שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה קפ"ח
שיל"ת קארצאג ל"ג בעומר תרל"ח לפ"ק רב ברכות ושמחות להרב המאור הגדול העוסק בתורת ה' צבאות מעמיק בדברי חכז"ל ובהלכות, מו"ה גרשן לעווינגער ני' דיין מצוין בעיר קעטשק למעט יע"ה.
אהובי ! קבלתי מכתבי מלא וגדוש בח"ת בדין מלאכה בחה"מ שהיא מה"ת לדעת הרבה מן הראשונים, והמחבר באו"ח סי' תק"ל הכריע כדעת הרמב"ן שהביא הנ"י בריש מ"ק שעשה פשרה בין השיטות, שהמלאכה שאינה לצורך המועד וגם אינה דבר האבוד אסורה מה"ת, ומה שהוא לצורך המועד אע"פ שאינו דבר האבוד וכן כל דבר שהי' דבר האבוד אע"פ שאינו לצורך המועד ואע"ג דהוא טרחא יתירתא, ורצה מעכ"ת ני' להביא ראיה חדשה שמלאכה בחה"מ מותר מה"ת דכתיב גבי שבת ויוהכ"פ כל מלאכה לא תעשו וביו"ט כתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו מוכח שבשבת ויוהכ"פ כל מלאכה אפילו קטנה אסירה משא"כ בימים טובים היינו בחה"מ רק מלאכת עבודה היא עבודה רבה אסורה, אבל מלאכה קטנה שהיא לאדם לצורך כדי להנות או להרויח ממון מותר בחה"מ, ורצה להעמיד דברי הרמב"ן בדברי הספרא אמור:
כל מלאכת עבודה לא תעשו הרי זה בא ללמד על ימי מועד שהם אסורים במלאכה, יכול יהי' אסורים "בכל" מלאכה, ת"ל "הוא" היא אסור בכל מלאכה ואין ימי המועד אסורים בכל מלאכה זת"ד. מראש אעתיק לו מיש בס' התורה והמצוה על הספרא הנ"ל וז"ל:
דברי ריה"ג בספרא מוצקים על אבן פנה, כי בשבת ויוהכ"פ כתיב תמיד כל מלאכה לא תעשו, וביו"ט כתוב תמיד כל מלאכת "עבודה" לא תעשו, מפני שמלאכת אוכל נפש הותרה ביו"ט שינה וכתב כל מלאכת "עבודה", שהיא מלאכה שיש יגיעה ועבודה רבה. וידוע שדעת כמה פוסקים שמלאכה שדרך לעשות ע"י עבדים אסירה ביו"ט מה"ת אף לצורך אוכל נפש, דזה נקראת "מלאכת עבודה" (מה שדרך לעשות ע"י עבדים) ובשבת ויוהכ"פ שכל עסק אף לצורך אוכל נפש אסור כתיב "כל מלאכה לא תעשו", אף שכל מלאכות קלות שאסירתו ביו"ט כל שאינם לצורך אוכל נפש, לא יכול לכתוב "כל מלאכה לא תעשו" כיון שיש מלאכות מותרות, אבל כתב כל מלאכת עבודה לא תעשו, שהם כולם אסורים, וגילה דבר זה בפרשת בא שכתב "כל מלאכה לא יעשה בהם' אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, שכיון שאמר כל מלאכה הוצרך להוציא מלאכת אוכל נפש שהיא מלאכה, משא"כ בכל מקום שכתוב מלאכת עבודה אין אוכל נפש בכלל. אולם פעם אחד מצאנו שאמר ביו"ט ג"כ מלאכה. בפרשת ראה ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלקיך לא תעשה מלאכה ולא כתיב לא תעשה כל מלאכה, שזה אינו דיש מלאכות מיוחדת והם מלאכת אוכל נפש, רק אמר שלא תעשה מלאכה היינו שיש מלאכת אסורות שאינם אוכל נפש אולם יקשה למה לא אמר כמו בכל מקום לא תעשה כל מלאכת עבודה ? על זה הוסד הדרש המובא בחגיגה דף ח"י:
ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת, מה שביעי עצור וגו', שתפס מלאכה לתת הבדל בין שביעי לששת הימים, שבששת הימים מלאכת מותרת, ובשביעי נאסר גם מלאכה, ולכן לא יכול לומר "מלאכת עבודה" שזה אסור גם בששת הימים. ומזה הוכיח מה שביעי עצור וכו', אי מה שביעי עצור בכל מלאכת, ר"ל אף מלאכת דבר האבד ת"ל וביום השביעי עצרת, ועיקר הדיוק מסוף הפסוק לא תעשה מלאכה הרי לא הבדיל ביניהם רק בעשיית מלאכה, שלענין זה רק שביעי לבד עצור, אבל לענין מלאכת עבודה כל הימים עצורים, ופירש הכתוב ביום השביעי עצרת לענין שלא תעשה מלאכה, אבל לענין מלאכת עבודה כל הימים עצורים. וריה"ג דייק זה הדיוק עצמו ממ"ש תמיד גבי יו"ט ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבורה לית, וכן אמר בשביעי ובשמיני, ודייק מלת כל שמלת "כל" הבא בשלילה הוא שלילה כללית, וזה המבדיל בין יו"ט ובין חוה"מ במה שביו"ט נאמר כל מלאכת עבודה מבלי הבדל, ובחה"מ לא נאסרו כולם, ויסד הדרוש עמ"ש עצרת היא כל מלאכת עבודה ל"ת שפירש עצרת היא שיעברו את עצמם מלעשות מלאכה וא"כ מה שהוסיף כל מלאכת עבודה לא, תעשו הוא כפל הלשון ומבואר שבא לפרש:
לענין מה נקרא השמיני לבדו "עצרת" נגד שאר הימים שלפניו שימי חוה"מ ג"כ אסורי' בעבודה ונעצרים בהם מעסקיהם, רק שיום זה עצרת נגד ימים שלפניו במה שכל מלאכת עבודה ל"ת ובימי חוה"מ מקצת עבודות מותרות:
ולפ"ז פסוק זה מתאחד עם מ"ש בפ' ראה ויום השביעי עצרת, כי יפלא למה קרא לשביעי של פסח ולשמיני של חג בשם עצרת ולא קרא כן לימי חג הראשונים ולחג השבועות וגם הם עצורים בעשיית מלאכה ? רק כי עצרת נתיחד לימים אלה על שהם אחר ימי חול המועד שגם הוא אסור בקצת מלאכה אמר כי ביום החג האחרון עצרת שהיא המניעה לגמרי אף ממקצת מלאכה שהיו מותרים בחה"מ, ובאר זה בשמיני של סוכת במ"ש כל מלאכת עבודה ל"ת, ובשביעי של פסח במ"ש לא תעשה מלאכה:
ורע"ק הוכיח זה ממ"ש אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש להקריב אשה לה', שקאי ע"כ ימי מועד שמקריבים בהם אשה, וקורא אותם מקראי קודש, הרי מיוחדים לקדושה ולהבדל בהם מקצת מלאכות. שאין לומר שמוסב רק על יום ראשן ויום שמיני, ופי' שמקצתם תקראו קודש ומקצתם להקריב אשה, שאז הול"ל אשר תקראו מקראי קודש ותקריבו אשה לה', וכן אין לומר שהכל קאי רק על ימי החג בלבד, דהא אמר מלבד שבתות ה', הרי שכבר כלל ימי חוה"מ, מדלא אמר מלבד שבתות ה' וימי המועד שג"כ מקריבים אשה, וז"ש שנאמר מלבד שבתות ה', עכ"ל:
ואני אמרתי ביישוב הקושי' למה בסדר אמור כתוב בחג הפסח כל מלאכת עבודה לא תעשו ובסדר ראה רק לא תעשה מלאכה ולא כתיב מלאכת "עבודה ? יען בסדר אמור דשם נאמר אח"כ וספרתם לכם ממחרת השבת' מיום הביאכם את עומר התנופה וגו', וקבלה בידינו שממחרת השבת הוא יום ראשן מחה"מ, דלא יכול לומר ממחרת החג או ממחרת "המועד", דאז הי' אפשר לטעות ולומר שאחר ימי החג והמועד יקצור, וכן לא הי' יכול לומר ממחרת הפסח שלא נטעה לומר ממחרת הפסח שהוא יום ראשן של פסח כי הפסח הקריבו בארבעה עשר לחודש, לכן הוכרח לומר "ממחרת השבת", ומעתה יען דצותה התורה לקצור ולהביא את העומר ביום א' חה"מ א"כ חזינן שמלאכה שהיא לצורך מותר בחה"מ, לכן נאמר שם בפרשת אמור כל מלאכת "עבודה" לא תעשו רק מלאכה שלא לצורך שהיא עבודה לא תפשו בחה"מ, אבל בסדר ראה דשם כתיב עצרת לה' אלקיך, וילפינן בש"ס ביצה דף ט"ו ובספרי סי' קפ"ג מדכתיב כאן עצרת וכתוב בסדר פנחס ביום השמיני עצרת וגו' שלא נאמר שיהי' אדם עצור כל היום כולו בבית המדרש ת"ל עצרת תהי' לכם הא כיצד ? תן חלק לבית המדרש וחלק לאכילה ושתייה ומדמותר מלאכה לצורך ביו"ט מוכח דמותר בחה"מ גם מלאכה שהיא שלא לצורך, ואין לומר, שמותר הכל כמו בשאר ימי חול, אע"כ מוכח שמלאכת דבר האבוד לבד מותר אבל מה שאין דבר האבוד אסור בחה"מ משום כבוד יו"ט, כנלע"ד. כ"ד ידידו הטרוד השי"ת:
ה"ק שלמה הרש שיק