אור ברסלב
שו"ת שאול שאל - חלק ב הלכות ברכת המזון

שו"ת שאול שאל - חלק ב

הלכות ברכת המזון

הלכות מים אחרונים

שו"ע סימן קפב

שאלה קלח: האם ברכת המזון טעונה כוס.

תשובה: אין חובה לברך ברכת המזון על הכוס, ומצוה מן המובחר לברך על כוס אם הם שלושה.

כתב (סימן קפב סעי' א) יש שאומרים שברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד, וצריך לחזור עליו, ולא יאכל אם אין לו כוס לברך עליו אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו, אפילו אם צריך לעבור זמן אכילה אחת, ולפי זה אם שנים אוכלים יחד צריך לקחת כל אחד כוס לברכת המזון; וי"א שאינה טעונה כוס אלא בשלשה; ויש אומרים שאינה טעונה כוס כלל, אפילו בשלשה. (וכתב הרמ"א בהגה: ומ"מ מצוה מן המובחר לברך על הכוס). וכתב המ"ב (ס"ק ד) שמנהג העולם להקל בזה כדעה השלישית שלא לחזר אחר כוס, אם לא כשיש לו יין או שאר משקין דהוא חמר מדינה בביתו דאז בודאי מצוה מן המובחר לכו"ע לברך על הכוס וכנ"ל, ודוקא כשהוא בזימון שלשה, אבל לענין יחיד מקילים כמה אחרונים לגמרי. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) המנהג כיום ברוב המקומות שאין מברכים ברכת המזון על כוס יין, אפילו כשאכלו שם שלשה ועושים זימון. והנוהגים לחוש למצריכים כוס בשלשה, תבא עליהם ברכה. ונכון לחוש לדברי הזוה''ק שלא לברך ברכת המזון ביחיד על הכוס, ואם בכל זאת רוצה לשתות יין, אין לו לאחוז הכוס בידו בשעת ברכת המזון, אלא יניחנו לפניו על השלחן, ואחר ברכת המזון יברך הגפן וישתה. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד רנח]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א).

שאלה קלט: באיזה אופן אפשר לברך ברכת המזון על חמר מדינה.

תשובה: במקום שרגילים לשתות במקום יין משקה אחר המשכר כגון בירה או קוניאק, נחשב אותו משקה חמר מדינה [פירוש: היין של המדינה[. ואפשר לברך עליו ברכת המזון כשאין לו יין.

כתב מרן (סימן קפב סעי' ב) כוס ברכת המזון אינו אלא של יין, ולא משאר משקים אפי' קבע סעודתו עליהם; ואם אין יין מצוי באותו מקום והשכר או שאר משקין הוו חמר מדינה, מברכין עליהם, חוץ מן המים. (וכתב הרמ"א בהגה: ומה שנוהגין במדינות אלו לברך על השכר, אין למחות דהא י"א דאינו טעון כוס כלל, ועוד דהא עיקר חמר מדינה הוא שכר וקובעין הסעודה עליו; ואע"ג דיין נמצא בעיר, מ"מ לא מיקרי מצוי לדבר זה, שהוא ביוקר ואי אפשר לקנות יין בכל סעודה לברך עליו, אמנם המצוה מן המובחר לברך על יין. ויש מדקדקין כשמברכין ביחיד על היין שלא לאחוז הכוס בידם, רק מניחין אותו על השלחן לפניהם, ונכון מנהג זה על דרך הקבלה). וכתב המ"ב (ס"ק י) חוץ מן המים, אע"פ שרוב שתייתן מים אין מברכין עליו וה"ה קווא"ס (משקה רוסי תוסס) ומי בארש"ט (מי סלק אדום) אע"פ שרוב שתיית ההמונים מהם אפ"ה לא חשיבי יותר ממים וטישביר (בירה) אפשר דיש להקל בשעת הדחק כשרוב ההמונים שותין מהם. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) כוס של ברכת המזון אינו אלא של יין ולא של שאר משקים. ואם אין יין מצוי באותו מקום, והשכר או שאר משקים הוו חמר מדינה, מברכין עליהם. [ילקוט יוסף, ח''ג הלכות ברכות עמ' רס]. ע"כ. ובסימן רצו (אות ח) כתב אין להבדיל על קפה או תה, או על מיץ הדרים וכיוצא בזה, שאינם נחשבים לחמר מדינה. וכל שכן בסודה ושאר משקאות קלים. וכל המבדיל על משקאות אלה, הרי הוא נושא שם שמים לבטלה, ואף מי שלא יכול לשתות יין בהבדלה אין לו להבדיל על קפה וכו'. וכשאין יין בעיר מבדיל על חמר מדינה, שהוא כל משקה המשכר, כגון בירה לבנה, וקונייאק. [שם עמ' תנג]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ג) כתב שבזמנינו שהיין מצוי כמעט בכל המקומות לא נהגו כלל לברך ברכת המזון על שכר ושאר חמר מדינה.

שאלה קמ: כוס יין פגום ששתה ממנו באיזה דרך אפשר לתקנו.

תשובה: כדי לתקן הכוס ישפוך מהבקבוק מעט יין או מים לתוך הכוס. [וטוב אחר ששפך מהבקבוק לכוס שיחזיר הכול לתוך הבקבוק כדי שתהיה מזיגת היין לכוס לשם ברכה]. ובדיעבד אם שפך הכוס לבקבוק ניתקן בכך.

כתב מרן (סימן קפב סעי' ד) אם היו כוסות המסובין פגומים, צריך לתת מכוס הברכה לתוכם ויש מי שאומר שא"צ. וכתב המ"ב (ס"ק כג) שצריך שיתן המברך מכוסו מעט לכל אחד קודם שישתה בעצמו שאחר ששתה נהיה היין שבכוסו פגום. עוד כתב מרן (בסעי' ה) אם החזיר יין של כוס פגום לקנקן, היין שבקנקן כשר, משום דקמא קמא בטיל. וכתב המ"ב (ס"ק כז שדווקא בדיעבד אם החזיר לבקבוק כשר, אבל לכתחילה אין לעשות כן לבטל לכתחילה. וכתב המ"א שגם אחר שתיקן היין שהוסיף על הכוס יחזור וישפכהו לקנקן ויוציאנו משם חזרה לכוס וכמו שכתב הרמ"א בסימן קפ"ג סעי' ב' שצריך למזוג הכוס לשם ברכה, ולא יקח כוס שנמזג לשם שתייה, ולכן יחזיר לקנקן וימזוג שוב. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג) צריך שהכוס לא יהיה פגום, שאם שתה ממנו פגמו. ויכולים לתקנו על ידי שיתנו לתוכו מעט מים. אבל אם שפכו ממנו לתוך היד, או לכלי אחר, לא חשיב כפגום. [ילקו''י שם עמ' רסא]. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ט) אם אין לו יין רשאי לתקנו על ידי שיוסיף עליו מעט מים, ובלבד שישאר היין טוב וחזק אחר שיוסיפו עליו מעט מים ולא יתקלקל טעמו מחמת כן.

שו"ע סימן קפד

שאלה קמא: אכל פת או פירות, או שתה יין או שאר משקין, ושכח לברך מיד, עד מתי יכול לברך ברכה אחרונה.

תשובה: כל שאכל ושבע ונעשה שוב רעב או צמא, סימן שנתעכל המזון או השתיה, ושוב לא יכול לברך. וכל זמן שהוא שבע יכול לברך, ובלבד שהוא תוך שש שעות מהאכילה. ובאופן שאכל מעט ואחר אכילתו נשאר רעב, [ואין כאן רעב אחר שביעה שיסמן על עיכול המזון]. באכילת פת כל שלא עברו שבעים ושתיים דקות מסיום האכילה יכול לברך. ואם אכל פירות או שתה משקה ולא שבע מהאכילה או רווה מהשתיה יכול לברך רק אם הוא בתוך חצי שעה מהאכילה או השתיה.

כתב מרן (סימן קפד סעי' ה) עד אימתי יכול לברך עד שיתעכל המזון שבמעיו וכמה שיעורו כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה ומשעה שהתחיל להיות רעב אף על פי שלא נתעכל עדיין לגמרי כנתעכל לגמרי דיינינן ליה וכן נמי לענין אכילת פירות ושתיית יין אם אינו רעב ולא צמא ותאב לאותם פירות יברך אם אינו יודע לשער אם נתעכלו. וכתב בהלכה ברורה (אות יג) אם הוא שבע יכול לברך ובלבד שעדיין לא עברו שש שעות משעה שאכל. וכתב במ"ב (ס"ק כ) שדוקא אם שבע מהפת או הפירות ותאב לאכול עוד הוי סימן שנתעכל המזון עי"ז, אבל אם מעיקרא לא שבע והיה תאב לאכול עוד ליכא האי סימן, לכן כל שעברו שבעים ושתים דקות מהאכילה ולא יודע אם נתעכל המזון שבמעיו לא יברך שוב. ואם יש לו עוד פת יאכל כעוד כזית פת בלא ברכת המוציא אם לא הסיח דעתו מלאכול עוד, ויברך ברכת המזון. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות טז) עד אימתי יכול לברך ברכת המזון, אם אכל ושבע יכול לברך כל זמן שעדיין הוא שבע מאכילתו. ואם אכל רק כזית, פחות מכדי שביעה, אם עבר שיעור שבעים ושתים דקות מאכילתו, אין לו לברך יותר. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמוד ש', ותשטז. שאר''י ח''ג עמ' שט]. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות יג) כתב לכתחילה יזהר תמיד לברך מיד אחר אכילתו כל שאכל אכילה מועטת. ואם לא ברך מיד יאכל עוד כזית ויברך. ואם אינו יכול לאכול עוד כזית לא יברך ברכת המזון, ואפילו אם עדין לא עברו שעה ושתים עשרה דקות מזמן אכילתו. ומכל מקום אם עבר זמן מועט ביותר יברך ברכת המזון, שמסתמא עדיין לא נתעכל המזון במעיו. ולענין אכילת פירות כתב (באות יד) שכן הדין כמו בפת וכל שאינו מתחיל להיות רעב או תאב לאכילת פירות כמו שהיה מתחלה קודם שאכל אותם פירות הרי עדיין לא נתעכל מה שאכל ומברך ברכה אחרונה, ואם לאו אינו מברך. ואם אינו יודע לשער כלל אם מתחיל להיות רעב או תאב להם, יאכל עוד כזית ויברך ברכה אחרונה, ואם אינו יכול לאכול עוד כזית, לא יברך ברכה אחרונה. ומכל מקום אם עבר זמן מועט ביותר יברך ברכה אחרונה. והוא הדין בזה לענין שתיה ויש מחמירים לענין שתיה וסוברים ששיעור עיכול בה הוא מועט ביותר ונכון לחוש לדבריהם ויזהר לברך ברכה אחרונה מיד לאחר שתייתו. ע"כ. וכ"כ במ"ב לענין שתייה בסימן ק"צ (ס"ק ח) ששיעור עיכול של שתייה איננו שיעור גדול כ"כ. ולא פירש כמה הוא. ובכה"ח (אות כט) כתב שבאכילת פירות ושתיית מים מועטת שאינו יודע לשער אם הוא רעב וצמא יש להחמיר שרק עד חצי שעה מהאכילה או השתיה יכול לברך.

שו"ע סימן קפה

שאלה קמב: האם יכול לברך ברכת המזון באנגלית או כיוצא בזה.

תשובה: יכול לברך ברכת המזון בכל לשון, ובלבד שמבין את אותה לשון שמברך בה. ואם מבין לשון הקודש מצוה מן המובחר שיברך בלשון הקודש.

כתב מרן (סימן קפה סעי' א) ברכת המזון נאמרת בכל לשון. וכתב במ"ב (ס"ק א) שאם מברך שלא בלשון הקודש צריך להבין את אותו לשון. ועכ"פ גם כשמבין מצוה מן המובחר לברך בלשון הקודש. כתב בספר החינוך: כל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויים לו כל ימיו בכבוד. והמדקדק יזהר לברך לכתחילה תוך הספר ולא בע"פ. ע"כ. וכ"כ קיצוש"ע ילקו"י (אות ב) ברכת המזון נאמרת בכל לשון שמבין, ומצוה מן המובחר לברך בלשון הקודש. [שם עמ' שז]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א) שאם מבין לשון הקודש מצוה מן המובחר שיברך בלשון הקודש.

שאלה קמג: לא השמיע את ברכת המזון לאוזנו האם יצא.

תשובה: אם ביטא בשפתיו יצא בדיעבד.

כתב מרן (סימן קפה סעי' ב) צריך שישמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו, ואם לא השמיע לאזניו יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו. וכתב המ"ב (ס"ק ב) בשם המ"א שאם היה אנוס והרהר בלבו יצא. וכתב המ"ב שאם עבר האונס אם עדיין לא נתעכל המזון יברך ברכת המזון. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג) צריך להשמיע לאזניו את ברכת המזון מה שמוציא בפיו. ובדיעבד אם לא השמיע לאזניו, יצא ידי חובה, ואין צריך לחזור ולאכול כזית ולברך, כל שהוציא בשפתיו. [ילקו''י ג' עמוד שט]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ג).

שאלה קמד: נשתכר עד שאינו יכול לדבר כראוי, האם יכול לברך ברכת המזון.

תשובה: יכול לברך ברכת המזון אפילו נשתכר עד שאינו יכול לדבר לפני מלך. ואם הוא שיכור כלוט שאינו יודע מה עושה ומדבר, וברך ברכת המזון, לא יצא ידי חובתו ויברך שוב כשיתפקח, אם עדיין שבע מאכילתו.

כתב מרן (סימן קפה סעי' ד) אפילו נשתכר כל כך עד שאינו יכול לדבר כראוי, יכול לברך ברכת המזון. עוד כתב (בסעי' ה) אם בירך והיתה צואה כנגדו או שהיה שכור (פירוש לגמרי) נסתפקו התוספות והרא''ש אם צריך לחזור ולברך. ומשום מי רגלים פשיטא שאינו חוזר לברך. ובמ"ב (ס"ק ו) הביא קושיית האחרונים דהא בסעיף הקודם כתב מרן ששיכור מברך ובסעיף זה כתב שנסתפקו בזה התו"ס והרא"ש. ומסקנתם ששיכור יכול לברך, רק לכתחילה לא יביא עצמו לידי זה. ושיכור כלוט פשוט שלא יברך, ואם ברך לא יצא וצריך לחזור ולברך. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ז) צריך להיזהר בסעודה שלא ישתה יין כל כך עד שיגיע לכלל שיכור שאינו יכול לדבר כראוי לפני המלך. ומכל מקום בדיעבד אם שתה כל כך עד שהוא שיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך, חייב לברך ברכת המזון. ואם הוא שיכור כל כך עד שהגיע לשכרותו של לוט, שאינו מבין ואינו יודע מה מדבר ועושה, דינו כשוטה שפטור מכל המצוות שבתורה, ואם קרא קריאת שמע או בירך ברכת המזון או שאר ברכות באותה שעה, אין זה כלום, ולאחר מכן כשפגה שכרותו חייב לחזור ולקרוא קריאת שמע או לברך.

שו"ע סימן קפו

שאלה קמה: אישה שמסתפקת אם ברכה ברכת המזון האם חייבת לברך.

תשובה: לא תברך ואפילו שאכלה כדי שביעה. וטוב שתשמע הברכה מאחר, או תהרהר הברכה בליבה.

כתב מרן (סימן קפו סעי' א) נשים חייבות בברכת המזון. וספק הוא אם הן חייבות מדאורייתא ומוציאות את האנשים או אם אינן חייבות אלא מדרבנן ואינן מוציאות אלא למי שאין חיובו אלא מדרבנן (ועיין לקמן סימן קצ''ט בענין זימון שלהם). וכתב המ"ב (ס"ק ג) אישה שאכלה כדי שביעה ונסתפקה אם ברכה: לדעת השער אפריים והחיי אדם והמגן גיבורים חייבת לברך, ולדעת רעק"א והברכי יוסף והפמ"ג לא תברך, דיש כאן ס"ס להקל ספק חייבת מדרבנן ואף אם את"ל מדאוריתא שמא ברכה, ואף שאין זה ס"ס המתהפך. והכריע המ"ב שמי שרוצה לברך אין למחות בידה. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות ה) אשה שאכלה ושבעה ונסתפקה אם בירכה ברכת המזון או לא, אינה צריכה לברך מספק, הואיל ויש ספק אם חיובה בברכת המזון הוא מן התורה או מדרבנן. ומכל מקום טוב שתהרהר ברכת המזון בלבה [מתוך הסידור], הואיל ולדעת הרמב''ם והסמ''ג הרהור כדיבור דמי, ואיסור ברכה לבטלה אינו אלא כשמוציא בשפתיו. ואם יכולה לשמוע ברכת המזון מאחר, שיכוין להוציאה ידי חובה, וגם היא תכוין לצאת ידי חובה, שפיר דמי. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד שכד]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ג).

שאלה קמו: באיזה אופן יכול בן קטן לברך ברכת המזון לאביו.

תשובה: אם אכל האב כדי שביעה ונתחייב בברכת המזון מהתורה אין הקטן שחיובו בברכת המזון מדין חינוך יכול להוציאו ידי חובה. אבל כשהאב לא אכל כדי שביעה וחיובו בברכת המזון מדרבנן והבן אכל כדי שביעה, ולא יודע האב לברך, יכול הקטן לברך ולהוציא את אביו ידי חובה. ואם האב והבן שניהם לא אכלו כדי שביעה כל אחד יברך לעצמו ובשעת הדחק יכול לסמוך על הסוברים שיכול הקטן להוציאו.

כתב מרן (סימן קפו סעי' ב) קטן חייב מדרבנן, כדי לחנכו. וההיא דבן מברך לאביו, כשלא אכל האב כדי שביעה, שאינו חייב אלא מדרבנן. וכתב המ"ב (ס"ק ז) ואם גם הבן לא אכל כדי שביעה דהוי אצלו תרי דרבנן, אם מוציא לאביו יש דעות בין הפוסקים ויש להחמיר. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ז) קטן שאכל כזית צריכים לחנכו לברך ברכת המזון מדרבנן, וכיון שאין חיובו אלא מדרבנן לכן לכתחלה אינו יכול להוציא ידי חובה את הגדול שאכל ושבע שחיובו בברכת המזון הוא מן התורה. אולם גדול שאכל שיעור כזית ולא שבע מאכילתו, יכול לצאת ידי חובת ברכת המזון בשמיעת הברכה מקטן. ואם הקטן אכל רק כזית, ולא שבע, והגדול אכל גם כן כזית, יש אומרים שאין הקטן יכול להוציאו ידי חובת ברכת המזון, ולכתחלה נכון לחוש לסברא זו, וכל אחד יברך לעצמו. ובשעת הדחק יכול לסמוך על המגן אברהם הסובר שבכהאי גוונא יכול הקטן להוציאו ידי חובה. [ילקוט יוסף, הלכות ברכות עמוד שכה, ועמוד תשיט. שארית יוסף ח''ג עמ' שיב]. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות ח) גם אם הקטן אכל ושבע יכול להוציא את הגדול שלא שבע רק כשאין הגדול יכול לברך שהרי אמרו חכמים תבוא מארה למי שאשתו ובניו מברכים לו. ואם גם הקטן אכל ולא שבע לכתחילה אינו מוציא את הגדול ובדיעבד שברך וכיון להוציא את הגדול אינו חוזר ומברך שסב"ל. [ואע"פ שאין חיוב על הבן כלל אלא על אביו חל החיוב לחנכו. תירץ הרב זצוק"ל בהליכות עולם חלק ג (עמוד יג) בשם תוס' ברכות טו. שכשלא אכל האב כדי שביעה וחיובו לברך רק מדרבנן החיוב בברכת המזון היא חומרא יתירא ביותר, הי לכך בקל נפטרים ממנה כדאמרינן ברכות כ. הם החמירו על עצמם עד כזית עד כביצה. עוד כתב ויש לתת קצת טעם לזה שמצד מצות חינוך שעל האב נמשך קצת מצוה על הבן שהגיע לחינוך שמשתף פעולה עם האב בקיום המצוה ומסייע לו לקיים את המצוה].

שו"ע סימן קפז

שאלה קמז: אם לא הזכיר בברכת הארץ ברית ותורה האם חוזר.

תשובה: אם לא הזכיר בברכת הארץ ברית ותורה אינו חוזר לברך ברכת המזון, שספק ברכות להקל.

כתב מרן (סימן קפז סעי' ג) אם לא הזכיר בברכת הארץ ברית ותורה אפילו אם לא חיסר אלא אחד מהם מחזירין אותו. (וכתב הרמ"א בהגה: ונשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה דנשים לאו בני ברית נינהו ועבדים לאו בני תורה נינהו). וכתב המ"ב (ס"ק ח) שחוזר לראש ברכת המזון. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות ח) כתב המברך ברכת המזון ודילג אמירת ברית ותורה, מאחר ויש אומרים שאין הזכרתם בברכת המזון לעיכובא, ואין זה אלא מדרבנן, לפיכך אינו חוזר לברך ברכת המזון, דספק ברכות להקל. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד שלב]. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ח) שאם לא אמר ברית ותורה וסיים את ברהמ"ז אינו חוזר ומברך משום סב"ל. ונכון שיטול ידיו ויברך המוציא ויאכל עוד כזית פת ויברך ברכת המזון. ואם נזכר בין ברכה שניה לשלישית יאמר שם, "ברית ותורה" וימשיך בברכה שלישית. ואם התחיל ברכה שלישית חוזר לנודה לך. ואם הוא מסופק אם אמר ברית ותורה, אינו צריך לחזור כלל. עוד כתב (אות ט) אף הנשים אומרות ברית ותורה בברכת המזון, וכן פשט המנהג בכל המקומות.

שו"ע סימן קפח

שאלה קמח: בראש חודש או בחול המועד שכח להזכיר יעלה ויבא ונזכר לפני הברכה הרביעית, כיצד ינהג.

תשובה: בראש חודש אומר שם בלי שם ומלכות ''ברוך שנתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזכרון''. ובחול המועד יאמר "ברוך שנתן מועדים טובים לעמו ישראל לששון ושמחה". אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב, אינו חוזר, מפני שאינו חייב לאכול פת .

כתב מרן (סימן קפח סעי' ז) אם טעה ולא הזכיר בה של ראש חודש בין ביום בין בלילה אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון, ואינו חותם בה, והוא שנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב. אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב, אינו חוזר, מפני שאינו חייב לאכול פת, כדי שיתחייב לברך ברכת המזון. וחול המועד דינו כראש חודש. (וכתב הרמ"א בהגה: ואפשר דמכל מקום יש לאמרו בתוך שאר הרחמן כמו שנתבאר לעיל סוף סימן קפ''ז גבי על הנסים. ואולי יש לחלק כי ביעלה ויבא יש בו הזכרת שמות ואין לאומרו לבטלה כן נראה לי וכן נוהגין). עוד כתב מרן אם חל ראש חודש בשבת והזכיר של שבת ולא הזכיר של ראש חודש ולא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב אינו חוזר. ואם שכח של שבת ונזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, כולל ראש חודש עם שבת, ואומר שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון. ואם פתח בהטוב והמטיב, חוזר לראש ברכת המזון, ומזכיר של שבת ושל ראש חודש. ויש מי שאומר, שאם שכח של שבת וראש חודש, ונזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, אומר שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון, וחותם בשל שבת, ואינו חותם בשל ראש חודש. וכתב המ"ב (ס"ק כה) שפותח בברכה בשם ומלכות. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות ט) כתב טעה ולא אמר יעלה ויבא בראשי חודשים, אינו חוזר. בין ביום ובין בלילה. ואם נזכר קודם שהתחיל בברכת הטוב והמטיב, אומר שם בלי שם ומלכות ''ברוך שנתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזכרון''. והשוכח לומר יעלה ויבא בברכת המזון בראש חודש, יכול לאומרו בהרחמן. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד שמז]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה. וכתב שלמנהג האשכנזים אומר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שנתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזכרון. ואינו חותם בה.

שאלה קמט: סעודה שלישית בערב ראש חודש שהתארכה עד למוצאי שבת, האם מזכיר מעין המאורע של שבת או של ר"ח.

תשובה: מזכיר רצה והחליצנו בלבד, ולא יאמר יעלה ויבא, שהדבר נראה כסותר עצמו אם יאמר רצה והחליצנו וגם יעלה ויבא. ולכתחילה יזהר לסיים סעודתו קודם הלילה.

כתב מרן (סימן קפח סעי' י) היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בבהמ"ז דאזלינן בתר התחלת הסעודה. והוא הדין לראש חודש ופורים וחנוכה. וכתב המ"ב (ס"ק לב) אם התפלל מעריב קודם בהמ"ז שוב אינו מזכיר של שבת בבהמ"ז דמחזי כסתרי אהדדי. עוד כתב (ס"ק לג) אם חל ר"ח במו"ש יזכיר בבהמ"ז של שבת לבד ולא של ר"ח ודוקא כשגמר סעודתו מבעוד יום אבל אם אכל פת גם בלילה ויש עליו חיוב להזכיר גם של ר"ח ושניהן אי אפשר להזכיר דהוי תרתי דסתרי דהאיך יאמר ביום השבת הזה ואח"כ יאמר ביום ר"ח הזה דהא ר"ח הוא ביום א' א"כ מוטב להזכיר של ר"ח דזה יש חיוב לכ"ע משא"כ בהזכרת שבת דיש פלוגתא בין הראשונים אם חייב להזכיר כלל כשמברך במו"ש [ ואף דאנן פסקינן כאן בש"ע דאזלינן בתר מעיקרא וחייב להזכיר של שבת במו"ש מ"מ כאן שהוא מקום הדחק מוטב שידחה הזכרת שבת מפני הזכרת ר"ח דהוא חיוב לכ"ע ]. אכן במוצ"ש לחנוכה ופורים אפילו אם גמר סעודתו בלילה אינו מזכיר של חנוכה ופורים רק של שבת לבד כיון דבלא"ה הזכרה מעין המאורע דחנוכה ופורים אינו אלא רשות כנ"ל בסימן קפ"ז ס"ד כ"כ המ"א ועוד הרבה אחרונים. וי"א דאם חל יו"ט או ר"ח במוצ"ש יזכיר רצה וגם יעלה ויבוא דאזלינן בתר התחלת הסעודה וגם בתר שעה שהוא מברך בו ולא קפדינן במה דנראה כסותרים אהדדי דברצה נתחייב משעה שהתחיל הסעודה ביום ואח"כ כשנמשך הזמן ולא בירך והגיע לילה של יו"ט או של ר"ח ניתוסף עליו חיוב לזכור מעין המאורע של שעה שהוא מברך בו. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות יט) כתב אם חל ראש חודש ביום ראשון, וסיים לאכול סעודה שלישית אחר שחשכה, מזכיר רצה והחליצנו בלבד, ולא יאמר יעלה ויבא, שהדבר נראה כסותר עצמו אם יאמר רצה והחליצנו וגם יעלה ויבא. [ילקוט יוסף, חלק ג' דיני ברכת המזון וברכות עמוד שסג]. ע"כ. וכן משמע בהלכה ברורה (אות לו) וכתב שיזהר לסיים סעודתו קודם הלילה.

שו"ע סימן קפט

שאלה קנ: השומע את חבירו מברך ברכת המזון האם צריך לענות אמן אחר כל הרחמן.

תשובה: אחר הרחמן יש לענות אמן. וכן אחר כל תחינה ובקשה אע"פ שאין בה שם.

כתב המ"ב (סימן קפט ס"ק ה) אחר הרחמן יש לענות אמן, וכן אחר כל תחנה ובקשה אע"פ שאין בה שם [כל בו ושל"ה]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ה) השומע את חבירו כשאומר "הרחמן" עונה אחריו "אמן" אחר כל בקשה.

שו"ע סימן קצ

שאלה קנא: כמה שיעור שתיית משקים להתחייב בברכה אחרונה.

תשובה: יש ספק אם שיעור ברכה אחרונה בשתיה הוא כזית או רביעית. לכן כדי להסתלק מהספק ישתה או פחות מכזית ולא יברך ברכה אחרונה, או ישתה כשיעור רביעית ויברך ברכה אחרונה. ואם שתה יותר מכזית ופחות מרביעית לא יברך ברכה אחרונה שספק ברכות להקל. ולכן מכוס ברכת המזון ישתה רביעית ויברך אחריו ברכה אחרונה.

כתב מרן (סימן קצ סעי' ג) שיעור שתיית יין להתחייב בברכה אחרונה יש ספק אם די בכזית או ברביעית, לכך יזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית כדי להסתלק מן הספק. והכא אי אפשר לשתות פחות מכזית דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית הלכך ישתה רביעית שלם. וכתב המ"ב (ס"ק יד) שלדעת הט"ז במלא לוגמיו מברך ברכה אחרונה. אבל כל האחרונים דחו דבריו וכל שלא שתה רביעית לא מברך ברכה אחרונה כדעת מרן, וגם אין הבדל אם שתה משקה משכר שמיישב דעתו בפחות מרביעית, לבין שאר המשקאות. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (סימן רז אות א) על פירות האילן, חוץ מחמשת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, וכן על פירות האדמה וירקות, וכל דבר שאין גידולו מן הארץ, אם אכל מהם שיעור כזית (כ-27 גרם) בכדי אכילת פרס, [שהוא כ-7.5 דקות], מברך עליהם ברכה אחרונה ברכת בורא נפשות רבות. וכן אם שתה רביעית בבת אחת ממים או משאר משקים, [חוץ מן היין], מברך ברכה אחרונה בורא נפשות רבות, ואם שהה מתחילת השתיה עד סוף השתיה יותר משיעור שתיית רביעית בבת אחת, אין מצטרפים לברך ברכה אחרונה. וכן אם שתה מים או שאר משקין כשיעור כזית, לא יברך ברכה אחרונה, וכיון שהדבר שנוי במחלוקת הפוסקים, לכתחלה יזהר שלא לשתות כשיעור כזית, אלא פחות מכזית, או שיעור רביעית. ואם אכל כזית מפירות העץ [שלא משבעת המינים], וכזית מפירות האדמה, או כזית מגבינה, ושתה רביעית מים, מברך לאחר כולם ברכה אחת. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תסט]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ה).

שאלה קנב: באיזה אופן יכולים המסובים לטעום מכוס ברכת המזון לפני המברך.

תשובה: אם אוחזים כל אחד כוס ברכת המזון בידיהם יכולים לטעום לפני המברך.

כתב מרן (סימן קצ סעי' א) אחר שסיים ברכת המזון מברך בורא פרי הגפן ויטעום המברך (ואם הפסיק בין הברכה לטעימה עיין לקמן סימן רע''א סעיף ט''ו) ואחר כך יטעמו האחרים. אם כולם זקוקים לכוס אחד ונותן המברך מכוסו לכוס ריקן שבידם לא יטעמו עד שיטעום הוא. אבל אם אינם זקוקים לכוסו יכולים לטעום קודם שיטעום הוא. אין צריך המברך לשפוך מכוסו לכוס המסובין אלא אם כן כוס המסובין פגום. (עיין לעיל סימן קפ''ב, וסוף סימן רע''א). וכתב המ"ב (ס"ק ד) אפילו אם כל אחד כוס ריקן לפניו והוא מערה לאחר ברכה קודם טעימתו מכוסו לכוסם ג"כ אין ראוי שיטעמו הם קודם מאחר שעכ"פ הם זקוקים כולם לכוסו. עוד כתב (ס"ק ז') שאם מתקן כוסותיהם הפגומים מכוסו לא יטעמו קודם שיטעם הוא כיון שהם זקוקים לכוסו. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ב).

שו"ע סימן קצא

שאלה קנג: האם מותר לעיין בדברי תורה בשעה שמברך ברכת המזון.

תשובה: אסור לעיין בדברי תורה בשעה שמברך ברכת המזון, שנראה כמברך על דרך מקרה.

כתב מרן (סימן קצא סעי' ג) אסור לעשות מלאכה בעודו מברך. (וכן הוא לעיל סוף סימן קפ''ג). וכתב במ"ב (ס"ק ה) אסור לעשות מלאכה מפני שנראה כמברך בדרך עראי ומקרה ואפילו תשמיש קל אסור לעשות ואצ"ל שלא יעסוק בדבר שצריך לשום לבו אליו. וכתב הט"ז שיש ליזהר שלא לעיין אפילו בד"ת בשעה שמברך בהמ"ז כי זה מורה על היות הבהמ"ז אצלו רק על צד המקרה וההזדמן. ולאו דוקא בבהמ"ז ה"ה כשעוסק בתפלה או באיזו ברכה אחרת וזה נכלל במאמר תורתנו ואם תלכו עמי קרי דהיינו שלא יהיו המצות אצלנו על צד המקרה וההזדמנות בעלמא. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ג).

שו"ע סימן קצב

שאלה קנד: כשמזמן בעשרה כיצד אומר, נברך לאלוקינו, או נברך אלוקינו.

תשובה: אומר נברך אלוקינו שאכלנו משלו.

כתב מרן (בסימן קצב סעי' א) היו המסובין ג' חייבים בזימון שאומר אחד מהם נברך שאכלנו משלו והם עונים ואומרים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו והוא חוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הזן את העולם וכו' ואם הם ד' יכול לומר ברכו שאכלנו משלו אבל יותר טוב לומר נברך שלא להוציא עצמו מן הכלל. ואם הם עשרה צריך להזכיר את ה' שאומר נברך אלהינו וכו' והם עונים ואומרים ברוך אלהינו וכו'. ואין לומר נברך לאלהינו בלמ''ד ובין שיהיו עשרה או מאה או אלף או רבוא כך הם מברכים וכל המשנה מזה הנוסח כגון שאומר נברך על המזון שאכלנו או שאומר למי שאכלנו משלו או שאומר במקום ובטובו מטובו או במקום חיינו אומר חיים הרי זה בור וכשהם עשרה כיון שמזכירים את השם יכול לומר נברך אלהינו על המזון שאכלנו משלו. וכתב המ"ב (ס"ק ו') שברכה לא אומרים בלמד כמ"ש ברכו עמים אלוקינו. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) שלשה שאכלו כאחת, חייבים בזימון. ואחד מהם אומר: ''הב לן ונבריך למלכא עילאה קדישא'', ועונים ''שמים''. ואומר המזמן: ''ברשות מלכא עילאה קדישא [ובשבת מוסיפים: וברשות שבת מלכתא], וברשות מורי ורבותי המסובים, נברך שאכלנו משלו'', והם עונים: ''ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו''. והוא חוזר ואומר, ''ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו''. ואם היו המסובין עשרה, צריך להזכיר שם ה' בזימון, ויאמר המזמן: ''נברך אלוקינו שאכלנו משלו''. ואין לומר נברך לאלהינו, ומי שאומר נברך לאלהינו יש ללמדו הנוסח הנכון לבל יוסיף לומר באות ל'. והאוכלים עונים: ''ברוך אלוקינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו''. והוא חוזר ואומר: ''ברוך אלוקינו וכו'''. [ילקוט יוסף, ברהמ''ז וברכות עמ' שסד. הליכות עולם ב' עמוד מח]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ז).

שאלה קנה: טעה המזמן בעשרה ולא הזכיר אלוקינו כיצד ינהגו.

תשובה: אם עדיין לא ענו חוזר ומזמן בשם, ואם ענו אחריו לא חוזר, אפילו שגם העונים טעו ולא אמרו ברוך אלוקינו. וכשחוזר המזמן ועונה אחר העונים, אם ענו בלא שם יענה אף הוא בלא שם, אבל אם ענו הם בשם יענה אף הוא אחריהם בשם.

כתב מרן (סימן קצב סעי' ב) אם טעה המזמן בעשרה והעונים ולא הזכירו אלהינו אין יכולים לחזור, אבל אם עדיין לא ענו אחריו יחזור ויזמן בשם. וכתב המ"ב (ס"ק י) טעו ולא הזכירו שם אינם יכולים לחזור, דבדיעבד יצאו בזימון בלא שם. ואם יכול המזמן לחזור אח"כ ולומר ברוך אלהינו וכו' או שצריך לומר ג"כ בלא שם מאחר שהעונים אמרו מתחלה בלא שם יש דעות בין האחרונים עיין בשע"ת. ולכו"ע אם הם אמרו בשם יכול גם הוא לחזור ולומר ברוך אלהינו וכו' אף דנברך אמר בלא שם. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יג) אם טעה המזמן בעשרה ולא הזכיר אלוקינו בזימון, וגם העונים לא הזכירו אלוקינו, אינם יכולים לחזור ולזמן. אבל אם עדיין לא ענו אחריו, יחזור ויזמן בשם. [ילקוט יוסף על הלכות ברכת המזון וברכות עמוד שעח]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יא) וכתב שאם המזמן וגם המסובין לא אמרו אלוקינו יענה המזמן אחריהם ברוך שאכלנו משלו בלא תיבת אלוקינו.

שו"ע סימן קצג

שאלה קנו: באיזה אופן מותר לרבים שאכלו יחד ונתחייבו בזימון בשם, להתחלק לחבורות של שלושה אנשים ולזמן בלא הזכרת השם.

תשובה: כשנמצאים במסיבה ואינם יכולים לשמוע את הזימון מהמברך, ואם יתחלקו לעשרה ירגיש בעל הבית ויקפיד עליהם במה שעושים חבורות לעצמם, רשאים להחלק ולזמן בשלושה. וכן אם צריכים לצאת לדבר מצוה שהיא מהתורה יכולים לזמן בשלושה ולצאת. וכל זה בסיימו את סעודתם, אבל אם לא סיימו המסובים את סעודתם, והוא רוצה ללכת לדבר מצוה אפילו מדרבנן, או ממהר ללכת לדרכו לצורך דבר נחוץ ביותר, או מחמת הפסד ממון. יכול לצאת בלא זימון, ואפילו שמחמת כן תתבטל מצות זימון מהנשארים.

כתב מרן (סימן קצג סעי' א) שנים שאכלו אף על פי שבברכת המוציא פוטר אחד את חבירו מצוה ליחלק שיברך כל אחד ברכת המזון לעצמו במה דברים אמורים כשהיו שניהם יודעין לברך ברכת המזון אבל אם אחד יודע והשני אינו יודע מברך היודע ויוצא השני. אם מבין לשון הקודש אלא שאינו יודע לברך וצריך לכוין מלה במלה לכל מה שיאמר. אבל אם אינו מבין אינו יוצא בשמיעה אבל ג' שאכלו אינם רשאים ליחלק ושנים שאכלו מצוה שיחזרו אחר שלישי שיצטרף עמהם לזימון וכן ארבעה או חמשה אסור להם ליחלק שכלם נתחייבו בזימון ששה נחלקים כיון שישאר זימון לכל חבורה עד עשרה ואז אין נחלקים עד שיהיו עשרים כיון שנתחייבו בהזכרת השם. ומצוה לחזור אחר עשרה. ומיהו אם היו רבים מסובים יחד ואינם יכולים לשמוע ברכת הזימון מפי המברך ואינם רשאים ליחלק לחבורות של עשרה מפני שיצטרכו לברך בקול רם וישמע בעל הבית ויקפיד עליהם יכולים ליחלק לחבורות של ג' ג' ולברך בנחת כדי שלא ישמע בעל הבית וזה טוב להם ממה שלא יצאו ידי חובת ברכת זימון שהרי אינם יכולים לשמוע מפי המברך. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ח) באופן שהם רבים ואי אפשר שישמעו כולם הזימון, וגם אי אפשר להם להתחלק לקבוצות של עשרה עשרה מחמת שיצטרכו לזמן בקול רם ויקפיד עליהם בעל הבית, רשאים להתחלק לקבוצות של שלושה שלושה ולזמן בלא הזכרת שם השם, מפני שעדיף שיזמנו בלא הזכרת שם השם ממה שיברכו ברכת המזון בלא זימון כלל. עוד כתב (אות ט) מי שאכל עם אחרים, וקשה לו להמתין עד שיזמנו המסובים, וכגון שנמצא בסעודה גדולה ומאריכים שם הרבה, ועדיין לא גמרו המסובים סעודתם, והוא ממהר ללכת לדרכו לצורך דבר נחוץ ביותר, או מחמת הפסד ממון, רשאי לעשות כן, אפילו אם מחמת יציאתו תתבטל גם מן הנשארים מצות זימון בשלושה או בעשרה. ומכל מקום אין להקל בזה אלא כששאר המסובים עדיין לא גמרו סעודתם, אבל אם גמרו סעודתם, אלא שאינם רוצים לברך מיד, אינו רשאי לצאת עד שיזמנו. ולדעת כמה פוסקים אם מכוין בדעתו מתחלה שאינו קובע סעודתו עמהם לברך ולזמן ביחד, יש להקל בכל ענין. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (סימן ר סעי' ד) והוא הדין באותם המשתתפים בסעודות גדולות, כגון חתונות וכדומה, ואין להם אפשרות להמתין עד לסיום הסעודה ולזימון, ויש להם צורך גדול לילך קודם הזימון, אם אפשר שיזמנו בקבוצה של עשרה, עדיף יותר, ואם אי אפשר, בשעה שבאים לאכול יכוונו שאינם רוצים לקבוע ולהצטרף עמהם לזימון, ויתחילו לאכול איזה רגעים אחריהם, ואז הם רשאים לברך לעצמם ולילך קודם הזימון. אבל שלא במקום צורך גדול, ראוי לכל אחד לחייב עצמו בזימון ובפרט אם יש עשרה. [ונכון להנהיג בחתונות וכדומה, לברך מיד אחר הסעודה, ויניחו הריקודים לאחר מכן, ויש בזה תועלת מרובה]. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד שצג]. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק טז) והוא הדין אם צריכין ללכת לדבר מצוה ואין להם שהות להמתין, שתתבטל המצוה, שרשאין לחלק לג' ג' כ"כ המ"א. ובח"א מגמגם בזה ופוסק דעכ"פ כשלא נשארו עשרה בלעדם בודאי אסור לצאת אפילו לדבר מצוה. ומ"מ אם הוא מצוה דאורייתא אפשר דיש להקל בכל גווני. ועיין בפמ"ג. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות י) כתב על זה, אם עדיין לא סיימו המסובים לאכול, יש להקל לצורך מצוה בכל ענין. והוא הדין כשהיו שם שלושה והוצרך אחד מהם לצאת לדבר מצוה, ומחמת כן תתבטל מצות זימון מן הנשארים.

שאלה קנז: מתי נחשבת הצטרפות אכילת שלושה אנשים לאכילה ביחד כדי שיתחייבו בזימון.

תשובה: כל שהתחילו אכילתם יחד או סיימו אכילתם ביחד ואוכלים על שולחן אחד, או מפה אחת, אפילו כל אחד אוכל מככרו מתחייבים בזימון. וכן השמש שמגיש לפניהם את האוכל מצטרף אפילו שלא ישב עמהם ליד השולחן. אבל אם לא התחילו יחד וגם לא סיימו יחד אינם חייבים בזימון. [ושלושה שאכלו יחד בחצר אחת אפילו כל אחד אכל מככרו ועל שולחנו מצטרפים לזימון בשלושה אבל לא בעשרה אלא אם כן אמרו מתחלה שדעתם להצטרף].

כתב מרן (סימן קצג סעי' ב) אפילו לא הוקבעו מתחלה כולם לאכול יחד אלא שהשנים קבעו ואחר כך בא השלישי וקבע עמהם או שאחד קבע תחלה ואחר כך קבעו השנים עמו אינם רשאים ליחלק כיון שהם קבועים יחד בגמר האכילה ומכל מקום אם יאכל עמהם בלא קבע רשאים ליחלק אלא אם כן הוא שמש. וכתב המ"ב (ס"ק יח) שקביעות נקרא כשיושבים ואוכלים על שלחן אחד או במפה אחת אפילו כל אחד אוכל מככרו וכמבואר לעיל בסימן קס"ז סי"א. ועיין לעיל שם בסי"א בביאור הגר"א דדעתו שם דבעה"ב עם בני ביתו שישבו לאכול הוי קביעות ומצטרפי אפילו בלא שלחן אחד. ע"כ. (ולדעת מרן שם גם בעל בית עם בני ביתו צריך שולחן אחד). וכ"כ בהלכה ברורה (אות יא) שצריך קביעות סעודה על שולחן אחד ושהשמש המגיש לפניהם את האוכל מצטרף עמהם אפילו לא אכל עמהם בקביעות על שולחן אחד. עוד כתב כללו של דבר כל שהתחילו אכילתם יחד או סיימו אכילתם ביחד חייבים בזימון, אבל אם גם התחילו סעודתם בזה אחר זה וגם סיימו סעודתם בזה אחר זה אינם חייבים בזימון. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות יב) שלשה שאכלו בחצר כל אחד על שולחנו, מצטרפים לזימון, אפילו לא ישבו מתחלה על דעת להצטרף יחדיו. ולכן בעלי בתים האוכלים מידי ערב בחצר או על הגג, כל אחד על שולחנו, מצטרפים לזמן. ואם אמרו מתחלה שדעתם להצטרף לזימון, מצטרפים יחד לזמן אף בעשרה. אך אם לא אמרו כן יזמנו בלי הזכרת ה'. ואם התנו ביניהם מתחלה בפעם הראשונה שבכל פעם שנכנסים לאכול דעתם להצטרף יחדיו לזימון, מצטרפים לזימון, ואינם צריכים לומר בכל סעודה שמצטרפים. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד שעז]. ע"כ. [וכ"כ בהליכות עולם ח"ב פרשת קורח אות ג כמו שכתב הילקו"י ששלושה מצטרפים אפילו בלא שולחן אחד. וגם בהלכה ברורה סימן קצה אות ד כתב שמצטרפים בלא שולחן אחד. ומה שהצרכנו כאן שולחן אחד כדי שיהיו קבועים יחד, צ"ל שזה באופן שלא סעדו מתחילה ועד סוף יחד, ובא אחד אחרי שהתחילו חבריו לאכול, לכן צריכים לשבת על שולחן אחד כדי שיצטרף. אבל אם שלושתם סעדו יחד מתחילה ועד סוף לא צריך שישבו על שולחן אחד. ואף שהמ"ב (ס"ק כא) כתב להדיא שאפילו התחילו לאכול בשלושה מתחילה ועד סוף אם לא אכלו בדרך קבע בישיבה על שולחן אחד לא מצטרפים. עכ"פ לדידן שהמזמן לא מוציא את השומעים בברכת המזון מצטרפים לזמן בשלושה אפילו שלא ישבו על שולחן אחד באופן שהתחילו וסיימו יחד].

שאלה קנח: שלושה או עשרה שאכלו תוך כדי נסיעה באוטובוס, כיצד ינהגו לענין זימון.

תשובה: אם דיברו ביניהם לאכול, וגם אכלו יחד, חייבים לזמן. וגם אם הם עשרה יזמנו בשם.

כתב מרן (סימן קצג סעי' ג) אם היו רוכבים, ואמרו: נאכל, אף ע"פ שכל אחד אוכל מככרו ולא ירדו מהבהמות, מצטרפין כיון שעמדו במקום אחד. אבל אם היו הולכים ואוכלים, לא. ואם היו אוכלים בשדה מפוזרים ומפורדים, אע"פ שאוכלים כולם בשעה אחת ומככר אחד, כיון שלא קבעו מקום לאכול אינם מצטרפין. וכתב המ"ב (ס"ק כו) בשם המ"א שמסתפק אם היושבים בעגלה שאמרו נאכל מצטרפים לזימון, דהא קימ"ל בעלמא שרכוב כמהלך דמי, או שעכ"פ בעגלה יש יותר קביעות מאשר רוכבים ע"ג בהמה, והחיי האדם הכריע שכל שיש ספק אם נתחייבו בזימון, אם הם שלשה יזמנו, ואם הם עשרה לא יזמנו מחשש שם השם לבטלה. וכתב המ"ב שאם יש ספק לעשרה יזמנו בלא שם, ויוצאים בזה בדיעבד. ובאופן שנוסעים באוניה הביא המ"ב בסימן קסז' שלכ"ע פשוט שמצטרפים. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יד) היו יושבים בעגלה, והיתה העגלה נוסעת, ואמרו נאכל ואוכלים ביחד, אם היו שלשה יש להחמיר שיזמנו. ואם היו עשרה יזמנו בלא הזכרת שם ה'. אבל אם היו יושבים בכלי רכב כגון ברכבת או באוטובוס, והיה הרכב נוסע, וכן אם היו טסים יחד במטוס, או שהיו יושבים בספינה והיתה הספינה נוסעת, ואמרו בואו נאכל ואוכלים ביחד, מצטרפים לזימון בין בשלשה ובין בעשרה ואפילו לכתחילה.

שאלה קנט: כיצד יתכן ששלושה שלא אכלו ביחד כלל, וחייבים בזימון.

תשובה: באופן שבאו שלשה אנשים כל אחד מחבורה אחרת שהתחיבה בזימון, ועדיין לא זימנו אותם חבורות, חייבים השלשה בזימון אף על פי שלא אכלו יחד.

כתב מרן (סימן קצג סעי' ה) ג' שבאו מג' חבורות של שלשה שלשה בני אדם ונתחברו אלו השלשה אם זימנו עליהם במקומם כגון שהפסיקו כל אחד לשנים עד שאמרו הזן שוב אינם יכולים לזמן אפילו אכלו אחר כך יחד וגמרו סעודתן ואם לא זימנו עליהם במקומם חייבים לזמן ואינם רשאים ליחלק ואפילו לא אכלו אלו הג' ביחד משנתחברו. וכתב המ"ב (ס"ק לא) אינם רשאים ליחלק כיון שנועדו עתה יחדו וכל אחד בא מחבורה שכבר נתחייב שם בזימון. ואף דנתבאר בס"ו בהג"ה דאסור ליפרד מחבורה של ג' שעי"ז מפסיד הזימון שלהם וא"כ היה לכל אחד ואחד לחזור לחבורה שלו י"ל דמיירי הכא שנתפרדה חבורתם הראשונה א"נ לפי מה דמבואר לקמן בסי' רי"ש בא"ר וש"א דבמקום שיש אונס או הפסד ממון מותר לאחד לגמור סעודתו מקודם שגמרו השנים ולברך בפני עצמו מיירי הכא ג"כ בכה"ג שהיו אלו השלשה מוכרחין למהר ולגמור סעודתן מקודם ולכן אם נזדמנו אלו השלשה ביחד יזמנו בפני עצמן. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יד) שלשה שבאו מג' חבורות של שלשה שלשה בני אדם, ונתחברו אלו השלשה, אם זימנו עליהם במקומם, כגון שהפסיקו כל אחד לשנים, אינם יכולים לזמן, אפילו אכלו אחר כך יחד, וגמרו סעודתן. ואם לא זימנו עליהם במקומם, חייבים לזמן, ואינם רשאים ליחלק. [אלא אם כן כיוונו מראש שלא להצטרף יחד לזימון, כמבואר להלן]. ואפילו לא אכלו השלשה ביחד שנתחברו. וכל זה כשעזבו את מקומם הראשון בשוגג, שבזה יכולים לברך במקום השני, [או שהוא מפינה לפינה, ורואים את מקומם הראשון]. [ילקוט יוסף דיני ברהמ''ז וברכות עמוד שעט]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כ).

שו"ע סימן קצד

שאלה קס: שלושה שאכלו כאחד, והלך אחד מהם וענה לזימון בחבורה אחרת, האם יכולים השנים הנותרים לצרף אותו אליהם לזימון.

תשובה: לא יכול להצטרף שפרח ממנו חובת זימון, אלא אם כן יאכל שוב עמהם.

כתב מרן (סימן קצד סעי' א) שלשה שאכלו כאחד ושכחו וברך כל אחד לעצמו בטל מהם הזימון ואין יכולים לחזור ולזמן למפרע. וכן אם ברכו שנים מהם. אבל אם שכח אחד מהם ובירך השנים יכולים לזמן עם השלישי אף על פי שכבר ברך יכול לומר ברוך שאכלנו משלו והם יוצאים ידי חובת זימון, והוא אינו יוצא ידי זימון שאין זימון למפרע. (וכתב הרמ"א בהגה, ואם האחד זימן עם אחרים אף שנים הנשארים אינן יכולים לזמן). וכתב המ"ב (ס"ק ד) אם זימן אחד עם האחרים אינן יכולין לזמן עימו מפני שכבר יצא ידי חובת זימון. מיהו אם נזדמן להם אחד מן השוק יכולין לזמן עליו כשיטעום עמהם דחיוב זימון שלהם לא נפקע בשביל אותו שזימן. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ו) וכתב שאם חזר אותו אחד שפירש ואכל שוב עם חבורתו הראשונה מצטרף עמהם לזימון.

שו"ע סימן קצה

שאלה קסא: שתי חבורות שאכלו בשני חדרים האם מצטרפות לזימון.

תשובה: אם נכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד, ומקצתן רואים אלו את אלו, או שיש שמש אחד לשתיהן, מצטרפות לזימון.

כתב מרן (סימן קצה סעי' א) שתי חבורות שאוכלות בבית אחד, או בשני בתים אם מקצתן רואים אלו את אלו מצטרפות לזימון ואם לאו אינם מצטרפות. ואם יש שמש אחד לשתיהן הוא מצרפן. וכגון שנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד. ויש מי שאומר שאם רשות הרבים מפסקת בין שני הבתים, אינם מצטרפין בשום ענין. וכתב המ"ב (ס"ק ו) מסתימת המחבר משמע דאפילו בית אחד ורואין זה את זה ג"כ לא מצטרפי שתי החבורות יחד אא"כ כשנכנסו מתחלה ע"ד זה, אבל הרבה אחרונים כתבו דבבית אחד לא בעינן כלל שיכנסו מתחלה ע"ד זה, ובכל שרואין זה את זה בלחוד, או אפילו באין רואין זה את זה ויש שמש בין שתי החבורות סגי לענין צירוף. וכן דעת הגר"א בבאורו ובאדרת אליהו ע"ש. ע"כ. וכ"כ להקל בחדר אחד בקיצוש"ע ילקו"י (אות יב) שלשה שאכלו בחצר כל אחד על שולחנו, מצטרפים לזימון, אפילו לא ישבו מתחלה על דעת להצטרף יחדיו. ולכן בעלי בתים האוכלים מידי ערב בחצר או על הגג, כל אחד על שולחנו, מצטרפים לזמן. ואם אמרו מתחלה שדעתם להצטרף לזימון, מצטרפים יחד לזמן אף בעשרה. אך אם לא אמרו כן יזמנו בלי הזכרת ה'. ואם התנו ביניהם מתחלה בפעם הראשונה שבכל פעם שנכנסים לאכול דעתם להצטרף יחדיו לזימון, מצטרפים לזימון, ואינם צריכים לומר בכל סעודה שמצטרפים. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד שעז]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ד) וכתב שגם בשלושה נכון שיתנו דעתם כשנכנסים לאכול על דעת שיצטרפו לזימון בסוף סעודתם.

שו"ע סימן קצו

שאלה קסב: אכל דבר איסור שהוא מדרבנן האם מברך עליו תחילה וסוף, והאם מזמנים עליו.

תשובה: אכל דבר איסור אפילו הוא מדרבנן, בין במזיד ובין בשוגג, לא מברך עליו תחילה וסוף, ואין מזמנים עליו.

כתב מרן (סימן קצו סעי' א) אכל דבר איסור אף על פי שאינו אסור אלא מדרבנן אין מזמנין עליו ואין מברכין עליו לא בתחלה ולא בסוף. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) אכל דבר איסור, אף על פי שאינו אסור אלא מדרבנן, אין מזמנין עליו, ואין מברכין עליו לא בתחלה ולא בסוף. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד שעט]. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ד) ואפילו אם אכל כדי שביעה. ואם אכל בשוגג ונזכר אחר אכילתו דעת הט"ז ועוד כמה אחרונים דבזה יוכל לברך בסוף [והיינו אפילו לא אכל כדי שביעה] דבזה לא שייך נאוץ, אלא דלענין זימון אפילו בשוגג אין לזמן ע"ז דאכילת איסור לא חשיבא קביעות. אם גנב או גזל חטים וטחנן ואפאן י"א שאע"פ שקנאן בשינוי והרי הם שלו אלא שחייב לשלם לו דמים עבורם מ"מ אסור לברך ע"ז בין ברכה ראשונה ובין בהמ"ז דלענין ברכה דאית בה הזכרת השם חמיר טפי ותמיד הוא בכלל נאוץ וי"א דהואיל וקנה יכול לברך ודעת המ"א דלענין בהמ"ז אם אכל כדי שביעה יש להורות בזה שיברך בהמ"ז דהוא דאורייתא ויש להחמיר ולברך. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות ג) כתב ואפילו טעה ואכל בשוגג דבר האסור באכילה אינו מברך אחריו כלל, ואפילו אכל ושבע. ע"כ. וכן לענין גזל חיטים וטחנן ועשאם פת כתב (באות ד) שאינו מברך ברכת המזון. ונכון שיאכל עוד כזית מפת המותרת ויברך עליה ויפטור את מה שאכל קודם לכן.

שאלה קסג: אנסוהו לאכול דבר איסור, או אוכל דבר איסור במקום חולי שיש בו סכנה האם מברך.

תשובה: אם אנסוהו לאכול דבר איסור לא יברך. וגם במקום חולי שיש בו סכנה לא יברך משום סב"ל, ואם יכול יאכל עוד כזית פת ויברך ברכת המזון.

כתב מרן (סימן קצו סעי' א) אם אכל דבר איסור במקום סכנה מברכים עליו (ועיין לקמן סימן ר''ד). וכתב המ"ב (ס"ק ה) כיון שהיא סכנה, אוכל היתר, ואדרבא עושה מצוה להציל נפשו כמ"ש וחי בהם. ע"כ. אולם בחזו"ע ברכות (עמוד קנט) כתב שהאוכל דבר איסור במקום סכנה לא יברך דסב"ל. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) חולה שאוכל דבר איסור בהוראת רופא, יש ליזהר לכתחלה שלא יאכל עם עוד שנים אחרים, כדי שלא יתחייבו בזימון. ואם אכל אצל אחרים, אין לזמן עליו, וגם אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף, דספק ברכות להקל. [ילקו''י ברכות עמוד שפ]. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות ז) כתב שאם יכול לאכול מאכל אחר ויפטור את אותו מאכל מברכה ראשונה וברכה אחרונה נכון שיעשה כן, ואם אינו יכול מברך על אותו מאכל תחלה וסוף. ע"כ. עוד כתב המ"ב (ס"ק ו) שכתב הרמ"א בסימן ר"ד שאם אנסהו לא מברך, אע"פ שהיה חייב לאכול מפני הסכנה, שהרי לא אוכל מרצון. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ט) וכתב שנכון שיחזור ויאכל פת ויברך ברכת המזון ובפרט כשאכל פת ושבע.

שאלה קסד: היו שנים אוכלים בשר ואחד אוכל חלב האם מצטרפים לזימון.

תשובה: מצטרפים לזימון כיון שהאוכל חלב יכול לאכול בשר על ידי קינוח ידיו והדחת פיו. ועדיף שיזמן אותו שאכל חלב, כיון שהוא הגורם לזימון, אלא אם כן מי שאכל בשר הוא תלמיד חכם או כהן.

כתב מרן (סימן קצו סעי' ג) שלשה שאכלו כאחד, אחד נזהר מפת עובד כוכבים, ואחד אינו נזהר, או אחד מהן כהן ואוכל חלות. אף על פי שאותו שנזהר אינו יכול לאכול עם אותו שאינו נזהר, ולא ישראל עם הכהן, כיון שאותו שאינו נזהר יכול לאכול עם הנזהר והכהן עם הישראל מצטרפין. אבל אם היו כהנים וזר אוכלים כאחד והכהנים אוכלים חלה ונזהרים מפת של עובד כוכבים והזר אוכל פת של עובד כוכבים, אינם מצטרפין. והוא הדין לשלשה שמודרים זה מזה שאינם מצטרפים לזימון. (וכתב הרמ"א בהגה: ודוקא כשכל אחד אוכל מככרו, אבל אם אוכלים מככר בעל הבית, מצטרפין דהא אוכלים מככר אחד). וכתב המ"ב (ס"ק ט) שלשה שמודרים, בין שכל אחד מהם מודר מחבירו, בין שאחד מודר מהשנים והשנים ממנו. דעכ"פ אותו האחד אינו יכול לאכול משלהם והם משלו לכך אינם מצטרפין. אבל כששנים מודרים מאחד והוא אינו מודר מהם, ודאי מצטרפין כיון שהאחד יכול לאכול עמהם. כתבו הפוסקים דה"ה כשאחד אוכל חלב או גבינה והשנים בשר מצטרפין שהאוכל גבינה הרי יכול לאכול מלחמם, אף על פי שהוא מלוכלך בבשר אם יקנח פיו וידיחנו. [והמנהג שהאוכל גבינה הוא המברך ברכת הזימון ולא להיפוך שהוא הגורם להזימון] אבל אם אוכל גבינה קשה אינן מצטרפין שהמנהג עכשיו שלא לאכול בשר אחר גבינה קשה ע"י קינוח והדחה. וכן מר"ח עד ט"ב שאין אוכלים בשר רק בסעודת מצוה ויש שנזהרין גם בזה ואוכלין רק מאכלי חלב כמו שכתב בסימן תקנ"א אותן שנזהרין מבשר ואוכלין חלב אין מצטרפין עם אוכלי בשר דהרי אין יכולין לאכול זה עם זה אלא אם כן אכלו כזית פת קודם שאוכלי בשר התחילו לאכול בשר בלחמם שאז עדיין היו יכולין לאכול ביחד או שאחד מבני הסעודה אכל כזית לחם אחר שאינו מלוכלך לא בבשר ולא בחלב שזה מצרף את כולם שהרי כולם יכולים לאכול מלחמו. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יא). עוד כתב (אות יב) שעדיף שיזמן אותו שאכל חלב, אלא אם כן מי שאכל בשר הוא תלמיד חכם או כהן.

שו"ע סימן קצז

שאלה קסה: אכל כזית ירק האם מצטרף לשניים, או לתשעה שאכלו פת, ומה הדין בשתיה.

תשובה: לכתחילה שניים לא יצרפו אליהם שלישי שיאכל כזית ירק כדי לזמן איתו, ואם אינו רוצה לאכול כזית פת או לכל הפחות כזית עוגה, רשאים לתת לו ירק ויצטרף עמהם לזימון. ולזימון בעשרה אפשר לתת לו לכתחילה שיאכל ירק כדי להצטרף עמהם, ואפילו שלושה שאכלו ירק מצטרפים לזימון בעשרה. ושתיית יין או מיץ פירות סחוט דינה כאכילת ירק, חוץ ממים או משקה קל העשוי ממים.

כתב מרן (סימן קצז סעי' ב) תשעה שאכלו דגן ואחד אכל כזית ירק מצטרפין להזכיר השם, ואפילו לא טיבל עמהם אלא בציר או לא שתה עמהם אלא כוס אחד שיש בו רביעית מכל משקה חוץ מן המים מצטרף עמהם. והוא שיהיה המברך אחד מאוכלי הפת. ואפילו שבעה אכלו דגן וג' ירק מצטרפין אבל ששה לא דרובא דמינכר בעינן. עוד כתב מרן (סעי' ג) המצטרף צריך לברך ברכה אחרונה על מה שאכל ואינו נפטר בברכת המזון של אלו במה דברים אמורים דסגי בכל מאכל להצטרף לעשרה אבל לג' אינו מצטרף עד שיאכל כזית פת ויש אומרים דבכזית דגן מהני אפילו אינו פת ויש אומרים דבירק ובכל מאכל מהני הלכך שנים שאכלו ובא שלישי אם יכולים להזקיקו שיאכל כזית פת מוטב ואם אינו רוצה לא יתנו לו לשתות ולא מאכל אחר ואם אירע שנתנו לו לשתות או מאכל אחר יזמנו עמו אף על פי שאינו רוצה לאכול פת. ע"כ. והטעם שמקילים יותר בצירוף לעשרה יותר מצירוף לשלושה כתב המ"ב (ס"ק יז) שבעשרה בלעדי המצטרף יש חיוב זימון מן האוכלים פת ולא בעינן ליה אלא להזכרת השם. עוד כתב המ"ב (ס"ק כב) שלצירוף לשלושה עכשיו נוהגים שאם לא רצה לאכול פת נותנים לו לכתחלה לשתות או לאכול איזה דבר וכדעה האחרונה [אחרונים]. וכ"כ בהליכות עולם ח"ב (עמוד נה) שנים שאכלו פת רשאים לתת לשלישי כזית פירות או ירקות ויצטרף עמהם לזימון. מהטעם שהיום נוהגים שכל אחד מברך ברכת המזון לעצמו. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה) תשעה שאכלו דגן, ואחד אכל ירק, מצטרפין לזימון להזכיר השם. ואפילו שבעה שאכלו דגן, ושלשה אכלו ירק, מצטרפין. אבל ששה לא, דבעינן רובא דמינכר. [ילקוט יוסף על הלכות ברכת המזון וברכות עמ' שפג]. עוד כתב (אות ו) אין מזמנין על מי שאכל פחות מכזית פת. ויש אומרים שאם השלישי אכל כזית דגן אפילו אינו פת מצטרף לזימון. ויש אומרים שבירק ובכל מאכל מהני. הילכך שנים שאכלו ובא שלישי, אם יכולים להזקיקו שיאכל כזית פת, מצוה שיעשו כן, כדי שיצטרף עמהם לזימון. ואם אינו רוצה לאכול פת, ומוכן להצטרף עמהם לזימון, רשאים ליתן לו לאכול פירות או ירקות שיעור כזית, או כוס יין, ויצטרף עמהם לזימון. [ילקוט יוסף, ברכות עמוד שפג. ירחון קול תורה חשון תשס''ד עמוד ע']. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ז) וכתב אם שתו השלושה רביעית משקה חשוב, כגון מי סחיטת פירות או חלב וכיוצא בזה, אבל אם שתו לימונדה או קולה תה או קפה אינם מצטרפים לזימון. עוד כתב (ס"ק י) שאם אחד מאוכלי הירק ברך ברכה אחרונה אינו מצטרף לזימון.

שו"ע סימן קצח

שאלה קסו: מי שלא אכל כלל ושמע זימון של שלושה או עשרה מה עונה אחר המברך ואחר העונים.

תשובה: אם הם שלושה עונה, ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד. ובעשרה עונה, ברוך אלוקינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד. ואם לא שמע את המזמן ונכנס בשעה ששמע את העונים לזימון שאומרים ברוך שאכלנו משלו וכו' עונה אחריהם אמן.

כתב מרן (סימן קצח סעי' א) שלשה שאכלו והם מברכין ונכנס אחד שלא אכל אם נכנס כשאומר המברך נברך שאכלנו משלו עונה אחריו ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד ואם נכנס כשאחרים עונים ברוך שאכלנו משלו עונה אחריהם אמן. ואם הם עשרה אומר ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד והוא הדין אם היה שם כשגמרו מלאכול ולא אכל עמהם כך הוא עונה אחר המברך ואחר העונים. וכתב המ"ב (ס"ק ד) שצריך לענות אמן אחרי העונים כדין כל ברכה שעונים אחריה אמן. וצריך לענות עוד אמן על חזרת המזמן 'ברוך שאכלנו' ככול הברכות שאדם שומע מפי אחד וענה אמן, וחזר ושמע אותה הברכה מפי השני. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י שלשה שאכלו והם מזמנין, ונכנס לשם אחד שלא אכל, אם נכנס כשאומר המזמן ''נברך שאכלנו משלו'' עונה אחריו ''ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד''. [וסימן לדבר: בוש''ת ל''ו]. ואם נכנס כשאחרים עונים ''ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו'' עונה אחריהם אמן. ואם הם עשרה, אומר ברוך אלוקינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד. והוא הדין גם כשהיה עמהם בעת שאכלו, ולא אכל עמהם, שעונה עמהם כנזכר. [ואם אכל אורז או מיני תבשיל וכדומה, עונה ברוך שאכלנו וכו', שהרי אף מצטרף לזימון]. [ילקוט יוסף דיני ברהמ''ז וברכות עמוד שפה]. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות א) כתב כיון שעונה בושתל"ו לא עונה אמן אחר המסובים. ורק אם נכנס בזמן ששומע את המסובים עונים אחר המזמן, עונה אחריהם אמן. עוד כתב (אות ב) שיש אומרים שאם שמע את המסובים עונים ברוך שאכלנו משלו וכו' וענה אחריהם אמןולאחר מכן שמע את המזמן חוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו וכו' יחזור ויענה אמן. ויש חולקים ואומרים שאינו עונה אמן אלא פעם אחת בלבד.

שו"ע סימן קצט

שאלה קסז: מי שלא מבין לשון הקודש האם יכול לצאת בשמיעת ברכת המזון מאחר מדין שומע כעונה.

תשובה: אינו יכול לצאת ידי חובה מדין שומע כעונה אם לא מבין את הלשון, ואפילו הוא לשון הקודש. ויברך בלשון שמבין, ואם לא יודע לברך בלשון שמבין יאמר מלה במלה עם המברך בלשון הקודש. ואם אינו יכול לעשות כן, עדיף שישמע ברכת המזון מאחר ממה שלא יברך כלל.

כתב מרן (סימן קצט סעי' ז) נשים מזמנות לעצמן רשות אבל כשאוכלות עם האנשים חייבות ויוצאות בזמון שלנו. (וכתב הרמ"א בהגה: אף על פי שאינן מבינות). וכתב המ"ב (ס"ק יט) ועיין בסימן קצ"ג במ"ב סק"ה מש"כ שם בשם האחרונים שיוצאות גם ידי בהמ"ז בשמיעה מפי המברך אף על פי שאינן מבינות לשה"ק וכתבנו שם דמ"מ יותר נכון שיאמרו אחר המברך מלה במלה בלחש אם אפשר להם. ע"כ. אולם מרן שם (סעי' א) כתב שנים שאכלו אף על פי שבברכת המוציא פוטר אחד את חבירו מצוה ליחלק שיברך כל אחד ברכת המזון לעצמו במה דברים אמורים כשהיו שניהם יודעין לברך ברכת המזון אבל אם אחד יודע והשני אינו יודע מברך היודע ויוצא השני. אם מבין לשון הקודש אלא שאינו יודע לברך וצריך לכוין מלה במלה לכל מה שיאמר, אבל אם אינו מבין אינו יוצא בשמיעה. וכו'. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה כאן (אות יא) אם לא מבינות לשון הקודש יוצאות ידי חובת זימון, אבל לא יוצאות ידי חובת ברכת המזון. עוד כתב בסימן קצג (אות ג) שמי שלא מבין לשון הקודש (ולא יודע לברך בלשון שמבין עיין סימן קפה) יאמר מלה במלה עם המברך בלשון הקודש. ואם אינו יכול לעשות כן, עדיף שישמע ברכת המזון מאחר ממה שלא יברך כלל. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י סימן רעא (אות לד) השומע קידוש מחבירו, ואינו מבין את הלשון כלל, לדעת מרן השלחן ערוך אינו יוצא ידי חובת קידוש. וכן בכל הברכות שיוצאים בהם ידי חובה מדין שומע כעונה, אם השומע אינו מבין שפת המשמיע, אינו יוצא ידי חובת הברכה. ולכן לכתחלה צריך השומע שאינו מבין שפת חבירו לומר את ברכות הקידוש עם המקדש מלה במלה. ואם אי אפשר יש לסמוך על הפוסקים שסוברים שדין שומע כעונה הוא אפילו שאינו מבין. [ילקו''י שבת א' עמוד ער. ואף שזה נגד דעת מרן השלחן ערוך, מכל מקום אופן כזה עדיף מאשר יבטל מצות קידוש לגמרי].

שאלה קסח: האם אפשר לצרף קטן לזימון.

תשובה: אפשר לצרף רק קטן אחד שהגיע לעונת הפעוטות, שהוא בגיל תשע או עשר שיודע למי מברכים, ואם הוא חריף מבן שש או שבע. ומצטרף בין לזימון בשלושה בין לזימון בעשרה.

כתב מרן (סימן קצט סעי' י) קטן שהגיע לעונת הפעוטות ויודע למי מברכין מזמנין עליו ומצטרף בין לשלשה בין לעשרה. (וכתב הרמ"א בהגה: ויש אומרים דאין מצטרפין אותו כלל עד שיהא בן שלש עשרה שנה, דאז מחזקינן ליה כגדול שהביא ב' שערות וכן נוהגין ואין לשנות. וחרש ושוטה אם מכוונים ומבינים מצטרפין לזמון אף על פי שאין החרש שומע הברכה). וכתב המ"ב (ס"ק כד) הפעוטות היינו כבן ט' או כבן י' [מ"א]. וי"א דה"ה בפחות משיעור זה אם הוא רק מבן שש ומעלה אם הוא חריף ויודע למי מברכין. עוד כתב (ס"ק כה) ומצטרף היינו אחד ולא שנים, בין לשלשה בין לעשרה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ו) קטן מבן שש ומעלה שיודע למי מברכים, ויודע לברך, מצטרף לזימון, בין לשלשה ובין לעשרה. ומכל מקום אין לצרף לזימון אלא קטן אחד, ולא יותר. בין לזימון בשלשה ובין לזימון בעשרה. וקטן ביותר שלימדוהו למי מברכים, אין לצרפו לזימון, כיון שהוא קטן ביותר, ואפילו אם הוא חריף בשכלו. והאשכנזים אין מצרפים קטן לזימון אלא עד שנעשה לבר מצוה. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד שפט]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יב).

שו"ע סימן ר

שאלה קסט: אחד שמפסיק את אכילתו כדי לשמוע הזימון משנים, עד היכן הוא מפסיק.

תשובה: מפסיק את אכילתו עד שיסיים לשמוע את המזמן אומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. ולמנהג האשכנזים ימתין עד הזן את הכל.

כתב מרן (סימן ר סעי' ב) אינו צריך להפסיק אלא עד שיאמר ברוך שאכלנו משלו וכו' וחוזר וגומר סעודתו בלא ברכה בתחלה. (וכתב הרמ"א בהגה: ויש אומרים שצריך להפסיק עד שיאמר הזן את הכל וכן נוהגין. ואם היה דעתו לחזור ולאכול פת אף על פי שלא אכל אחר כן כשרוצה לברך מברך מתחלה ברכת הזן וכל שכן אם חזר ואכל). וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) אם סיימו חלק מן המסובים את אכילתם, וחלק מן המסובים רוצים להמשיך באכילה, יזמנו, ומיד אחר שאמר המזמן ''ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו'' רשאים להמשיך באכילתם. והאשכנזים נוהגים להמתין עד שיסיים המזמן ''הזן את הכל'', ואחר כך ממשיכים באכילתם. והספרדים רשאים העונים להתחיל בברכת המזון מיד לאחר שהמזמן אמר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, ואינם צריכים להמתין עד שיסיים המזמן ברכת הזן את הכל. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד שצא]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ט) וכתב נכון להחמיר שימתין עד שיחזור המזמן ויאמר ברוך שאכלנו משלו וכו'. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ט) עוד כתבו הפוסקים כשם שאחד מפסיק לשנים להצטרף לזימון, ה"ה שלשה או ארבעה צריכין להפסיק מסעודתם להשלים לעשרה ולברך בשם. אך דבזה לכו"ע אין צריכין להפסיק רק עד ברוך אלהינו שאכלנו וכו' ולא יותר. ואם אכלו ביחד אחר כך לאחר שהפסיקו, יכולין לברך בזימון ולא פרח זימון מינייהו כי לא נצטרפו מעיקרא רק להזכרת השם. וכן יכולין אח"כ להצטרף לששה אחרים שאכלו אצלם לזמן בשם דלא שייך לומר פרח זימון דאמירת אלהינו, דאכל בי עשרה שכינתא שריא וכן אם יש אפי' חמשה שהפסיקו לחמשה אחרים מצטרפין אח"כ לחמשה אחרים לברכת אלהינו כשאוכלים עכ"פ כזית פת ביחד [אחרונים].

שו"ע סימן רא

שאלה קע: אם יש בסעודה כהן ותלמיד חכם את מי צריכים לכבד בזימון.

תשובה: אם יש תלמיד חכם וכהן עם הארץ, יש לכבד את התלמיד חכם בזימון. ואם ירצה החכם לכבד את הכהן לזמן, רשאי, רק שלא יאמר שעושה כן משום שכהן קודם, שהרי כבוד התורה קודם. ואם הכהן בעצמו תלמיד חכם מצוה להקדימו.

כתב מרן (סימן רא סעי' ב) לא יקדים חכם ישראל לכהן עם הארץ לברך לפניו דרך חק ומשפט אבל לתת לו החכם רשות שיברך אין בכך כלום אבל כהן תלמיד חכם מצוה להקדימו שנאמר וקדשתו לפתוח ראשון ולברך ראשון (ועיין לעיל סימן קס''ז סעיף י''ד). וכתב המ"ב (ס"ק יב) אם הכהן ת"ח מצוה להקדימו אפילו אם הת"ח הוא גדול ממנו דאין עליו חיוב לכבדו מחמת מצות וקדשתו, מ"מ טוב שיקדים הכהן לפניו כיון שהוא ג"כ חכם והעושה כן הוא מאריך ימים. ע"כ. אולם בהלכה ברורה כתב שנכון יותר להקדים הישראל שהוא גדול בתורה יותר מהכהן. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) כהן שאכל עם ב' ישראלים או לויים, יש להקדים הכהן שיזמן. ואם יש שם תלמיד חכם, יברך התלמיד חכם. אבל אם רוצה החכם לכבד את הכהן לזמן, אף שהוא עם הארץ, רשאי. רק שלא יעשה כן בדרך קבע, כדי שלא ישפיל את כבוד התורה בעיני ההמון, שיאמרו שהחכם שפל דרך קבע לפני כהן עם הארץ, דמעלת התורה גדולה ממעלת הכהונה. אבל כהן תלמיד חכם מצוה להקדימו שנאמר, וקדשתו, לפתוח ראשון ולברך ראשון. ואף בכהנים שבזמן הזה שהם כהני חזקה, שייך דין זה. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד שצד, ועמוד תרעג]. ע"כ. עוד כתב המ"ב (ס"ק יג) טוב להקדים הלוי ג"כ לישראל אם הם שוין בחכמה בבהמ"ז ובהמוציא וכן בנתינת הצדקה דהא מקדימין אותו בקריאה ג"כ לפני ישראל.

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה