אור ברסלב
שו"ת שאול שאל - חלק א הלכות הנהגת אדם בבקר

שו"ת שאול שאל - חלק א

הלכות הנהגת אדם בבקר

הקדמות

שו"ע סימן א'

שאלה א - מי שאין לו מים לנטילת ידים ליד המיטה כיצד עדיף שינהג.

תשובה: המחמיר ליטול ידיו סמוך למיטתו ואירע שאין לו מים עדיף שילך פחות פחות מארבע אמות, מאשר ימהר לרוץ למים.

מ"ב (ס"ק ב') כתב, אם אירע שהמים רחוקים ואין לו מי שיקריבם אליו נהגו קצת מבעלי הנפש שהולכים פחות פחות מארבע אמות. וכתב השערי תשובה על זה דלא נהירא, דעדיף יותר שילכו במרוצה שלא להשהות רוח רעה על ידיו. וי"א דלענין זה אמרינן כולא ביתא כארבע אמות דמי, אבל אין לסמוך על זה כי אם בשעת הדחק. עכ"ל. ובהגהות איש מצליח כתב על זה אבל מנהגנו כסברא ראשונה ללכת פחות פחות מארבע אמות וכדברי החיד"א בברכ"י והבא"ח והכף החיים (סי' ד' אות ב') ועוד, ע"כ. ובהלכה ברורה (סימן ד' אות ג') כתב כן שילך פחות פחות מארבע אמות, והוסיף שיש אומרים שמעיקר הדין מותר ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית. ויש אומרים שבזמן הזה אין רוח רעה מצויה בינינו כל כך ולכן אין צריך להחמיר בזה. ובמקום הצורך יש לסמוך על כל הסברות הנ"ל להקל, וכל שכן אם הולך לישון אחר חצות הלילה שאם רוצה להקל בזה יש לו על מה שיסמוך. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקוט יוסף (סעיף ז') כתב המחמיר ליטול ידיו סמוך למיטתו עם הקיצו משנתו, כדברי המקובלים, תע"ב.

שו"ע סימן ב'

שאלה ב - כיצד סדר נעילת המנעלים וקשירתם, ומנעלים שאין להם קשירה. ומה דין איטר יד.

תשובה: ינעל מנעל ימין ראשון ולא יקשרנו, ואח"כ שמאל, ויקשור של שמאל, ויחזור ויקשור של ימין. מנעלים בלי קשירה - ינעול ימין תחילה, וכן הדין באיטר יד. ואיטר רגל וכל שכן איטר יד ורגל ינעל ויקשור ימין תחילה.

כתב מרן (סעיף ד') ינעל מנעל ימין תחילה ולא יקשרנו, ואח"כ ינעל של שמאל ויקשרנו, ויחזור ויקשור של ימין. ע"כ. והוסיף הרמ"א ובמנעלים שלנו שאין להם קשירה ינעול של ימין תחלה. ובמ"ב (ס"ק ה' ו') כתב הטעם שכן מצינו בתורה שהימין חשוב תמיד, לעניין בהן יד ורגל, ולכל הדברים שמקדימים הימין לשמאל. ולעניין קשירה מצינו שהתורה נתנה חשיבות אל השמאל שקושר עליה תפילה של יד, ואנפלאות (גרביים) של לבד אין צריך להקדים שמאל לקשירה. ואיטר יד שמניח תפילין בימין של כל אדם יקדים ימין גם לקשירה. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב לענין איטר יד שהוא טעות סופר וצריך לומר איטר רגל, וכ"ש איטר רגל ויד יקדים ימין גם לקשירה. אבל איטר יד בלבד יקשור שמאל תחילה. ע"כ. וכך כתב בקיצוש"ע ילקו"י (סעי' א' ו-ב'). וכ"כ בהלכה ברורה (אות ו'). והוסיף שגם בנעלים שאין להן שרוכים אבל יש להן רצועות צריך להקדים את השמאל בקשירה. אבל בנעלים שיש להן רוכסן לא צריך להקדים ברכיסת הרוכסן. עוד כתב שם שגם הנשים דינם כגברים לענין נעילת נעל ימין תחלה, וגם לענין הקשירה טוב יותר שתקדים לקשור נעל של שמאל. והוא הדין בכל זה בקטן שלא הגיע למצוות. ולענין אנפלאות, כתב (באות ח') דלא כהמ"ב הנ"ל, אלא דינם כדין הנעלים. וכן הלובש שאר בגדים שיש בהם קשירה, דינם כדין נעלים, ולובש של ימין תחילה, ולא יקשרנו, ואחר כך לובש של שמאל, ויקשרנו, ויחזור ויקשור של ימין.

שו"ע סימן ג'

שאלה ג - לאיזה כיוון יש להניח את ראש המיטה.

תשובה: הרוצה לנהוג כהמקובלים יניח ראש המיטה במזרח ומרגלותיה למערב. והרוצה לנהוג כהפוסקים, יניח מיטתו בין צפון לדרום.

כתב מרן (בסעיף ו') וכן אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו ונכון להזהר אפילו כשאין אשתו עמו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק י' יא') הטעם משום שהשכינה שורה במערב. ולכן יכוין את המיטה שיהא ראשה לצפון ומרגלותיה לדרום. והביא תשובת הרמ"ע מפאנו שפסק כמו שכתב הזהר שיהא ראשה של המיטה למערב ומרגלותיה למזרח, וכתב המ"ב שטוב יותר לכתחילה לנהוג כדעת מרן כיון שדעת הגר"א שגם כוונת הזהר הוא כהגמ' ולא כפירוש הרמ"ע הנ"ל. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב שדעת האר"י ז"ל שיהא ראשו למזרח ורגליו למערב. והכה"ח (אות טז') מסיק שיש להיזהר כדעת הזהר ורבנו האר"י ז"ל. ובקיצוש"ע ילקו"י סימן ב' (סעי' ה') כתב דעת מרן השו"ע ודעת האר"י ז"ל וכתב ויש אומרים שיכול לסדר מיטתו כפי שירצה. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ט') כתב המחלוקת הנ"ל וסיים ומחמת כן נראה להלכה, שהרוצה לנהוג כדעת הזהר הקדוש ורבותינו המקובלים ולהניח מיטתו בין מזרח למערב, שראשו למזרח ומרגלותיו למערב, רשאי לעשות כן. והרוצה לנהוג כדברי רבותינו הפוסקים, ולהניח מיטתו בין צפון לדרום, רשאי לעשות כן. (ולענ"ד כיון שניתנה רשות בזה לכל אדם לעשות כרצונו, למה נעזוב דעת מרן בדבר זה במקום שאפשר).

שאלה ד - באיזה יד מקנח והטעם, ומה דין איטר שכל מעשיו ביד שמאל.

תשובה: לא יקנח ביד ימין, מפני שקושר בה תפילין על הזרוע השמאלית. איטר יד גמור שכל ענייניו וכתיבתו בשמאל, יקנח ביד ימין. אבל אם כותב בשמאל ומעשיו בימין, או להיפך, מקנח בשמאל ככל אדם.

כתב מרן (בסעיף י') לא יקנח ביד ימין. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יז') טעם לזה מפני שקושר בה תפילין על הזרוע השמאלית. וטוב ליזהר מלקנח באצבע האמצעית שכורך עליה הרצועה, עוד כתב בשם האחרונים דאיטר יד שכל עניניו עושה בשמאל, מקנח בשמאל דידיה שהוא ימין כל אדם. ואם כותב בשמאל ושאר מעשיו עושה בימין או להיפך כתב בביאור ההלכה שמקנח בשמאל ככל אדם, ובהגהות איש מצליח כתב בשם כף החיים (אות כ') שאם כותב בשמאל ושאר מעשיו בימין יקנח בימין דעלמא. ע"כ. וכ"כ הבאר היטב (אות ט'). ובהלכה ברורה (אות יב') פסק כדברי הביאור הלכה, שרק באיטר יד גמור, שכל עניניו עושה בשמאל וגם כותב בשמאל, יקנח ביד ימין. אבל אם כותב בשמאל, וכל מעשיו בימין, או להיפך, מקנח ביד שמאל ככל אדם. עוד כתב (אות יא') שבזמן הזה שרגילים לקנח בנייר, ואינו נוגע בבשרו כלל, אם קשה עליו ביותר לקנח ביד שמאל ורוצה לקנח בימין, יש לו על מה שיסמוך. עוד כתב (אות יג') שגם האשה טוב שתקנח ביד שמאל ולא ביד ימין, ואם קשה עליה לקנח ביד שמאל, מותרת לקנח ביד ימין.

שו"ע סימן ד'

שאלה ה - מים הפסולים לנט"י לסעודה, האם כשרים לנט"י שחרית. והאם יברך על נטילת ידים.

תשובה: לכתחילה אין ליטול ידיו שחרית ממים הפסולים לנטילת ידיים לסעודה. ובדיעבד כשאין מים אחרים, יטול אך לא יברך. ואם אח"כ נזדמן לו מים כשרים, יטול שוב אך לא יברך. ואם לא שהה זמן רב בין שתי הנטילות רשאי לברך.

כתב מרן (בסעיף א') מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה, כשרים לנטילת ידים לתפלה. מיהו יש מי שאומר דלא מברך עלייהו. ע"כ. ופירש המ"ב (ס"ק ה') דהיינו מים שנשתנה מראיהם, או נעשו בהם מלאכה, או מלוחים, או סרוחים שאין הכלב יכול לשתות מהם, ומשום הכי ראוים לתפלה דכאן לא צריך רק משום נקיות בעלמא. ולענין הברכה כתב המ"ב (ס"ק ו'-ז') דלדעת היש מי שאומר הנ"ל לא מברך על נטילת ידים אלא על נקיות ידים, ושהאחרונים הכריעו, שיוכל לברך על נטילת ידים. ע"כ. אולם בהגהות איש מצליח כתב בשם כה"ח (אות יא') שמסתמיות דברי מרן משמע שלא יברך עליהם כלל וכן עיקר דסב"ל. וכ"פ בקיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף (סעיף ח') שלכתחילה אין ליטול ידיו שחרית ממים הפסולים לנטילת ידים לסעודה. אולם כשאין לו מים אחרים, יטול מהם. אך לא יברך על נטילה זו. ואם אחר כך נזדמן לו מים הכשרים יחזור ויטול מהם, אך לא יברך על נטילה זו. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יב') והוסיף שאם לא שהה זמן רב בין שתי הנטילות, רשאי לברך אחר נטילתו השניה.

שאלה ו - כשאין לו כלי ונוטל ידיו מהברז, האם יברך על נטילת ידים.

תשובה: יטול ידיו בלי ברכה.

כתב מרן (בסעי' ו' - ז') אין צריך רביעית לנטילת ידים לתפלה. טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. וכתב הרמ"א מיהו אינו מעכב לא כלי ולא כח גברא ושאר הדברים הפוסלים לנטילת ידים לסעודה. וכתב המ"ב (ס"ק טו' טז') שיברך על נטילת ידים. אבל בהגהות איש מצליח כתב דדעת הכה"ח (אות י' וכז') דכלי וכח גברא הם לעיכובא לענין ברכה וסב"ל. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקוט יוסף (סעיף ז') כתב אע"פ שמעיקר הדין אין צריך ליטול ידיו בכלי בנטילת ידים שחרית, כבר כתב מרן בשלחן ערוך שטוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה, וממילא גם לענין כלי וכח גברא טוב להקפיד בזה, וכן המנהג, אולם הנמצא במקום שאין שם כלי ליטול ידיו, יטול ידיו מהברז ג' פעמים לסירוגין. ע"כ. ובשארית יוסף חלק א' עמוד מו' אחר שהאריך בדין זה סיים במה שכתב האור לציון חלק ב' (עמוד כא') שבמקום שאין שם כלי יטול ידיו ג' פעמים לסירוגין בלא כלי ויכול לברך על נטילת ידים. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות יב') כתב שאם אין לו כלי יטול בלא ברכה שכלל גדול בידינו שספק ברכות להקל.

שאלה ז - הישן ביום שיתין נשמין, האם צריך ליטול ידיו ג"פ. ומה שיעור שיתין נשמין.

תשובה: אם ישן על מיטתו יטול ידיו בלא ברכה. ואם ישן שלא על מיטתו לא צריך נטילה כלל. שיעור שיתין נשמין: יש אומרים ג' שעות, ויש אומרים יותר מחצי שעה, ויש אומרים מעט יותר משלוש דקות.

כתב מרן (סעיף טו') ישן ביום יש להסתפק אם צריך לערות מים עליהם ג' פעמים. והוסיף הרמ"א ויטלם בלא ברכה. וטעם הספק כתב המ"ב (ס"ק לד') אם הלילה גורם לרוח הטומאה או השינה גורמת. ודוקא הישן שיתין נשמין אבל פחות מזה אין רוח רעה שורה ואפילו בלילה. ובביאור הלכה כתב ג' שיטות לשיעור שיתין נשמין יש אומרים שהוא ג' שעות, ויש אומרים שהוא יותר מחצי שעה ויש אומרים שהוא מעט יותר משלוש דקות. ע"כ. ובשארית יוסף (אות ה') כתב הישן ביום שינת קבע לכתחילה לא יגע באוכלים ומשקין קודם שיטול ידיו אבל אם עבר ונגע במאכלים ומשקין יש להתירם ואין צורך להחמיר בזה. וכ"פ בהלכה ברורה (אות מז') הישן ביום, יטול ידיו שלש פעמים לסירוגין בקומו משנתו, אולם אינו מברך על נטילת ידים. ואם ישן ביום שינת עראי כגון שישן זמן מועט ביותר, או שלא ישן על מטתו, אין צריך נטילת ידים כלל.

שאלה ח - כשאין מים כלל לנטילת ידים כיצד ינהג.

תשובה: יקנח ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי, ודי בקינוח פעם אחת. והמחמיר לקנח ידיו ג' פעמים תע"ב. ויקנח ידיו בכף היד ובגב היד. בדיעבד מועיל רק אם קינח עד סוף פרקי אצבעותיו. אבל בקינוח רק ראשי אצבעותיו לא מועיל. ולא מברך על קינוח הידיים, על נקיות ידיים.

כתב מרן (סעיף כב') אם אין לו מים יקנח ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי ויברך על נקיות ידים ויועיל לתפלה אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח בשם כה"ח (אות קא') דלא יברך משום סב"ל. וכ"פ בקיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף (אות מה') כיון שיש אומרים שלא יברך כלל שהרי אינו יכול לברך בלשון על נטילת ידים, ונוסח על נקיות ידים אינו מוזכר בחז"ל, שב ואל תעשה עדיף. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות סו') שלא יברך כלל, והוסיף שאין צריך לקנח ידיו ג' פעמים ודי בקינוח בפעם אחת והמחמיר לקנח ג' פעמים תבוא עליו ברכה, ויקנח ידיו משני הצדדים, בכף היד וגם בגב היד, עד הפרק. ובדיעבד אם קינח ידיו עד סוף פרקי אצבעותיו, מועיל הדבר. אבל אם קינח רק ראשי אצבעותיו אין זה מועיל כלל. וכיון שאין הקינוח במידי דמנקי מועיל אלא כדי להתפלל, אבל לא להסיר הרוח רעה מהידים, אם נזדמנו לו מים אחר כך, יטול ידיו ג' פעמים לסירוגין, ולא יברך על נטילה זו כלל. שהרי לדעת מרן, נטילה זו לא מחייבת ברכה, כיון שאינה באה אלא להוציא את הרוח רעה, ולא תקנו על זה ברכה. וסב"ל.

שו"ע סימן ה'

שאלה ט - מה צריך לכוין כשמזכיר שם ה' ושם אלוקים, ומה מכוין שמזכיר שם ה' הכתוב באדנות.

תשובה: כשמזכיר שם ה' הנכתב באדנות, מכוין אדון הכל. וכשנכתב ביו"ד ה"א יכוין גם היה הווה ויהיה. ובשם אלוקים יכוין שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכחות כולם.

כתב מרן כשיזכיר השם יכוין פירוש קריאתו באדנות, שהוא אדון הכל, ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א, שהיה והוה ויהיה, ובהזכירו אלוקים יכוין שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכחות כולם, וכתב המ"ב (ס"ק ג') ובמקום שנכתב בא"ד לכולי עלמא אין צריך לכוין אלא שהוא אדון הכל. וכתב בהלכה ברורה (אות ד') שטוב שיכוין כל הכוונות הנ"ל קודם שיתחיל בהזכרת שם השם. ובקיצוש"ע ילקוט יוסף (אות ב') כתב ענין גדול להתנות בכל בוקר, כשאזכיר בכל יום שם אדנות ברוך הוא, כוונתי שהוא אדון הכל וכו'. אמנם עצה זו אינה מועילה לפסוק ראשון שבקריאת שמע.

שו"ע סימן ו'

שאלה י - אם לא בירך ברכת אלהי נשמה עד אחר שהתפלל שמונה עשרה, האם מברך לאחר התפילה.

תשובה: אינו מברך עוד לאחר התפילה, גם אם כיון בפירוש שאינו רוצה לצאת.

כתב המ"ב (ס"ק יב') אם לא בירך ברכת אלהי נשמה עד אחר שהתפלל י"ח, אינו מברך עוד לאחר התפלה שכיון שכבר אמר מחיה המתים הוא דומה למחזיר נשמות [פר"ח]. ובשע"ת מפקפק מאד בדין זה ומסיק דעכ"פ אם בעת שאמר מחיה המתים היה בדעתו לברך אלהי נשמה אחר התפלה רשאי אח"כ לברך עיי"ש הטעם, וכן משמע בפמ"ג סימן נב'. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב, אולם בכף החיים (סימן נב' אות ה') ובילקוט יוסף חלק א' (עמ' נג') פסקו שלא לברך משום דסב"ל, ואף אם כיוון בפירוש שאינו רוצה לצאת וכמ"ש בהערה לשו"ת יחוה דעת (ח"ד סימן ה'). ע"כ. וכ"פ בהליכות עולם חלק א' עמוד נה' והוסיף שגם ברכות התורה לא יברך אחר תפילתו שכבר נפטר בברכת "אהבת עולם".

שו"ע סימן ז'

שאלה יא - כשצריך לברך אשר יצר וגם ברכה אחרונה על מאכל שאכל, איזו ברכה יקדים.

תשובה: ברכת בורא נפשות וברכת אשר יצר, יקדים אשר יצר. ברכת המזון וברכת אשר יצר, יקדים ברכת המזון, אא"כ חושש שישכח מלברך אשר יצר יקדים את אשר יצר, וכן אם אכל ולא שבע, יקדים לברך אשר יצר. ברכת מעין שלוש וברכת אשר יצר יקדים ברכת מעין שלוש.

כתב המ"ב (ס"ק ב') כתב רש"ל בתשובה סימן צז', מי שאכל דבר שחייב ברכה אחרונה, ושכח והטיל מים ונזכר קודם שבא לברך אשר יצר איזה מהם קודם, והשיב דאשר יצר קודם דתדיר. ע"כ. וכן פסק בהליכות עולם חלק א' עמוד מא', מי שאכל דבר שצריך לברך לאחריו ברכה אחרונה בנ"ר, וקודם שיברך יצא לנקביו, יברך תחילה ברכת אשר יצר, ואחר כך יברך בורא נפשות. ואם אירע כן באמצע סעודתו יברך ברכת המזון תחילה, ואחר כך יברך ברכת אשר יצר. ומכל מקום אם חושש שמא ישכח לברך ברכת אשר יצר לאחר שיברך ברכת המזון, יקדים ברכת אשר יצר לברכת המזון. והאוכל עוגה, ואחר כך הוצרך לנקביו, יברך מעין שלוש תחילה, שלדעת רב הפוסקים היא מן התורה, ואח"כ יברך אשר יצר. ע"כ. [וזה לא כמו שכתב בשארית יוסף חלק א' (עמ' עז') שאם אכל פירות משבעת המינים ונתחייב בברכת על העץ, או שאכל עוגה ונתחייב בברכת על המחיה, שגם בזה עדיף שיקדים לברך אשר יצר. ועיין בילקו"י מהדורת תשס"ד (עמ' תקכג) ששם תוקנה הלכה זו ומשנה אחרונה עיקר]. ובהלכה ברורה (אות טו') פסק כמ"ש בהליכות עולם והוסיף שאם אכל כזית פת או כביצה ולא שבע, יקדים ברכת אשר יצר לברכת המזון. כיון שאינו חייב בברכת המזון כה"ג אלא מדרבנן.

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה