שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה רנ"ב
שיל"ת ה' בין כסה לעשור תרמ"ז לפ"ק כי טוב וכל טוב להרב המאור הגדול חכם הכולל מו"ה אהרן ראטה רב בק"ק סיק אש יע"ה.
מכתבו וחקירתו בהדין מנהג הקדוש לישראל לקדש את יום הוטענה רבה כיום הכפורים, וכתב הטו"ז המקור לפי שבחג נדונין על המים, וכל הברכה תלוי במים, וביום הזה הוא החתום והכל הולך אחר החתום, ומעכ"ת האריך בזה בהרבה פנים וסיים דבריו:
תמה תמה אקרא, למה לא נכתבה רמז מזה בתורה, וביקש ממני להודיעו דעתי בזה. הנה מצאתי בספר קטן שמו אדרת אליהו, והוא ספר הויכוח מר' שלמה בן אלי' ניסים שהקשה ג"כ כזאת ? ותירוץ הא האמונה שראש השנה הוא יום הדין ג"כ לא נכתב בתורה ורק קבלנו הסוד מן האבות פא"פ, ואמרו חכז"ל שקבלה בידינו לדחות ר"ה כדי שלא יחול הושענה רבה ביום השבת, הרי שערבה הלכה למשה מסיני וכמה גדול ונשגב יום הזה, זת"ד:
ואני לרצונו עיינתי בהדין מנהגא ומצאתי, כי יום קדוש הוא לאדונינו, וכל מנהגי ישראל יסודם בתורה והנסתרות נגלות לנו ולכל העוסקים בתורה לשמה:
כבר נשאלתי שחכמי המשנה קראו הסדרים על שם הענין שממנו מדברים באותו סדר. סדר ראש השנה קוראים לסדר מסכתא שבו מדברי' מרוב ההלכות שנוהגין בר"ה, סוכה קראו המסכתא שמדברים מהלכות סוכה וכן כולם, ולמה קראו המסכתא שבה מדברים מהלכות יום הכפורים בשם יומא המתחלת שבעת ימים קודם יום הכפורים ? ואני הוספתי להקשות, הא מתחלת שבעת ימים קודם וגו') מה שם יום מיומא ומה שם יומא מימים ? ומצאתי בס' קרבן אשם על טהרות, לפי שחכמי המשנה מצאו שאלו ארבעה תיבות מן יומא נתקדשו מלעילא. י' מחודש תשרי נתקדש, כי בעשרה בו הוא יום הכפורים, ו' נתקדש, כי ששה ימים טעון כהן הגדול פרישה, הגם כי שבעת ימים כתיב במשנה, אך בש"ס אמרו שרק ששה ימים שלמים ושעה אחת מקודם צריך הפרשה, מ נתקדש לפי שבו כלו ארבעים יום שעלה משה בהר ונתרצה הקב"ה למשה ואמר סלחתי כדברך, א נתקדש, לפי שיוהכ"פ הוא יום הראשון לימות החמה והוא ר"ה לימות החמה כמו שכתב הלבוש לכן בחרו בשם יומא, עכ"ל:
והנה הגם שהם דברי חכמה בכ"ז מלאני לבי לומר טעם אחר היותר נכון לדעתי. ומראש אקדים להעתיק דברי הלבוש אשר עליהם רומז בעל קרבן אשם, וז"ל באו"ח סי' תרס"ד:
יום חמישי של חה"ס שהוא שביעי של סוכות קורין אותו הושענה רבה לפי שמרבין בו בערבה ואומרים הושענה (מן הושיעה נא) והוא יום האחרון של דין המים אשר כל חיי אדם תלוים במים והכל הולך אחר החתום. וטעם למעלות וחשיבות יום זה, כי לפי סדר השנים ועבורן יהי' יום הו"ר כיום הכפורים כאשר כתבתי בדרשות, יען ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה עשרה ימים כ"א שעות ר"ד חלקים" לפי זה בקל תוכל להבין שאם קבענו ראש השנה בראשון ביום מולד כאשר ראוי להיות, לא יכלה אותו שנה שנת החמה אלא "עשרה ימים אחר המולד של תשרי" הבא, והרי יהי' לפי זה ראש השנה של החמה בשנה הבאה עשרה ימים אחר המולד והוא יום הכפורים של שנה השני וא"כ לפ"ז בשנה השנית כשהתחיל שנת החמה ביום הכפורים לא יכלה אותו שנת החמה עד יום הושענה רבה של שנה שלישית", ואח"כ בשנה השלישית כבר ידעת שמעברין השנה ויחזור להיות בשנה הרביעי דאש השנה של החמה ביום ר"ה של מולד הלבנה. ואח"כ יחזור הסדר בשלשה שנים הבאים כמו שכתבתי באלו השלשה שנים, וכן יהי' לעולם חוזר חלילה, ושם בדרשותי כתבתי החשבון מכוון על אופן זה מיום בריאת עולם עד עכשיו. על כן אומר אני, שזה אחד מן הטעמים בכונת התורה שקבעו לעולם יוהכ"פ בעשור לחודש ושקבע לעול' הבור' ית"ש שתימת הדין וביום הושענה רבה כפי קבלותינו האמתית, שכיון שהוקדשו והוקבעו אלו הימים לימי דין וסליחה וכפרה מתחלת הבריאה מפני שהיו ימים הראשונים משנות החמה כאשר כתבתי. אע"פ שלפעמים לא יכוונו ממש כך בחודש, ובפרט בשנת ח' וי"ט למחזור קטן כידוע ליודעים מעט שחכמת העבור, מ"מ לא זזו ממקומם לקבוע אותם לעולם לימי דין סליחה וכפרה, וזה נראה לי ברור מסודות טעמי התורה, עכ"ל הלבוש:
והנה פלטה מקולמסו של בעל הלבוש שמתחלת הבריאה נקבע יום הזה ליום הדין וליום מחילה וסליחה, וכפי דברי חכז"ל שירד משה ביום עשרה לחודש תשרי ונתרצה הקב"ה למשה בו ביום ואמר סלחתי כדברך ומאז קבע יום הזה ליום הכפורים ולא מתחלת הבריאה ? אמנם מצינו ג"כ במדרש רבה בראשית ויהי ערב זו מעשיהם של רשעים ויהי בוקר זו מעשיהם של צדיקים "יום אחד זה יום הכפורים" מהיכן דרשו שיום אחד בא לרמז על יוהכ"פ ? אמנם יען שקיבלו איש מפי איש שביום א' תשרי נגמר מעשה בראשית ונברא האדם מובחר הבריאה. והוא היום שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, וא"כ שר"ה היא יום הדין", ויען ששנות החמה יתירה על הלבנה עשרה ימים, א"כ ממילא אותו שנת החמה יכלה בעשרה לחודש ואז כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון בעשרה לחודש שהוא יום הדין לבני אדם ובו ביום אמר סלחת' כדברך. ואחר שקבע יום הזה למחילה ונכפרה כן יהא לעתיד לבא לעולם דין משותוף ברחמים:
ובזה מבואר למה אומרים ביוהכ"פ לאל עורך דין הא עצומו של יוהכ"פ מכפר ומכ"ש לשבים וא"כ כולו חסד ורחמים ? אבל יען כי בשנת החמה הוא ר"ה יום הדין בעשרה לחודש, א"כ יש בו דין וגם רחמים:
ויען כי אם כלה שנת החמה בעשרה לחודש תשרי א"כ כלה אח"כ השנה ביום הושענה רבה של שנה השלישית מעתה באותו שנה "יום הדין בהו"ר", ולכן היושר והשכל מחייב שנקדש בשנה השלישית "היום הו"ר" שנתקדש לעילא לדין ומשפט בתורה ובתפלה ובתשובה:
ומאחר שנתקדשו אלו שלשה ימים לדין ומשפט בשמי שמים מימות עולם, לזאת היושר מחייב שיהי' לנו קודש לעולם גם בשנה שחלה שנת החמה בטח בעשרה לחודש ביוהכ"פ:
וזה לדעתי כונת הלבוש במה שכתב שאלו ימים היי' ר"ה יוהכ"פ הו"ר הוקבעו והוקדשה מתחלת הבריאה לימי דין סליח' וכפרה. ולכן הזוהר ושאר ספרי מקובלים שפיר כתבו שיום הושענה רבה דין קדושת יום הכפורים יש לו שבו החיוב לעסוק בתורה ובתפלה ובצדקה ולשוב לה' ולבקש מחילה וסליחה וכפרה:
ומה שלא הוזכר קדושת יום הזה במשנה ובגמרא כמו שהזכירו אימת יום הדין בר"ה. לפי שכולם היו בקיאין בחשבון סוד העבור וידעו שבשנה שחל שנת החמה בעשרה לחודש, א"כ יום הדין של שנת החמה ביום הכפורים הוא, ואם בשנה השלישית חל שנת החמה ביום הושענה רבה הא לתכלית זה הוסיפו הנביאים להרבות בערבה וניסוך המים שתיקן משה והוא הלכה למשה מסיני, ואח"כ נשתכח ובאו הנביאים ויסדוהו שנית כדי לקדש היום הזה לעולם:
וכדת ודין כתב הרוקח ורמב"ן שיש ליום הזה בחינת יום הכפורים, ובס' אדרת אלי' כתב:
וכל הכופר בזאת האמונה ומבעט בה חלול גדול הוא עושה, מלעיג במלאכי אלקים ובנביאיו, ושופך בוז על נדיבים כל קהל עדת ישראל מקצה הארץ ועד קצה הארץ שומרי חקותיה:
ועוד טעם אחר אני אומר שלא דברו מקדושת יום הו"ר לפי שהי' בימיהם ידוע לכל שהי' אז קרובים לימי הנביאים שתקנו בגזרה וחרם לקדש היום הזה שתיקן משה ונשכח מישראל כמ"ש בפרק לולב וערבה. וזה בכלל דברי הרמב"ם בפירוש המשנה מנחות רפ"ד, וז"ל:
ענינים ידועים ונהוגים ביד המון ואין ענין מהן נפלא משום אדם לא ראו לדבר בהן כמו שלא סדרו התפלה ואיך יתנהג השליח צבור לפי שהי' מפורסמים, עכ"ל:
והבאתי ראיה לדבריו שמצינו בש"ס ברכות דף ד' ע"ב היכא מצי לסמוך גאולה לתפלה בשחרית הא אמר ר"י בתחלה הוא אומר ה' שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר יהי לרצון והקשה הצל"ח בדף ט' ע"ב היכן מוזכר שר"י אמר כן שמחויבים לומר בתחלה ה' שפתי וגו' ולבסוף יהי' לרצון? אמנם לפי דברי הרמב"ם לא קשה, יען דאלו דברי' שהי' ידועים וגלוים לכל את זה לא כתבו בספר:
ועתה אני אומר:
אודך על כי נוראות נפלאתי, נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד. בסדר בראשית כתיב בכל יום מן ששת ימי המעשה ויהי ערב ויהי בוקר "יום אחד" שני עד "יום הששי", ובכל מקום דכתיב "יום" מפרש אונקלס ג"כ "יום", יום שני יום תנין, יום שלישי יום תליתאי וכן בכולן, אמנם ביום ראשון לבריאה על ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד כתב והוה רמש והוה צפר יומא חד, ומה זה שבכולן כתב יום וביום ראשון כתב יומא ? וכזאת מצאתי להעיר גם בסדר שלח כאשר חטאו ישראל במדבר אמר ה':
במספר הימים תרהם את הארץ ארבעי' יום יום לשנה תשאו את עונותיכ' ארבעים שנה, וגם שם כתבו אונקלס על יום יום יומא יומא מה זה ועל מה זה כאן בחטא ובעונש אמר על "יום יומא" כמו שאמר ביום הראשון לבריאה על יום יומא ? לפי שהי' להם בקבלה איש מפי איש שיום שבו נגמרה הבריאה יהי' "יום הדין" לעולמי עד כאלו נאמר יום בה"ה הידועה, ומטעם זה דרשו חכז"ל הפסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, היי' ויהי ערב זה מעשיהם של רשעים, לאלו יהי' יום הדין ערב כי לא יצאו זכאי בדין, ויהי' בוקר ביום הדין לאלו שעושים מעשה הצדיקים ויצאו זכאי בדין, אמנם "יום אחד" לכולן הוא יום הכפורים שהוא יום מחילה וסליחה:
ולכן במכוון אמר אונקלס "יום אחד יומא" חד שהוא יום הדין, ולכן אמר גם בחטא המדבר שהי' יום הדין לאנשי מדבר על יום יומא. ולזאת אני אומר שלכונה זאת קראו חכז"ל המסכתא שבו נאמר ההלכות מר"ה ויוהכ"פ יומא כנלע"ד:
הארכתי בזה לכבוד התורה ולכבוד מעכ"ת ולהראות לו שחוב עלינו לקדש כל אות ותיבה בדברי חכז"ל ובמנהגי ישראל. וכבר כתב הרשב"א בתשובה סי' ט' שאפילו מה ששגור בפי הזקנים וזקנות קדוש תהא לנו. והנה הרא"ש לא כתב טעם ומקור מדוע אנו מחויבין להקדיש כל מה ששגור בפי המון בלי טעם וסברא. אכן מצינו בכמה מקומות בש"ס פוק חזי מה עמי דבר, ובש"ס ב"ק דף צ"ב ע"ב אמרו מהיכן אנו למדין שמה שאמרו אינשא קדוש הוא לנו, עיי"ש היטב. ובש"ס תמורה דף ט"ז אמרו דשלשה אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה וכולם החזיר עתניאל בן קנז וכו'. ואם בזמן קצר נשכחו ההלכות בודאי בגלות המר נשתכחו מקורי התקנות והמנהגים. והנה יבאו הימים כאשר יבאו חכמי ישראל אל המנוחה ואל הנחלה יכירו האמת שבכלל לימוד התורה הוא לדעת המקור מכל מנהג ותקנה ומה טעם יש בהם, וטוב להתיגע בזה מלהיות עוסק בפלפול להרוס על מנת לבנות. ועד שנזכה לזמן הזה חוב עלינו לחזק הדת ולהאמין שהנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת:
ובח"ס ליו"ד סי' קצ"א כתב שקשה לו למה לא תיקנו לברך על מנהגי ישראל שתיקנו החכמים כמו שתיקנו, לברך על חנוכה וכדומה ? ותירוץ בקיום מנהג כמו ערבה אי שב ולא קיים ולא חבוט ערבה אפשר דלא מיקרי עבריין ואין מנדין אותו ולא נאמר ע"ז אל תטוש תורת אמך, משו"ה המקיימו אינו מברך וצונו, עיי"ש. ומצאתי בראב"ן מס' סוכה דף פ"ג ע"א שפירוש ערבה מנהג נביאים הם נהגו ולא יסדו לישראל ליטול ואין עריך ברכה, עכ"ל. נראה שרצה ליישב קושית הח"ס מדוע אין מברכין על ערבה ? ולזאת אמר שמעיקרא לא תיקנו הנביאים לכלל ישראל, אלא שהם נהגו כך, ודו"ק. כ"ד אוהב ישראל ולומדי תורה.
הק' שלמה הרש שיק ברעזאווע: