אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה רפ"ו

תשובה רפ"ה

שיל"ת אסתר תענית תרמ"ה לפ"ק. אורה ושמחה וששון ליהודים אשר בתורת ה' מאמינים, ובתוכם ידידי הרבני צדיק תמים מו"ה אברהם צבי פישער ש"צ ומ"צ בק"ק קענדערעש יע"ה.

אהובי ! מה שביקש ממני לדעת דעתי על המנהג שהמחבר כתב באו"ח סי' תרצ"ו יש מי שאומר שאבל חייב לשלוח מנות והאיך יש לנהוג? ודעת מעלתו יען דהרמ"א כתב שם שאין שולחין לאבל דבר המשמחו, ומעתה יען דידעי' שכל דבר מועט, ששולחין משמח הלבבות, כי זה התכלית המכוון משלוח מנות לעורר אהבה וחבה, לזאת טוב לנהוג כדעת האומרי' שאין לאבל לשלוח, זת"ד. אהובי ! מראש אני אומר כי יש כאן טעות סופר כי זה מוסכם מכל הפוסקי' שהאבל חייב לשלוח מנות", כמ"ש הב"י בטור ס"ס ת"א, והמחבר ביו"ד ס"ס ת"א כתב:

מת לו מת קודם פורים ופגע בו פורים אינו מפסיק האבלות, ומ"מ "אין אבלות נוהג בו" לא בי"ד ולא בט"ו אלא דברים שבצינעא נוהג "וחייב לשלוח מנות" עכ"ל, הרי דכתב בהחלט "לשלוח מנות" והאיך סתור המחבר דברי עצמו ויכתוב באו"ח בשם יש מי שאומר ופלא בעיני שלא הרגישו כל האחרוני' בזה ? וברור שיש כאן טעות סופר, וכן צ"ל דיש אומרי' שסוברי' לעיל שאבלות נוהג בפורים בכ"ז סוברי' שחייב בשלוח מנות, כי זה מצות עשה שמוטל עליו ורק שמחת עונג ויו"ט אסור לו משום דכתיב והפכתי חגכם לאבל. לזאת ברור שכל הפוסקים סוברי' שאבל חייב בשלוח מנות:

ושלא להיות בהמ"ד בלא חדוש אציע לפניו פירוש חדש שאמרתי בש"ס פסחים ס"ח ע"ב מר בריה דרבינא "כולה שתא" הוה יתיב בתעניתיא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורי עצרת יום שניתנה בו תורה, פוריא ימי משתה ושמחה כתיב, מעלי יומא דכפורי דכתיב ועיניתם את נפשותיכם "בתשעה" לחודש וגו' וכי בתשעה מתענין ? והלא בעשירי מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשעה בו מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי, עכ"ל. ודבריהם תמוהין מאד מאד, א' קשה לדעת שלא לבד שהוא דבר תמוה שאדם אחד יתענה כל השנה ולא יאכל רק ג' ימים בשנה והוא כמעט קשה להאמין אלא שמצינו כמה וכמה מאמרי' בש"ס שחרה אפם של החכמים כשראו שה"ה התענה וסיגף את גופו ? ב' מהיכן מצא רבינא היתור להתענות בשבתות וימים טובים וראשי חדשים דכתיב בהם ושמחת ? ג' שם בפסחים אמרו אמר ר"א הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם לפי שהוא יום שניתנה בה התורה, והקשה מרן בעל כתב סופר בסוף חלק או"ח, וכי משום שניתנה התורה מצוה לאכל ולשתות ולהתענג, אדרבה באותו יום ראוי שיהי' כולו לה' ? ועלה במחשבה לפני לומר בזה פירוש חדש, דהנה מצינו בש"ס מנחות ס"ה שבעת שצדוק ובייתוס חלקו על תורה שבע"פ ועל הקרבנות ועל מצות ספירת העומר, ואחר שנצחו אותם בראיות שתיקנו שבאותן ימים שנצחו אותן לא יתענו", עיי"ש. ובודאי רובא דרובא מישראל קיבלו מיד אותן תקנות להראות שמחתם בימים הללו לעולם, אך מר בריה דרבינא הנ"ל לא קיים התקנה, ובעת שנהג להתענות התענה גם אם נפל התענית בימים הללו שתיקנו שלא להתענות, ומעתה אין הפירוש שהתענה כל השנה חוץ מג' ימים הללו, אלא שאם הי' ברצונו מחמת חלום או נדר להתענות לא קיבל על עצמו התקנה שתיקנו שלא להתענות בימים ההם. אמנם מה שתיקנו החכמים "לשמוח בעצרת" שמחה יתירה מפני שהצדוקים חלקו על יו"ט של עצרת באשר הם אמרו שאין העצרת אחר מ"ט יום לספירה, כי הם אמרו שסופרים שבע שבתות דוקא תקנה זו לשמוח בעצרת להיות כולו לכם גם מר בריה דרבינא קיבל כדי להראות שמחתו שנצחו את המינים:

ובזה מתורץ חקירת מרן בעל כתב סופר ז"ל שם. מה ראה מרדכי על ככה להוסיף בשמחת פורים מצות "משלוח מנות" מה שאינו בכל יו"ט דאיכא מ"ע ושמחת בחגך ? ולע"ד יען דבפסח וסוכת כתיב ושמחת אתה וגו' והלוי והגר והיתום וגו' אשר בשעריך, היי' שהחוב להחזיק העניים והאביונים למען ישמחו גם הם. ויען כי בימים ההם קיבלו עליהם לקיים תורה שבע"פ, לזאת עשה זכר לנס כפול, א' שהצילם ה' ממות לחיים, ב' שפנו עורף לאותן רשעים שכפרו בתורה שבע"פ וקיבלו עליהם ועל זרעם לקיים כל מה שקיבל משה רבינו בעל פה בסיני, לכן תיקן משלוח מנות כדי שיהי' דומה לחג הפסח וחג הסוכות ששמחו ושמחו גם אחרים. ויען כי הצדוקים חלקו על תורה שבע"פ ולא שמחו בשמחת פורים שקיימו וקיבלו שנית לקיים הורה שבע"פ, וכן חלקו על תורה שבע"פ במצות אכילת ערב יוהכ"פ ובחמשה עינוים ביוהכ"פ, לזאת מר בריה דרבינא באלו ג' ימים גם הוא קיבל על עצמו שלא להתענות שום תענית, כדי להראות שמחתו בנצוח אלו כופרים ופושעים אשר בתורה שבע"פ אין מאמינים. כ"ד החותם בברכת שמחת פורים ידידו:

הק' שלמה הרש שיק:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה