אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה ר"ו

תשובה ר"ה

שיל"ת ב' לס' כי ברוך הוא, בשנת תרנ"ט. שמחה וששון ויקר, לאהובי חתני כבני בן יקר, בתורה וחכמה מעוטר, פרי עץ הדר, המאור הגדול מו"ה משה שבתי ווייס נ"י רב בק"ק ט-ס'-מיקלאש.

אהובי בני מחמד נפשי ולבי בזו הרגע קבלתי שאלתך והנני ממהר להשיב לך דעתי בתענית י"ז בתמוז הבע"ל יהי' שם ברית מילה, והסנדק הנכבד מסארוואש אשר כל בני המשפחה מתכבדין בו לא יכול לבא עד אחר חצות ושאלו אותך אם אפשר להמתין עד קודם מנחה להכניסו בברית. והיטבת לראות שקיימו וקיבלו חכז"ל להיות זריזין במצוה דכתיב וישכם אברהם בבוקר מלמד שזריזין מקדימין למצות כמ"ש בפסחים דף ד' וכן דעת הרמב"ם ופוסקים, אמנם הקרובים מבקשים שימתינו במצוה יען דבלא"ה אי אפשר לטעום ולעשות הסעודה עד הלילה, והארכת בזה ובקשת לדעת דעתי.

הנה הרוקח בפ"א ממילה כתב שאין שומעין לגדולי הדור וממתינין על הקרובים במילה ופדיון הבן ונשואין מה שאין מן היושר, לזאת בודאי מה טוב ומה נעים להיות מן הזריזין, אך בנידון שלפניך שהוא יום תענית וגם הסנדק הוא איש נכבד שהכל מתכבדין בו אני מסכים להמתין עליו עד שלשה שעות קודם הלילה, כמו שאבאר בס"ד:

בכללי המילה לר' יעקב הגוזר שהי' קדמון כתב מלין בבוקר בהשכמה כמ"ש במדרש תזריע וביום השמיני ימול, וביום מלמד שכל היום כשר למול אלא שזריזין מקדימין כמ"ש וישכם אברהם בבוקר, ואם עכב ולא מל בהשכמה ימול כל היום לפי שכל היום כשר למילה. ורמז מה"ת שכל היום כשר למילה מן י"ב בריתות דכתיב במילה כנגד י"ב שעות היום:

וחד דיתיר לחייבו כרת עם לא מל, עכ"ל. מעתה מבואר שמן החוב להיות זריז במצוה, אך אם רשאי להמשיך בשביל איזה טעם לא מבואר מזה. אך בדף ע"א בדין הפלה ביום המילה' כתב:

סדר התפלה ביום תענית ציבור מתפללין סליחות אומרים וידוי, "ואין אומרים והוא רחום" ותחנונים לפי שיום שמחה הוא שנאמר שש אנכי על אמרותיך (ועיי' מגלה ט"ז ומהרם שיף שבה פרא"ד דכתיב שש אנכי על אמרתך בלא יוד, ועיי' זוהר וירא) ואין אומרים יענך ה' ביום צרה. ומעשה הי' בגרמיזא שחל ט' באב בשבת ודחו התענית עד למחר כתקנות חכז"ל והי' אותו היום יום מילה, ורבינו יעקב הלוי הי' אב הברית, וצוה להתפלל מנחה גדולה אחר שש שעות והלך למרחץ הוא ובעל ברית עמו, אח"כ הלכו לבהכ"נ ומלו הילד והלכו לבתיהם ואכלו כל צרכיהם ולא השלימו עם הציבור לפי שהוא סעודת מצוה, וגם התענית הי' בעשרה באב, וגם מזה הטעם כדגרסינן (עיי' תענית דף י"ב ועיי' או"ח סי' תקנ"ט) ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת כ"ש הכא לכבוד המילה דחמירי יותר מחמישי לכבוד השבת, עכ"ל:

מעתה לפ"ז זריזין מקדימין למצוה הוא מצוה דרבנן, ולהלכה אמרי' גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה כמ"ש בש"ס ברכות י"ט ורמב"ם פ"י מכלאים, ובש"ס פסחים אמרו ההולך לשחוט פסחו ולמול את בנו ולאכל סעודת ארוסין בבית חמיו אינו מחויב לילך לביתו כדי לבער החמץ אלא מבטלו בלבו, וכל הרואה שם ברש"י ובירושלמי ימצא שאכילת סעודת ארוסין בבית חמיו הוא רק כדי שלא יעורר שנאה בלב הקרובים, ובכ"ז תיקנו שיבטלו בלבו ולא יבער, כי גדול השלום וגדול כבוד הבריות:

מעתה בנידון דידן יש לנו כמה סניפים להתיר. א' מאחר שהסנדק הוא איש נכבד ומתכבדין בו וגדול כבוד הבריות. ב' במצוה דכתיב ביה שש אנכי וגו' וחכז"ל אמרו כל מצוה שקיבלו ישראל בשמחה עדיין עושין בשמחה. ופירוש נאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה וטוב לב, ולכן אם נכוף אותם שלא ימתינו על הסנדק נגרום להם צער ולא יעשו המצוה בשמחה וטוב לב. ג' מאחר שראינו ממעשה שהי' בגרמיזא שא' מן הראשונים רחץ ואכל אחר חצות בתענית שנדחה לפי שהוא יו"ט שלו, ואם נכוף אותם למול בשחרית יש לחוש שיאכלו בתענית שהוא תקנת הנביאים, לזאת בלי שום חשש תוכל להסכים שימתינו על הסנדק עד זמן מנחה, ובשחרית ישיר המוהל וכרות כמנהג, כדי לפרסם שהוא יום המילה ויום טוב לענין זה ביום הזה, וימולו קודם מנחה. כ"ד חמיך הדורש שלומך ושלם אשתך בתי הצנועה שרה תחי' והילדה אסתר תחי' לאוי"ט:

שלהם הרש שיק:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה