שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה רכ"ז
שיל"ת בין כסא לעשור תרנ"ט לפ"ק. אורה ושמחה וששון ויקר ליהודים אשר בו ית"ש מאמינים ובמנדני אבותינו חיים וקיימים, ובתוכם בני האברך הרבו דמופלג חתן תמים נדול ליהודים, טו"ה ברכי' שיק בעיר שטוהלווייםענבורג עגבורג רכ ליראים.
אהובי בני מחמד נפשי ולבי השי"ו בזו הרגע קבלתי מכתבך אשר בו בקשת להודיעך דעתי ע"פ דתוה"ק, יען כי כהן אחד שם רצה לעלות לדוכן בר"ה שחל בשבת, באשר אמר כי בקהל פלוני עולים לדונן בר"ה בחל בשבת, ואתה לא הנחת אותו כמפורש באו"ח סי' קכ"ח שאנן בגולה שאין שרוים בשמחה וטרודים על הפרנסה ועל הכלכלה אין עולים לדוכן גם בשבת רק ביוינו דכתיב ביה ושמחה, ובקשת לברר לך הענין. הנה כדבריך כן הוא במנהג ישראל בגולה שלא עולים לדוכן אפילו בר"ה כשחל בשבת ויש נוהגין אפילו ביוהכ"פ שחל בשבת, וכבר הי' בענין זה רעש גדול בכמה קהלות בין הרב ובין הלומדים, זה בא בסברתו וזה בפלפולו, ואין אתנו דבר ברור כמו שכתב המג"א באו"ח סי' קכ"ח ס"ק עין שאין יודע פתרון וטעם למה אין עולי' לדורן ביו"ט בחל בשבת עיי"ש ובטו"ז. ואני אמרתי שפשוט בעיני שאין זה מצד מנהג אלא מצד הדין שאין לעלות לדוכן בשבת שהל ביו"ט ואין נפקותא בין שלש רגלים או ראש השנה, אמנם ביוהכ"פ שחל בשבת עולים לדוכן ומקום הניחו לי להתגדר:
הנה כדי לעשות סייג וגדר שלא יבאו לחלול שבת עקרו חכז"ל מ"ע של לולב ושופר שלא יבא לצאת ולייך ארבע אמות בר"ה ולהוציא דבר מרשות היחיד לרשות הרבים. ולכן כיון שעקרו חכז"ל מ"ע של ברכת כהנים בימי כחול בגולה מפני בטרודים על המחיה ועל הכלכלה, עקרו ג"כ מ"ע של ברכת כהנים בשבת משום שחששו שיביאו מים לבהכ"נ מרשות הרבים לרה"י ויבאו לידי חלול שבת:
אמנם חכז"ל אמרו שבמילה לא גזרו בשבת, ויש ט"ז ב' טעמים, א' דכתיב ביום השמיני ביום בא לומר אפילו בשבת, ב' יען דגבי מילה רק האב והקחחבי' טרודים לא שייך שמא יוציאנו דאחרים יזכירוהו. והנה כבר הראיתי לדעתי שגבי לולב ג"כ כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון ודרשו חכז"ל בילקוט אמור סי' תרנ"א ביום הראשון אפילו בשבת ביום ולא בלילה, וא"כ כיון שגזרו בלולב מן החוב לגזור ג"כ במילה, אלא ע"כ צריך לומר שעיקר הטעם שלא גזרו במילה הוא משום שבמילה אין הכל טרודים וזכירוהו שלא יבא לידי חלול שבת:
ומעתה בדוכן שהכנים והעם טרודים במלוה גזרו שלא לעשות לדוכן כעין שבטלו מ"ע דשופר ולולב כשחל בשבה, אמנם ביום הקדוש שאין ממהרין לצאת כדי לאכל ולשתות כמו בר"ה דכתיב בו אכלו משמנים ושתו ממתקים, ויושבים ועומדים באימה וביראה בלי טרדה ובלי הרהור על ענינים חיצונים, וכל העדה כולם קדושים מכינים את עצמם וכל הצורך ליום הקרוש מערב יוהכ"פ, ולכן לא רצו ביום הקדוש לבטל מ"ע באשר בטח לבם שלדורות עולם יעשו הכנה דרבה ולא יבאו לידי חלול יום הקדוש:
ואחר הדברים האלה יש להאמין לאותו כהן שראה שעלו לדוכן גם בר"ה שחל בשבת, מאחר שהרב דשם ידע שעשו הכנה וכל העדה מצפים לברכת הכהנים כמ"ש הטו"ז שראה שגדול אחד צוה לכהנים שיעלו לדוכן בשבת, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, והכל הולך אחר הכונה. ובעיקר הדין נראה לי כמו שכתבתי ברור כשמש שאין לעלות לדוכן בר"ה שחל בשבת כדי לאשר ולקיים גזרת חכז"ל בקדושת השבת:
ודע אהובי בני שכלל גדול בידינו, שאם נשמע שרב אחד הורה באיזה דבר מה שהוא לדעתינו נגד הדין או נגד המנהג, חלילה לנו לדבר נגד אותו הוראה, כי בלתי ספק הי' לאותו מורה איזה קבלה או דרש או סברא, וזה בכלל את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח:
ולהשלים הגליון אציע לפניך מאמר נפלא בחגיגה דף ה' ע"ב אשר הראשונים והאחרונים בח"א טרחו לבארו ולא עלה בידם. מה דכתיב ירמי' י"ג:
שמטו והאזינו אל תגבהו כי ה' דיבר, תנו לה' אלקיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף וקויתם לאור ושמה לצלמות ישית לערפל, ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ודמוע הדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה'. מאי במסתרים? אר"ש מקום יש להקב"ה שבוכה בו "ומסתרים" שמו, ומאי מפני גוה ? לר"י מפני "גאותן של ישראל" שנטלה ונהנה לאומות העולם. ומי איכא בכייה לפני הקב"ה, הא אמר ר"פ אין עצבות לפני הקב"ה שנאמר עוז וחדוה במקומו ? לא קשיא הא בבתי גוואי והא בבתי בראי. ובבתי בראי ליכא עת והא כתיב ויקרא ה' צבאות לבכי ? שאני חרבן בהמ"ק דאפילו מלאכי שלום בכו שנאמר הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון, עכ"ל. ואמרתי בכונת המאמר, כי חכמי התלמוד שחיו בימים ההם שהיתה שערוריה בישראל, אלו אוסרין ואלו מתירין, אלו דברו לשלום ואלו לעמוד למלחמה נגד מלכות הרשעה, ולא הי' זהירין בכבוד החברים כמ"ש י"ב אלף תלמידי רע"ק מתו בפרק אחד לפי שלא נהגו כבוד זה בזה, והם הם שידעו שנחרב הבית בעון שנאת חנם, לזאת עמד רב שמואל ודרש ברבים:
ירמי' הנביא דיבר בעתו על לב ישראל שמע והאזינו אל תגבהו כי ה' דיבר, שאם אחד מן החבורה אומר דבר לכבוד ה' וחיזוק הדת, גם אם המדבר הוא קטן וצעיר בישראל אל תגביהו את עצמכם עליו, כי תועבת ה' כל גבה לב, ואין מדה גרוע ממדת הגאוה. ואמר תנו לה' אלקיכם כבוד, וכל הרוצה לכבד את ה' מחויב לכבד את כל הנושאים את כתר התורה בראשיהם, וחביב אדם שנברא בצלם אלקים, וכל המכבד את המלך מכבד גם משרתיו, כי אם כל אחד מתלבש את גופו בלבוש הגאות שהוא לבושו של הקב"ה דכתיב ה' מלך גאות לבש, אז יבא חושך ואפלה על ישראל, כי אין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, כי רק את דכה ושפל רוח אוהב ה'. ואם לא תשמעו ותלבשו גאות זה על זה, אז אסלק מכם שכינתי ואשב "במסתרים' כמ"ש ואנכי אסתר אסתיר פני מכם. וע"ז מקשים מאי במסתרים תבכה נפשי' ? ע"ז אמרו מקום יש להקב"ה ומסתרים שמו שבוכה בו, היינו שהדמעות ששופכים הנדכאים מפני הצרות והיגונות שבאו על ישראל בגלות זה בא בשביל אלו שלובשים גאוה, שאחד מתגאה על חברו, ומוכרחים אנשי אמת וצדק לישב במסתרי' ואין סיפוק בידם להוציא מחשבותיה' מכח אל אפועל לעורר על הטוב והישר בעיני אלקים ואדם, ואמר ה':
אם אתם מסתירים, גם אנכי אסתר אסתיר פני מכם, ומידכם אבקש הדם ששפכתם. מפני גוה מפני גאותן של ישראל נטלה גאותן ונתנה לאומות העולם המשפילים את כבוד כל ישראל. ותדעו כי בבתי גואי אם מנהיגי ישראל לובשים בלבוש הגאות יש בכייה מלפני המקום, הרי שמעניש את ישראל כמו שהי' בחרבן בהמ"ק דכתיב ויקרא ה' צבאות לבכי וגו', כי בעון שנאת חנם נחרב הבית ונשפך דמם של ישראל כמים, בבתי בראי ליכא עצבות אם בני ישראל הם ערוים ודחוקים מגאות אז אין עצבות לפני המקום ועוז וחדוה במקומו, כנלע"ד:
עשיתי ידך מטעמים כאשר אהבת ולהראות לך שהחוב עלינו להזהר בכבוד החכמים ולדבר עם כל אדם בשובה ונחת, כדי לקרב הלבבות לאבינו שבשמים אחת לאחת, ודברי חכמים נשמעים בנחת. כיד אביך המתפלל בעדך למען יאריכון ימיך:
שלמה הרש שיק.