הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
שו"ע סימן מו'
שאלה צה - הקדים ובירך שלא עשני אשה לפני שלא עשני גוי, ושלא עשני עבד כיצד ינהג.
תשובה: רשאי לברך לאחר מכן שלא עשני גוי, ושלא עשני עבד, ויש לו על מה שיסמוך.
כתב המ"ב (ס"ק טז') אם בירך מתחילה שלא עשני אשה יש אומרים דשוב לא יכול לברך שלא עשני גוי ושלא עשני עבד כי אשה עדיפה משניהם וממילא נכלל ההודאה כי בכלל מאתים מנה, וכן אם בירך שלא עשני עבד לא יוכל לברך שלא עשני גוי כי עבד עדיף מגוי שחייב בקצת מצוות. אבל הרבה אחרונים חולקים בכל זה וכן הסכים הא"ר ודה"ח דיכול לברך. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח שהכה"ח (אות לד') פסק שאם קדם לברך תחילה שלא עשני אשה שוב לא יברך שלא עשני גוי ושלא עשני עבד, רק יאמרם בלא שם ומלכות. ע"כ. ובהליכות עולם חלק א' (עמוד נד') כתב, שרשאי לברך לאחר מכן שלא עשני גוי ושלא עשני עבד ויש לו על מה שיסמוך. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ט'). וכתב עוד וכן אם הקדים "שלא עשני עבד" ל"שלא עשני גוי" (כצ"ל) רשאי לברכה לאחר מכן.
שאלה צו - אם בשעה שאמר ברוך אתה ה' היתה כונתו לברך זוקף כפופים, האם יסיים זוקף כפופים ויפסיד ברכת מתיר אסורים.
תשובה: יסיים זוקף כפופים.
כתב מרן (סעי ה') אם קדם וברך זוקף כפופים קודם שבירך מתיר אסורים לא יברכנה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק כ') אם בשעה שאמר ברוך אתה ה' היתה כונתו לברך זוקף כפופים יסיים זוקף כפופים אף על גב דאז לא יוכל לברך מתיר אסורים. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח שכך כתב הילקו"י ח"ג (עמוד תקיב') אולם הבא"ח והכה"ח (אות מה') פסקו דיסיים מתיר אסורים, כדי שלא יפסיד ברכת זוקף כפופים.
שו"ע סימן מז'
שאלה צז - הכותב דברי תורה ואינו קורא בפיו האם צריך לברך ברכות התורה.
תשובה: יברך ברכות התורה, ונכון שמיד אחר הברכה יאמר פסוקי פרשת ברכת כהנים, ואחר כך יכתוב דברי תורה. ואם רק מעתיק בלא להבין או כותב איגרת לחבירו ומזכיר פסוק לצחות המליצה לא יברך.
כתב מרן (סעי ג') הכותב דברי תורה אף על פי שאינו קורא צריך לברך. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ד') שכל זה בכותב ספרים לעצמו דרך לימודו ומבין מה שהוא כותב, אבל סופר המעתיק ואינו מבקש להבין אין צריך לברך שאין זה לימוד וכל שכן אם כותב איזה פסוק באיגרת הרשות לדבר צחות אין צריך לברך כיון שאינו מתכוין ללמוד. ולענין מעשה הסכימו האחרונים שלא לסמוך על דעת המחבר לברך על הכתיבה לבדה בכל גווני, שהרי מכל מקום אינו רק מהרהר בדברי תורה, אלא ראוי לכל כותב בדברי תורה שיוציא מפיו קצת תיבות להנצל מברכה לבטלה אם אינו אומר פסוקי ברכת כהנים או ברייתא דאלו דברים אחר הברכה כמו שנוהגים. ע"כ. וכ"כ בהליכות עולם חלק א' (עמוד נו') המהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך קודם לכן ברכות התורה, ומותר להרהר בדברי תורה קודם שיברך ברכות התורה. אבל הכותב דברי תורה צריך לברך ברכות התורה. ומכל מקום כיון שיש פוסקים שחולקים בזה, נכון שמיד אחר שיברך ברכות התורה יאמר פסוקי פרשת כהנים, ואחר כך יכתוב דברי תורה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יד'). עוד כתב בהלכה ברורה (אות ד') שזה דוקא כשמבין מה שכותב, אבל אם רק מעתיק בלא להבין או כותב איגרת לחברו ומזכיר פסוק לצחות המליצה, לא יברך.
שאלה צח - בירך ברכות התורה ולא למד כלל האם חייב לברך שוב שמגיע הלילה.
תשובה: אין צריך לברך שוב.
כתב מרן (סעי' ט') יש אומרים שאם הפסיק בין ברכת התורה ללימודו אין בכך כלום. והנכון שלא להפסיק ביניהם, וכן נהגו לומר פרשת ברכת כהנים סמוך לברכות התורה. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יט') שרוב האחרונים סבירא להו דדין ברכות התורה כמו ברכת המצות או הנהנין שצריך לחזור ולברך אם הפסיק תיכף אחר הברכה אף אם יודע בבירור שלא הסיח דעתו דכיון שלא התחיל עדיין בהמצוה אין לה אחר כך על מה לחול, וכן הסכים הפר"ח והגר"א וכן העתיק הח"א להלכה. ומכל מקום נראה לי דכיון שיש פוסקים שסוברים שאין צריך לחזור ולברך, יותר טוב אם אירע לו שהפסיק אחר ברכת התורה שיכוין אחר כך בברכת אהבה רבה לצאת בזה ידי ברכת התורה וילמד מעט תיכף אחר שסיים תפילתו. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח, ואם לא כיון באהבת עולם יש להורות שלא יברך דספק ברכות להקל. (כה"ח אות יט'). ע"כ. ועיין מ"ב (ס"ק כו') שכתב בדעת מרן שלומד בלילה אפילו לא למד ביום כלל.
שו"ע סימן מח'
שאלה צט - האם טוב הדבר להתנועע בשעת התפילה.
תשובה: הרוצה להתנועע בנחת וזה עוזר בכוונה שפיר דמי. על כל פנים לא יעשה תנועות משונות עם הגוף, וכן לא ינוח עם הגוף וינענע הראש מצד אל צד שזה דרך גאוה.
כתב הרמ"א ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה דוגמת התורה שנתנה ברתת וכן בשעה שמתפללים, על שם כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (אבודרהם). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ב') שיש פוסקים שחולקים על זה ואומרים שבתפלה אין להתנועע ורק בפסוקי דזמרה וברכת קריאת שמע ולימוד התורה אפילו שבעל פה המנהג להתנועע. וכתב המ"א ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד והכל לפי מה שהוא אדם אם מכוין היטב על ידי תנועה יתנענע ואם לא יעמוד כך ובלבד שיכוין לבו וקצת מתנענעים תנועה משובשת שהגוף עומד על עומדו רק בראש הופך פעם לימין ופעם לשמאל דרך גאוה אין לעשות כן. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח לשופרא דמילתא יש לנהוג שלא להתנועע בתפלה (כה"ח אות ז') ובשו"ת וישב אברהם (הכהן) הנדפס מחדש (חא"ח סימן ג') העלה שהרוצה להתנועע בנחת וזה עוזר לו בכוונה שפיר דמי. ע"כ. וכך כתב בהלכה ברורה אות ג'. וכתב ועל כל פנים יזהר שלא ינענע גופו בתנועות משונות או בתנועות חזקות, וכן לא יתנועע באופן שגופו אינו נע אלא רק ראשו נע מצד אל צד שמלבד שכשעושה כן אינו יכול לכוין כראוי גם אין זה מן הראוי לעשות כן בשעת התפלה, שהוא כעומד לפני מלך.
שו"ע סימן מט'
שאלה ק - אדם הדורש ברבים ורוצה לומר פסוקים מהתורה בע"פ האם רשאי.
תשובה: רשאי לסמוך על המקילים לומר פסוקים מהתורה בעל פה.
כתב מרן (סעי' א') אף על גב דקיימא לן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה כל דבר שרגיל ושגור בפי הכל כגון קריאת שמע וברכת כהנים ופרשת התמיד וכיוצא בהן מותר. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ג') מי שדורש ברבים בהרבה פסוקים שבתורה וקשה לו לחפש בכל שעה בחומש מפני כבוד הציבור אפשר שיש להקל. עיין ביומא (דף ע') בתוספות ישנים ד"ה ובעשור. בתירוץ הראשון ובתירוץ בתרא ובביאור הגר"א הסכים לדינא לתירוץ בתרא. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ח') תלמיד חכם הדורש לציבור ומזכיר בדרשתו פסוקי תורה, יכול לסמוך על המקילים לומר את הפסוקים בעל פה, מאחר שאין זו קריאה שבאה להוציא ידי חובה.
שו"ע סימן נ'
שאלה קא - הלומד ואינו יודע מה לומד האם נחשב לו ללימוד.
תשובה: אדם הלומד תורה צריך להשתדל בכל עוז להבין מה שלומד עד היכן שידו מגעת ולא כקריאה בעלמא, כדי שיחשב לו כלימוד ועסק התורה.
כתב מרן קבעו לשנות אחר פרשת התמיד פרשת איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל, כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא, משנה וגמרא. דברייתא דרבי ישמעאל הוי במקום גמרא, שהמדרש כגמרא. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ב') ואין קריאת פרק זה וברייתא זו עולה ללימוד משנה ותלמוד אלא למי שמבין אבל למי שאינו מבין צריך ללמוד ולהבין שאם לא כן אינו נחשב ללימוד, דדוקא בתפלה אף שאינו מבין הקב"ה יודע כונתו אבל אם אומר המשנה והברייתא ואינו מבין אינו נקרא לימוד, ובפרט עמי הארצות צריך שיבינו הפירוש כדי שיצאו בזה ידי לימוד מקרא ומשנה וגמרא שצריך האדם ללמוד בכל יום. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח עיין בשו"ת יביע אומר (ח"א חאו"ח סי' כו' אות ט') שכתב בשם מרן החיד"א במורה באצבע (סעי' מג') שמספיק במשנה כשמבין פירוש המלים בלי פירוש הענין. עי"ש. ומיירי במי שאינו יכול להבין פירוש הענין. ושם בהערה כתב שבמקרא אף על פי שאינו מבין מהני. עי"ש. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ב') כתב שלדעת כמה פוסקים אינו נחשב כעוסק בתורה אם אינו מבין מה שאומר אלא אומרם דרך קריאה בעלמא, וראוי לחוש לדבריהם. ע"כ. ועוד עיין בזה בבירור הלכה סימן מז אות ד'. עי"ש. ובקיצוש"ע ילקו"י סימן מז' (אות כו') כתב הלומד ואינו מבין מה שלומד אף על פי כן צריך לברך ברכות התורה.
שו"ע סימן נא'
שאלה קב - סיים ברוך שאמר קודם החזן האם עונה אחריו אמן.
תשובה: רשאי לענות אמן. ואם סיים יחד עם החזן לא יענה.
כתב מרן (סעי' ב') אם סיים ברוך שאמר קודם שסיים החזן עונה אחריו אמן. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ג') אבל אם סיים עם החזן בבת אחת לא יענה אמן דנראה כעונה אמן אחר ברכותיו דקיימא לן דהרי זה מגונה, והוא הדין בכל הברכות הדין כן וכו'. ע"כ. וכך כתב בהלכה ברורה (אות ח'). ובהגהות איש מצליח כתב, שיותר טוב שיתחיל מזמור לתודה ואחר כך יענה אמן. (כה"ח אות ד'). ע"כ. וכך כתב בהליכות עולם חלק א' (עמוד עה') אם סיים אמירת ברוך שאמר קודם שסיים השליח ציבור, אפילו עדיין לא התחיל "מזמור לתודה", רשאי לענות אמן אחר השליח ציבור, ואין עניית אמן כאן נחשבת להפסק. מפני שמלבד שיש אומרים שהפסק בין ברוך שאמר לפסוקי דזמרה נחשב כהפסק בין פרק לפרק, ואינו נחשב הפסק בין הברכה לבין עשיית המצוה. גם יש לומר שעניית אמן אינה נחשבת להפסק. שאף אמן הוא שבח, וכעין זמרה. ולכן אף אם שומע ברכה אחרת מחבירו אחר שסיים ברוך שאמר, רשאי לענות אחריו אמן. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ה') השומע קדיש או קדושה בין ברוך שאמר למזמור לתודה עונה קדיש וקדושה שם, שאינו אלא כדין בין הפרקים.
שאלה קג - לא כיון בפסוק "פותח את ידך" כיצד ינהג.
תשובה: אם לא התחיל מזמור שאחריו יחזור ויאמר בכוונה. ואם התחיל המזמור שאחריו יאמר הפסוק פותח את ידיך בין מזמור למזמור בכוונה.
כתב מרן (סעי' ז') צריך לכוין בפסוק פותח את ידך ואם לא כיון צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק טז') עיין בח"א שהביא בשם הלבוש שצריך לומר מפסוק פותח עד סוף המזמור כסדר. ואם לא נזכר עד שכבר אמר מזמורים אחרים ואין לו שהות לחזור, מכל מקום יאמר אחר התפלה מפסוק פותח עד סוף המזמור. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח שהילקוט יוסף (עמוד עה') כתב שיאמר פסוק פותח את ידך בכוונה בין מזמור למזמור, ושכך כתב הבא"ח, ודלא כהכה"ח (אות לג') שכתב שאין צריך להפסיק. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות לג') כתב שאם עדיין לא התחיל במזמור שלאחריו, חוזר לפסוק פותח את ידך ואומרו בכונה וממשיך משם והלאה על הסדר. ואם כבר התחיל המזמור שלאחריו יאמר פסוק זה בכוונה בין מזמור למזמור ואם סיים אמירת המזמורים יכוין בפסוק זה כשאומרו באשרי שלפני ובא לציון. או שקודם תפילת המנחה. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כה').
שו"ע סימן נב'
שאלה קד - המאחר לבית הכנסת מה מדלג שיספיק להתפלל בציבור.
תשובה: יאמר ברוך שאמר, אשרי, הללויה הללו את ה' מן השמים, הללויה הללו אל בקדשו, ישתבח יוצר אור וק"ש וברכותיה, ושמונה עשרה עם הציבור או עם חזרת השליח ציבור.
כתב מרן אם בא לבית הכנסת ומצא ציבור בסוף פסוקי דזמרה אומר ברוך שאמר עד מהלל בתשבחות, ואח"כ תהילה לדוד עד מעתה ועד עולם הללויה, ואח"כ הללו את ה' מן השמים עד לבני ישראל עם קרובו הללויה, ואח"כ הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה. (וכתב הרמ"א ואם יש לו שהות יותר יאמר הודו לה' קראו עד והוא רחום, וידלג עד והוא רחום שקודם אשרי כי בינתיים אינו רק פסוקים מלוקטים). ואח"כ ישתבח ואח"כ יוצר וקריאת שמע וברכותיה ויתפלל עם הציבור, ואם אין שהות כל כך ידלג גם מזמור הללו את ה' מן השמים. (וכתב הרמ"א ואם עוד אין שהות לא יאמר רק ברוך שאמר ותהילה לדוד וישתבח). ואם כבר התחילו הציבור יוצר ואין שהות לומר פסוקי דזמרה אפילו בדילוג יקרא קריאת שמע וברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם ואחר כך יקרא כל פסוקי דזמרה בלא ברכה שלפניהם ולא של אחריהם. ע"כ. ובהליכות עולם חלק א' (עמוד עב') כתב, מי שהתאחר לבא לבית הכנסת ומצא שהציבור נמצאים כבר בסוף פסוקי דזמרה ימהר להתעטף בציצית ולהניח תפילין. ואם עדיין לא בירך ברכות השחר, יאמר ברכת אלהי נשמה עד המחזיר נשמות לפגרים מתים, ואחר כך יברך ברכות התורה, ואחר כך יאמר ברוך שאמר ואשרי ומזמור תהילה לדוד עד מעתה ועד עולם הללויה, הללו את ה' מן השמים, ומזמור הללויה הללו אל בקדשו, ואחר כך יאמר ישתבח, וימשיך יוצר אור, וקריאת שמע וברכותיה, ויתפלל שמונה עשרה עם הציבור, או עם חזרת השליח ציבור. ואחר התפלה ישלים אותם מזמורי פסוקי דזמרה שהחסיר, בלי ברכה לפניהם ואחריהם, וכן ישלים ברכות השחר שלא אמר קודם התפלה. וכן ישלים כל סדר פרשת העקדה והקרבנות שלא אמרם קודם התפלה. ואם רואה שאין הזמן מספיק כדי שיוכל להתפלל עם הציבור אם יאמר כל הנ"ל. ידלג על מזמור הללויה הללו את ה' מן השמים. ואם יש צורך בדבר ידלג גם על מזמור הללויה הללו אל בקדשו. ואם הזמן מצומצם כל כך עד שאין שהות לומר פסוקי דזמרה כלל אם רוצה להתפלל עם הציבור או עם חזרת השליח ציבור, ידלג על פסוקי דזמרה, ויתחיל יוצר אור ויקרא קריאת שמע וברכותיה ואחר תפילת שמונה עשרה יאמר כל פסוקי דזמרה, אולם אינו רשאי לברך בשם ומלכות ברכת ברוך שאמר וברכת ישתבח שלא נתקנו לאומרם בשם ומלכות אלא קודם תפלה. ואם יש שהות לומר כל פסוקי דזמרה, ויש לו עוד קצת זמן, יאמר כל ברכות השחר, וחלק מסדר הקרבנות, ויתחיל מלפיכך אנחנו חייבים להודות עד פסוק שמע ישראל וברוך שם, שאמירתם הם צורך גדול על פי הקבלה. ואחר כך יאמר פרשת התמיד ופטום הקטורת עד רבן שמעון בן גמליאל, ולא עד בכלל, ואחר כך יאמר אנא בכח עד איזהו מקומן (ואם יש זמן יאמר גם איזהו מקומן). ואחר כן יתחיל הודו לה' קראו בשמו עד ובנביאי על תרעו, ואחר כך יאמר אל נקמות ה' עד ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו, ואחר כך ה' מלך, ולמנצח בנגינות מזמור שיר וימשיך ברוך שאמר והלאה. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות א'- ג'). ובקצוש"ע ילקו"י (אות כו' וכז').
שו"ע סימן נג'
שאלה קה - זקן ע"ה וקולו ערב והעם חפצים בו האם עדיף מבן י"ג המבין מה שאומר ואין קולו ערב.
תשובה: בן י"ג המבין מה שאומר ואין קולו ערב עדיף.
כתב מרן (סעיף ה') אם אין מוצאין מי שיהיה בו כל המדות האלו יבחרו הטוב שבצבור בחכמה ובמעשים טובים. ע"כ. וכתב הרמ"א ואם היה כאן זקן עם הארץ וקולו ערב והעם חפצים בו, ובין י"ג שנה המבין מה שאומר ואין קולו נעים הקטן הוא קודם. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יט') הוא קודם ואפילו להיות שליח ציבור קבוע כל שהוא בן יג' שנה והביא ב' שערות. ע"כ. אולם בהלכה ברורה (אות יב') כתב, אין ממנים שליח צבור קבוע אלא מי שנתמלא זקנו, אבל באקראי בעלמא, אם הוא בן שלוש עשרה שנים מלאות והביא שתי שערות, רשאי לעבור לפני התיבה כשליח ציבור.
שאלה קו - מי שאינו בעל זקן מאיזה גיל ממנים אותו ש"צ.
תשובה: מי שאינו בעל זקן והגיע לגיל עשרים והביא שתי שערות כשר להיות שליח ציבור. ואם לא הביא שתי שערות אינו רשאי להיות שליח ציבור עד גיל שלושים וחמש ויום אחד.
כתב מרן (סעי' ח') מי שאינו בעל זקן כל שניכר בו שהגיע לכלל שנים שראוי להתמלאות זקנו נתמלא זקנו קרינן ביה הלכך בן כ' שנה אף על פי שלא נתמלא זקנו ממנים אותו. ע"כ. וכתב הרמ"א וכן אם היה לו זקן אפילו מעט, קרינן ביה נתמלא זקנו אם הוא מבן יח' ולמעלה. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות יז') מי שהגיע לגיל עשרים שנה ולא צמח זקנו, כשר להיות שליח ציבור, ובלבד שהביא שתי שערות, אבל אם לא הביא שתי שערות אינו רשאי להיות שליח ציבור אלא אם כן הגיע לרוב שנותיו, דהיינו בן שלושים וחמש שנה ויום אחד. וכן מי שהגיע לגיל עשרים שנה, ולא צמח זקנו, ונתגלו בו סימני סריס, כשר להיות שליח ציבור. אבל אם הגיע לגיל עשרים שנה ולא נתגלו בו סימני סריס, אינו רשאי להיות שליח ציבור אלא אם כן הגיע לרוב שנותיו, דהיינו בן שלושים וחמש שנה ויום אחד. ע"כ. וכ"כ בקצוש"ע ילקו"י (אות יג') יש אומרים שאין ראוי למנות שליח ציבור באופן קבוע נער בן יג' שנה כל שלא נתמלא זקנו. ואמנם סריס בן עשרים שנה אפשר למנותו כשליח ציבור.
שאלה קז - מי קודם למי להיות שליח ציבור: כהן ולוי, לוי ותלמיד חכם, כהן ותלמיד חכם.
תשובה: כהן ולוי, כהן קודם. לוי ותלמיד חכם, תלמיד חכם קודם. כהן ותלמיד חכם, תלמיד חכם קודם.
כתב המ"ב (ס"ק לו') בשם שכנה"ג אם שני חזנים שוים כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ות"ח קודם לעם הארץ אפילו הוא כהן וכ"ש לוי.
שאלה קח - סומא או חרש האם יורד לפני התיבה.
תשובה: סומא כשר להיות שליח ציבור לכתחילה, ואפילו קבוע, ואפילו בראש השנה ויום הכיפורים. וחרש שמדבר ואינו שומע לכתחילה לא ימנו אותו להיות שליח ציבור. ובדיעבד שעלה כבר רשאי להיות שליח ציבור. והשומע עם מכשיר שמיעה יכול לכתחילה להיות שליח ציבור.
כתב מרן (סעי' יד') סומא יורד לפני התיבה ובלבד שלא יקרא בתורה משום שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם ע"פ. וכתב המ"ב (ס"ק מא') בתשובת חות יאיר סימן קעו' העלה שאף על פי כן לא יתפלל סומא בימים נוראים אפילו באחד מעיניו היכא דאיכא אחר ראוי והגון כיוצא בו ע"ש טעמו. ובספר אליה רבה באות י' חולק עליו. ונ"ל דאף לדברי החו"י היינו רק שלא למנותו לכתחילה אבל לא לסלקו משליח ציבור אם נעשה סומא. ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב שהכה"ח (אות סה') כתב שיש ליזהר שלא למנות איש בעל מום אפילו בשאר ימות השנה. ורק היכא דאין אחר יש להתיר. ע"ש. אולם בילקוט יוסף (עמוד פד') פסק דמותר למנותו שליח ציבור ושכן המנהג. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כז') שמותר לסומא לעבור לפני התיבה ולהיות שליח ציבור אפילו לכתחילה ואפילו באופן קבוע ואפילו בראש השנה וביום הכיפורים. והוא הדין לכל מי שהוא בעל מום ואפילו מום קבוע ונראה מבחוץ, שרשאי לשמש שליח ציבור ואפילו באופן קבוע. ע"כ. עוד כתב המ"ב שם, שליח ציבור שיש לו כבידות אזנים שאינו שומע כלל מסיק בחידושי רע"א דלא יהיה שליח ציבור דאף דאם לא השמיע לאזנו יצא מכל מקום כיון שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו אינו מוציא אחרים לכתחילה. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כח') נכון לכתחילה שלא למנות שליח ציבור שהוא חרש המדבר ואינו שומע ואם אין שם שליח ציבור אחר, וכן בדיעבד שכבר עלה החרש, רשאי להיות שליח ציבור. ומי שאינו חרש לגמרי ושומע באמצעות מכשיר שמיעה, רשאי לעבור לפני התיבה ולהיות שליח ציבור אף לכתחילה.
שאלה קט - כיצד ינהג ש"צ שאינו קבוע כשאומרים לו להתפלל, ואם האומר לו שירד הוא אדם גדול.
תשובה: צריך לסרב פעם ראשונה, ופעם שניה מכין את עצמו כמי שרוצה לעמוד ופעם שלישית יעמוד. ואם אדם גדול אומר לו שירד אינו מסרב כלל, אלא אם כן יש לו סיבה, ויסביר לו טעם סירובו.
כתב מרן (סעי' טו'-טז') שליח ציבור קבוע יורד לפני התיבה מעצמו ולא ימתין עד שיאמרו לו. מי שאינו שליח ציבור קבוע צריך לסרב מעט קודם שירד לפני התיבה ולא יותר מדאי אלא פעם ראשונה מסרב ובפעם שניה מכין עצמו כמו שרוצה לעמוד ובפעם השלישית יעמוד. ואם האומר לו שירד הוא אדם גדול אינו מסרב לו כלל. ע"כ. וכך כתב בהלכה ברורה (אות כט') והוסיף שמכל מקום אם יודע בעצמו שאינו יכול לעבור לפני התיבה מחמת סיבה כל שהיא, רשאי לסרב אפילו לאדם גדול. וכ"כ בקצוש"ע ילקו"י (אות לב'). עוד כתב ואם חושש שמחמת אימתא דציבורא ידלג תיבות, יסרב גם לאדם גדול, אך יראה לו טעם סירובו.
שאלה קי - גר האם יכול להיות ש"צ.
תשובה: גר יכול להיות שליח ציבור. ובמקום שיש תקנה שגר לא יעלה, אין לשנות.
כתב מרן (סעי' יט') יש מונעים גר מלהיות שליח ציבור ונדחו דבריהם. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק נ') דהוא יכול גם כן לומר אלוהי אבותינו, ואברהם נקרא אב המון גוים כדכתיב כי אב המון גוים וגו' מפני שלימד לכל העולם אמונת ה'. ע"כ. וכך כתב בהלכה ברורה (אות לא'). וכ"כ בקצוש"ע ילקו"י (אות יא') וכתב ומכל מקום בקהילות חוץ לארץ, במקומות שיש להם תקנה שלא למנות גר לשליח ציבור, כדי למנוע סכנת התבוללות בין הגויים, אין לשנות מהתקנה.
שאלה קיא - כשיש אבל ומי שיש לו יארצייט מי נדחה מפני מי להיות ש"צ.
תשובה: מי שיש לו יארצייט קודם לאבל, ובלבד שיהיה בקי ומרוצה לציבור.
כתב המ"ב (ס"ק ס') בשם המ"א יום שמת בו אביו ואמו שקורין יארצייט דוחה למוהל ולאבל. וכל זה כשאין הקהל מקפידים על זה אבל יש רשות ביד הקהל לבחור עליהם מי שירצו. ע"כ. וכ"כ בקצוש"ע ילקו"י (אות י'). וכתב ומי שחושש שיבלע תיבות מפני אימתא דציבורא, אין צריך שיעלה לשליח ציבור אפילו ביום השנה של אב ואם, ויסתפק באמירת קדיש.
שו"ע סימן נד'
שאלה קיב - מי שנמצא ב "אל ההודאות" האם עונה איש"ר וקדושה.
תשובה: מותר לענות חמש אמנים ראשונים שבקדיש, ואמן יהא שמיה רבא יאמר עד יתברך. וכן עונה קדושה בלי נוסח נקדישך ונעריצך.
במ"ב (ס"ק ג') נשאר בזה בצ"ע. ובהגהות איש מצליח כתב שהכה"ח פסק שדינה כברוך שאמר ומותר לענות קדיש וקדושה וברכו. ע"כ. ובהלכה ברורה בסימן נא' (אות יב') כתב שיענה חמשה אמנים ראשונים שבקדיש דהיינו עד דאמירן בעלמא ואמרו אמן. אבל אמנים שאחר תתקבל, או יהא שלמא, או על ישראל, או עושה שלום לא יענה. וכשעונה יהא שמיה רבא יאמר עד עלמיא יתברך. ולענין קדושה בפסוקי דזמרה כתב (באות טו) שלא יאמר כל נוסח הקדושה נקדישך ונעריצך וכו', אלא יענה רק פסוקי קדוש וברוך וימלוך. ובקריאת שמע וברכותיה יענה רק קדוש וברוך. (ונראה שבאמצע ברכת ישתבח לא יענה פסוק ימלוך אלא רק קדוש וברוך כדין הנמצא באמצע קריאת שמע וברכותיה. ועיין בבירור הלכה סימן נא אות ה).
שאלה קיג - האם מותר לעשות מי שבירך לחולה בין ישתבח ליוצר.
תשובה: מותר לעשות מי שבירך לחולה בין ישתבח ליוצר.
כתב מרן (סעי' ג') המספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו. וחוזר עליה מעורכי המלחמה. ויש מי שאומר שלצרכי ציבור או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה מותר להפסיק. ע"כ. וכתב הרמ"א ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בבית הכנסת שיעשה לו דין בין ישתבח ליוצר דכל זה מיקרי לצורך מצוה, ולאחר כך כשחוזרין להתפלל יאמר השליח ציבור מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם כי לעולם אין אומרים קדיש בלא תהלה שלפניו. וכו'. ע"כ. ובקצוש"ע ילקו"י (אות ח') הביא את דברי הרמ"א.
שו"ע סימן נה'
שאלה קיד - כששניים או שלושה אומרים קדיש ואחד מקדים ואחד מאחר על מי יש לענות אמן.
תשובה: יענה על הראשון ויש אומרים שיענה על האחרון. ויש נוהגים לענות אמן ואמן על שניהם. ואם יש ביניהם הפסק של תוך כדי דיבור עונה אמן על שניהם.
כתב המ"ב (ס"ק ד') בשם הלק"ט סימן מח'. כששנים או שלושה אומרים קדיש יחד ואחד מקדים אם באין תוך כדי דיבור יענה עם הראשון או עם האחרון אמן ויעלה לכולם, ואם יש הפסק יענה על כל אחד ואחד. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח, והנכון שיאמרו כולם בשווה עם השליח ציבור מלה במלה בלחש. וטוב שירימו קולם קצת שיענו עליהם שנים ושלושה אנשים הסמוכים להם. (כה"ח אות לב'). ע"כ. ועוד עיין בזה בהלכה ברורה סימן נו' (אות ח') ובבירור הלכה שם כתב שהברכי יוסף כתב בשם מהר"ר יעקב מולכו שאם כמה אומרים קדיש כולם ביחד, ואי אפשר לענות שנים או שלושה קדישים, יענה אחר הראשון דוקא. ע"כ. ובקצוש"ע ילקו"י (אות כו') כתב, כשאומרים שנים או שלושה יחד קדיש והאחד מקדים את חבירו, אם כל אחד בא בתוך כדי דבור של חבירו, יש אומרים שימתין לאחרון ויענה אמן אחד ויעלה לכולם. וכן יכול להקדים ולענות אמן אחר הראשון ויעלה לו גם לשני. ויש שנוהגים לענות אמן ואמן על שניהם. ואם יש הפסק ביניהם אחר תוך כדי דיבור, יענה אמן אחר כל אחד ואחד. ע"כ. ועוד עיין בהלכה ברורה סימן סא' (אות כא'). באופן ששומע שתי ברכות שונות כאחת.
שאלה קטו - התחיל החזרה בעשרה ויצאו מקצתם לפני נשיאת כפיים, האם נושאים הכהנים כפיהם.
תשובה: אין נושאים כפיים אם התחילו החזרה בעשרה ויצאו מקצתם לפני נשיאת כפיים.
כתב מרן (סעי' ג') אם התחיל באבות ויצאו מקצתן גומר אפילו קדושה, ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק י') וכתבו האחרונים שיאמר גם כן ברכה דאלקינו ברכנו בברכה המשולשת וכו', דכל שהתחיל בתפילת שמונה עשרה גומרה, אף על גב דתנן אין נושאין כפיים בפחות מעשרה ואפילו אם התחיל התפלה בעשרה וכדאיתא בר"ן וב"י, היינו דוקא נשיאות כפיים ממש הוא משום שהוא ענין אחר, אבל תפילת אלקינו יאמר מאחר שהתחיל בתפילת שמונה עשרה וגם זה שייך לתפילת שמונה עשרה. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ז') וכתב עוד שאם התחילו הכהנים לשאת כפיהם כשיש שם עשרה ויצאו מקצתם גומרים הנשיאות כפיים.
שאלה קטז - חרש או אילם האם מצטרפים למנין עשרה.
תשובה: חרש אילם לא מצטרף למנין עשרה. אבל חרש המדבר או אילם השומע מצטרפים למנין עשרה.
כתב מרן (סעי' ח') חרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר הן כפקחין ומצטרפים, אבל מי שאינו שומע ואינו מדבר הרי הוא כשוטה וקטן. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק לח') ודעת הט"ז לקמן בסימן קכד' סק"ב שאין מצרפין למנין מי שאינו שומע אף על גב שהוא מדבר שלא ידע לענות אמן על הברכות שמברך השליח ציבור. אכן הרבה מסכימים עם פסק השו"ע וסוברים שאין זה מעכב לענין צירוף. ואם הוא מכוין הברכות וכשרואה שעונים עונה עמהם דומיא דהנפת הסודרין בבית הכנסת של אלכסנדריא שמבין בשעה שמסיים השליח ציבור סוף הברכה ועונה אמן מצטרף לכולי עלמא. (פר"ח) ע"כ. ובהגהות איש מצליח כתב שמדברי הכה"ח (אות נג') נראה שהט"ז ור"ז והבא"ח חולקים על הפר"ח בזה, ויש להחמיר היכא דאפשר עיי"ש. ומ"מ דוקא בחזרה אבל בקדיש יש להקל. ע"כ. ובהליכות עולם חלק א' (עמוד פה') כתב, הלכה רווחת היא שחרש המדבר ואינו שומע, דינו כפקח לכל דבר, ומצטרף לעשרה, שהוא בכלל "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ואמרו חז"ל (סנהדרין לט.) כל בי עשרה שכינתא שריא. וכן הדין באילם שהוא שומע ואינו מדבר, שאף על פי שאינו עונה בפיו קדיש וקדושה, מכל מקום מצטרף למנין, ואומרים עמו גם חזרת השליח ציבור וקדושה וברכת כהנים. וכו'. ע"כ. וכ"כ בקצוש"ע ילקו"י (אות ח'). וכ"כ בהלכה ברורה (אות כ') והוסיף שאפילו הם שנים או שלושה או ארבעה, מצטרפים למנין, כל שיש שם רוב מנין שהם שומעים ומדברים.
שו"ע סימן נו'
שאלה קיז - שמע קהל שעונים לקדיש ולא שמע את השליח ציבור האם עונה עמהם.
תשובה: אם שמע שעונים יהא שמיה רבא עונה עמהם, והרוצה לענות גם אמן יש לו על מי לסמוך. רק יכוין ויתבונן באמן שחוזר על היתגדל של השליח ציבור.
כתב הרמ"א (סעי' א') מי שבא לבית הכנסת ושומע קהל עונים קדיש, עונה עמהם אף על פי שלא שמע שליח ציבור שאמר יתגדל וכו'. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ט') עונה עמהם אפילו אם בא בעת גמר הענית אמן יהא שמיה רבא, דהיינו שאומרים מברך וכדומה אפילו הכי יאמר יהא שמיה רבא וכו', ולא יאמר אמן. דאמן קאי על יתגדל דשליח ציבור, אבל יהא שמיה רבא שבח באפי נפשיה הוא. וכן לענין קדושה אם בא קודם שהשלימו מותר לאמר עמהם. ואם בא בעת שרוב הציבור אומרים אמן יהא שמיה רבא יאמר גם כן עמהם אמן יהא שמיה רבא אם יכול אז לכוין דעתו בענית האמן שיתבונן על מה הוא עונה. ע"כ. וכתב בהגהות איש מצליח שכן דעת הבא"ח (ש"א פרשת ויחי אות ג'). אמנם דעת הכה"ח (באות כה' ובסימן קכד' אות סא') שלא לענות אמן כשלא שמע מהשליח ציבור ואמרו אמן. ע"כ. ובהליכות עולם חלק א' עמוד פג' כתב הנכנס לבית הכנסת ומצא שהציבור עונים "יהא שמיה רבא", יענה עמהם, ונכון יותר שלא יענה אמן, כיון שלא שמע תחילת הקדיש, אלא יתחיל "יהא שמיה רבא". מכל מקום אם רצה לענות אמן יש לו על מה לסמוך. ע"כ. ובהלכה ברורה אות יח' פסק כדעת המ"ב הנ"ל.
שו"ע סימן נז'
שאלה קיח - שמע קהל שעונים ברוך ה' המבורך וכו' ולא שמע את השליח ציבור שאמר ברכו האם עונה עמהם.
תשובה: יענה עמהם.
כתב במשנה ברורה (ס"ק ב') אם לא שמע אחד מהשליח ציבור כשאמר ברכו רק שמע מהקהל שאמרו ברוך ה' המבורך לעולם ועד, עונה עמהם גם כן ברוך ה' המבורך לעולם ועד. אבל אם שמע מהשליח ציבור לבד כשעונה ברוך ה' המבורך, לא יענה עמו רק יענה אמן על דבריו. ע"כ. ובהלכה ברורה (אות ב') נראה שפסק כהמשנה ברורה. (ועיי"ש בסוף דבריו שצריכים קצת ביאור). ובקצוש"ע ילקו"י כתב, אף מי שלא שמע אמירת ברכו מהשליח ציבור, רק ששמע מהציבור שעונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד, עונה יחד עמהם.