שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה רל"ד
שיל"ת קארצאג ס' לסדר חקת תרמ"ב לפ"ק:
המאיר לארץ בתורתו וקולו קול סופר, אשכל הכופר, ה"ה הרב הגאון חריף ובקי בש"ס ופוסקים, כקש"ת מו"ה חיים סופר. רב אב"ד ור"מ בק"ק פעסט בעהמ"ח ספרי מהנה חיים, פלס חיים, וקול סופר על משניות:
גאון ישראל ! ספרו קול סופר קבלתי ושמחתי כמוצא שלל רב כי העיר עיני חכמים בסדרי המשנה מרבינו הקדוש, יישר כחו וחילו ויזכה ללמוד וללמד עד מאה ועשרי' שנה. אמן:
פתח דברי על דברי המשנה ריש יומא משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה שלא תשתה דבר מכל מה שאמרנו לך הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין. והקשה הדר"ג בקול סופר הא דרכו של רבינו הקדוש לשנות בדרך קצרה, וא"כ למה האריך הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין ולמה לא אמר בקצרה הוא בכה והן בכור והניח בצ"ע. שנית הקשה קושי' עצומה על הטעם מבכייתם לפי שידעו שהחושד בכשרים לוקה בגופו דכתיב והן לא יאמינו לי ואח"כ כתיב והנה ידו מצורעת כשלג. דלמא שאני במשה שחשד את כל ישראל ואמר והן לא יאמינו לי וחשד הרבים, וגם לדין אין חשד ברבים כמ"ש ביו"ד סי' קמ"ז ובמג"א סי' רמ"ד בבנין בבהכ"נ בקבלנות בשבת "דברבים ליכא חשדא", א"כ משה רבינו שחשד הרבים שפיר נענש, משא"כ כאן שרק כהן הגדול יחיד חשדו, ודלמא לתכלית מותר לחשוד ליחיד, וא"כ למה בכו ? ומסיים הדר"ג וצריך עיון גדול:
ונלע"ד ליישב קושית הדר"ג. דהנה גלוי וידוע שבימי בית שני היו צדוקים ובייתוסים שכפרו בתורה שבע"פ, והרבה פעמים בחרו בכהנים גדולים כאלה, ומעתה הי' מן הצורך בעת ההוא להשביע את כה"ג שלא ישנה מן הדברים שמסורים לנו בע"פ, ומעתה קשה למה בכה הכה"ג, ולמה בכו הסנהדרין שהשביעו אותו ?
אבל כד נפתח לנו הירושלמי יומא פ"א הלכה ה' נמצא שכל הקושיות שלנו פרחו באויר ואין בהם ממש, וזה לשון הגמרא שם הוא פורש ובוכה שנחשד והן פורשין ובוכין שערכו לכך, ולמה משביעין אותו. מפני הבייתוסין שהיו אומרים יקטיר מבחוץ ויכניס בפנים יעי"ש מעשה נורא שכהן מבייתוסים עשה נגד הקבלה ונענש:
ומעתה לפ"ז הי' מן ההכרח לעורר את כה"ג בימים ההם שיעשה עבודתו כפי תורה שבע"פ, ואם הי' הכה"ג מכת צדוק ובייתוס "לא בכה" על שחשדו אותו, באשר זה לא הי' חשדו יען כי הם לחמו בפומבי נגד הקבלה כידוע, ורק הכהן הגדול שהאמין בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ בכה כאשר ראה שחשדו גם אותו שהוא מכת הפושעים בתורה שבע"פ". ואחר שראו שהוא בוכה על שחשדו בכשרים אז גם הם בכו ונתחרטו על כי בעת השערוריה נכשלים לחשוד בכשרים:
ובזה מדויק ומובן פירוש הרמב"ם במשנה:
כי אסור מתורה לחשוד ולחשוב מחשבה רעה על אדם שענינו מסופק אלא לצורך הכרח, יעי"ש:
ולפ"ז מדויק לשון המשנה ולשון הגמרא באר היטב:
זקני ב"ד אמרו אנו שלוחי ב"ד ואת שלוחינו ושליח ב"ד משביעין אני עליך במי ששכן את שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך, באשר אין אנו יודעים אם אתה מכת שלנו או מכת הבייתוסין. ואחר שאמרו לו כזאת והוא פורש ובוכה באשר ראה שהשערוריה גרמה שחושדין בכשרים, אז זקני ב"ד ראו שחשדו באדם כשר, וגם הן פרשו ובכו שצרכו לכך לפגוע בכבוד כהני ה שהוא איסור חמור, ומיושב הכל באר היטב:
גאון ישראל אחר הדברים האלה אבא בחיל ורעדה להתיצב לפניו ולומר:
ימים הראשונים לא הי' טובים מאלה, ואין כל חדש תחת השמש. אם אחר אסיפת הקאנגרעסס אלו קהלות שלא יסדו תקנות הקהלה על אדני השלחן ערוך נחשדים בעינינו שאין לבם שלם עם תורה שבע"פ, חשד זה אין בו עון, והוא כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה שהבאתי לעיל, שלעת ההכרח אין אסור להסתפק במחשבות האדם לרעה, כי מעשיהם ודבריהם מוכיחים שאין לבם שלם עם תורה שבע"פ. אך אלו קהלות המיסדים תקנותיהם על אדני הש"ע ויש להם רבנים צדיקים העוסקים בתורת רבינא ור' אשי כגון טירנוויא אויהעל וכדומה, האיך אפשר לחשוד אלו לכופרים ולבזות ולגנות אותם ברבים ?
ולא זאת בלבד תמוה בעיני על איש צדיק וחכם כמי"ב, אלא שגם כמעט כל הרבנים מכת ארנהאדאקסיע נחשדים בעיני המושל עלינו ביד חזקה ובפרך, כי רק קורא לאסיפה ולהתיעץ בעניני הכלל אלו אשר בהם חפץ, והאיך לא יעלה על לב הגדולים הנקראים ממנו לאסיפה שאחר שראו זקני ב"ד בירושלים שהנחשד פורש ובוכה שגם הן פרשו ובכו מפני שחשדו בכשרים ?
ובאגדה ביארתי מאמר החכם מכל אדם:
איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד "אלוף" (משלי ט"ז) ויש ע"ז ב' פירושים, א' פירוש רש"י שע"י רגונו ותרעומתו מפריד ממנו אלופו של עולם ושאר מפרשים פירשו שמפריד אלוף מאלוף", האדם מן האדם, ואלוף הוא אוהב כמו אלופי ומיודעי. ומעתה לפ"ז יש למלת "אלוף" ג' פירושים. א' לשון מושל ושררה, כמו אלוף תימן, ב' לשון אוהב, ג' אלופו של עולם זה הקב"ה כמ"ש בחגיגה ט"ז ע"ב. ואמרתי שכל ג' פירושים אמת בכל עת ובכל זמן ובכל מקום. הדברים שמונעים את האדם לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך, המתגאה על חברו, וגבהות הלב הוא שורש רע ומר הממרר את חי האדם וגרם הסתלקות השכינה מישראל בפרט ובכלל, באשר תועבת ה' כל גבה לב, כי בגאות הלב ידמה שהוא לבדו צדיק וחסיד, וזולתו אין איש בעולם כדאי והגון לדבר וללמוד, ואומר שהוא "אלוף", הוא ימשול ועל פיו יצאו ויבאו כל בית ישראל:
ומה נעימים דברי חכז"ל ברבה נח פכ"ו נאמר אנשי שם בדור המבול ונאמר אנשי שם בעדת קרח. כונתם מה שרבה רעת האדם בארץ מקדם הי' גבהות הלב, והוא הגורם בזיון וקלון לחבריו ושכניו. ולכן אלו אנשי שם אשר רוצים לגדל את שמם ולהיו' "אלוף", היי' למשול על חבריהם באים לידי מדה להיות "מפריד אלוף" שיפרדו האהובים זה מזה:
ובזה ביארתי דכתיב בסדר בשלח שאמר משה לישראל ונחנו מה כי תלינו עלינו, וכתיב חמור אנחנו רק נחנו חסר "אלוף" וכן בסדר ויקרא אל משה כתיב אלוף זעירא, לרמז ולהורות, כי העניו לא יתנשא על חברו להיות אלוף ומושל עליו. וכן פירוש בעקדה דברי קהלת:
אם רוח המושל יעלה עליך מקומך אל תנח, אם עלית עד מעלות הממשלה, מקומך אל תנח, רצה לומר שפלות נמיכת רוחך אל הנח:
ואלו שעומדים בראש החגורה והם "אלוף" כמו אות א' שהוא הראש והראשון בין האותיות, ואין מכירים האות השני הסמוך להם והעומד אחריהם, הם הם מפרידים אלוף מאלוף, ובמקום שאין שלום אין כלום. אין ברכה ואין הצלחה, לכן בצדק אמר החכם:
איש תהפוכות יסלח מדון ונרגן מפריד אלוף, שהמושל ביד חזקה ומפריד זה מזה החברים, חושד בכשרים וגורם לשכינה שתסתלק מישראל וזו אלופו של עולם יתש:
ומה טוב ומה נעים שהדר"ג יעורר את העומד בראש שלא יחשוד בכשרים ולא יעורר קנאה ושנאה בין החברים. וכבר הגיע זמן קריאת שמע של שחרית לעשות סדר וסדרים בישיבות ובקהלות בקום ועשה, ומעולם לא יצא טוב לישראל בשב ואל תעשה, ובמתן תורה כתיב שהקדימו לנשמע את הנעשה, להורות לנו שלחזוק הדת אנו צריכין לעשות בפועל איזה מעשה בקום ועשה. כ"ד מוקירו ומכבדו כערכו הרם:
הק' שלמה הרש שיק ברעזאווא:
רב דפה והגליל