שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה רט"ו
שיל"ת קארצאג ב' דסליחות תרמ"ז לפ"ק חיים ארוכים ומתוקים לידידי הרבני המופלג בתורה וביראה טהורה מו"ה שמואל יעקב שטיינבערגער מורה צדק בק"ק מעמעשוואדרד:
אחד"ש באתי להשיב לו על שאלתו במנהג שוחטין בר"ה שהובא בגבול בנימין רמז וסימן, שלא לשחוט ששגור בפי השוחטים שוחטין ברגל ולא בראש היי' בראש השנה. והמה מעלתו הא מפורש במשנה השוחט את הבהמה וחלקה בר"ה ? ואין לומר דמיירי ששחטה לפני ר"ה וחלקה בר"ה דא"כ הול"ל וחלקה בר"ה ? והנה גדולה מזה כתב בשו"ת מהרי"א לאו"ח סי' קס"ד אחר שמובא שאין שום חלוק בין ר"ה לשאר רגלים לענין שחיטה, ומן הראוי להחמיר גם בשאר יו"ט כמ"ש במג"א סי' הצ"ח סק"ו, ובמקום שאין מחמירין בשאר יו"ט לצורך כן אין מן החוב להחמיר בר"ה מביא ראיה מש"ס ביצה דף ג' אלמא כל אוכלין לר"י אוכלא דאפרת הוא ורמינהו ביצה שנולדה ביו"ט וכו' בראשון לא וכו', ומה קושי' הא פירוש רש"י ותוס' אוכלא דאפרת הוא דאי בעי שחט לה ואוכל מה שבגווה, והרי מתניתן דערובין בר"ה מיירי, וע"כ שאין חלוק בין ר"ה לשאר יו"ט?
ובכ"ז מסיק בתשו' מהרי"א ששאל לשוחטים ואמרו שמנהג בכל ישראל שלא לשחוט בר"ה. וחקרתי הרבה בזה ומצאתי, כי במקום שהשוחט הוא תפלה מצאו לטוב וישר שלא ישחוט מב' טעמים, א' שמא ע"י היגיעה בתפלה לא ירגיש בפגימה, ב' יען דהוא יום הדין, ורחמיו על כל מעשיו כתיב, לזאת מן היושר שלא יעשה המתפלל מעשה אכזריות ולשחוט כדי למלאות תאות האדם. מטעם זה נהגו להחמיר בר"ה. אך במקו' שאין השוחט השליח צבור ובפרט לצורך גדול כל המיקל לשחוט לא יפסיד מקדושת וחובת היום. כ"ד ידידו הטרוד וחותם בברכת כתיבה וחתימה טובה:
ה"ק שלמה הרש שיק: