שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה רפ"ח
העושה כתורה האמת, מורה על ראשו לא יעלה מורא, יזכה לשמחה וששון ואורה, ה"ה הרב הגאון הגדול מו"ה שלום קוטנא רב בק"ק אייזענשטאדט השי"ו
הנה ראיתי בקונטרס וכתורה יעשה דף ויו שכתב הדר"ג וז"ל:
בנתעברה באמבטי ויודעין בטח וברור שלא הי' באמבטי רק איש, אחד מיוחד ונודע ולא באה אחריו כי אם אשה אחת ידיעה מוחזקת בפנויה וצדקת דאם יארע כך על עד הפלא אולי ג"כ יוצא המולד ידי חובת פ"ו, וזרעו לברכה עכ"ל. תמה תמה אקרא על הדר"ג הא בב"ש וח"מ בסי' א' מאה"ע מפורש בפירוש שיוצא בזה ידי פ"ו ומה עלה בידו להסתפק להלכה ? ואמרו בפירוש שבן סירא נולד מירמיהו עד"ז, ובש"ס חגיגה דף ט"ו מפורש דחיישינן שמא באמבטי עיברה. א"כ מדוע פלטו הדר"ג מקולמסו אם יארע כך על צד הפלא ? והנה בלתי ספק איש חכם כהדר"ג לא רצה לומר בפומבי שעל פי השכל אי אפשר שתתעבר אשה באמבטי למען לא יסקלו אותו המתעקשים באבנים. ותמה אני על הדר"ג אם בעל משנה למלך בפט"ו מאישות מבאר מש"ס בראיות ברורות כשמש דלא קיי"ל כבן עזאי דחיישינן שמא באמבטי עיברה, ומרן הגאון בעל מהר"ם שיק ז"ל בתרי"ג מצות שלו סי' א' כתב בפירוש דאי אפשר להתעבר באמבטיא. וכבר הוכחתי כן בסדור רשב"ן חלק א' סי' כ"ט, מדוע לא הביא הדר"ג דברי משנה למלך ודברי בעל מהר"ם שיק ז"ל שהם כדאי לסמוך עליהם להלכה ולמעשה ?
ובאמת כל מי שיש לו מוח בקדקדו לא ילמוד הלכה מבן זומא שהוא וכן חבריו נכנסו לפרדס ונטו אחרי אלו מינים אשר אמרו שאותו איש נולד בלא איש, וכדי להקניטו ולמען עשות תורתם וטעותם לשחוק וצחוק שאלו אותו כמסופר שם בחגיגה בתולה שעיברה מהו לכהן הגדול ? והם אלו פושעים ומינים אמרו שנשארה בבתוליה ונתעברה בלא בן אדם ושאשה תתעבר גם באמבטיא. ואם מקצת חכמים נקטו הדברים כפשוטן ולא ירדו לעומק הענין אפשר שאמרו דבריהם לחדודי, או שטעו בשיקול הדעת. אך מאחר שכבר הורה זקן בעל משנה למלך וכן הורה זקן ונשוא פנים בעל מהר"ם שיק זיע"ל שוב אין להסתפק, ומצוה לדעתי ליתן כבוד לתורה ולומר בפומבי:
שאי אפשר לומר כן שאשה התעבר באמבטי או שתתעברה ותשאר בבתוליה:
והגאון המקובל בעל פענח רזא כרב בסדר תזריע, וז"ל:
אשה כי תזריע "תשובה למינים שאומרים אשה כי תזריע וילדה זכר" רומז על האשה שהזיעה וילדה בלי בעל", אם כן למה נשתנו ונתרבו ימי טומאתה בכפל בנקבה מבזכר ? הא טומאת קרי אינו אלא יום אחדל ב' הא מודים שהיא רחצה אותו ונהגו עמו כמנהגו של עולם, ואם כן היא שהיתה טמאה היא טימאה אוצו במגעה", וא"כ לא הי' "קודש" כדבריהם שהרי כתיב בכל קודש לא תגע עד מלאות וגו':
חזינן שהמקובל ר' יצחק בר יהודה הלוי ז"ל אמר שאי אפשר שתתעברה אשה בלי שכיבת בעל, עיי"ש. ובמקום אחר אמרתי שמ"ש ביומא ל"ח שתיקנו רבנן לומר על צדיקים זצ"ל ועל רשעים שר"י והובא גם ברמ"א או"ח סי' תריץ גבי עמלק והמן משום דכתיב זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, ומצינו שר"א הקליר תיקן לומר ימח שמו וזכרו ונמח זכורו להזכירו", בזה כוונו לעשות ההיפוך נגד המאמינים באותו איש שצערו אז את ישראל מאד, והם אמרו עליו ז"ל לכן אמרו ישראל ימח שמו וזכרו שר"ת יש"ו, וד"ל. כ"ד מוקירו:
ה"ק שלמה הרש שיק.