אור ברסלב
שו"ת שאול שאל - חלק ב הלכות ברכת הבשמים

שו"ת שאול שאל - חלק ב

הלכות ברכת הבשמים

הלכות ברכת הפרות

שו"ע סימן ריז

שאלה ריח: הנכנס למפעל המייצר מיני בשמים האם צריך לברך על הריח המופץ שם.

תשובה: באופן שאין במפעל חנות המוכרת את הבשמים, לא מברך על הריח המופץ שם, כיון שאין כוונה להפיץ את הריח שם כדי להריח, ורק אם אוחז הבשמים בידו ומריח צריך לברך.

כתב מרן (סימן ריז סעי' א) הנכנס לחנותו של בושם שיש בו מיני בשמים מברך בורא מיני בשמים ישב שם כל היום אינו מברך אלא אחת נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם ודוקא שלא היה דעתו לחזור אבל היה דעתו לחזור לא יברך. וכתב המ"ב (ס"ק א) הנכנס לחנותו אף דבס"ב מבואר דבעינן שיהא נעשה הבושם להריח וזה הלא כינס סחורתו בחנותו רק למכור באמת גם בזה נקרא עשוי להריח דניחא ליה שיריחו אנשים ריח הבושם ויבואו לקנות ממנו [גמרא] ולפ"ז אם מונחים בשמים בחדרו של חנוני הבושם ולא בחנותו [דהיינו שאין מונחים בפומבי במקום שמצוי יוצאים ונכנסים] דהתם לא עבידא לריחא אז אפילו אם נתכוין הנכנס שם להריח בהם א"צ לברך אם לא שנטלו בידו להריח בו אותה נטילה משוה לו עבידא לריחא וצריך לברך. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א ב).

שאלה ריט: מי בושם של אישה האם מותר לברך עליו.

תשובה: בושם של אישה שאינו עליה אלא מונח על השולחן מותר לברך עליו.

כתב מרן (סימן ריז סעי' ד) בשמים של ערוה כגון קופה של בשמים תלוי בצוארה או אוחזת בידה או בפיה אין מברכים עליהם לפי שאסור להריח בהם שמא יבא לידי הרגל נשיקה או קירוב בשר. וכתב המ"ב (ס"ק טז) בשמים של ערוה פי' של אשה שהיא ערוה עליו אבל בפנויה אפשר דמותר [מ"א] אבל כמה אחרונים מחמירין דאפילו בפנויה אסור דעי"ז יבוא לידי הרהור וכ"ז אפילו כשאינה נדה. ובתולות שלנו שסתמן בחזקת נדות הם שאינן טובלות לנדותן אסור לכו"ע דבכלל עריות הן. וכתב בשע"ת בשם הברכ"י דאפילו בבשמים של אשתו נדה אסור להריח. עוד כתב (ס"ק יז) תלוי בצוארה - יש מאחרונים שכתבו דל"ד בשהוא תלוי בצוארה אלא רגילות נקט דבשמים שהיא רגילה לשאת בצוארה אפילו הם מונחים כעת על השלחן ג"כ אין לברך עליהם דעי"ז יבוא לידי הרהור אם מכירה ויודעה. ע"כ. אולם בחזון עובדיה ברכות (עמוד שלב) כתב ונכון להחמיר אף בבשמים שעל אשתו נדה אבל אם הסירה אותם והניחתם על שולחן או אגרטל מותר לברך עליהם. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות ד) כתב אסור להריח ולברך על בשמים התלויים בצוארה של אשה, [ונכון להזהר מלהריח בכוונה מריח בושם שסכה אשתו נדה]. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תקסו]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יב) אם הסירה האשה את הבשמים מעליה הרוצה להקל לברך עליהם יש לו על מה לסמוך. ומותר להריח על ריח טוב של מי בושם של נשים אף על פי שהאשה לוקחת מהם מפעם לפעם ונותנת עליה, ואפילו אם אותם מי בושם שייכים לאשה אחרת האסורה עליו, (ובלבד שיודע בעצמו שאין לחוש שמא יבוא לידי הרהורי עבירה וקלות ראש מחמת כן), וכל שכן אם הם של אשתו נדה.

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה