אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה רמ"ה

תשובה רמ"ד

דרשה נשבת תשובה בשנת תרמ"ד שהי' רעש גדול במדינה אודות ערירות דם בכפר טיסא- עסלאר:

במשנה סוף יומא איתא עברות שבין אדם למקום יוהכ"פ מכפר עברות שבין אדם לחברו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה חברו. את זו דרש רי אלעזר ב"ע מבל חטאתיכם לפני ה' תטהרו (אחרי) עברות שבין אדם למקום יוהכ"פ מכפר, עברות שבין אדם לחברו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חברו. אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מוטהרין, מי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'. במשנה זו יש להקשות ולדקדק, א' כיון שאמר ברישא שרק על עברות שבין אדם למקום יוהכ"פ מכפר ולא על עברות שבין אדם לחברו, א"כ מה חידש לנו הדרש של ר"א ב"ע יותר שהם הם רק הדברים שאמר התנא ? ב' אם רבינו הקדוש רצה לנו לומר שהדרש זו הוא הדרש שדרש ר"א ב"ע למה לא פתח ואמר את זו דרש ר"א ב"ע עברות שבין אדם למקום וכו'? ג' ע"פ דקדוק הלשון הי' לו לומר עברות שבין אדם לאדם כשם שאמר בין אדם למקום, ולמה אמרו שבין אדם לחברו ל ד' סיום המשנה שאמר רע"ק אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין וכו' הי' מקומה לעיל בפרק רביעי דשם מדבר מדוע קדוש ידים ורגלי' וטבילת כהן הגדול, ולמה המתין בדברי ר' עקיבא עד כאן שמדבר מדין עברות שבין אדם לחברו ?

רבותי ! אחי ורעי ! כל שמאמין בתורה שבכתב ובתור' שבע"פ מחויב להאמין שהקב"ה משלם שכר לעושה הטוב והישר מדה כנגד מדה ומעניש לעוברי עברה מדה כנגד מדה, כמ"ש בסוטה ח' ע"ב במדה שאדם מודד מודדין לו. במשנה אבות פ"ד אמרו איזה מכובד המכבד את הבריות וכו', ובש"ס שבת כ"ג ע"ב אמרו מאן דרחם רבנן הוו ליה בנין רבנן, דמוקר רבנן הו"ל חתנותא רבנן, דדחיל רבנן איהו גופי צורבא מרבנן ואי לאו בר הכי הוא משתמעון מיליה כצורבא מרבנן. וכן אמרו בש"ס שבת קנ"א ע"ב כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים. ואמרו ב"מ דף פ"ה הואיל ולא קא מרחם ליתו עליו יסורין. ואמרו בש"ס מגלה י"ב ע"ב לפי שושתי הביאה בנות ישראל ערומות ועשתה עמהן מלאכה בשבת לפיכך נגזר עליה מדה כנגד מדה שתבא ערומה לפני המלך. וכהנה מאמרים הרבה שהקב"ה משלם ומעניש מדה כנגד מדה. ולעת כזאת שצרות רבות באו עלינו שהוציאו דבה על בני ישראל שאנו שופכים דמים לצרכי המצוה, ובני ישראל שלא לבד שדם בהמה תועבה היא, וכל התורה מרישא לסיפא חסד ורחמים, ואפילו לצער בהמה אסור לבר ישראל, וכתיב ורחמיו על כל מעשיו. וא"כ עלינו לחקור ולדרוש מה זה ועל מה זה הוציאו מקדמת דנא דבה כזאת עלינו, וכמה קהלות נהרגו בעלילה שאין בה ממש, ואם הוא ית"ש בשבט עברתו מעניש את בני ישראל בעלילה כזאת עלינו לדעת ולחקור, וכי חטאנו חטא כזה שהוא עונש מדה כנגד מדה ? והנה גם הראשוני' חקרו ודרשו שנחרבו ב' בתי מקדשות בזה אח"ז, ולדעת רבי עצומו של יוהכ"פ מכפר גם בלא תשובה, ובכל שנה ושנה נתכפרו עונותיהן של ישראל, וא"כ קשה האיך עלה חמת ה' לאין מרפא, כיון שנתכפרו עונותיהם? ותירצו בתוס' ישנים יומא פ"ה שבלא תשובה גם רבי סובר שאין יוהכ"פ מכפר. והנה לא לבד שמשמעות לשון הש"ס עצומו של יוהכ"פ מכפר הוא בלא תשובה, קשה לנו בדורנו הגם כי חטאנו לה' מאד, ובלי ספק גם בדורות שלפנים בעת שבאו עליהם בעלילת דם חטאו בכפלים, אך לא חשידי ישראל שלא יהרהרו כולם בתשובה ביוהכ"פ ואם כולם אין מהרהרין בתשובה, רוב בני ישראל עדיין כשרים הם ועוסקים בימי הדין בתשובה תפלה וצדקה, וא"כ מה זה ועל מה זה שמעניש אותנו בעלילת דם עד שבאנו כולם לידי בושה וכלימה ואנחנו כשה לטבח יובל להרג לאבד למכה ולחרפה ?

ונראה לי כי במשנה שלפנינו גילו לנו מה זה ועל מה זה בא עלינו הצרה הזאת, ולכן הביא רבינו הקדוש דרשתו של ר' אליעזר ואח"כ דרשתו של ר' עקיבא להראות לנו הדרך אשר בו נלך לשכך כעס וחימה דלעילא למען לא יעלילו עלינו אלו מזרע עמלק כל הצרה הזאת ומטעם זה אמרו עבירות שבין "אדם לחברו" ולא אמרו שבין אדם לאדם, כי בלשון המשנה בכלל חברו הוא גם ערל נכרי מאומה אחרת, כי כן אמרו במשנה שבת דף ק"ן לא ישכור אדם פועלים בשבת ולא יאמר, "אדם לחברו" לשכור לו פועלים, ומקשה בגמרא פשיטא מ"ש הוא ומ"ש חברו ? אמר רב פפא חבר נכרי'. היוצא לנו מזה שבלשון המשנה שם חבר כולל הן ישראל הן נכרי, הן אדם בדומה לו בחכמה ובעושר ובמעלות והן אין דומה לו, כיון שיש עמו איזה התחברות באיזה עסק וענין קרוי חברו. וכן מצינו במס' דרך ארץ כאשר הלכו ר"ג וחכמים לפלוסיף חבריהם וכו', וזה הי' ערל נכרי שהתווכחו עמו בחקירה קראו אותו חבריתם:

ואם נזכיר ימות עולם מעת היתה ישראל לגוי עד היום הזה נמצא שבני ישראל מסרו נפשם ומאדם לקדש השם, וכן מסרו נפשם על התורה ועל המצות, אך בדבר אחד אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, וזאת היא חטאת ישראל שאין זהירין בכבוד חבריהם הן חבר ישראל והן חבר נכרי:

מצינו בש"ס ברכות כ"ח ע"ב כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו ילמדנו ארחות חיים ונזכה בהן לחיי עוה"ב, אמר להם הזהרו בכבוד חברכם", נמצא זה בא ללמד כי ר' אליעזר ראה בדורו כי נכשלים מאד מאד שלא הי' זהירים בכבוד חבריהם, אחד בזה את חברו, חשד את חברו, התכבד בקלון חברו, וקיבלו לשון הרע והוצאות דבה, ובדרך כלל לא הי' אהבה ואחוה בין החכמים:

וכן מצינו בש"ס יבמות דף ס"ב ע"ב שנים עשר אלף תלמידים הי' לר' עקיבא וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. מאמרים הללו והרבה כיוצא בהם מספרים לנו שלא הי' זהירים גם בימים הקדמונים בכבוד החברים ולא נהגו כבוד זה בזה, והי' חושדין זה את זה, כמו שסיפרו לנו בכמה מקומות בש"ס ובמדרש בדורו של ר' גמליאל שהוא העמיד שומרים על פתח בית מדרשו ולא הניחו שיכנסו בבית המדרש אלו שלא הי' מסכימים עם מחשבותיו ויסודי דתו (ברכות כ"א ע"א), ושומר הדלת צעק:

מי שאין תוכו כברו לא יכנוס לבית המדרש, ומתוך כך באו הרבה לידי ביוש וכמה אלפים מנעו את עצמם לבא ולשמוע תורה. עד שעמד בראש ישראל ר' אליעזר ב"ע והוא הרחיק את שומר הפתח ויצח הכרוז:

מי שרוצה לשמוע יבא וישמע, ובו ביום נתוספו שבע מאות ספסלי בבהמ"ד, עד שגם הוא ר"ג חלש דעתיה בראותו שטוב לקרב מלרחק:

ומה שהי' בימי התנאים זה הי' בימי הנביאים כי חלק ה' לבם זה מזה ולא הי' שלום מתווך ביניהם, כמ"ש במדרש ילקוט הושע ד' פסוק י"ז חבור עצבים אפרים הנח לו, רבי אומר גדול השלום דאפילו ישראל עובדי' ע"א ושלום ביניהם כביכול אינו יכול לשלוט בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מהו אומר:

חלק לבם עתה יאשמו, הא גדול השלום ושנואה המחלוקה עכ"ל. ובעל כלי יקר (נצבים) מבאר דברי המדרש, כי בעת ששלום מתווך בין בני ישראל. אף שיש ביניהם אלו שעובדים ע"א בכ"ז יתווכחו אלו עם אלו, ויש לקוות שיעשו תשובה, אכן אם אין שלום מתווך ביניהם ואלו פונים עורף לאלו ואלו לאלו, ממילא לא יוכיחו זה את זה ולא יתווכחו אלו עם אלו ולא ילמדו אלו מאלו, ואין לקוות שישבו אל ה', לכן חלק לבם אין ממתין להם שיעשו תשובה, כי בודאי לא ישובו, זת"ד:

ובזה מבוארים דברי חכז"ל בש"ס ר"ה י"ז ע"ב שאלה גיורית את ר' גמליאל כתיב בתורתכם אשר לא ישא פנים וגו' וכתיב ישא ה' פניו וגו' ? נטפל לה ר' יוסי הכהן אמר לה אמשול לך משל לאדם שנושה בחברו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך הגיע זמן ולא פרעו בא לפייס המלך ואמר לו עלבוני מחול לך לך ופייס את חברך הכי נמי "בעבירות שבנן אדם למקום" ישא ה' פנים, כאן בעבירות שבין אדם לחברו לא ישא פנים. והנה לא לבד שהמאמר צריך ביאור ופירוש עלינו להבין למה שאלה את ר' גמליאל ואם את ר"ג שאלה מדוע נטפל ר' יוסי הכהן להשיב לה ?

אמנם אחר שבררנו כי הוא ר' גמליאל הי' מן הקפדנים שלא נהג כבוד בתלמידים, וכל מי שבא לפתח בית מדרשו הי' מוכרח לשמוע שנאמר אליו:

כל מי שאין תוכו כברו לא יכנוס, וסיפרו בש"ס ברכות כ"ח ע"א שבא גר עמוני לבהמ"ד ורצה לגייר את עצמו והוא ר"ג דחה אותו, אך ר' יהושע וחבריו מצאו פתח לגיירו ולקרבו, באשר אמרו שמאל דוחה וימין מקרב וטוב לקרב מלרחק, עיי"ש:

וז"ש חכז"ל ביומא ט' ע"ב בשביל "שנאת חנם" נחרב הבית, כי מה דעלך סני לחברך לא תעבד זה כלל גדול בתורה אמרו חכז"ל שבת דף למד, כשם שאתה מחפה על מעשיך הרעים כן החוב עליך לחפה על פשעי אחרים:

ולכן נטפל לה ר' יוסי הכהן שאמרו עליו ר"י הכהן חסיד, והוא היי מחמשה תלמידים מובהקים של ריב"ז ור"א ור' יהושע ור"א בן ערך ור"ש בן נתנאל, אחד מאלו שעמדו ללחום ולחלוק על ר"ג שריחק ולא קירב, ולכן השיב הוא ר"י הכהן ואמר:

אמשול לך משל למלך וכו', מלך טוב וישר מוחל עונות עמו שחוטא" נגד כבודו רק רצונו שיהי' שלום מתווך בין בני עמו ולא יעשו עון ועול זה לזה, ולכן כשיש עבירות בין אדם לחברו אז לא ישא פנים ואין יוהכ"פ מכפר, כי במקום שהצדיקים נפרדים מן הבינונים, והבינונים מרחקין את החוטאים א"כ לא יתווכחו זה עם זה ולא ילמדו זה מזה וא"כ לא יזכו לתשובה אז אין נושא להם פנים, כאן בעבירות שבי אדם למקום אבל בין אדם לחברו שלום מתווך ביניהם, אז נושא להם פנים ומכפר עונותיהם:

ולכן רבינו הקדוש בעת שסיים דברי המשנה על מסכתא יומא שבו מבאר ומפרש דיני יוהכ"פ לכלל ולפרט בן בארץ והן בחוצה לארץ, הן לגדולים והן לקטנים, סיים דבריו:

שרק על עברות שבין אדם למקו' יוהכ"פ מכפר, עצומו של יוהכ"פ מכפר בלא תשובה ומכ"ש בתשובה, אכן אם יחטא איש לאיש ופללו אלקים, מי שמבזה את חברו, מבייש חברו, מפסיד ממון חברו, מתכבד בקלון חברו, אז אין הקב"ה מוחל וסולח, כמ"ש ר' יוסי הכהן חסיד משל למלך וכו', כי מי שאין פורע חובותיו מול חברו בזה מבזה את המלך ית"ש, כי האיך. יאמר לפניו ית"ש אבינו מלכנו, והוא ית"ש אומר:

אם אב אני איה אהבתך לאחיך ולאביך:

אם מלך אני איה מוראך ? האיך יצאת לבזות ולגנות את אחיך האיך יצאת להתכבד בקלון אחיך? האיך דחית לרדת שחת את אחיך ומנעת ממנו תורה?:

ובאמת נחרבו ב' בתי מקדשות הגם שיוהכ"פ כיפר וגם חזרו בתשובה, אך הם רק על העברות שבין אדם למקום חזרו בתשובה, והעונות שבין אדם לחברו למצוה יחשב להם כי אמרו שמצוה לרחק, מצוה רבה הי' בעיניהם לסגור את פתחי בית המדרש לאלו שהיו נחשדים בעיניהם שאין תוכם כברם. ובפומבי אמרו:

אחטא ואשוב, היי' שיעשו פירוד וידחו הנפשות מקהל ישראל כדי שיזכו לכפרה, ובזה רצו להביא קרבן לריח ניחח לה':

כמו שהי' לדאבון לבינו בימינו. השמש של חירות יצאה והתאספו בקאנגרעסס ע"פ פקודת הממשלה ראשי שבטי ישראל כמנין "חבר", והמתחדשים שישבו שם העיזו פניהם ולא נהגו כבוד זה בזה, ובחרב פיפיות פגעו בכבוד הזקנים שנשאו את כתר התורה בראשיהם, ומן חבר נעשה "חרב", עד שנאמר עליהם:

אותכם לא בחרי ה'. ורוב הדברים שיצאו מפיהם היו דברי רחב רחב המטמא אבי אבות הטומאה, ואלו צדיקים ואנשי מעשה שישבו שם צעקו חוצה:

"ברח" אל מקום אחר !

וכשם שבימי בית נחלקו לכמה כתות, לאגודות אגודות, וכל אחד ואחד חשד את חברו ללא טהר לב עם אל ועם קדושים כמו כן גרמה השערוריה. שהמתחדשים ביזו את החכמים, שכל מי שטבל את מטהו בדבש החכמות, וכן המבקש לעשות סדר וסדרים הוא מן הנחשדים, וכמעט כל החברים לא יבאו בין הנאספים, וכל העם רואים ושומעים בזילותא של הרבנים אשר על התורה ועל העבודה יושבים לילות כימים. ובימינו עושים כמו שעשה ר' גמליאל לרחק ולומר:

מי שאין תוכו כברו, מי שלא בשם "ארנוהאדאקס" יקרא לא יכנוס בקהל קדושים, אסור ללמדו תורה ולמנותו בין המאמינים ומצוה לרחקו ולהוציאו מחברת יראים:

ולכן אמר רבינו הקדוש בסוף הלכותיו ליום הכפורים, שיוה"כ מכפר רק לאלו שמעברות שבין אדם לחברו הם נזהרים, ומצוה הוא לקרב ולא לרחק כמו שעשה ר' גמליאל, וישראל אע"פ שחטא הוא ישראל, לכן אמר מה שאמרתי שאחטוא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ושעברות שבין אדם לחברו אין יוהכ"פ מכפר:

את זו דרש ר' אלעור בן עזריה דכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עברות שבין אדם למקום יוהכ"פ מכפר, שרק אז יוהכ"פ מכפר עונות וחטאים ופשעים כשאין בין אדם לחברו עונות וחטאים ופשעים, אך כשיש עברות בין לחברו ואין שלום מתווך בין החברים אז אין יוהכ"פ מכפר כלל, כי אדם לאדם פוקד עון ומאת ה' יבקש חסד ה' הוא בן אדם ולא ירחם ומאת ה' יבקש חסר ורחמים ? הוא בן אדם דן את חברו לכוף חוב ומאת ה' יבקש שידונו אותו לזכות ולכן הראה רבינו הקדוש על ר' אלעזר בן עזריה שביום שעלה לגדולה סלק את שומר הפתח וגזר ואמר:

כל מי שרוצה לבא לבית מדרשו ללמוד ולשמוע יבא, ובו ביום נתוספו אלפים ספסלים, הרבו התלמידי' והחברים, התחילו לכבד זה את זה כראוי לחכמים וחברים, וגס אלו הצדיקים שחלקו על החכמים בחרו בתוך השבעים הזקנים (עיי' ש"ס ב"ב קט"ו ע"ב ומגלת תענית בסוף ובס' אמרי בינה פרק ג'):

ולחזק החוב להיות זהיר בכבוד החברי' מביא בסוף דבריו:

אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין וכו', הוא ר' עקיבא שראה וידע ברוח הקודש שאלפים מתלמידיו מתו בפרק אחד בשביל שלא נהגו כבוד זה בזה, ולא הועיל להם תורתם ויראתם ועבודתם כשעלה חמת ה' עליהם עד לאין מרפא בשביל שלא הי' זהירים בכבוד החברים:

ובזה מובנים דברי חכז"ל בשבת קי"ט ע"ב לא חרבה ירושלים אלא על שבזו ת"ח וכל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו כי הגורם ביוש וקלון לת"ח כאלו שפך את דמו, כמ"ש חכז"ל המלבין פני חברו כאלו שופך דמים, דאזיל סומקא ובא חיורי. ויען כי הוא ית"ש משלם מדה כנגד מדה, לזאת באים שונאי או"ה ושונאים אותם, בשביל שהם שונאים ג"כ זה את זה ומבזים זה את זה:

אחי ורעי ! נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' להיות זהירין בכבוד החברים ואז נוכל לצפות שנזכה למנוחה ולכבוד, כי הוא ית"ש משלם מדה כנגד מדה, וכל מי שמכבד את הבריות גופו מכובד על הבריות:

אמנם עלי החוב מוטל היום לעורר עוד על חטאת הקהל שאין זהירים הרבה בעברות שבין אדם לחברו בדברים הנוגעים בממון. בחטא איסור השגת גבול אין זהירין, והרבה טועים שטעות גוי מותר לישראל, וזה גרם אאז' צרות רבות לישראל. ובפירוש אמרו חכז"ל הובא ברש"י עה"ת בסוף סדר כי תצא:

זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' אם שקרת בעדות ובמשקלות הוי דואג מגרו' האויב שנאמר (משלי י"א) מאזני מרמה תועבת ה' וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון. והדברים מבוארים כי האיך יאמר ישראל בקריאת שמע:

שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ה' אלהיכם אמת, והוא אינו זהיר במדות ובמשקלות וכל היוצא מפיו שקר ? והאיך הוא יצער את הבריות, יטעה הבריות, ירמה הבריות, יקח בערמה ממון הבריות, ישפיל כבוד הבריות, אם מאמין באמונת שלימה שהוא ית"ש אוהב הבריות ? ואם רוב בני ישראל כשרים, ורק המיעוט במדה ובמשקל אין נזהרים, בכ"ז כל ישראל זה בזה ערבים, ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, להוציא עליהם עלילה שהם שופכים דמים כי אין עוסקים באמונה עם החברים, והחברים נקראים גם הערלים נכרים, ואם יעלה על לב ישראל שמותר ליקח בערמה ממונו של נכרי שנקרא דמים, אז במדה שאתה מודד מודדין לך ליקח עמך שלא ביושר דמים ולבא עליך בעלילה שאתה שופך דמים:

לזאת עלינו לדעת שאין יוהכ"פ מכפר אלא על עברות שבין אדם למקום, אבל עברות שבין אדם לחברו, היי' בין ישראל ובין נכרי, אין יוהכ"פ מכפר עד שישים על לבו להיות זהיר בכבוד הבריות וכבוד החברים, כי תועבת ה' אלקיך כל עושה עול, ואם יהי' לך אבן שלימה וצדק יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך, אמן:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה