אור ברסלב
שו"ת שאול שאל - חלק א הלכות תפילין

שו"ת שאול שאל - חלק א

הלכות תפילין

הלכות ציצית

שו"ע סימן כה'

שאלה לט - פגע בשל ראש תחילה, או הניח של ראש לפני של יד, כיצד ינהג.

תשובה: פגע בתפילין של ראש תחילה, אע"פ כן יניח תפילין של יד תחילה. וכן אם הניח של ראש לפני יד, אין צריך לחלוץ של ראש, אלא יניח של יד ודיו.

כתב מרן (סעי' ו') אם פגע בשל ראש תחילה צריך להעביר על אותה המצוה, ויניח של יד תחילה ואח"כ של ראש. ע"כ. והטעם לזה כתב המ"ב (ס"ק כג') כיון דכתיב בקרא מפורש דיד קודם דמתחלה וקשרתם והדר ולטוטפות לפיכך אין משגיחין על העברת המצוה, מה שאין כן לעיל בס"א גבי ציצית ותפילין. עוד כתב (בס"ק כב') דוקא פגע, אבל אם הניח של ראש תחילה, או שמצא השל יד שנשמט ממקומו אין להסיר השל ראש, דמאי דהוה הוה, וימהר להניח של יד על מקומו. ויש חולקים. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקוט יוסף (אות לה') כתב אם היתה לפניו רק תפילה של ראש, והניחה, ואחר כך נזדמן לו תפילה של יד, אין צריך לחלוץ את התפילה של ראש ולהניחה אחר שיניח תפילה של יד, אלא יניח תפילה של יד ודיו. ואם היו לפניו גם תפילה של יד וגם תפילה של ראש, וטעה או הזיד והניח תפילה של ראש תחילה, יש אומרים שצריך לחולצה ויחזור להניחה לאחר שיניח תפילה של יד, ויש אומרים שגם בכהאי גוונא אין צריך שיחלוץ תפילה של ראש בעת שמניח התפילה של יד. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב שכן פסק הכה"ח (ריש סימן כו') שלא צריך להסיר את התפילה של ראש, אלא שסיים דאם עדיין לא הדקו בראשו ולא הניחו במקום הראוי לו ונזכר צריך להסירו ולהניח של יד תחילה. ע"כ.

שאלה מ - שמע קדיש או קדושה בין תפילין של יד לתפילין של ראש, כיצד ינהג.

תשובה: שותק ושומע ומכוין למה שאומרים. ואם הפסיק וענה אינו צריך לברך על מצות תפילין על תפילה של ראש. ובתפילין של רבינו תם יכול לענות אמן של קדיש וברכות. אבל לא יענה ב"ה וב"ש.

כתב מרן (סעי' י') אם סח לצורך תפילין אינו חוזר ומברך, אם שמע קדיש או קדושה בין תפילה של יד לתפילה של ראש לא יפסיק לענות עמהם אלא שותק ושומע ומכוין למה שאומרים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לו') שאם פסק וענה איש"ר או קדושה או ברכו או שענה אמן על איזה ברכה ששמע חוזר ומברך. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקוט יוסף (אות מב') כתב שאם עבר והפסיק וענה קדיש או קדושה אינו צריך לברך ברכת על מצות תפילין על תפילין של ראש. ע"כ. וכל זה בתפילין של רש"י אבל בתפילין של ר"ת כתב המ"ב (שם) שיש להקל ולהפסיק לענית אמן יהא שמיה רבא וקדושה וברכו ואמן אך אח"כ יזיז השל יד ממקומו קודם שיניח השל ראש כדי שיהיה הויה אחת לשתיהן. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקוט יוסף סימן לד' (אות ה') שאם שמע קדיש וקדושה או שאר ברכות בין הנחת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש בתפילין של רבינו תם, יענה אמן וקדושה. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (סימן לד' אות ז') שאסור לענות ברוך הוא וברוך שמו אולם מותר לענות אמן אחר קדיש או ברכות, וכן מותר לענות קדושה וברכו ואמן יהא שמיה רבא עד דאמירן בעלמא. ע"כ. (ועיין בהגהות איש מצליח על מה שכתב המ"ב הנ"ל שיש להקל בענית אמן בין תפילין של יד לתפילין של ראש כשמניח תפילין דר"ת, והעיר על זה דדוקא אמן דחצי קדיש ודברכות, משא"כ שאר אמנים וב"ה וב"ש אין לענות, וציין לילקוט יוסף עמ' מז'. ובמחכ"ת לא כתב הילקוט יוסף שם כלל מענין חצי קדיש, ולא משמע כן, אלא שעונה על כל האמנים של הקדיש, וכן משמע לשון ההלכה ברורה הנ"ל).

שאלה מא - חלץ התפילין כדי להיכנס לבית הכסא וחוזר תיכף להניחם, האם צריך לברך.

תשובה: צריך לחזור ולברך על הנחתן.

כתב מרן הזיזם ממקומם אדעתא להחזירם מיד צריך לברך. וכתב הרמ"א ויש אומרים שלא לברך. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק מז') אם חלצן לכנוס לבהכ"ס אפילו היה דעתו ללובשן תיכף צריך לברך לכו"ע דהא אין רשאי ללכת בהם לבית הכסא ואדחי ליה, וכמ"ש בסימן סה', וכתב הח"א דהוא הדין כשחולץ שצריך להפיח בהם כיון דאסור להפיח בהן צריך לחזור ולברך. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב בשם הכה"ח (אות עח') שלא לברך אם אין בית הכסא רחוק דקימ"ל סב"ל, ודעת הגרע"י בתשובה שיש לברך. עי"ש. ע"כ. כ"כ בהליכות עולם חלק א' (עמוד כ') מי שחלץ התפילין מחמת שהיה צריך להכנס לבית הכסא, אפילו היתה דעתו לחזור ולהניחן מיד כשיצא מבית הכסא, צריך לחזור ולברך על הנחתן, שמכיון שאין בית הכסא מקום הראוי להיות בו עם התפילין נחשב הדבר להפסק, ואפילו בזמן מועט, ואפילו היה בית הכסא קרוב אליו, צריך לברך על התפילין. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקוט יוסף (אות סז') שאם חלץ התפילין כדי להכנס לבית הכסא, וחוזר ולובשן, חוזר ומברך עליהם. ואף שיש חולקים בזה, מכל מקום איכא ספק ספיקא, ובמקום מצוה דאורייתא סמכינן שפיר על ספק ספיקא לברך. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות מו') שצריך לחזור ולברך אפילו לא שהה אלא זמן מועט ואפילו היתה דעתו מתחילה לחזור ולהניחן. ע"כ.

שו"ע סימן כו'

שאלה מב - אם מניח תפילה של ראש לבד מה מברך.

תשובה: מברך על מצות תפילין. ולמנהג אשכנז מברך שתי ברכות, להניח תפילין ועל מצות תפילין.

כתב מרן (סעי' ב') אם איננו מניח אלא של ראש לבד מברך עליה על מצות תפילין לבד. והרמ"א כתב ולדידן דנוהגים לברך בכל יום שתי ברכות מברך על ראש לבד שתי ברכות, ואם מניח של יד לבד מברך להניח לבד. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקוט יוסף (אות ג') אם מניח תפילה של יד מברך להניח תפילין, ואם מניח תפילה של ראש בלבד, מברך על מצות תפילין. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א').

שו"ע סימן כז'

שאלה מג - הניח תפילה של יד למטה ממקום הקיבורת האם יצא.

תשובה: בשעת הדחק יצא ידי חובה.

כתב מרן (בסעי' א') מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל בבשר התפוח שבעצם שבין הקובדו ובית השחי וכו'. וכתב הרמ"א וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקובדו, אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ד') שעכ"פ למטה ממקום הקיבורת פסול לכ"ע. (עיין בב"י שהביא דעת הגהות הסמ"ק להכשיר בכל חצי זרוע התחתון, ובבדק הבית כתב שאין לסמוך עליו להכשיר גם במקום הנמוך מהקיבורת אלא יניח דוקא במקום התפוח. ובשו"ע כאן בסעי' ז' כתב אף על פי שיש לאדם מכה במקום הנחת התפילין יניח תפילין כי מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין כי העצם הסמוך לבית השחי מחציו עד הקובדו הוא מקום הנחת תפילין. ע"כ. ומשמע שמכשיר אף במקום הנמוך שאין הבשר תפוח בו, וזה כסותר למ"ש בבדק הבית. וכתב בהגהות איש מצליח שהמאמר מרדכי (אות א') כתב שמרן הדר ביה ממה שכתב בבדק הבית ודעתו להכשיר בכל חצי הזרוע התחתון הסמוך לקובדו ע"ש והובא בכה"ח (אות ג') אולם נראה שהעיקר כדברי המשנ"ב, וכ"נ מדברי היבי"א (ח"א א"ח סי' ג' אות כ') ע"ש. ע"כ. ולענ"ד היה נראה לחלק בזה דדעת מרן כמ"ש בבדק הבית שצריך להניח במקום התפוח דוקא בחצי התחתון של העצם וכמו שכתב בשו"ע סעי' א', ומה שכתב בסעי' ז' מיירי בשעת הדחק שאין לו מקום להניח אלא למטה ממקום הבשר התפוח יניחם שם. וכהבנת הב"י דברי הגהות סמ"ק. אולם ראיתי בשו"ת אוצרות יוסף סימן ז' שהביא סברא זו ודחאה מהלכה וכתב שהנכון יותר לפרש דברי מרן שמצריך תרתי לעיכובא גם במקום התחתון וגם במקום התפוח וילמד סתום מן המפורש שבסעי' א' ביאר לנו מרן דבעינן מקום קיבורת דוקא, ובסעי' ז' ביאר לנו דבעינן שיהיה בחצי התחתון דוקא וכו'. עי"ש. אולם בהליכות עולם ח"א (עמוד כז בהערה) כתב שאין להניח שיטת הראשונים ומרן והרמ"א דס"ל שאין ראוי להנחת תפילין אלא החצי התחתון של הזרוע הנוטה לצד כף היד, וכו'. משמע מלשונו דלא בעינן תרתי לעיכובא, גם בחצי התחתון וגם בבשר התפוח. ולפי מה שאמרנו שבמקום שאי אפשר מסכים מרן להתיר להניח בכל החצי התחתון של הזרוע אתי שפיר).

שאלה מד - איטר יד שכל מעשיו בשמאל וכותב בימין, או כותב בשמאל וכל מעשיו בימין, באיזה יד יניח תפילין.

תשובה: יניח תפילין ביד שלא כותב בה, וטוב שאחרי התפילה יחזור ויניח תפילין בלי ברכה ביד שלא עושה בה מלאכה.

כתב מרן (בסעי' ו') ואיטר יד ימינו אם עושה כל מלאכתו בשמאל מניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם, ואם שולט בשתי ידיו מניח בשמאל כל אדם, ואם כותב בימינו ושאר כל מעשיו עושה בשמאלו או כותב בשמאל ושאר כל מעשיו עושה בימין יש אומרים שמניח תפילין ביד שתש כח דבעינן יד כהה, וי"א שהיד שכותב בה היא חשובה ימין לענין זה ומניח תפילין ביד שכנגדה. ע"כ. וכתב הרמ"א והכי נהוג. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח שההלכה כיש אומרים בתרא דאזלינן בתר כתיבה. וע' להכה"ח (אות לא') שדעתו להניח תמיד בשמאל, בין אם הכתיבה בימין או שאר כל מעשיו בימין שכ"ה ע"פ הקבלה ע"ש. וע"ע בביה"ל. אבל להלכה נראה שאין לזוז מדברי מרן וכמו שכתב הרב ברית כהונה (חא"ח מע' א' אות ב') והילקו"י (עמ' לו') ומ"מ טוב שאחר התפלה יניח התפילין ביד האחרת ויקרא בהם ק"ש לצאת ידי חובה לכל הדעות, (ילקוט יוסף שם). ע"כ. וכ"כ בהליכות עולם (עמוד כח) מי שהוא איטר יד ימין, וכותב ועושה כל מלאכתו ביד שמאל, מניח תפילין ביד ימין. ואין צריך לחוש להחמיר ולחזור ולהניח תפילין אחר התפלה גם ביד שמאל. ומי שכותב בימין ושאר מלאכתו עושה בשמאל, מניח תפילין ככל אדם ביד שמאל, שלעולם יש ללכת אחר היד שכותב בה. וכן דעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. ומכל מקום כיון שיש הרבה פוסקים שחולקים על זה, וסוברים שיש ללכת אחרי היד שעושה בה רוב מעשיו, והשניה היא יד כהה, לכן טוב שאחר התפלה יחזור ויניח תפילין בלי ברכה ביד ימין, ויקרא בהם קריאת שמע, ויצא ידי חובה לכל הדעות. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כא').

שו"ע סימן כח'

שאלה מה - האם מותר לעשות תיק התפילין משעטנז.

תשובה: אסור לעשות.

כתב המ"ב (ס"ק ט') תיק תפילין אסור בשל שעטנז כמו מטפחת ספרים. (פמ"ג).

שו"ע סימן כט'

שאלה מו - כשחולץ התפילין בע"ש בין השמשות האם מברך לשמור חוקיו.

תשובה: כשחולץ התפילין בערב שבת בין השמשות אין לברך שום ברכה.

כתב מרן אין לברך שום ברכה כשחולץ התפילין אפילו כשחולצם ערב שבת בין השמשות ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ב') פירוש אף דקיימא לן שבת ויום טוב לאו זמן תפילין וכשירצה להניחם אז לשם מצוה עובר על "בל תוסיף", מכל מקום כיון שאם מניחן עליו ללא כוונה לשם מצוה אין בזה איסור מן התורה אלא מדברי סופרים משום גזירה שמא יצא בהם לרשות הרבים, ויש חולקין גם על זה כמו שיבואר לקמן בסימן לא' לפיכך לא שייך ברכה על זה כיון שבחליצת התפילה מצד עצמה אין בה מצוה ואינו חולצן אלא משום גזירה. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות א') וטוב שבשעה שחולץ התפילין יאמר פסוק "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאיך".

שו"ע סימן ל'

שאלה מז - הניח תפילין מבעו"י וחשכה עליו האם צריך לחולצן.

תשובה: לדעת מרן אין צריך לחולצן. ולדעת המקובלים יחלוץ. וראוי לחוש בזה לדעת המקובלים.

כתב מרן (סעי' ב') אסור להניח תפילין בלילה שמא ישכחם וישן בהם. אם הניחם קודם השקיעה וחשכה עליו אפילו הם עליו כל הלילה מותר ואין מורין כן. אם לא חלץ התפילין מששקעה חמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן ונמצאו עליו כדי לשמרן מותר ומורין כן. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ח') על מה שכתב מרן ואין מורין כן, הלכה למעשה לאחרים, שמא יבואו להניחן לכתחילה ועל כן לא יעשה כן אלא בינו לבין עצמו אבל לא ברבים דהוא גם כן כהוראה, ועל כן אין להתפלל בהם תפילת ערבית בתענית צבור ברבים. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ג') הביא מחלוקת האחרונים אם הניח התפילין קודם השקיעה בפני רבים אם צריך לחולצם לאחר השקיעה, ובבירור הלכה (ס"ק ט') משמע דעתו להקל בזה. עוד כתב (באות ג') דלדעת רבותינו המקובלים אסור להשאיר התפילין עליו בלילה ובכל ענין צריך לחלוץ התפילין מיד עם שקיעת החמה ואף על פי שמעיקר הדין הלכה כדברי מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, מכל מקום ראוי לחוש בזה לדעת המקובלים ולחלוץ התפילין מיד עם שקיעת החמה. ע"כ. ובקצוש"ע ילקו"י (אות ו') כתב כן, והוסיף שאם מתפלל מנחה עם התפילין, והתחיל קודם השקיעה, יכול להישאר עמהם גם אחר השקיעה.

שאלה מח - התפלל ערבית מבעו"י ונזכר שלא הניח תפילין באותו יום כיצד ינהג.

תשובה: אם לא התפלל ערבית יכול להניח בברכה, אפילו בבין השמשות. ואם התפלל ערבית יניח בלא ברכה, אפילו קודם השקיעה.

כתב מרן (סעי' ה') ויש מי שאומר שאם התפלל תפילת ערבית מבעוד יום עד שלא הניח תפילין אין לו להניחם אחר כך. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יז') ואפילו עוד היום גדול קודם שקיעה, לפי שכבר עשאו לזמן הזה לילה, וזמן שכיבה, בקריאת שמע ותפלה של ערבית ואם יניח בו תפילין יחזור ויעשהו יום והרי הן שתי קולות שסותרות זו את זו, אך האחרונים הסכימו להלכה דמחוייב להניחם ובלי ברכה כל זמן שהוא קודם צאת הכוכבים ואם הוא לא התפלל עדיין אף על פי שהצבור התפללו אין בכך כלום ויניחם עם ברכה אם הוא עדיין יום כיון שהוא לא עושה שתי קולות הסותרות זו את זו, ודוקא אם לא הניחן אותו יום כלל אבל אם כבר הניח תפילין רק רוצה להניח גם עתה אין ראוי להניחם אם הציבור כבר התפללו ערבית. ע"כ. אולם בהליכות עולם ח"א (עמוד כט') כתב אסרו חכמים להניח תפילין בלילה שמא ישן בהם ויבואו לידי בזיון. ומכל מקום אם לא הניח תפילין כל היום, וכבר שקעה החמה, יניח תפילין בבין השמשות ויברך עליהם. ואם התפלל כבר תפילת ערבית אפילו עדיין לא שקעה החמה, יניח תפילין בלא ברכה. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות י') שאם הניח תפילין באותו יום, ורוצה לחזור להניחן אינו רשאי לעשות כן, משום שיש לחוש בזה לשיטת מרן השלחן ערוך. אבל אם לא הניח תפילין כלל באותו היום, חייב להניח תפילין כל עוד שלא הגיע זמן צאת הכוכבים, מפני שמצות תפילין היא מצות עשה מן התורה בכל יום, ויש לומר בזה ספק דאורייתא לחומרא. ומכל מקום לא יברך על הנחתם אחר תפילת ערבית, מפני שכלל גדול בידינו שספק ברכות להקל. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ז').

שו"ע סימן לא'

שאלה מט - בני חו"ל האם מניחים תפילין ביו"ט שני של גלויות.

תשובה: בני חוץ לארץ אינם מניחים תפילין ביום טוב שני של גליות. ותושב ארץ ישראל שנסע לחוץ לארץ, לא דרך קבע, יניח בביתו בצינעא. אבל אם נסע לשנה או יותר, ינהג כיום טוב שני של גלויות ולא יניח.

כתב מרן (סעי' א') בשבת ויום טוב אסור להניח תפילין מפני שהם עצמם אות ואם מניחים בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א') ויום טוב שני נמי בכלל, לדידן בני חוץ לארץ. ע"כ. וכ"כ כתב בהלכה ברורה (אות ה') והוסיף תושב ארץ ישראל שנסע לחוץ לארץ ודעתו לחזור לארץ ישראל כעבור זמן קצר, שעליו להחמיר ואפילו בצינעא לנהוג יום טוב שני של גלויות בחוץ לארץ, ומאידך גיסא צריך להתפלל תפילת חול כמנהג ארץ ישראל, יניח תפילין בבית בצינעא קודם שילך לבית הכנסת להתפלל שחרית, ויקרא עימהם קריאת שמע. ואם יודע בעצמו שהוא מכוין היטב בתפילתו, יתפלל בביתו עם תפילין, ואחר כך ילך לבית הכנסת לשמוע קדיש וקדושה עם הציבור. ע"כ. ובקצוש"ע ילקו"י (אות ד') כתב, אולם שליחי מוסדות הנמצאים בחוץ לארץ לתקופת שליחות של שנה או יותר, כל עוד הם נמצאים בחוץ לארץ עליהם לנהוג לגמרי כבני חוץ לארץ ולא יניחו תפילין ביום טוב שני של גלויות, אף ביום טוב האחרון של סוכות.

שו"ע סימן לב'

שאלה נ - לאחר שכתב כל הפרשיות נפסלה פרשה ראשונה האם יש תקנה לשאר הפרשיות.

תשובה: שאר הפרשיות נתבטלו. והתקנה: אם יש לו פרשה ראשונה מתפילין אחרות שודאי נכתבו לפני אלו, יכול לצרפה.

כתב מרן (סעי' א') מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשיות שהן קדש לי כל בכור עד למועדה, והיה כי יביאך עד כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים, ופרשת שמע עד ובשעריך, ופרשת והיה אם שמוע עד על הארץ. וכתב הרמ"א וצריך לכותבם כסדר הזה לכתוב תחילה הקודמת בתורה ואם שינה פסול ולכתחילה יכתוב של יד קודם של ראש. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ג') הטעם שצריך לכותבם כסדרן משום דכתיב והיו הדברים וגו' בהוייתן יהיו. עוד כתב (בס"ק ד') שלא נפסלו אלא התפילין שנעשו מאותן הפרשיות אבל הפרשיות עצמן לא נפסלו כגון אם התחיל לכתוב מפרשת והיה כי יביאך יוכל לצרף לזה פרשת קדש מתפילין אחרים אם יודע בודאי שנכתב קודם אלו דאי לאו הכי ספק תורה לחומרא. והוא הדין אם בעת הכתיבה היה כסדרן רק אח"כ נפסל פרשה אחת המוקדמת נתבטל ממילא כל הפרשיות שאחריה ולעניין צירוף מפרשיות אחרים גם כן הדין כנ"ל. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ד') שאם יש לו אותה פרשה אלא שנכתבה לצורך תפילין אחרות ונכתבה קודם פרשיות אלו רשאי לצרפה לפרשיות אלו. אבל אם יש ספק אם נכתבה אותה פרשה קודם לשאר פרשיות, אסור לצרפן, מפני שספק דאורייתא לחומרא.

שאלה נא - האם צריך לעשות הדיו לשמה.

תשובה: אין צריך.

כתב המ"ב (ס"ק ח') דיו אין צריך לעשות לשמה. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ט') ובהגהות איש מצליח כתב דמכל מקום להשתמש ממנו לחולין יש להחמיר.

שאלה נב - נדבקה אות לחברתה באופן שלא נשתנה צורת האות האם מועיל תיקון בתפילין ומזוזות.

תשובה: מועיל תיקון בתפילין ומזוזות.

כתב מרן (סעי' ד') צריך שלא תדבק שום אות אחת בחברתה אלא כל אות תהיה מוקפת גויל. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יב') שאף בתפילין ומזוזות מהני תיקון כיון שלא נשתנה צורת האות מקודם. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יב') שאם היתה אות גדולה ונדבקה בסופה לאות שמתחתיה באופן שאם יגרור הדיו במקום שדבוק תישאר צורת האות. יש אומרים שאין צריך לגרור ולהפרידן זו מזו, ויש מחמירים. ויש לחוש לדעת המחמירים ולגרור ולהפרידן זו מזו. וכל זה שנדבקה האות בסופה לאות שמתחתיה, אבל אם נדבקה בחלקה העליון או מן הצדדים, צריך לגרור המקום הדבוק לכל הדעות. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כב').

שאלה נג - לא שרטט רק שורה ראשונה וכתב שאר השורות עקומות האם כשרות התפילין.

תשובה: התפילין כשרות.

כתב מרן (סעי' ו') אין צריך לשרטט כי אם שיטה עליונה ואם אינו יודע לישר את השיטה בלא שרטוט ישרטט כל השורות ולא ישרטט בעופרת מפני שהמקום השרטוט נשאר צבוע. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כא') בדיעבד אפילו אם לא שרטט וכתב השיטות עקומות אין לפסול התפילין. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות כ') בדיעבד אם לא שרטט קלף התפילין כלל, אפילו השורה העליונה, וכתב עליו הפרשיות כשרות. (וטוב להחמיר שישרטט אחר כך השורה העליונה). ע"כ. ויש לעיין מה הדין אם עשה תרתי לגריעותא גם לא שרטט כלל וגם כתב השורות עקומות.

שאלה נד - עיבד קלף לשם מזוזה האם כשר לתפילין.

תשובה: אינו כשר לתפילין.

כתב מרן (סעי' ח') צריך להיות הקלף מעובד בעפצים או בסיד וצריך שיהיה מעובד לשמו וטוב להוציא בשפתיו בתחילת העיבוד שהוא מעבדו לשם תפילין או לשם ספר תורה, אבל אם עיבדו לשם מזוזה פסול. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כז') דלא מהני רק למזוזה בלבד דקדושתה קלה מתפילין ואם עיבד לתפילין מהני אף למזוזה ולא לס"ת. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות כט') שטוב להחמיר כשרוצה לשנות הקלף מתפילין למזוזה שיתנה מתחילה בשעת העיבוד כנ"ל. ומכל מקום מעיקר הדין אפילו אם עיבדו לשם ספר תורה בלא תנאי רשאי להשתמש בו לתפילין וכן אם עיבדו לשם תפילין בלא תנאי רשאי להשתמש בו למזוזה.

שאלה נה - במקום שצריך שאלת תינוק האם צריך לכסות שאר האותיות.

תשובה: אם התינוק מכיר את הפרשה נכון להחמיר ולא להראות לו את התיבות שלפני אותה תיבה עם הספק. ואם אינו מכיר הפרשה אין צריך לכסות את האותיות שלפני התיבה עם הספק. והתיבות והאותיות שלאחר התיבה עם הספק אין צריך לכסות כלל.

כתב מרן (סעי' טז') נפסק אחת מהאותיות אם תינוק שאינו לא חכם ולא טיפש יודע לקרותו כשר, ואם לאו פסול, ואין צריך לכסות לו שאר האותיות כמו שנוהגים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק נא') שגם הלבוש כתב שאין צריך לכסות. אבל המ"א בשם מהרי"ט כתב שצריך לכסות מה שלפניו שאם יתחיל מתחילת המקרא סרכיה נקיט ואזיל ואפילו תינוק שלא למד באותה פרשה אפילו הכי צריך לכסות לו מה שלפניו עד תיבה זו אבל תיבה זו וגם מה שלאחריה אין צריך לכסות כלל בכל גווני. ע"כ. וכתב האיש מצליח שהקול יעקב (אות סג') הביא בשם עוד כמה פוסקים כהלבוש ושכן מנהג בגדאד שאין לכסות כלל. אבל דעת החיד"א בלדוד אמת (הובא שם) שיש לכסות. ע"ש. ונ"ל דטוב לעשות כן לכתחילה. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות נט') כתב שאין צריך לכסות התיבות והאותיות שאחר אותה תיבה אבל התיבות שלפני אותה תיבה, הדבר תלוי שאם הקטן מכיר ויודע מה שכתוב בפרשיות התפילין והם שגורות בפיו (כגון פרשת שמע או והיה אם שמוע) נכון להחמיר שלא להראות לו את התיבות שלפני אותה התיבה שנתעורר ספק באחת מאותיותיה, ואם אינו יודע ומכיר מה שכתוב בפרשיות התפילין, אין צריך לכסות אף את האותיות שלפני אותה תיבה שנתעורר ספק באחת מאותיותיה. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות כא') כתב שאין צריך לכסות לו את שאר האותיות כמו שנוהגים.

שאלה נו - אם רגל הכף פשוטה (כף סופית) מגיע לסוף הקלף האם מועיל תיקון בתו"מ.

תשובה: מועיל תיקון בתפילין ומזוזות ואפילו נעשה בשעת כתיבה. ואם נחתך מלמטה הקלף לאחר כתיבה, מדינא לא צריך תיקון, אך לכתחילה יגרור מעט מן הדיו בסוף הקלף.

כתב מרן (סעי' טז') אם רגל הכף הפשוטה או כיוצא בה מגיע לסוף הקלף בלי היקף קלף מתחילתו פסול. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק נח'-נט') ואפילו אם היא ארוכה כראוי דהיינו שיש בה שיעור שאפילו אם היא נגררת קצת למטה ישאר צורת אות מכל מקום פסול. אבל אם נחתך הקלף אח"כ ועל ידי זה אין מוקף גויל כשר. ע"כ. ובאופן הפסול שעשה כן מתחילה כלומר בעת כתיבה, כתב המ"ב (ס"ק ס') שאם רוצה לתקן יגרר קצת כדי שיהיה מוקף גויל אבל דיבק מטלית לא מהני להקפת גויל דבעינן הקפת האות מגוף הסת"ם. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות סג') באופן שנחתך הקלף לאחר כתיבה שהאות כשרה, מכל מקום לכתחילה יש לגרור מעט מן הדיו בסוף הקלף כדי שתהיה מוקפת גויל מכל צדדיה.

שאלה נז - רי"ש שעשאה כעין דל"ת האם יכול לגרור רק הרגל לבד ויחזור לכותבו כתיקונו.

תשובה: צריך לתקן ולגרור כל האות כיון שכתב האות בכתיבה אחת. אבל אם כתב הדל"ת בשתי כתיבות, גג ולאחר כך רגל, מהני לגרור הרגל לבד.

כתב מרן (בסעי' יח') רי"ש שעשאה כמין דל"ת יש להחמיר ולומר דלא סגי שיגרור הירך לבד או הגג לבד ויחזור ויכתבנו כמין רי"ש משום דבין הגג ובין הירך נעשו בפיסול הלכך צריך לגרור שניהם. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק עו') וכן אות וי"ו שעשאה כמין רי"ש וכל כה"ג שנעשה בכתיבה אחת. ע"כ. משמע שאם הסופר כותב הדלת ב-ב' כתיבות שכותב הגג ומפסיק ואחר כך כותב הרגל. אם כן הגג נעשה בכשרות ויהא מותר למחוק רגל הדל"ת ולכתוב רגל הרי"ש. וראיתי כן בבירור הלכה (סוף ס"ק סה') שכתב והאידנא שהסופרים כותבים הדל"ת בשתי כתיבות, מתחילה הגג ולאחר מכן הרגל, וכדין מ"ם פתוחה שעשאה סתומה, עיין בשו"ת מהרש"ג חלק א' (סימן לב') ובספר יריעות שלמה (פרק יב' אות יב' בהערה) ולהלן בהלכה ברורה (סעיף פ') ודו"ק.

שאלה נח - נדבקה היו"ד התחתונה של האל"ף לגוף האל"ף כיצד יתקן.

תשובה: התקנה למחוק את כל הרגל התחתונה, ולכתוב מחדש יו"ד, ולא יפרידנה משום חק תוכות.

כתב מרן (סעי' יח') אם נגע רגל האל"ף בגג האל"ף או פני האל"ף בפנים בגג שתחתיה פסול ואין תקנה בגרירה להפרידה, דהוי כחק תוכות. אלא יגרור כל מה שנעשה בפיסול ויחזור ויכתבנו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק פט') שצריך לגרור הרגל כולו ולא סגי שיפריד הרגל מעל האל"ף עד שיבטלנו מצורת אות לבד כיון שנכתב כל הרגל בפסול. וכן בנדבק יו"ד שמעל האל"ף בגג שתחתיו צריך לגרור כל היו"ד ולכותבו מחדש, ויש מחמירים בנדבק היו"ד העליון בעת הכתיבה לגרור כל האל"ף עבור זה, כי ממילא נכתב אחר כך שאר האות בפסול על ידי זה. אך בדיעבד צריך עיון אם יש להחמיר בזה. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב שהרב קול יעקב (אות קד') פסק שאם כתב את היו"ד העליונה תחילה, ואחר כך הקו האמצעי, ונדבקה היו"ד בקו האמצעי ואחר כך גמר את האל"ף, צריך לגרור גם את הקו האמצעי עם היו"ד התחתונה כיון ששניהם נכתבו בפסול. ואם בתחילה כתב הקו האמצעי ואחר כך היו"ד נדבקה, יגרור היו"ד בלבד כמ"ש בבה"ל (ד"ה יגרור כל וכו') ואם לא תיקן עד שכתב גם את היו"ד התחתונה צריך לגרור גם אותה. ע"כ. וכן כתב בהלכה ברורה (אות פו') שיש לחוש לדעה זו, ושכן הדין אם נגעה הרגל השמאלית של האל"ף בגג האות, וכתבה אחר שכתב גג האות והיו"ד הימנית, מוחק הרגל השמאלית וחוזר וכותבה, שהרי היו"ד הימנית וגג האות נכתבו ונעשו כראוי.

שאלה נט - כותב שתי אזכרות בפעם אחת האם צריך לקדש פעמיים.

תשובה: כותב ב' אזכרות בפעם אחת בלי הפסק די בקידוש אחד. וטוב לקדש בכל פעם.

כתב מרן (בסעי' יט') בתחילת הכתיבה יאמר בפיו אני כותב לשם קדושת תפילין, מלבד זה בכל פעם שכותב אזכרה צריך לומר שכותב לשם קדושת השם. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק צז') שאם כותב ב' אזכרות בלי הפסק די בקידוש אחד. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח, אבל טוב לקדש כל שם ושם בפני עצמו, וכן נהגו בבגדאד (קול יעקב סי' רעו' אות י'). ע"כ. ובהלכה ברורה (אות קב') כתב כדברי המ"ב שאין צריך לחזור ולומר כן על כל שם ושם.

שאלה ס - פרשה שנמצא בה אות חסרה או יתרה האם יש לה תקנה.

תשובה: פרשה שחסר בה אות אין לה תקנה. ואם יש אות יתרה יש תקנה, ע"י שיגרור אותה אם היא בסוף תיבה או בתחילתה. וכן אם היא באמצע תיבה יגררנה מעט מעט ויוסיף מעט מעט באותיות שבצדדים.

כתב מרן (סעי' כג') אם מצא שחסר אות אחת אין לו תקנה שאם כן היו כתובים שלא כסדרן ופסולים משום דכתיב והיו בהוייתן יהיו, ואם יתר אות אחת יש לו תקנה על ידי שיגרור אותה אם היא בסוף תיבה או בתחילתה אבל אם היא באמצע תיבה לא, משום דכשיגרור יהיה נראה כשתי תיבות. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק קיב') שלפעמים מועיל תיקון גם כשהוסיף אות על ידי שיגררנה וימשיך האות שלפניה שתמלא מקומה. כגון שכתב לאבותיך מלוא וי"ו אחר הבי"ת יגרענה וימשוך הבי"ת שלפניה שתמלא מקומה וכו'. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח שיעשה ההוספה מעט מעט קצת כאן וקצת כאן, כדי שלא תשתנה צורת האות (קוי"ע אות קיז') ע"כ. וכך כתב בהלכה ברורה (אות קטו') ועיי"ש עוד פרטי דינים בזה.

שאלה סא - אות צד"י שכתבה יו"ד נו"ן וניכרת הפרידה להדיא ותינוק קוראה צד"י האם מועיל תיקון.

תשובה: למנהג אשכנז שכותבים את הצד"י יו"ד ונו"ן, לא מועיל תיקון. ולבני ספרד שכותבים יו"ד הפוכה, מועיל תיקון.

כתב מרן (סעי' כה') צד"י שכתב יו"ד נו"ן, או שי"ן שכתבה עי"ן יו"ד, או חי"ת שני זייני"ן, ואחר שכתב לפניו חזר ותקנם הוי שלא כסדרן ופסולים, וכו' ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק קיח') פירוש שחילק היו"ד מהנו"ן כל כך עד שנראה כשתי אותיות, וכן בכל אינך, לכן אפילו אם אירע דתינוק קראו כהלכתו אין יכול לתקנן אחר כך, שכיון שעינינו רואות שיש להם צורת אותיות אחרות אם כן כשתקנם אחר כך הרי זה כתיבה מחדש ושלא כסדרן. ע"כ. וכל זה למנהג האשכנזים שכותבים הצד"י יו"ד ונו"ן ואז אחר שנפרדו נראים כשני אותיות אבל למנהג הספרדים שכותבים צד"י שהיו"ד הימנית הפוכה לא חשיב נשתנה צורת האות כיון שלא נקראת כשני אותיות, ולכן כתב בהלכה ברורה (אות קכח') שאם ילד קטן קוראה צד"י מותר לתקנה אפילו אחר שסיים כתיבת הפרשיות, ואין בזה משום שלא כסדרן.

שאלה סב - רגל האל"ף פרודה וניכרת הפרידה להדיא ותינוק קוראו אל"ף האם מועיל תיקון.

תשובה: מועיל תיקון, אבל אם הפירוד גדול עד שנראה למרחוק, אפילו התינוק קוראו לא מועיל תיקון.

כתב מרן (בסעי' כה') אם לא היו מקצת יודי"ן שעל האלפי"ן והשיני"ן והעייני"ן ורגלי התוי"ן נוגעים בגוף האות ותינוק דלא חכים ולא טיפש מכירם שאע"פ שכתב לפניהם יכול לחזור ולתקנם דכיון דצורת האות היתה ניכרת ליכא משום כתבן שלא כסדרן. ע"כ. ]ומה שכתב כאן בשי"ן שמועיל תינוק, ולעיל בשי"ן שכתבה עי"ן יו"ד כתב שלא מועיל תיקון אחר כתיבה והבאנו בתשובה הקודמת מהמ"ב שלא מועיל תינוק, נראה שכאן איירי שנפרדה היו"ד הימנית ולא נקראת השי"ן עי"ן יו"ד. ונחשב צורת האות עליה.[ וכתב המ"ב (ס"ק קכב') שאפילו אם פרידתן ניכר להדיא (דהיינו תיכף ומיד כשראה אותן) יכול לתקנם דהרי לא הפסיד עדיין האות כל עיקר צורתה מדקראה התינוק לאות [כן כתב הגרע"א בחידושיו ודלא כהפמ"ג שהחמיר בזה ועיין בבה"ל]. אבל אם אין פרידתן ניכר להדיא עד שמסתכל בה אין צריך להראות להתינוק. ומכל מקום אם אירע שהראה לתינוק ולא קרא לו אות הולכים אחריו להחמיר ואין יכול לתקן [כמו שכתב הפמ"ג] ע"כ. ועל מה שכתב המ"ב שאם ניכר להדיא יכול לתקנם כתב בהגהות איש מצליח שהקוי"ע (אות קכב') פסק כדברי האחרונים דאם ניכר, לא מהני תינוק. אבל הראשל"צ הגרע"י חולק וכו' ע"כ. ובהלכה ברורה (אות קכח' וקכט') עשה בזה ד' חלוקות אם ניכר פירוד היו"ד מהאל"ף להדיא מועיל תיקון על ידי שאלת תינוק. ואם לא ניכר הפירוד להדיא אלא על ידי התבוננות ועיון היטב רשאי לתקן האות אף בלא שיראנה קודם לכן לילד קטן ואין בזה שלא כסדרן. ואם היה הפירוד באות דק ביותר עד שאינו נראה אלא כנגד השמש או על ידי זכוכית מגדלת, או על ידי מיקרוסקופ, אין צריך לתקנו כלל, והמחמיר תבוא עליו ברכה. ומאידך גיסא, אם היה הפירוד גדול עד שנראה למרחוק, אין תיקון מועיל לאות כל שכתב אחריה, ואפילו ילד קטן שאינו חכם ואינו טיפש קורא האות כהלכה שהרי עינינו הרואות שאבדה צורת האות. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות ו') כתב שבפירוד דק שאינו נראה אלא כנגד השמש, מן הדין כשר אפילו בלא שום תיקון אפילו בפירוד של אות הנראית כשתי אותיות כגון אות צד"י ואות מ"ם. ומכל מקום המחמיר לתקנו תבוא עליו ברכה. ע"כ. ומה שכתב המ"ב בלא ניכר להדיא שאין צריך להראות לתינוק, והראה לתינוק ולא קרא לו אות שהולכין אחריו להחמיר. כתב על זה בהגהות איש מצליח שלפי מה שכתב הקוי"ע (אות סה') בשם החיד"א בספר לדוד אמת, נראה דגם כאן לא אזלינן בתר תינוק.

שאלה סג - אדם שלא יודע לקרוא ויודע להעתיק מהכתב האם רשאי לכתוב.

תשובה: אינו רשאי לכתוב.

כתב מרן (סעי' ל') אינו רשאי לכתוב אלא אם כן יודע לקרות. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות קמא') מי שאינו יודע לקרוא כתב אשורי אינו רשאי לכתוב ספרי תורה תפילין ומזוזות מפני שיש לחוש שמא בנקל יבוא לטעות ולא ירגיש בטעותו. ומכל מקום אם יודע לקרוא כתב אשורי, אלא שאינו מבין פירוש המלים, רשאי לכתוב.

שאלה סד - סתומה שעשאה פתוחה או להיפך האם פוסל.

תשובה: פסול אפילו בדיעבד.

כתב מרן (סעי' לו') יעשה כל פרשיותיה פתוחות חוץ מפרשה אחרונה הכתובה בתורה, שהיא והיה אם שמוע שיעשנה סתומה ואם שינה פסול וכו'. וכתב הרמ"א ויש מכשירים בכולם פתוחות ובמדינות אלו נוהגים אף פרשת והיה אם שמוע בראש השיטה כשאר הפרשיות. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח ועיין להרב קול יעקב (אות קסז') בשם העו"ת דהעיקר כדברי מרן דאם שינה פסול וכן נתפשט המנהג ברוב תפוצות ישראל. ע"כ. וכך כתב בהלכה ברורה (אות קמח') לפסול אפילו בדיעבד.

שאלה סה - אם החריץ לא מגיע עד התפר האם כשר.

תשובה: כשר ובלבד שיהיה ניכר החריץ, שארבעת ראשיה יהיו נראין לכל.

כתב מרן (סעי' מ') עור הבתים מצוה לעשותו שחור, חריץ שבין בית לבית צריך שיגיע עד התפר ואם לא הגיע כשרה והוא שיהיה ניכר החריץ כדי שיהיו ד' ראשיה נראין לכל. ע"כ. וכך כתב בהלכה ברורה (אות קסב') אם אין החריצים מגיעים עד מקום התפר יש להכשיר ובלבד שיהיו ניכרים החריצים עד מקום התפר, כדי שיהיו ארבעת ראשי הבתים נראים לעין כל. (מה שכתב ובלבד שיהיו ניכרים החריצים עד מקום התפר, נראה שנפל טעות סופר וצריך להשמיט המלים "עד מקום התפר", שהרי איירינן באופן שאין החריצים מגיעים, ודי שיהיו ניכרים).

שאלה סו - עשה בשני הצדדים שי"ן של ג' או ד' ראשים האם כשר.

תשובה: התפילין אינם כשרות.

כתב מרן (סעי' מב') שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני שיעשה בעור הבתים של ראש כמין שי"ן בולטת מקמטי העור אחד מימינו ואחד משמאלו, של ימין המניח של ג' ראשים ושל שמאל המניח של ארבע ראשים. ע"כ. וכתב הרמ"א מיהו אם היפך אינו נפסל. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק קצא') אבל אם עשה בשני הצדדים רק שי"ן של שלושה ראשים או ארבע פסול, וכל שכן אם חיסר לגמרי שי"ן אחד. ע"כ. וכך כתב בהלכה ברורה (אות קסז') וכתב שאף איטר יד ימין יעשה השי"ן שבבית התפילין של ראש שלו כשאר בני אדם.

שאלה סז - הבתים התיתורא והמעברתא האם צריך להיות מעור אחד לדעת מרן.

תשובה: לא צריך, אך טוב להחמיר שיהיו כולם מעור אחד.

כתב מרן (סעי' מד') תיתורא דתפילין הלכה למשה מסיני והיינו שישים עור למטה לכסות פי הבתים ונראה כעין דף של גשר הנקרא תיתורא. וכו'. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק רא') שאפילו לדעת הסוברים שהבתים צריכים להיות כולם מעור אחד ממש מכל מקום לא בעינן שיהא התיתורא והמעברתא עם הבתים מעור אחד אלא אפילו אם הוא עור בפני עצמו כשר וזהו שכתב המחבר שישים וכו' ומכל מקום אם באפשרי טוב להדר גם בזה לצאת דעת המחמירים בזה. ע"כ. וכך כתב בהלכה ברורה (אות קע') שטוב להחמיר ולהדר לעשות הבתים עם התיתורא והמעברתא מעור אחד.

שאלה סח - הניח בתפילין של יד ארבע פרשיות בארבע קלפים נפרדים האם כשר.

תשובה: כשר. והאשכנזים נהגו להחמיר להדביק בדבק כשר את הפרשיות. אך לכתחילה מצוה לכתוב את ארבעת הפרשיות של יד על קלף אחד.

כתב מרן (סעי' מז') אם כתבם על ארבעה קלפים והניחם בארבעה בתים יצא והוא מטלה (פירוש מכסה) עור על ארבעה בתים שיהיו נראים כבית אחד. ע"כ. וכתב הרמ"א והמנהג לדבקם בדבק שיהא הכל כקלף אחד ויזהרו ליטול דבק כשר. ע"כ. ופירש המ"ב את דברי הרמ"א (בס"ק ריח') שאם הניחם בבית אחד אף דבודאי יצא מכל מקום לכתחילה מצוה לדבקם. כתבו האחרונים שאף שלכתחילה מצוה לכתוב ה-ד' פרשיות של יד בקלף אחד מכל מקום אם כבר כתב ב-ד' קלפים חשוב כדיעבד ומותר להניחם לכתחילה אם מדביקם מקודם. ואם נמצא טעות בפרשה הרביעית מותר לכותבה בקלף לבד אפילו לכתחילה ולהדביקה דזה הוי כדיעבד. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח עיין בקול יעקב (אות רכא') דמרן סבירא ליה דאין עיכוב להדביק, וכן מנהגם בבגדאד שלא להדביק אלא גוללים את הפרשה המופרדת ומכניסים אותה עם שאר הפרשיות. ע"כ. והמנהג היום גם אצל הספרדים לדבק. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות קעז') כתב שמעיקר הדין אין צריך להדביק הפרשיות זו לזו קודם שיתנם בתוך הבית והאשכנזים נהגו להחמיר להדביק בדבק, ויזהרו לקחת דבק כשר העשוי מבהמה טהורה. ואם אין לו דבק כשר, רשאי להדביק הפרשיות בדבק אחר.

שאלה סט - באיזה אופן מותר לקנות גידים מגוי.

תשובה: אין לקנות גידים מן הגוי בביתו אע"פ שרובם מבהמה טהורה כיון שביתו הוא מקום קבוע, אבל בשוק שפירש מקביעותו מותר, מדין כל דפריש. ובחנויות בשוק אסור כיון שחוזר לקביעותו. ואם אין ידוע שמקצתם נוטלים אותם מבהמה טמאה, מותר לקנות, שרוב גידים מבהמות טהורות. ובגידים טווים אסור אפילו יודע שהם מבהמה טהורה.

כתב מרן (סעי' נ') אין לקנות גידים מאינו יהודי משום דחיישינן שמא של בהמה טמאה הם. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק רכה') דזה דוקא כשהוא הולך לבתי הנכרים לקנות מהם גידים וגם ידוע לו שמקצת מן הנכרים הנוטלים הגידים מבהמה טמאה לכן אף על פי שהרוב נוטלים מטהורה כיון שהוא הולך אצל נכרי בשעה שהם קבועים בבתיהם אין הולכים אחר הרוב שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל אם הגוי הביא לשוק מותר לקנות ממנו שכיון שפירש מקביעותו אמרינן כל דפריש מרובא פריש אם לא שמוכרין שם בשוק בחנויות אז חוזרים לקביעותם, וכן אם אין ידוע שמקצתם נוטלים אותם מבהמה טמאה גם כן מותר לקנות מהם בכל ענין שרוב גידים מבהמות טהורות. אך כל זה בגידים שאינם טווים אבל בגידים טווים דעת המ"א דאסור לקנות מהם אפילו הוא יודע שהם מבהמה טהורה, שכיון שהוא הלכה למשה מסיני צריך שתהיה עשייתן לשמה וטויית הגידים זו היא עשייתן ונכרים לאו בני לשמה נינהו וכבר כתבנו דהא"ר ופמ"ג מפקפקים אי בעי כלל בזה טויה לשמה. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות קעט') כתב שאין לקנות גידים מן הגוי, מפני שיש לחוש שמא אינם של בהמה טהורה.

שו"ע סימן לג'

שאלה ע - השחיר הבתים או הרצועות שלא לשמן האם כשר.

תשובה: למנהג הספרדים אם השחירו הבתים או הרצועות שלא לשמן יש להקל בדיעבד לברך על תפילין אלו. ולמנהג האשכנזים יש להחמיר בזה אפילו בדיעבד ברצועות, אך בבתים כשר.

כתב מרן (סעי' ג') עור הרצועות צריך שיהיה מעור בהמה חיה ועוף הטהורים וצריך שיהיה מעובד לשמו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יח') וההשחרה גם כן צריך שיהיה לשמה, ואם לא עיבדן לשמה לא מועיל אפילו אם ישחירן אחר כך לשמן. ע"כ. עוד כתב מרן (סעי' ד') טוב שישחירם ישראל לשמה ולא אינו יהודי. ע"כ. וכתב הרמ"א ומיהו בדיעבד כשר אם השחיר עור הבתים אבל הרצועות אפילו בדיעבד פסול. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כב') שלדעת מרן כשר בדיעבד אם השחיר שלא לשמה בין בבתים ובין ברצועות ולדעת הרמ"א בבתים כשר וברצועות פסול. וכך כתב בהלכה ברורה (אות יא') דבדיעבד למנהג הספרדים יש להקל ולברך על תפילין אלו, ולמנהג האשכנזים יש להחמיר בזה אפילו בדיעבד. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות לא').

שו"ע סימן לד'

שאלה עא - כיצד סדר כתיבת הפרשיות דר"ת של ראש ושל יד.

תשובה: של ראש יכתוב בארבע קלפים כסדרן קדש והיה כי יביאך, שמע והיה אם שמוע. ויסדרם בבתים קדש והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע. ושל יד בקלף אחד, יכתוב קדש, והיה כי יביאך, וידלג על מקום והיה אם שמוע ויכתוב שמע ויחזור לכתוב את והיה אם שמוע.

כתב מרן (סעי' א') סדר הנחתם בבתים לרש"י והרמב"ם קדש משמאל המניח בבית החיצון, ואחריו כי יביאך בבית שני, ושמע בבית השלישי, והיה אם שמוע בבית הרביעי שהוא בית החיצון לימינו. ולר"ת, בבית השלישי והיה אם שמוע, ובבית הרביעי שהוא החיצון שמע. ומנהג העולם כרש"י והרמב"ם. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ג') כתבו הפוסקים דגם ר"ת מודה דבעינן כתיבתם כסדר שהם כתובים בתורה שהוא קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע, אלא דפליג ארש"י לענין הנחתם בבתים. ועל כן הרוצה לכתוב תפילין לדעת ר"ת יכתוב בשל יד שהם בקלף אחד, קדש, והיה כי יביאך, ויניח חלק והיה אם שמוע, ויכתוב שמע ואחר כך יכתוב והיה אם שמוע. ובשל ראש יכתבם בארבע קלפים כסדר ממש. ויסדרם בבתים, קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע. ע"כ. וראה ביאור השיטות בטוב טעם בילקו"י סימן לד וכן בהלכה ברורה סימן לב' (אות ג').

שאלה עב - האם מותר להשתמש בכיס תפילין של רש"י לתפילין דר"ת או איפכא.

תשובה: אסור לשנות כיס תפילין של רש"י לר"ת ולא להיפך. אך אם עשה תנאי שיוכל לשנות מותר.

כתב מרן (סעי' ד') לא יניח ב' הזוגות בכיס אחד שהאחד מהם הוא חול ואסור להניחו בכיס תפילין אלא יעשה שני כיסים וסימן לכל כיס שלא יתן של זה בזה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כ') וממילא דאסור להחליף הכיסים וכל שכן הבתים והרצועות והפרשיות משל רש"י לר"ת או איפכא. ע"כ. וכ"כ בהליכות עולם חלק ח' (עמוד שטו') אסור לשנות הבתים והרצועות של תפילין דרש"י לעשותם תפילין דר"ת, וכן להיפך, אסור לשנות הבתים והרצועות של תפילין דר"ת לעשותם תפילין דרש"י. וגם הכיס שמונח בו התפילין לא יחליף הכיס של תפילין דרש"י לעשותו כיס של תפילין דר"ת, וכן להיפך. שכל זוג קובע קדושה בפני עצמו. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות יב') ומכל מקום אם התנה עליהם מתחילה שאם ירצה יוכל לשנותם משל רש"י לר"ת, או משל ר"ת לרש"י רשאי להחליפם אפילו אחר שהניחם כמה פעמים.

שאלה עג - אם הוציא כיס של ר"ת תחילה האם יניחם לפני רש"י.

תשובה: מי שפגע בתפילין של ר"ת תחילה לא יניחם, אלא יניח של רש"י תחילה.

כתב המ"ב (ס"ק כ') אם נזדמן שהוציא כיס של ר"ת תחילה יעבירם כי לדידן רש"י עיקר ולא הוי בזה אין מעבירים על המצוות ואף על פי כן לכתחילה יזהר שלא יבא לידי כך. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות י'). וכתב בהליכות עולם חלק א' (עמוד כה') מי שדרכו להניח תפילין של רש"י ושל ר"ת בזה אחר זה, ובטעות לקח תפילין של ר"ת, בחושבו שהם תפילין של רש"י, ובירך עליהן, ושוב הרגיש בטעותו לאחר מכן, וכבר התחיל להתפלל עם תפילין של ר"ת, כשבא להניח תפילין של רש"י צריך לחזור ולברך עליהן, שאחר שהפסיק בינתים בקריאת שמע ותפלה, אחר שהניח תפילין של ר"ת, צריך לחזור ולברך. ומכל מקום אם הרגיש בטעותו מיד לאחר שסיים הנחת תפילין של ר"ת, ולא הפסיק בדיבור כלל לא יברך על הנחת תפילין של רש"י, שיש אומרים שאין עשיית מעשה בין הברכה לבין תחילת עשיית המצוה נחשב להפסק, וספק ברכות להקל. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יב'-יג').

שו"ע סימן לה'

שאלה עד - כמה שורות כותב בשל יד וכמה בשל ראש.

תשובה: בשל יד כותב שבע שורות בכל פרשה ובשל ראש ארבעה שורות, ואם שינה לא פסל.

כתב מרן נהגו במנין השיטין לכתוב בשל יד שבעה שיטין בכל פרשה, ובשל ראש ארבעה שיטין ואם שינה לא פסל. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ג') ואם אין לו לשל יד רק קלף קצר וארוך שאין יכול לכתוב עליו שבע שיטין אם לא שיכתוב כתיבה דקה מאוד, נראה דטוב יותר לשנות מנין השיטין. עיין במרדכי בהלכות קטנות סוף הלכות תפילין והובא לעיל סימן לב' דבכלל זה אלי ואנוהו לכתוב כתיבה גסה במקצת שלא יהיו נמחקים מהרה. וכו'. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ד').

שו"ע סימן לו'

שאלה עה - אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ האם פוסל.

תשובה: לא פסול. ודוקא שראש האות למעלה כתיקונו משוך ולא עגול.

כתב מרן (סעיף ג') צריך לתייג שעטנ"ז ג"ץ, והסופרים נהגו לתייג אותיות אחרות ואם לא תייג אפילו שעטנ"ז ג"ץ לא פסל. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק טו') דהמחבר מיירי שעשה ראש האות למעלה כתיקונו אך שחיסר התגין שעליו אבל אם עשה למעלה ראשו עגול גם כן, משמע מהב"י דאין להקל אפילו בדיעבד לפי פירוש הרא"ם, וצ"ע למעשה כי לכאורה להרמב"ם יש להקל בכל גווני. ע"כ. ועיין בבירור הלכה (ס"ק ב') שכתב שאף מרן השלחן ערוך אפשר שלא כתב להקל אלא כשעשה ראשי האותיות משוכים ולא עגולים.

שאלה עו - אם קוצו של יו"ד נעשה ע"י חקיקה האם מעכב.

תשובה: אם אין צורת אות יו"ד עליה, ומכשיר אותה על ידי חקיקה פסול, משום חק תוכות.

כתב המ"ב במשנת סופרים בענין חק תוכות. דכל שאין צורת אות עליה ומכשיר אותה על ידי חקיקה פסול משום חק תוכות. ועוד כתב בצורת אות יו"ד שאם האריך העוקץ השמאלי עד ששוה למטה לרגל הימני ונראת כחי"ת קטנה פסולה ולא מהני גרירת העוקץ עד שיהיה קצר כהלכתו, דהוי ליה חק תוכות. אלא יגרור כל העוקץ והרגל הימנית ויחזור ויכתבם. וכתב בהגהות איש מצליח. שכן פסק הקוי"ע וסיים שאם עשה עוקץ השמאלי תחילה ואחר כך גמר היו"ד אז צריך למחוק כל היו"ד ולכותבה מחדש. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה בדיני צורת האותיות (אות נא') אם היה הקוץ השמאלי התחתון ארוך כאורך הרגל הימנית, דעת רבים מהאחרונים לפסול, וכתבו שאפילו ראיית ילד קטן שאינו חכם ואינו טיפש אינה מועילה בזה, ובתפילין ובמזוזות שכבר כתבן לאחר מכן, אין תיקון מועיל כלל, משום דין "שלא כסדרן", אבל אם לא כתב לאחר מכן, וכן בספר תורה, יגרור הרגל הימנית והקוץ השמאלי, ויחזור ויכתבם, ואין די בכך שיקצר מעט מהקוץ השמאלי, משום דין "חק תוכות". ומכל מקום אם ניכר הדבר שאין האות דומה לאות חי"ת מחמת שהייתה הרגל הימנית עקומה ממש לצד שמאל, וגם הקוץ השמאלי היה דק הרבה יותר מהרגל הימנית (כצ"ל), יש להקל להראותה לילד קטן שאינו חכם ואינו טיפש ואם יקראנה יו"ד כשרה, ואם לא פסולה.

שאלה עז - רצה לכתוב שני זייני"ן וטעה ועשה על גביהם חטוטרת דחי"ת האם יכול למחוק החטוטרת.

תשובה: יבטל האות מצורתו על ידי מחיקה ויכתבנו מחדש.

כתב המ"ב במשנת הסופר בענין חק תוכות. חי"ת במקום ב' זייני"ן לא מהני שיגרור החרטום וישארו ב' זייני"ן דמה מעשה עשה בגוף האות אבל אם צריך להשלימה אחר כך כשר ולא מיקרי חק תוכות וכו'. ע"כ. וכך כתב בהלכה ברורה בסימן לב' (אות פא') שאין הדבר מועיל אם ימחוק הגג העליון המחבר ביניהם, אלא צריך למחוק האותיות עד שיבטלם מצורתם, ויחזור ויכתבם מחדש. וכן כל כיוצא בזה. ע"כ. ופשוט שכל זה באופן שנמצא באותה אות אבל אם המשיך בכתיבה אין לתקן משום שלא כסדרן בתפילין ומזוזות.

שאלה עח - כתב ה"א במקום דל"ת האם יכול למחוק הנקודה.

תשובה: לא ימחוק הנקודה לבד, אלא צריך למחוק או את כל הרגל הימנית ולכותבה מחדש. או ימחוק הגג עד שיהא צורת וי"ו ומשלימה.

כתב המ"ב במשנת סופרים בצורת אות דל"ת אם כתב ה"א במקום דל"ת אין תקנה לגרור הרגל ולהניח הדל"ת, מאחר שנפסל ודומה לצורת ה"א, לא עביד מידי והוי חק תוכות. וגם למשוך הגג נמי לא מהני דכל שלא נפסל צורת האות הוי חק תוכות רק צריך לגרור הגג עד שיהיה כצורת וי"ו ומשלימה, או שיגרור גם הרגל ימין כולו ולא ישאיר בו אפילו כמלוא יו"ד ואחר כך ישלימנו. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה סימן לב' (אות עב'). וכל זה באופן שלא המשיך בכתיבה.

שאלה עט - עשה הנקודה של ה"א פחות מאורך יו"ד עם העוקץ שלה האם כשר כך והאם מועיל תיקון בתפילין ומזוזות.

תשובה: פסול. ואם תינוק קוראו ה"א מועיל תיקון.

כתב המ"ב במשנת סופרים בצורת אות ה"א. ואורך הנקודה לא יפחות גם כן מאורך יו"ד עם העוקץ התחתון שלה, ולעיכובא הוא אפילו בדיעבד וכדלעיל בסימן לב' סעי' טו' בהגה ע"ש במ"ב. וצריך להזהיר הסופרים שנכשלים בזה מאוד. ונ"ל דעכ"פ תיקון מהני בזה אפילו בתפילין ומזוזות אם התינוק קוראו לה"א ואין בזה משום שלא כסדרן דומיא דמה שהקיל הפמ"ג לתקן כ"ף פשוטה אם עשאו מרובע להוסיף דיו עליו. עי"ש. ע"כ. ובהלכה ברורה בסימן לב' (אות מו') כתב כן גבי ניקב או נמחק רגל פנימי של האות ה"א, אם נשתייר ברגל האות כמלוא אות קטנה כשר ואם לאו פסול. ועוד כתב (באות מט'). מכל מקום אם נמחק אחר הכתיבה באמצע הרגל האות באופן שלא נשתייר ממנו כמלוא אות קטנה, וילד קטן קורא אות זו כהוגן, רשאי לתקנה. ובבירור הלכה (ס"ק מב') הביא דברי המ"ב (בס"ק מ') שכתב, שאם כתב הרגל השמאלית של הה"א פחות ממלוא אות קטנה והתינוק קוראו אות ה"א מהני תיקון לאחר מכן, ולא הוי שלא כסדרן וכמו שכתב הפרי מגדים כיוצא בזה. עי"ש.

שאלה פ - נו"ן סופית שנפסקה באמצע ומראה לתינוק האם צריך לכסות לו החלק התחתון.

תשובה: נכון להחמיר ולכסות לו החלק התחתון.

כתב במשנת סופרים בסוף אות תי"ו. אם יש הפסק באותיות הפשוטות כגון וא"ו ונו"ן פשוטה וכדומה שיש הפסק באורך האות וצריך להראות לתינוק, צריך לכסות לו מה שלמטה. וכל שכן אם נשאר רושם החלודה למטה דכולי עלמא מודים דצריך לכסות שהתינוק יטעה לצרף זה להאות. ע"כ. ובהלכה ברורה סימן לב' (אות נו') כתב אם נפסקה אות וא"ו באמצע רוחב הרגל, ונשתייר מעט מרגל האות אחר המקום שנפסקה, יש אומרים שצריך לכסות החלק התחתון שנשאר קודם שיראו את האות לילד קטן, שהרי אם יראה את האות עם החלק שנפסק, יצרף החלק התחתון עם העליון, ויאמר מיד שהיא אות וא"ו. ויש חולקים ואומרים שאין צריך לכסות החלק התחתון שנפסק מן האות, ואין לחוש לכך שהקטן יצרף החלק התחתון עם העליון. ולהלכה נראה שנכון לחוש למחמירים לכסות החלק התחתון כשמראים האות לילד קטן. ואם קרא האות כהלכתה, כשרה האות ואין צריך אף לתקנה לאחר מכן. ואם קראה שלא כהלכתה, ולאחר מכן כשראה האות כולה עם החלק שנפסק, קראה כהלכתה, אפשר לתקן האות לאחר מכן, אפילו בתפילין ומזוזות, ואין לחוש בזה משום "שלא כסדרן". ואם נמצא כן בספר תורה בשעת קריאת התורה, אם אין הפירוד נראה כל כך, מותר להראות האות לילד קטן בלא לכסות החלק התחתון, ואם יקראנה כהלכתה, יש להקל.

שו"ע סימן לז'

שאלה פא - מתי חייב האב לקנות תפילין לבנו לחנכו.

תשובה: קטן היודע לשמור עצמו בטהרה ונקיות ומתחנך בתלמוד ומוסר מצוה וחובה על אביו לחנכו במצות תפילין שנה או שנתיים לפני בר מצוה ורשאי גם לברך עליהם. ובאשכנז נהגו שניים או שלושה חודשים קודם בר מצוה.

כתב מרן (סעי' ג') קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן ושלא יפיח בהם, חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו. ע"כ. וכתב הרמ"א וי"א דהאי קטן שהוא בן יג' שנים ויום אחד וכן נהגו ואין לשנות. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יב') ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח, ולדידן אם יודע לשמור עצמו בטהרה ונקיות ומתחנך בתלמוד ומוסר, מצוה וחובה על אביו לחנכו במצות תפילין שנה או שנתיים לפני שיגיע לגיל בר מצוה ורשאי גם לברך עליהם. (ילקו"י עמוד לח' והכה"ח אות יד' ובבה"ל ד"ה וכן נהגו). ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה אות ג'.

שו"ע סימן לח'

שאלה פב - אדם החושש שמא יבוא לידי הפחה בשעת התפילה האם יבטל תפילה בציבור משום כך.

תשובה: לא יתפלל אדם תפילת שמונה עשרה אם גופו לא נקי וצריך להפחה בבירור. אבל בספק לא יבטל תפילה בציבור.

כתב מרן (סעי' א') מי שברי לו שאינו יכול להתפלל ללא הפחה מוטב שיעבור זמן התפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי ואם יראה לו שיוכל להעמיד עצמו בגוף נקי בשעת קריאת שמע יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע ויברך. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ו') דוקא שברי לו שאינו יכול להתפלל ללא הפחה, לאפוקי אם אינו יודע בבירור בודאי אין לבטל אפילו תפלה בציבור משום זה. עוד כתב (בס"ק ז') שדוקא תפלה משום שהוא כעומד לפני המלך וגנאי הוא לעמוד להתפלל על דעת שיפסוק באמצע עד שיכלה הריח אבל קריאת שמע וברכותיה מותר אך בלי תפילין.

שאלה פג - אשה הרוצה להניח תפילין האם רשאית.

תשובה: אסור לאשה להניח תפילין, ומונעים בעדה ומוחים בה.

כתב מרן (סעי' ג') נשים ועבדים פטורים מתפילין מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא. ע"כ. וכתב הרמ"א ואם הנשים רוצים להחמיר על עצמם מוחין בידם. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יג') מפני שצריכים גוף נקי ונשים אין זריזות להזהר. ע"כ. וכך כתב בהלכה ברורה (אות ו') שיש למחות בידם ולמונען מלהניח תפילין מטעם הנ"ל. וכתב עוד ויש אומרים שאשה המניחה תפילין עוברת גם על איסור מן התורה, שנאמר לא יהיה כלי גבר על אשה, ויש אומרים שאסור לאשה להניח תפילין מפני שאם תניח הרי זה כדרך הכופרים בדברי חכמים ואינם רוצים לדרוש הפסוקים כדבריהם. וגם על פי הקבלה אסור לנשים להניח תפילין.

שאלה פד - היה צריך לתפילין ומזוזה ואין ידו משגת לקנות שניהם מי קודם.

תשובה: תפילין קודמים, ואם אפשר לו להשאיל תפילין מזוזה קודמת.

כתב מרן (סעי' יב') היה צריך לתפילין ומזוזה ואין ידו משגת לקנות שניהם תפילין קודמים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לז') תפילין קודמים שהיא מצוה שבגופו. ועוד שקדושת תפילין למעלה מקדושת מזוזה. וכדלעיל בסימן לב' סעיף ח'. מיהו לדידן שאין מניחין רק בשעת קריאת שמע ותפלה אם אפשר בשאלה מזוזה קודמת שאי אפשר בשאלה. ע"כ. וכך כתב בהלכה ברורה אות כב'.

שו"ע סימן לט'

שאלה פה - קטן שהגיע לחינוך וכתב תפילין לשמה האם כשר.

תשובה: התפילין פסולות.

כתב מרן (סעי' א') תפילין שכתבן עבד או אשה, או קטן אפילו הגיע לחינוך, או כותי, או מומר לעבודת גלולים, או מוסר לאנסין פסולין משום דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה או אינו מאמין בה אינו בכתיבה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ג') כיון דילפינן מקרא בעינן שיהא דוקא גדול ממש דהיינו שהביא ב' שערות אחר שהוא בן יג' שנה אבל אם ספק לנו אם הביא ב' שערות פסול לכתוב אם לא שנתמלא זקנו דהיינו שיש ריבוי שיער בזקנו אף שהם קטנים מאוד, או שעברו רוב שנותיו או שנולדו בו סימני סריס. וכו'. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות ב') שכל זה לענין תפילין ומזוזות אבל לענין ספר תורה אם אי אפשר לבודקו לאחר מכן, מותר לקרוא בספר תורה זה בציבור בברכות. אולם בחזון עובדיה פורים (עמוד ל בהערה) כתב שכדאים הם כל הפוסקים הסוברים שחזקה דרבא חזקה אלימתא היא, לסמוך עליהם לכל הפחות לענין דיעבד.

פו. שאלה: תפילין הנמצאים בידי גוי האם כשרים.

תשובה: תפילין הנמצאים בידי גוי צריך לבדוק אם יש חשש שנכתבו על ידו, ואם לאו כשרות.

כתב מרן (סעי' ו') נמצא ביד אינו יהודי ואין ידוע מי כתבם כשרים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק טז') דסתם עובד גלולים אין בקיאין לכתוב ובודאי ישראל כתבו. ובפרט במקומותינו שידוע שאין אינם יהודים יודעים לכתוב אפילו בספר תורה שנמצא בידן מסיק הש"ך. (ביו"ד סימן רפא' סק"ד) דלכו"ע כשרה דתלינן דהאינם יהודים בזזו אותה. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח היכא שיש חשש שנעשה ביד גוי שיש להחמיר וכמו בזמנינו. עכת"ד. ובהלכה ברורה (אות טו') כתב שבזמנינו אין הגוים יודעים לכתוב ספר תורה ואם נמצא ספר תורה ביד גוי יש להכשירו ומותר לקרוא בו בברכות. ומכל מקום הכל לפי הענין ויש להתבונן אם יש חשש שמא נכתב ע"י גוי.

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה