שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה רפ"ט
אורה ושמחה וששון ויקר לאיש יקר רוח ונאמן, ה"ה ידידי הרבני המופלג בתורה ויראה טהורה מו"ה נחום וויינבערגער ש"צ ומו"צ בלילי קיק קונהעדיעש יע"ה:
אהובי ! בזו השעה השבתי על שאלתו ע"י הדלוג רב אם רשאי אשה מעוברת להיות סנדק הנקרא קפאטערין להביא התינוק לסנדק ביום שמלין כנהוג, והשבתי שהמנהג הוא שלא ההי' סנדקי ואבאר דברי בכתב להורות ולהראות שכל מנהגי ישראל יש להם טעם וסברא כמ"ש בירושלמי פ"ח מתרומות אמר ר"א צריכין אנו למיחש למה דברייתא חוששין והרשב"א בתשובה סי' ט' כתב שצריכין לחוש לכל הדברים השגורים בפי הזקנים והיקנו' אף שאין אנו יודעי' טעם לדבריה'. והרמ"א ומג"א באו"ח סי' תר"ץ שכל מנהג שתיקנו הוותיקין חלילה לבטל, עיי"ש. ובס' יצירה איתא שלשה תמורות הן:
כתר ענג תם, תמורת כתר כרת, תמורת ענג נגע, תמורת תם מת, ומבאר בס' מגן אבות כי אמרו בחגיגה ארבעה נכנסו לפרדס, היינו שנכנסו לחקור ולדרוש במעשה מרכבה, ולפי שהיא חקירה עמוקה לא יצאו כולם בשלום, כי לחקירה צריך שיהי' החוקר שלם במדותיו, שלם בשכלו, מיושב בחקירתו לוקח הדברים על סדר נכון ומי שיחסר בחד מאלו התנאים אינו בטוח מהטעות או בלבול הדעת או מיתה בלא עתה. וכן אירע לאותן ארבעה שנכנסו לפרדס, ר' עקיבא זכה לכתר ועונג ולתם, ואלישע בן אבויה שאמרו משמו תורה שאמר קודם שקצץ בנטיעות במשנה אבות פ"ד בא לידי כרת תמור כתר, ובן זומא נתבלבל בחקירה והציץ ונפגע בא לידי נגע תמור עונג, ובן עזאי שלא הי' שלם בחקירה הציץ ומת, ותמור תם מת לפי שלא הי' תמים בדורותיו, עכ"ל.
ואני הוספתי על אלו שלשה עוד אחת:
חמור מנהג גהנם, כי אלו שיוצאי' מגדר "תם" ויורדים לגן החקירה ואינם שלמים באמונה ורוצים לשום על ראשיהם "כתר" ומוצאין "ענג" להרוס מה שהי' מאז "מנהג" בסופם יורדים הם וכל אשר להם חיים שאולה, תמור תם מה, תמור כתר כרת, תמור ענג נגע וחמור מנהג בא גהנם. לזאת המאמין צריך להאמין בכל הדברים שנהגו אבותינו הקדושים:
והנה בנידון דידן יש להביא רא' מגמרא ומסברא שהמקור שלא תהי' אשה מעוברת עוסקת במצות סנדקאות יש לו יסוד נכון. דהנה במשנה ריש חולין אמרו הכל שוחטין אפילו נשים, ובכ"ז אמרו אנשי ארץ ישראל שלא ישחטו נשים, ומקשי' ממשנה דריש חולין וממשנה כל הזבחים שמפורש ששחיטת נשים כשרה ? ואמרתי בכונתם דבחולין דף ג' אמרו דמומחה הוא מי ששחט לפנינו ב' או ג' פעמי' וראינו שלא מתעלף, ופירוש רש"י נתעלף הוא לשון עייפות וחלישות הלב שאין יכולין לראות מכת דם וחרב, עיי"ש. ויען כי בימים ההם ראו שם בארץ ישראל שעילוף וחולשת הלב מתרמי גבי נשים בעת נדותן ובעת העבור שלא יכולין לראות שפיכת דם באותו מעמד, לזאת הוציא אותן מן הכלל הכל שוחטין:
ויען כי בדבר שהוא משום סכנה חוששין גם למיעוט, לזאת בהשכל ובדעת הנהיגו שלא תהי' אשה מעוברת עוסקת במצות סנדקאות, באשר עליה החוב מוטל להביא התינוק ולשמוע צעקת התינוק בשעת שמלין אותו והדם יוצא ונראה וחששו לחולשת הלב שיכול לבא לידי סכנה לאשה מעוברת:
ובזה אמרתי לבאר מאמרם בש"ס מ"ק דף ח"י ג' דברים נאמרו בצפרני' הקוברן צדיק שורפן חסיד וזרקן רשע ומקשה בגמרא מ"ט? שמא תעבור עליהן אשה מעוברת ותפיל. ויען כי הקלים ופושעים מלגלגין ע"ז, לזאת הדפיסו בצד אגדה בש"ס:
אגדה זו יש לה סוד. ולי נראה שמאמר זה יצא מפי חכם שידע ע"פ נסיון, שהרבה בני אדם ממאסים כשרואין צפרני' מידים ורגלי', וכל מי שראה כזאת בבתי המרחץ כשהם הרבה צפרני' במקום אחד הוא נמאס לאדם שהוא אסטנוס, וביותר חששו שמא תעבור שם אשה מעוברת ויגרום לה חולשת הלב ותפיל:
ומה מאד הקפידו על הנקיות ושלא לגרום צער וחולשת הלב לשים אדם ומכ"ש לאשה מעוברת, ובעניני' כאלה הפריזו על המדה וחששו למיעוט במקום סכנה, ואפילו למיעוטא דמיעוטא, ובצדק ובמשפט אמרו שאשה מעוברת לא תהי' סנדק למען לא תראה שפיכת דם ע"י המילה, כנלע"ד. כ"ד ידידו החותם בברכה לו ולכל העוסקי' במצוה:
הק' שלמה הרש שיק.