אור ברסלב
שו"ת שאול שאל - חלק ב הלכות בית הכנסת

שו"ת שאול שאל - חלק ב

הלכות בית הכנסת

הלכות קריאת ספר תורה

שו"ע סימן קנ

שאלה מט: ציבור המתפללים בבית כנסת אחת, האם מותר לחלק מהם להתחלק ולבנות להם בית כנסת בפני עצמם.

תשובה: אם הבית כנסת מכילה את כולם אסורים להיפרד. אבל אם הם תמיד בקטטות ומחלוקת טוב שיתפללו כל כת בפני עצמה והוא הרע במיעוטו.

כתב המ"ב (סימן קנ ס"ק ב) כתב מ"א ס"ס קנ"ד בשם הריב"ש [והובא בחו"מ ס"ס קס"ב ברמ"א] המעכב לבנות ביהכ"נ אפילו יש ביהכ"נ אחרת בעיר מונע הוא רבים מלעשות מצוה ומסיק שם דאם הביהכ"נ מכילה אותם אז אדרבה אסורים להפרד ועיין בת' רדב"ז ח"ג סי' תע"ב שהאריך בדינים אלו ובסוף דבריו כתב וכ"ז בזמן שכולם לב אחד הוא שקילוסן עולה יפה אבל אם חלק לבם יותר טוב הוא שיתפללו כל כת בפני עצמה וכו' ולא תטעה בדברי לומר שאני סובר שהחלוקה טובה ח"ו דהא קרא כתיב חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו וגו' אלא צריך להשתדל שיהיו לב אחד לאביהם שבשמים ואם א"א אלא שתמיד הם מתקוטטים והם במחלוקת דחה הרע במיעוטו עכ"ל שם בתשובה. ועי' בפ"ת חו"מ סי' קס"ב מה שהאריך בענינים אלה. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ד) שפעמים כשהם נפרדים נגרמת מחלוקת ופירוד לבבות, ופעמים להיפך, כשהם יחד יש מחלוקת ומחמת הפרידה נמנעת המחלוקת. ובל אופן ישאלו לת"ח ודעת תורה ויעשו ככל אשר יורה להם.

שאלה נ: האם מותר לבנות בזמנינו בית יותר גבוה מבית הכנסת במושב או בעיר.

תשובה: בעיר שבונים בנינים רבי קומות ובכל קומה גר דייר בפני עצמו, או אפילו בונה דירה פרטית אבל יש כבר בנינים שהם גבוהים יותר מבית הכנסת, ראוי לכתחילה ליזהר בזה ובדיעבד מותר. אבל כשאין שם בנינים שיותר גבוהים מבית הכנסת ובונה בית פרטי, כגון במושב, אין להתיר לעשות כן.

כתב מרן (סימן קנ סעי' ב) אין בונים בית כנסת אלא בגובהה של עיר ומגביהין אותו עד שיהיה גבוהה מכל בתי העיר שמשתמשים בהם לאפוקי בירניות ומגדלים שאין משתמשים בהם. וכתב המ"ב (ס"ק ה) ויש מקומות שאין נזהרין בזה וכתבו האחרונים שהטעם דכיון דיש שם הרבה בתי גויים שגבוהים מביהכ"נ א"כ בלאו הכי ליכא הכירא לביהכ"נ. ומ"מ ראוי לכתחלה ליזהר בזה בכל מה דאפשר כי בגמרא החמירו מאד ע"ז עי"ש וכן כתב בש"ת. ע"כ. משמע מדבריו שבמקום שהבית הכנסת הוא גבוה מכל הבתים, כגון במושבים, אסור מדינא לבנות בית יותר גבוה. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) כתב המקילים כיום לבנות בנינים גבוהים יותר מבית הכנסת, יש להם אילן גדול לסמוך עליו, ובפרט כשקיימת צפיפות, ובמקום מצות ישוב ארץ ישראל, שיש להקל בזה יותר. וכן המנהג. [ילקוט יוסף, חלק ב', ספר על הלכות קס''ת וביהכ''נ, עמוד ריט, שו''ת יביע אומר חלק ו' סימן כו אות ג-ה]. ע"כ. [ובספר מנחת שי כ' שהאילן גדול שכתב הילקו"י שאפשר לסמוך עליו, הוא המאירי שכתב שכל שלא בונים דרך שררה אלא להרבות בדיורין ועליות מותר. אולם לדעת הרא"ש ור"ת שאוסרים גם בעליה שאפשר לגור בה כל שהיא גבוהה מבית הכנסת, משמע דלית להם היתר זה. ואפשר שלא התיר בילקו"י רק בבנין רב קומות, שנחשב כאילו יש כמה בתים זה על גב זה ובכל בית שייך לאדם אחר, לכן כל דייר בפני עצמו אין גגו עובר את בית הכנסת. אבל בבית פרטי של אדם אחד יש להקפיד שלא יעבור את בית הכנסת, אם אין בלאו הכי בתים גבוהים יותר מבית הכנסת]. ובהלכה ברורה (אות י) כתב פשט המנהג להקל לבנות בתים גבוהים יותר מבית הכנסת, ואף בארץ ישראל שרוב רובם של הדרים בהם הם יהודים, נהגו להקל בזה, ויש לישב מנהגם בדוחק, ובמקום שאפשר הדבר להחמיר בזה ראוי לעשות כן.

שאלה נא: הבונה בית ליד חלון בית הכנסת כמה צריך להרחיק.

תשובה: אם הבית יגרום להחשכת בית הכנסת צריך להרחיק לפחות שמונה אמות (8 אמות כפול 48 ס"מ הם 3.84 מטר) ואם בבית הכנסת לא משתמשים לאור החלונות ירחיק ארבע אמות, וכן מחלון עזרת נשים ירחיק ארבע אמות.

כתב מרן (סימן קנ סעי' ד) הבונה כנגד חלון בית הכנסת אין מספיק לו בהרחקת ארבע אמות לפי שהוא צריך אור גדול. וכתב המ"ב (ס"ק ט) אין מספיק לו בהרחקת ארבע אמות ר"ל דאלו בנה כותל ברשותו נגד חלונו של חבירו דינא הוא דצריך להרחיק ד"א כדי שלא יאפיל את חלונו ודי אבל בביהכ"נ דצריך אור גדול מהני החזקת חלונות שיש להם מכבר שיהיה צריך להרחיק יותר ולא נתבאר כמה יותר ועכ"פ בשמונה אמות ודאי סגי ועיין בש"ת בשם הנו"ב. ועיין בפמ"ג שמסתפק לענין עזרה ועזרת נשים אם גם שם לא סגי בד"א. ולדעתי נראה דהבו דלא לוסיף עלה דבלא"ה גם עיקר דינא דהמחבר אינו ברור עיין בחידושי רע"א. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יא) וכתב עוד אם החלונות של בית הכנסת גדולים ביותר, שאף אם בונה כנגדן נשאר אור גדול בבית הכנסת די שירחיק אפילו פחות משמונה אמות והכל לפי ראות עיני הרבנים. וכן אם בא לבית הכנסת אור ממקום אחר ואינם צריכים לאור החלונות די בהרחקת ארבע אמות. ובחלונות עזרת הנשים אין צריך להרחיק יותר מארבע אמות.

שו"ע סימן קנא

שאלה נב: האם מותר לדבר בבית הכנסת או ביהמ"ד שיחת חולין שהיא לצורך פרנסה.

תשובה: אסור לדבר גם לצורך פרנסה.

כתב מרן (סימן קנא סעי' א) בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון: שחוק והתול ושיחה בטילה. ואין אוכלים ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. וכתב המ"ב (ס"ק ב) היינו אפילו שיחת חולין שהיא לצורך פרנסה דבחוץ שרי, בביהכ"נ אסור. ובפרט שיחה בטלה לגמרי דבודאי שראוי למנוע תמיד מזה [פמ"ג]. ובזוה"ק פ' ויקהל הפליג מאד בגודל העון הזה וכ"ש שיש ליזהר בביהכ"נ וביהמ"ד מעון דבורים אסורים כגון לשה"ר ורכילות ומחלוקת וקטטות, כי מלבד שהם עונות חמורים מאד עוד יגדל העון יותר במקום קדוש כי הוא מזלזל בכבוד השכינה ואינו דומה החוטא בינו לבין עצמו לחוטא בפלטין של מלך לפני המלך. ועוד תגדל הרעה בזה שהוא מכשיל גם את הרבים בעונות החמורות הנ"ל כי האי תגרא דמיא לבדקא דמיא, ומתחלה הותחל העון באיזה אנשים ולבסוף יתלקטו ויתחברו חבורות חבורות לריב איש ברעהו עד שנעשה כל הביהכ"נ כמדורה גדולה, ובעו"ה באין מזה כמה פעמים לידי חרפות וגידופין והלבנת פנים ברבים [וגם פעמים רבות בפני הס"ת שזה ג"כ עון חמור בפני עצמו כי אפילו המבזה חבירו בפני ת"ח אחז"ל [סנהד' פרק חלק] שהוא אפיקורוס ואין לו חלק לעוה"ב וכ"ש למבזה חבירו בפני הס"ת וכבוד השכינה, וכמו שכתב כעין זה בתשובת מהרי"ו סימן קנ"ב עי"ש] ולידי הכאות ומלשינות, וגודל חילול שם שמים בין האומות. ומי גרם לכל זה אם לא הראשון שהתחיל בעבירה תחלה ובודאי לע"ל יטול שכר כנגד כולם. ע"כ הירא וחרד לדבר ה' ישים תמיד עיניו ולבו לזה שלא לדבר שום דברים בטלים בביהכ"נ וביהמ"ד והמקום הזה יהיה מיוחד אצלו רק לתורה ולתפלה. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) כתב בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהם שחוק וקלות ראש, ואותם הנוהגים שם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר, מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי. ואסור לדבר שיחה בטלה בבית הכנסת. וחובה קדושה להשמר ביתר שאת וביתר עוז באיסור זה, שבעוונותינו הרבים נעשה כהיתר אצל הרבה בני אדם. וחובה קדושה על שומרי משמרת הקודש להוכיח ולהזהיר בנועם על כך. ובזוהר הקדוש הפליג מאד בעונש המדבר דברים בטלים בבית הכנסת, עד שאמרו שם שאין לו חלק באל-הי ישראל. [ילקוט יוסף, ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רלו]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ב).

שאלה נג: הרוצה לקרוא לחברו הנמצא בביהכנ"ס כיצד ינהג.

תשובה: יכנס ויקרא איזה פסוק, או שיאמר דבר הלכה, ואם לא יודע לקרוא ישמע דבר הלכה, או יעצור אחר כניסתו לבית הכנסת למשך כשניה לפחות, ואחר כך יקרא לחבירו.

כתב מרן (סימן קנא סעי' א) ואם צריך ליכנס בהם לצרכו כגון לקרוא לאדם יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה ואחר כך יקראנו, כדי שלא יהא נראה כאילו נכנס לצרכו. ואם אינו יודע לא לקרות ולא לשנות, יאמר לאחד מהתינוקות קרא לי פסוק שאתה קורא בו. או ישהא מעט ואחר כך יצא שהישיבה בהם מצוה שנאמר אשרי יושבי ביתך. (ושיעור הישיבה כדי הילוך ב' פתחים לדעת היש מפרשים בסימן צ' סוף סעי' כ'). וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כ) אין נכנסים לבית הכנסת ולבית המדרש אלא לצורך מצוה, כגון תפלה או תורה וכדומה. ואם צריך לקרוא לאדם שנמצא בבית הכנסת, יכנס ויקרא איזה פסוק, או שיאמר דבר הלכה, או שישמע דבר הלכה, או שישהה מעט בבית הכנסת, ואחר כך יקרא לחבירו. [ילקו''י חלק ב' שם, עמוד רנ]. וכתב המ"ב (ס"ק יג) כדי הילוך ב' פתחים היינו שישהא שיעור הילוך שני פתחים דהיינו ח' טפחים. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כא) וכתב שאינו צריך לשבת ממש ודי בכך שישהה מעט שיעור כדי הילוך שני פתחים שהוא פחות משניה.

שו"ע סימן קנב

שאלה נד: האם מותר לסתור בית כנסת או בית מדרש כדי לבנות במקומו חדש.

תשובה: אסור לסתור בית כנסת או בית מדרש כדי לבנות במקומו חדש אפילו גדול ומפואר יותר, אלא אם כן הוא מבנה המסוכן להתמוטט.

כתב מרן בסימן (קנב סעי' א) אין סותרין בית הכנסת כדי לבנות בית הכנסת אחר שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחר אלא בונים האחר תחלה ואחר כך סותרים הישן (ואפילו לא רצו לסתור רק מחיצה אחת להרחיבו נמי דינא הכי). והני מילי שהיה הראשון חזק אבל אם חרבו יסודותיו או נטו כתליו ליפול סותרים אותו מיד ומתחילין לבנות במהרה ביום ובלילה שמא תדחק השעה וישאר חרב. וכתב המ"ב (ס"ק ב) אפילו אם סותרו כדי לבנות אחר במקומו או במקום אחר דאסור. ואפילו אם דעתו לבנותו עתה בגודל פאר ויופי. ע"כ. עוד כתב במ"ב (ס"ק ה) כיון שטעם האיסור משום פשיעותא שלא יבנו האחר, לכן אפילו שיש להם מקום אחר להתפלל בו אסור להרוס הישן קודם שבנו החדש. ואם יש להם מקום אחר שהוא בית הכנסת קבוע שיכול להכיל את כל המתפללים שלדעת הר"ן הנ"ל מותר לסתור קודם שיבנו, נחלקו בזה הט"ז והמ"א. הט"ז מתיר, והמ"א אוסר. ובביה"ל (ד"ה שלא יבנו) מצדד להתיר כדעת הט"ז כיון שהאיסור לסתור הוא רק מדרבנן שמא יפשעו ולא יבנו. ועוד שהרבה ראשונים סוברים כהר"ן והם הרמב"ן והאשכול והרשב"א והנמוקי יוסף והתוס' והאגודה והמאירי. [וכ"פ בהלכה ברורה אות א. ועיין במנחת שי שכ' להעיר על דבריו שפשטות הבנת הב"י יש כאן מחלוקת הראשונים מה הפשט פשיעותא שלדעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש ורבנו ירוחם שמא יפשע ולא יבנה בית הכנסת כלל, ומה יתן ומה יוסיף אם יש בית כנסת קבוע שיכולים להתפלל בו, והוא חיסר בית הכנסת ולא בנה אחר תחתיו, ונמצא שעבר על לא תעשו כן. ולדעת הר"ן והרשב"א והנמוקי יוסף לא חיישינן להכי כלל, ואם יש בית כנסת קבוע ולא יפסידו תפילה במקום קבוע אף שיתארך זמן הבניה מותר להרוס קודם שבנה. ומרן בשו"ע סתם לאסור לסתור בית הכנסת קודם שיבנו אחר ולא חילק בין יש להם בית הכנסת אחר קבוע ובין אין להם משמע דלא פוסק כדעת הר"ן ודעימה].

שו"ע סימן קנג

שאלה נה: גבו כסף לקנית ס"ת ואחר שקנו נשאר מעט כסף כיצד נוהגים עם הנותר.

תשובה: מותר לקנות בעודף מה שירצו ובלבד שיהיה לצרכי ציבור. כיון שאין קדושת ספר תורה על הכסף, וגם נתקימה דעתם של התורמים בקנית הספר תורה.

כתב מרן (סימן קנג סעי' ה) אם גבו מעות לבנות בית הכנסת או בית המדרש או לקנות תיבה או מטפחת או ספר תורה ורצו לשנותו מלצורך מה שגבו אותם אין משנין אלא מקדושה קלה לחמורה אבל אם עשו בהם הדבר שגבו אותם בשבילו משנין המותר לכל מה שירצו ואם כשגבו המעות התנו לעשות חפצם ממותר הדמים אפילו קנו ומכרו וחזרו וקנו קדושה במקצת הדמים מותר להוריד המותר אבל אם לא התנו כשגבו אלא כשמכרו התנו אסור להורידם. וכתב המ"ב (ס"ק יד) לכל מה שירצו היינו אפילו דבר שאין בו קדושה כלל אלא שהוא צרכי צבור והטעם כיון שנעשה דעת אנשי העיר במעות מש"ה שרי במותר. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ח).

שאלה נו: האם מותר למכור ספרי קודש פרטיים כדי להשתמש בכסף למה שירצה.

תשובה: מותר למכור ספרי קודש שקנה ובפרט כדי ללמוד תורה או לישא אשה.

כתב מרן (סימן קנג סעי' י) יש אומרים דיחיד בשלו אפילו ספר תורה מותר למוכרו ולעשות בדמיו כל מה שירצה כל שלא הקדישו לקרות ברבים, ויש מי שאוסר אלא אם כן ללמוד תורה או לישא אשה. וכתב במ"ב (ס"ק סב) איתא ביו"ד סימן ער שארי ספרים דינם כספר תורה ואסור למוכרן אלא ללמוד תורה או לישא אשה. והנה פה כתב המחבר שיש שתי דיעות אפילו בספר תורה, אפשר ששם מיירי שהקדישו לרבים לקרות בו. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות לד) כתב שהלכה כדעת היש אומרים שמתירים שהביא מרן, כיון שרבים הם, והיש בתרא כתב מרן בלשון יחיד, 'ויש מי שאוסר', וכה"ג לא פוסקים כיש בתרא. ונהגו להקל אפילו אם נתנו לבית הכנסת אם לא הקדישו לבית הכנסת. ומכל מקום המוכר ס"ת אינו רואה מן המעות סימן ברכה. [ומה שכתב מרן ביו"ד סימן ער לאסור, כתב ביבי"א ח"י (עמוד ז) בהערה שהפת"ש ביו"ד סימן רפ"ב (ס"ק טז) כתב בשם הרב יד הקטנה שמחלק אם קנה ס"ת לבין כתב ס"ת שהוא חמור יותר ובזה מיירי השו"ע בסימן ער שסתם שאין רשאי למוכרו אע"ג דמיירי ביחיד].

שאלה נז: האם מותר להשכיר ביהכנ"ס ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ע"מ להשתמש בה תשמיש חול.

תשובה: אסור להשכיר בית הכנסת להשתמש בה לצורך חול כיון שאין הקדושה פוקעת מהם בהשכרה. אבל אם שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר עשו כן על מנת להפקיע הקדושה ממנו, וגם שלמו השוכרים דמי השכירות מראש אפשר לסמוך על המתירים להקל במקום צורך גדול.

כתב מרן (סימן קנג סעי' יא) בית הכנסת או לבנים ועצים מבית הכנסת ישן שסתרו יכולים ליתן במתנה דאי לאו דהוה להו הנאה מניה לא הוו יהבי ליה הדר הוי ליה כמכר. וכן יכולים להחליפן באחרים והם יוצאים לחולין אבל אסור למשכנן או להשכירן או להשאילן אפילו על ידי ז' טובי העיר שעדיין נשארים בקדושתן שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתן עליו. וכתב המ"ב (ס"ק עב) ואף על פי שקבל מעות כשמשכנן או השכירן אין שייך לומר דחלה הקדושה על המעות שהרי אין גוף החפץ קנוי לו ועדיין נשאר בקדושתו וקא משתמש בקודש. ע"כ. [וצ"ע ממה שכתב הב"י בסעי' א בבדק הבית בשם תשובת הרא"ש שע"י טובי העיר יכולים להשכיר בית מדרש לצורך דירה]. וכתב בהלכה ברורה (אות מא) יש אומרים שאף על פי שאסור להשכיר את ביהכנ"ס לאחרים על מנת שישתמשו בו לדברי חולין, מכל מקום אם היה הדבר ע"י שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר ועשו כן על מנת להפקיע הקדושה ממנו, וגם שלמו השוכרים דמי השכירות מראש יש להקל. ובמקום צורך גדול יש לסמוך על דבריהם.

שאלה נח: גבו מעות לצורך בניית ביהכנ"ס האם מותר להם לשנות לדבר מצוה אחרת.

תשובה: אם מעלים בקודש מותר להם לשנות לצורך מצוה אחרת, ואם לא מעלים בקודש אסור לשנות אלא אם כן המשנים הם שבעה טובי העיר (ובבית הכנסת שאינה של כל העיר אלא של ציבור מסויים בתוך העיר מספיק שלושה אנשים נבחרים ולא צריך שבעה) במעמד אנשי העיר.

כתב מרן (סימן קנג סעי' ה) אם גבו מעות לבנות בית הכנסת או בית המדרש או לקנות תיבה או מטפחת או ספר תורה ורצו לשנותו מלצורך מה שגבו אותם אין משנין אלא מקדושה קלה לחמורה. ע"כ. ובסעי' יג כתב מרן גבו מעות לבנין בית הכנסת ובא להם דבר מצוה מוציאין בה המעות. וביאר המ"ב (ס"ק עז) מה שכתב מרן שאם גבו מעות יכולים לשנות לדבר מצוה, מדסתם משמע כל דבר מצוה כצדקה וכיו"ב אף שאינה חמורה מקדושת בהכ"נ ואף על גב דלעיל בס"ה פסק בגבו מעות דאין משנין אלא לקדושה חמורה הכא מיירי ע"י זט"ה במעמד אנשי העיר דשרי להוציא המעות אף לקדושה קלה ואף לחולין וכנ"ל בס"ז [מ"א]. והט"ז מוקי לה אף שלא ע"י זט"ה במעמד אנ"ה אלא דמיירי דשקילי המעות דרך הלואה ואח"כ יחזירו מעות אחרים לבנין ביהכ"נ ואזיל לטעמיה בסק"ב דס"ל שם בגבו מעות דמותר ליקח דרך הלואה. ע"כ. [ובהלכה ברורה כתב באות מד כלשון מרן שמותר לשנות המעות לדבר מצוה ולא חילק וסותר למה שכתב באות ח שאם גבו לצורך בית הכנסת אינם רשאים להשתמש במעות אלו לקנות דבר קדושה פחות. וצ"ע. ובענין אם מותר להלוות את הכסף שגבו לבנית בית הכנסת ויחזירו מעות אחרים תחתיהם כתב שם שיש אוסרים ויש מתירים ולכל הדעות מותר להלוותם על ידי זט"ה במאה]. וכתב בביה"ל בסעי' ז (ד"ה והוא הדין) בשם הר"ן ששבעה דוקא צריך רק אם הם ממונים על עסקי העיר כולה, אבל בבית כנסת של יחידים אם ממנים שלושה אנשים לפקח על עסקי ציבור שלהם יכולים למכור ולא צריך שבעה אנשים.

שו"ע סימן קנד

שאלה נט: השוכרים בית ומתפללים בו או לומדים בו האם יש עליו קדושת בית הכנסת או בית המדרש.

תשובה: לאחר סיום זמן השכירות אין עליו קדושה, ויכולים להשתמש בו לאכילה שתיה שינה ושאר דברים. ובתוך זמן השכירות אם לא התנו בשעת השכירות שיוכלו להשתמש בו יש לחוש לאוסרים. ואם גם מתפללים בו וגם לומדים בו יש עליו קדושה ואסור להשתמש בו.

כתב מרן (סימן קנד סעי' ב) השוכרים בית ומתפללים בו אין לו דין בית הכנסת. וכתב המ"ב (ס"ק ד) הטעם דכיון דבכלות זמן השכירות יש ביד הבעה"ב שלא להשכיר להם עוד א"כ אינו אלא עראי ואין בו קדושה. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (סימן קנג אות כט) שלדעת הרבה פוסקים כל זה רק לאחר שהסתיים זמן השכירות אבל בתוך זמן השכירות אם לא התנו שיכולים להשתמש בו לאכילה שתיה שינה ושאר דברים אסור להשתמש בו ויש לחוש לדבריהם. ע"כ. ואם הוא בית הכנסת שגם לומדים בו כתב המ"ב (ס"ק ה) שיש בו קדושה והטעם כיון שנעשה קבוע להתפלל וללמוד לא נקרא עראי.

שאלה ס: ספריות של ספרי קודש האם צריכים גניזה כדין תשמישי קדושה.

תשובה: לא צריכים גניזה היות והספרים כרוכים הכריכה נחשבת תשמיש קדושה והספריה היא תשמיש דתשמיש שמותר להשתמש בו לחולין.

כתב מרן סימן (קנד סעי' ג) תשמישי קדושה כגון תיק של ספרים ומזוזות ורצועות תפילין וארגז שנותנים בו ספר תורה או חומש וכסא שנותנים עליו ספר תורה וילון שתולין לפני ההיכל יש בהם קדושה וצריך לגונזן. וכתב המ"ב (ס"ק ט) ואותן תיבות המיוחדות לשים שם ספרים שלנו והספרים מכוסים בנייר ובעור או בקרשים מקרי התיבה תשמיש דתשמיש. [ספר שיורי ברכה בשם תשובת ריב"ן הרא"ש]. ואף דבארגז שנותנים בו ספר תורה קימ"ל דאפילו הספר תורה מונחת בתיק אפילו הכי הוי הארגז תשמישי קדושה כמבואר ביו"ד סימן רפב סימן יב אפשר דארגז שאני שעשוי לכבוד הספר תורה כדאיתא בגמ' משא"כ באלו התיבות שעשוי רק לשמירה בעלמא. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות ו) כתב שהארון נחשב תשמיש דתשמיש כיון שלא נעשה רק לכבוד אלא גם לשמירה, ולא נוגע קלף הס"ת בארון, ומ"מ יש לו קדושת בית הכנסת. ע"כ. [ולכאורה גם מהמ"ב בעצמו ס"ק יד משמע שסובר כן שכל שהוא גם לשמירה וגם לכבוד ולא נוגע בגוף הקדושה עצמה דינו כתשמיש דתשמיש וסותר לדבריו כאן שכתב שס"ת המונח בתוך תיק ובתוך ארגז נחשב הארגז לתשמיש קדושה וצ"ע].

שאלה סא: האם מותר להשתמש בתשמיש דתשמיש של קודש לצורכי חולין. והאם מותר להדליק נר חולין מנר בית הכנסת.

תשובה: מותר להשתמש בתשמיש דתשמיש של קדושה אם אינו רכוש בית הכנסת, כגון: כיסוי שני של תפילין או מזוזה. ואין להדליק נר חולין מנר בית הכנסת, ובני אשכנז נהגו להקל בזה לצורך גדול. ואם סיימו התפלה בבית הכנסת ועומדים לכבות את הנר מותר להדליק ממנו נר של חול.

כתב מרן (סימן קנד סעי ג) תשמישי קדושה כגון תיק של ספרים ומזוזות ורצועות תפילין וארגז שנותנים בו ס"ת או חומש וכסא שנותנים עליו ס"ת וילון שתולים לפני ההיכל יש בהם קדושה וצריך לגנזן. (ובהג"ה כתב הרמ"א ודוקא הדבר שמניחין בהן דבר הקדושה בעצמו לפעמים, או שנעשית לכבוד כגון המכסה שעל הקרשים של הספרים, אבל אותו מכסה שהוא לשמור אותו מכסה שעל הקרשים, לא מיקרי תשמיש, דהוי תשמיש דתשמיש, וכל כיוצא בזה). וכתב המ"ב (ס"ק יג) תשמישי קדושה צריך לגונזן היינו אחר שנתבלו ואין עומדים לתשמישן עוד אפילו הכי יש בהם קדושה ואסור להשתמש בהם או לזורקן ועל כן יגנזם במקום משומר. מה שאין כן תשמיש דתשמיש אפילו בעודם קיימים מותר להינות בהם. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות ג) בדין תשמיש דתשמיש דקדושה יש לחלק בין אם הוא מכלי בית הכנסת כגון הבימה שאז יש בו על כל פנים קדושת בית הכנסת, לבין אם אינו מכלי בית הכנסת כגון תשמיש דתשמיש של תפילין ומזוזה שמותר להשתמש בהם שימוש של חול. ע"כ. ובנוגע לדין אם מותר להדליק נר, כתב מרן (סעי' יד) אין מדליקין נר של הדיוט מנר של בית הכנסת, ויש מי שאומר דהני מילי בעוד שדולקין למצוותן אבל כשצריך לכבותן מותר. (וכתב הרמ"א בהגה: מיהו לא נהגו ליזהר בכך, ומדליקין בהן נר שהוא לצורך גדול, ואפשר ג"כ שדעת בית דין מתנה בכך, וכן בכל הדברים שנהגו להקל בדברים כאלו והוא מהאי טעמא). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק נג) אין מדליקין מנר של בית הכנסת משום שיש קדושת ביהכ"נ עליהם. עוד כתב (ס"ק נד) מותר להדליק מנר של בית הכנסת נר שבת וחנוכה או לצורך תלמוד תורה. עוד כתב (ס"ק נה) כשצריך לכבותן מותר להשתמש בהן תשמיש חול, והטעם לזה משום שלא חמור נר של בית הכנסת מנר חנוכה שלאחר שדלקו זמן שיעורן מותר ליהנות מהן [הגר"א]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות מ) אין להדליק נר של חול מנר של בית הכנסת, אבל נר של מצוה, כגון שרוצה ללמוד לאורו, מותר להדליק מנר של בית הכנסת. ואם סיימו התפלה בבית הכנסת ועומדים לכבות את הנר מותר להדליק ממנו אפילו נר של חול.

שאלה סב: האם מותר לעשות: א. מארון קודש גדול, ארון קודש קטן. ב. ממפה שעל התיבה, כיס לחומש. ג. מפה של תיבה, לפרוס על עמוד של חזן. ד. מפרוכת, מפה לתיבה.

תשובה: א. מארון קודש גדול, מותר לעשות ארון קודש קטן. ב. ממפה שעל התיבה כשמשמשת ישירות את הס"ת או כתבי הקודש, אסור לעשות כיס לחומש. ג. וכן אסור לפרוס את המפה על עמוד של חזן. ד. מפרוכת, מותר לעשות מפה לתיבה..

כתב מרן (סימן קנד סעי' ו) אין עושין מתיבה (תיבה הוא ארון הקודש מ"ב ס"ק כו) כסא לס"ת. אבל מותר לעשות מתיבה גדולה, קטנה. וכן מותר לעשות מכסא גדול כסא קטן. אבל אסור לעשות ממנו שרפרף (פי' כסא קטן) לכסא. וכן מותר לעשות מוילון גדול וילון קטן, או לעשות ממנו כיס לס"ת, אבל לעשות ממנו כיס לחומש, אסור. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יא וכז) הטעם שאסור לעשות כיס לחומש מפרוכת משום שבזמנם היה מצוי שמשתמשים בפרוכת לכסות את הס"ת לכן אסור לעשות ממנה כיס לחומש שקדושתו קלה מס"ת. ע"כ. לכן מפה שעל התיבה כשמשמשת ישירות את הס"ת אסור לעשות ממנה כיס לחומש. ומאותו טעם כתב המ"ב (ס"ק כח) שאסור לפרוס מפה של תיבה על העמוד של חזן. וכתב הרמ"א בהגה, ופרוכת שאנחנו תולין לפני הארון אין לו קדושת ארון, רק קדושת בהכ"נ. וכתב המ"ב (ס"ק כט) שבזמננו לעולם לא שמים בארון ס"ת בלא תיק לכן אין לארון רק קדושת בית הכנסת ולכן מותר לעשות מהפרוכת מפה לתיבה. ע"כ. וכ"כ כ"ז בהלכה ברורה (אות כב וכג). וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות יט) מותר לעשות כיס לטלית ותפילין מפרוכת שהיתה פרוסה על ארון הקודש לאחר שהפרוכת בלתה.

שאלה סג: עצים שיש בהם קדושת ביהכנ"ס האם מותר לעשות בהם אצבע לס"ת.

תשובה: אם עשויים רק לסמן בעלמא אסור, אבל אם תולים אותם לנוי על הס"ת מותר.

כתב הרמ"א (סימן קנד סעי' ו) ופרוכת שאנחנו תולין לפני הארון אין לו קדושת ארון, רק קדושת בהכ"נ, וכן הכלונסות שבו תולין הפרוכת, ומ"מ אסור לעשות מהם העצים שמסמנים בו הקריאה לחובת היום, שאינן קדושים כמו הם (פסקי מהרא"י סי' רכ"ה). וכתב המ"ב (ס"ק לא) אינן קדושים כיון שאינן לא לנוי ולא למלבוש רק לסימן בעלמא שלא יטעו וע"כ הוי הורדה מקדושת ביהכ"נ, ועכשיו שנהגו לתלות היד בס"ת לנוי א"כ תשמיש קדושה הוה בודאי מותר לעשותו מכלונסים.

שאלה סד: האם מותר להשתמש בספר קודש באופנים הבאים: א. כדי להגן מפני החמה. ב. כדי שלא יראה חברו מה שעושה. ג. להגביה את הספר שלומד בו על ידי ספר אחר. ד. להגן מפני השמש הזורחת על הספר שלומד בו.

תשובה: א. להגן על עצמו מפני החמה, אסור. ב. וכן כדי להסתתר מחבירו, אסור. ג. להגביה הספר שלומד בו על ידי ספר אחר המונח לפניו, מותר. ונכון שלא לקחת ספר במיוחד כדי להניחו לפניו לצורך הגבהה. ד. כדי להגן מהשמש על ספר אחר יש להקל בשעת הדחק.

כתב המ"ב סימן (קנד ס"ק לא) אסור להשתמש בספר להנאתו, כגון: להגן בפני החמה או כדי שלא יראה חבירו מה שעושה. ולהניח ספר אחר תחת ספר שלומד בו כדי להגביהו יש להתיר. ואם מונח ספר אחד לכו"ע מותר להניח ספר אחר עליו [ח"א]. וכשהשמש זורחת על הספר שלומד בו יש להקל במקום הדחק להגן בספר אחר להיות לצל כיון שאינו עושה להנאתו. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות כט) נכון שלא ליקח ספר להניחו תחת ספר אחר כדי להגביהו ושיהיה לו נוח ליראות בו, אלא אם כן הספר כבר מונח לפניו שאז מותר להניח הספר השני על גביו כדי לעיין בו. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות כו) כתב בזמנינו שכל הספרים נעשים בצילום חשמלי, אם רצה להגביה את הספר שלומד מתוכו מותר להניח מתחתיו ספר קודש אחר, וכן מותר להניח מולו ספר כדי לעשות צל על הספר שלומד ממנו.

שאלה סה: האם מותר לכתוב על דף או מחברת המונחת על ספר קודש.

תשובה: אם כתוב כבר על הדף או המחברת דבר תורה ויש צורך בדבר, מותר.

כתב המ"ב סימן (קנד ס"ק לא) לא ישרטט קונטרס על הספר שהקונטרס עדיין אין בו קדושה אבל כשכבר כתוב עליו ד"ת יש להקל אם הוא לצורך. אל יניח קונטרסים שלא נכתבו בם ד"ת בספר ולא שום דבר ופשיטא לכתוב בספר חשבונותיו דאסור ולא ינסה בו בקולמוס. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ל) מותר לכתוב ד"ת על גבי ספר פתוח, ויש מחמירים לכתוב על הכריכה מבפנים.

שאלה סו: האם מותר להדליק נרות בביהכנ"ס משמן שתרם מחלל שבת בפרהסיא.

תשובה: לא מקבלים חפץ שתרם מחלל שבת בפרהסיא לבית הכנסת, כיון שהנדבה דומה לקורבן שלא מקבלים ממנו. אבל מקבלים ממנו נדבה של כסף כדי לקנות איזה דבר לבית הכנסת. ובזמנינו שרובם הגדול של מחללי השבת אינם מכירים בחומרת הדבר, המנהג להקל לקבל מהם תרומה של איזה חפץ לבית הכנסת.

כתב הרמ"א (סימן קנד סעי' יא) מומר עובד כוכבים שנתן שעוה או נר לבהכ"נ, אסור להדליקו (פסקי מהרי"ו סי' ס"ד) ועיין בי"ד סי' קל"ט בדינים אלו. וכתב המ"ב סימן קנד (ס"ק מח) אסור להדליקו דדמי לקרבן שאין מקבלין ממנו. והוא הדין ממומר לחלל שבת בפרהסיא, או מומר להכעיס אפילו באחד משאר עבירות, שאין מקבלין מהן קרבן, אין מקבלין מהן דבר לבהכ"נ. מיהו אם נתנו מעות לכתוב ס"ת בשמן שרי [מ"א]. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות לז) כתב וכן יהודי מומר שתרם דבר לבית הכנסת מותר לקבל ממנו וכל שכן במקום שיש חשש איבה שיבואו להרע לישראל אם לא יקבלו מהם. וכן מותר לקבל נדבה לבית הכנסת מיהודי שהוא מומר לחלל שבת בפרהסיא. וכן פשט המנהג להקל לקבל נדבות לבית הכנסת אפילו מאנשים שמחללים שבת בפרהסיא ואפילו לכתחילה וסומכים גם על כך שרובם הגדול של אותם מחללי שבת אינם עושים כן במזיד אלא מחמת חוסר ידיעה ומעולם לא למדו ולא ידעו חומר האיסור, ועצם הדבר שנותנים נדבה לבית הכנסת מעיד על כך שהם מאמינים בה' יתברך ואינם כופרים בעיקר, וכ"ש אם תורם מעות לבית הכנסת ואינו נותן חפץ מסויים שיש להקל בזה.

שאלה סז: האם מותר לעשות ממטפחות של ספר תורה כיס לתפילין וכיו"ב, או להשתמש בהם לס"ת אחר.

תשובה: אסור לעשות כיס של תפילין ממטפחות של ספר תורה כיון שמוריד בקדושה. ומותר להשתמש במטפחות מס"ת אחד לס"ת אחר.

כתב הכה"ח סימן קנד (אות לד) שאסור לעשות ממטפחות של ס"ת כיס לתפלין דהוי הורדה בקדושה. וכ"כ בהלכה ברורה (אות טו) וכתב ויש אומרים שממטפחות שבלו עדיף שישתמשו בהם לדבר קדושה שדרגתו פחותה ממה שיגנזוהו. והמיקל בזה יש לו על מה שיסמוך. ע"כ. ולענין להשתמש במטפחות לס"ת אחר כתב מרן סימן קנד (סעי' ט) המתנדבים ס"ת ומניחים מטפחות בבהכ"נ, מותר להשתמש בהן כל ספר וספר, שלדעת כן הוקדשו. אבל המניחים בביתם ואח"כ מקדישין, כיון שעל דעת אותו ספר נעשה ונשתמש בו אותו ספר, אסור להניחו בס"ת אחר, ויש מתירים. ע"כ. וכתב הרמ"א וכן נוהגין עכשיו, משום לב ב"ד מתנה עליהם לנהוג כך. וכתב המ"ב (ס"ק מ) ויש מתירים כיון שעכ"פ אינו מורידה מקדושתה. ובהלכה ברורה (אות לג) כתב מי שנדב מטפחת לס"ת שבבית הכנסת מותר להשתמש בה לכל ספרי התורה שבבית הכנסת ולהעבירה מס"ת אחד לס"ת אחר. ואם קודם שנדב הניחה בביתו ואחר כך הקדישה לספר אחד, למנהג הספרדים שקיבלו עליהם הוראות מרן השולחן ערוך אין להשתמש בה אלא לאותו הס"ת שהוקדשה בשבילו. ולמנהג האשכנזים יש להקל אף אם הניחה בביתו ואח"כ הקדישה לס"ת אחד. ואף למנהג הספרדים במקום שנהגו להקל בזה אין למחות בידם. ומטפחות לס"ת שקנו גבאי בית הכנסת, מותר להשתמש בהם לכל הספרים ואפילו לכתחילה, שמסתמא על דעת כן הוקדשו. ע"כ. [ובספר מנחת שי (עמוד תס) כת' דברי הב"י בשם הר"ן והרשב"א, כיון שהאיבעיא בגמ' כז. אם מותר למכור ס"ת ישן לקנות בו חדש לא איפשטא, פוסקים לחומרא. ולכן מי שהניח בביתו ס"ת עם מטפחת ואח"כ הקדישם, כיון שהמטפחת נעשית על דעת אותו ספר ונשתמש בה אותו ספר, אסור להניחה בס"ת אחר שהרי צריך לעלות בקודש, ולא משנים מקדושה אחת אפילו לאותה קדושה. ובבדק הבית כתב הב"י ולפי מה שכתבתי בסימן קנ"ג (ד"ה וכתב עוד הר"ן) בשם ה"ר יונה ז"ל דבעיין נקטינן לקולא ולא בעינן עילויא אפילו המניחים בבתיהם ואח"כ מקדישים מותר להכניסו בס"ת אחר ע"כ. ופסק מרן כאן בסתם להחמיר ואילו בסימן קנג' סעי' ד' פסק מרן להתיר בויש בתרא, וי"ל שלעולם דעת מרן להתיר ומה שפסק מרן כאן בסתם לאסור, ואח"כ כתב ויש מתירים, לא אמרינן בזה הלכה כסתם, שיש לומר שבתחילה כתב מרן בסתם כדעת הר"ן והרשב"א לאסור, ולאחר שזכר בבדק הבית דעת רבינו יונה ומהר"י אבוהב להתיר, חזר שוב וכתב בשו"ע ויש מתירים ומשנה אחרונה עיקר, ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה. ובהלכה ברורה כאן אות לג' כתב להחמיר בזה וכן בסימן קנג' אות ו'. ולענ"ד להתיר כנ"ל. שוב ראיתי בשארית יוסף חלק ג (עמוד רפג) שכתב להתיר למכור ס"ת כדי לקנות ס"ת חדש].

שו"ע סימן קנה

שאלה סח: מי שלומד גמרא בלא הלכה האם יוצא ידי חובתו בזה.

תשובה: לא יוצא ידי חובה בזה.

כתב מרן (סימן קנה סעי' א) אחר שיצא מבהכ"נ, ילך לבהמ"ד, ויקבע עת ללמוד, וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה. (הגה: ואף מי שאינו יודע ללמוד ילך לבהמ"ד ושכר הליכה בידו, או יקבע לו מקום וילמוד מעט במה שיודע ויחשוב בעניניו ויכנס בלבו יראת שמים). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ג) חייב אדם ללמוד בכל יום תורה שבכתב שהוא תנ"ך ומשנה וגמרא ופוסקים, ובעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ד' שעות ביום לא ילמדו בגמרא לחוד, דבזה אינו יוצא, אלא צריך שילמוד דוקא גם ספרי פוסקים כל אחד כפי השגתו [שו"ע יו"ד וש"ך שם]. עוד כתב (ס"ק ט) וכשלומד רק מעט נכון שעיקר למודו יהיה בהלכות שידע איך להתנהג למעשה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ד) ובהלכה ברורה (אות ד).

שו"ע סימן קנו

שאלה סט: כמה אדם צריך להשקיע מזמנו לצורך פרנסתו.

תשובה: יעשה מלאכתו עראי ותורתו קבע. ויתבונן בעצמו מה הוא הכרח האמיתי שאי אפשר בלעדו.

כתב מרן (סימן קנו סעי' א) אחר כך ילך לעסקיו דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו על דעת קונו. ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי ותורתו קבע וזה וזה יתקיים בידו. וישא ויתן באמונה ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה שבכל מקום שהזכרת השם מצויה מיתה מצויה. ויזהר מלישבע אפילו באמת שאלף עיירות היו לינאי המלך וכולם נחרבו בשביל שהיו נשבעים שבועות, אף על פי שהיו מקיימים אותם. ויזהר מלהשתתף עם הכותים שמא יתחייב לו שבועה ועובר משום לא ישמע על פיך. וכתב המ"ב (ס"ק ב) יעשה רק כדי פרנסתו, אך בזה גופא צריך להזהר מפיתוי היצר שמפתהו שכל היום צריך השתדלות על הרוחה זו. והעיקר שיתבונן בעצמו מה הוא הכרח האמיתי שאי אפשר בלעדו, ואז יכול להתקיים בידו שיהא מלאכתו עראי ותורתו עיקר. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א) אחר שיסיים זמן הקביעות בלימוד התורה, ילך לעסקיו. וישתדל אדם שלא להיבטל ממלאכה, שכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, וגוררת עוון, כי העוני יעבירנו על דעת קונו. ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי, ותורתו קבע. וזה וזה מתקיים בידו. ומכל מקום עדיף יותר ללמוד כל היום, ולקבל משכורת מהכולל או מהישיבה, או ממחזיק פרטי, מאשר לעסוק במלאכה או במשא ומתן, וללמוד רק כמה שעות ביום. ואף אם המשכורת מספיקה לו בדוחק יבטח בהשי''ת, והבוטח בה' חסד יסובבנו. [ילקוט יוסף, ח''ב, הל' קריאת התורה ובית הכנסת עמוד שלג]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ב).

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה