אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה רט"ז

תשובה רט"ו

שנה טובה ומתוקה לאהובי חתני כבני הרב המאור הגדול, חרוץ ושנון, כש"ת מו"ה מאיר שטיין עם זוגתו בתי הצדקת מרת טויבע עם כל יוצאי חלציהם השי"ו רב בק"ק טירנויא והגליל יע"ה:

אחר שנתתי לכם את ברכתי שתזכו לרב טוב וחסד הנני לשעשע עמך ע"ד תורתך הנאמרים בהשכל ודעת לסתור דברי אוהל מועד מהרב החכם ר' אברהם ביק שרצה לומר לדינא שיוצאין ידי חובת תקיעת שופר בקור היוצא ע"י טעלעפאן, יען שכל דבר שצריך כח גברא אין המרחק מפסיד, זת"ד, ואתה בחכמתך הטבת לראות שפליגי רש"י ורא"ש ורמב"ם בקול הדות אי יוצאין אלו העומדים בחוץ ושומעי' קול הברה, ובברכ"י סי' תקפ"ז האריך בזה, ועוד אמרת שיש לדמות לקול שופר שנשתנה ע"י ציפוי זהב שפסול, ועוד דשופר כתיב וזה הוי כשתי שופרות שפסול. הנה כל דבריך אמת וצדק, והגם כי הרב המחבר הנ"ל הוא למדן מופלג בכ"ז אם אומר לדינא שיוצאי' בזה אינו אלא טועה לדעתי, מכל הטעמים אשר הזכרת יש לסתור הלכותיו, ולדעתי שזה פשוט בש"ס חילין ק"ז ע"א אריתא דדלאי אין נוטלין ממנו לידים, פירוש רש"י דלאו מכח גברא אתו שכבר עבר כח השופך והן מקלחין מאליהן וכו'. ומעתה גבי שופר שהחיב הוא לתקוע בעצמו רק שקיי"ל ששלוחו של אדם כמותו, אך ה"ת שיוצא אם התקיעה והשמיעה באים האחד, משא"כ כשבא לשומע אז כבר פסק כח המשמיע, ואז אין הוא שלוחו ואין יוצא בזה האופן:

ושלא להיות בהמ"ד בלא חדוש אבאר הדברי' באר היטב. הנה האחרוני' מקשים לדעת הר"ת שמצות שופר הוא התקיעה ולא השמיעה לבד א"כ הוא מצוה שבגופו ובמצוה שבגופו א"א לעשות שליח כמ"ש בתוס' רי"ד ובקצות סי' קפ"ב ? ועוד מקשי' לסברת הרא"ש בנדרים דף ע"ב דאי אפשר לעשות אפוטרופס לשמוע נדרי אשתו ולהפר לה כיון דהוי דבר שממילא, וא"כ כיון דהשמיעה היא העיקר והאיך אפשר לעשות שליח על דבר שבא ממילא ? ונלע"ד כי במצות שופר כתיב זכרון תרועה (בסדר אמור) ולמדו שיהי' התרועה בשופר מתקיעת יובל ששם כתיב בחורש השביעי בעשר לחודש ביוהכ"פ, ולמה כתיב בחודש השביעי ואלו הי' כתיב רק ביום הכפורים היינו יודעין שהוא בחודש השביעי ? אלא ללמד שהתקיעה שהיא בחודש השביעי שהיא ראש השנה תהי' ג"כ בשופר וללמד שהתקיעות מן ר"ה ויוהכ"פ יהי' שוות (ספרא אמור סי' קע"ח). והנה כלל גדול הוא שדבר שהוא מצד הסברא לא צריך קרא לדרש. מעתה גבי מצות שופר שהמצוה הוא לתקוע בשופר, ואם יתקעו כולם בפעם אחת בחודש השביעי באחד לחודש, ומצוה דרבנן הוא לתקוע מלכות זכרונות שופרות כמפורש בר"ה דף ל"ד ע"ב, וכי ישמעו קול שופר בעת שיתקעו כולם ? וכי זה כבוד לעשות רעש גדול בקול שופר ? א"כ הסברא מחייב שמצות קדוש היום הוא שאחד יתקע וכל העם רואים ושומעים את הקולות, ומטעם זה תיקנו לברך לשמוע קול שופר. ולא לתקוע בשופר, וזה הוא כפירוש ופתרין למה אין תוקעים כולם, כי אם יתקעו כולם קול שופר לא ישמעו, והעיקר היא השמיעה:

ולכן אע"פ שהתקיעה הוא מצוה שבגופו ובמצוה שבגופו כגון ציצית ותפילין וסיכה אי אפשר לעשות שלוח, אך גבי שופר הסברא מחייב שצותה התורה לשמוע, וממילא הסברא מחייב שהציבור שמאליכין מלכותו בקהל עם צריכין לעשות שליח לתקוע וזה פשוט וברור לע"ד:

ומעתה בנידן דידן יפה כתבת שלא גרע מאם עומד רחוק מבהכ"נ שכתב הטו"ז בסי' תקפ"ז שאין יוצא דתלוי בהבחנה, ובקול היוצא מכלי טעלעפאן הקול נפרד מן השופר ואין זה זכרון תרועה המזכיר גם עקדתו של יצחק. כ"ד אביכם המניח ידיו על ראשיכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם ובנותיכם וירבו זכיותיכם והגן עליכם זכות אבותיכם. שלמה הרש שיק.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה