אור ברסלב

שו"ת שאול שאל - חלק א

הלכות ציצית

הלכות הנהגת אדם בבקר

שו"ע סימן ח'

שאלה יב - התעטף בטלית גדול ונמצא פסול האם יברך על האחר.

תשובה: צריך לברך שוב, אא"כ היה בדעתו בפירוש בשעת הברכה על כל מה שילבש אח"כ, אז לא יברך על האחר.

כתב המ"ב (ס"ק ל') אם לבש טלית בלא בדיקה ומצא אותו פסול, או שנפסלו ציציותיו אחר כך, ולובש טלית אחר, צריך לברך פעם נוספת, אם לא שהיה בדעתו בפירוש בשעת הברכה על כל מה שילבש אחר כך. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות לט').

שאלה יג - פשט טליתו או נפלה מעליו, וחוזר ומתעטף מיד האם צריך לברך.

תשובה: הפושט טליתו על דעת לחזור וללובשו, או שפשט טליתו בסתם, אם לובשו תוך חצי שעה לא צריך לברך, ולאחר חצי שעה יברך. ואם פשט על דעת שלא לחזור וללבוש, אפילו אם ילבשנו מיד צריך לחזור ולברך. אם נפלה טליתו מעליו אינו צריך לחזור ולברך.

כתב מרן (סעיף יד') אם פשט טליתו אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד, צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו. וכתב הרמ"א ויש אומרים שאין מברכין אם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו. ויש אומרים דוקא כשנשאר עליו טלית קטן, והכי נוהגין. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח שהאחרונים פסקו שלא לברך כדעת י"א קמא שבהגה (המ"ב כאן והכה"ח אות נב' וילקוט יוסף עמוד כב'). ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות נב') הפושט טליתו על דעת לחזור וללובשו בתוך חצי שעה אין צריך לחזור ולברך עליו, ואפילו אם נכנס לבית הכסא ויצא, כשחוזר ללבוש טליתו לא יברך עליו. אבל אם פשט טליתו על דעת לחזור וללובשו, ושהה זמן ממושך חצי שעה או יותר צריך לחזור ולברך עליו. ובפרט אם קיפל את הטלית והניחו לתוך הכיס. ואפילו אם פשט טליתו סתם, ולא חשב אז אם יחזור וילבשנו מיד או לא, לא יחזור לברך עליו. ואפילו אין עליו טלית קטן. ומכל מקום אם מחליף בגדיו וחוזר ולובש טלית קטן אחר שיש בו שיעור ברכה, אע"פ שהוא לובשו תיכף ומיד אחר שפשט את הראשון, יברך שנית על הטלית קטן האחר. וכן המנהג. [וצ"ע על מה שכתב שהמנהג לברך על טלית קטן באופן שמחליף בגדיו וחוזר ולובש טלית קטן אחר. וכ"כ בהלכה ברורה אות כ'. ממה שכתב בהליכות עולם ח"א עמוד י"א שהמנהג שאין מברכים כלל על טלית קטן]. וכ"כ בהליכות עולם חלק א' (עמוד ג') שכל שפשט טליתו על דעת לחזור ולהתעטף בה, תוך חצי שעה, אין צריך לחזור ולברך עליה כשחוזר ללובשה. ע"כ. וכך כתב בהלכה ברורה (אות מג'). ובענין נפלה טליתו מעליו, כתב מרן (סעיף טו') אם נפלה טליתו שלא במתכוין וחוזר ומתעטף צריך לברך, והוא שנפלה כולה, אבל אם לא נפלה כולה, אע"פ שנפלה רובה אינו צריך לברך. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח והעולם נוהגים שלא לברך כיון שהדבר שנוי במחלוקת וסב"ל. (כה"ח אות חן' וילקוט יוסף עמוד כב'). ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות נ') אם נפלה טליתו מעליו, אפילו אם נפלה לגמרי, וחוזר ומתעטף בה, אינו צריך לחזור ולברך. וכ"כ בהלכה ברורה (אות מו').

שו"ע סימן ט'

שאלה יד - אם יש ספק על בגד כותנה אם חייב בציצית, האם מותר ללובשו בלא ציצית.

תשובה: לספרדים מותר ללובשו, לאשכנזים אסור ללובשו.

כתב מרן (סעיף א') אין חייב בציצית מן התורה אלא בגד פשתים או של צמר רחלים, אבל בגדי שאר מינים אין חייבים בציצית אלא מדרבנן. ע"כ. וכתב הרמ"א וי"א דכולהו חייבים מדאורייתא והכי הלכתא. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ג') נ"מ כשיש לו ספק על הבגד אם הוא חייב בציצית, דאם הוא מדרבנן, ספיקא דרבנן לקולא. ולדעת הרמ"א חייב בציצית דספיקא דאורייתא לחומרא.

שאלה טו - טלית שהשתי מכותנה והערב ממשי, איזה ציצית יעשה לה.

תשובה: יטיל בה ציצית צמר.

כתב מרן (סעיף ג') ציצית של שאר מינים אין פוטרים אלא במינם כגון משי לבגד משי וצמר גפן לצמר גפן אבל שלא במינם אינם פוטרים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יג') טלית שהשתי הוא ממינו (נראה דצ"ל מאיזה מין), והערב הוא מצמר, או להיפך, יטיל בו ציצית של צמר דוקא דהוא פוטר בכל המינים ולא משאר מינים אפילו אם רובו היה משאר מינים דשתי או ערב לחוד לא חשוב בגד. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יג'). ובענין מה שכתב מרן שיעשה ציציות צמר גפן לטלית העשויה מצמר גפן, כתב בהליכות עולם חלק א' (עמוד ד') בגד טלית העשוי מצמר גפן, טוב להניח בו חוטי ציצית העשויים מן הצמר, שלענין חוטי צמר גפן, יש אומרים שצריך שתהיה משיכתם מן הגרעינים לשם מצות ציצית, ויש לחוש שמא לא נעשה כן. וכ"כ בהלכה ברורה (אות י').

שו"ע סימן י'

שאלה טז - טלית של עור וכנפיה של בגד או הפוך, האם חייבת בציצית.

תשובה: טלית של בגד וכנפיה של עור חייבת. טלית של עור וכנפיה של בגד פטורה מציצית.

כתב מרן (סעיף ד') טלית של בגד וכנפיה של עור חייבת. היא של עור וכנפיה של בגד פטורה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ט') ואפילו אם מקום הבגד כולו עגול ואין שם כנף רק שמחוברים אליו כנפות של עור חייב דבתר עיקר הבגד אזלינן. והוא הדין אם היה רוב הטלית בגד והשאר עור חייבת. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (סימן ט' אות ה') דאזלינן בתר הרוב. אולם בהלכה ברורה (אות י') כתב, בגד העשוי משתי חתיכות מחוברות האחת מעור והשניה משאר מיני בגדים, אם רוב הבגד משאר מיני בגדים, ויש בו כשיעור טלית בפני עצמו, ומיעוטו מן העור חייב בציצית. ואם אין בחלק העשוי משאר מיני בגדים כשיעור טלית אלא בצירוף העור, יש אומרים שפטור מן הציצית. ואם רוב הבגד מן העור, ומיעוטו משאר מיני בגדים אפילו יש בחלק המיעוט כשיעור טלית בפני עצמו, פטור מן הציצית. ע"כ.

שאלה יז - בגד שחציו סתום וחציו פתוח האם חייב בציצית והאם יוצאים בו לרה"ר בשבת.

תשובה: בגד שחציו פתוח חייב בציצית ואין מברכין עליו, ואין יוצאים בו לרה"ר בשבת. אך אם אין בדעתו להסיר הציציות נראה שיכול להקל לצאת בו לרה"ר וכש"כ לכרמלית.

כתב מרן (סעיף ז') אם רובו סתום פטור, ואם רובו פתוח חייב, ואם חציו סתום וחציו פתוח מטילין אותו לחומרא וחייב בציצית ואין יוצאין בו בשבת. ע"כ. ופי' המ"ב (ס"ק כו' – כז') שאם חציו פתוח חייב בציצית אבל אין מברכים עליו, ואין יוצאים בו בשבת, דשמא פטור והציציות הוי כמשוי. ועיין במ"א שכתב שאף לכרמלית אסור דאין עושין ספק דרבנן לכתחילה ורבים מן האחרונים מסכימים עם הע"ת דמקל בזה. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב שהכה"ח (אות כא') נקיט כהמ"א. ואע"פ שלא הזכיר האחרונים שהובאו כאן בשער הציון, מכל מקום לכתחילה מיהא כדאי לחוש. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקוט יוסף (סימן ט' אות כב') כתב שאם אין בדעתו להסיר את הציציות נראה שיש לסמוך להקל לצאת בו לרשות הרבים, וכל שכן לכרמלית. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות טז') לא חילק בזה וכתב שמכל מקום מותר לצאת בבגד זה בשבת לכרמלית, שאיסור הטלטול בה בשבת הוא מדרבנן, מפני שספק דרבנן לקולא.

שו"ע סימן יא'

שאלה יח - ציציות שטוותה אשה האם כשרים.

תשובה: הציצית כשרה אם אמרה שהיא טווה לשם ציצית.

כתב מרן (סעיף א') החוטין צריך שיהיו טווין לשמן, שיאמר בתחילת הטווי שהוא עושה כן לשם ציצית, או שיאמר לאשה טווי לי ציצית לטלית. ואם לא היו טווין לשמן פסולים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ז') דהוא הדין אם האשה בעצמה אומרת שהיא טווה לשם ציצית דמהני, וגם נאמנת על כך שאמרה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקוט יוסף (אות ה'). ובהלכה ברורה (אות י').

שאלה יט - עם כמה חוטים צריך להיות החוט שזור, ומה דין כשהתפרקה השזירה.

תשובה: החוט צריך להיות שזור משני חוטים, וכשר לציצית. אבל מנהג ישראל למצוה מן המובחר טוב שיהיה כל חוט כפול לשמונה. ואם נתפרקה השזירה ונעשו יותר משמונה חוטים, אם נשארו שמונה חוטים שזורים לשניים כשר. ויאמר דלא ניחא ליה בתוספת או שיחתוך המותר וישאר שמונה חוטים.

כתב מרן (סעיף ב') וצריכין שזירה ושיהיו שזורין לשמן. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יד') שזירה היינו שיכפלם אחר הטוויה לשנים וישזרם ואם כפל כל חוט לשמונה ושזרו גם כן לית לן בה. ע"כ. ובביאור הלכה כתב בשם ארה"ח שהביא די"א דלמצוה מן המובחר טוב שיהיה כל חוט כפול לשמונה. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב שכן דעת הכה"ח (אות י') שמצוה מן המובחר לעשות חוטי הציצית שזורים משמונה חוטים . ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יד') וכתב שכן מנהג ישראל, ומכל מקום אין זה מעכב, וכל שהיה כל חוט שזור משני חוטים כשר לציצית.

ובדין נתפרקה השזירה. כתב מרן (סעיף ג') אם נתפרקו משזירתם ונעשו טז' כשרים והוא שישתייר בשזור כדי עניבה. ע"כ. בהגהות איש מצליח כתב שעור כדי עניבה 4 סנטימטר. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק טז') דהוא הדין אם נתפרק ב' חוטים ונעשו ארבעה גם כן בעינן שישתייר כדי עניבה דאי לאו הכי פסול דהוי כמו שנחסרו לו ב' חוטים בציציותיו דפסול אם לא דקדק בשעת עשייה שיהיה לעולם ד' ראשים מצד אחד וכדלקמן בריש סימן יב'. וכתב עוד (ס"ק יז') שהשו"ע מיירי דוקא בשזור כל חוט לשניים אבל אם כפול ושזור לארבעה או לשמונה כמו שמצוי בזמנינו ונתפרקו לטז' אפילו אם לא נשתייר כדי עניבה כשר, דהא על כל פנים נשארו החוטים שזור לשניים. ע"כ. ובביאור הלכה כתב שבאופן זה כדי שלא יעבור על בל תוסיף יאמר בפירוש דלא ניחא ליה בתוספת או שיחתוך להמותר וישאר רק שמונה חוטין. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות טו').

שאלה כ - מה שיעור אורך חוטי הציצית ומהיכן מודדים.

תשובה: אורך חוטי הציצית יהיה לא פחות מ-24 ס"מ. כשאורך הכרוך והקשרים יהיו 8 ס"מ, והענף 16 ס"מ. ובשעת הדחק רשאי להטיל חוטים שיהיו הכרוך והענף 8 ס"מ.

כתב מרן (סעיף ד') אורך החוטים השמונה אין פחות מד' גודלים, ויש אומרים יב' גודלים וכן נוהגים, ולמעלה אין להם שיעור. ע"כ. ובסעיף יד' כתב אין שיעור לכריכות רק שיהיו כל הכרוך והקשרים רוחב ארבעה גודלים והענף שמונה גודלים. ע"כ. ובהליכות עולם חלק א' עמוד ז' כתב יש להחמיר שכל שמונת החוטים של הציציות יהיה אורכן לא פחות משנים עשר גודלים, מפני שלדעת רבים מן הפוסקים שיעור זה הוא לעיכובא. ושיעור הגודל הוא שני סנטימטר, ונמצא שצריך שיהיה שיעור כל אחד משמונת החוטים עשרים וארבע סנטימטר. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י אות י'. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יט'). וכתב עוד ומכל מקום אם אין לו אלא חוטים שהם קצרים משנים עשר גודלים, רשאי בשעת הדחק להטילם בציצית, כל שיש בהם שיעור ארבעה גודלים, שהם שמונה ס"מ, ורשאי אף לברך על טלית כזאת. וכן אם היו חוטי הציצית כשיעור שנים עשר גודלים ולאחר מכן נתכווצו בכביסה, ונשתייר בהם שיעור כדי עניבה, אינם נפסלים מחמת כן. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב דלדעת הגר"ח נאה ז"ל בספרו שיעורי תורה (סימן ג' סעיף כב') ששיעור האגודל 2 ס"מ, וכן נקטי חכמי הספרדים בזמנינו. ולדעת החזון איש ז"ל הוא 2.5 ס"מ. ע"כ.

שאלה כא - מה דין חוטים שאולים, וחוטים שלוקח בהקפה.

תשובה: השאיל חוטי ציצית יכול להטילם ולברך עליהם. וטוב שלא לקנות החוטים בהקפה, אלא ישלם עליהם כדי שיהיו קנויים לו בכסף שהוא קנין מהתורה.

כתב מרן (סעיף ז') חוטין שאולין הלואה היא דלא הדרי בעינייהו וכדידיה דמי. ע"כ. ופירש המ"ב (ס"ק לג') שכל לשון שאלה משמע שיחזיר לו אותו דבר בעין אבל לשון הלואה להוצאה נתנה ואלו חוטין שאולין מסתמא הוי הלואה וקרינא ביה משלהם. ע"כ. עוד כתב (ס"ק לד') שאם שאלם לו אדעתא שיחזירם לו בעין לא יברך עליהם שי"ל שהשאילם לו למלאכה אחרת. אבל אם השאיל לו ציצית מתוקנים כעין שלנו שהם שזורים ופסוקים מותר לתלותם בטליתו ולברך עליהם דבודאי נתנם לו במתנה על מנת להחזיר, וכמ"ש בסימן יד' לענין טלית. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כח').

ולענין חוטים שלוקח בהקפה. כתב המ"ב (ס"ק כז') שאם המוכר עייל ונפיק אזוזי וזה אינו רוצה לשלם לו דמדינא אינם שלו כדאיתא בחושן משפט סימן קצ' עיי"ש, וכל כהאי גוונא. א"כ לא יצא מן הדין בהציצית. ע"כ. ובביאור הלכה בד"ה מצמר גזול. כתב שהמדקדק במעשיו יראה לשלם עבור הציצית קודם שיטילם בבגד כדי דלהוי קנין דאורייתא תחת ידיו ולא יסמוך על המשיכה לחוד. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כו') שהמחמיר לשלם קודם שיטיל הציציות בבגד הטלית, כדי שיהיו שייכים לו בקנין גמור מן התורה תבוא עליו ברכה. ע"כ.

שאלה כב - היכן יש לעשות את הנקב שבו מטיל החוטים.

תשובה: בתחילת הסנטימטר החמישי משפת הבגד. ויהיה הנקב כולו בתוך הסנטימטר החמישי.

כתב מרן (סעיף ט') יעשה נקב באורך הטלית לא למעלה מג' אצבעות, מפני שאינו נקרא כנף ולא למטה מכשיעור שיש מקשר גודל עד הציפורן, משום שנאמר על הכנף ואם היה למטה ממלוא קשר גודל היה תחת הכנף. ע"כ. וכתב הרמ"א ומודדים זה ביושר ולא באלכסון מן הקרן. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב ששיעור ג' אצבעות הם כחמשה ס"מ כמ"ש הרב שיעורי תורה (סימן ג' הערה פ'). ע"כ. ובהלכה ברורה (אות לא') כתב ששיעור ג' אצבעות הם בין חמשה לשישה ס"מ, ושיעור מלוא קשר גודל היינו כארבעה ס"מ. ולענין הלכה למעשה נראה, שהמקום הנכון ביותר לעשות בו הנקב, כדי שיצא ידי חובה לכל הדעות, הוא בתחילת הסנטימטר החמישי משפת הבגד. ויהיה הנקב כולו בתוך הסנטימטר החמישי. (כלומר שימדוד ארבעה ס"מ משפת הבגד, ואח"כ יתחיל הנקב). ובדיעבד אם עשה הנקב אחר שלושה וחצי ס"מ, כשרה הטלית לברכה. וכן אם עשה הנקב אחר חמישה ס"מ, בתוך הסנטימטר הששי, כשרה הטלית לברכה. ע"כ.

שאלה כג - הוסיף חוט אחד על ארבעת החוטים מה הדין.

תשובה: לדעת מרן אינו רשאי ללבוש ציצית זו.

כתב מרן (סעיף יב') מנין חוטי הציציות בכל כנף ארבעה כפולים שהם שמונה ואם הוסיף פסול. ע"כ. וכתב במ"ב (ס"ק ס') שאם הוסיף פסול משום בל תוסיף, ודעת הגר"א כבעל העיטור שאין בזה משום בל תוסיף. ואם עשאם כבר ואי אפשר לתקנם יכול לילך בהם אבל מיד שיכול לתקנם צריך לתקנם. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב דלדידן דאזלינן כדעת מרן נראה שאינו רשאי לילך בהם. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות מ') שצריך להסיר החוט הנוסף, ואח"כ יחזור ויקשור החוטים בבגד מחדש. ע"כ.

שאלה כד - הטיל ג' חוטים במקום ארבעה מה הדין.

תשובה: הציצית פסולה לכו"ע.

כתב המ"ב (ס"ק ס') שאם גרע מהחוטים לכו"ע פסול כדאיתא בב"י. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות מ').

שו"ע סימן יב'

שאלה כה - מה דעת הרא"ש ור"ת בנפסקו החוטים וההלכה.

תשובה: לדעת הרא"ש אם נשאר מארבעת החוטים רק כדי עניבה אפילו מצד אחד, הציצית כשרה. אבל אם נפסק אפילו חוט אחד ולא נשאר כדי עניבה משני צדדיו, פסול. ולדעת ר"ת צריך שישאר לפחות שני חוטים שלמים ושני חוטים כדי עניבה מצד אחד. והלכה כדעת הרא"ש וטוב להחמיר כר"ת. ונכון לחוש להחליף הציצית אפילו אם היא כשרה עפ"י ההלכה, שיש במנין החוטים סוד נשגב.

מרן (בסעיף א') הביא מחלוקת הרא"ש ור"ת בדין נפסקו חוטי הציצית. דלדעת הרא"ש אם נפסק חוט אחד מארבעת החוטים שתולה בציצית, משני ראשיו, באופן שלא נשאר בו כדי עניבה אפילו מצד אחד פוסל את הציצית. אבל אם נשאר מכל ארבעת החוטים רק כדי עניבה אפילו מצד אחד, הציצית כשרה.

ולדעת ר"ת לא מכשירים אלא כשנשתיירו שני חוטים שלמים דהיינו ארבעה ראשים שכל אחד מהראשים ארוך יב' אצבעות, אז מכשירים כשנפסקו השני חוטים אחרים אם נשתייר בהם כדי עניבה, ואפילו מצד אחד. לכן אם נפסקו שני חוטים משמונת החוטים שבציצית לגמרי, הציצית פסולה לכולי עלמא. שמא שני חוטים אלו מחוט אחד הם ולא נשאר בו כדי עניבה. וכל זה בלא דקדק בשעת עשיית הציצית שיהיו כל ארבעה חוטים תמיד בצד אחד. אבל אם דקדק ונפסקו שני חוטים מצד אחד לגמרי הציצית כשרה לכולי עלמא. שהרי נשאר בצידם השני של החוטים שנפסקו כדי עניבה, וגם לר"ת יש עדיין שני חוטים שלמים לגמרי. ובאופן שדקדק ונפסקו שלושה או ארבעה חוטים בצד אחד כשר לרא"ש אפילו נפסקו לגמרי, שהרי יש להם המשך בצד השני שיש בו כדי עניבה. ולר"ת פסול ואפילו נפסקו רק שלושה ראשי חוטים ונשאר בהם כדי עניבה, שהרי לא נשארו שני חוטים שלמים. ולהלכה פסק מרן כדעת הרא"ש ומיהו היכא דאפשר טוב לחוש לסברת ר"ת. והרמ"א כתב שנוהגים כר"ת. ולענין ברכה באופן שפסול לר"ת, כתב המ"ב (ס"ק יא') שפשוט שמותר לברך עליהן. ע"כ. אבל בהגהות איש מצליח כתב שהכה"ח (אות יא') נראה שחושש לדעת הח"א שלא יברך. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות א') כתב שרשאי לברך על ציצית זו. עוד כתב מרן (סעיף ג') כדי עניבה לרש"י מן הענף, ולר"י אפילו נחתך כל הענף ולא נשאר כדי עניבה אלא מן הגדיל כשר. ומנהג העולם כרש"י והיכא דלא אפשר יש לסמוך על ר"י. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יג') ומכל מקום לא יברך עליו וגם אסור לצאת בו בשבת. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב עיין לכה"ח (אות טז') בשם כמה אחרונים שדעת מרן לברך, אבל סיים דנקטינן דסב"ל ואין לברך וכמ"ש המ"ב. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות ח') כתב שאם רצה אף לברך עליה ולצאת בה בשבת לרשות הרבים במקום שאין עירוב, יש לו על מה שיסמוך. ע"כ. ושיעור כדי עניבה כתב בהגהות איש מצליח שהם ארבעה ס"מ. כתב בקיצוש"ע ילקוט יוסף (אות ג) היכא דאפשר טוב ונכון לחוש ולהחליף את הציציות שנקרעו, אף אם הן כשרות לפי ההלכה דודאי מנין החוטים יש בו ענין יסוד נשגב. ע"כ.

שו"ע סימן יג'

שאלה כו - מתי כבוד הבריות דוחה איסור דרבנן.

תשובה: אדם שלבוש טלית פסולה בשבת, והוא בכרמלית, עובר על איסור טלטול מדרבנן. וכיון שלא יכול לפושטו ברחוב, משום כבוד הבריות נדחה איסור זה.

כתב מרן (סעיף ג') אם נודע לו בשבת כשהוא בכרמלית שהטלית שעליו פסול לא יסירנו מעליו עד שיגיע לביתו דגדול כבוד הבריות. ע"כ. ופי' המ"ב (ס"ק ט') שבכרמלית אין איסור טלטול רק מדרבנן, ואע"ג דציצית מצות עשה דאורייתא, ודאורייתא לא דחינן מפני כבוד הבריות, מ"מ שרי דלא אמרה תורה לא תלבש בגד בלא ציצית. רק מצות עשה להטיל בו ציצית, וכיון שאין יכול להטיל בו ציצית בשבת אין עובר מצות עשה, ואין עליו רק איסור דרבנן ולכך הותר מפני כבוד הבריות ואין צריך לפשוט הטלית. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות ז') שבזמן הזה שלדעת רבים מן הפוסקים אין לנו דין רשות הרבים כלל כיון שאין רחוב שמהלכים בו ששים רבוא בני אדם ביום אחד, יש להקל שלא יסיר הטלית מעליו עד שיגיע לביתו, מפני כבוד הבריות.

שו"ע סימן יד'

שאלה כז - לקח טלית מחברו או טלית של ביהכ"נ האם יברך עליו. (כשעולה לתורה, או שרוצה לעבור לפני התיבה).

תשובה: לקח הטלית מחבירו כדי להתפלל יברך. אבל כדי לעלות לתורה או לדוכן לא יברך. וטוב שיכוין שלא לקנותה. ואם נתן לו בפירוש במתנה על מנת להחזיר, וכשלובש מכוין לשם מצוה, רשאי לברך עליה. טלית של ביהכ"נ צריך לברך עליו לכו"ע, אפילו שלובשו רק לעבור לפני התיבה או לעלות לתורה.

כתב מרן (סעיף ג') השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת פטור מלהטיל בה ציצית כל שלושים יום דכתיב כסותך ולא של אחרים אבל אחר שלושים יום חייב מדרבנן מפני שנראית כשלו. שאלה כשהיא מצוייצת מברך עליה מיד. וכתב המ"ב (ס"ק יא') הטעם שמברך עליה, שהרי אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה וכיון שאי אפשר לו לברך אלא אם כן תהיה שלו הוי כאילו נתנה לו במתנה ע"מ להחזיר, ולכתחילה בודאי יותר טוב לבקש מהמשאיל שיתן לו במתנה על מנת להחזיר ולא לעיכובא. ודוקא אם שאל ממנו טלית המיוחד למצוה אבל אם הוא בגד העומד ללבישה ורק כיון שפתוח רובו עושים בו ציצית ולא נעשה בשביל מצוות ציצית, וכן אם שאל טלית לעלות לתורה או לעבור לפני התיבה או לדוכן שאינו אלא משום הכבוד אין מברכים עליו, דאולי היה רצונו להשאילו כך למלבוש לחוד ולא להקנות לו ויש חולקים בזה וסבירא ליה דבכל גווני מברכים. על כן כתב בדרך החיים דיותר טוב שיכוין בכל אלו שלא לקנות שלא יצטרך לברך לכולי עלמא לבד מהטלית ששאל בעת התפלה לצאת בו. וכל זה בטליתות של איש פרטי אבל בטליתות של קהל כעין שלנו המצויות בבתי כנסיות צריך לברך עליו לכ"ע אפילו כשלובשו רק לעבור לפני התיבה או לעלות לתורה משום דטלית של קהל אדעתא דהכי קני מתחילה שכל מי שלובש אותו שיהיה שלו כמו באתרוג. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות יח') כתב שאם שאל מחבירו טלית על מנת לעלות לתורה או לעבור לפני התיבה או כשהוא כהן הרוצה לעלות לדוכן לא יברך עליה, ואם נתנה לו בפירוש במתנה על מנת להחזיר והשואל מכוין לקיים בה מצות ציצית רשאי לברך עליה. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח, ומי שנדר טלית לקהל להתעטף בו שליח ציבור לפני התיבה, אין היחיד רשאי להתעטף בו ואפילו בלא ברכה. (כה"ח אות ל' בשם הפרי מגדים). ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יח'). ובקיצוש"ע ילקוט יוסף (אות ו') כתב הטעם דדעת הנודר רק לשליח ציבור, וכבר אינו שלו לומר דניחא ליה לקיומיה מצוה בממוניה.

שו"ע סימן טו'

שאלה כח - האם מותר להעביר הציציות מטלית גדול לטלית קטן או מטלית של גדול לטלית של קטן.

תשובה: מותר להעביר הציציות מטלית גדול לטלית קטן, ואסור להטיל ציציות בטלית של קטן מטלית של גדול.

כתב מרן (סעיף א') מותר להתיר ציציות מטלית זה וליתנם בטלית אחר אבל שלא להניחם בבגד אחר לא. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א') שמותר אפילו מטלית גדול לטלית קטן. שטלית גדול וטלית קטן שוים. אבל אין להתיר ציצית מטלית של גדול וליתנם בטלית של קטן דחיובו רק מדרבנן ובארצות החיים מקל בזה. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ב') כתב שאין להעביר ציציות מבגד של גדול החייב במצוות לבגד של קטן שאינו חייב במצוות. ע"כ. ובהליכות עולם ח"א (עמוד יז') כתב מותר לעשות מטלית גדול טלית קטן אחד או יותר, ואפילו הטלית גדול עדיין ראוי למצוותו, ואין שייך לומר בזה הכלל "מעלין בקודש ואין מורידין", שלא נאמר כלל זה אלא לענין תשמישי קדושה, ולא לענין תשמישי מצוה.

שאלה כט - בטלית של כותנה באיזה חוט יתפור סביב הנקב.

תשובה: לא יתפור בחוט כותנה לבן. אלא יתפור בחוט ממין אחר, או בחוט כותנה צבוע.

כתב מרן (סעיף ו') התופר חתיכת בגד בכנפי הטלית וכן מה שנוהגים לתפור סביב הנקב שהציצית בו אם הטלית של משי ותופרו בחוט משי לבן יש לחוש בדבר לדעת רש"י שלא תהא שום תפירה למטה מג' (אצבעות) ולמעלה מקשר גודל. ע"כ. וכתב הרמ"א והוא הדין בכל מקום שתופר בחוט שהוא מין הציצית דחיישינן שמא יקח אותו חוט, לחוט הציצית. ע"כ. לכן בטלית כותנה לא יתפור מסביב הנקב בחוט כותנה לבן. אבל אם החוט שתופר בו צבוע ואינו לבן מותר לתפור בו סביב הנקב. שאין אנו נוהגים לעשות ציצית צבועים. (מ"ב ס"ק כד'). וכ"כ בהלכה ברורה (אות כו') וכתב שמותר לתפור סביב הנקב בחוט העשוי ממתכת.

שו"ע סימן טז'

שאלה ל - מה שיעור אורכו ורוחבו של ט"ק.

תשובה: שיעור אורך ט"ק אמה מלפניו ואמה מאחוריו מלבד הנקב, והרוחב חצי אמה מכל צד ברוחב הטלית שעל כל כתף. אמה היא ארבעים ושמונה ס"מ (לגר"ח נאה). פחות משיעור זה אמנם יוצא ידי חובת ציצית, אך לא יברך. והמנהג שאין מברכים על ט"ק כלל.

כתב מרן (סעיף א') שעור טלית שחייב בציצית, שיתכסה בה באורך וברוחב ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואין צריך אחר לשומרו. ע"כ. וכתב הרמ"א, ודוקא כשהגדול לובשו פעמים עראי ויוצא בו לשוק. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ד) וכן בסימן ח' (ס"ק יז') דמנהג אנשי מעשה לדקדק שיהיה בו אמה מלפניו ואמה מלאחריו ונקב בית הצואר אין עולה למנין ובט"ק כזה יצא מן הספקות ויכול לברך עליו ועכ"פ לא יפחות מג' רבעי אמה באורך לכל צד דאי לאו הכי יש בו חשש ברכה לבטלה כי כתבו האחרונים שמדדו ונמצא ששיעור ראשו ורובו של קטן היא אמה וחצי. ע"כ. ובהליכות עולם ח"א (עמוד י') כתב לכתחילה אין לברך על טלית קטן אלא אם כן יש בו כשיעור שתי אמות אורך (תשעים ושישה סנטימטר) על אמה רוחב (ארבעים ושמונה סנטימטר). ושיעור זה הוא מלבד הנקב של בית הצואר. (כלומר שצריך שיהיה שיעור הטלית אמה מלפניו ואמה מלאחריו מלבד הנקב, וחצי אמה מכל צד ברוחב הטלית שעל כל כתף). אבל בפחות משיעור זה אף על פי שיכול ללבוש לקיים מצות ציצית, מכל מקום לא יברך עליה שספק ברכות להקל. אלא יברך על טלית גדול ויכוין בברכתו לפטור טלית קטן. והמנהג שאין מברכים כלל על טלית קטן. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א'). (ולכאורה צ"ע על מה שכתב להצריך חצי אמה ברוחב הטלית שעל כל כתף, דהא למה לי, שהרי יש שיעור בטלית בלא זה, אמה באורך ורוחב מלפניו, ואמה באורך ורוחב מאחוריו, וזה השיעור לכ"ע. ואת"ל משום חיבור שני חלקי הטלית להיות אחד, הא סגי בג' אצבעות כמו שהביא בהגהות איש מצליח על מה שכתב המ"ב בסימן טז' (ס"ק א') שיעשה הכתפים של הטלית קטן רחבים כדי שיהיו ניכרים ויהא עליהם תורת בגד ולא שם רצועות. ע"כ. וכתב עליו בהגהות איש מצליח, וכתב הרב פתח הדביר (הובא לכה"ח אות י') ששיעורו רוחב ג' אצבעות. ע"כ. והחזו"א (חלק או"ח סי' ב' סק"ט) כתב שיש לעשות את הכתפים רחבים בכל צד יותר מהנקב. ע"כ. ועכ"פ לא מצאנו לעשות בכתפים חצי אמה בכל כתף וצ"ע.).

על כל פנים אם צריך שיהא חצי אמה על כל כתף מלבד נקב בית הצואר, ממילא רוחב הטלית יהיה יותר מאמה. שאם לדוגמא הנקב הוא 20 ס"מ וחצי אמה שהוא 24 ס"מ על כל כתף, סך הכל 68 ס"מ רוחב הטלית.

שו"ע סימן יז'

שאלה לא - באיזה גיל צריך לחנך את הקטן במצות ציצית.

תשובה: ראוי לחנך קטן בט"ק מגיל שש, ואם יודע להתעטף גם בטלית גדול יחנכנו. ומידת חסידות לחנך הקטן מגיל שלוש בטלית קטן.

כתב מרן (סעי' ג') קטן היודע להתעטף אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו. ע"כ. והוסיף הרמ"א ודוקא כשיודע לעטוף שני ציציות לפניו ושנים לאחריו ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת קריאת שמע. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ט') שיעור טליתו כתב בפמ"ג בסי' טז' ובדרך החיים שהוא כדי להתעטף בו ראשו ורובו שלו ומשערינן בקטן עצמו שמתעטף בו לפי גדלו ולפי קטנו ואם יש בו זה השיעור אז צריך אביו להטיל בו ציצית ולברך עמו ואם אין בו זה השיעור אין מברכים עליו. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה') קטנים מגיל שש ויודעים להתעטף בציצית שהוא מגיל שש ומעלה, טוב ונכון לחנכם שיהיה עליהם טלית גדול בתפילת שחרית, אף על פי שיש להם טלית קטן תחת בגדיהם. ועל מורי בית הספר לזרז את תלמידיהם שהגיעו לכלל חינוך לחנכם במצוה יקרה זו. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ג') כתב שראוי לחנך את הקטנים בטלית קטן מגיל שש, ויש נוהגים ממדת חסידות לחנך הקטנים החל מגיל שלוש שנים.

שו"ע סימן יח'

שאלה לב - סדינים ושמיכות האם חייבים במצות ציצית.

תשובה: סדינים ושמיכות עם ארבע כנפות, אפילו מתכסה בהם גם ביום פטור מציצית. והמחמיר לעגל אחת מהפינות של סדין שמתכסה בו העשוי מצמר, וכן שמיכת צמר, תבוא עליו ברכה.

כתב מרן (סעי' א') לילה לאו זמן ציצית הוא דאמעיט מוראיתם אותו. להרמב"ם כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב אפילו מיוחד ללילה. ולהרא"ש כסות המיוחד ללילה פטור אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום וללילה חייב אפילו לובשו בלילה. עוד כתב (סעי' ב') סדינים אע"פ שאדם ישן בהם בבוקר אין מטילין בהם ציצית. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ח') הטעם שסדינים פטורים מציצית מפני שעיקר תשמישן בלילה וכסות לילה מיקרי, אך לפי זה לא היה פטור רק להרא"ש אבל להרמב"ם דכסות לילה חייב ביום, חייב. וי"א עוד טעם לפטור משום דלא חייבה התורה רק דרך מלבוש או דרך עיטוף לא דרך העלאה בעלמא, ויש חולקין וס"ל דאפילו אם יציע תחתיו בגד של ארבע כנפות חייב בציצית, וכ"ש דרך העלאה. ע"כ הכריע המ"א שיעשה קרן אחת עגולה ויצא אליבא דכו"ע. אכן משמע מדבריו שאין להחמיר בזה רק בסדין של צמר אבל לא בשל פשתן או שאר מינים. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב שהמנהג להקל בזה. והמחמיר תבוא עליו הברכה. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות ד') כתב סדינים ושמיכות שיש בהם ארבעה כנפות, אף שהאדם מתכסה בהם גם ביום, פטורים מציצית. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ה') כתב לחלק שבסדינים שמתכסים בהם בשעת השינה העשויים מצמר המחמיר לעגל אחת הפינות תבוא עליו ברכה. אבל סדינים הפרוסים על המיטה וכן ציפיות השמיכות או הכרים אפילו עשויים מצמר אין צריך להחמיר לעגל אחת הפינות.

שו"ע סימן יט'

שאלה לג - האם מותר למדוד טלית ללא ציציות.

תשובה: מותר למדוד.

כתב המ"ב (ס"ק ה') מוכרי הבגדים שלובשים ומכוונים להראות לקונים מדתן פטורים. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות ג') שאם מודד טלית או מתעטף בטלית כדי ללמוד או ללמד לאחרים כיצד מתעטפים בטלית פטור מלהטיל בו ציצית, ואם יש ציציות בבגד זה, אינו רשאי לברך עליו.

שו"ע סימן כ'

שאלה לד - האם מותר לשלוח ציציות לחבירו על ידי גוי.

תשובה: מותר לשלוח ציציות לחברו ע"י גוי או ישראל חשוד, רק שיהיו צרורות וחתומות חותם בתוך חותם.

כתב המ"ב (ס"ק ה') שאסור לשלוח ציצית אפילו פסוקים ושזורים על ידי גוי אם לא בשני חותמות. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ה') כתב, השולח ציציות לחבירו ביד גוי צריך שיהיו צרורות וחתומות בשתי חותמות חותם בתוך חותם וכל זה דוקא כשיש לחוש שמא יחליפם הגוי, כגון שהציציות הכשרות דמיהן יקרים ואם יחליפם הגוי בציציות אחרות יש לו תועלת ממעשה זה. והוא הדין בכל זה לענין ישראל החשוד על כך שהשולח בידו ציציות, צריך שיהיו צרורות וחתומות חותם בתוך חותם. ובקיצוש"ע ילקו"י בסימן יט' (אות ב') כתב שאין לסמוך לקנות ציצית מכל עובר אורח המציג תכוליתו ברבים, דידוע שיש בהם מיעוט אנשים המצוי מאוד, שאין נאמנים כלל.

שו"ע סימן כא'

שאלה לה - האם מותר להיכנס בציצית לבית הכסא.

תשובה: בטלית גדול יש להיזהר שלא להיכנס איתו לבית הכסא, וטלית קטן מותר.

כתב מרן (בסעי' ג') מותר ליכנס בציצית לבית הכסא. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יד') שדוקא בטלית קטן שלובשו כל היום, אבל אלו טליתות של מצוה שמיוחדים רק להתפלל בהם אין נכון שיכנס בהם לבית הכסא, אך להשתין בהם מותר, גם ההולכים ביום הכיפורים לפנות ומלובשים בקיטל (חלוק לבן) צריך שיפשוט הקיטל, כיון שבגד זה מיוחד רק להתפלל. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה') הלובש טלית קטן על בגדיו, וכן הלובש טלית גדול של מצוה, אין נכון להכנס בהם לבית הכסא, אבל טלית קטן שמכוסה תחת בגדיו, בודאי שמותר להכנס בו לבית הכסא. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ו') כתב אף על פי שנפסק להלכה בשלחן ערוך שמותר להכנס עם הציצית לבית הכסא מכל מקום דעת רבים מהאחרונים דהיינו דוקא בבגד העשוי ללבישה שיש בו ארבע כנפות והטיל בו ציצית, אבל בגד טלית גדול שהוא מיוחד למצוה יש להזהר שלא להכנס בו לבית הכסא וטלית קטן שלובשים תחת המלבושים מותר להכנס בה לבית הכסא כדי לעשות צרכיו, ויש אומרים שצריך להקפיד שיהיו הציציות מכוסות כשנכנס לבית הכסא, ויש מתירים אפילו אין הציציות מכוסות והמחמיר בזה תבוא עליו ברכה. ובית המרחץ דינו כבית הכסא לענין זה. ויש מתירים לעשות צרכיו קטנים בשעה שלבוש בטלית גדול ואפילו כשנכנס לבית הכסא. ויש מחמירים בזה כל שנכנס בה לבית הכסא, מפני שעצם הכניסה לבית הכסא כשהוא לבוש בטלית גדול אינה ראויה ואפילו אינו עושה צרכיו כלל, וכן המנהג להחמיר בזה. ומותר להכנס כשהוא לבוש בטלית גדול לחדר אמבטיה שאין שם בית כסא.

שו"ע סימן כב'

שאלה לו - האם מברכים שהחיינו על טלית חדשה.

תשובה: הקונה או עושה טלית חדשה מברך שהחיינו בשעה שמתעטף בה בפעם הראשונה. וכן על טלית קטן מבד חשוב ושמח בלבישתה.

כתב מרן קנה טלית ועשה בו ציצית מברך שהחיינו, דלא גרע מכלים חדשים. וכתב הרמ"א ואם לא בירך בשעת עשייה מברך בשעת עיטוף ראשון. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א') אין להקשות דהא על כלים חדשים צריך לברך בשעת קנין ולמה כתב ועשה בו ציצית, דיש לומר דוקא כשקונה בגד שהוא ראוי ללבוש כמות שהוא אז מברך מיד, אבל אם קנה בגד לעשות ממנו מלבושים, אז לא יברך אפילו שנגמר רק בשעת לבישה דוקא, דבעינן שעה מיוחדת או קנין או לבישה, והכא הלא אינו ראוי ללובשו תיכף דהלא צריך להטיל בו ציצית, על כן אינו יכול לברך עליו בשעת קנין. וכדי לצאת גם כן דעת הסוברים דצריך לברך שהחיינו על עשיית המצוה בפעם הראשונה, על כן יברך בשעת עשיית הציצית ולא ימתין עד הלבישה. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקוט יוסף (אות ח') על טלית חדשה יש לברך להתעטף בציצית תחילה ואחר כך שהחיינו, ואין בזה כל חשש הפסק, וכן המנהג. אולם העושה ציציות חדשות לטלית ישנה אינו מברך שהחיינו. ע"כ. ומשמע מדבריו שאינו מברך שהחיינו בשעת עשיה כדברי המ"ב הנ"ל. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א') הקונה או העושה טלית חדשה מברך ברכת שהחיינו בשעה שמתעטף בה בפעם הראשונה, והיינו בין שקנאה בלא ציציות והטיל בה הציציות לאחר מכן, ובין אם קנאה לאחר שהוטלו בה הציציות. וכן המנהג. ע"כ. עוד כתב (באות ב') אם הטיל ציציות חדשות בבגד טלית ישן אינו מברך שהחיינו כלל. ומכל מקום כיון שיש פוסקים שחולקים על זה וסוברים שאף בזה מברך שהחיינו, לכן טוב שמיד לאחר שהתעטף בטלית זו יקח פרי חדש, או ילבש בגד חדש אחר ויברך עליו שהחיינו, ויכוין לפטור גם את הציציות החדשות. עוד כתב (באות ג') הקונה טלית קטן חדשה אם היא עשויה מבד חשוב והוא שמח בלבישתה מברך שהחיינו, ואם לאו אינו מברך שהחיינו. ע"כ.

שו"ע סימן כג'

שאלה לז - האם שייך לועג לרש בציציות מגולות ליד קבר קטן או אשה.

תשובה: שייך לועג לרש ליד קבר של קטן. ויש אומרים שאף בקבר של אשה יש להחמיר.

כתב המ"ב (ס"ק ה') ואפילו בקבר של קטן יש להחמיר משום לועג לרש דשמא נשמת אדם גדול הוא, אבל בקבר אשה דבחייה גם כן פטורה ליכא משום לועג לרש. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ב') כתב שאין לחלק בין קברים של גדולים, לבין קברים של קטנים, ואף בהם שייך הטעם של "לועג לרש חרף עושהו" ויש אומרים שאף בקברים של נשים יש להחמיר בזה. ע"כ. וכ"כ בהגהות איש מצליח בשם כה"ח אות ג'.

שו"ע סימן כד'

שאלה לח - הסומא האם צריך לאחוז הציציות בשעת ק"ש ולהעבירם על גבי עיניו.

תשובה: הסומא צריך לאחוז הציציות בידו בשעת ק"ש, ועל פי הקבלה יעבירם על גבי עיניו.

כתב מרן (סעי' ד') יש נוהגים להסתכל בציצית כשמגיעים לוראיתם אותו וליתן אותם על העינים ומנהג יפה הוא וחיבובי מצוה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ז') הסומא יש לו לאחוז הציצית בידו בשעת קריאת שמע אף על פי שנאמר וראיתם אותו כיון שישנו בראיה אצל אחרים, אבל להעביר הציצית על עיניו לא, דמחזי כחוכא ואיטלולא. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות ח') הביא יש אומרים שעל פי הקבלה אף הסומא יעביר את הציצית על עיניו כשאומרים וראיתם אותו. ע"כ. וכ"כ בהגהות איש מצליח בשם כה"ח (אות טז') שעל פי הקבלה נראה שעיור ופיקח שוים בזה.

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה