שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה רע"ד
שיל"ת ערב ר"ח תמוז תרל"ה לפ"ק:
שלום להרבני חכם הכולל מו"ה יעקב פישער ני' המו"ל מה"ע היהודי בק"ק פרעסבורג יע"ה:
אדון יקר ונכבד הנני לרצונו להודיעו דעתו באמרם סופרים פט"ו טוב שבגוים הרוג, ודעתו שנאמר על זרע עמלק. ולע"ד בכונת המאמר כי מלת טוב יש לפרש בחמשה אופנים, א' מצינו לשון טוב על שני דברים טובים רק שאחד טוב מחברו, כגון טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר, והוא כי שניהם טובים, כי לא טוב לאשה שתשב בלא בעל, כמ"ש חכז"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלא, בכ"ז טוב אתה מאיש אחר ואתן אותה לך. וכן מצינו רב קרי לר"א טוביינא דחכימא (כתובת מ') כי כל החכמים טובים רק שר"א הטוב בחכמים:
ב') יש לפרש טוב שאחד טוב יען דהשני רע, כמו:
טוב ארוחת ירק ואהבה משור אבוס ושנאה בו, הראשן טוב יען דהאחרון רע. וכן ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל, וכן טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלא, לפי שלהיות בלא בעל כלל הוא רע מאד, לכן טוב מזה מלהיות עם בעל קטן. וכן מצינו טובה מרדה אחת בלבו של אדם ממאה מלקיות (ברכות זין) הגם מי שצריך לתשובה והכנעה על החטאים שעשה לא טוב, רק בכ"ז מוטב שישוב מעצמו משישוב ע"י שכופין אותו במלקות עד שיאמר רוצה אני:
ג') מצינו לשון טוב על שני דברים שהאחד טוב וחברו לא טוב ולא רע. כעין לא טוב היות אדם לבדו אעשה לו עזר, כנגדו. אם האשה עזר לו הוא טוב מאד, ואם היא כנגדו לא טוב, בכ"ז גם אם היא כנגדו טוב לו מלהיות בלא אשה כלל. כי השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה ובלא ברכה. ויען כי לאו כל אדם זוכה לאשת חיל אשר בטח בה לב בעלה, לכן בחר הכתוב בלשון לא טוב, לומר שאם האשה עזר לבעל היא טוב מאד, ויען כי אפשר שתהי' לו כנגדו, ואשה רע מר ממות, בכ"ז אמרה התורה לא טוב היות אדם לבדו לכן לקיחת אשה אינו בגדר טוב וגם אינו בגדר רע. ולפי פירוש זה מובן הלשון עזר כנגדו על דרך הפשט גם זולת דרשות חכז"ל:
ד') מצינו לשון טוב על דבר שהוא לא טוב ולא רע, וההיפוך הוא רע, כגון טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, היי' לנדור נדר ולא לשלם הוא מדה רעה ועונש גדול מאד, אמנם שלא לנדור נדר כלל לא טוב ולא רע:
ה') מצינו לשון טוב על שתי דברי' הרעים, רק שאחד רע רע מאד מאד, והשני טוב מעט ממנו ובוחר הרע במיעוטו, כגון טובים היו חללי חרב מחללי רעב, שניהם רעים מאד, בכ"ז טוב לאותם שמתו פתאום בחרב מבלי שסבלו מקודם צרות רבות ורעות, כי חללי חרב סבלו קודם מותם החלואים שונים ויגון רב, יעי"ש ברש"י. וכן מצינו טוביה דשמע ואדיש חלפיהו בישתיה מאה (סנהדרין זין) פירוש רש"י טוב הוא לשמוע חרפתו ולשתוק, כי ע"י שתיקתו הלכו להם מאה רעות שהיו באים עליו ע"י התגר, והיינו כי שניהם רעים מאד, בכ"ז טוב הראשון מן האחרון:
והנה בימי אדריינוס האכזר שסבלו ישראל צרות רבות ורעות ונמשלו לכאן שיובל לטבח להרג לאבד למכה ולחרפה, והם מסרו נפשם על קדושת שמו יתברך לקיי' ואהבת את ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך, ובימים ההם אלו רשעי ישראל לא נח לבם בשפיכת דמן של ישראל כמים, אלא דנו אותם קודם מותם ברעב ובצמא וסרקו את בשרם במסרקת של ברזל, עוללי' שאלו ללחם ופורש אין להם דבק לשון יונק אל חכמי בצמא, נשי ישראל ענו, והעבירו אותם באש, ותכליתם הי' כדי לכוף את ישראל שיודו בע"א:
ואם נשאל, איזה גזרה היתה טובה, הגזרה להמית מיתה פתאומית, או הגזרה לייסר ברעב ובצמא וביסורין קשים ומרים ל על שאלה זו כבר השיב המקונן ? טובים הי' חללי חרב מחללי רעב ? ועוד טובים הי' חללי חרב מחללי רעב מחשש, כי הרבה הי' שלא הי' יכולים לסבול היסורי' קשי' והלכו באונס והשתחוו לפסל ולמסכה וכפרו ביחיד ומיוחד ית"ש ומתו מיתה עולמית !
ועל זה כוונו במאמרם:
טוב שבגוים הרוג, בימי' ההם הי' טוב אם גזרו להמית ולהרוג מיד מבלי שהי' צריכין לסבול צרות רבות ורעות, כעין שסיפרו חכז"ל מעמלק שהאכילו אותם דגי' מלוחין ומנעו מהם המים ורצו להמית אותם בצמא. ואלו פינו מלא שירה אין אנו מספיקי' להודות לה' ולהתפלל על מלכינו וארצינו לטוב להם כל הימים, אמן: