעין שלוש כדי לכלול בתוך הברכה את הספק, אבל אם הוא ספק הנתון במחלוקת הפוסקים יכול לאכול עוד דבר כדי לכלול בברכה את הספק. ג. אם בדיעבד אכל את הדבר המסופק וגם אכל את הדבר הודאי, יכלול את הספק בברכת הודאי ואפילו אם הספק הוא במציאות].

שו"ע סימן רט

שאלה קצט: ברך על המים בורא פרי הגפן באיזה אופן יצא ידי חובה.

תשובה: אם בשעה שאמר ה' אלוקינו מלך העולם התכוין לברך על המים שהכל, אף על פי שסיים בורא פרי הגפן יצא. וכן באופן שנתכוין בתחילה לומר הגפן וגם סיים הגפן אלא שתיקן את עצמו תוך כדי דיבור [שיעור אמירת שלום עליך רבי] מסיום הברכה ואמר שהכל נהיה בדברו, יצא ידי חובה.

כתב מרן (סימן רט סעי' א) לקח כוס של שכר או של מים ופתח ואמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם על דעת לומר שהכל וטעה ואמר בורא פרי הגפן אין מחזירין אותו מפני שבשעה שהזכיר שם ומלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוין אלא לברכה הראויה לאותו המין ויש אומרים שאם לקח כוס שכר או מים וסבור שהוא של יין ופתח ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם על דעת לומר בורא פרי הגפן ונזכר שהוא שכר או מים וסיים שהכל יצא. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: וכל שכן אם היה בידו יין וסבור שהוא מים ופתח אדעתא לומר שהכל ונזכר ובירך בורא פרי הגפן שיוצא שהרי אף אם סיים שהכל יצא (טור). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א) לקח כוס שכר ופתח על דעת לומר שהכל וסיים בורא פרי הגפן אין מחזירין אותו. זהו דעת הרמב"ם אבל רוב הפוסקים וכמעט כולם חולקים עליו והסכימו דלא אזלינן בתר דעתו כיון שבפיו הוציא ברכה שאינה ראויה לאותו המין לא יצא ומחזירין אותו, וכתבו האחרונים דכן יש להורות. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) פסק כדעת מרן: לקח בידו כוס שכר או של מים ואמר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם על דעת לומר שהכל, וטעה ואמר בורא פרי הגפן, אם לא נזכר בתוך כדי דיבור, אין מחזירין אותו, מפני שבשעה שהזכיר שם ומלכות, שהם עיקר הברכה, לא נתכוין אלא לברכה הראויה לאותו המין. ומכל מקום אם נזכר בתוך כדי דיבור, יתקן מיד ויאמר ''שהכל נהיה בדברו''. [ואם לא נזכר בתוך כדי דיבור, יש אומרים שנכון שיהרהר הברכה בלבו קודם שיטעם]. [ילקוט יוסף ברכות עמוד תקח]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א). עוד כתב מרן (סעי' ב) לקח כוס של שכר או מים ובירך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן ותוך כדי דיבור נזכר שטעה ואמר שהכל נהיה בדברו וכך היתה אמירתו ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו יצא. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ו) לקח כוס שכר או מים וסבר שהוא יין, ובירך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן, ותוך כדי דיבור נזכר שטעה ואמר שהכל נהיה בדברו, וכך היתה אמירתו: ''ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו'', יצא. ואם לא תיקן בתוך כדי דיבור, לא יצא, וצריך לחזור ולברך שהכל. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תקיג]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ב).

שאלה ר: המסתפק אם ברך מעין שלוש או שעדיין לא ברך, האם צריך לברך.

תשובה: לא צריך לברך מספק, כיון שברכת מעין שלוש היא מדרבנן. וטוב שיאכל עוד כזית ויברך ויכוין לפטור גם את אכילתו הקודמת.

כתב מרן (סימן רט סעי' ג) כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף חוץ מברכת המזון מפני שהיא של תורה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק י) הנה מהמחבר משמע שסתם כהרמב"ם וסמ"ג שסוברין דברכה מעין שלש שמברכין על שבעת המינים הוא מדרבנן אבל באמת יש הרבה ראשונים שסוברין שהוא מדאורייתא וע"כ כתבו האחרונים דמי שאכל כדי שביעה מפירות או תבשיל של שבעת המינים ונסתפק לו אם בירך אחריו יאכל עוד מאותו המין שיעור כזית ויברך אחריו ויוציא עי"ז גם הספק שלו ועיין בפמ"ג שמצדד דאם אין לו מאותו המין יקח ממין אחר שהוא משבעת המינין כגון שאכל פרי עץ יקח מיני מזונות ויכלול בהברכה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ז) כל הברכות כולן, כולל ברכות התורה, ברכות הנהנין לפניהם ולאחריהם, ברכות השבח וברכות המצוות, אם נסתפק בכולן אם בירך אם לאו, אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף. חוץ מברכת המזון מפני שהיא של תורה, וכמבואר לעיל (סימן קפד), ולכן אם אכל פירות או עוגה, ונסתפק אם בירך ברכת נפשות או על המחיה, או לא בירך, או שנסתפק אם אכל שיעור כזית בתוך כדי אכילת פרס, אם יכול לאכול עוד בתוך כדי אכילת פרס טוב שיעשה כן, ואם לאו, אין לו לברך מספק, שדעת מרן לחשוש למיעוט הראשונים הסוברים דברכת מעין שלש היא מדרבנן. [ילקוט יוסף, על הלכות ברהמ''ז וברכות עמוד תקיג]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ו) אפילו אכל ושבע מפירות חמשת המינים ונסתפק אם ברך מעין שלוש אינו חוזר ומברך וראוי ונכון שיאכל עוד מפירות שבעת המינים ויברך ברכה מעין שלוש.

שו"ע סימן רי

שאלה רא: אכל חצי זית משבעת המינים וחצי זית ממין אחר מה יברך ברכה אחרונה.

תשובה: לא יברך ברכה אחרונה כלל.

כתב מרן (סימן רי סעי' א) האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים, והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים, מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין, ולאחריו אינו מברך כלל. ויש מסתפקים לומר שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רמון שמברכין לאחריו אף על פי שאין בו כזית לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: ולא מקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא אבל אם לקח הגרעין ממנו לא מקרי בריה (הר''י פרק כיצד מברכין ובית יוסף בשם רשב''א). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א) כל האוכלין מצטרפין לכזית לברך עליהן ברכה אחרונה הראויה להן אם משבעת המינין ברכה מעין ג' אם שלא משבעת מינים לענין בנ"ר. אכל חצי זית משבעת המינין וחצי זית אחר מברך אחריהן בורא נפשות רבות. והוא הדין כשאכל חצי זית פת וחצי זית מדבר שמברכין בנ"ר מברך בנ"ר. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י סימן רח (אות ה) האוכל חצי כזית פירות שבעת המינים, וחצי כזית מפירות שלא משבעת המינים, כגון תפוח, פרי הדר, וכדומה, אינו מברך לבסוף ברכת נפשות. וגם לא ברכת על העץ ועל פרי העץ. [שו''ת יביע אומר ח''י סימן יט אות ו']. אבל האוכל חצי כזית מפירות הדר הנז', וחצי כזית מבשר ודגים, או או פרי האדמה, יברך אחריהם ברכה אחרונה בורא נפשות. והאוכל חצי כזית תאנים, וחצי כזית תמרים, או צימוקים, או רימונים, או זיתים, מברך באחרונה על העץ ועל פרי העץ. [ילקוט יוסף דיני ברכות עמוד תעט]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יא).

שאלה רב: אכל פחות מכזית ושתה פחות מרביעית האם מצטרפים לברכה אחרונה.

תשובה: אכילה ושתיה לא מצטרפים לברכה אחרונה.

כתב המ"ב (סימן רי ס"ק א) כל המשקין מצטרפין לרביעית. האוכל והשותה [דהיינו שאכל פחות מכזית ושתה פחות מרביעית] אין מצטרף אפי' לענין בנ"ר. ציר שע"ג ירק מצטרף לכזית דכל אכשורי אוכלא [משקה הבא למתק אוכל] אוכלא הוא והוא הדין בפת השרוי במשקה או ביין או ברוטב אבל אם אכל הפת עם הרוטב בלא טבול אין מצטרף אך אם היה הרוטב של המאכל מדברים שמברכין עליהן כמו על המאכל [ומבואר בסימן ר"ה] אפשר דמצטרף הרוטב להמאכל וצ"ע [ח"א]. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות ד) כתב מי שמטבל ביסקויט לתוך כוס תה או קפה, ועל ידי כך הגיע משקל הביסקויט לכ-27 גרם, ואכלו, אינו מברך ברכה אחרונה, שאין התה מצטרף לשיעור ברכה אחרונה. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תקיז]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות י) וכתב ורוטב או ציר שעל המאכל נידון כמשקה לענין זה, ואינו מצטרף למאכל לשיעור כזית לברכה אחרונה. וכן אם שרה המאכל במשקה, כגון ששורה פת או עוגה או בסקויט במשקה, אין המשקה שנספג בתוך המאכל מצטרף לשיעור כזית.

שאלה רג: כמה שיעור שתיה להתחייב בברכה אחרונה.

תשובה: יש אומרים כזית (27 סמ"ק), ויש אומרים רוב רביעית (41 סמ"ק), ויש אומרים כביצה (54 סמ"ק), ויש אומרים רביעית (81 סמ"ק). ואם שתה פחות מרביעית לא מברך ברכה אחרונה. ולצאת ידי ספק ישתה או פחות מכזית או רביעית ומעלה. ואם שתה כזית טוב להיזהר שלא ימשיך לשתות רוב רביעית, וכן אם שתה רוב רביעית טוב שלא ימשיך לשתות כביצה.

כתב מרן (סימן רי סעי' א) ויש מסתפקים עוד בברכה אחרונה של יין אם מברכין אותה על כזית, לכן טוב ליזהר שלא לשתות אלא פחות מכזית או רביעית. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יב) ובדיעבד אם שתה כזית ואין לו רביעית טוב ליזהר שלא ישתה עד רוב רביעית וכ"ש שלא ישתה כשיעור ביצה שהוא שני חלקי רביעית די"א דעל שיעורים אלו יש לברך ברכה אחרונה ועיין לעיל סימן ק"ץ סקי"ד מה שכתבנו שם. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ו) טוב ליזהר לכתחלה שלא לשתות יין או שאר משקים כשיעור כזית, אלא או שישתה שיעור רביעית כדי שיברך ברכה אחרונה, או פחות משיעור כזית. ובדיעבד אם שתה יותר מכזית, ופחות מרביעית, אינו מברך ברכה אחרונה. [ילקוט יוסף דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תקכא]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ו).

שאלה רד: הטועם אוכל לידע אם הוא טוב, עד כמה יטעם בלא ברכה.

תשובה: אם טועם משקה, יכול לטעום עד רביעית בלא ברכה. ואם טועם אוכל, טועם עד כזית יטעם בלא ברכה.

כתב מרן (סימן רי סעי' ב) הטועם את התבשיל אינו צריך לברך עד רביעית ואפילו אם הוא בולעו ויש אומרים שאם הוא בולעו טעון ברכה ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט ואז אפילו על הרבה אינו צריך ברכה. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: וספק ברכות להקל. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יג) הטועם אינו צריך לברך אע"ג שאסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה אפילו כל שהוא בין באכילה בין בשתיה, היינו כשמכוין לאכול ולשתות, אבל הכא שאין כונתו אלא לטעום לידע אם צריך מלח או תבלין א"צ ברכה לא לפניה ולא לאחריה. ואפילו אם הוא אוכל קצת מהמאכל אחר הבישול [שאין ביכלתו לתקן אז המאכל] ורק לידע אם הוא טוב, ג"כ מצדדים הא"ר והפמ"ג דגם זהו בכלל טעימה אחרי שאין כונתו לשם אכילה. עוד כתב (ס"ק יד) עד רביעית ועד בכלל אבל יתר מרביעית כיון שהוא הנאה יתירה חשיב כמו שמתכוין לאכילה. ועיין במ"א שכתב דעד רביעית דשרי היינו אפילו לטעום מהרבה קדירות ומיהו אם כונתו לאכול מעט אסור לעשות הרבה פעמים דהו"ל אכילה מעלייתא. ולענין טעימה איזה דבר אוכל לידע אם הוא טוב מצדדים האחרונים דשיעורו הוא רק עד כזית. ודע דאף שבשו"ע כתב אין צריך לברך ממילא אסור לברך דהו"ל ברכה לבטלה [אחרונים]. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ז) הטועם את התבשיל, לראות אם יש בו יתר מלח או חסר מלח, וכיוצא בזה, אפילו אם הוא בולע, עד שיעור כזית [ובמשקים עד שיעור רביעית], אין צריך לברך כלל, כיון שדעתו לטעימה, ואפילו אם הוא בולע. ואם דעתו לאכילה, מברך אפי' על כל שהוא. [שם עמ' תקכב]. עוד כתב (אות ח) הטועם את התבשיל וכוונתו גם לטעימה וגם ליהנות, יש להסתפק אם צריך לברך, ונראה יותר שצריך לברך, ומכל מקום נכון יותר לכוין בפירוש לשם הנאת אכילה, שאז יוכל לברך לכולי עלמא. [ילקוט יוסף הלכות עמ' תקכג]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יז).

שו"ע סימן ריא

שאלה רה: היו לפניו פרי ממין שבעה, ופרי חביב, על מי יברך קודם.

תשובה: כשיש בניהם מין שבעה הוא קודם, ובאופן שאין מין שבעה מקדים החביב. וכל זה שברכותיהם שוות אבל אם אין ברכותיהם שוות כגון צנון וזית איזה שירצה יקדים, ומכל מקום נכון להקדים פרי העץ לפרי האדמה, אלא אם כן פרי האדמה חביב עליו יותר, שאז נכון שיקדים החביב תחלה.

כתב מרן (סימן ריא סעי' א) היו לפניו מיני פירות הרבה אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה מקדים מין שבעה אף על פי שאינו חביב כמו המין האחר ואם אין ביניהם ממין שבעה מקדים החביב ואם אין ברכותיהם שוות אפילו יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית איזה מהם שירצה יקדים ואפילו אינו חביב ויש אומרים שגם בזה צריך להקדים החביב ונקרא חביב המין שרגיל להיות חביב עליו אפילו אם עתה חפץ במין השני. ע"כ. ובמ"ב (ס"ק ט) כתב שדעת היש אומרים שבברכות שונות צריך להקדים את החביב היא דעת רוב הפוסקים, והאחרונים כתבו שכן עיקר, ובפרט אם מברך על החביב לא עושה נגד הסתם שאיזה מהם שירצה שיקדים. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה) כתב הביאו לפניו מיני פירות שונים, מפרי העץ ומפרי האדמה, מן הדין אפשר להקדים לברך על פרי האדמה, אפילו אם אינו חביב, ואפילו אם פרי העץ הוא אחד משבעת המינים. שאין דין קדימה לשבעת המינים אלא בפירות שברכותיהן שוות. ומכל מקום נכון להקדים פרי העץ לפרי האדמה, אלא אם כן פרי האדמה חביב עליו יותר, שאז יקדים החביב תחלה. [ילקוט יוסף ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תקכז]. ע"כ. ולהלכה ברורה (אות ד) אם פרי העץ ופרי האדמה שניהם חביבים עדיף להקדים פרי העץ, אבל אם יש בפרי האדמה מעלת החביב איזה שירצה יקדים, ואפילו אם פרי העץ הוא משבעת המינים ופרי האדמה חביב, יברך על איזה מהם שירצה.

שאלה רו: היה לפניו תבשיל העשוי משיבולת שועל, וענבים או זיתים, מי קודם לברך עליו.

תשובה: התבשיל קודם כיון שברכתו בורא מיני מזונות וגם ראוי לעשות ממנו פת, אע"פ שלא עשה ממנו פת.

כתב מרן (סימן ריא סעי' ו) היה לפניו תבשיל מקמח כוסמין ושבולת שועל ושיפון וגפן ותאנה ורמון כיון דמברך על התבשיל בורא מיני מזונות ברכתו קודמת אף על גב דהנך ממין שבעה ואיהו לאו ממין שבעה, מכל מקום כיון דחשיבי דעבדי מינייהו פת ומברך עלייהו המוציא וברכת המזון, קודמת אף על גב דלא עבדינהו פת. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לה) ועתה נבוא לבאר סדר ועתה נבוא לבאר סדר המעלות בקצרה. וכל המאוחר מחבירו הוא גרוע מחבירו. המוציא [אפילו מפת של שבולת שועל ושיפון]. במ"מ על מעשה קדרה דחטים. במ"מ על מעשה קדירה דשעורים. במ"מ על מעשה קדרה דשיבולת שועל ושיפון שהוא ג"כ מין שעורים [ובמ"מ דשעורים כיון דשעורה מפורש בקרא קודם להן ואפילו לכוסמין שהוא מין חטים הוא ג"כ קודם]. בורא פרי הגפן (ובחזו"ע עמוד רעו' ביין נחשב שאין ברכותיהם שוות ואיזה שירצה יקדים. ולהלכה ברורה אות יא' ראוי להקדים לברך על היין). זיתים, תמרים, ענבים, תאנה, ורימון, בורא פרי העץ, ופרי האדמה, (לדעת מרן עץ ואדמה איזה שירצה יקדים, ונכון שיקדים החביב אפילו השני מין שבעה, ובשניהם חביבים נכון שיקדים מין שבעה, וכשאין מין שבעה נכון שיקדים העץ). שהכל. ובכל אלו אין משגיחין על החביב כלל דמי שהוא מאוחר מחבירו אפילו הוא חביב יותר כגון שהיה חביב לו השהכל אפ"ה הפה"א קודם לו, וכן בכל הנ"ל. בפה"ע ובפה"א אזלינן בתר החביב אפילו השני מין שבעה. היו שניהם חביבין אזלינן בתר מין שבעה . (ולדידן כנ"ל). ואם אחד מהן מוקדם בפסוק כגון שכוסס קליות חטה דברכתו בפה"א ואוכל זית יקדים חטה דהוא קודם בקרא (ולדעת מרן איזה שירצה יקדים). כ"כ המ"א והגר"א פליג ע"ז וכמו שכתבנו לעיל בס"ק כ"ז עי"ש. שניהם אינן מין שבעה יש להקדים פה"ע (ולדידן כנ"ל) אם שוים בחביבות הא לא"ה חביב קודם וכנ"ל. (ולדידן כנ"ל). וכן שניהם פה"א או שניהם שהכל אזלינן בתר חביב. והנה מה נקרא חביב אנן בני אשכנז נמשכין אחר הרא"ש וסייעתו שהוא המין הרגיל להיות חביב אצלו כמ"ש בס"א. (וכ"כ בהלכה ברורה אות ה'). ואם שניהם חביבים אצלו אזלינן אחר איזה שחפץ עתה כמ"ש בס"ב לרמב"ם. ברכת אכילה ושתיה אפילו ברכת שהכל קודמת לברכת הריח. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות כד) והוא הדין שברכת מזונות על כוסמין ושבולת שועל ושיפון קודמת אץ לזתים ותמרים ויין.

שו"ע סימן ריב

שאלה רז: שם בפיו חתיכת סוכר או תמר כדי להמתיק את התה שישתה אחר כך האם יברך על הסוכר או התמר.

תשובה: צריך לברך על הסוכר שהכל או על התמר העץ כיון שעדיין לא ברך על התה שהוא העיקר ולא נפטר הסוכר או התמר מברכה.

כתב מרן (סימן ריב סעי' א) כל שהוא עיקר ועמו טפילה (פירוש דבר בלתי נחשב) מברך על העיקר ופוטר את הטפילה בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה לא מבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל אלא אפילו כל אחד לבדו ואפילו פת שהוא חשוב מכל אם הוא טפל כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו מברך על הדג ופוטר את הפת כיון שהוא טפל. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: ויש אומרים אם הטפל חביב עליו מברך עליו ואחר כך מברך על העיקר (אגור בשם אור זרוע). הא דמברכין על העיקר ופוטר את הטפילה היינו שאוכלן ביחד או שאוכל העיקר תחלה אבל אם אוכל הטפל תחלה כגון שרוצה לשתות ורוצה לאכול תחלה כדי שלא ישתה אליבא ריקנא או שאוכל גרעיני גודגדניות למתק השתיה מברך על האוכל תחלה אף על פי שהוא טפל לשתיה ואינו מברך עליו רק שהכל הואיל והוא טפל לדבר אחר (תרומת הדשן סימן ל''ה). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק י) מה שכתב הרמ"א שמברך שהכל על הטפל שאוכלו לפני העיקר. רצונו לומר דכיון דעכ"פ אכילתו הוא לטפל לדבר אחר הפסיד ברכתו הראויה לו ומברך שהכל כדי שלא יהנה בלי ברכה. והנה הרמ"א סתם בזה ולא הזכיר שום חילוק דמיירי בכל גווני אבל המ"א חילק בזה ודעתו דדוקא אם שותה משקין שברכתו שהכל והיה ראוי לברך על המשקה שהכל ולפטור זה אך מפני שאוכל הטפל תחלה צריך לברך עליו לכן מברך עליו כברכת העיקר וממילא נפטר גם העיקר בברכתו אבל כשברכת העיקר הוא דבר אחר כגון ששתה יין אין מברך על המאכל שמקודם שהכל רק ברכתו הראויה לו. ולכתחלה טוב למנוע לגמרי מלאכול הטפל קודם לעיקר. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה) כתב יש אומרים שהעיקר פוטר את הטפלה בין שאוכל את הטפלה לפני העיקר ובין שאוכל את הטפלה אחר העיקר. ויש אומרים שאם אוכל את הטפל קודם העיקר מברך על הטפל שהכל. ויש אומרים שמברך על הטפל כברכתו. וכן נראה עיקר. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמוד תקל, ובמהדורת תשס''ד עמוד תשנה]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יד).

שו"ע סימן ריג

שאלה רח: כששנים רוצים לאכול פרי מה עדיף יותר שאחד יברך ויוציא חברו, או שכל אחד יברך לעצמו.

תשובה: מצד הדין אם הם יושבים עדיף שאחד יברך ויוציא חברו בברכה ראשונה משום ברוב עם הדרת מלך. אבל נהגו שכל אחד מברך לעצמו כיון שלא כולם יודעים לכוין, ובברכת המוציא נהגו שאחד מברך לכולם. ולענין ברכה אחרונה צריך כל אחד לברך לעצמו, וגם בברכת המזון אפילו כשיש זימון נכון יותר שכל אחד יברך לעצמו.

כתב מרן (סימן ריג סעי' א) על כל פירות ושאר דברים חוץ מפת ויין אם היו האוכלים שנים או יותר אחד פוטר את חבירו אפילו בלא הסיבה ומיהו ישיבה מיהא בעי דדוקא פת ויין בעי הסיבה ולדידן הוי ישיבה כמו הסיבה לדידהו ולפי זה לדידן דלית לן הסיבה אין חילוק בין פת ויין לשאר דברים דבישיבה אפילו פת ויין אחד מברך לכולם ושלא בישיבה בשאר דברים נמי כל אחד מברך לעצמו. והא דאמרינן דאחד מברך לכולם בשאר דברים חוץ מן הפת הני מילי בברכה ראשונה אבל בברכה אחרונה צריכין ליחלק וכל אחד מברך לעצמו דאין זימון לפירות. (וכתב הרמ"א בהגה: ויש אומרים דבכל הדברים חוץ מפת ויין לא מהני הסיבה והוא הדין ישיבה לדידן ולכן נהגו עכשיו בפירות שכל אחד מברך לעצמו). וכתב המ"ב (ס"ק ג) אחד פוטר את חבירו אפילו יודע כל אחד בעצמו לברך אפילו הכי אחד מברך ומוציא חבירו לכתחלה והוא שחבירו ישמע הברכה מתחלה ועד סוף ויכוין לצאת כדלקמן ס"ב והכי עדיף טפי דברוב עם הדרת מלך. עוד כתב (ס"ק ח) הני מילי בברכה ראשונה אבל בברכה אחרונה צריכים ליחלק, הטעם משום דברכה ראשונה כל אחד מרויח באותה ברכה שעי"כ מותרין לאכול וליהנות לפיכך מצטרפין לה אבל בברכה שלאחר אכילה שכבר אכלו ודעתם להפרד אין מצטרפין ואפילו ביין. עוד כתב (ס"ק יב) וכמדומה שכעת המנהג פשוט ברוב המקומות שאין מוציאין אחד את חבירו כמעט בשום דבר מאכל אף שהוא נגד הדין ואפשר משום שאין הכל בקיאין להתכוין לצאת ולהוציא וכעין זה מבואר בח"א כלל ה. ע"כ. וכ"כ בסימן ח (ס"ק יג) בדעת מרן עיי"ש. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) אין המברך מוציא אחרים בברכת הנהנין אלא אם כן יאכל וישתה עמהם, ואז יוצאים בשמיעתן שמכוונין אליו, אפילו לא יענו אמן. וכאשר מברך להוציא אחרים ידי חובתם צריכים לשבת. ולכן יש להזהיר את הצבור לשבת בעת שמיעת ברכות ההבדלה, כשהשליח צבור מבדיל ומכוין להוציא את הצבור ידי חובתם. ובברכה אחרונה על פירות, כגון ברכת נפשות או על העץ וכדומה, שאין בהם זימון, לכתחלה כל אחד יברך לעצמו, ולא יצאו ידי חובה על ידי שומע כעונה. ואם השומע אינו בקי לברך ברכה זו בעל פה, יאמר עמו מלה במלה. [ילקוט יוסף דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תקלו. ש''ע סימן ריג]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א ב). ולענין ברכה אחרונה כתב (אות ה ו) שבברכת המזון אף כשיש שם זימון כיון שיש לחוש שמא לא יכוין היטב לשמוע כל מה שאומר המברך, נכון יותר שיברך כל אחד ברכת המזון לעצמו. ובשאר ברכה אחרונה בין בברכת מעין שלוש ובין בברכת בורא נפשות צריך כל אחד לברך לעצמו ואפילו היו שלושה אנשים או יותר שאכלו ביחד.

שאלה רט: ברך אחד ברכת הנהנין להוציא חבירו ונאנס המברך ולא טעם האם יצא השומע.

תשובה: יצא השומע כיון שבשעת הברכה היה בדעת המברך לאכול.

כתב מרן (סימן ריג סעי' ב) אין המברך מוציא אחרים אלא אם כן יאכל וישתה עמהם ואז יוצאים בשמיעתן שמכוונים אליו אפילו לא יענו אמן. וכתב במ"ב (ס"ק טו) ואם אינו אוכל ושותה עמהם אף בדיעבד לא יצאו דהא ברכתו הוי לבטלה כיון שאינו אוכל בעצמו ואיך יצאו על ידו ואפילו ענו אמן על הברכה אם לא שמה שלא אכל ושתה המברך היה בשוגג או באונס כגון שנשפך הכוס אחר הברכה וכה"ג דבעת הברכה לא היה לבטלה אז יוצאין אחרים על ידו.

שאלה רי: היוצא מדין שומע כעונה שלא שמע תיבת "ברוך" מהמברך האם יצא ידי חובה.

תשובה: לכתחילה צריך לשמוע את כל הברכה מתחלה ועד סוף. ובדיעבד שלא שמע כל הברכה אם ענה אמן אינו חוזר ומברך.

כתב מרן (סימן ריג סעי' ג) אין יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה אפילו יענה אמן אלא אם כן ששמעה מתחלתה ועד סופה ונתכוין לצאת בה ידי חובתו והמברך נתכוין גם כן להוציא ידי חובתו. וכתב המ"ב (ס"ק יט) מתחלתה ועד סופה והיינו גם תיבת ברוך שבתחלתה, דלא עדיף ממברך בעצמו כשמדלג איזה תיבה מעיקר הברכה דלא יצא ידי חובתו דהוי משנה ממטבע שטבעו חכמים. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) אין יוצאים ידי חובה בשמיעת הברכה מאחר, אלא אם כן שמעו את הברכה מתחלתה ועד סופה, ונתכוונו לצאת בה ידי חובה, והמברך נתכוין גם כן להוציאם ידי חובתם. [שם עמ' תקלז]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות יד) כתב ומכל מקום כיון שלא יצא הדבר מכלל מחלוקת הפוסקים, בדיעבד אפילו לא שמע הברכה כולה מתחלתה ועד סופה, כל שענה אמן אינו חוזר ומברך.

שו"ע סימן ריד

שאלה ריא: המברך שדילג שם ה' או אלוקינו האם יצא ידי חובה.

תשובה: יצא ידי חובה.

כתב מרן (סימן ריד סעי' א) כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה ואם דילג שם או מלכות יחזור ויברך ואפילו לא דילג אלא תיבת העולם לבד צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינה מלכות. וכתב המ"ב (ס"ק ד) הזכרת שם היינו שלא אמר כלל אזכרה, אבל אם אמר אזכרה אחת כגון אדני או אלהינו יצא. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה, ואם דילג שם או מלכות יחזור ויברך. ויש אומרים שאפילו לא דילג אלא תיבת העולם לבד, צריך לחזור ולברך, דמלך לבד אינה מלכות. ויש חולקים, ולענין הלכה ספק ברכות להקל, ואינו חוזר לברך. וכן אם אמר שם אדנות, ודילג תיבת אלהינו, או שאמר תיבת אלהינו ודילג שם אדנות, יצא בדיעבד, ואינו חוזר ומברך. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תקלט]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ז).

שו"ע סימן רטו

שאלה ריב: הרואה אדם שמברך ולא שמע את הברכה ויודע על מה מברך האם יענה אמן.

תשובה: יענה אמן.

כתב מרן (סימן רטו סעי' ב) השומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות אף על פי שלא שמע כולה מתחלתה ועד סופה אף על פי שאינו חייב באותה ברכה חייב לענות אחריו אמן אבל אם היה המברך אפיקורוס או כותי או תינוק או היה גדול ושינה ממטבע הברכות אין עונין אחריו אמן. (וכתב הרמ"א בהגה: ועונין אמן אחר עובד כוכבים אם שמע כל הברכה מפיו). וכתב המ"ב (ס"ק ו) אף על פי שלא שמע כולה אלא שמע רק שמזכיר השם וסוף הברכה חייב לענות אמן אחריו ויש שפוסקים דאפילו לא שמע רק חתימת הברכה צריך לענות אמן [א"ר] ועיין בח"א שהכריח דאפילו דעה הראשונה מודה היכא שיודע על איזה ברכה הוא עונה דצריך לענות וכדלעיל בסימן קכ"ד ס"ח בהג"ה ע"ש. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) השומע אחד מישראל שמברך אחת מכל הברכות, אף על פי שלא שמע את כל הברכה מתחלתה ועד סופה, וגם אינו חייב באותה ברכה, חייב לענות אחריו אמן. אבל אם היה המברך אפיקורוס או כותי, אין עונים אחריו אמן. אפילו אם שמע את הברכה מתחלה ועד סופה אינו עונה אחריו אמן. במה דברים אמורים בנוצרי, אבל אם שמע ברכה ממוסלמי עונה אחריו אמן. וכן השומע ברכה ממחללי שבת בזמנינו, עונה אחריו אמן. אבל השומע ברכה מפי רב רפורמי, כגון בטכס נישואין, אין לענות אחריו אמן. [ילקו''י, ברכות עמוד תקמב]. עוד כתב (אות ה) הרואה את חבירו ממלמל איזו ברכה, ואינו שומע איזו ברכה מברך, אינו עונה אחריו אמן, אלא אם כן ראה את מה שאוחז בידו, ומתוך כך מבין שהוא מברך ברכה מסויימת, שאז כשרואה אותו מסיים למלמל הברכה, עונה אחריו אמן, שהרי יודע מה בירך. ועדיף יותר שיטה אוזן וישמע חלק מהברכה, להיות בטוח איזו ברכה הוא מברך. [ילקוט יוסף ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תקמג]. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ד) ואפילו אם לא שמע הברכה כלל אבל יודע איזה ברכה בירך המברך וכגון שהיה המברך אוחז בידו פרי העץ, אף בזה עונה אחריו אמן, ואין לחוש בזה משום אמן יתומה.

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה