שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה רי"ט
שיל"ת ערב יום הקדוש שנת תרחם לפ"ק התימה טובה לבן צדיקים, ידידי הרבני המופלג בתורה וביראה טהורה, חרוץ ושנון זית רענן, כש"ת מו"ה יוסף סופר יושב בשבת תחכמינו בק"ק ב' אויפאלוא יע"ה.
מכתבו קבלתי בשעה שאני מכין עצמי ליום הקדוש וברך לקחתי וברך אשיבנו. זכות אבותיו יעמוד לו בשנת תרחם שיזכה לחסד ורחמים, אמן
מה שהעיר על המדרש ואתחנן שמשה רבינו שאל אימתי ר"ה ואימתי יוהכ"פ והקב"ה השיבו כלך למטה. והקשה מעלתו על כפל הלשון למה אמרו מתי ר"ה ומתי יוהכ"פ אם ידע מתי ר"ה ממילא ידעו מתי יוהכ"פ ? ותירוץ מעלתו ע"פ מ"ש כשיש דין למטה אין דין למעלה, וממילא כיון שע"פ תקנות עזרא הב"ד ישבו בשני וחמישי, וא"כ כשיש דין למטה אי אפשר לדין באותו יום למעלה, ומעתה יען דלא אד"ו ר"ש לא יכול להיות ר"ה רק ביום ג' או ביום השבת, ומעתה כשחל ר"ה ביום ג' או בשבת א"כ ע"פ ההכרח חל יוהכ"פ ביום ב' או ביום ה', וכיון שביום ב' וה' יש דין למטה אז אין דין למעלה. ושאל משה שלפי החשבון זה לא יכול להיות יוהכ"פ בשום יום וע"ז השיב לו הקב"ה אני ואתם נרד למטה, ולא יהי' למעלה דין כלל ויוכל להיות יוהכ"פ, זת"ד. אהובי כבר נאמר שעל אגדה אין לפלפל שבא רק או לעורר על איזה דבר מוסר או לחדד השכל, אך באתי לעוררו על ב' דברים, א' שמה שאמרו כשיש דין למטה אין דין למעלה הפירוש האמתי הוא:
כשבני אדם עושים כדין וכיושר אז הוא ית"ש מתנהג עם בריותיו בחסד וברחמים, משא"כ אם בני אדם יושבי חשך אין מרחמין זה על זה ואין עושים חסד זה עם זה, האיך יבקשו חסד ורחמים ממנו ית"ש כמ"ש בן סירה:
אדם לאדם פוקד עון ומאת ה' יבקש חסד ? הוא בן אדם ולא ירחם, והאיך יבקש שירחמו עליו מן השמים?
ובאגדה ביארתי בזה פסוק מוקשה בסדר עקב ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו וגו'. ויש בזה הרבה קושיות חמורות, א' מהו ועתה ? ואמרו אין ועתה אלא תשובה. ב' וכי יראה מילתא זוטרתי היא ? (ברכות ל"ג) ג' מהו ללכת בכל דרכיו ? ד' מהו ולאהבה אותו ? ואמרתי בביאור הקרא, דבני ישראל שקיבלו את התורה שאלו וביקשו לדעת מדוע צדיק ורע לו רשע וטוב לו ? וזה ששאלו מה ה' (יו"ד ה"א וי"ו ה"א שהוא רחמים) אלקיך, דחזינן במקום שהי' ראוי להיות רחמים אנו רואים דין ומשפט קשה, כי צדיק ורע לו, ובמקום ששורת הדין להיות משפט קשה אנו רואים חסד ורחמים, כי רשע וטוב לו ? וע"ז השיב להם משה מפי ה':
שאם אתם רואים במקום יו"ד ה"א וי"ו ה"א מדת הדין שורה זהב שואל מעמך לפי שלפעמים גם הצדיק אוחז במדת הדין ואין מרחם על הבריות ואין מוחל וסולח או שאין מפשר הדין כחוב עלינו, ומעמיד דבריו על דין תורה, כמ"ש חכז"ל לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה (ב"מ למד ע"ב). ולכן אם הצדיק אוחז במדת דין ומשפט קשה במדה שאדם מודד מודדין לו ומתנהגין עמו ג"כ בדין ומשפט קשה, ולכן צדיק ורע לו. ויש רשע בין אדם לקונו ית"ש וגברה עליו תאותו אכן יש לו לב רחמים ומרחם על הבריות והוא מוחל וסולח אם פוגעים בכבודו ובממונו, ובמדה שהוא מודד מודדין לו למעלה, ומרחמין עליו מן השמים ומוחלין לו עונותיו ופשעיו כמ"ש חכז"ל בשבת קכ"ז ע"ב כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות, ולזאת רואים רשע וטוב לו:
ומה נעימים בזה דברי המקובלים שאמרו שמספר "אהבה" הוא כמספר אחד ושתי פעמים אהבה כמספר שם הו"י ב"ה. בדבר שבמנין רצו להורות לנו, כי יסוד האמונה ותכלית התורה הוא מדת "אהבה", היי' לאהב את הבריות כמ"ש ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, כי אב "אחד" לכולנו ומי שאין אוהב הבריות ואין מרחם ואין עושה חסד עם הבריות אינו מאמין באמונה שלימה באחד יחיד ומיוחד ית"ש. ומי שאוהב הבריות ומשתדל שיהי' אוהב לבריות לבו יהי' נכון ובטוח כשם שיש בו מדת "אהבה" כן הוא נאהב מאתו ית"ש כמ"ש ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם, אם תמצא חן בעיני האדם, אז בטח לבך שמצאת חן גם בעיני אלקים. וכן אמרו באבות כל שרוח הבריות נוחה ממנו רוח המקום נוחה ממנו וכו'. ת"ם ב' פעמים אהבה, היי' מי שאוהב ונאהב הוא מספר יו"ד ה"א וי"ו ה"א שזוכה לרחמים דלעילא:
וזה כונת הקרא ועתה, היי' תשובה שמשה נתן להם תשובה על שאלתם מדוע צדיק ורע לו רשע וטוב לו. ואמר אתם שואלים מה ה' אלקיך שלפעמים נראה כי במקום דין הוא רחמים ובמקום שראוי להיות רחמים הוא דין ? שואל מעמך זה לוקח ושואל ה' ממך (ער עננולעהנט עס פאן דיר), מה שאתה עוש' למטה עם הבריות זה עושים למעלה ממך עמך. כי דעו:
כי אם ליראה את ד' אלקיך, אם רצונך לירא את ה' שהוא רחמים ויכול להיות דיין קשה, אז חוב עליך ללכת בכל דרכיו", ללכת בדרכי ה' מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון, מה הוא מוחל וסולח אף אתה תמחול ותסלח, מה הוא מוחה פשעי האדם אף אתה תמחה פשעי בני האדם, ולאהבה אותו' שצריך האדם לאהב אותו ית"ש, וכל מי שאוהב הבורא ית"ש אוהב את ברואיו. ולכן יש צדיק שהוא אובד עולמו בשעה אחת כשהוא אביר לב והוא דיין קשה או שאינו מוחל וסולח או ששונא הבריות, וגלוים וידועים מעשיו ומחשבותיו לפני בוחן לב וכליות:
וכשיש דין למטה גם למעלה הוא דין, כי במדה שאדם מודד מודדין לו הוא שורת הדין, ויש רשע וטוב לו המרחם על הבריות, וכשיש רחמים למטה מרחמים גם עליו מלמעלה. וזה לדעתי הפירוש במ"ש כשיש דין למטה אין דין למעלה.
שנית לו יהיבנא שהכונה בדבריהם כפירוש מעכ"ת לי', כיון שע"פ הדין אין דין בשבת ויו"ט א"כ יכול להיות ר"ה ויוהכ"פ גם ביום ב' וה' ובפרט כי לדינא הלכתא כרבי שעצומו של יוהכ"פ מכפר:
ובדברים האלה תירצתי קושית תוס' ישנים ביומא דף פ"ה לרבי שעצומו של יוהכ"פ מכפר גם בלי תשובה למה נחרב בית המקדש ? עיי"ש מה שתירצו בדוחק. בסוף יומא דרש ר"א ב"ע עברות שבין אדם לחברו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חברו, ואמרו חכז"ל מדכתיב האלה בשמואל א' ב' אם יחטא איש לאיש ופללו אלקים, פירושו פללו לשון פיוס היא שיפייס את חברו וירצהו ואז ימחול לו ה', עיי"ש. ביארתי דבריהם, כי במדה שאדם מודד מודדין לו, ואם הוא מוחל וסולח לאחרים גם לו מוחלין וסולחין מלמעלה, ואם הוא זוכר עונות אחרים אף אם עברו ימי כפורים אז שורת הדין שגם למעלה זוכרין לו עונות הראשונות גם אם כבר עברו ימי הכפורים. ובעו"ה זה חטאת ישראל, כי הם זוכרין החטא שחטא האדם לפני כמה שנים, והאיך יבאו לפניו ית"ש לומר:
מחה פשענו כעב וכענן ? וז"ש אם יחטא איש לאיש ופללו אלקים, כמו שאדם לאדם מתנהג כן דן אותו ה'. אם הוא זוכר עון אחרים גם עונותיו נזכרים למעלה, אם הוא מוחל וסולח, גם לעילא מוחלין וסולחין לו. אם הוא דן לכף זכות גם מלמעלה דנין אותו לכף זכות, אם הוא מרחם גם עליו מרחמין, כי ה' הוא מה ששואל מן האדם:
ולכן בצדק אמרו עברות שבין אדם לחברו אין יוהכ"פ מכפר, היי' שאין זוכה לשום כפרה אפילו במצות שבין אדם למקום אם הוא אביר לב ואין מוחל וסולח ופוקר עונות אחרים:
ומעתה בחרבן בהמ"ק היתה חטאת ישראל ששנאו זא את זה שנאת חנם, כי כל אחד' קנא קנאת ה' צבאות ושנא את חברו באמרו:
כי הוא מלא חטאים ועשה עושר שלא במשפט וכדומה, ולא מחלו זה לזה, ודנו לכף חוב זה את זה, ולא רחמו זה על זה, וגם לא התנהגו בחסד ורחמים זה עם זה, לכן נחרב הבית כי עצומו של יוהכ"פ לא כפר בשביל העברות שבין אדם לחברו. ומיושב קושית התוס':
ומה שהקשה על דברי המג"א סי' תקי"ח ס"ק י"ג שרצה לחלק דנר עשוי לכבות יותר מסוכה רעועה, והקשה מע"כ מש"ס ביצה למד ע"ב שמסיק בסוכה רעועה עסקי' ודומה למותר השמן שבנר שמותר לר"ש, וא"כ מפורש שסוכה רעועה דומה לנר שכבה ל אהובי לדעתי כונת המג"א ע"פ סברת הראשוני' שהשוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא כדעת רב דימא ריש חולין. ומקשים על הריף שמביא דעת ר' דימא ולא מביא ר"י ב"א השוחט לחולה בשבת אסור וכו'? ותירצו משום דלאו הלכתא היא דמיירי בחולה שחלה היום, ואסיר ליה משום מוקצה, ואנן קיי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה מחמת אסור אלא בנר שהדליקו בשבת דדחי בידים וכו', עיי' ברא"ש ריש חולין סי' כ' ובב"י לאו"ח סי' שי"ח ורן פסקי' להלכה, ומעתה יש לחלק בין סוכה לנר, שסוכה רעועה דלא דחי לה בידים חמור נר. וזה לדעתי כוונת המג"א, ודו"ק. ה' יברך אותו ואת כל אשר לו ובד"ש למר חמיו הגאון יחי' ונזכה לחסד ורחמים כתפלת מוקירכם:
ה"ק שלמה הרש שיק.