אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה רנ"א

תשובה ר"נ

שיל"ת ג' בראשית תרמ"ד לפ"ק:

אורה ושמחה וששון לידידי הרבני המופלג בו"ב מו"ה אברהם צבי פישער נ"י ש"צ ומ"צ ביישוב קענדערעש:

אחד"ש הנני לרצונו לבאר לו מאמר נפלא בסוכה נון ע"ב איתמר ר' יהודא ור' עינא חד תני "שואבה" וחד תני "תשובה" מאן דתני שואבה לא משתבש דכתיב ושאבתם מים בששון ומאן דתני חשובה לא משתבש דאמר ר"נ מצוה חשובה היא ובאה מששת ימי בראשי', גם בעיני יפלא שבעלי אגדה לא ביארו לנו בכונתם. ובמלת "שואבה" אין לנו דבר ברור, הברטנורא תפס פשט הגמרא שכל השמחה היתה על "שאיבת" המים של נסוך קרו לה שמחת בית השואבה. והתוס' יו"ט נקט פשט הרמב"ם המקום שהיו מתקנים לשמחה נקרא "בית השואבה", ותוס' מביאי' בשם ירושלמי לפי שיחידי סגולה שאבו רוח הקודש משם לפי שהשכינה שורה מתוך שמחה, לכן נקראת בית השואבה. ובס' מורה נבוכו הזמן מצאתי עור פירש רביעי, כי מלת שובתא בסורסי הוא אבוקה של אור, ועיקר השמחה שם היתה שהדליקו אבוקות, והחסידים ואנשי מעשה ששמחו במחול ובריקוד היו בידם אבוקות והי' אור עד למרחק, ובסוף הלילה בקרוא הגבר שאבו המים לניסוך בחג. ואמרתי שכל הפירושים אמת, כי בחג הסוכות כתיב ושמחת אתה והלוי והגר וגו' ועיקר השמחה היתה באהבת רעים, שהי' ששים ושמחים באהבה רבה בעיר הקודש על התורה ועל העבודה, וכתיב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, ראש השמחה הוא "אור". כי כאשר ברא הבורא ית"ש ארץ ושמים תחלת דברו הי' ויאמר אלקי' יהי' "אור", ובצאת ישראל ממצרים כתיב ולכל בני ישראל הי' "אור" במושבותם, כי זה אחת מחקי הטבע שהאור משלמת השמחה, ואין שמחה אלא מתוך אהבה ושלום. ומה נעימים דברי הזוהר בראשית יהי אור זה אהבה רבה, וכתב בס' קרבן חגיגה בכונתו כי מספר יהי אור כמספר זה אהבה רבה רל"ב, לומר שכשם שאי אפשר לעולם בלא אור כן אין שמחה ואין ברכה בלא אהבה רבה, כי "זה" אור ואהבה כל האדם:

ולכן "בבית השואבה ששאבו מים לחוג את החג בשמחה מתוך אהבה רבה הראו שמחתם שהדליקו נרות לרבים להראות שמחתם ואהבתם זה אל זה ומתוך שהי' להם אור ושמחה שאבו רוח הקודש, וזה למדו מששת ימי בראשי' שמראש אמר ה' ויהי "אור". וזה כונת המאמר, חד תני "שואבה" ומאן דתני שנקרא שואבה משום דכתיב ושאבתם מים בששון לא משתבש, כי רק ע"י ששאבו המים "בששון" בשמחת הנפש ואהבה רבה זכו לברכת השמים ולרוח הקודש, ומאן דתני שמחת בית "חשובה", שהוא בלשון סורסי "אורה" כי בחוצות ירושלים הי' הכל כבית המאיר ג"כ לא משתבש, דאמר ר"נ מצוה חשובה היא ובאה מששת ימי בראשית, שע"י שהדליקו נרות לרבים עשאו המצוה חשובה על ידי "חשובה" שהוא אבוקה של אור, ולמדו כן לשמוח בשמחה של מצוה כי בששת ימי בראשית כתיב ויאמר אלקים יהי אור וכתיב ויהי ערב ויהי בוקר, שחוב עלינו לעשות הערב לבוקר ע"י ריבוי הנרות שאנו מדליקין לכבוד המצוה, וכתיב באורים כבדו את ה':

ומה שחקר במה שמצינו שקראו רבותיהם בשם רבי וכן בשם רבן, החוקרי' אומרים בזה טעמים הרבה, ואני מצאתי בתוספתא בסוף עדיות וז"ל:

מי שיש לו תלמידי' קורין אותו "רבי", נשתכח תלמידיו קורין אותו "רבן" נשתכחו אלו ואלו קורין אותו בשמו. הפירוש הוא אשר מזכירין חכם אחד שידוע שיש לו תלמידים וניכרין לכל שהם תלמידיו אז קראו אותו "רבי", היי' שהוא רבי של אלו ואלו שלמדו תורה ממנו, אך אם אין ידוע מי הם התלמידי', רק שידוע שהי' רבי להרבה מבני ישראל, אז קראו אותו "רבן" שהוא או שהי' רבי של הרבה מישראל. ובלחה"פ ליו"ד סי' רמ"ב מוכיח תלמיד לרבו מובהק מחויב לומר קדיש. והנני חותם בברכת אהבה רבה:

ה"ק שלמה הרש שיק

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה