אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה רי"ז

תשובה רט"ז

הכינה והברכה, להעוסקים בתורה כהלכה, ה"ה כן אחותי הב' המופלג, חרוץ ושנון כה' אברהם הלוי עהרענפעלד ני' הלומד בק"ק ברעזאווא תע"א:

אהובי בן אחותי השי"ו ! מכתבך מלא וגדיש בח"ת קבלתי לשמחת לבבי, והנני לעשות רצונך להשיב לך על קושיתך, שלדברי הטו"ז באו"ח סי' תקפ"ח, וכופל דבריו ביו"ד סי' קי"ז, וכן בחו"מ סי' ב' שדבר המפורש בתירה להיתר, אין כח ביד החכמים לאסור, ולפ"ז קשה לך, כיון דכתיב בתורה אחרי רבים להטות האיך אסרו חכמים עד ששים ומאה וכדומה ? והנה בח"ס ליו"ד סי' ק"ו הראה שדברי הט"ז מקורם בתוס' ב"מ דף עין ע"ב. ונעלם מבעל ח"ס שבשערי מלך ה' יסודי תורה פ"ה ה"ה דף ב' ע"א הראה לדעת שדברי הט"ז יסודם בשיטה מקובצת פ"ב מסנהדרין, עיי"ש. והיא בשערי מלך מקשה על הטו"ז כמה קושיות, עיי"ש. ובשו"ת שמן רוקח ליו"ד תשובה ח"י הקשה עליו מש"ס כתובות דף נ"א דמקשה הש"ס לאבוה דשמואל אונס דשרי רחמנא היכא משכחת לה ניחוש שמא תחלתו באונס וסופו ברצון וכתבו בתוס' אע"ג דאבוה דשמואל חיישינן קאמר משמע ליה דמדאורייתא וכו'. ולשיטת הטו"ז לא מקשה תוס' מידי, דשפיר פריך, דכיון דההיתר מפורש בתורה אין כח ביד חכמים לאסור וכדמדייק אונס דשרי רחמנא ? עיי"ש. ואני לעצמי הקשיתי על הטו"ז בתרתי, א' מה שכתב משום דבמילה כתבה התורה בפירוש ביום השמיני שמשמע אפילו בשבת לא רצו לעקור משום גזרה, דבריו הם הם דברי הרשב"א בסוכה דף מ"ג וז"ל כיון שמלאכת המילה עצמה מלאכה גמורה ודחאה התורה לחלל השבת במילה, האיך יגזרו בה חכמים משום גזרת הוצאה ? והטו"ז כתב זאת מדעת עצמו. ב' קשה לי על הרשב"א ועל הטו"ז ממדרש ילקוט אמור סי' תרנ"א ולקחתם לכם ביום הראשון ביום אפילו בשבת ביום ולא בלילה. ולפי דבריהם לפי שכתוב מפורש ביום הוי כמפורש להיתר, האיך עקרו משום גזרה שמא יטלנו ויוציאנו מצוה רבה של לולב דכתיב ביה ביום שמשמע אפילו בשבת ?

והנה בשמן רוקח שם מסיק שגם לדעת התוס' דסוברים שדבר המפורש בתורה להיתור אין כח ביד חכמים לאסור זה דוקא היכא דההיתר מפורש, אבל היכא דאתי רק מדיוקא אז יש כח בידם לעקור. ולפי קושיתי מלולב דכתיב בפירוש ביום, ובכ"ז עקרו משום גזרה שמא יוציאנו נסתר גם כלל זה:

וביותר קשה הא חזקה הוא מה"ת, ובכ"ז בכמה דברים החמירו שלא לסמוך על החזקה כמו שהאריך בזה הפני יהושע בסוגי' דפתח פתוח ובפ"ח ליו"ד סי' כ"ט וסי' ק"ו, עיי"ש. ומעתה ק' הא כתיב בתורה מפורש, ויצא הכהן מן הבית והסגיר, ומכאן אנו למדין חזקה, והאיך אסרו חכז"ל, דבר שיש לה חזקת היתור מה"ת ?

ולהראות לך אהובי בני דרך סלולה, הנני לומר לך, באיזה דרך ובאיזה כח יצאו הקדמונים בגזרות ולעשות סייגים לתורה, כמ"ש באבות פ"א. וממילא לא יקשו לו קושיות הנ"ל, וכיוצא בהם. בשבת כ"ג אמרו הרואה נר חנוכה צריך לברך וכו' מאי מברך ? מברך אקב"ו וכו', והיכן צונו ? רב אוירא אמר מדכתיב (שופטים) על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. נחמי' אמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. והנה דברי ר' נחמי' צריכין ביאור, דהאיך מוכח מקרא שאל אביך וגו' דרשות לברך על מצוה דרבנן? ועיי' נוב"י מה"ת או"ח סי' ס"א מה שכתב בזה וביארתי בכונתו דכתיב בקרא (האזינו) זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך וגו'. וכתב השל"ה דף רמ"ב בשם הראשונים כל מקום דכתיב בתורה זכור מצוה לדורות ומצותן בכל יום, על כן החוב לזכור תמיד שהוא ית"ש נותן כח לעשות חיל כמ"ש (עקב) וזכרת את ד' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ואמרתי שאנו יוצאין ידי מצות זכירה במה שאנו מברכין בכל יום ברכת הנותן ליעף כח, ב' חוב עלינו לזכור בכל יום השבת דכתיב זכור את יום השבת לקדשו, (יתרו), ומטעם זה אנו נוהגין לומר מזמור היום ואומרים היום יום ראשון בשבת, כרי לקיים מצות זכירת השבת בכל יום. ג' חוב עלינו לזכור בכל יום, מה שעשה ד' למרים, דכתיב זכור את אשר עשה ד' אלקיך למרים וגו', וכן זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' (תצא) ומטעם זה המנהג לומר בכל יום אחר התפלה זכור אשר עשה ה' למרים וכן זכור את אשר עשה לך עמלק והחסיד ר' אליעזר הוסיף לומר ג"כ הקרא זכור אל תשכח אשר הקצפת וגי' עיי"ש. מעתה אני אומר בכונת ר' נחמי' דכתיב ברישא דקרא, זכור ימות עולם וגו' ובכל מקים שנאמר זכור הוא מצוה לדורות, לזכור תמיד מה שהורו לנו האבות והזקנים, ומה שהם אמרו וצונו, היא מה שצונו ד', והוא בכלל זכור ימות עולם:

ואמרו בש"ס ר"ה כ"ה ע"ב, שהמצוה לא תסיר כולל כל התקנות והגזרות שיתקנו ויגזרו החכמים שבכל דור ודור כי אין לך אלא ב"ד שבימיך:

ועל חק דלא תסור יצאו החכמים ועקרו לפעמים מצות התורה ואמרו עת לעשות לד' הפרו תורתך כדי לחזק הדת, (עיי' ברכות נ"ד יבמות דף צדיק, סנהדרין מ"ו וספרי דברים סי' קע"ה) וכל הרואה בעין יפה רואה כי לכל הגזרות והתקנות שגזרו ותיקנו הי' המאורעות והסבות המקור אשר מהם יצאו, וכן מצינו פעמים אין מספר, שאמרו שהסיבה הכריחה אותם לזה. כגון בשביעית פ"ד מ"א משרבו עוברי עברה התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וכו'. וכן ברכות דף כ"ג מעשה בתלמיד אחד שהניח התפילין בחור וכו' ובאתה אשה וכו' באותו שעה התקינו שיהי' אוחזין בידו ובבגדו ונכנס. וכן במשנה סוטה מ"ז משרבו הרוצחין בטלו עגלה ערופה, משרבו המנאפים פסקו המים המרים:

ואחר שראו ברוח קדשם שקדושת השבת דורש ומבקש לעשות גדרים וסייגים שלא יחללו השבת הלכו בכח הראשין שנתנה להם התורה וגזרו שלא לתקוע בשופר ושלא ליטול המינים בסוכת שחל להיות בשבת, למען לא ירגילו לצאת ולהוציא משא ביום השבת, ועקרו דבר מן התורה, ולא עקרו בזה בלבד מצות התורה שנאמרו בקום ועשה, אלא גם מפני תקנות עגונות עקרו דבר מה"ת, ותיקנו להאמין לאשה האומרת שמת בעלה (יבמות קי"ד) וכן תיקנו להשיא אשה על פי עד אחד (יבמות קכ"ז) וכן גבי עדים שראו את החדש בשבת, אף שמן הדין אין להם אלא ארבע אמות תיקן ר"ג הזקן שיהי' להם אלפים אמה לכל רוח (ר"ה כ"ג ע"ב) אמנם הבקי בתקנות שתיקנו חכז"ל רואה, כי בכל התקנות שתיקנו ברוח קדשם השגיחו מאד מאד להציל את בני ישראל בכל מה דאפשר מנזק חומרי, כגון במשנה נגעים פי"ב מ"ה כיצד ראיית הבית וכו' אם כך חסה התורה על ממונו ק"ו על נפש וכו'. וכן מצינו בחולין מ"ט ע"ב שגם בפגעם באיסור דאוריתא התירו משום הפסד ממון. וכן אמרו במשנה כריתות דף ח' שר"ג הזקן קבע לחק בקרבן היולדת שחמש יולדות יביאו רק קרבן אחד. ומדוע יצאו לתקן תקנות כאלה עד שפגעו במצות התורה ? לפי שכל מגמתם הי' לחזק הדת, ואחר שראו בגולה שממונם חביב עליהם, לכן ירדו לסוף דעת האדם וחששו להפסד ממונם, מפני שראו ברוח קדשם, שאם יעמידו דבריהם על דין תורה אפשר שיבא מזה נטיה מן התורה מצד אחר, וזה ג"כ היסוד מתקנות פרוזבל שתקן הלל, ועשה שלא כדת התורה ובטל השמטת כספים שלא יהי' נמנעים מלהלוות (גיטין ל"ז ע"ב) ועיי' מחהש"ק או"ח ס"ס ר"ץ. ואחר הדברים בין תבין שגזרו כדי לעשות סייג לתורה שלא לתקוע בשופר ושלא ליטל הלולב בשבת כדי לעשות גדר וסייג למצות השבת ובכל זאת במילה ראו לטוב וישר שימול בשבת כדי לקיים וביום השמיני וגו', ואמרו שהוי כמפורש בתורה למול אפילו בשבת, יען דבמילה שרק אבי הבן טרוד ואחרים יראו ולא יניחו אותם שיחללו השבת כמ"ש הר"ן בביצה. אך בשבת סל לולב שכולם טרודים במצוה חששו פן ואולי יבאו ע"י חביב המצוה לחלול השבת. באשר יאמרו מה לי מצות שבת ומה לי מצות לולב, ומפני שכולם טרודים יבאו לידי חלול השבת ואע"ג דכתיב גם בלולב ביום כמ"ש במדרש שהבאתי, בכ"ז עקרו מצות לולב משום גדר וסייג למצות השבת. ואפשר שסמכו דבריהם על מה שקבלה בידיהם למה שתיקן עזרא ובית דינו. שגזרו על כל מי שלא יבא לשלשת הימים לירושלים יחרם כל רכושו (עזרא יוד) ודרשו חכז"ל שהפקר ב"ד הפקר, היינו שיש כח ביד חכמים להפקיר ממון חברם (יבמות דף פ"ק וגיטין ל"ו ע"ב) ויען כי גבי לולב כתיב בראש ולקחתם לכם ביום הראשון, א"כ כשאין לכם אין חוב הלקיחה ביום הראשון, ובכח אשר בידם להפקיר הפקירו את הלולב, וא"כ אין לו לכם ולח חל החיוב מעולם:

ובדברים האלה יש לי פירוש חדש בשיטות הפוסקים בש"ס פסחים כ"ג באיסור סחורה בדברים האסורים. יש סוברים שהוא מה"ת, ויש סוברים שהוא רק איסור דרבנן, עיי' נוב"י מה"ת ליו"ד סי' ס"ב. הסוברים שהוא אסור דאוריתא, סוברים שבכח הרשיון עשו משמרת למשמרתי הפקירו הממון, ואע"פ דכתיב שקץ הוא לכם דמשמע שלכם יהי' ומותר בהנאה, בכ"ז מצד הפקר ב"ד הפקר אינו שלו, והפקירו כדי שלא יבא לאכל ממנו. והסוברים שהוא רק אסור דרבנן סוברים, מאחר דכתיב גבי שקץ לכם והוא כאלו מפורש היתר הנאה, ובמקום שמותר מה"ת בהנאה, לא אסרו חכז"ל, כי התורה חסה על ממונם של ישראל, והיא רק חומרא דרבנן, ובמקום שיש עוד סברא להקל שלא לחוש למכשול מותר לסחור כמ"ש הנוב"י הנ"ל. אך בלולב החמירו משום עשה דשבת, ומה לי האי עשה מהאי עשה, ודו"ק:

הארכתי בזה לכבודך, למען תשים עיניך על הדברים הנאמרי' וטוב לצעיר בימים כמוך, להעמיק בדברי הראשונים ובכתבי הקודש ולא בפלפולים כ"ד דודך הטרוד והדורש שלומך ושלום כל בני משפחתינו ובפרט בשלום רבך הגאון השי"ו:

שלמה הרש שיק:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה