שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה רצ"ו
החיים וברכה להרב הגאון חריף ובקי בש"ס ופוסקים מו"ה זאב הלוי רב בק"ק סעמארטין בעהמ"ח ס' הרז"ה על מקואות.
מכתב הדר"ג וספרו היקר קבלתי לשמחת לבבי והנה בחתימת ספרו מביא קושי' מרבו הגאון בעל אמרי אש ז"ל לדעת הפוסקים דאין ע"א נאמן באתחזק אסורא האיך יחיד נאמן להורות לאחרים באתחזק אסורא דנהי דליכא חשדא מ"מ הא מדינא אין עד אחד נאמן ? והנה לא הבנתי לא דברי רבו ולא דברי הדר"ג הא ילפי' ששלוחו של אדם כמותו מה"ת והאומר לשלוחו לתרום תורם כדעת בעה"ב כמבואר בש"ס קדושין דף מ"א. ומעתה הבא לשאל את פי מורה עשאו שליח לברר שאלתו וכשם שאוכל פירותיו וסומך על השליח נגד חזקת שלא הי' תרום שעשה שליחותו כן סומך על שעשה שליחותו לברר הדין כדעת התורה ונאמן מה"ת שעשה שליחותו:
ומה שצריך לי עיון הוא הא מצינו הן בדברים הנוגעים להלכה באסור והיתר והן בדברים הנוגעים במנהגים שיש אוסרין ויש מחמירין, ומצינו שהבנים חלקו על אבותיהם כמ"ש בש"ס ערובין ל"ב אמר רבי נראין דברי מדברי אבא, והרמב"ם בפי"א משחיטה כתב אבא מארי מן האוסרין ואני מן המתירין וכן הטור באו"ח סי' רע"א חולק שם על אביו ומתיר ליטול ולקדש, וכן מצינו שהתלמידים חלקו על רבותיהם כמ"ש בש"ס ר"ה דף ח"י אמר ר"ש ארבעה דברים הי' דורש ר"ע ואין אני דורש כמותו וכו', ור"ש תלמיד ר"ע הי'. וכן מבאר בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג תשובה שע"ד ובברכ"י ליו"ד סי' רמ"ב שבדבר התלוי בסברא או בשיקול הדעת מותר לתלמיד לחלוק על רבו יע"ש. מעתה האיך אנו סומכין על מורה הוראה דלמא המורה טעה בסברא או בשיקול הדעת וחולק על רבותיו, או להיפוך האיך אנו מורים לאחד בדבר התלוי בסברא או בשיקול הדעת להחמיר או להקל, דלמא השואל שואל ומבקש להורות לו כדעת המקילין או המחמירין ? ולע"ד נראה בזה, דהנה בתשובת הרא"ש כלל נ"ה האריך בתקנות ומנהגים על איזה אופן נוכל לבטל תקנות ומנהגים שתיקנו ונהגו הקדמונים ומסיק שבדברי תורה אין בחניפין לשום אדם ומותר לחלוק על רבו בדבר שברור לו, עיי"ש. ותמה אני עליהם שלא מביאין גמרא מפורשת בחולין דף ק"ה אמר מר עוקבא אנא להא מילתא חלא בר חמרא לגבי אבא, דאלו אבא כי הוה אכל בשר האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא בהא סעודתא דלא אכלינא אבל בסעודה אחריתא אכילנא. ומעתה חזינן שבדבר התלוי במנהג או בסברא הבן חולק על אביו והתלמיד על רבו ? ותימה ג"כ על המרי"ק הובא במג"א או"ח סי' תר"ץ שאסור לבטל שום מנהג אפילו אם יש לו צד אסור ולא מביאין מאמרו של מר עוקבא שמותר לחלוק בדבר התלוי במנהג או בסברא ?
ואמרתי בזה דבר נכון דהנה שם אחר ספור המעשה דמר עוקבא אמרו מימרא דשמואל שאמר אנא להא מילתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאלו אבא הוה סייר נכסייה תרי זמני ביומא ואנא לא סיירנין אלא חדא זמני וכו'. ופלא איזה המשך יש למאמרו דשמואל למאמרו של מר עוקבא ? האיך מערב דברי קודש בחול מבלי להבדיל שזה דבר הנוגע בממון וזה דבר הנוגע לנפש ?
ואמרתי כמה גדולים דברי חכז"ל. דהנה תכלית התקנות והמנהגים שתיקנו ונהגו אבותינו הוא לעשות גדרים וסייגים למען לא יבאו בני ישראל לעבור על אחת ממצות ה', וזה החוב מוטל עלינו לעשות משמרת למשמרת, כי לולי הגדרים וסייגים לא הי' לנו תורה ח"ו. והנה אלו אשר יראים את ה' ונאמר עליהם אשרי אדם מפחד תמיד הם הולכין באימה ופחד אשר בקרב לבם לעשות משמרת למשמרת, ולמשמרת עוד משמרת למען לא יבאו לידי אסור, ויש בני אדם אשר את ה' יראים אך אינם מאלו אשר תמיד מלאים פחד ובהלה, ודי להם לעשות משמרת, ואין עושים משמרת למשמרת, כגון בהדין ענין אשר לפנינו, רובא דרובא מיראי ה' אחר שאכלו בשר אין אוכלים גבינה עד לסעודה אחריתא, ומעיקר הדין אחר שאכל סעודה של בשר מותר לאכל מיד אם נוטל ידיו גבינה, אמנם מנהג קדושים להחמיר שלא לאכל עד אחר ה' או ששה שעות. אבל יש מהדרין מן המהדרין שעושי' משמרת למשמרת ולמשמרת עוד משמרת שאין אוכלים גבינה ביום שאכלו בשר מחשש רחוק שנשאר בשר בין השינים ויבא לנגוע באסור בב"ח. וכזאת סיפר לנו מר עוקבא שאביו עשה למשמרת עוד משמרת למשמרת והחמיר עד קצה האחרון, והוא מר עוקבא אמר שאין מתירא כל כך לעשות למשמרת עוד משמרת, והוא כתלמיד החולק על רבו בענין כזה. על זה סיפר לנו משמואל שאמר אנא חלא בר חמרי לגבי אבא דאלו אבא הוה אסייר נכסיה תרי זימני ביומא, כי הוא לא האמין לשום אדם והי' בטבעו פחדן וחשש לגנבה גם בעבדים המוחזקין, ואלו אשר בטבעם הם פחדנים בדברי' הנוגעי' בממון הם הם גם פחדני' בדברי' הנוגעי' אל הנשמה, ואלו שעושים גדרים וסייגים בדברים הנוגעים אל הנשמה עושים גם גדרים וסייגים בדברים הנוגעים בממון, ולכן אבא סייר נכסיו תרי זימני ביומא, משא"כ אנא אין אני מקפיד ואין אני מפחד כמו אבא, ודי לו לסייר נכסי פעם אחת ביום:
ובזה הציל את כבוד מר עוקבא שאמר בפומבי בבית המדרש שאין נוהג בחומרא שנהג אביו, שלא יאמרו על מר עוקבא כי הוא קל בדעתו ואינו ירא את ה' בשביל שחולק על אביו ואין נוהג בחומרת אביו, אלא שטבעו הוא להאמין ואין חושש לחשש רחוק, ודי לו לעשות משמרת ואין חפץ לעשות משמרת למשמרת במקום שאין מן ההכרח לדעתו, כנלע"ד בכונת מאמרם. והוא כמ"ש חכז"ל ביצה דף ב' ט"ב ושמרתם את משמרתי ולא משמרת למשמרת ואין גוזרין גזרה לגזרה יע"ש ברש"י:
ובזה אמרתי מדוע מתחיל הרמ"א חבורו על ארבעה ש"ע בקרא שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה ובמעלת הצדיקים, יען כי הוא הרמ"א יצא ביד רמה להכריע בין ההרים, לבטל מנהג ולחזק מנהג, פעם יצא להקל ופעם להחמיר נגד הסכמות החכמים אשר לפנים, והוא שקל כל דבר על מאזני הצדק והמשפט לפי מעמד אנשי דורו והכריע בסברתו ובשכ"ו, לזאת בנה יסודו על הקרא "שויתי ה' לנגדי תמיד", אם כונת המורה לחזק הדת, והוא בוחן כליות ולב יודע שכל תשוקתו להגדיל התורה ולרוממה, איש כזה יכול להכריע ולהורות, וה' עמו. כ"ד ידידו האומר ברכת תודה להדר"ג ושלום לו ולתורתו כתפלת אוהב תורה ולומדיה לשמה:
ה"ק שלמה הרש שיק.