אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה רמ"ב

תשובה רמ"א

שיל"ת קארצאג צום גדלי' תרמ"ח לפ"ק. שנה טובה ומתוקה להתורני הנגיד ומפורסם לכבוד והתפארת מו"ה יצחק ברמ"א רייך יחי' ראש ליראים במדינה בעיר פעסט יע"ה.

פתח דברי בדברי תורה על דברי הרמב"ם בפ"ג מה' תשובה שכתב המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעוה"ב והכ"מ העיר שבש"ס שלנו לא נמצא המאמר זה. ואני מצאתי שהוא מאמרו של ר' יוסי בירושלמי ריש פ"ב מחגיגה. והנה אחר העיון קשה עלינו לדעת האיך בשביל מדה גרוע שאדם מתכבד בקלון חברו יאבד עולמו ? שנית בשלמא אם אדם גרוע ושפל שמח בקלון חברו והוא דבר המסור ללב, והבוחן לב וכליות היודע מחשבות בני אדם חורץ עליו משפטו שלא יזכה לשמחת עוה"ב, זה דבר שאפשר להשיג, אכן האיך אפשר שאחד יבא לכבוד, ויתכבד ע"י שחברו בא לידי חרפה ובזיון ? וביארתי הדברים ע"פ מ"ש חכז"ל במדרש רבה סוף בחקתי:

איש כי יפליא נדר בערכך נפשות וגו' והי' ערכך הזכר מבן עשרים עד ששים שנה חמשים שקל וגו' ואם מבן חמש ועד בן עשרים וגו' עשרים שקלים וגו', ואם מבן ששים שנה ומעלה וגו' חמשה עשר שקל וגו', ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן וגו', וכתב ע"ז המדרש יפתח שאל שלא כהוגן שנאמר והי' היוצא מדלתי ביתי וגו', אמר הקב"ה אלו יצא גמל או חמור או כלב היית מעלהו עולה השיבו הקב"ה שלא כהוגן וזימן לו את בתו, הי' יכול להפר את נדרו ולילך אצל פנחס, אמר אני מלך ואלך לפנחס ? ופנחס אמר אני כהן גדול ובן כהן גדול ואלך אצל עם הארץ זה ? בין דין ספת האי עלובתא ושניהם נתחייבו בדמיה, פנחס נסתלקה ממנו רוח הקודש ויפתח ניטל אבר אבר ונקבר, עכ"ל:

והנה לא לבד שדברי המדרש אין מובנים ומבוארים עלינו לדעת למה מביא המדרש האי מעשה כאן ולא נאמרה במצות נדרים ? אך חכז"ל רצו להורות לנו שנלמוד מפרשה הזאת שחוב עלינו לחבב כל אדם מישראל, וחלילה לנו לומר שזה גדול מחברו וזה פחות מחברו, ודבר זה רק לבוחן הלבבות נמסר ולא לנו בני אדם יושבי חשך וצלמות. ובפירוש אמרו חכז"ל במס' דרך ארץ כאשר ביקר ר"ג וחכמים את פלסוף חבריהם אמר:

אם אתן שלום לר"ג תחלה הרני נוגע בכבוד חכמי ישראל, אם אתן שלום לחכמים תחלה הרני נוגע בכבוד ר"ג, ואמר:

שלום לחכמי ישראל ולר' גמליאל וכל זאת בא ללמד אותנו דרך ארץ שמן החוב עלינו להיות זריזין שלא לפגוע בכבוד הבריות, ובפרט באלו שנושאים את כתר התורה והחכמה בראשיהם. ועוד יש לנו ללמוד ממאמר זה שר"ג וחכמי דורו קראו פלסוף נכרי חבריהם, באשר נשא את כתר החכמה שהיא מתנת ה' וחלק אלקי ממעל בראשו. וכן פסקי' להלכה באו"ח סי' רכ"ד הרואה חכם מחכמים של עובדי ע"א מברך בשם ומלכות שחלק מחכמתו לבשר ודם:

וכל זאת מעורר אותנו שנשים על לבינו שהחוב עלינו לכבד את תלמידי חכמים העוסקים בתורה ובחכמה ויושבים ועוסקים באוריתא ואין אנו רשאין להקדים אחד מן החבורה בכבוד במקום שעי"ז בא חכם אחר לידי קלון ולידי בזיון, כמו שחס הפלסוף שלא להקדים את ר"ג שהי' זקן ונשיא בישראל כנגד שאר החכמי':

וזאת יש ללמוד מפרשה דכי יפליא. שאם אחד נדר הערך מן אדם אחד לקודש אמרה התורה שאם הוא מבן עשרים עד ששים שיתן חמישים שקל, ומבן חמש עד בן עשרים יתן עשרים שקלים לקודש וגו'. ואם הקדיש הערך מן אדם זקן ונכבד והשני הקדיש הערך מן אדם צעיר והוא אדם פשוט, בכ"ז אם שניהם הי' מבן עשרים עד ששים נותן הראשן כשני רק חמשים שקל, כי קטן וגדול, שר או עבד, עשיר או עני כאחד יחשבו בענין ערכי נפשות, והוא ית"ש אמר:

כל הנפשות לי הם

ולכן מביאים חכז"ל סיפור המעשה מיפתת ופנחס שנכשלו, יען שלא ירדו גם הם לעומק כונתו ית"ש בפרשת כי יפליא לנדור נדר באותו שעה. הוא יפתח בדורו חשב את עצמו כגדול בדורו ולא רצה להכיר, כי החוב עליו לירד לכהן להודות ולהתוודות ולבקש שיפר את נדרו, וכן פנחס שקנא קנאת ה' צבאות טעה באותו שעה. שלא רצה לירד ליפתח כדי להצילו ממכשול וטעות, באשר אמר שהערך מכהן גדול גזול מן הערך של שר ומושל, ושניהם נכשלו ושניהם נענשו משופט כל הארץ המדקדק עם צדיקיו:

ובזה נבא להבין האיך אפשר שאיש חכם ונבון אשר יראת ה' בלבבו יבא להתכבד בקלון חברו ? בכל עת ובכל זמן שחכמי הדור מחויבים לתקן תקנה או מנהג או לבטל איזה תקנה ומנהג החוב עליהם להתאסף ולהתיעץ אלו עם אלו פנים אל פנים כאשר מבואר ומפורש ברמב"ם ה' ממרים והובא בקיצור בש"ך יו"ד ס"ס רמ"ב. אכן אם מתאספים רק מקצת מחכמי הדור לעשות דין ומשפט בדברים הנוגעים לכלל המדינה, או לתקן תקנות או לבטל תקנות, ושאר חכמי המדינה באים עי"ז לידי בזיון וקלון, באשר העם רואים ושומעים שעניני הכלל רק בידי אלו הנקראים מסורה, לזאת אלו חכמי הדור שלא באו עמהם בעצה הם בעיניהם כאפס ואין, ורק אלו שעומדים בראש תמיד הם הם המכובדים בעיניהם. ולכן בבלי דעת אלו שנקראים לדין ולעשות תקנות לכלל מתכבדים בקלון חבריהם:

ולכן הרמב"ם לשיטתיה שכתב בה' ממרים שלתקן תקנה ולבטל תקנה או מנהג צריכין כל החכמים לישא וליתן זה עם זה, ואם מקצתן בלי הסכמה ורצון הטוב מחכמי המדינה עושים תקנות וגוזרין גזרות על הציבור ממילא עושים שלא כדין וגורמים בוז וקלון לחכמי התורה, ויען כי לדינא קיי"ל המבזה ת"ח אין לו חלק לעוה"ב כמפורש ביו"ד סי' רמ"ג סעי' ו', לכן סופר ומונה בתוך אלו שאין להם חלק לעוה"ב ושנסגרים לפניהם שערי תשובה אלו שמתכבדים בקלון חבריהם, כנלע"ד:

אדון יקר ונכבד ! ידעתי גם ידעתי שמעכה"ר מקנא קנאת ה' צבאות ורצונו לחזק הדת, ולא נעלם ממני שהרבני' אשר מעלתו בא עמהם בעצה, רובם ככולם הם צדיקים הראוים שתשרה עליהם השכינה, אך פעמים אין מספר חכמים גדולים עוררו אותו שלא טוב הדבר אשר עושה להיות בשב ואל תעשה, ושאין לו רשות לקרא שלשה או חמשה או ארבעים מדעת עצמי, יען כי כל רב וכל קהלה אשר במחנה יש להם רשות וחוב לעורר ולדבר דבר בדברים הנוגעים לכלל ולחזוק הדת !

ואחר שראיתי שאין שומע לקולינו דברתי בעצמי עם הרב וכו' וגם עם הרב וכו', ושני נביאים נבאו בסגנון אחד. שהם בעצמם עוררו את מעכה"ר שיקרא אסיפה כללית, וגם הם רואים ושומעים את הקול שעי"ז באים זקנים לידי בוז וקלון בעיני בני עדתם, אבל מעלתו אין שומע גם להם. ואחר החקירה ודרישה הבנתי, שמעלתו חושד בכשרים ואומר, כי רק אלו שרגיל לקרות הם כדאי לבא עמהם בעצה, ולזאת מעלתו ני' הוא הגורם שאלו הרבנים הצדיקים מתכבדים בקלון חבריהם:

ועתה עלה במחשבה לפני לעורר את מעכת"ר ני' שלא יחשוד בכשרי' כי כל רב במדינתינו שבא בחברה עמנו כדאי והגון הוא לכבדו ולהתיעץ עמו, וכבר הגיע הזמן להיות בקום ועשה, ואם אין שלום אין כלום:

ואחר שיצאתי בזה ידי חיבת התוכחה ולהיות מאותן שהם רודפי השלום שאלתי ובקשתי שלא יחשדני, שגאות מדבר מתוך גרוני רק האמת והשלום שאלתי ובקשתי. כ"ד אוהב האמת והשלום החותם בברכת שנה טובה ומתוקה למעכה"ר ולכל העומדים אצלו ועוסקים בצרכי צבור באמונה:

הק' שלמה הרש שיק ברעזאווא, כב דפה והגלילות,

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה