שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה ק"ץ
שיל"ת ג' לס' תרמ"ה לפ"ק:
אמר אוהב ארדוף אשיג אחלק שלום וברכה לידידי הרבני המופלג, חרוץ ושנון, זית רענן מו"ה שמואל יעקב שטייינ- בערגער ני' מורה צדק ליראים בקיק טעמעשוואד יע"ה:
אהובי ! נפשו אותה לדעת מאחר שקבעו חכז"ל לחוק שלא לברך על אכילת מצה רק בליל פסח לפי שביום ובכל ימי הפסח אי בעי אוכל מצה ואי בעי אין אוכל רק פירות. ומעתה קשה לו הא קיי"ל שגם בסוכות שאין החיוב עליו רק לאכל כזית פת בסוכה כדי לקיים מצות סוכה, ובכל ימי הסוכת אם אוכל פירות יכול לאכל חוץ לסוכה, וכיון דגמרינן ט"ו ט"ו מפסח. למה מברך לישב בסוכה בכל פטם שיושב בה ולא מברך על אכילת מצה בכל פעם שאוכל המצה ? הנה כבר קדמו בקושי' זו בכלבו סי' ע"א ותירוץ ב' תירוצים, א' יען שבכלל ישיבת סוכה היא גם השינה, ואי אפשר שיהי' אדם שבעה ימים בלא שינה, נמצא החיוב סוכה נמשך זין ימים, משא"כ במצה שיכול לאכל פירות כל שבעת ימים. ב' במצה שאוכל שהוא דבר לצורך קיים הגוף להשביע רעבונו, ודומה למי שאוכל בשר כשר משום שאסור לו לאכל בשר טרפה שאינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכל בשר כשר משא"כ בסוכה שאינו לצורך גופו רק לקיום מצות הבורא ית"ש, ולכן מברך תמיד על הסוכה ולא על המצה:
ובס' קרבן חגיגה למהרם גלאנטי ז"ל סי' פ"ד כתב תירוץ נכון יען דבמצה קרא מפורש הוא שאין חובה לאכל רק בליל פסח, דבקרא אחד כתוב שבעת ימים תאכלו מצות, ובקרא אחת ששת ימים וגו' מה זין רשות אף כל ששה רשות יכול אף לילה ראשונה רשות, ת"ל בערב תאכלו מצות, הכתוב קובעה חובה. א"כ במצה בפירוש פוטרה התורה לכל שבעת הימים, והאיך יברך מאחר שהוא רשות, אבל בסוכת דכל השבעה חובה לישב, דתשבו כעין תדורו, ובלא ישיבה אי אפשר, ומוכרח לישב, וכיון שמוכרח לישב חל המצוה עליו וחייב לברך, ואינו כמצה דיכול להתקיים כל שבעה בפירות ובמיני תרגומא. ומה שאנו לומדין ג"ש ט"ו ט"ו, ג"ש זו לא למדוה הל"מ אלא דוקא לט"ו עצמו, לומר שהחיוב שיש בט"ו דפסח יהי' בט"ו דתשרי לסוכה, דאי לא הוי האי ג"ש אי הוי לילה אחד שלא לישב בסוכה ולא בבית לא הי' חייב, דבשלמא כל זין אי אפשר שלא ישב, אי נמי אם ירבו הגשמים אתא ג"ש לחייבו עכ"פ בליל ראשון לאכל כזית בסוכה, נקוט מהא דהג"ש כד ילפוהה, ילפוהו לחיוב בליל ט"ו לא לפטור לשאר הימים, דאי כונת הג"ש למילף חיוב ופיטור הג"ש היתה ראויה בתיבת שבעת ימים ולומר ילפינן זו מזו, ומדלא למדנו הג"ש הל"מ אלא בתיבת ט"ו ט"ו משמע דלחיוב אתא ולא לפטור, ודו"ק והנני חותם באהבה רבה, ואזכיר דבר חדוש מס' קרבן חגיגה שכתב על דברי הזוהר בראשית דף יוד "יהי אור" זו "אהבה רבה", ומבאר בכונת הזוהר, כי תיבת "יהי אור" כמספר "זה אהבה רבה" כי מספר דין כדין רל"ב, ואני מוסיף על דבריהם, כי מי שהוא אוהב ישראל ואוהב הבריות כדי לקרבן לתורה זוכה לאור של תורה ולאור של חיים טובים. ידידו ואוהבו אוהב האמת והשלום:
הק' שלמה צבי שיק מברעזאווע. רח בק"ק קארצאג והגליל: