אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה רפ"ה

תשובה רפ"ד

שיל"ת ה' וירא תרל"ט לפ"ק. אור חדש על ציון תאיר עינינו בתורתו יאיר, כולם יכירו האמת בשרה ובעיר, יפתחו פיהם בתוד' ושיר, שמואל כמשה אז יש"ר, ה"ה ידידי הרב החרוץ, צדיק תמים מ' שמואל יעקב שטיינבערגער מורה צדק ליראי' בק"ק טעמעשוואר יע"ה:

אהובי ! מכתבו אשר בו שאל אותי האיך לכתוב בגט השם "בן ציון" שהעלה בשו"ת שער אפרים לכתוב בן ציון בנון פשוטה רק דיש לקרב קצת האותיות, ומכ"ש שלא לכתוב בשתי שיטין, וכן כתוב בס' טיב גיטין ומע"כ מעיד שיש לו בן אשר שמו "בן ציון וחותם עצמו "בנציון" בתיבה אחת בבלי דעת מעת שיצא מבית הספר. ומעלתו מביא ראיה ממה שגם מוזכר באחרונים הא כתוב בישעי' ט' למרבה המשרה וגו' במם סתומ' באמצע התבה והוא אות אחת, וכמו כן יש לכתוב בנציון בתיבה אחת אע"פ שהוא בנון פשוטה, ומכ"ש שיצאנו מידי ספק אם כותב שמו "בנציון" בנון כפופה בתיבה אחת, והאריך בזה וביקש לשמוע דעתי. הנה כמשמעות דברי מעכ"ת נראה גם מדברי הכרם שלמה לאה"ע בסי' קכ"ט, וכדי לחוות דעתי צריך אני לבא על המקור מהיכן בא השם "בן ציון", הגם שכלל גדול בידינו בהלכות שמות האנשים ונשים שאין נועם לשמות. בכ"ז מצאנו ראינו שגדולי האחרונים חקרו על השמות כדי לברר עי"ז אופן כתיבת השמות. בשם סיטי מביא בגט פשוט להגאון מהרם חביב ז"ל שחקר את פי הראנ"ח על מהות זה השם, ומסיק דשם סיטי הוא על שם אומה שנקראת סיטי, כמ"ש האברבנאל בפי נח מבני מגוג יצאה אומה דנקראת סיטי, וכן מצאנו איש' בשם רומייה על שם הרומיים, וגם יש נשים שנקראו בשם תרכייה לפי שבאו ממדינת טורקייא, ולי נראה שהשם בא על שם אבן טובה, כדכתיב לשם שבו ואחלמה וכתב התרגום חשבו טרקיא, והערוך תרקיא היא זוהר והוא תרגום לשם שבו, עיי"ש:

מעתה יש לומר שאלו שבאו מציון לבבל פרס ומדי נקרא בשם התואר בן ציון ובמותם קראו יוצאי חלציהם ג"כ לזכר בשם "בן ציו" לחשיבות על שם כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלי':

והנה שם "בן ציון" מצינו בפעם ראשונה במשנה סוף עדיות:

משפחת בית צרפה היתה בעבר הירדן ורחקה "בן ציון" בזרוע, ועוד אחרת היתה שם (שהיתה פסולה) וקרבה "בן ציון" בזרוע (והכריז עליהן שהן כשרי' להתחתן בהם) מי הי' בן ציון ומאין בא ולאן הלך ולפני מי עמד ? ברטנורא לא ידע לספר ממני רק:

"אינש אלמא הי' ובעל זרוע". והקשה הברטנורא מדוע לא תנא המשפחח' פסולה שקירב בן ציון בזרוע ? ותירוץ ללמדך כמה צריך אדם לזהר שלא לספר בגנות חברו ולהיות כיסה קלון, אם כך בפסולי' כל שכן בכשרי'. והקשה מהרש"ל בתשובותיו סי' י"ב דמה לשון הרע שייך בזה, אדרבה בכבוש עדותן יהי' כל העם שוגגי' והם מזידים חס ושלו' וכן קשה ג"כ במשפחה כשרה שאותם פרסמו, ולמה לנו עוד אלי' לקרבה? ותירץ שזרוע של בן ציון הי' מאימת מלכות ששלטה אז על ישראל בלא יראת שמי', והיתה ממיתה כרצונ' כל העוברי' על פיה, ואמרינן לענין יחוס בפרק עשרה יוחסין בדקו עד מקום הסכנה, ופירשו שם שאינם מחויבי' להכניס עצמ' בסכנה כגון זה. ולפיכך לא פירושו הפסולי', כי היתה סכנה להם, ובכשרי' אין הכי נמי שמה שפרסמו לא הי' מועיל, אעפ"כ הכניסו עצמם בסכנה כדי לפרסם הכשרות, עכ"ל:

וכתב ע"ז זקני בעל תוס' יו"ט:

ובעיני הוא דוחק גדול לומר שעל הכשרות הכניסו עצמם בסכנה, שהסברא נותנת ששניהם שוים שלא לסכן עליהם, ואדרבה אם פירשו מפני הסכנה שלא לפרסם הפסולי' שמהם יש לבא מכשול עון לעבור על לאוין, מה שאין כן אף אם לא יפרסמו הכשרי' וימנעו העם מלהתחתן בהם אין כאן איסור אם לא שנאמר שעל ידי כן יבאו הם להתחתן בפסולי', ויבאו לכלל איסור, מכל מקום אידך גיסא קרוב יותר לאסור ואפ"ה פירשו, כ"ש בהך גיסא. ומה שהקשה למה צריכין לאלי' על המשפחה שפרסמו כשרותה? זה אינה קושי' דכגון אלו אלי' וכו', כלומר שנתרחקה שלא כדין, ולא שנתפרסם אח"כ כשרותה שאין צריך שיהי' שוים ממש הדוגמא עם הדומה לו. עכ"ל תוס' יו"ט:

ועמדתי לחקור הן לפי המרש"ל והן כפי פירושו של תוס' יו"ט קשה להבין הא אמרו חכז"ל ביומא ל"ח שמה"ת אסור לקרא הבנים בשם אדם רשע דכתיב ושם רשעים ירקב, ומעתה קשה מאחר שאיש רשע וגבר אלם שהביא בימיו כל בית ישראל בסכנה הי' שמו "בן ציון" ולא שמענו לפניו שם זה, האיך קראו אח"כ לבניהם שם שהי' לרשע גמור כהמן וכעמלק ימח שמם וזכרם ? וביותר יש להקשות כפי מה שכתב הרמ"א בתשובה בסי' מ"א דאין לומר שכונת חכז"ל שאסור להזכיר או לכתוב שמם רשעים, שהרי התורה והנביאים והכתובים וכל התלמוד מלאים בהזכרת שם רשעים, ולא גרע שם רשע משם ע"א עצמה שנאמר ולא ישמע על פיך, ומכל מקים מותר להזכירה בכל שם שאינו לשבח אלא לגנאי, וכמו שאמרו אם קורין לה בית גליא קורין לה בית ברזא, ועוד דלא שייך דלא מסקינן בשמייהו אלא בשם שלא מצינו באיש אחר חוץ מאותו רשע, אבל שם המשותף לרבים הנקראים כן אין לחוש לזו כמ"ש בתוס' כתיבת דף ק"ד ע"ב ובתוס' יומא הנ"ל, עיי"ש. ומעתה שש בן ציון לא נמצא בכתבי הקודש ולא במשנה חוץ באותה משנה ברשע גמור, ולא מצינו שמו אח"כ בש"ס בבלי וירושלמי ולא במדרשי' וא"כ בודאי חשו שלא להזכיר שמו של הרשע ולקיים שם רשעים ירקב, ומעתה מאין בא ששמענו בדורות האחרונים שמו של אותו רשע:

ומכה זה אני אומר השערתי:

כי "השם בן ציון לא הי' מעולם שם איש", והוא רבינו הקדוש כאשר סידר המשנה ובא לאותו פרק לדבר מימות אלי' שיבא ב"ב הזכיר שם אותו רשע אחר שיצא לתרבות רעות וגרם צרות רבות לישראל, ואח"כ בימי הרדיפות מפני יראת המלכים ושרים ומפני יראת הצענזאר הי' מוכרחים למחוק שם אותו איש והעמידו שם תמור אשם אותו איש בן ציון כי הי' בן ציון, שהעיר היתה מקומו ומקום לידתו, ודי בזה לידע ולהודיע מי שקירב שלא ביושר ומי שריחק שלא ביושר והחליף הטמא בטהור והטהור בטמא:

ולחזק השערתי אזכיר קושי' עצומה שהקשה שם זקני תוס' יו"ט. מה שתירץ מהרש"ל שלא פרסמו מי היתה המשפחה פסולה שהכריז עליהם הרשע שהם כשרים לפי שהי' סכנה לומר האמת נגד הרשע אלם ובעל זרוע זה לא הספיק רק על זמנו שחי בו הרשע, א"כ לאחר שנשבר זרועו של בן ציון מכ"ש רבינו הקדוש מחבר המשניות שלא היה הסכנה בימיו למה כבש עדותו ולא פרסם מי המשפחה פסולה ? וכל הרואה בעין יפה ימצא שהקושי' היא קושיא עצומה והתירוץ שם הוא דוחק גדול. וזה בעיני ראיה גמורה להשערתי. כי רבינו הקדוש כתב אז בימיו שם "אותו איש שהתיר ליקח נשים נכרית מד' עממין עמון ומואב ומצרי ואדום שאסורים מה"ת כמ"ש בש"ס ע"ז דף ל"ו ע"ב ועיי' ברמב"ם מאסורי ביאה פי"ב, והוא אותו איש קירב "משפחה אחת" מן האסורות בזרוע והכריז עליהן שהן כשרים להתחתן בהם:

ויש עוד ראיה גדולה להשערתי מירושלמי יבמות פ"ב הלכה וי"ו ונכפל ג"כ בירושלמי קדושין פ"ג הי"ב וז"ל:

ר' יעקב איש כפר נבוריה אזיל לצור אתון שאלין ליה מהו מיגזר בריה דארמית בשובתא ? וסבר מישרי להון מן הדא ויתילדו על משפחותם לבית אבותם. שמע ר' חגי אמר ייתי אתיניה דילקי, אמר לי מאיכן אתה מלקני ? לאמר ליה מן הדא דכתיב ועתה נכרות ברית לאלקינו (עזרא יוד]. אמר ליה מן הקבלה אתה מלקני ? אמר ליה "וכתורה יעשה". אמר ליה ומן הדא אורייה ? אמר ליה מן ההיא דאמר ר' יוחנן בשם רשב"י כתיב לא תתחתן בם וכתיב כי יסור את בנך מאחרי. בנך מישראל קרוי בנך ואין בנך מן הגוי בנך אלא בנה. אמר ליה חבוט חבטך דהוא טבא בקלנוא, עכ"ל הירושלמי. פירוש הירושלמי הוא, כי ר' יעקב שהי' מכפר נבוריה (כפר סמוך לעיר נבו מערי האמורי בעבר הירדן מזרחה נבור-ריה בא לעיר צור אנותנ בצפון ארץ ישראל (מחקרי ארץ מן לעוויזאהן) ושם נתפשטה תורת אותו איש שלקחו נשים נכריות לנשים גם מן האומות שנאסרו מן התורה. ושאלו אותו שילדה אשה נכריות בן לישראל "בשבת" אם מותר או החוב למולו בשבת ? והוא ר' יעקב רצה להתיר למולו בשבת מקרא דכתיב ויתילדו על משפחותם לבית "אבותם" שהכל הולך אחר האב. וכאשר שמע ר' חגי מחכמי העיר שר' יעקב הורה שלא כהלכה והתיר מה שאסרו הם צוה להביא את ר' יעקב להלקותו בב"ד ברבים. ושאל ר' יעקב מדוע הסכימו להלקות אותו ? אמרו ליה דכתיב בעזרא יוד שכרתי ברית לאלקינו להוציא נשים נכריות אפילו לאחר שנתגיירו כי נאסרו מפי ה' לא יבא עמון ומואב בקהל ה':

והנה תשובתם צריכה ביאור ופירוש. אם מיירי שנתגיירה הא אמרו חכז"ל הובא להלכה ברמב"ם פי"ב מא"ב ובש"ע אה"ע סי' ד' כשעלה סנחרב מלך אשור בלבל כל האומות וערבם זה בזה והגלה אותם ממקומם ואלו המצרים שבארץ מצרים אנשים אחרים הם וכן האדומי שבשדה אדום והואיל ונתערבו ד' אומות האסורים בכל אומות העולם שהן מותרים הכל, שכל הפורש מהן להתגייר חזקתו שפירש מן הרוב. מעתה אלו התגיירו למה הלקו אותו על שהורה שמותר לימול בכם בשבת ? ויש לתרץ ע"ז ב' תירוצים. א' או שלא גיירו אותם וממילא עברו על אסיר נשואי נשים נכריות (ציוויללעהע) שהיתה גזרת אנשי כנסת הגדולה בימי עזרא, ב' שאז בימים ההם ידעו עוד שאלו לא התערבו עוד והיא משפחה פסול' מאחת מאלו ארבע אומות שנאסרו לישראל לעולם:

ולכן כאשר שאל ר' יעקב וכי על הקבלה, היי' על תקנות עזרא ובית דינו אני מחייב מלקות ? השיב לו:

דשם כתיב "וכתורה יעשה" שגבי איסור חתון חששו שמא שם הוא מאותן שהם אסורים מן "התורה", וממילא הולד כמותה ובאופן כשאין הקדושין חלין אז אסור למול הולד "בשבת". אז אמר ר' יעקב ומהיכן ננפקא לן כל זאת ? א"ל ממה דאמר ר"י בשם רשב"י כתיב לא תתחתן בם וכתיב כי יסיר את בנך מאחרי, בנך מישראל קרוי בנך ואין בנך מן הגוית קרוי בנך אלא בנה. ע"ז אמר ר' יעקב אקבל המלקות ואהי' נזהר פעם אחרת בהוראה לחוש לכל מה שאמרת, כנלע"ד בכונתם. מזה יש ללמוד שבימים ההם עוד לא התערבו כל אלו ארבע אומות שנאסר עמהם החתון:

ועתה אביא ראיה להשערתי, כי העיר צרפת שנזכרת בעובדי' אחת מבנות העיר צידון כנזכר במלכים א' י"ז כתב בספר מחקרי ארץ היא העיר הנקראת בספרי העמים מאמה ותכונתה היתה בין העיר "צור" לעיר "צידון", ומעתה ר' יעקב נבוריה שבא מנבו לא ידע מזה כי שם בעיר "צור" עדיין יודעים בבירור שיש שם משפחה אחת פסולה שעדיין לא נתערבה בשאר האומות, וממילא אסורים בנותיהם גם לאחר שנתגיירו, לזאת הורה שמותרין לימול בנה בשבת, ואחר שנתברר לו שלא מטעם גדר וסייג מחמירין למולו בשבת, כי במקום הזה החתון אסיר "מן התורה" אח"כ קיבל המלקות ברצון יהודה לדבריהם:

ואקדים עוד דבר לחזק השערתי מה שכתב בישרון שנה ג' ברעסלא תרי"ט צד ק"כ וז"ל המאמר הכשמנו מספר יד החזקה מיראת הצענזאר בה' מלכים הי"א:

אף ישוע הנוצרי יש"ו דמה שהוא משיח ונהרג בבית דין כבר ניבא דניאל שאמר ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו, וכי יש מכשול גדול מזה שכל הנביאי' נבאו מהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבצם ומחזק מצותם "וזה הרשע ארור" הוא גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם ולעבוד אלוה מבלעדי ה', אבל מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגם, כי לא דרכנו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו וכן הדברים האלו של "ישוע הנוצרי" ושל זה "הישמעאלי" שעמד אחריו שר"י אינו אלא דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. כיצד כבר נתמלא כל העולם כלו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצות ופשטו. דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאי' ונותנים בדברים אלו ובמצות התורה, אלו אומרים מצות אלו אמת הי' וכבר נתבטלו ולא הי' נוהגים לדורות, ואלו אומרים דברי' נסתרי' יש בהן ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגלה נסתריהם, וכשיעמוד מלך המשיח באמת וירום וינשא, מיד כולם הם חוזרי' ויודעי' ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום", עכ"ל הרמב"ם בדפוס הראשון. וש"ב הרב הישיש מו"ה מנחם דייטש נכד להרב הגאון ר' דוד דייטש בעהמ"ח אהל דוד אמר לי שהיא ראה בעיניו רמב"ם ישן בנוסח הנ"ל, והמו"ל מה"ע ישרון דר' יוסף יצחק קאראק מעיד שראה הנוסח בכתב יד מרמב"ם בבית עקד הספרים אשר בוויען:

מעתה יש לומר שמעיקרא כתב רבינו הקדוש במשנה:

שאין אלי' בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק "המקורבין בזרוע" ולקרב המרוחקין בזרועה משפחת בית צרפה היתה בעבר הירדן (והיא העיר צרפת מעבר לירדן) ורחקה "ישוע הנוצרי" בזרוע, ועוד אחרת היתה שם וקרבה בזרוע וכו'. ובדפוס הי' מוכרחי' להחליף השם מאות איש וכתבו בן ציון:

ובזה מיושב היטב קושית מהרש"ל וקושית התוס' יו"ט למה לא פרסמו מי ומי הם האסורים, ובפרט בימי רבינו הקדוש שכבר עברו כמה דורות מעת שמת הרשע בן ציון ? וכפי השערתי לא קשה מידי. אותו רשע ישוע התיר להתחתן עם אלו או"ה שאסרה התורה להתחתן, ומשפחה אחת היתה בצרפה שהיתה ממצרי ואדומי שלא התערבו באומות, ובימי הרשע התחתנו בישראל, אך רק דור ראשון ודור שני אסורין לבא בישראל, אמנם דור שלישי מותר כמבואר בש"ס וברמב"ם בפי"ב מאסורי ביאה הלכה י"ט, ואחר שאז כבר הי' דור רביעי לזאת לא הי' מן הצורך להזכירם. וע"ז אמר ר' יהודא מאחר שכבר התערבו ועברו שלשה דורות שוב גם אליהו לא יבא לרחק, ודו"ק:

הנפקותא לשני טעמי' הנ"ל הוא אי באמת הי' שם אותו איש אלם ובעל זרוע "בן ציון" ואסור לקרא אחר שם רשעים א"כ בודאי לא קראו את בניהם כשמו וקראו וחתמו עצמם בשם בנציון בנשימה אחת בנון כפופה, ודומה ריבה-ריבא שכותבין באלוף ולא בה"ה שהוא לשון מריבה כמ"ש בח"ס אה"ע ח"ר סי' כ"ח, כן מן הטעם זה שאותו רשע וגבר אלם "בן ציון" גרם צער לישראל, ומאז כתבו וחתמו בנציון בלי הפסק:

אמנם כפי השערתי שבמשנה לא הי' כתוב מראש "בן ציון" רק שם של אותו איש, ומיראת צענזאר כתבו אח"כ שם "בן ציון", א"כ השם בן ציון לא הי' מעולם שם רשעים, ושם "בן ציון" דומה לשם "אבי עזרי" או "אבי העזרי" שכותבין בהפסקה "אבי העזרי" (עיי' תשובה מאהבה ח"א סי' נ"ב), א"כ מן היושר לכתוב "בן ציון", בהפסקה ובנון פשוטה, כנלע"ד:

ויש לחזק עוד השערתי, כי מצינו שקראו במקום אחד ברמז "אותו איש" בשם "בן סטדא" (שבת דף ק"ד ע"ב ועיי' תוס' חגיגה דף ד' ע"ב בד"ה הוה שכיח גבי מלאך המות דמספר מה שאירע לו כבר דהאי עובדא דמרים מגדלא נשייא בבית שני הי' דהיתה אמו של פלוני כדאיתא בשבת ק"ד) ומלת סטדא דומה למלת סטטיונר שכתב בערוך שהוא לשון רומי אןא איש העומד על המצפה, ושכן איתא בילמדנו פרשת שלח אמר הקב"ה אם יבא מלאך המות ויאמר על חנם בראת אותי בעולם אני אומר לו:

סנוטיונר בראתי אותך על אומת העולם אבל על בני אין אתה שולט, עכ"ל. ולכן בעת שהי' מוכרחים למחוק את שמו כתבו שם שם "בן מרים" בן סטדא. בן סנטיונר", וכאשר פרסמו המלשינים שזה הוא שם אותו איש כתבו "בן ציון" וכדומה, ובאורך הזמן בגלות המר נשכח מה שנמחק מן הספר באונס ולא ברצון:

ויען כי הוא דבר שצריך עיון והסכמה מגדול הדור לזאת לא יעשה מעשה עד שישאל את רבו הגאון מקאראלי השי"ו, ועל פיו יצא ויבא בדברי תורה להלכה ולמעשה. ורשות להציע לפניו כל הדברים שכתבתי בזה. ידידו מוקירו או"נ:

הק' שלמה הרש שיק ברעזאווע, רב דפה והגלילות.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה