אור ברסלב

שו"ת שאול שאל - חלק א

הלכות תפילה

הלכות קריאת שמע

שו"ע סימן פט'

שאלה קסה - ההולך להתפלל שחרית ופגע בחבירו בדרך האם מותר ליתן לו שלום.

תשובה: מעיקר הדין מותר ליתן לו שלום, אך טוב לומר בלשון אחר, בוקר טוב וכדומה.

כתב מרן (סעי' ב') כיון שהגיע זמן תפלה אסור לאדם להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום משום דשמו של הקב"ה שלום, אבל מותר לומר לו צפרא דמרי טב, ואפילו זה אינו מותר אלא כשהוצרך ללכת לראות איזה עסק אבל אם אינו הולך אלא להקביל פניו קודם תפלה אפילו זה הלשון אסור. וכן אסור לכרוע לו כשמשכים לפתחו, ויש אומרים דכריעה אסורה אפילו בלא משכים לפתחו. ואם התחיל לברך הברכות אין לחוש כל כך. ואם אינו משכים לפתחו אלא שפגע בו בדרך מותר ליתן לו שלום, ויש אומרים שאפילו במוצא חבירו בשוק לא יאמר לו אלא צפרא דמרי טב, כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים כלל עד שיתפלל. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות יד'), כיון שהגיע עמוד השחר, אסור לו לאדם שיקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום קודם התפלה, ואפילו הוא רבו, אבל מותר לומר לו צפרא דמרי טב. ואפילו זה אינו מותר אלא כשהוצרך ללכת לעסק מעסקיו או לשום ענין, אבל אם אינו הולך אלא להקביל פניו קודם התפלה, אפילו זה הלשון אסור. ואם פגע בו בדרך מעיקר הדין מותר לומר לו שלום. אך טוב לומר גם בזה בלשון אחר, כגון בוקר טוב, וכדומה. ואמנם כל זה קודם שחרית, אבל אחר התפלה, כל היודע בחבירו שהוא רגיל ליתן לו שלום ואינו נותן לו שלום, נקרא גזלן, כמבואר בגמרא, ואמרו על רבי יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק. ויש אומרים דלמי שאינו רגיל ליתן לו שלום, אין להקדים לו שלום, דשמא לא יחזיר לו ויקרא גזלן ועובר על לפני עור. אך אין זה אלא ממדת חסידות בעלמא. (ומותר להעיר את חבירו ששמו שלום אף שקורא לו בשמו קודם התפלה). ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יא') וכתב, ואם היו הוא וחבירו בבית הכנסת, אסור לו ללכת ממקומו למקום חבירו כדי לומר לו שלום, מפני שנחשב כמקדים לפתח חבירו.

שאלה קסו - התחיל לאכול חצי שעה קודם עלות השחר האם מפסיק בעלות השחר.

תשובה: מפסיק לאכול בעלות השחר, ואם אוכל סעודת קבע, פת או פת הבאה בכיסנין יותר מכביצה יש להחמיר ולהפסיק חצי שעה קודם עלות השחר. ונכון להחמיר כדברי המקובלים שכל שישן בלילה לא יאכל כלום קודם שיתפלל אפילו באמצע הלילה, ולשתות תה או קפה מותר אפילו אחר עלות השחר.

כתב מרן (סעי' ה') ואם התחיל לאכול קודם עלות השחר צריך להפסיק, ויש אומרים שאין צריך להפסיק. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כז') התחיל לאכול אפילו היה בהיתר דהיינו שהיה יותר מחצי שעה עד עלות השחר, דבתוך החצי שעה אסור להתחיל לאכול וכמו שכתב הרמ"א בסימן תרנב' לגבי לולב, והוא הדין לגבי קריאת שמע דאורייתא, ודוקא אם אוכל יותר מכביצה דהוי דרך קבע או לשתות בכשיעור זה, אבל בפחות מזה מותר עד עלות השחר. ע"כ. כתב בהליכות עולם חלק א' (עמוד קנא') אסור לאכול ולשתות קודם תפילת שחרית, משום שנאמר "לא תאכלו על הדם", ודרשו חז"ל לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. וכן נאמר אצל ירבעם, ואותי השלכתה אחרי גויך, אל תקרי גויך אלא גאיך, אמר הקב"ה, לאחר שנתגאה זה באכילה ושתיה בא לקבל עליו על מלכות שמים. ואיסור זה הוא מדרבנן, והסמיכוהו על פסוק "לא תאכלו על הדם". ולכן בכל מקום שיש מחלוקת הפוסקים לגבי איסור זה, אנו נוקטים להלכה כשיטת המקל. לאור האמור מותר לשתות קפה או תה עם סוכר קודם התפלה. ואפילו בשבת מותר לשתות קפה או תה עם סוכר קודם תפילת שחרית, מפני שעדיין לא חלה חובת קידוש, שהרי אין קידוש אלא במקום סעודה, ואי אפשר לסעוד קודם תפילת שחרית. וכן המנהג פשוט אצל העומדים בבית ה' בלילות שבת לומר בקשות או תהילים, לשתות תה או קפה עם סוכר, אפילו לאחר עלות השחר. וכן בימי הסליחות שותים תה או קפה עם סוכר קודם תפילת שחרית, ואין פוצה פה, ויש להם על מה שיסמוכו. ואדם חלש שרגיל לשתות בכל בוקר תה או קפה מזוגים במעט חלב, דהיינו שנותן המים עם קפה או תה וסוכר לתוך הכוס, ומוזג עליהם מעט חלב, אם רצה לשתותו קודם התפלה, יש לו על מה שיסמוך. ורק כששותה חלב לבד, בלא תערובת מים, צריך להחמיר. ומכל מקום ראוי שקודם לכן יברך כל ברכות השחר, וברכות התורה, ויאמר פרשת העקידה, וקצת מסדר הקרבנות, ואחר כך ישתה קפה או תה המזוגים בחלב. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות לד') כתב, לא אסרו חכמים לאכול קודם התפלה אלא כשהגיע זמן תפלה. אבל קודם עמוד השחר, אפילו לאחר שישן שינת קבע על מטתו, מותר לאכול. ואמנם כל זה לפי הפשט, אך בזהר הקדוש החמיר מאד בדבר, ולכן לכתחילה אין להקל בזה זולת בערב תענית ציבור, באופן שקשה לו להתענות מבלי שיאכל קודם עמוד השחר, שאז אפשר להקל לאכול קודם עמוד השחר אפילו לאחר שישן שינת קבע. ומכל מקום הנוהגים לקום בלילי שבת לומר בקשות ופזמונים ושירות ותשבחות עד אור הבוקר, ומחלקים להם עוגות ומיני מתיקה, בטרם יעלה עמוד השחר, יש להם על מה שיסמוכו, והנח להם לישראל. והצנועים מושכים את ידיהם ומונעים עצמם מלאכול עוגות או מיני מתיקה, כדי לחוש לדברי הזוהר. ורק לגבי תה או קפה עם סוכר נוהגים להקל, שאף הזוהר לא החמיר בשתיה. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות כח'), לדעת רבותינו הפוסקים, איסור אכילה ושתיה קודם תפילת שחרית מתחיל משעה שעלה עמוד השחר. ואם בא לאכול סעודת קבע, (דהיינו פת או פת הבאה בכיסנין יותר מכביצה), יש להחמיר החל מחצי שעה קודם עלות השחר. ולדעת רבותינו המקובלים, כל שהלך לישון על מטתו וקם לאחר מכן, אסור לאכול עד שיתפלל תפילת שחרית. ונכון לחוש לדבריהם. ומכל מקום מי שמקל בזה אין למחות בידו, שיש לו על מה שיסמוך.

שאלה קסז - האם מותר להיכנס למרחץ אחר עה"ש קודם התפילה.

תשובה: אחר עלות השחר יש להחמיר שלא להיכנס למרחץ קודם התפילה, אלא אם כן יועיל לו הדבר להתפלל בכוונה ונקיות הגוף. וכן מותר לטבול במקוה, אך לא יבטל תפלה בציבור בשביל זה. ומותר להתקלח במקלחת או אמבטיה שבבית קודם התפילה.

כתב מרן (סעי' ז') מותר להסתפר וליכנס למרחץ, שלא גזרו אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לו') דוקא סמוך לשחרית דהיינו קודם שעלה עמוד השחר אבל משעלה עמוד השחר גם זה אסור, (א"ר). ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות כב' כג'), מותר להתרחץ קודם שהגיע זמן תפילת שחרית. שלא גזרו אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי. (והמחמיר תבוא עליו ברכה). ויש אומרים דהיינו קודם עמוד השחר, אבל אחר שהגיע עמוד השחר, אין ראוי לו לאדם להתרחץ קודם התפלה, אלא אם כן הרחיצה מאפשרת לו להתפלל בכוונה ובנקיות הגוף, דאז הרחיצה חשובה כהכנה לתפלה ומותרת. מותר לטבול קודם התפלה כיון שהוא לצורך טהרה לתפלה, והוא בכלל חפצי שמים. אך אין לבטל תפלה בציבור לצורך טבילה במקוה, שאין טבילה זו חיוב מצד ההלכה, אלא מנהג חשוב שנהגו בו חסידים ואנשי מעשה. וכבר ביארנו לעיל שראוי לשליח ציבור לטבול קודם התפלה היכא דאפשר, אך אין זה חיוב מן הדין כלל, ולכן אין להעביר שליח ציבור ממשרתו אם אין טובל לקריו. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות לה') ומכל מקום אחר עלות השחר יש להחמיר שלא להסתפר או להכנס לבית המרחץ. עוד כתב (אות לו'), מותר להתרחץ במקלחת או באמבטיה שבביתו קודם תפילת שחרית, ואפילו לכתחילה, ואפילו אחר הנץ החמה. וכל שכן שמותר לטבול במקוה טהרה קודם תפילת שחרית. וכן מי שרגיל לגלח שערות זקנו במכונת גילוח בכל יום מותר לו לעשות כן קודם תפילת שחרית, ואפילו אחר הנץ החמה.

שו"ע סימן צ'

שאלה קסח - כשיש ביהכ"נ עם חלונות פתוחים וביהכ"נ ללא חלונות היכן עדיף להתפלל.

תשובה: עדיף להתפלל בבית הכנסת עם חלונות פתוחים.

כתב מרן (סעי' ד') צריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן, וטוב שיהיה בבית הכנסת יב' חלונות. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ח') ואפילו בבהכ"נ שמתפלל עם הציבור נכון ליזהר בזה וכ"ש כשמתפלל בבית ביחידי דצריך ליזהר בזה לכתחילה וכדאיתא בגמרא דלא יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות ואע"ג דצריך שיתן עיניו למטה וכמ"ש סימן צ"ה ס"ב ומה נ"מ בהחלונות מ"מ כשנתבטלה כוונתו ישא עיניו לשמים לעורר הכוונה. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ו'-י') צריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן. ודין זה הוא בין כשמתפלל בבית [כשהוא אנוס ומוכרח להתבטל מתפלה בציבור], ובין כשהוא מתפלל בבית הכנסת. וטוב שיהיה בבית הכנסת יב' חלונות. גם סומא ראוי לו שיתפלל בבית שיש בו חלונות [אף על פי דלא שייך בו הטעם דרואה השמים ומתעורר לכוין בתפילתו]. לכתחילה טוב לעשות חלונות בצד מזרח [והיינו בצד שהצבור מתפלל כנגדו]. אך אין לגרום למחלוקת בשביל זה. המנהג פשוט שאין מקפידים להתפלל דוקא כנגד החלונות, ודי במה שיש בבית זה, או בבית כנסת זו, חלונות. יש לקבוע זכוכיות בחלונות, כדי שלא יהיו החלונות פרוצים. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות ח') וטוב שיהיו בבית הכנסת שנים עשר חלונות. ויהיו חלק מהחלונות לצד מזרח וחלק לשאר רוחות. ויש נוהגים לעשות החלונות שבבית הכנסת גבוהים למעלה מקומת אדם. כדי שלא יסיח דעתו בשעת התפלה.

שאלה קסט - האם מותר לרוץ בשבת לביהכ"נ או לדבר מצוה.

תשובה: מותר לרוץ בשבת לבית הכנסת או לדבר מצוה.

כתב מרן (סעי' יב') מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה אפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה, אבל כשיוצא מבית הכנסת אסור לרוץ. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק מ') שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה' וגו' ומזה נלמוד דכל שכן שיש ליזהר אז שלא לעמוד באמצע הדרך להסיח עם חבירו באיזה חפצי עצמו כי עי"ז מצוי שבא אחר ברכו וקדושה. ועיין בפרישה דכתב דעיקר הריצה יהיה כשבא סמוך לביהכ"נ דשם מינכר הוא שעושה לשם מצות ביהכ"נ. וכתב הפרי מגדים דבשחרית שהולך עם טלית ותפילין בידו תמיד מינכר הוא, ומ"מ ברחוב עכו"ם לא ירוץ. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח, והכה"ח (אות פו') פסק כהכנה"ג שמשעה שיוצא מביתו צריך לרוץ לעשות המצוה בזריזות, ובמקומות של גוים ילך בזריזות שלא ילעגו עליו. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות טו'-כ'). מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת, וכן לכל דבר מצוה, שנאמר, נרדפה לדעת את ה'. ואפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה. וכל שכן שיש ליזהר שלא לעמוד באמצע הדרך לשוחח עם חבירו בחפצי עצמו, כי על ידי זה מצוי שיאחר לבית הכנסת. לא יכנס לבית הכנסת בריצה, אלא יעצור בכניסה וילך באימה כנכנס לפני המלך. היוצא מבית הכנסת אסור לו לרוץ. או לפסוע פסיעה גסה, שמראה עצמו שעיכוב בית הכנסת דומה עליו כמשאוי. אם יוצא מבית הכנסת על מנת לחזור, מצוה לרוץ כדי למהר לחזור, אף שהרואים אינם יודעים את סיבת הריצה. וכן היוצא מבית הכנסת על מנת ללכת לבית המדרש, מותר לו לרוץ מבית הכנסת מיד, ואין צריך שיתחיל במרוצתו במחצית הדרך. יש אומרים שאין יוצאים ידי חובת מצות ריצה לבית הכנסת בנסיעה במכונית, ועל כן טוב לחנות בסמוך לבית הכנסת, ולקיים משם את המצוה ברגליו. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות לו' לז'), וכתב (באות לה') ויש אומרים שקבלת "שכר פסיעות" אינה אלא כשהולך ברגליו, ולא כשנוסע ברכב.

שו"ע סימן צא'

שאלה קע - האם צריך לחגור חגורה בשעת התפילה.

תשובה: אין חובה לחגור חגורה אלא למי שרגיל לחגור והוציאה, שיחזור וילבש בשעת התפילה.

כתב מרן (סעי' ב') צריך לאזור אזור בשעת התפלה אפילו יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה משום הכון אבל שאר ברכות מותר לברך בלא חגורה מאחר שיש לו מכנסיים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ד'), בדיעבד אם התפלל בלא אזור יצא. וי"א עוד דדוקא מי שרגיל כל היום בחגורה אבל מי שהולך כל היום בלא חגורה גם בשעת תפלה אין צריך לחגור, ומיהו מדת חסידות אף בכה"ג (מג"ג). ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ב'), אף על פי שנתן דבר ומפסיק בין לבו לבין ערותו, וכגון שלובש מכנסיים, מכל מקום צריך לחגור אזור בשעת תפילת שמונה עשרה שהוא כעומד לפני המלך, משום שנאמר "הכון לקראת אלקיך ישראל". אבל כשמברך ברכות או קורא קריאת שמע או עוסק בדברי תורה אין צריך לחגור אזור, וכל שנתן דבר המפסיק בין לבו לבין ערותו מותר. ובדיעבד אם התפלל בלא שחגר אזור בשעת התפלה, יצא ידי חובה. ואפילו אם התפלל בלא שחגר אזור בשעת התפלה, יצא ידי חובה. ואפילו אם התפלל בלא שנתן דבר המפסיק בין לבו לבין ערותו, יצא ידי חובה בדיעבד. וכתבו הפוסקים שדוקא מי שרגיל ללכת כל היום עם חגורה במכנסיו, והוציא את החגורה, צריך לחגור אזור בשעת התפלה, אבל מי שרגיל ללכת כל היום בלא חגורה במכנסיו, אינו צריך לחגור אזור בשעת התפלה. ומכל מקום מדת חסידות שאף מי שרגיל ללכת בלא חגורה יחגור אזור בשעת התפלה. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות א') כתב, אף על פי שטוב ונכון לחגור חגורה קודם שיתפלל תפילת שמונה עשרה, משום הכון לקראת אלקיך ישראל, ומכל מקום כיום סומכים על המכנסיים המהודקות, או על הגומי שבתוך המכנס התחתון, ובפרט שיש אומרים דמי שהולך כל היום בלי חגורה, גם בשעת התפלה אין צריך לחגור.

שו"ע סימן צב'

שאלה קעא - המרגיש שצריך לנקביו והתפלל מתי צריך לחזור ולהתפלל ומה הדין בצרכים קטנים.

תשובה: בצרכים גדולים אם יכול להחזיק עצמו יותר משבעים ושתים דקות אינו חוזר להתפלל, פחות משבעים ושתים דקות חוזר ומתפלל. ובצרכים קטנים אם לא יכול להחזיק את עצמו אפילו פחות משבעים ושתים דקות אינו חוזר.

כתב מרן (סעי' א'), היה צריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל והני מילי שאינו יכול להעמיד עצמו שיעור הילוך פרסה, אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה יצא בדיעבד, אבל לכתחילה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחילה יפה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ב') וצריך לחזור יש אומרים דדוקא לגדולים, אבל לקטנים בדיעבד לא צריך לחזור ולהתפלל, ויש חולקין. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח שכן נראה דעת הכה"ח (אות ד') שבקטנים אין צריך לחזור ולהתפלל. ע"כ. ובהליכות עולם חלק א' (עמוד קסד') כתב, המתפלל צריך להזהר שיהיה גופו נקי, לפיכך אם היה צריך לנקביו, לא יתפלל עד שיפנה לנקביו. ואם עבר והתפלל, והיה צריך לגדולים, ומשער שיכול היה להעמיד עצמו עד שיעור הליכת פרסה (שבעים ושתים דקות), יצא בדיעבד, ואינו חוזר להתפלל. אבל אם משער שלא היה יכול להעמיד עצמו עד כשיעור זה, הרי תפילתו נחשבת לתפילת תועבה, וחוזר ומתפלל. ואם היה צריך לקטנים, אפילו אינו יכול להעמיד עצמו כשיעור פרסה, יצא ידי חובה ואינו חוזר ומתפלל. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א' ב'). ולענין צרכים קטנים כתב (באות ו'), יש אומרים שדין מי שהתפלל כשהוא צריך לנקביו, ולא היה יכול להעמיד עצמו ולהתאפק עד שעה וחומש, שתפילתו תועבה, אינו אלא כשהיה צריך לנקביו גדולים, אבל היה צריך לנקביו קטנים יצא ידי חובה בדיעבד. ויש אומרים שאין לחלק בזה בין גדולים ובין קטנים, ובכל ענין צריך לחזור ולהתפלל. ולהלכה נראה שצריך לחזור ולהתפלל, וקודם תפילתו יעשה תנאי של נדבה ויאמר: אם אני חייב לחזור תהיה תפלה זו לחובת תפלה, ואם איני חייב לחזור תהיה תפלה זו תפילת נדבה.

שאלה קעב - המרגיש שצריך לנקביו ויכול להעמיד עצמו שעה וחומש ואם ינקה עצמו יפסיד תפילה בציבור כיצד ינהג.

תשובה: עדיף שיתפנה ויתפלל יחיד בגוף נקי.

כתב המ"ב (ס"ק ה') על מה שכתב מרן (בסעי' א') אבל לכתחילה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחילה יפה. ר"ל אפילו יכול לעצור בעצמו יותר מפרסה כיון שהוא מרגיש בעצמו קצת שצריך לנקביו. ואפילו אם על ידי זה שינקה את עצמו לא יהיה יוכל להתפלל עם הציבור, אפילו הכי טוב יותר להתפלל יחידי בגוף נקי, אמנם אם רואה שעל ידי זה שיבדוק יעבור זמן תפלה לגמרי הסכים המ"א ושארי האחרונים שמותר להתפלל אם הוא משער בעצמו שיוכל לעצור שיעור שעה וחומש. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח, ועין להכה"ח (אות ו' ד"ה וכתב) בשם החיד"א בקשר גודל דאם יעבור זמן תפלה בציבור אם יוכל לעמוד עד פרסה שרי ע"ש. ע"כ. וכתב בהליכות עולם (עמוד קסה') הנצרך לנקביו קודם התפלה, ויכול להעמיד עצמו שיעור הליכת פרסה, אע"פ שלכתחילה לא יתפלל עד שיפנה לנקביו, מכל מקום אם חושש שמא בינתים יעבור זמן קריאת שמע או זמן תפלה, רשאי להתפלל אפילו לכתחילה. ומכל מקום אם אין חשש שמא יעבור זמן תפלה, אלא שאם יפנה לנקביו יפסיד תפלה בציבור, ולא ימצא אחר כך מנין אחר, עדיף שיפנה לנקביו, ויתפלל ביחיד בגוף נקי. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י אות א' ואות ב'. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ב').

שאלה קעג - בל תשקצו האם הוא איסור דרבנן או דאורייתא.

תשובה: בל תשקצו הוא איסור דרבנן בין לקטנים ובין לגדולים.

כתב הרמ"א (סעי' א') וכל הנצרך לנקביו אסור אפילו בדברי תורה כל זמן שגופו משוקץ מן הנקבים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ז') ואם הוא מלמד תורה לרבים או דורש ובאמצע נצטרך לנקביו, אפילו גדולים מותר לו לשהות עצמו, דבל תשקצו הוא רק איסורא דרבנן ומפני כבוד הבריות נדחה. ע"כ. וכתב בהליכות עולם חלק א' (עמוד לח'), אמרו חז"ל (במסכת ברכות דף טז:) כל המשהה את נקביו עובר משום בל תשקצו את נפשותיכם. ולכן אם נתעורר לו צורך לצאת לנקביו, בין לקטנים ובין לגדולים, לא ישהה עצמו אלא ילך ויצא לנקביו מיד. ומכל מקום אם היה עוסק בתורה, או שהתחיל לשמוע קריאת המגילה או קריאת ההלל, ונתעורר בו צורך לנקביו, ויכול להחזיק עצמו עד כדי שיעור הליכת פרסה, (דהינו שעה ושתים עשרה דקות), יסיים העניין שעוסק בו ואחר כך יצא לנקביו. ואפילו אם הוא מסופק אם יכול להחזיק עצמו עד שעה וחומש, רשאי להמתין עד שיסיים העניין, ואחר כך יצא לנקביו. אולם אם יודע בעצמו שאינו יכול להחזיק עצמו עד שעה וחומש, נכון יותר שיפסיק ויצא לנקביו מיד, אלא אם כן יגרם לו ביטול תורה מחמת כן, או שהוא מלמד תורה לתלמידים, וחושש שמא יתבטלו מלימודם מחמת כן. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות ה'), שליח ציבור העובר לפני התיבה שהוצרך לנקביו קודם חזרת השליח ציבור, ויודע שיכול להעמיד עצמו ולהתאפק עד שיעור שעה וחומש, רשאי לומר חזרת השליח ציבור, וגדול כבוד הבריות. ואם קראוהו לעלות לתורה, רשאי לעלות אפילו אם יודע בעצמו שאינו יכול להעמיד עצמו ולהתאפק עד שיעור שעה וחומש. [ואפילו לא קראוהו בשמו].

שאלה קעד - מה ההבדל לדינא בין סתם ידיים לידיים מלוכלכות לתפילת מנחה וערבית.

תשובה: בסתם ידיים לא צריך לחזר אחר מים אם הם לא מזומנים לפניו, וינקה ידיו במידי דמנקי ויתפלל. ובידיים מלוכלכות צריך לחזר אחר מים, אם הוא בדרך מיל לאחריו וארבע מיל לפניו, ואם הוא בביתו יחזר אחר מים במרחק מיל מסביבו.

כתב מרן (סעי' ד') צריך לרחוץ ידיו במים אם יש לו ואם אין לו צריך לחזור אחריהם עד פרסה והני מילי כשהוא הולך בדרך והמים נמצאים לפניו אבל אם צריך לחזור לאחוריו למקום מים, עד מיל חוזר, יותר ממיל אינו חוזר. ואם מתיירא שיעבור זמן תפלה ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק טו') הא דצריך לחזור אחריהם, דוקא כשיודע שהם מלוכלכות אבל בסתם ידיים מקל בסמוך סעי' ה' עיי"ש. ע"כ. וכתב מרן (בסעי' ה') רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו צריכים נטילה לתפלה אם יש לו מים, אע"פ שאינו יודע להם שום לכלוך ולא יברך ואם אין לו מים מזומנים אין צריך לחזור וליטול. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות י') צריך לרחוץ ידיו במים קודם תפילת שחרית. ואפילו אם נטל ידיו שחרית, אם היו ידיו מלוכלכות צריך לחזור וליטול ידיו. ואם אין לו מים ליטול ידיו שחרית, או שנגע במקום מטונף אחר שנטלן שחרית, צריך לחזר אחר מים ליטול ידיו עד מרחק ארבעה מילין (שהן שמונת אלפים אמות, דהיינו מעט פחות מארבעה קילומטר) מלפניו. ואם הולך בדרך וצריך לחזור לאחריו, עד מיל (שהוא אלפים אמה, שהן מעט פחות מקילומטר אחד) צריך לחזור, יותר ממיל אין צריך לחזור. ואם חושש שעד שימצא מים לרחוץ ידיו יעבור זמן תפלה, לא יחזר אחר מים, אלא ינקה ידיו במידי דמנקי. אבל אם חושש שמא יפסיד תפלה בציבור מחמת שצריך לחזר אחר מים, צריך לחזר אחריהם, ויתפלל ביחיד. וכל זה אינו אלא לענין תפילת שמונה עשרה, אבל לענין קריאת שמע, אם אין לו מים, אפילו כשאין לחוש שמא יעבור זמן קריאת שמע, וכגון שהוא בתחילת זמן קריאתה, לא יחזר אחר מים, אלא יקנח ידיו במידי דמנקי ויקרא קריאת שמע. ואם נטל ידיו קודם תפילת שחרית, ולאחר מכן קודם שיתפלל הסיח דעתו מהן, אבל אינו יודע שנתלכלכו, וכן אם היה הדבר קודם תפילת מנחה, דהיינו שנטל ידיו קודם תפילת שחרית, והסיח דעתו מהן לאחר מכן, אבל אינו יודע שנתלכלכו, אם יש לו מים מזומנים לפניו יטול ידיו, אבל אם אין לו מים מזומנים לפניו, די בכך שיקנח ידיו במידי דמנקי ולאחר מכן רשאי להתפלל. ומידי דמנקי היינו אבן, או עפר, או קיסם, או כותל, או קורה, או מפה, או בגד קשה. עוד כתב (אות יג') כל האמור לעיל שחייב לחזר אחר מים עד פרסה מלפניו ועד מיל מלאחריו, אינו אלא כשנמצא בדרך, אבל אם הוא בתוך ביתו, דינו כמי שנמצאים המים מלאחריו, דהיינו שחייב לחזר אחריהם עד מיל, אבל יותר ממיל אין צריך לחזר אחריהם.

שאלה קעה - האם צריך ליטול סתם ידיים ללימוד, ומה דין הנוגע במקומות המכוסים בשעת הלימוד.

תשובה: ללימוד תורה סתם ידיים כשרות הם. והנוגע במקומות המכוסים בשעת הלימוד ינקה ידיו במידי דמנקי.

כתב המ"ב (ס"ק כה') צריכים נטילה לתפלה, אבל לתורה ולברכות ולקריאת שמע סתם ידים כשרות הם, אבל בסי' ד' כתב הפמ"ג דלקריאת שמע פסולות סתם ידיים. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב שכן נראה מסתמות דברי הכה"ח (אות כה'). ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות טז') כתב, אם נטל ידיו קודם תפילת שחרית, ולאחר מכן הסיח דעתו מהן, אבל אינו יודע שנתלכלכו. ורוצה לברך ברכות או לקרוא קריאת שמע או לעסוק בתורה, אינו צריך ליטול ידיו, ורק אם נגע בידיו בדבר מטונף, צריך ליטול ידיו (בלא ברכה). ע"כ. עוד כתב מרן (סעי' ז') מקום מטונף היינו מקומות המכוסים באדם לפי שיש להם מלמולי זיעה וכן אם חכך הראש. ע"כ. וכתב הרמ"א ולכן אסור ליגע במקומות אלו בשעה שעומדים בתפלה או עוסק בתורה וכן בצואת האוזן והאף כי אם ע"י בגד. ע"כ. כתב המ"ב (ס"ק כט') בדיעבד די בנקיון בעלמא לתורה ולברכות אע"פ שיש לו מים. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב והכה"ח (אות לו'), פסק דאם אפשר לו צריך ליטול במים דוקא. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות יז') כתב ואם נגע במקום מטונף בשעה שעוסק בתורה, או בשעה שמברך ברכות, אף על פי שיש לו מים כדי לרחוץ ידיו, אין צריך להפסיק, ודי בכך שינקה אותם במידי דמנקי. ומותר להרהר בדברי תורה אחר שנגע במקום מטונף, אפילו קודם שניקה ידיו במידי דמנקי.

שו"ע סימן צג'

שאלה קעו - היה עוסק בפלפול בהלכה והתחילו הציבור להתפלל, האם יתפלל עמהם.

תשובה: יתפלל עמהם.

כתב מרן (סעי' ג') אין עומדין להתפלל מתוך דין, ולא מתוך הלכה, שלא יהיה לבו טרוד בה, אלא מתוך הלכה פסוקה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ה') הלכה פסוקה שאין בה עיון ולא מחלוקת כדי שלא יטרד עי"ז בתפלה ומ"מ אם עסק בפלפול הלכה והתחילו הציבור להתפלל יתפלל עמהם ובפרט עכשיו שאין מכוונים כ"כ בתפלה ולא הזהירו אלא לכתחילה שלא יעסוק בפלפול קודם התפלה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג'). ובהלכה ברורה (אות ד').

שו"ע סימן צד'

שאלה קעז - לאיזה צד ארון הקודש ראוי להושיב את הרב.

תשובה: במקומות שעושים הכותל ממש כנגד המזרח טוב לעשות מקום הרב לצפון ארון הקודש. ובמקומות כמו בחוץ לארץ שכותל בית הכנסת עומד בצד מזרחית דרומית ראוי להושיב את הרב לימין הארון, שהרי עומד מול הארון בלא לצדד פניו לדרום שהרי אם יצדד לדרום נמצא שלא מתפלל למזרח.

כתב הרמ"א (סעי' כ') מי שרוצה לקיים אמרם הרוצה להעשיר יצפין או להחכים ידרים, מ"מ יצדד פניו למזרח. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יא') וכתב בפמ"ג דבמקומות שעושין הכותל ממש כנגד המזרח טוב לעשות מקום הרב לצפון ארון הקודש, כדי שיוכל להדרים ויחכים, דבדרום אי אפשר להדרים וכנ"ל (שלא יהא נראה כהופך פנים כלפי ארון הקודש). ובמקומות שעושין כלבוש (שבחו"ל כותל בית הכנסת עומד בצד מזרחית דרומית) ראוי להושיב הרב לימין הארון, אם לא להסיר מחלוקת אל יקפיד.

שאלה קעח - התפלל מיושב האם צריך לחזור להתפלל מעומד כשיוכל.

תשובה: יחזור ויתפלל ועשה תנאי של נדבה. ואם עבר זמן התפילה יעשה תפלת תשלומין בתפלה הסמוכה ויעשה גם כן תנאי של נדבה.

כתב מרן (סעי' ט') מי שהוכרח להתפלל מיושב כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד ואינו צריך להוסיף בה דבר. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כז') ולדינא הסכימו האחרונים שא"צ לחזור ולהתפלל שנית וכן המנהג שאין עוברי דרכים שהתפללו בדרך במיושב חוזרין ומתפללין שנית, ומ"מ אם הוא רוצה יכול להתפלל שנית בתורת נדבה אם הוא בטוח שיכוין לבו בתפילתו כמש"כ ס"ס ק"ז, וא"צ לחדש בה דבר דזה שמתפלל עכשיו בעמידה הוא כחידוש כ"כ בספר מגן גיבורים, ומדברי פמ"ג משמע שאין כדאי להתפלל היום נדבה. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח שכן פסק הכה"ח (אות לד') ובילקוט יוסף (עמוד קנח') שאינו צריך לחזור ולהתפלל מעומד. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות טז') כתב, ולהלכה נראה שיחזור ויתפלל, ויעשה תנאי של נדבה, ויאמר: אם אני חייב לחזור תהיה תפלה זו לחובת תפלה, ואם איני חייב לחזור תהיה תפלה זו תפילת נדבה. והוא הדין אם כבר עבר זמן אותה תפלה, שיחזור ויתפלל מעומד תפילת תשלומין בזמן התפלה הסמוכה לה, ויעשה תנאי של נדבה כנ"ל.

שו"ע סימן צה'

שאלה קעט - מהיכן יש לעמוד לפני תפילת שמונה עשרה.

תשובה: משיתחיל השליח ציבור תהילות לאל עליון. ובמנחה כשירד השליח ציבור לפני התיבה. ובערבית כשיתחיל השליח ציבור קדיש.

כתב המ"ב (ס"ק ג') כתב בד"מ מהרי"ל היה נוהג לעמוד בשחרית לתפילת שמונה עשרה, ממתי שהתחיל הש"צ תהילות לאל עליון, ובמנחה כשירד הש"צ לפני התיבה, ובערבית כשהתחיל הש"צ קדיש. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א').

שו"ע סימן צו'

שאלה קפ - האם מותר להתפלל כשבידו חומש או ספר אחר.

תשובה: לא יאחז בידו חומש או ספר אחר בשעה שמתפלל, אך סידור מותר.

כתב מרן (סעי' א') כשהוא מתפלל לא יאחוז בידו תפילין ולא ספר מכתבי הקודש ולא קערה מלאה ולא סכין ומעות וככר מפני שלבו עליהם שלא יפלו ותטרד ותתבטל כוונתו. ולולב בזמנו מותר לאחוז בידו כיון שאחיזה בידו היא מצוה אינו נטרד בשבילו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א') בסמ"ג כתב דהוא הדין בשעת קריאת שמע ופסוקי דזמרה. ע"כ. עוד כתב (בס"ק ג') ולא מכתבי הקודש, והוא הדין כל ספרים שלנו. ע"כ. וכתב מרן (סעי' ב') מותר לאחוז מחזור תפילות בידו בשעה שמתפלל הואיל ותופס לצורך תפלה עצמה לא טריד דומיא דלולב, דמשום דלקיחתו מצוה לא טריד. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א' ואות ו').

שו"ע סימן צז'

שאלה קפא - נפלה טליתו מעליו באמצע תפילת שמונה עשרה האם מותר לחזור ולהתעטף בו.

תשובה: אסור לחזור ולהתעטף בו, אלא אם כן נשמט חלק מהטלית או אפילו רוב הטלית, יש להקל ולהתעטף.

כתב מרן (סעי' ד') אם נשמט טליתו ממקומו יכול למשמש בו ולהחזירו, אבל אם נפל כולו אינו יכול לחזור ולהתעטף בו דהוי הפסק. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יד') אפילו נשאר עדיין בידו, העטיפה הוי הפסק. עוד כתב (ס"ק טז') אם הוא טרוד על ידי זה ואינו יכול לכוין, ילבשנו כשיסיים הברכה. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב, אדם אחר, יכול ליתנה על ראשו וגופו (כה"ח אות כז'). ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב') ובהלכה ברורה (אות ג'). וכתב, ובנשמט חלק מהטלית מעליו יש להקל אפילו אם נשמט רוב הטלית.

שו"ע סימן צח'

שאלה קפב - האם מותר לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת.

תשובה: אסור לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת, אך משום כיבוד אב מותר לילדים לנשק יד אביהם.

כתב הרמ"א (סעי' א') ואסור לאדם לנשק בניו הקטנים בבהכנ"ס כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח, וגם מה שנוהגים להתנשק עם העולה לס"ת לאחר שסיים קריאתו בתורה, אינו נכון לפי ההלכה ומצוה לבטלו. אבל מה שנוהגים לנשק ידי הרב והאב ושאר קרובים שחייב בכבודם הוא מנהג נכון וישר (יחוה דעת ח"ד סי' י"ב). ע"כ. וכ"כ בהליכות עולם חלק א' (עמוד ער') לא ינשק אדם את בניו בבית הכנסת. ואין לחלק בזה בין קטנים לגדולים. וכן לא ינשק את פני אביו או פני רבו או פני חבירו בבית הכנסת, כדי להראות שאין בלבו אהבה כאהבת המקום. ולכן מה שנהגו בכמה קהילות להתנשק בפנים עם העולה לתורה לאחר שסיים קריאתו, אין ראוי לעשות כן. ומכל מקום מותר לנשק את ידי אביו או ידי רבו בבית הכנסת, ואדרבה, כיון שחייב בכבודם יש בזה משום כבוד המקום וכבוד התורה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י סימן קמא' (אות ז'). ובהלכה ברורה (אות ז') כתב, אסור לנשק את בניו הקטנים בבית הכנסת, כדי להודיע שאין אהבה וחיבה גדולה יותר מאהבת הקדוש ברוך וכן יש להחמיר בזה גם בבניו הגדולים. וכן לא ינשק ידי קרוביו בבית הכנסת. וכן פועל לא ינשק ידי בעל הבית שלו בבית הכנסת. ומ"מ פשט המנהג אצל הספרדים לנשק ידי אביו או רבו אחר שסיים לעלות לתורה, שהרי אף הקדוש ברוך הוא ציוה אותנו על כבודם ומוראם.

שו"ע סימן צט'

שאלה קפג - האם שיכור מצטרף למנין עשרה ולזימון.

תשובה: כל עוד שלא הגיע לשכרותו של לוט מצטרף למנין וזימון. אך אם הוא שיכור כלוט אינו מצטרף למנין וזימון.

כתב מרן (סעי' א') שתה יין כדי רביעית אל יתפלל עד שיסיר יינו ממנו, ואם שתה יותר אם הוא יכול לדבר לפני המלך אם התפלל תפילתו תפלה ואם אינו יכול לדבר לפני המלך אם התפלל תפילתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל כשיסיר יינו מעליו. ואפילו אם עבר זמן התפלה משלים אותה בתפלה שאחריה כדין שוגג. ע"כ. וכתב הרמ"א, ודין קריאת שמע כדין תפלה, אבל שאר ברכות יכול לברך אף על פי שהוא שיכור. ע"כ. וכתב במ"ב (ס"ק י'), יכול לברך, אבל אין מצרפים אותו למנין עשרה, ולענין שלשה לזימון אפשר דשרי. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב, עיין להכה"ח (אות טו') שמה שכתבו האחרונים בשם תשובות בית דוד, אין שם כלום, וצריך לומר בית יהודה (סי' מה'), ושם מפורש להפך דכל שלא הגיע לשכרותו של לוט אף על פי שאינו יכול לדבר לפני המלך מצטרף למנין עשרה. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יב'), השיכור מצטרף למנין, ואפילו אינו יכול לדבר לפני המלך. ומכל מקום אם הוא שיכור כלוט, שעושה ואינו יודע מה עושה, שדינו כשוטה, אינו מצטרף למנין. והוא הדין בכל זה לענין צירוף שיכור לזימון, שאפילו הוא שיכור שאינו יכול לדבר כראוי לפני המלך, מצטרף לזימון כל זמן שלא הגיע לשכרותו של לוט.

שו"ע סימן ק'

שאלה קפד - המתפלל מתוך סידור האם צריך להסדיר תפלתו במועדות וראש חודש.

תשובה: מנהג העולם להקל בזה והרוצה לסמוך בזה על המנהג יש לו על מה שיסמוך. אך נכון להחמיר ולסדר תפילתו בפרט שליח ציבור.

כתב מרן (סעי' א'), תפלות של מועדות ושל ראש חודש צריך להסדיר תפילתו קודם שיתפלל כדי שתהא שגורה בפיו. ע"כ. וכתב הרמ"א, וי"א דוקא כשמתפללים על פה אבל כשמתפללים מתוך הסידור מותר דהא רואה מה שמתפלל וכן נוהגין. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות ג'), יש אומרים שהמתפלל מתוך הסידור אין צריך לסדר התפלה קודם שיתפלל. ויש מחמירים בזה אף אם מתפלל מתוך הסידור, וכן דעת מרן הבית יוסף. ומכל מקום בתפילת "יעלה ויבא" שבראש חודש ובתפילת מוסף של ראש חודש, אם מתפלל מתוך הסידור יש להקל אפילו לכתחילה שלא יסדר התפלה קודם שיתפלל. עוד כתב (באות ד'), בזמנינו מנהג העולם להקל שלא לסדר התפלה קודם שיתפלל, בין בראש חודש חנוכה ופורים, ובין במועדים, וסומכים על כך שמתפללים מתוך הסידור. והרוצה לסמוך בזה על המנהג יש לו על מה שיסמוך. ומכל מקום נכון להחמיר בזה עד כמה שאפשר, שהרי לדעת מרן השלחן ערוך יש להחמיר אף כשמתפלל מתוך הסידור, ובפרט שליח ציבור העובר לפני התיבה, נכון שיחמיר ויסדר ויעבור על התפלה קודם שיתפלל.

שו"ע סימן קא'

שאלה קפה - אם משער בעצמו שלא יוכל לכוין בתפילה אפילו באבות האם יתפלל.

תשובה: יתאמץ לכוין לפחות באבות ויתפלל. ואפילו אם אינו יכול לכוין כלל (כגון שהוא בצער גדול), יתפלל.

כתב מרן (סעי' א') המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות ואם אינו יכול לכוין בכולם לפחות יכוין באבות ואם לא כיון באבות אע"פ שכיוון בכל השאר יחזור ויתפלל. ע"כ. וכתב הרמ"א והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין א"כ למה יחזור. ע"כ. וכתב במ"ב (ס"ק ג') ואם הוא משער שאפילו באבות לא יכוין לא יתפלל כלל עד שתתישב דעתו שיהיה יוכל על כל פנים לכוין באבות. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח, ודוקא אם לא יעבור זמן תפלה, הא לאו הכי יתפלל אע"פ שלא יוכל לכוין, ועיין בבה"ל (ד"ה ואם), וכ"כ ה' ילקו"י (עמוד קנז') דמי שיודע בעצמו שאינו יוכל לכוין כלל לא יוכל לפטור עצמו בטענה זו, אלא יתאמץ לכוין לפחות באבות או מודים ויתפלל, עי"ש. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות ב') כתב מי שיודע בעצמו שלא יוכל לכוין בתפילתו כלל ואפילו בברכת אבות, כגון שהוא חולה והכביד עליו חוליו, או שהוא שרוי בצער גדול, או כגון שנמצא במקום שאי אפשר לכוין כלל, אינו רשאי להתפלל בלא כוונה. ומכל מקום אם לאחר שעבר זמן אותה תפלה יכול להתפלל בזמן התפלה הסמוכה לה, ולכוין לכל הפחות בברכת אבות יתפלל תפילת תשלומין במקום אותה תפלה שהחסיר. ע"כ. (ועיין שם בשו"ת אוצרות יוסף עמוד נח' שהביא דעת מרן שליט"א ביביע אומר שכתב, שאפילו שלא יכול לכוין באבות יתפלל).

שו"ע סימן קב'

שאלה קפו - המתפלל ליד בימה גבוהה י' ורחבה ד' האם מותר לשבת בצידה השני או לעבור כנגד המתפלל בתוך ד' אמות.

תשובה: מותר לשבת בצידו השני, אך אסור לעבור כנגד המתפלל בתוך ד' אמות.

כתב מרן (סעי' א') אסור לישב בתוך ד' אמות של מתפלל בין מלפניו בין מן הצדדין, צריך להרחיק ד' אמות. ואם עוסק בדברים שהם מתיקוני התפילות ואפילו בפרק איזהו מקומן, אינו צריך להרחיק. ויש מתיר בעוסק בתורה אף על פי שאינו מתיקוני התפילות, ויש מי שאומר דהני מילי מן הצד אבל כנגדו אפילו כמלוא עיניו אסור, ואפילו עוסק בקריאת שמע. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ב') כתב החיי אדם אם המתפלל עומד בצד אחד מדבר שהוא קבוע גבוה עשרה ורחב ארבעה, מותר לישב בצד השני דהא מפסיק רשות, אבל לעבור מצד השני אפשר אם אינו גבוה כל כך שלא יוכל להסתכל בצד השני אסור, וכן פסק בהלק"ט וכן מצדד הפמ"ג בסימן צ' ס"ק ה' שיש להחמיר לעבור באלמעמרע [התיבה] נגד המתפלל אף שהוא רשות בפני עצמו, ולישב מתיר ברשות אחרת אפילו בתוך ד' אמות. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כד'). ובהלכה ברורה (אות ה'). וכתב בהגהות איש מצליח, כתב הכף החיים (אות ה') אם יש מחיצה של זכוכית ביניהם צריך היושב שם להחזיר פניו מכנגד המתפלל וגם לא יעשה מלאכה שיתבטל המתפלל מכונתו. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה') כתב כשיש מחיצה של זכוכית לפני המתפלל, או מן הצדדים, מאחר וסוף סוף המתפלל רואה את היושב לפניו, לא מהני בזה הפסק הזכוכית, וכן הדין לענין לעבור לפני המתפלל שיש הפסק מחיצה של זכוכית ביניהם. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ה'), שיש להחמיר בזה, אבל אם היתה מחיצה של זכוכית מפסיקה ביניהם מן הצד או מלאחריו, יש להקל.

שאלה קפז - היה אדם מתפלל מאחריו ויש ביניהם ד' אמות מצומצמות האם מותר לפסוע ג' פסיעות.

תשובה: אסור אם המתפלל מולו, אבל אם הוא מהצד מותר. וטוב להחמיר ולחוש לדעת המקובלים שלא לעבור כנגד המתפלל אפילו כמלוא עניו אם הוא מולו, או מהצד בתוך ארבע אמות.

כתב מרן (סעי' ה') אם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו אסור לפסוע ג' פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפילתו שאם יעשה זה הרי הוא כעובר כנגד המתפלל וצריך לדקדק בזה אפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו מאחר שכבר התחיל. ע"כ. וכ"כ בהליכות עולם חלק א' (עמוד קמח'), וכתב, ואם אחר שיפסע ג' פסיעות יהיה בצידו של המתפלל מלפניו, בתוך ארבע אמותיו, ולא יהיה ממול פניו, רשאי לפסוע שלש פסיעות. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יח') ואפילו אם המתפלל אחריו עומד בתוך ד' אמותיו, אם פוסע לצדדים, לפי דעת מרן יש להקל בזה. וכבר נתבאר שלדעת הזהר הקדוש אסור לעבור כנגד המתפלל לפניו כמלוא עיניו, ומצדדיו בתוך ד' אמות. והמחמיר שלא לפסוע כנגד המתפלל כמלוא עיניו, וגם כשהוא עומד לצידי המתפלל, תבוא עליו ברכה. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות כ') כתב וכל זה דוקא אם שיפסע שלש פסיעות לאחריו יכנס לתוך ארבע אמותיו של המתפלל מאחריו, אבל אם לא יכנס לתוך ארבע אמותיו יש להקל. וטוב להחמיר בזה גם שלא נכנס לתוך ארבע אמותיו, לחוש לדעת המקובלים הנ"ל (בסעי' יג'), שאסור לעבור לפני המתפלל אפילו מחוץ לארבע אמותיו. עוד כתב (באות כא') אם אין הראשון עומד מלפני המתפלל ממש, אלא מעט מן הצד, באופן שאם יפסע שלש פסיעות יהיה עומד מן הצדדים שמלפניו, דהיינו באלכסון, ולא מלפני ממש, רשאי לפסוע שלש פסיעות.

שו"ע סימן קג'

שאלה קפח - היה עומד בתפילה ויצא ממנו רוח מלמטה כיצד ינהג.

תשובה: ימתין עד שיכלה הריח וחוזר לתחילת הברכה שנמצא בה.

כתב מרן (סעי' א') היה עומד בתפלה ויצא ממנו רוח מלמטה ממתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א'), וכתב, שימשיך תפילתו מהברכה שפסק בה, וחוזר מתחילת הברכה.

שו"ע סימן קד'

שאלה קפט - המסתפק באיזה דין באמצע התפילה כגון, אם צריך לחזור, האם מותר ללכת ממקומו לעיין בספר או לשאול הדין מאחר.

תשובה: מותר לעיין בספר, אך לשאול הדין מאחר אסור.

כתב מרן (סעי' א') לא יפסיק בתפילתו. ואפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו, אבל מלך אומות העולם, אם אפשר לו לקצר דהיינו שיאמר תחילת הברכה וסופה קודם שיגיע אליו יקצר, או אם אפשר לו שיטה מן הדרך יטה ולא יפסיק בדיבור ואם אי אפשר לו יפסיק. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ב') כתב הח"א (כלל כה' ס"ט), העומד בתפלה ונסתפק באיזה דין איך יתפלל כגון ששכח איזה דבר בתפלה מותר לילך ממקומו למקום מיוחד ולעיין שם בספר. ואם מותר לשאול הדין צ"ע ונ"ל דמותר. ע"כ. ולענין לעיין בספר כתב בהגהות איש מצליח שכן פסק הכה"ח (סי' צו' אות יא'). אבל בילקו"י (עמוד קעז') הביא חולקים, וסיים שהמקל בזה כשאין לו אפשרות אחרת יש לו על מה שיסמוך. וסיים שם בהערה דמכל מקום לשאול הדין מאחר אסור. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה סימן צו' (אות ו').

שו"ע סימן קה'

שאלה קצ - המתפלל שתי תפילות בזו אחר זו כמה זמן ימתין ביניהם.

תשובה: ימתין כדי הילוך ארבע אמות.

כתב מרן (סעי' א'), המתפלל שתי תפילות זו אחר זו, צריך להמתין בין זו לזו כדי הילוך ד' אמות כדי שתהא דעתו מיושבת להתפלל בלשון תחינה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ד') אפילו אינו רוצה לחזור למקומו אלא מתפלל שנית במקום שעומד שם כשפסע אחר תפלה הראשונה, אבל לחזור למקומו אפילו אינו רוצה להתפלל שנית צריך להמתין. כמש"כ בסימן קכ"ג. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א').

שו"ע סימן קו'

שאלה קצא - האם חייבים לחנך הקטנים להתפלל ג' תפילות.

תשובה: חיבים לחנך הקטנים להתפלל ג' תפילות.

כתב מרן (סעי' א'), כל הפטורים מקריאת שמע פטורים מתפלה, וכל שחייב בקריאת שמע חייב בתפלה חוץ מהמלוין את המת שאין למיטה צורך בהם שאף על פי שהם חייבים בקריאת שמע פטורים מתפלה. ונשים ועבדים שאף על פי שפטורים מקריאת שמע חייבים בתפלה מפני שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא. וקטנים שהגיעו לחינוך חייבים לחנכם. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ה') חייבים לחנכם להתפלל שמונה עשרה ערב ובוקר. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות ו') כתב, קטן שהגיע לחינוך, חייב אביו לחנכו להתפלל ערבית שחרית ומנחה. ואף על פי שתפילת ערבית רשות, מכל מקום בזמן הזה נקבעה חובה בכל ישראל, וגם לא אמרו שהיא רשות לגמרי אלא לבטלה מפני מצוה עוברת. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ה'). וכתב, ואם אפשר הדבר טוב לחנכו להתפלל בציבור. אבל אין לעשות מנין של קטנים שיתפללו בפני עצמם ויעברו לפני התיבה ויקראו בתורה. ונכון לחנך הקטנים שיתפללו מתוך הסידור.

שו"ע סימן קז'

קצב. שאלה: התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל, ונזכר באמצע התפילה שכבר התפלל, כיצד ינהג.

תשובה: פוסק אפילו באמצע ברכה, אפילו יכול לחדש בה דבר. ובערבית יסיים בתורת נדבה ויחדש בה דבר.

כתב מרן (סעי' א') אם הוא מסופק אם התפלל חוזר ומתפלל ואינו צריך לחדש שום דבר אבל אם ברי לו שהתפלל אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש, וע"י חידוש חוזר ומתפלל בנדבה כל הפעמים שירצה, חוץ מתפילת מוסף שאין מתפללים אותה בנדבה, ובשבת ויו"ט אינו מתפלל תפילת נדבה כלל. ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע ברכה אפילו יכול לחדש בה דבר. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ז') ואפילו יכול לחדש בה דבר פוסק, דתחילת תפילתו היה מסתמא בודאי לשם חובה, שהרי היה סבור שלא התפלל עדיין ולא מהני בה חידוש ולכך אפילו אם ירצה עתה לגומרה לשם נדבה לא מהני כיון שכבר התחיל בה לשם חובה דאי אפשר להביא קרבן שחציו חובה וחציו נדבה. וכל זה שהתחיל על דעת שלא התפלל אבל אם היה לו ספק אם התפלל והתחיל בתנאי וכנ"ל בס"ק ב' ונזכר באמצע שהתפלל יש לומר דאין צריך חידוש וגומר כך לשם נדבה דכיון שהתחיל מתחילה כהוגן אדעתא דספיקא וספיק הוי כחידוש תו אין צריך חידוש, ובלבוש משמע שגומרה ע"י חידוש, אפשר דהוא על הצד היותר טוב. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יג') שנכון שיחדש בה דבר. ע"כ. ובביאור הלכה ד"ה פוסק אפילו באמצע הברכה, כתב, עיין הטעם במ"ב, ואפילו בתפילת ערבית דקימ"ל שהיא רשות פוסק, מאחר דהשתא שוינן עלן כחובה מסתמא התחיל בה אדעתא דחובה. מ"א. ע"כ. וכתב על זה בהגהות איש מצליח, אולם בילקו"י (עמוד רב') פסק דבערבית יסיים תפילתו בתורת נדבה ויחדש בה דבר. וכן נראה דעת הכה"ח (אות יב'). ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יב').

שאלה קצג - כשמתפלל נדבה ומחדש בה דבר היכן צריך לחדש.

תשובה: צריך לחדש בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה. ואם חידש אפילו בברכה אחת דיו ויבקש בקשה שאינו מורגל בה כל יום.

כתב מרן (סעי' ב') חידוש זה שאמרנו הוא שיחדש דבר בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה, ואם חידש אפילו בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ח') מהאמצעיות, אבל לא בג' ראשונות ובג' האחרונות וכדלקמן בסימן קיב'. ע"כ. וכתב בביאור הלכה ד"ה ואם חידש אפילו בברכה אחת וכו' ולשון זה משמע דאפילו בברכת שומע תפלה, ולא כהיש אומרים שהובא בטור עי"ש, ומ"מ נראה דאפילו לדעת השו"ע בעינן שהבקשה הזו לא יהיה מורגל בה בכל יום בעת התפילת חובה דהלא הטעם שע"י החידוש יודע שהיא נדבה ולא חובה. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח והכה"ח אות טו' כתב דאפילו אם פעמים אומר איזו תפלה על הפרנסה ולפעמים אינו אומרה לא הוי חידוש, ורק אם רוב הפעמים אינו אומרה הוי חידוש. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ח') כתב ומי שרגיל לבקש על הפרנסה בתפילתו, אין זה נקרא חידוש אם מבקש על הפרנסה, ורק אם פעמים מבקש ופעמים אינו מבקש, נחשב הדבר לחידוש בתפילתו.

שו"ע סימן קח'

שאלה קצד - לא התפלל מנחה בער"ח האם אומר יעלה ויבא בתשלומין בערבית.

תשובה: צריך להזכיר יעלה ויבא בתשלומין בערבית, ובדיעבד אם לא הזכיר יצא ידי חובה.

כתב מרן (סעי' ט') טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל ערבית שתים של שבת, הראשונה לערבית והשניה לתשלומין. ע"כ. וכתב הרמ"א והוא הדין אם לא התפלל מנחה בערב ראש חודש מתפלל של ראש חודש שתים ואם לא הזכיר יעלה ויבא בראשונה והזכיר בשניה צריך לחזור ולהתפלל אבל אם לא הזכיר בשתיהן או הזכיר בראשונה ולא בשניה אין צריך לחזור. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות כא') טעה ולא התפלל מנחה בערב ראש חודש, מתפלל ערבית שתים בערב ראש חודש. ויש אומרים שאומר יעלה ויבוא בראשונה, ואינו צריך לומר יעלה ויבוא בתפילת התשלומין. ואם הזכיר יעלה ויבוא בשתיהן, או שלא הזכיר אף באחת מהן, יצא, לפי שאין מקדשים את החודש בלילה. ואם הזכיר יעלה ויבוא בתפלה השניה, ולא בראשונה, גילה דעתו שהראשונה תשלומין והשניה ערבית, לפיכך חוזר ומתפלל פעם שלישית לתשלומי מנחה. (אבל אם נתכוין בפירוש שהראשונה ערבית והשניה תשלומין אלא שטעה ולא הזכיר ראש חודש בראשונה, אינו צריך לחזור ולהתפלל). ויש חולקים ואומרים שגם בתפילת התשלומין בליל ראש חודש צריך לומר יעלה ויבוא, לפיכך אפילו אם הזכיר ראש חודש בתפלה השניה ולא בראשונה, יצא ידי חובת שניהם. וכן עיקר. ע"כ. אולם בהליכות עולם (עמוד קעו') כתב. ומי שטעה ולא התפלל מנחה בערב ראש חודש, כשמתפלל ערבית שתים בליל ראש חודש, צריך להזכיר יעלה ויבוא בשתי התפילות. ואם לא הזכיר יעלה ויבוא בשתיהן, או שלא הזכיר יעלה ויבוא בתפלה השניה, יצא ידי חובה. אבל אם הזכיר יעלה ויבוא בתפלה השניה, ולא הזכיר יעלה ויבוא בתפלה הראשונה, מעיקר הדין אין צריך לחזור ולהתפלל. ומ"מ ראוי שיחזור ויתפלל תפילת תשלומין, ויעשה תנאי של נדבה, ויאמר אם חייב אני לחזור, תהיה תפלה זו לשם חובה, ואם לאו, תהיה תפלה זו תפילת נדבה. (ועיין בספר ילקו"י חלק א' עמודים רלא'- רלב'. ומשנה אחרונה עיקר). ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כז'), וכתב שאם כיון בפירוש שמתפלל הראשונה לשם ערבית והשניה לתשלומי מנחה, יצא ידי חובה, ולא יחזור אפילו בתנאי של נדבה.

שאלה קצה - המתפלל במוצ"ש תשלומין למנחה של שבת האם אומר אתה חוננתנו מה הדין אם לא הבדיל בתפילת החובה והבדיל בשניה.

תשובה: בתשלומין אינו אומר אתה חוננתנו. ואם לא הבדיל בתפילת החובה והבדיל בשניה חוזר ומתפלל פעם שלישית לתשלומי מנחה, כי גילה דעתו שהראשונה תשלומין והשניה לשם ערבית. ואם התכוין בפירוש שהראשונה לשם ערבית והשניה תשלומין, ולא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה אינו חוזר להתפלל.

כתב מרן (סעי' י') טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצ"ש (שתים של חול) מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה, שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו ואם הבדיל בשתיהן או לא הבדיל בשתיהן יצא. ע"כ. וכ"כ בהליכות עולם (עמוד קעד') מי שטעה או נאנס ולא התפלל מנחה בשבת, מתפלל במוצאי שבת שתים של חול ואומר אתה חוננתנו בברכת חונן הדעת שבתפלה הראשונה, שהיא תפילת ערבית ובתפלה השניה שהיא תשלומין של מנחה אינו אומר אתה חוננתנו. ואם הבדיל בשתיהן, יצא. וכן אם לא הבדיל בשתיהן, יצא, ויסמוך על ההבדלה שעל הכוס. ולכן אם שכח להבדיל בתפלה הראשונה, לא יבדיל גם בשניה. ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה, גילה דעתו שהראשונה היתה לתשלומין והשניה לשם ערבית, לפיכך כיון שהקדים התשלומים לתפלה העיקרית לא יצא ידי חובת התשלומין וחוזר ומתפלל פעם שלישית לתשלומי מנחה. ואם נתכוין בפירוש שהראשונה ערבית והשניה תשלומין, אלא שטעה ולא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה, אינו צריך לחזור ולהתפלל. והנה הלכה רווחת בידינו שאם טעה במוצאי שבת ולא אמר את חוננתנו וטעם קודם שיבדיל על הכוס, חוזר ומתפלל תפילת ערבית לומר אתה חוננתנו. וכן פסק מרן השלחן ערוך. אלא שמכיון שיש ראשונים שחולקים על זה, נכון שקודם שיחזור להתפלל תפילת שמונה עשרה של ערבית, יעשה תנאי של נדבה. ונראה שאם לא התפלל מנחה בשבת, וכשבא להתפלל במוצאי שבת ערבית שתים, טעה ולא אמר את חוננתנו בתפלה הראשונה, שהיא לשם תפילת ערבית, ואח"כ התפלל תפילת תשלומין, ועשה כדין ולא אמר בה אתה חוננתנו, ולאחר מכן טעה וטעם משהו קודם שהבדיל על הכוס, צריך לחזור ולהתפלל רק תפילת ערבית ולומר בה אתה חוננתנו, ואין צריך להתפלל גם תפילת התשלומין. ואע"פ שיוצא למפרע שהתפלל התשלומין קודם תפילת ערבית, מכל מקום כיון שבשעה שהתפלל התשלומין יכול היה לצאת ידי חובת הבדלה בכך שמבדיל על הכוס, אלא שטעה וטעם קודם לכן, לפיכך אינו חוזר להתפלל תפילת תשלומין. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יח'). ובהלכה ברורה (אות' ל'-לא'), וכתב שאם לא אמר אתה חוננתנו בתפלה, וטעם קודם שיבדיל, חוזר ומתפלל ערבית. ונכון שקודם שיחזור ויתפלל ערבית יעשה תנאי של נדבה.

שאלה קצו - לא הזכיר יעלה ויבא במנחה של ר"ח ונזכר בערב האם יש לו תשלומין.

תשובה: יעשה תשלומין בתנאי של נדבה.

כתב מרן (סעי' יא') טעה במנחה של שבת והתפלל שמונה עשרה ולא הזכיר של שבת מתפלל במוצאי שבת שתים ואינו מבדיל בשניה ויתפלל אותה בתורת נדבה ואינו צריך לחדש בה דבר וה"ה אם לא הזכיר יעלה ויבוא בתפילה של ראש חודש. ע"כ. וכתב בהליכות עולם (עמוד קעט') טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא במנחה של ראש חודש, ונזכר במוצאי ראש חודש, נחלקו רבותינו הראשונים אם צריך להתפלל תשלומי מנחה, ולהלכה נראה שיעשה תנאי של נדבה, ויאמר: אם אני חייב לחזור, תהיה תפלה זו לשם חובה, ואם לאו, תהיה תפלה זו נדבה. ואם אירע כן במנחה של היום האחרון של חול המועד סוכות, ובערבית הוא יום טוב של שמיני עצרת, אין לו להתפלל תשלומין. ואם אירע כן בערב שבת, וכגון שחל ראש חודש ביום ששי בלבד, או שחל היום האחרון של חול המועד ביום ששי יכול לצאת ידי חובת תפילת התשלומין בברכת מעין שבע שאומר השליח ציבור, ודי לו בכך. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כד'). ובהלכה ברורה (אות לג').

שו"ע סימן קט'

שאלה קצז - היה מתפלל שחרית והגיע למחיה המתים ושמע קדושה של מוסף כיצד ינהג.

תשובה: לא יפסיק לענות קדושה עימהם והאשכנזים נהגו לענות.

כתב מרן (סעי' ג') יחיד העומד בתפלה וכשהגיע למקום קדושה היו הציבור אומרים קדושה דסידרא אינו אומר קדוש עמהם שאין הקדושות שוות ונראה דהוא הדין אם היו הציבור אומרים כתר שאינו אומר עמהם קדוש אלא ישתוק ויכוין למה שאומרים דשומע כעונה. ע"כ. וכתב הרמ"א ויש אומרים דקדושת כתר דהינו קדושת מוסף והיחיד מתפלל שחרית יכול לומר עמהם דשניהם קדושת י"ח וקדושתן שווה וכן נ"ל עיקר. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח ולדידן העיקר כדעת מרן וע' בשו"ת יביע אומר (ח"ו סי' כ' סוף אות ג') בשם המאירי שהביא מחלוקת בזה וסיים שאין בידינו להכריע ע"ש ומשמע דס"ל דשוא"ת עדיף ומכל מקום ע' להכה"ח (אות לב') שכתב שטוב יותר להקדים או לאחר ולא ליכנס במחלוקת. ע"כ. וכתב בהליכות עולם (עמוד קפט') המתפלל תפילת שמונה עשרה, וכשהגיע לסוף ברכת מחיה המתים שמע ציבור שאומרים קדושה, אף על פי שעתיד לומר קדושה אחר כך בחזרת השליח ציבור, או שכבר אמר קדושה קודם לכן, מכל מקום צריך להפסיק ולומר קדושה עם הציבור. אולם המתפלל שחרית, וכשסיים ברכת מחיה המתים שמע ציבור אומרים קדושת כתר של מוסף, לא יפסיק לומר קדושה עמהם. (והאשכנזים נהגו לענות קדושת כתר בכיוצא בזה). וכן אם שמע ציבור אומרים קדושת יוצר, לא יפסיק לענות עמהם. והמתפלל תפילת ערבית וכשסיים ברכת מחיה המתים שמע ציבור שאומרים קדושה של מנחה, לא יפסיק לענות עמהם, אלא ימשיך בתפילתו. אבל אם אחר שסיים תפילת ערבית, שמע שאומרים חזרת השליח ציבור, רשאי לענות קדושה ואמנים אחר הברכות. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב'). וכ"כ בהלכה ברורה (אות יג'-יד').

שו"ע סימן קי'

שאלה קצח - מה דין הנוהג ברכב ורוצה לומר תפילת הדרך תוך כדי נסיעה.

תשובה: אינו צריך לעצור המכונית ולרדת ממנה ומדת חסידות שיעצור בצד הדרך כל שאפשר בנקל ואין חשש סכנה.

כתב מרן (סעי' ד') היוצא לדרך יתפלל יר"מ השם אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו' וצריך לאמרה בלשון רבים ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה ואם היה רוכב אין צריך לירד. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"'ק כג') אין צריך לירד שירידתו ועליתו טורדתו אלא יעמיד הבהמה מלילך אם אפשר לו שאם ירכוב הרי הוא כמהלך וה"ה ליושב בעגלה שא"צ לירד אלא להעמיד הסוסים אם אפשר לו. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י סימן ריט' (אות יז') כתב והוא הדין בכל זה לענין תפילת הדרך, שהנוסע מעיר לעיר שיעור פרסה, מברך תפילת הדרך עם צאתו מהעיר. (ואין צריך שיחזיק בדרך איזה זמן) ואין צריך לעצור את הרכב כדי לברך תפילת הדרך, אלא יכול לברך כשהוא נוהג ברכב. ואין צריך לומר אותה אלא פעם אחת ביום, אפילו אם ינוח בעיר באמצע היום. אבל אם דעתו ללון בעיר, ואחר כך נמלך ויצא מהעיר כדי לשוב לביתו וכדומה, צריך לחזור ולברך תפילת הדרך פעם נוספת. אין לאומרה כשהוא עדיין בתוך העיר, אלא לאחר שיצא מהעיר ויתחיל בנסיעתו בכביש בין ערוני. ואם שכח לאומרה יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיע בתוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה. ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות יא') כתב הנוסע במכונית אינו צריך לירד ממנה כדי לומר תפילת הדרך ואין צריך אף לעצור את המכונית כשאומר תפילת הדרך. ומדת חסידות שיעצור המכונית בצד הדרך כל שאפשר הדבר בנקל, ואין בזה חשש סכנה, ובפרט כשנוהג במכונית בעצמו.

שאלה קצט - הנוסע מאשדוד ליבנה האם חייב בתפילת הדרך והיכן יש לאמרה.

תשובה: לא יברך בשם ומלכות. ולכתחילה יאמרנה תוך פרסה ראשונה מהיציאה מהישוב.

כתב מרן (סעי' ז') אומר אותה אחר שהחזיק בדרך ואין לאומרה אלא א"כ יש לו ליליך פרסה אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך ואם שכח מלאומרה יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ל') ואין לאומרה אלא א"כ יש לו לילך פרסה, שפחות מפרסה בקרוב לעיר אינו מקום סכנה מן הסתם אם לא שמוחזק לן באותו מקום שהוא מקום סכנה אז יש לברך תפילת הדרך בכל גווני. ואין חילוק בין הולך בספינה להולך ביבשה ולפ"ז גם הנוסע על מסילת ברזל יש לו לברך תפילת הדרך אפילו אם נוסע רק פרסה ולפ"ז יש לזהר לכתחילה תיכף כשמתחיל לנסוע לברך תפילת הדרך וכמו שכתב הרמ"א בסמוך דלכתחילה יהדר תוך פרסה ראשונה ובדיעבד יברך עד לבסוף כ"ז שיש לו עדיין פרסה אחת ליסע על המסילה. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח נראה שדעת הרב (המ"ב) כשנוסע ברכבת או במכונית מהלך פרסה אפילו ששוהה שיעור זמן מועט ממה שילך ברגליו יש לו לברך. וע' בשו"ת יביע אומר (ח"א חא"ח סי' יג') שהביא בזה מחלוקת ומסיק שאין לו לברך אא"כ שהה בנסיעתו שעה וחומש דהיינו 72 דקות (ואע"פ שהרב מדבר לענין ברכת הגומל הוא הדין בנ"ד וע"ע בחלק ששי חא"ח סימן מח' אות ט') ומ"מ מנהגנו לחתום הברכה בלי שם ומלכות וכו' עיי"ש. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י סימן ריט' (אות טז') , הנוסע מעיר לעיר בכל רחבי הארץ, אם יש בנסיעתו כשיעור פרסה, שהוא שעה וחומש, (שבעים ושתים דקות) בין ברכבת ובין באוטובוס וברכב פרטי, צריך לברך אח"כ הגומל, לפי מנהג הספרדים ועדות המזרח. ואף אם יש בדרך נקודות ישוב ומושבים, גם בזה מנהגינו לברך הגומל. ואם נוסע מעיר לעיר פחות משיעור זה, לא יברך בשם ומלכות. ואם יש בהליכה וחזרה בו ביום שיעור פרסה, מברך בשם ומלכות, אף נסע מחצית שיעור פרסה בבוקר, ומחציתה בלילה. ע"כ. ובאות יז' הנ"ל כתב, והוא הדין בכל זה לענין תפילת הדרך וכו'. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות טז') שיעור פרסה היינו שישהה בדרכו מחוץ לעיר כשיעור מהלך פרסה (שהוא שעה ושתים עשרה דקות), ולכן אם נוסע במהירות במכונית, או נוסע במטוס, אף על פי שנוסע מרחק גדול הרבה יותר מפרסה, מכל מקום אינו אומר תפילת הדרך בהזכרת שם השם אלא אם כן שהה בדרכו כשיעור מהלך פרסה. ע"כ. ובאות יז' כתב שאם המקום הוא מקום סכנה, יאמר תפילת הדרך בהזכרת שם השם אפילו אם הוא מקום קרוב לעיר פחות משיעור פרסה.

שו"ע סימן קיא'

שאלה ר - הנכנס לבית הכנסת ומצא את הציבור מתחילים שמונה עשרה האם יתחיל עמהם.

תשובה: בשחרית לא יתפלל עמהם שעדיף לסמוך גאולה לתפילה, ובערבית יתפלל עמהם ואחר כך יקרא קריאת שמע.

כתב מרן (סעי' ג') אם עד שלא קרא קריאת שמע מצא ציבור מתפללים לא יתפלל עמהם אלא קורא קריאת שמע ואח"כ יתפלל דמסמך גאולה לתפלה עדיף ע"כ. וכתב המ"ב (ס"'ק יא') קורא קריאת שמע רצונו לומר עם ברכותיה וכל זה בשחרית אבל בערבית יתפלל עמהם ואחר כך קורא קריאת שמע, כמו שכתב בסימן רלו' סעי' ג' עיי"ש. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח שהכה"ח חולק בזה וכו' עיי"ש. אולם דברי מרן מפורשים בסימן רלו' (סעי' ג') שכתב, מצא ציבור שקראו קריאת שמע, ורוצים לעמוד בתפלה, יתפלל עמהם ואחר כך יקרא קריאת שמע עם ברכותיה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י סימן רלו' (אות ח') שאם אין לו מנין אחר לתפילת ערבית, יכול לכתחילה להתחיל עמהם תפילת העמידה, ולאחריה יברך ברכות קריאת שמע ויקרא קריאת שמע. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ה').

שו"ע סימן קיב'

שאלה רא - האם מותר לשאול צרכיו בתפילת שמונה עשרה.

תשובה: לא יבקש בשלוש ראשונות ולא בשלוש אחרונות אלא באמצעיות. וצרכי רבים כמו "זכרנו לחיים" מותר בשלוש ראשונות ואחרונות.

כתב מרן (סעי' א') אל ישאל אדם צרכיו בשלוש ראשונות ולא בשלוש אחרונות, ודוקא צרכי יחיד אבל צרכי ציבור שרי. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א') אל ישאל אדם צרכיו, דשלוש ראשונות למה הם דומין לעבד שמסדר שבח לפני רבו, והאמצעיות, לעבד שמבקש פרס מרבו, אחרונות, לעבד שקבל פרס מרבו, שמשבחו והולך לו ולפי שהראשונות הם מסדר השבח, ועל כן אין ראוי לשאול בהם צרכיו, והוא הדין אחרונים. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א'), וכתב, צרכי רבים מותר, ומטעם זה אומרים בעשרת ימי תשובה בברכת אתה גיבור "זכרנו לחיים" וכו'. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א').

שו"ע סימן קיג'

שאלה רב - האם מותר לכרוע בבריך שמיה כשאומר דסגדינא קמיה.

תשובה: מותר לכרוע ומנהג ישראל תורה הוא, אך אין חיוב.

כתב מרן (סעי' ג') הכורע בכל קומה לפניך תשתחוה, או בולך לבדיך אנחנו מודים, או בהודאה דהלל, וברכת המזון, הרי זה מגונה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ט') ומה שאסר השו"ע בכל זה משום דכל הודאות האלו הוא דרך שבח והלול ואין שייך בהם כריעה והשתחויה, וכל קומה לפניך תשתחוה כיון שאינו אומר על עצמו אלא שעל כל העולם אומר שישתחוו לפניו יתברך גם כן דרך שבח והלול הוא, אבל בואנחנו כורעים ומשתחוים שעל עצמו הוא אומר יכול הוא לכרוע. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח וכן מה שנהגו לכרוע בבריך שמיה כשאומרים דסגינא קמיה מנהג יפה הוא. (יביע אומר ח"ה סי' ח' אות ד', והשיב ע"ד הכה"ח אות יב'). ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י סימן קלד' (אות ז') מה שנוהגים לכרוע באמצע בריך שמיה כשאומרים "אנא עבדא דקודשא בריך הוא דסגינא קמיה", אף על פי שאין זה חיוב לכרוע, מכל מקום מנהג ישראל תורה הוא, הואיל ואומרים בפירוש דסגינא קמיה אם לא יכרע ולא ישתחוה נראה כדובר שקרים, ומטעם זה נוהגים להשתחוות בעלינו לשבח כשאומרים ואנחנו משתחוים. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ג') כתב, ויש נוהגים להשתחוות בשעת אמירת "בריך שמיה" כשאומרים "דסגידנא קמי ומן קמי דיקר אורייתיה", ויש להם על מה שיסמוכו.

שו"ע סימן קיד'

שאלה רג - לא אמר משיב הרוח בימות הגשמים ואמר רק מוריד הגשם, האם חוזר.

תשובה: אינו חוזר.

כתב מרן (סעי' ג') אם אמר משיב הרוח או לא אמרו בימות הגשמים, אין מחזירין אותו. וכן בטל אם הזכירו בימות הגשמים או לא הזכירו בימות החמה אין מחזירין אותו. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יב') אין מחזירין אותו, ואפילו עדיין לא סיים הברכה, מאחר שאין חיוב כלל להזכיר רוח וטל לעולם. ע"כ. ואם טעה בימות הגשמים, ואמר מוריד הטל במקום משיב הרוח ומוריד הגשם, כתב בהליכות עולם (עמוד קלד') אם עדיין לא סיים הברכה, נכון שיחזור ויאמר משיב הרוח ומוריד הגשם באמצע הברכה, וימשיך הלאה. ואם כבר חתם ברוך אתה ה', יסיים מחיה המתים, וימשיך אתה קדוש. ולא יפסיק לומר משיב הרוח ומוריד הגשם בין ברכה לברכה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב'). ובהלכה ברורה (אות יא').

שאלה רד - אמר מוריד הגשם בימות החמה להיכן חוזר.

תשובה: אם לא סיים הברכה חוזר לראש הברכה, ואם אמר ברוך אתה ה' קודם שאמר מחיה המתים, יאמר "למדני חקיך" ויחזור לאתה גיבור. ואם סיים מחיה המתים חוזר לראש התפילה. שעדיף יותר שיחזור לראש הברכה מאשר יתקן בתוך כדי דיבור, ובדיעבד אם תיקן בתוך כדי דיבור יצא ידי חובה.

כתב מרן (סעי' ד') אם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירים אותו וחוזר לראש הברכה, ואם סיים הברכה חוזר לראש התפלה ואפילו במקום שצריכים גשם בימות החמה, אם הזכיר גשם במקום טל מחזירים אותו. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ג') החל מתפילת מוסף של יו"ט ראשון של פסח , מפסיקים לומר משיב הרוח ומוריד הגשם ואומרים במקום זה מוריד הטל. ואם טעה בימות החמה והזכיר מוריד הגשם, אם נזכר באמצע הברכה חוזר לראש הברכה, ומתחיל אתה גיבור לעולם ה' וכו', ואם התחיל מרב להושיע מוריד הטל גם כן יצא. ואם נזכר אחר שאמר ברוך אתה ה' קודם שסיים מחיה המתים, יאמר למדני חוקיך שיראה כאומר פסוק בלבד, ויחזור לאתה גיבור. ואם לא נזכר עד שסיים מחיה המתים, אף על פי שלא התחיל אתה קדוש, חוזר לראש התפלה. ואפילו במקום שצריכים לגשמים בימות החמה, אם הזכיר מוריד הגשם מחזירים אותו. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות' ח'-ט'). ועוד כתב (באות י') אם טעה בימי הקיץ ואמר משיב הרוח ומוריד הגשם ונזכר מיד בתוך כדי דיבור, עדיף יותר שיחזור לתחילת הברכה ממה שיתקן בתוך כדי דיבור. ובדיעבד אם חזר ותיקן בתוך כדי דיבור ואמר מוריד הטל, יצא ידי חובה.

שאלה רה - בימות החמה או בימות הגשמים המסתפק אם אמר משיב הרוח וכו' או מוריד הטל האם חוזר.

תשובה: המסתפק בימות החמה אם הזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם, בתוך שלושים יום מיו"ט ראשון של פסח צריך לחזור. אחרי שלושים יום אינו חוזר. והמסתפק אם אמר מוריד הטל בחורף, למנהג הספרדים שמזכירים מוריד הטל בקיץ לא חוזר, שהטל בחורף אינו סימן קללה. אבל למנהג האשכנזים שלא אומרים בקיץ מוריד הטל, אם הסתפק בחורף, יתכן שלא אמר כלום ובתוך שלושים יום חוזר.

כתב מרן (סעי' ח') בימות החמה אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם אם לא עד ל' יום בחזקת שהזכיר הגשם וצריך לחזור. ע"כ. וכתב הרמ"א והוא הדין לדידן דאין מזכירין טל בימות החמה אם נסתפק לו אם אמר מוריד הגשם בימות הגשמים כל ל' יום חוזר דודאי אמר כמו שרגיל והרי לא הזכיר לא טל ולא גשם לאחר ל' יום אינו חוזר. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לה') בימות החמה אם נסתפק משום דרגיל מימי החורף לומר משיב הרוח ומוריד הגשם ע"כ נסתפק לו אולי אמר עכשיו ג"כ הכי ולא אמר מוריד הטל כשאר בני אדם אבל להיפך לא מצי המחבר למנקט דהיינו שנסתפק לו בימות הגשמים אם הזכיר גשם דהמחבר איירי למנהג ספרד שנוהגין לומר בימות החמה מוריד הטל ויצא בזה אפילו בימות הגשמים וכנ"ל בסעי' ה' וע"ז כתב רמ"א ולדידן דאין מזכירין טל בימות החמה ממילא יש להסתפק נמי בימות הגשמים. ע"כ. וכ"כ בהליכות עולם (עמוד קלב') מי שנסתפק בימות החמה אם הזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם, אם הוא בתוך שלושים יום מיום טוב ראשון של פסח, צריך לחזור, שחזקה שאמר מה שהיה רגיל קודם לכן. (אלא א"כ חזר תשעים פעם ואמר מחיה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל). אבל אחר שלושים יום, חזקה שכבר התרגל שלא להזכיר גשם. אפילו אם יודע בעצמו קודם שלושים יום שכבר התרגלה לשונו שלא להזכיר גשם, אין זה מועיל, וכל שהוא בתוך שלושים יום, ואינו יודע בודאות שלא הזכיר גשם, צריך לחזור. ואם לאחר שלושים יום אירע פעם אחת שטעה והזכיר גשם, לא איבד חזקתו שכבר התרגלה לשונו שלא להזכיר גשם, ולכן אם לאחר מכן נסתפק אם הזכיר גשם, אינו חוזר. ואף לענין שאלת טל ומטר, אם הוא אחר שלושים יום אינו חוזר. ואין צריך להשלים עד תשעים תפילות, אף על פי שבשבתות אין שואלים טל ומטר. ושליח ציבור קבוע די לו בשמונה עשרה ימים אחר החג, כדי שנאמר חזקה שהתרגל שלא להזכיר גשם. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב'). ועוד כתב (באות ו') מי שנסתפק בימות החמה אם הזכיר מוריד הגשם, תוך שלושים יום ליום טוב של פסח, צריך לחזור ולהתפלל, גם אם נסתפק בזה אחר סיים תפילתו, וכל שכן אם נסתפק בזה כשנמצא באותה ברכה. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יג'). ולענין שאלת טל ומטר כתב (באות יד') שיש אומרים שיש להחמיר גם בימים הסמוכים לשלושים יום, שהרי בשבת אין שואלים את הגשמים. ולכן נראה שאם אירע כן בימים שאחר שלושים יום, ונזכר קודם שהגיע לברכת שמע קולנו, יאמר ותן טל ומטר לברכה בשמע קולנו. ואם נזכר לאחר שסיים תפילתו, יחזור ויתפלל בתנאי של נדבה ויאמר, אם אני חייב לחזור תהיה תפלה זו לחובת תפלה, ואם איני חייב לחזור תהיה תפלה זו תפילת נדבה.

שו"ע סימן קטו'

שאלה רו - בברכת אתה חונן לאדם דעת האם צריך לומר חננו מאתך או וחננו מאתך.

תשובה: נוהגים לומר וחננו בתוספת וא"ו ויש נוהגים לומר חננו בלא וא"ו.

כתב המ"ב (בסוף ס"ק א') עיין באליה רבה שמביא דעות דיש אומרים שצריך לומר חננו וכו' ולא וחוננו מפני שהוא התחלה בבקשה, ויש אומרים שצריך לומר וחננו, עיי"ש. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח, וכך כתב הכה"ח (אות ג') שכן הוא הנוסח בהרמב"ם ובסדור הרש"ש לומר וחננו. אולם דעת מרן ראש הישיבה שליט"א לומר חננו בלא וי"ו, רק במוצאי שבת שאומר אתה חוננתנו יש לאומרה וחננו בוי"ו, וכן משמע להדיא באבודרהם בתפילת שמונה עשרה של חול ובערבית של מוצאי שבת ע"ש. וכ"כ הרב השואל בשו"ת הרב"ך ז"ל סימן ב' וע"ש. ע"כ. אולם בסידור חזון עובדיה ובסידור יחוה דעת הנוסח הוא וחננו מאתך. ובהלכה ברורה (אות א') כתב, ונוהגים לומר וחננו בתוספת וא"ו. ויש נוהגים לומר חננו בלא וא"ו.

שו"ע סימן קטז'

שאלה רז - באיזה אופן מותר לומר פסוק הנאמר בלשון יחיד, בלשון רבים.

תשובה: כשאומר אותו דרך תפילה ובקשה אך, לא מזמור שלם.

כתב מרן (סעי' א') רפאנו ה' ונרפא אע"ג דהכתוב ליחיד אין מכנין אותו לרבים ה"מ בזמן שמתכוין לקרות אבל כשאומר אותו דרך תפלה ובקשה מותר. ע"כ. וכתב הרמ"א ומ"מ אם אומר מזמור שלם אסור לשנות מלשון יחיד לרבים או להיפך. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ב').

שו"ע סימן קיז'

שאלה רח - ממתי מתחילים לשאול גשמים בני חו"ל, ומה דין תושבי אילת.

תוכן העניינים

שו"ת שאול שאל - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה