אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה ר"כ

תשובה רי"ט

שיל"ת ד' בין כסא לעשור תר"ן לפ"ק. ויהי ה' את יוסף בחסד וברחמים, יושב ודורש בש"ס ובפוסקים איש צדיק תמים ידידי הרב המאור הגדול מו"ה יוסף אונגער בק"ק פישטיאן והגליל:

אהובי ! מכתבו וברכתו קבלתי לשמחת לבבי. יתנהו ה' למעל' למעל' וימלא כל משאלותיו לטובה. מה שעמד לחקור יען דמפורש בב"י שמותר לרחוץ פניו ביוהכ"פ ומפורש בש"ס שבת דף קיח ע"ב שאמר שמואל טובה טפת צונן על העינים בשחרית מכל קלורין, וכיון שהוא לצורך רפואה מותר ביוהכ"פ, ומה עלה על דעת הרמ"א באו"ח סי' תרי"ג לאסור ביוהכ"פ רחיצת הפנים, ואין לומר משום גזרה שאם יבא לרחוץ הפנים יבא נופת מים לתוך פיו, הא לא גזרו ביוהכ"פ גזרה דחזינן שהרמ"א בעצמו כתב בסי' הרי"ב שמאכילין לקטני' ביוהכ"פ ולא גזרינן שיבא לאכל, וכתב המג"א דלא גזרו ביוהכ"פ, והסברא הוא יען דאימת היום עליו. ואם הסברא שיש לחוש שאם ירחוץ הפנים יפול בלי דעת מים לתוך פיו א"כ קשה על רבינו ב"י שלא חש למכשול

הנה גם אני הרהרתי מאז ע"ז, ואז יצאתי לבאר ולפרש דברי הש"ס חולין דף ק"ו ע"א חמי טבריא חזקי' אמר אין נוטלין מהם לידים אבל מטבילין בהם הידים, ור"י אמר כל גופו טובל בהן אבל לא פניו ידיו ורגליו וכו', והקשה שם רש"י קושיא עצומה, מה לפנים ורגלים עם מצות נטילת ידים וטבילה ? ותירוץ פניו ורגליו משום ידיו נקט להו ואורחא בעלמא נקט, עכ"ל. דברי רש"י אין מובנים האיך מצינו שנקט תרתי אטו חדא, ולמה נקט פניו ורגליו אטו ידים ? שנית כיון דאמר רש"י משום ידיו נקט להו למה לו למימר שנית ואורחא בעלמא נקט ? ואמרתי שרבינו רש"י למד אותנו מצות הראשונים מימי אברהם ולומר לנו שמימות עולם הקדושים נהגו ברחיצת הידים והפנים והרגלים. מצינו גבי אברהם שאמר למלאכים ורחצו רגליכם ואמרו חכז"ל לפי שהשתחוו לאבק אשר על רגליהם. הכונה כי מימות עולם עובדי ע"א עבדו להרים וגבעות וכן לאבק הארץ, והאדמה אשר הלכו עליה ברגליהם הי' טמא ע"י עבודתם שהשתחוו ועבדו לה. ולכן הקדושים אשר בארץ בכל עת שבאו אלו עובדי ע"א לתוך ביתם הי' מכריחים אותם לרחוץ רגליהם. ואברהם אבינו הרגיל אה בני ביתו שבכל עת שהלכו על אדמה טמאה רחצו "רגליהם", ובכל עת שנגעו' בדבר טמא רחצו "ידיהם", ובכל עת ששראו' דבר טמא כע"א רחצו "עיניהם ופניהם. ועוד היום בני מאמיני מהמד שמייחסים עצמם שהם בני ישמעאלים רוחצים פניהם ידיהם ורגליהם קודם תפלתם:

וז"ש השתא כל גופו טובל בתן פניו ידיו ורגליו שהוא רק זכר לסימן טהרה כמו שעשו האבות לא כ"ש שמותר. ולכן שפיר הקשה רש"י הא בש"ס שלנו הוא המדובר מנטילת ידים שהוא מצות החכמים ולא רק זכר למקדש. מימות אורחות העולם ולמה נקט גם פניו ורגליו ? ע"ז אמר שרצה להזכיר אורחא בעלמא מה שהי' מן החוב בעלמא הדין כשחיו אבותינו קידם מתן תוה"ק:

ויען כי המחבר פסק בסי' תר"ו שהחוב לטבול קודם כניסת יום הקדוש אדם כבר נכנס ליום הקדוש בטהרה ולכן רק נטילת ידים שרי משום רוח רעה ששורה על הידים, ומליל יוהכ"פ לא ראה ולא נגע בטומאה לכן פסק הרמ"א שטוב שלא לרחוץ פניו ועינים באשר בזמנינו אין סוב לרחוץ הרגלים והפנים לטהרה, והבן. ואין הזמן מסכים להאריך, ה' הטוב שנותיו אריך, כתפלת אוהבו מוקירו ומכבדו הש"ת ושלום כל בני משפחתו השי"ו:

הק' שלמה הרש שיק:

אחר שהשבתי להנ"ל עלה במחשבה לפני שזו היא כונת מאמרם בחולין דף ק"ז ע"ב אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל "בידו אחת", פירוש רש"י אפילו ידו אחת לא רצה להדיח כדי ליתן פת לתינוק ביום הכפורים ומונע מלהאכילו, וגזרו עליו שיאכיל בשתי ידיו:

מדברי המאמר יש ללמוד שבודאי מראש גזרו לעשות דבר דמינכר למען לא יבאו לאכל ביוהכ"פ. דהסברא הוא כשם שגזרו גזרות על סמך ועשו סייגים לתורה, וגזרו ואסרו חמץ במשהו משום דלא בדילא מוניה כל השנה, וגזרו שלא להעלות בשר עוף וגבינה שמא ישכח ויטעה, וכדומה, וא"כ האיך אפשר לומר שגבי יוהכ"פ לא יעשו איזה גזירה שלא יבאו לאכל בעת שמאכילין לקטנים ? וכד דייקינן בלישנא נמצא ברור ומבורר שמעיקרא גזרו להאכיל לקטנים בידו האחת לעשות דבר להיכר. שלא ישכח ויטעה לאכל. אך שמאי הזקן גזר על תלמידיו שלא להאכיל אפילו בידו האחת משום שחשש שיבא בכ"ז לידי שכחה ויאכל, ועי"ז "מנעו להאכיל" לילדים קטנים ובאו לידי סכנה. ושלא להביא הקטנים לידי סכנה מצאו את עצמם כמחויב לבטל תקנה הראשונה וגזרו עליו שיאכיל בשתי ידיו, וכיון שביטלו התקנה לצורך שוב לא גזרו. האחרונים דסמכו על הסברא שאימת יום הדין תציל ממכשול וטעות, כנלע"ד:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה