שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה ר"נ
דרשה לחתן תורה שאמרתי פק"ק קארצאג בשנת תרנ"א:
תוה"ק מסיים לעיני כל ישראל ומתחלת בתיבת בראשית ואמרו בספרי מקובלים כי תיבת ישראל תיבת מן יש שישים וריבוי אותיות לתורה. וכן בתיבת בראשית ר"ת יש ששים ריבוי אותיות בתורה. וחכמים הסופרים לא מצאו המספר מכוון. ונראה לי כי הם אמרו לנו בזה דבר גדול. מעודי תמהתי ע"ז מאין בא לנו השם "אמונה" שהוא בלשון אשכנז "גלויבע" והוא דבר שנאמר לי מפי אחר ואני מאמין לדבריו, באשר האומר מוחזק בעיני לאיש תם וישר. וכי התורה אשר בידינו שמה אמונה ? וכי לא ראו אבותינו בעיניהם שכל מה שנאמר להם בסיני הוא אמת וברור ?
מה ראו ומה שמעו בהר סיני ? אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. וכי הי' צריכין להאמין שהוציא אותם מבית עבדים, הא ראו עין בעין הניסים ונפלאות וכל היד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל ? מה שמעו עוד בהר סיני ? זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעשה מלאכתך וגו', וכי לא ראו במדבר עין בעין בעיניהם בכל שבת ושבת שיצאו ביום השביעי ללקוט ולא מצאו, א"כ האיך נאמר שאבותינו "האמינו" ואנחנו "מאמינים" מה שאבותינו האמינו, הא אבותינו שהי' ששים ריבוי נפשות ראו עין בעין שהוציא ה' אותם ממצרים מבית עבדים וראו כי יום השביעי קודש כי ששת ימים לקטו ובשבת לא הי' בו במשך ארבעים שנה ?
מה שמעו עוד בהר סיני ? לא תגנוב לא תגזול לא תחמוד, וכי רק באזנם שמעו החוקים האלה, הא ראו עין בעין שישים ריבוי נפשות שכל הגונב וגוזל וחומד ומתאוה מה שאינו שלו גם מה שיש לו אינו שלו, הא ראו עין בעין וילקטו הרבה והממעיט, וימודו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, ואלו שלא שמעו אל משה ויותירו ולקטו מפתח של חבריהם "וירם תולעים ויבאש. ומעתה הם לא הי' צריכין להאמין בדברי ה', אלא שראו בעיניהם עה טוב ה' ושאסור לגנוב ולגזול ולחמוד למה שאינו שלו ?
ועתה נשים לנגד עינינו מה שאמר ה' אל משה ונראה עין בעין נפלאות בתורתינו הקדושה. ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו "דבר יום ביומו". וחכז"ל פירשו דבר יום ביומו צורך אכילת יום ולקטו ליום ביומו ולא היום לצורך מחר. וזה פלא בעיני, ולמה נאמר "דבר" יום ביומו, ולא נאמר ולקטו ליום ביומו ?
ולדעתי הפירוש בקרא, כי אבותינו שמעו באזניהם מפי אבותיהם מאברהם יצחק ויעקב עד עמרם ומשה כי הוא ית"ש קידש את יום השבת, כי כן אמר ה' לאדם הראשון, ואדם אמר לחנוך, חנוך לשם, שם ליעקב, ויעקב לעמרם ועמרם למשה כי אלו ראו זה את זה כמ"ש בש"ס ב"ב דף קכ"ב, אך הם לא שמעו לאבותיהם לקדש את יום השבת כראוי וכן שמעו מפי אבותיהם הקדושים שאסור להיות חומד ומתאוה לעושר, והחוב על האדם להסתפק במיעוט מיום ליום, כי מאן דיהיב חיים יהיב מזונא ואם ה' לא יבנה הבית לשוא עמלו בוניו בו, וכן שמעו מאבותיהם לא תגנוב ולא תגזול, אך הם לא שמעו דברי אבותי, לזאת הי' מן ההכרח שישמעו את "דברי ה' " בלבת אש בקולות וברקים וענן כבד על ההר, ושם שמעו דברי אבותיהם'. ואחר שראו ושמעו בהר סיני כי דברי אבותיהם הי' הדברים ששמעו בהר סיני' ויניעו שבא עליהם פחד ואימה שלא הי' זהירים בכבוד אבותיהם, ואז השיגו גדולת אבותיהם וקדושתם, והכירו כי עמדו מרחוק מהשגה העליונה, כי לא האמינו מה שעכשיו שמעו במעמד הר סיני:
וזה כונת הקרא:
הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו', ואם תראו עין בעין שששה ימים יפול וביום השביעי לא יפול בזה תראו דברי אבותיכם היו אמת" כי שבת קודש הא, ואם תראו כי מי שחומד ומתאוה למה שאינו שלו וכן הגונב והגוזל ויבאש וירים תולעים, אז "תראו דברי" אבותיכם אמת שאסור לחמוד וגם אסור לגנוב ולגזול, ולכן אם יצאו העם ללקוט שם ימצאו דבר יום ביומו, שלא רק על הלחם לבדו יצאו ללקוט, אלא שימצאו "דברים", כל הדברים ששמעו מאבותיהם וכל הדברים ששמעו ממשה וכל הדברים ששמעו בהר סיני אלו דברים יראו עין בעין:
ובזה מובן כונת הקרא (יתרו) וכל העם רואים את הקולות, וכל הראשונים יגעו וטרחו לבאר ולפרש האיך אפשר "לראות את הקול", כי הקול היא דבר הנשמע ולא דבר הנראה לעין ? אבל הכונה הפשוטה היא, כי באמת לא נתחדש להם דבר במעמד הר סיני, כי מה ששמעו כאן כבר שמעו מאבותיהם. אך עד מעמד הר סיני הי' רק "אמוונה", ואחר יציאת מצרים שראו הניסים ואת גדלו וידו החזקה, ואחר ששמעו בלבת אש בהר סיני אלה הדברים, אז ראו עין בעין הקולות ששמעו מאבותיהם הי' ג"כ אמת ברוח הקודש שבא ממקום הקודש לעילא מן כל ברכתא:
ובזה מובנים דברי משה רבינו שהוכיח את המון שיצאו ללקוט ביום השבת אף שלא מצאו ואמר:
בשלח עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי "ראו כי ה' נתן לכם השבת" על כן הוא נותן לכם לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, וישבות העם ביום השביעי, ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע "גד" לבן וטעמו כצפיחית בדבש. ואמרו חכז"ל שנקרא גד מלשון "הגדה" שמושך לבו של אדם, ובמכלתא בשלח סי' ל"א אמרו שנקרא "גד" לפי שהמן "מגיד על עצמו" שאינו יורד לא בשבת ולא ביו"ט ולא ביום הכפורים:
הוא הדבר אשר דברתי, כי הוכח אותם על שלא שמרו בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאדם את דבר ה'. אם עד היום לא שמרתם כחוב עליכם הי' הטעם לפי שלא האמנתם בלב שלם מה שלמדו אתכם הורים ומורים, אך עכשיו שראיתם בעיניכם שה' נתן לכם השבת, וראיתם על כן הוא נותן לכם ביום השישי לחם יומים, א"כ החוב עליכם שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי:
ואחר ששמעו זאת הכירו האמת:
וישבות העם ביום השביעי, ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד ואמרו בפיהם, כי המן עצמו מגיד ליעקב דבר חוק ומשפט, כי אסור לחלל שבת ויו"ט ומשה אמת ותורתו אמת, באשר ראו עין בעין כי ה' נתן השבת:
אחר הדברים האלה אני שואל אתכם אחי ורעי. וכי לא בצדק ובמשפט אמרתי, כי תמוה בעיני מאז שאנו אומרים על דת ישראל שהיא אמונה (גלויבען). וכי תורתינו הקדושה אינה ברורה כשמש שכל דבריה צדק ואמת ? וכי לא ראו עין בעין שישים ריבוי נפשות מישראל שהוא ית"ש הוציא את בני ישראל ממצרים בניסים ונפלאות ? וכי לא ראו שישים ריבוי נפשות שששה ימים נפל המן וביום השביעי לא נפל ? וכי לא ראו ששים ריבוי בעיניהם שאם אחד גנב או גזל ולקח מחצר וגבול חברו דבר, שהבאיש ורימה ותולעה הי' ממנו ?
ומעתה אני שואל אתכם, אם שישים ריבוי "עדים מעידים שראו כך הי' המעשה" וכי יכול אדם להסתפק בעדות כזאת ? ויען כי גלוי וידוע לכל שששים ריבוי נפשות עמדו בהר סיני והיו במדבר בנפילת המן וראו בניסים ובנפלאות, א"כ "ששים ריבוי עדים מעידים שמשה אמת ותורתו אמת", א"כ אין אנו צריכין להאמין, אלא שברור לנו כשמש שהתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל היא אמת:
והנה אות' הוא "עדות" ועודות היא אות ומופת על הדבר שמעיד עליו וכן מצינו בישעי' מ"א פסיק כ"ג הגידו האותיות לאחור ונדעה:
וזה שאמרו המקובלים:
אשר עשה משה לעיני כל וישראל, כל מה שאמר משה בתורה הוא גלוי לכל כי ראו עין בעין האמת וכל הנעשה והנשמע לפניהם ובימיהם, וכל מה שראו הם עין בעין ע"ז העידו על משכבם בצאת נפשם. ומעתה יש ששים ריבוי אותות (עדים) לתורה, וששים ריבוי עדים הם אות ומופת כי משה אמת ותורתו אמת:
אחי ורעי ! אני רואה פניכם צהלה ושמחה על הדברים אשר אתם שומעים עתה מפי:
רואה אני כי אתם שמחים בשמחת התורה, ובנפשכם הטהורה אתם אומרים:
ברוך אלקינו שבראנו לכבודו אך בכל זאת ידעתי גם ידעתי שיעלה על לבבכם עוד היום השאלה והבקשה:
עברו עלינו שלשה אלף שנים מעת שהעידו על אמיתת התורה אלו ששים ריבוי ערים כשרים ונאמנים, אכן אלו נזכה היום לשמוע עדות מן אלפים אנשים נאמנים בודאי היינו מוסרים כל מאדינו בשביל התורה והמצות, ומי יבא אלינו כעת להעיד שמשה אמת ותורתו אמת ?
רבותי ! אלו לא הי' החוב עלינו היום לאכל ולשמוח בשמחת התורה הייתי מביא לכם כמה וכמה אותות ומופת:
למען תראו גם אתם עין בעין כי משה אמת ותורתו אמת, ויען כי אין הפה יכול להגיד הכל מה שהלב יודע ומה שהנפש רואה לזאת רק אחת אדבר:
אז ראו שישים ריבוי אלפים נפשות תמימים וישרים מה שראו עין בעין, ועתה אני אביא לכם אלף ורבבות עדים כשרים ונאמנים לכם, ובטוח לבי שתאמינו להם בלי שום ספק:
גלוי וידוע לפניכם רבותי, שזה ארבע מאות שנת מצאו עולם חדש שנקרא אמעריקא ואויסוראליען ושם מצאו בריות שונות. ואין מי שיאמר שמשה רבינו הי' באותן מדינות למען ידע ויכיר כל מיני בריות. והנה הוא משה רבינו כתב בתורה זה יותר מן ל"ב מאות שנים בסדר שמיני:
זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ' כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו. ובמשנה תורה בסדר ראה פרט שמות מינים טהורים ואמר זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה וגו' והם עשרה מינים כולם בעלי שני סימנים טהורים ממפריסי פרסה ומעלה גרה, וכל המינים האחרים הרבים אין להם סימני טהרה:
וחזר והודיע טעם היתר עשרה מינים אלו, בעבור שהן ממפריסי פרסה ומעלה גרה, ואמר וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו. והנה המוצא בהמה או חיה ואין מכיר אם היא מאותן עשרה מינים אין לו רק לבדוק אם היא מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות ומעלת גרה בידוע שהיא מעשרה מינים טהורים, ואם אין בה שני סימנים אלו בידוע שהוא מן המינים האוסרים, ואחר כן אמר:
שבכל מיני הבהמות והחיות נמצאים ארבע מינים שיש בשלושה מהם סימן טהרה אחד שהם מעלה גרה ובאחד מהם סימן אחד של טהרה שהוא מפריס פרסה, ואסור אותם לאכל ואמר אך את זה לא תאכלו ממעלה הגרה וממפריסי פרסה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה טמא הוא לכם:
ומי מאתנו אינו יודע שאלפים ורבבות שונאי ישראל ושונאי התורה מאז ביקשו עלילה לבטל תורת משה, ואלו מצאו בריה אחת נוסף על אלו ארבע מינים המפורשים שיש לשלשה סימן אחד של טהרה והוא מעלה גרה, ואחד שהוא החזיר שיש לו סימן מפרסת פרסה בודאי היו צועקים בקול רעש גדול שמשה ותורתו שקר, וכי משה שהי' במצרים ובמדבר ידע מה שהוא בכל העולם כולו שרק אלו ארבעה הם, שלשה מהם בסימן זו ורק אחת בסימן טהרה של מפריסי פרסה? וכי אפשר לילוד אשה לדעת מה שהוא ומה שיהי' אחר אלפים שנה?
וא"כ כל החכמים אשר בעולם מחויבי' ברצון ובאונס לבא ולהעיד, שמשה לא אמר דבר מעצמו, ורק מי שאמר והי' העולם ידע מה שהוא בכל העולם, ולכן אני שואל אתכם רבותי, וכי אנו צריכין עוד לאות ולמופת, אם כל העולם כולו בעולם הישן וכן בעולם החדש מחויבים לומר:
משה אמת ותורתו אמת?:
ובכן תקותי חזקה שתקיימו בכל לבבכם ובכל נפשכם את דברי התורה הזאת ותגדלו את בניכם ואת בנותיכם בשמחה ואהבה רבה כדת של תוה"ק כאשר ראינו מאבותינו, ויתגדל ויתקדש שם ישראל על ידיכם ויוצאי חלציכם, והנותן תורתו לעמו ישראל יברך אתכם בכי טוב וכל טוב, אמן: