אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה ר"ז

תשובה ר"ו

שיל"ת א' מקץ תר"ן לפ"ק הרם על כל רמים, ירים קרן התורה והחכמי', על כסאם יאריכו ימים, ובתוכם הרב המאור הגדול חכם הכולל מו"ה אהרן ראטה רב בק"ק סיקלאש השי"ו בנעימים:

אדון נכבד ! מכתבו והקונטרס שהדפיס אחר שזכה להיות כ"ה שנים מורה בישראל קבלתי. והנה לא מצאתי שום דבר מחג היובל שנוהגין לחוג בספרי הקודש. ונראה שהוא מנהג שנוהגין אומות העולם. ובכ"ז אמרתי חכמי המשנה אמרו הפוך בה והפוך בה דכוליה ביה מה שיש לו מקור במוסר השכל. מצאתי, הקב"ה אמר לאברהם (בסדר לך) הבט נא השמימה וספור הככבים וגו' כה יהי' זרעך, וכתב שם בעל הטורים פירוש כשיהי' לך עוד כ"ה שנים כמנין כה יהי' לו זרע, שהרי בברית בין הבתרים הי' אברהם בן ע"ה שנים, וכשנולד יצחק הי' בן מאה:

וכן מצאתי בספר חסידים סי' של"ד מעשה בבחור אחד שנטה למות וצעק בחליו שיפדוהו, וספרו הדברים לחכם ואמר שמא הוא בכור ולא פדאו אותו, מיד נתנו לכהן ה' סלעים, וחי אח"כ עוד כ"ה שנים.

וכן מצאתי בילקוט (שמות) סי' קס"ז מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וגו' אין אדם נקרא איש עד כ"ה שנים. וכן מצאתי בתשובת הרשב"א שגזרו בימיו שלא ילמדו חכמת יונית עד שיהי' בני כ"ה שנים:

המאמרים והסיפורים האלה מורים, כי אין האדם שלם הן בגופו והן בשכלו עד שיהי' בן כ"ה, וגם שכ"ה שנים הם חלק מחיי האדם, ושבכל כ"ה שנים שחי האדם באים שינוים לטובה וכן לרעה בקרב לבו הן בדברים הנוגעים בגוף והן בדברים הנוגעים אל הנשמה. ואפשר שמכאן בא המקור לשמוח אם זכה האדם שעברו כ"ה שנים עליו לטובה:

ומה שביקש להודיעו דעתי בתענית בה"ב שנוהגין להתענות אחר פסח וסוכת ובמקומו אין מתענין ולפעמים גם אין מנין בבהכ"נ אם יקראו כמנהג בשבת "מי שברך" וכו' "מי שמקבל עליו להתענות שהוא ברור שלא יתענה אפילו אחד ולא יבאו גם לבהכ"נ ?

הנה על המנהג תענית שני וחמישי שני' מצינו ארבעה טעמים. א' מובא בש"ך יו"ד סי' ר"ך ס"ק ל"א משום דהוא זמן רביעה של גשמים, ומתענין ומתפללין אז שיהי' לטובה ולברכה. ב' כתב הלבוש לפי שאחר פסח ואחר סוכת האויר משתנה והוא זמן סכנה ומתענין ומתפללים לעורר רחמים. ג' ע"פ מ"ש תוס' בקדושין פ"א בד"ה סקבא דשיתא ריגלא שברגל מתקבצים אנשים ונשים לשמוע הדרשה ונותנין עין זה ע"ז (ועיי' בטור או"ח ומג"א סי' תצ"ב). ד' ע"פ מה שאמר איוב א' כאשר הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבוקר והעלה עולות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלקים בלבבם, ויען כי בשבעה ימי החג בקל אדם עובר עברה בהוצאה שלא לצורך כלל, וכן בחה"מ רק דבר האבוד מותר לעשות, לכן נהגו להתענות ולהתפלל לעורר רחמים. והנה הראב"ע ושאר מפרשים פירשו שמלת וברכו אלקים באיוב הוא לשון כינוי ובהפוך כמו (מלכים א' כ"א פסוק י"ג) ברד נבות אלקים ומלך ויוציאוהו מחוץ לעיר ויסקלוה באבנים וימות. ולולי דבריהם הייתי אומר שמה שחשש איוב שמא ברכו אלקים בלבבם הוא לשון ברכה ממש. דהנה תיבת בלבבם מיותר, שאם חשש שגדפו כלפי מעלה למה חשש שבלבבם בלבד חשבו ולא בפועל ? ב' דהא גדף בלב הוא כמחשבת ע"א, והרא"ש בריש ר"ה כתב שמ"ש שמחשבת ע"א כמעשה זה רק כשהמחשבה באה לידי מעשה, אז אח"כ הקב"ה מעניש גם על המחשבה למפרע, משא"כ כל זמן שלא בא המחשבה לידי מעשה אז אין מעניש על המחשבה, יעי"ש. ומעתה לפ"ז מה חשש איוב להביא קרבן על שברכו "בלבבם" ? ג' כלל גדול בתורה דמוקמינן כל אדם על החזקה בחזקת כשרות שיש לו, וחזקה זו באה מכח שרוב בני אדם כשרים הם, כמו שמבאר זאת באר היטב הפ"י בגיטין בסוגי' דשמא יחפה, והאיך חשד האב את כל בניו שיגדפו את אלקים ?

לזאת אני אומר פירוש חדש בדברי איוב. בתורה כתיב צו את אהרן וגו' זאת תורת העולה וגו' ואמרו חכז"ל במדרש אין עולה בא אלא על הרהור הלב". ומעתה לפ"ז מבואר למה כתיב באיוב והשכים בבוקר והעלה עולות וגו', ולמה לא נאמר והביא קרבנות מספר כולם ? אך יען דהוא לא חשש שחטאו במעשה, רק חשש שמא הרהרו בעברות, ועולה בא על הרהור הלב:

אד קשה כקושי' הנ"ל, מאחר שאין הקב"ה מעניש על המחשבה, בשלמא כשאדם בעצמו יודע שחטא בהרהורי עברה, שפיר אמרה התורה שיביא קרבן כדי לכפר על הרהורים רעים, משא"כ באיוב שהוא לא ידע שחטאו בהרהור, והאיך חשד אותם והביא עולות ? כל זאת מביא אותי לידי השערה לומר פירוש חדש בדברי חכז"ל מה שאמרו שעולה בא על הרהור הלב:

דהנה לכאורה יש להקשות עוד, הא אמרו ג"כ שעולה בא לכפר על חייבי עשה, והאיך אמרו במדרש שבא לכפר על הרהור הלב ?

אמנם ידוע לנו שעלה כבר על לב האנוש אנוש שאין מן החיב לעשות המצות בפועל, אלא שדי במחשבת הלב, והוא ית"ש אמרו שהוא בוחן לב וכליות ויודע מחשבות. ומה לנו להתפלל ולעשות המעשה בפועל. ויען כי נותן התורה ית"ש צוה שמי שחטא ולא קיים העשה בפועל שיביא עולה כדי לכפר, שפיר אמרו חכז"ל ג"כ שעולה בא על "הרהור הלב", היי' שאומר שדי למאמין להאמין בלב, ולהרהר שהוא ית"ש צוה המעשה כדי לזכך ולצרף הבריות, ואין צריך לעשות המעשים בפועל. די לי אם קם ממטתו "ימהרהר בלבו" שהוא ית"ש מחזיר נשמות לפגרים מתים, ודי לו שאם מהרהר בלבו בקומו ממטתו שה' אלקינו ה' אחד, וכדומה ואין צריך המעשה:

וזאת שחשש איוב שמא מתוך אכילה ושתייה ומרוב כל לא עשו מצות מצות החג בפועל, וחטאו בזה שאמרו בלבם לברך אלקים בלבבם וא"כ עברו על חייבי עשה, ועל חייבי עשה החוב מה"ת להביא עולה:

ובזה אמרתי דבר חדש במנהג תענית שני וחמישי שני, שהוא מרומז בתורה שצריך לעשות תשובה אחר ימי הרגל מטעם שמא חטא מתוך שמחה ורוב כל. כתיב בתוכחה תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה וטוב לב מרוב כל תעבוד את אויביך ברעב ובצמא מחוסר כל. דהנה לכל הטעמים שאומרים לנו האחרונים לתענית זה אחר הרגל קשה לדעת, למה תיקנו להתענות ולהתפלל ג' ימים דוקא, למה לא די בשני ימים, ולמה לא תיקנו ארבעה ימים ? אך יען דכבר ידענו מה"ת שעל חטא שחטא בלא תעשה מחייב קרבן חטאת ואם חטא שלא קיים העשה, מחויב להביא קרבן עולה, וכן אם חטא שלא עבד ה' במעשה, רק במחשבה חושב ואינו מתפלל בפה וכדומה, ג"כ מחויב קרבן כמו באיוב, א"כ יש לחוש ברגל מתוך רוב שמחה שחטא ג' חטאים, א' שעבר בהוצאה ומלאכה שלא לצורך, ב' שמא לא קיים העשה כמצות הבורא ית"ש, ג' שמא לא התפלל כהוגן ורק ברך ה' במחשבתו, ועבר על התחת אשר לא עבדת את ה', היי' בפועל ובמעשה, בשמחה וטוב לב מרוב כל, ולמען שלא תתקיים בו:

תעבוד את אויביך ברעב ובצמא וגו', החוב להתענות ולהתפלל ג' פעמים, כנגד ג' קרבנות שמחויב. לזאת החוב עלינו לקיים מנהגי אבותינו לעוררם ולדבר על לבם שיעשו כמצות התורה. ה' יברך אותו כתפלת אוהב ישראל:

שלמה הרש שיק.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה