שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה רנ"ה
שיל"ת עש"ק וישב תרנ"ט לפ"ק:
אורה ושמחה וששון לאהובי חתני כבני הרב המאיר הגדול, חרוץ ושנון מו"ה משה שבתי וייס ני' רב בק"ק ט' ס'- מיקלאש והגליל:
אהובי בני ! הנני לרצונך להודיע לך המקור ממנהג ישראל לעשות משתה ושמחה בחנוכת הבית ואי חשוב בתוך הסעודות שהם של מצוה וכן מה הדין במנהגים שונים בתפלות ובמעשים שנוהגין בבית חדש כשמחנכין אותה בקהל עם:
כתוב בתורה בס' שופטים מי האיש אשר בנה בית ולא חנכו ילך וישוב לביתו. א"כ מפורש שהי' מנהג ישן נושן לחנך הבית, וכתב בספר חסידים סי' תתר"ך כשאדם גומר מלאכה גדולה צריכה ברכה, שהרי לאחר שברא הקב"ה עולמו ברכו שר העולם שנאמר ישמח ה' במעשיו, וכן כשכלו מלאכת המשכן ברך אתם משה, וכן עשה דוד ושלמה וכן חזקיהו, וכן הוא אומר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו שלא ברכוהו, וכן מי האיש אשר אירס אשה ולא לקחה שעדיין לא היתה ברכת נשואין. ואם תאמר למה נאמר ויברך אותם משה שתשרה שכינה במשכן, ולא כבר הבטיח הקב"ה ושכנתי בתוכם ? אלא שהי' ירא שמא יגרום החטא, ושמא משה או בצלאל לא כוונו לתקן כמו שנצטוו. ועוד אע"פ שעל פי הדבור נצטוה דוד לעשות מזבח אעפ"כ ברכו ארונה היבוסי, עכ"ל. וכן אמרו במדרש תנחומא בראשית ויברך אלקים את יום השביעי כמאן דבנה בית חדש, עיי"ש:
ביארתי דבריהם כי מי שזוכה להביא דבר לידי גמר מחויב להודות לה' על כל החסד שעשה עמו שזכה לגמור הדבר אשר החל לעשות בלי מכשול, וכמו שאמרו להלכתא באו"ח סי' רכ"ג "הבונה בית מברך שהחיינו", וכן פסק בס' מור וקציעה "אם גמר ספר בחדושי תורה בהדפסה" יברך שהחיינו, והיא תמור קרבן תודה, וכשם שאמרינן שארבעה שצריכין להודות צריכין לברך בפני עשרה, ואם ברך שלא בפני עשרה יש אומרים שלא יצא ידי חובתו, כמבואר באו"ח סי' רי"ט, לכן "תיקנו לעשות חנוכת הבית בעשרה ולעשות סעודה" תמור קרבן תודה ושיברך ברכת שהחיינו ברבים, ועיי' רקח סי' שע"א:
והמנהג הוא לומר מזמור ויהי נועם ג' פעמים כמו שאומרים במוצאי שבת כמו שמצינו שאמר משה בעת שנגמר המשכן ויהי נועם ה' וגו' יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם דכן איתא בס' חסידים סי' תתרכ"א כשגמרו מלאכת המשכן ברכם בברכת כהנים שהרי סמך לברכת כהנים כתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, כלה כתוב שאף הכלה צריכה ברכה, עכ"ל. והקשה הח"ס באו"ח סי' קנ"ו שהס"ח סותר עצמו דבסי' תתר"ך אמר שברך אותם שתשרה שכינה במעשה ידיהם כפירש רש"י וכאן אמר שברך אותם בברכת כהנים ? ותירוץ שברך אותם משה ב' פעמים, א' ביום כ"ה כסליו כשגמרו הפועלים מלאכת המשכן שזה הי' בכ"ה כסליו כמ"ש המג"א ריש ה' חנוכה בשם פסיקתא, ואז ברך אותם שתשרה שכינה במעשה ידיהם ואמר ויהי נועם, שנית ברך אותם ביום הקמת המשכן בר"ח ניסן אז ברך אותם בברכת כהנים, עכ"ל:
ובחנוכת הבית של היקר ר' משה ברילל בק"ק טיסא איגאר בחניכה תרנ"ה ביארתי דבריו כי חכז"ל אמרו שאין השכינה שורה אלא על חכם עשיר גבור ובעל קומה. כונתם כי החכמה אשר מטרתה רק קניני עוה"ז לאסוף הון ועושר אינה כדאי שיקרא עליה שם ה', רק מי שמשפיע מהון ועושר שלו לעניים ולחכמים העוסקים בתירה לשמה עליו נאמר:
השכינה שורה במעשה ודיו":
ובזה מובן מאמר ז"ל חכמה משכנה במוח. וחד אמר חכמה משכנה בלב. הגם כי מקום משכן החכמה היא במוח אבל החכמה שמביאה רק עושר וכבוד בעניני התבל הכל הבל, ורק מי שפועל בחכמתו וכן בעשרו ובגבורתו דברים המסורי' "ללב", היא שיש לו לב טוב ומפזר ממונו לדברים טובים, לרחם על אלמנות יתומים, אביונים וחכמים, היא היא החכמה העליונה הבאה משמים:
וז"ש מי שהיא חכם עשיר גבור ובעל קומה שחכמתו עשרו וגבורתו מוליך אותו להיות בעל קומה, שהוא רם וגדול מאחיו (ער ראגט הערפאר), על חכם עשיר וגבור כמותו שורה השכינה:
וז"ש וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אותם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם שיהי' ניכר במעשה קניני התבל שהשכינה שרוי בקרב לבכם, ואז כדאי והגון אתם שיברך אתכם בממון ויתן לכם תן וישא פניו אליכם וישם לכם שלים, אמן:
וכמו שעשו במשכן שברך אותם משה בברכת "ויהי נועם" כשנגמר מעשה המשכן, כן אנו מתקבצים לומר בציבור מזמור "ויהי נועם" וכשם שחנך משה את המשכן אח"כ בר"ח ניסן להקדיש ולברך את עמו ישראל בברכה המשולשת בתורה, כן אנו מברכין את בעל הבית בסעודה בברכת כהנים:
והנה המג"א בסי' תקס"ח מסופק אי חנוכת הבית הוי סעודת מצוה וכפי מאמרים הנ"ל שמצוה היא לעשות משתה ושמחה בגמר המלאכה וכן להודות לה' ברבים יש לפשוט שהוא סעודת מצוה
ומה שהזכרת ממנהג להניח בבית הרנגולים ולשחוט אותם, כבר כתב בח"ס ליו"ד סי' קל"ח שהוא מנהג אמונים ושאין ממש במנהגים כאלה עיי"ש ובנוב"י אה"ע סי' עיט וביד שאול ח"ב סי' ר"מ ובשו"ת השיב משה אה"ע סי' ע"ט, ואני ראיתי במה"ע נייטס פעכנוער שורנאל מיום שלישי לחודש אפריל שנת 1895 למספרם וז"ל:
פאר אייניגטן טאגטן וואורדע אין המצםחהומוו אך דער שזובת דאסזאנטנאננטעבוכבינדער- הויס דעמאליורט. דאבייא פאנד מאן אין איינער מויער דעס ערסטען שטאקקעס איינען האהן אונד איינע העננע. נאך דער ארט וויא זיע איינגעמויערנו ווארען איזט דער שלוסס צולאכסיג, דאס זיינערצייט דיא טהיערע בייא דער ערבויאונג דעס הויזעס, אום דאס יאהר 1606 שטאטט- געפינדען האט, איינגעמויערט וואורדען. דיא פעראנלאססונג צו דיעזעם זאנדעד- באנען פארגאנגע וואר ניכטס אנדערעס, אלס דער דאמאלס העררשענדע אבערגלוי- בע דער גלויבע אן באזע גייסטער, אונד צור ווירקזאמען אבוועהר דער באזען גייס- טער וואורדען ד"א הוהנער' איינגער- מויערט:
ויפה כתב בעל חתם סופר שם טוב שלא לחוש לדברים הללו וכיוצא בהם שלא הוזכר בש"ס ופוסקים ולא ר"י חסיד חתום עליהם וכדמוכח ממה שכתב בעצמו בס"ח סי' תס"א, עכ"ל:
ואחר שהארכתי בזה לכבודך תמחול עוד לעיין מה שכתבתי בזה בסדור המנהגים חלק רביעי בח"מ סי' יו"ד. ואחתום בד"ש ובנשיקת הפה אביכם המברך אתכם ברכה שתשרה שכינה במעשה ידיכם:
שלמה הרש שיק.