שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה רמ"ו
שמעון הצדיק מכנסת הגדולה, לו הכבוד והגדולה, ה"ה הרב הגאון שלשלת היוחסין מו"ה שמעון סופר רב אב"ד בק"ק ערלויא יע"ה.
מכתבו היקר אשר בו הציע לפני דעתו שמן ההכרח להתאסף ממחוז שלו ומשלי למקום אחד לעשות תקנות נחוצות במצות ציצית ותפילין שנכשלים בהם רבים שקונים מאנשים שאין להם נאמנות ובפרט לתקן שיקחו ויקנו אתרוגים רק מן אנשי ארץ הקדושה שהיא מצוה רבה גם בזה"ז להחזיקם. הנה בכל עת ובכל שעה מוכן אני להיות חבר לעושה המצוה ובפרט להחזיק עניי ארץ הקדושה שהיא מצות עשה לדורות עולם, כמ"ש הרמב"ן בהערותיו לספר המצות לרמב"ם. ואמרתי לבאר בזה משנה סוף סוטה דף מ"ז משרבו הרוצחנין בטלו עגלה ערופה. ועמדתי לחקור האיך עקרו מ"ע שבתורה ? והנלע"ד דהנה לכאורה קשה לי האיך אנו רשאים בזמן הזה לחרוש ולזרוע ולקצור ולאכל בארץ ישראל, הא עכשיו אין אנו יודעים המקומות שערפו שם את העגלה הערופה בנחל ומקום הנחל איתן אסור מה"ת דכתיב לא יחרוש ולא יזרע, וא"כ מה שאנו אוכלים גם היום הוא מחשש ספק סכנה, אבל ליקח משם אתרוג לקיים המצוה במקום שיש לנו אתרוג שאין בו ספק כלל, מהיכא תיתי להקדים האתרוגים מארץ ישראל ? אמנם קושיא זו כבר הקשה הר"ש מקינון בסוף ספרו כריתות האיך אנו רשאים לחרוש היום ולזרוע בארץ ישראל אחרי שבודאי היו שם הרבה עגלי ערופה ויש לחוש על כל מקום שמא הוא כאן, ואין לומר דאזלינן בתר רוב ורוב מקומות לא הי' עגלה ערופה הא גבי קבוע לא אזלינן בתר הרוב ? והוא תירוץ דלא אמרי' כל קבוע כמחצה על מחצה רק במקום שגם מקום הקבוע נודע גם עתה. אך במקום שאין נודע עתה מקום הקבוע לא אמרי' כל קבוע כמחצה על מחצה, זת"ד. ורבים מקשים עליו דהא בזבחים דף ע"ג ע"ב אמרי' בבעלי חיים שנתערבו דאמרי' בהם כל קבוע כמחצה על מחצה, ושם הפסולים אין ידועים ? עיי"ש ובתוס' מה שכתבו בזה:
ואמרתי שקושית הר"ש מקינון מעיקרא ליתא. דהנה מצינו שגבי מצות יישוב ארץ ישראל לא גזרו רבנן כלל. וכן מצינו שגבי יישוב ארץ ישראל התירו בפירוש אמירה לנכרי בשבת. והתירו לכתוב שטר ולקנות בית ע"י נכרי בשבת עיי' ב"ק דף פ"א וש"ס גיטן דף ח' ובתוס' שם ד"ה אע"ג, הגם דשבת הוא יסוד התורה בכ"ז יישוב ארץ ישראל למעלה בקדושה. ומעתה לפ"ז אחר שהלכו ישראל בגולה ולא נודע המקום מנחל שבה הקריבו העגלה ערופה אם באנו לחוש לכל ארץ ישראל מאחר שכל קבוע כמחצה על מחצה לא יהי' אפשר לחרוש ולקצור ולאכל בארץ ישראל ותתבטל ישיבת ארץ שהיא למעלה בקדושה והעשה דישיבת ארץ ישראל דוחה הל"ת דלא יחרוש וגו':
ומעתה לפ"ז כאשר ראו שרבו הרוצחנין ויהי' בכל עיר ועיר מקום נחל איתן ובתוך חמישים אמה יהי' אסור לחרוש ולזרוע וממילא תתבטל ע"ז ישיבת א"י ולכן עמדו ובטלו מ"ע דעגלה ערופה, כי מה לי האי עשה מהאי עשה, כנלע"ד:
והנה אני מצידי מוכן לעשות דבר לטובת אחב"י בירושלים היושבים על התורה ועל העבודה בקדושה ובטהרה. וכל המחזיק אותם לא לבד שמחזק עניים ואביונים אנשי אמת וצדק אלא שמקיים בזה מצות יישוב ארץ ישראל שהוא מצוה לדורות עולם, אך לדעתי אין הזמן מוכשר כעת לעורר על ענינים פרטיים, במקום שצעקת בני המדינה הוא על דברים הנוגעי' לכלל, כי מערערים על ראש הקאנצלייא הן בדברים הנוגעים בממון והן בדברים הנוגעים אל הנשמה. וכי לא לנו אמר ה' :
שמוע בין אחיכם ?
חכמי המשנה אמרו:
לא עם הארץ חסיד, ואמרו בקדושין מ' ע"ב תלמיד גדול ממעשה, והרמב"ם במורה סי' נון כתב, שיש הרבה פתאים שמתנהגים בחסידות בכ"ז בפתיותם עושים דברים המכעיסים את קונם. וכן מפורש בזוהר חדש שיר השירים על הקרא הגידה לי:
אימא לן רזא דחכמתא, ואם את אתית בלא ידעיה ולא אסתכלתא בחכמתא לית אנת כדאי, יעי"ש. וכן אמרו חכז"ל בסוף פרק השלום:
הנביא נקרא מלאך והחכם נקרא מלאך, יכול יהי' כהן עם הארץ תלמוד לומר ותורה יבקשו מפיהו, עיי"ש. ואנן להלכתא קיי"ל בסמ"ע חו"מ סי' ג' ס"ק י"ג:
שפסקי הבעלי בתים ופסקי הרבנים הם שני הפכים, יעי"ש:
והאיך מצאנו ידינו ורגלינו בביהמ"ד, אם איש שאין בו תורה, לא למד ולא שימש ולא נהג ברבנות ינהיג את המדינה וימשול על חכמי המדינה יכריע בין הרבנים שהם גדולים בתורה. ובמעשים טובים
ושאלתי ובקשתי שימחול לעורר את מר אחיו הגאון בפ"ב השי"ו על כל הנעשה והנשמע. כ"ד ידידו מוקירו הדש"ת:
ה"ק שלמה הרש שיק.