אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה רצ"ז

תשובה רצ"ו

בע"ה פה אויוואראש יע"א א' ח' ניסן ותנננ"ו מת"ך דע"ה לפ"ק, בין גאולה לגאולה ימלט ד' מכל מכשול ותקלה, את כבוד הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול צבי ישראל, החריף ובקי, משנתו זך ונקי, צדיק תמים סיני ועוקר הרים. מו"ה שלמה צבי שיק שליט"א אב"ד ור"מ בק"ק קארצאג בעהמ"ח ספר סדור מנהגים ושאר ספרים יקרים:

אחרי קידה אפים להרה"ג נשר בעל כנפים אבקש סליחה על כי אגיש מול ה"ג, הן זה מקדם שמענו שמעו הטוב הולך ונודף כשמן הטוב, כערוגת הבושם, שפתותיו שושנים, פיו ידבר חכמה דברי דודים, תהלתו בקהל נבונים, בהלולו הכל מודים, משיב דברי נכוחים:

ודין גרמא שסמכת. על מאמר חכז"ל במקום גדולתו שם ענותנותו והרהבתי עוז בנפשי לבא לשער המלך מאן מלכא רבנן, ולפני הדר"ג שאלתי ובקשתי לעשות חסד עם הבחורים תלמידי מר אבי הגאון אב"ד דפה יצ"ו שנכספה וגם כלתה נפשם לשבוע מספרי דבי רב הדר"ג ני' ולשלוח ספרי' היקרים לחברה דבחורים למען ישבעו ויתענגו מטובו:

ועוד זאת בקשתי יאר עיני בדבר הצריך עיון גדול על הגאון אבני מלואים מה"ג קצ"ח בסוף הספר בתשובה ח"י שכתב שאף לדעת הפוסקים שאין מבטלין אסור לכתחלה הוא רק מדרבנן אבל מדאוריתא מבטלין מ"מ בתרומה דכתיב ושמרתם את משמרת תרומותי' ומוזהרין שלא יפסידו צריך שימור יתירה, ע"כ אסור לבטלן מה"ת, ובזה מתרץ כמה קושיות יע"ש, וכל האחרונים מקבלים סברתו לחלק בין תרומה לשאר אסורים וצע"ג הא בביצה דף ד' ע"ב פריך בגמרא והא קמבטל אסור לכתחלה ותנן וכו' ורש"י ותוס' מצייני' דהכא תנן במס' תרומות פ"ה גבי סאה תרומה וכו' ולפי דברי אבני מלואים גבי תרומה לכ"ע אין מבטלין לכתחלה ? וצע"ג ונא יאר עיני כהדר"ג ני' ואל ישיבני ריקם. כיד מכבדו עבד לעבדי ה' הכורע ומשתחוה:

הק' עוזר הכהן פריעד:

בן לאאמ"ו הגאון דאב"ד פק"ק ני':

ויעזור ויושיע העליון ית"ש לכל העוסקים בתורת ה' צבאות יזכו לרב ברכות ושובע שמחות בזה חג המצות, ובתוכם הרבני המופלג חרוץ ושנון מ' עוזר הכהן פריעד בן להרב הגאון אב"ד בק"ק אויו ואראש יע"ה:

היום אחר תפלת שחרית קבלתי מכתבו והנני ממהר לעשות רצונו ולהשיב לו שקושי' גדולה הקשה על רש"י לפי סברת האבני מלואים. והנלע"ד כי דברי המשנה סוף תרומות צריכין ביאור וזה לשין המשנה סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואחר כן נפלו שם חולין אם שוגג מותר ואם מזיד אסור. ופלא, הלשון נפלו משמע שנפלו מעצמם בלי שום פעולה, ולא לבד שאין מובן לפ"ז הלשון "אם שגג" כיון שנפלו מעצמם בודאי הוא שוגג, ומכ"ש שהלשין "נפלו, אין סובל הלשון "ואם מזיד", הא אם הוא מזיד הוא הפילם ולא שייך לומר ואח"כ נפלו ? ובדיוק הול"ל:

סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה אם הזיד ונתן בו סאה חולין אסור ואם בשגגה נפלה עוד סאה חולין מותר.

אמנם כמה מרגליו' טובות אנו מוצאי' בדברי רבינו הקדוש אם נזכה לדייק בלשונו כראוי. דהנה לכאורה סברת בעל אבני מלואים שלפי דכתיב בתרומה ושמרתם את משמרת תרומתי אנן מוזהרין באזהרה יתירה שלא להפסיד התרומה ושלא לבטלה בידים יש לסתור, הא הקרא "ושמרהם את משמרתי" נאמר על כל המצות שבתורה, ומעתה האיך אפשר לומר שמצות תרומה יש לה מעלה יתירה שאסור לבטל תרומה ושאר איסורים מותרין לבטל בידים? שנית קשה להבין הא כלל גדול בידינו שדבר הבא מסברא' לא צריך קרא, ואם נאמר שמותר לבטל איסור בידים מה"ת אין לנו שום משמרת לאסורים שנאסרו מה"ת, דהא כל אדם יבא ויבטל האסור בידים:

אלא ודאי הסברא מחייב שאסור לבטל בידים איסור, אך אם ע"פ סבה נופל עוד מן ההיתור לתוך התערובות עד שיעלה לשיעור ביטול הגם שבידו לעכב את הנופל ולא עכב בכ"ז מותר אח"כ, כיון שנתבטל ברוב, יען דהוא מעצמו לא עשה בידים פעולה, אכן בתרומה דכתיב ביה שנית ושמרתם את משמרת תרומתי, ולמה אמרה התורה שנית ושמרתם את משמרת תרומתי' כיון שנאמר בתורה על הכלל ושמרתם את משמרתי ? אלא שבא ללמדינו שגבי תרומה אנו צריכין אזהרה ושמירה יתירה מכל אסורין שבתורה, ובמה ? הא בידים אסור לבטל כל מה דאסיר לן רחמנא מה"ת מצד הסברא, ואם נתבטלה ממילא בלי שום פעולה והוא בשגגה גם בתרומה מותר ? אע"כ צריך לומר שבכל אסורים שבתורה אם נתרבה ההיתור על האסור עד כשיעור שיתבטל, הגם כי הי' בידו לעכב שלא יתרבה והוא לא עכב, בכ"ז מותר, יען כי לא עבר על מימרא דרחמנא לבטל בידים מה שהוא תועבה, משא"כ בתרומה רק אז "שוגג" מתקרי כשלא ידע שנפל ולכן לא עיכב. אך אם "ידע שנפל", היי' שראה הנפילה ולא עיכב אז נקרא "בתרומה מזיד" ואסור:

ומדויק היטב לשון המשנה סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה (לתוך תשעים ותשע) ואחר כן נפלו שם חולין, היי' שראה את הסאה כשנופלת, אם שגג מותר, היי' שהוא לא הי' שום גורם ולא גרם דגרם, אז מותר, ואם מזיד, היי' שלא עיכב במזיד מפני שניחא ליה בבטולו, אז אסור, ומדוע ? לפי שנכפל בתרומה ושמרתם את משמרת תרומתי, והכפל בא להורות שצריכין בקדשים שמירה יתירה שאפילו גורם אסיר, ושפיר כתב בעל אבני מלואים סברתו, ובכ"ז מוכח מכח הדיוק והדרש שאין מבטלין אסור לכתחלה בידים, אבל גורם בטול מותר בשאר אסורין, ודו"ק:

ואגב אעיר אותו על המשנה תרומות שלפניה סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת הרי זה אסורה ור' שמעון מתיר, ובתוספתא שם מובא המשנה ומוסיף עליה:

אמר ר' אלעזר בר שמעון במה דברים אמורים בזמן שלא ידע בה ואח"כ נפלה, אבל אם ידע בה ואח"כ נפלה אחרת הרי זה מותרת שכבר הי' בה כדי להעלות, עכ"ל. והגאון רא"וו מוחק המלות ר"ש מתיר ור"א בר שמעון אמר, וגורס:

סאה תרומה וכו' הרי זו אסורה, אמר ר' שמעון במה דברים אמורים וכו', ומצאתי בס' הגיון אריה שלכן מוחק הגאון רא"וו ז"ל אלו תיבות, יען דהאיך נאמר שר"א יחלוק על אביו ר' שמעון ויפרש דברי הת"ק:

ולע"ד אין למחוק ואין זה הטעם שמחק הגאון רא"וו אלו תיבות יען דמצינו בש"ס חולין דף ק"ה מר עוקבא חלק על המנהג שנהג אביו שלא לאכל גבינה ביו"ט שאכל בשר, ובש"ס ערובין ל"ב אמר רבי נראין דברי מדברי אבא, והרמב"ם בפי"א משחיטה הלכה יוד כתב אבא מארי הוא מן האוסרין ואני מן המתירין, וכן מצאנו בטור או"ח סי' רע"א שהטור חלק על מנהגו של אביו בנטל ידיו קודם הקדוש. ומעתה מדוע לא נאמר שר"א חולק על דברי אביו ? ובמקום אחר עוררתי שדברי מהרי"ק שהביא המג"א באו"ח סי' תר"ץ תמוהי' שלא הזכיר בהדין הלכה שכתב שאסור לסתור מנהג מאחר דחזינן שהתנאי' וכן האמוראים וגדולי הראשונים סתרו מנהגי אבותיהם ומנהג מקומם ואין כעת הזמן מסכים להאריך. כ"ד החותם בד"ש וברכת שמחת יו"ט לו ולמר אביו הגאון כי':

הק' שלמה הרש שיק ברעזאווא, רב דפה והגלילות.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה