אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה רע"ו

תשובה רה"ע

שיל"ת קארצאג א' משפטים תרל"ח לפ"ק שובע שמחות ורב ברבות, לידידי הרב הגדול חריף ובקי בתורת ה' צבאות מו"ה שמואל יעקב שטיינבערגער מורה צדק ליראים בק"ק טעמעשוואר יע"ה

אהובי ! מכתבו קבלתי והנני לרצונו להודיעו דעתי בענין שלא נתברר בפוסקים איזה גבול וזמן הוא שנוכל לומר נשתקע השם לענין גיטין, ומעכ"ת האריך בזה בפנים שונים, והנני לומר לו דעתי בזה:

המחבר באה"ע סי' קכ"ט סעי' י"ד כתב מי שיש לו ב' שמות כותבין "ראובן" דמתקרי "שמעון" ואם כתב ראובן שמעון יש מי שאומר שהוא פסיל, וכתב הרמ"א אבל אם נקרא ב' שמות ביחד או שעולה כך לס"ת כשר. וכתב ע"ז בב"ש ס"ק כ"ד שלשון הרמ"א נכתב שלא בדקדוק דמשמעות לשונו שלכתחלה אין כותבין כן וליתא אלא אם נקרא בשניהם צריך לכתוב שניהם דוקא, עיי"ש. ולע"ד שדברי הרמ"א נכונים ובדקדוק הלשון נאמרים. דהנה הדין נובע מפלוגתא של מדרא"י ותה"ד סי' רל"ד דמי שיש לו שני שמות כגון ראובן שמעון שכשר בדיעבד בלא מתקרי, ומהרי"ק בשורש צ"א פוסל, והב"י חפש ומצא לעשות פשרה ביניהם, דמהרי"א ותה"ד מיירי שנקרא בשני שמות "במקום אחד", ומהרי"ק מיירי באופן שבמקום הנתינה יש לו שם אחר יעו"ש. משמע מלשונו שהמרי"א מיירי שבמקום אחד מקצתן קוראין אותו "ראובן" ומקצתן קוראין אותו "ראובן שמעון" לכן סובר שכשר בדיעבד בלא מתקרי, אבל לכתחלה מודה דכותבין שם העיקר קודם. ומהרי"ק מיירי שחלוק בשעותיו בשני מקומות, דהא מהרי"ק גופא כתב שם וז"ל:

ואפילו יהי' האמת שנשתנה שמו מחמת חולי, מאחר שלא נקרא בשני שמות ביחד פשיטא דאי אפשר לכוללם ביחד, אלא פלוני דמתקרי פלוני. ועל זה כתב הרמ"א שפיר שאם נקרא בב' שמות ביחד כשר בדיעבד כדעת התה"ד, אבל לכתחלה אף בזו צריך לכתוב פלוני דמתקרי פלוני, ודלא כב"ש שדוקא היכא שאין לו אלא שם אחר באותו מקום ושם אחר במקום נתינתו. גם הראי' שהביא הב"ש מתשו' לרמ"א סי' פ"ד אינה ראיה, דאדרבה מסיק התם דכל היכא דכשר בלא מתקרי כ"ש שכשר במתקרי, וחדוש הוא דקמ"ל בעובדא דפעסלין ואסתר דכשר אף בלא מתקריא, ואין זה סותר למ"ש בסדר גיטין סעיף י"ט שאם עולה לתורה וחותם בשני שמות יש לכתוב כסדר כמובן, עיי"ש:

אמנם כל זה אם שני שמות הם שמות עבריים, אבל אם אחד הוא שם גיות בזה יש פלוגתא בין הפוסקים, דעת ר"ת בגיטין דף ל"ד ע"ב במומר שח"ו להזכיר שם גיות כלל וכלל, וכתב הב"י בטעמו יען שהיא נגד דת משה וישראל שאסור ליתן שם רשעים, דכתיב זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, כמו שכתב הרמ"א באו"ח סי' תר"ץ, והאיך יכתבו בספר כריתות שכותב ע"פ תורת אל חי שם ע"א ל אבל בד"מ כתב בטעם של ר"ת שעי"ז מחזיק העיקר לטפל עיי"ש' והנפקותא בין ב' טעמים הללו, באם נשתקע שם העברי ונקרא בפי כל רק בשם גיות, לדעת הב"י אעפ"כ אסור לקרא בשם גיות, ולדעת הד"מ מותר לכתוב יען דבאופן זה אין מחזיק העיקר לטפל:

אמנם דברי הב"י צריכין ביאור מספיק הא איתא בתוספתא בפ"ו מגיטין גיטין הבאים ממדינת הים ושמותיהן כשמות עכו"ם כשר שרוב ישראל בחוצה לארץ שמותיהן כשמות עכו"ם. הרי מבואר ומפורש שנתקבלו בימים ההם הגיטין שבאו בשמות העכו"ם ? ולפ"ז מה יענה בר"ת שגזר שח"ו להזכיר שם נכרי בגט:

ולע"ד לומר בזה דבר חדש, דיש ב' שמות עכו"ם, א' שם שנותנין לבני ישראל שהם בלשון האומות שדרו ביניהם, כגון "יהודה" שקוראין "ליב" או "ידידיה" שקוראין "גאטליעב" וכדומה שנותנין במדינת אשכנז, לא להתדמות להם אלא שלא רצו לכתוב אלו שמות העבריים בכתב האומות שיבא לאשפה ובידי הגוים, יען דבשם העברי הוא שם ה' יה או אל ב' יש שמות שנתנו לאלו שהמירו את דתם באונס וברצון, והם העכו"ם קראו את המומרי' בשם אליל המושל כפי שגעונם ביום ההוא שהמיר, ושם כזה בודאי אסור להזכיר ולהוציאו מפיו כמ"ש לא ישמע על פיך. ומעתה הר"ת שפיר כתב שחלילה להזכיר שם נכרי בגט, כי הוא השם של ע"א, אך בשם לעז שנתנו שאינו משמות ע"א רק שם מופשט ופירוש בלשון העם בודאי אין שום איסור, ולכן בגיטין שבאו ממדינת הים בשם לעז שם מיירי בשמות לעז שנתנו כדי שלא יהי' מוכרחי' לכתוב ולהזכיר שם אל או שם יה בשטרי מקח וממכר בשותפות עם אינם יהודים, ומיושב הכל:

ויש להביא ראיה להשערתי ממה דפסקינן ביו"ד סי' קע"ח במלבושי עכו"ם, שדוקא "מלבוש המיוחד לכומרים אסור" יען דבאלו מכבד את הע"א, אבל בסתם מלבוש הגם כי הוא מלבוש שלובשים ג"כ העכו"ם מותר, עיי"ש בש"ך. וכן הוא בשמות העכו"ם. שמות המיוחדים לשם האליל לכבודם ולעשות להם זכר אסורים, וע"ז אמרו חכז"ל ביומא דף ל"ח ע"ב ומובא להלכה באו"ח סי' תר"ץ גבי מחיית עמלק שם רשעים ירקב, ולכתוב שמות הללו בגט בודאי אסור, משא"כ שם לעז שאין שם אליל אין שום אסור:

היוצא לנו מזה שאם ע"י שם החדש בלעז נשתכח שם העריסה זה תלי' לדעת פסקי מהרא"י סי' י"ב אף שנשתקע מ"מ כותבין בגט עיקר השם, ולא מבעי באיש שדרכו לעלות לתורה בשמו העיקר, וכן בפרעון מס לקהלה וכדומה שכותבין וקוראין את שם היהודי בודאי לא מיקרי נשתקע, אלא אפי' באשה נמי הדין כן, דהא כתב שם בפסקי מהרא"י באשה ששמה "שרה" ונקראת בפי כל "שערליין" מה בכך שנשתכח שמה עשרה" אעפ"כ לא נתבטל שם העיקר מכל וכל, אבל בעל גט פשוט חולק עליו ופוסק דבכה"ג כותבין "שרה" המכונה או דמתקריא שערליין, וכ"כ בשו"ת מהרי"ט אה"ע סי' י"א עיי"ש:

ואנן נגררין בדיני גיטין בספיקות כאלו אחר בעל חתם סופר ז"ל שהי' בדור שלפנינו רבן של בני המדינה, והוא כתב באה"ע סי' ל"ח באשה אשר שם העברי שלה הי' "לביאה" ושינתה שמה על "לעני" ומסיק לכתוב לביאה המכינה לעני, ושם יהודי דעריסה לא נעקר אפילו בנקבה דאינה עולה לתורה, מ"מ אם יארע שמברכין אותה בבהכ"נ במי שברך או מתפללים עבורה בחולותה או בימי עבור וכדומה רוצית גם היא להזכירה בשם יהודית, וא"כ אין נעקר לגמרי וכותבין שם עברי לביאה לעיקר והמכונה לעני, עכ"ל:

והנה מה שהקשה בח"ס שם על הר"ת, וכי גט קדושה יש בו ? לע"ד כמו שכתבתי שכונת ר"ת על מומר שהמיר ונתנו לו אז שם ע"א כדרך הנוצרים שהנולד מקבל את שם אליל שמושל לשיטותם בו ביום. ושם אליל כזה בודאי אסור לכתוב בגט שנכתב על דעת המקום ב"ה וברוך שמו היחיד ומיוחד בעולם:

והמקור למלת נשתקע והגבול לנשתקע מצאתי בש"ס שבת דף ל"ו ריש ע"ב בבל בורסף בורסף בבל למאי נפקא מינה לגיטי נשים, פירוש שם רש"י בפירוש ב' לענין שינה שמו ושמה ושם העיר וצריך לכתוב את שם החדש הרי שהגבול שנשתקע הוא מיד כשנתפרסם שם החדש וצריכין לכתוב שם החדש:

אמנם מצאתי מלת נשתקע בש"ס ע"א דף זין ע"ב נחום המדי אומר אינו אסור אלא יום אחד לפני אידיהן אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר, ופירוש רש"י לא יצא דבר זה מפי אדם לעולם, לישנא אחרינא לא יצא דבר זה לחוץ. משמע מזה כדברי ח"ס שאם יש רק איש אחד בעולם המזכיר אותו בשם זה לא מיקרי נשתקע. ומעתה ידוע לן שהן גבי אנשים והן גבי נשים שלא לבד שמזכירין את שם העברי בקריאת התורה ובמי שגרך ובתפלות אלא שהזקנים וגם הזקנות מזכירין את שם היהודית מבניהם ומזרע זרעם, ולא נשתקע מעולם השם העברי, כנלע"ד. כ"ד ידידו הש"ת:

ה"ק שלמה הרש שיק.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה