אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה רנ"ג

תשובה רנ"ב

בעהי"ת יום א' בלק שנת תרנ"ה לפ"ק פה טשאפ יע"א. אמר האוהב ארדוף אשיג אחלק שוכט"ס לכבוד ידיד נפשי וידיד עליון עטרת תפארת הרבנים הצדיק המפורסם, הרב המה"ג החריף ובקי צנתר דדהבא כק"ש מו"ה שלמה העומד בשוק העליון וטנא בידו עם מעדנים ומיני מגדים חובר חבורים מחוכמים הרב דקהל ע"י קארצאג יע"א

אעריך מערכה להדרת גאונו אשר במקורי המנהגים יפתח לי הפתח ואת מקורה יערה לי ויוסיף לי דעתו הרמה אשר יאמר עליו כי הוא זה, היות נתרחש לי אשר קמו עלי ומרננין אחרי היות ידועה ומפורסם אצלינו בני אשכנז, כי אבל על י"ב חודש מתפלל שבת ויו"ט לפני העמוד פסוקי דזמרא ומנחה בשבת ור"ח וחנוכה וחה"מ עד הלל. ועתה קמו עלי איזה מבקרי מומין אשר הולכין ושטין וחתרו חתירה למצא מומין אשר לגבי דידי לא הוי מום, ובעקימת שפתיהם שאלו אותי למה אני מניח לאבל להתפלל פסוקי דזמרא הא מבואר ביו"ד בסי' שע"ו ברמ"א שהמנהג שהאבל לא יתפללו בשבתות וי"ט ? ואני אמרתי להם הלא הרמ"א גופא כתב שאינו מן הדין ורק מנהג, וא"כ אפשר שלא קבעו המנהג רק על עיקר תפלה שהוא תפלת ש"ע דחוזר הש"צ התפלה, אבל גבי פסוקי דזמרא דכל אחד ואחד אומר בפני עצמו התפלה והשבח וע"ז לא קבעו המנהג, עיי' בנוב"י מה"ק או"ח סי' ל"ב. והנה על חנוכה ור"ח וחה"מ מצאתי מדברים במחצית השקל סי' קפ"א ובחיי אדם הלכות ר"ה ובהגהות יד שאול ביו"ד סי' שע"ו, אבל על פסוקי דזמרא ומנחה בערב שבת ובמנחה בשבת ויו"ט לא מצאתי. ואבקש מהדר"ג שיחפש אחר זה ומה שראה וידע יודיעני. ושמעתי כי אצל בני ספרד הי' איזה רבנים אשר מיחו. אבל מאחר שראיתי במחהש"ק דאמר להתיר גם בשבת ויו"ט בפסוקי דזמרא, דהיות חה"מ יש לו דין יו"ט לענין תפילין ובכ"ז הואיל דהתפלות עד הלל כעין התפלות של חול מותר להתפלל, לכן גם בשבת ויו"ט דעיקר פסוקי דזמרא הוא השיר והשבח שאומרים גם בחול ורק בקצת הוספה. לפיכך הניחו, בני אשכנז הגדולים אנשי שם שיתפלל האבלים:

ובזה אשי' קנצי למילין ואסיי' בברכה המשולשת בתורה ותמכתי יתדותי כי לא ישיב פני ריקם, דברי ידידו הדוש"ת. ה"ק יחזקאל גראספעלד הרב דפה והגליל. אורה ושמחה וששון לכל העוסקים בתורת ה' צבאות, והמקרבים לאבינו שבשמים הלבבות, ובתוכם הרב המאור הגדול הלומד ומלמד הלכות. ומחדש בתורת ה' נפלאות, מ' יחזקאל גראספעלד השי"ו בעהמ"ח ספר בנין אהל מועד רב בק"ק טשאפ והגליל יע"ה.

אהובי ! פתח דברי לעורר את הדר"ג שלא לבד איזה רבנים מכת הספרדים לא הניחו שיתפלל האבל בשבת ויו"ט אלא שבתשובת מהרם מינץ סי' מ"ג פסק בפי':

האבל לא יתפלל בחנוכה ופורים ור"ח וחה"מ בשחרית משום דהלל אין אומרים אלא מתוך שמחה, והנה משמע מזה שתפלת מנחה בשבת ויו"ט יכול להתפלל ומכ"ש שמותר להתפלל עד הלל. וכן ראיתי נוהגין בעיר מולדתי ק"ק ברעזאווא שהאבל התפלל עד הלל, וכשהגיע להלל עמד שם אחר לומר הלל ותפלת מוסף. אמנם ראיתי בתשובת מרן מהר"ם שיק ז"ל באו"ח סי' קפ"ג שמביא מרבו ח"ס שלא הניח לאבל להתפלל אפילו תפלת שחרית קודם הלל. ומבאר שם שמנהג ישראל תורה היא שלא יאמר האבל הלל אפילו בחנוכה דאין בה מוסף, והוא מש"ס ערוכין דף יו"ד ע"ב דהלל הוא השיר שאנו מחויבין לאומרו כשעושה הקב"ה נס לישראל, ואמרינן שם דף י"א דאין שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב, ופירוש רש"י שם דאין אדם שר אלא מתוך שמחה, ולדעת הרמב"ן במנין המצות שורש אי, הלל אנו מחויבין לומר מה"ת משום מ"ע ושמחת בחגך. ובשג"א סי' ס"ט השיג עליו בזה שאין ההלל והשירה גורמים השמחה, אלא השמחה גורמת השירה. וכתב מרן ז"ל שאלו ואלו דברי אלקים חיים, דודאי אין השירה באה אלא מלב שמח כפירוש רש"י הנ"ל, וממילא כבר לבו שמח קודם שאומר השירה, ומ"מ השירה גורמת ג"כ השמחה נשמות את האחרים השומעי' שעי"ז יתלהבו גם הם לשמוח, וביו"ט המצוה עלינו לשמוח ולשמח גם אחרים עמנו, ושפיר איכ"ל כמ"ש הרמב"ן. ומסיק מרן ז"ל שאסור מדינא לאבל להיות שליח צבור לומר הלל, עכ"ל:

ומכל זה מוכח שמצד הדין יכול האבל להתפלל עד הלל לפני התיבה, ואם הוא ש"צ שרגיל להתפלל לפני התיבה ואין רגיל כמותו מסיק מרן ז"ל שיכול האבל להיות שליח צבור, שהרי בשמחה קיי"ל בסי' שצ"א דהיכא שהשמחה תלוי באבל ואם לא ילך האבל לשם יתבטל יכול האבל לילך לשמחה, עיי"ש. והבאתי ראי' לדבריה' מש"ס ברכות מ"ז ע"ב שר"א נכנס לבהכ"נ ולא מצא עשרה ושחרר עבדו כדי להשלימו לעשרה, ומקשה בש"ס הא הוי מצוה הבאה בעברה ל ומתרץ מצוה דרבים שאני:

מעתה הדר"ג יפה הורה שמנהג אשכנז שאבל מתפלל עד הלל הוא מנהג שיש לו יסור, ובמקום שהאבל הוא אדם רגיל וחשוב שהעם חפצים בו גם אם מתפלל כל התפלות לא הפסיד:

והנה יש להביא ראיה שאין עליה תשובה שמצד הדין יכיל האבל להיות ש"צ דהא המחבר באו"ח סי' נ"ג וכן בסי' תקע"ט סופר ומונה התנאים אשר מכשירין להיות בעל תפלה, א' שצריך להיות חכם ומושלם בחכמות התורה, ב' שצריך להיות זקן ולכה"פ שיהי' בן שלושי' ונתמלא זקנו, ג' שיהי' נשוי, ומנוופל בבנים קודם שהוא מתפלל בלב שלם, וכל מי שאין חכם בחכמות התורה ואינו זקן ולא נתמלא זקנו והוא בעל עברה או שיצא שם רע עליו בילדותו לא יתפלל:

ובזה ביארתי במקום אחר (סדור המנהגים ח"א) שלכן קראו הראשונים את הש"צ בשם חזן (עיי' ח"ס חו"מ סי' קס"ז שכתב מאן דמחלק בלשון הפוסקים בין ש"צ לחזן אין בקי בלשונם) לפי שרצו לרמז בזה אלו ג' תנאי' ומעלות שצריך להיות לש"צ א' חכם בחכמת התור', ב' זקן שנתמלא זקנו ובתענית צריך להיות זקן ממש, ג' נשוי שיהי' לו משפחה אשה ובנים שיודע בצער הציבור, וזה חזן:

ומעתה יען דהמחבר סופר ומונה המעלות המכשירים את האדם להיות ש"צ והחסרונות הפוסלין אותו לירד לפני התיבה, ומדלא מנה אבל, אע"כ שמעיקר הדין יכול האבל לירד לפני התיבה, כנלע"ד. ה' הטוב ישמחהו ויברכהו כתפלת אוהב האמת והשלום:

ה"ק שלמה הרש שיק, ברעזאוועץ רב דפה והגליל.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה