אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה רי"ד

תשובה רי"א

שפעת שלום וברכה לידידי הרבני המופלג בתורה ומפורסם במדותיו הנגיד והמליץ המהולל ברוב תשבחות מו"ה נתן ליבערמאן בכפר ריטשע כמוך אוהעל

לשמחת לבבי קבלתי מכתבו וברכתו והנני לרצונו להשיב לו על הערותיו. ראש דברו אמת להקשות על הג"מ שהבאתי בסדור המנהגים מנהג תשרי בז"א סי' ל"א שפסק כתרומת הדשן שלכן אומרים בקדוש לר"ה זכרון תרועה אפילו כשחל ר"ה בחול משום דלילה לאו זמן תרועה וכו'. וע"ז הקשה מעכ"ת לפ"ז הי' לנו לומר גם בערבית בתפלה זכרון תרועה ואנו אומרים יום תרועה ?

הנה הב"י באו"ח סי' תקפ"ב מביא דעת הת"ד שסובר באמת שיש לומר בתפלת מעריב וכן בקדוש זכרון תרועה משום דלילה לאו זמן תרועה, וע"ז כתב הב"י שהעולם אין נוהגין כן משום דלא דמי לשבת, יען דזמן תרועה יהי' למחר עיי"ש. וע"ז מביא הג"מ שטוב לעשות פשרה בין דעות הללו, בתפלה אומרים יום תרועה, ובקדוש יאמר זכרון תרועה:

ואמרתי לחזק דבריו ומנהג שלנו יען דתפלת ערבית יש לה תשלומין למחר, והלילה מחובר ביום שלאחריו, ולכן אומרי' שפיר גם בלילה יום תרועה, משא"כ הקדוש שהוא ג"כ זכר ליציאת מצרים ולכן אומרים גם זכרון תרועה:

ב) העיר על מה שהבאתי בסדור המנהגי' דעת הקדמון שהביא הטו"ז שלא קנח הפיו אחר המילה כדי לערב שופר בעילה והוא ברית אברהם ועקדת יצחק. ותמה מעלתו שלא הבאתי דברי הדגמ"ר שם שכתב בהחלט שאין נכון לעשות כן באשר שיש לחוש שישאר דם על פיו במקום הנחת השופר, ולא עדיף מצפהו זהב במקום הנחת הפה שאסור ? עכ"ל:

אהובי מה שלא הבאתי דברי הדגמ"ר ע"ז הי' לי טעם וסברא, כי לדעתי אין ממש בדברי הדגמ"ר. אב"ע גמרא ואב"ע סברא. הגאון יד שאול ביו"ד סי' רס"ה כתב, וז"ל:

כדי שיברך בנקיות, מכאן קשה על מה שכתב בטו"ז שהגאון מהר"פ הי' מל בר"ה ולא קינח את פיו אחר המילה ובפה מלוכלך בדם המילה תקע. וקשה הא מפורש כאן שצריך לקנח את פיו כדי שיברך בנקיות ? ותירוץ כיון שנתכוון לערב מצות מילה בשופר אין קפידא בזה, שהרי אמרו שבח הי' לבני אהרן שהלכו עד ארכבותיהם בדם, וכ"ש כשיש דם המילה על פיו. ובזה יש ליישב מה שהקשה דגמ"ר דהא דם חוצץ ? ולפמ"ש לא שייך בזה חציצה וכעין שכתב בה' קטנות ח"א ס"כ מוהל שנתייבש הדם על ידו שבח הוא לו ואינו מקפיד ואינו חציצה לענין נטילה. ואף דבבו"ה שב"י ח"א סי' ס"ט חולק עליו, אבל כאן פשיטא דמודה דאין לחוש שמא יתייבש ויהא חציצה, עכ"ל:

מכל הנ"ל יראה מעכ"ת בעין יפה שיפה עשיתי שלא הבאתי דברי הדגמ"ר. ואני מוסיף עוד על דברי יד שאול, דכבר שמענו שהחיוב על המוהל ליטול הידים כדי שיברך בנקיות ברכת אשר קידש, וכו', ובכל מקום שמצינו רחיצות ידים בכלל הוא ניגוב הידים, ומעתה הגאון מהר"פ שהביא הטו"ז בודאי רחץ וניגב הידים והפה אשר בו מצץ כחק כדי שיברך בנקיות, אך בר"ה שמל לא קיים רק רחיצת הידים שנגעו בגוף הנימול, אבל פיו לא נגב לרוב חביבות המצוה כדי לערב ולקרב ברית אברהם לעקדת יצחק בכל מה דאפשר. ומעתה גם החשש מדגמ"ר שיתיבש הדם על פיו פרח באוירא, יען שרחץ הפה כדין רק שלא נגב (ניכט אבגעווישט). וכד דייקת בלשון הטו"ז תמצא שכתב ולא קנח וכו' היי' שלא נגב (ניכט אבגעטראקנעט) עיי' ערוך ערך קנח, ולא אמר שלא רחץ אלא שלא קנח. כ"ד מוקירו ומכבדו כערכו הרם:

הק' שלמה הרש שיק:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה