שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה רנ"ט
שיל"ת קארצאג ל"ג בעומר תרנ"ו לפ"ק. ויחכם שלמה בליקוטיו, עוסק יומם ולילה בתורת ה' ובמצותיו ה"ה הרב הגאון הגדול חריף ובקי מו"ה שלמה קליין והוא כהן צדק רב אב"ד בק"ק סענטא בעהמ"ה ספר לקוטי שלטה השי"ו.
אהובי ספרו לקוטי שלמה קבלתי וברכתי ברכת הנהנין על דבריו ושמועתיו ובפרט בהגהותיו על או"ח מצאתי דברים יקרים. והנה בהגהותיו לאו"ח סי' קנ"ו כתב על דברי המג"א שמביא מש"ס נדרים כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו, ומביא הדר"ג בשם נוב"י שהוא במס' כלה. גם שם לא מצאתיו, ומצאתי המאמר במדרש ילקוט משלי סי' כ"ב, ובש"ס חולין ק"ד אמרו כל האומר דבר בשם אומרה מביא גאולה לעולם, והוא מברייתא שנתקבלה בפרקים. וביארתי דכתיב בתורה בסדר כי תצא כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן. שאם תשמע דבר טוב וחדוש בכרם רעך אז החוב עליך לומר הדבר בשמו, וחלילה לך לומר הדבר משמך, ושפיר אמרו כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו, היי' בלאו ואל כליך לא תתן, כנלע"ד:
בסי' תרמ"ג הקשה הדר"ג בשם ספר אלף למטה מאחר שתיקנו לקדש על היין בבהכ"נ משום אורחים דאכלו בבהכ"נ כמ"ש בסי' שס"ט מעתה בסוכת דצריכין לאכל בסוכה ולמה מקדשין בבהכ"נ ? והניח בצ"ע. והנה בסדור המנהגים ח"ג דף ס"ח כבר עמדתי ליישב, דהנה בזמנינו שאין אוכלין האורחים בבהכ"נ ולא בחצר בהכ"נ ומדוע עוד היום מקדשין על היין ומברכין בבהכ"נ אלו שנותנים יין לקדוש והבדלה ? וע"כ צ"ל שחכז"ל אמרו זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין (פסחים ק"ו) ומעתה רצו הקדמונים לחלוק כבוד לדברי חכז"ל וחששו פן ואולי לא יהי' מצוי יין בעיר לקדש עליו או שלא יהי' סיפוק ביד העניים לקנות יין לקדוש והבדלה, ותשתכח תורת קדוש על היין ואולי ישתכחו גם לקדש על הפת כשאין להם יין (או"ח סי' רע"ב), לזאת הטילו החוב על הציבור שיקנו יין לקדוש והבדלה שלא תשתכח תורת קדוש על היין:
וכן מצינו שעשו בכל דבר "זכר למקדש", כגון קריאת "ארבע פרשיות" בארבע שבתות מר"ח אדר עד ר"ח ניסן, והן פרשת שקלים, פרשת זכור, פרשת פרה ופרשת החודש, והגם כי יש אומרי' שזכור ופרה הם מה"ת, בכ"ז מבואר בלבוש או"ח סי' תרפ"ה שפרשת שקלים הוא זכרון למחצית השקל שהיו מחויבין ליתן בכל שנה ללשכה לקרבן התמיד:
פרשת זכור אף אם אמרי' שהיא מה"ת כל ענין הקרייה הוא זכירה להקדים זכירת מחיית עמלק לעשייה דכתיב נזכרים ונעשים וצריך זכירה בפה"':
פרשת פרה הוא ג"כ זכרון שנצטוו אז לטהר שיעשו פסחיהן בטהרה:
פרשת החודש בשבת סמוך לניסן כדי לקדש בפרהסי' החודש שהוא ראשן לחדשים, ואף שבזמן הזה אין מקדשין בראייה בכ"ז תיקנו רבנן לעשות כבוד וזכר עולם לחודש הזה המצוין מכל חדשי השנה:
ולכן כדי לפרסם שבשבת ויו"ט צריכין לקדש על היין, ורק מי שאין לו יין יוצא ידי קדוש על הפת, לכן אף בסוכה שאין אוכלין אפילו בחצר בהכ"נ ומכ"ש בזמנינו שאין אוכלין לעולם האורחים בחצר בהכ"נ הניחו המנהג לקדש על היין בבהכ"נ:
דבר נחמד ראיתי בספרו בסדר כי תשא על הקרא ואעשה אותך לגוי גדול, כאשר ראה משה בקלקול הדור לא עשה כאשר עושים הקדושים אשר בארץ לעת הזאת שצועקים:
הבדלו ! משה רבינו מדה אחרת היתה בו. לא שמח באמור ה' אליו ואעשה אותך לגוי גדול, כי אם בכה ויתחנן לו שלא ידח ממנו נדח, אולי ישובו מדרכיהם הרעים. כן עשה והצליח, וה' אמר לו. סלחתי כדבריך
ובדרשה לשמחת תורה אמרתי פעם אחת שהראשונים עמדו לחקור הא מצינו ששמו של משה הי' טוביה יקותיאל ולמה נקרא בשם משה שנתנה לו בת פרעה שהוא לשון מצרי מו-סה, היי' הנמשך מן המים ? ומצאתי בספר לאחד מן המקובלים שר"ת של ממכון שבתו השגיח הוא שם משה, דבר גדול יצא מפי המקובל. הוא משה שישב בבית המלך ברום המעלה כתיב "וירד" אל אחיו וגו'. וכאשר עלה לשמים ודיבר עמו ה' פה אל פה אמר לו ה' לך רד כי שחת עמך, חלילה לאיש רם לישב ברום העליון מבלי להשגיח על התחתונים יורדים מנה מנה לבאר שחת אחת לאחת, אלא אם העליונים יורדים למטה בין התחתונים, אז התחתונים יורדים ממדרגה למדרגה למעלה למעלה. וזה גדולתו של משה רבינו, הוא ירד למטה אל העם להביאם למעלה. וז"ש ממכון שבתו השגיח על כל יושבי ארץ זו משה, שהוא ירד אל העם להשגיח על כולם. ויען כי ירד להשגיח על העם עלה בידו:
היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, שעלה בידו לאגדם ולאחדם ולקרבם לכל דבר שבקדושה. יישר כחו וחילו ויזכה להרביץ תורה ויראת ה' בישראל בכתב ובע"פ כתפלת אוהב ישראל:
הק' שלמה הרש שיק ברעזאווע:
בעהמ"ח ס' סדור המנהגים: